"כשיצאנו למבצע הגדרתי את היעד המרכזי שלו - השבת השקט תוך ביסוס הרתעה, הנחתת מכה קשה על ארגוני הטרור. כך עשינו. לא הכול ידוע עדיין לציבור, וגם לא לחמאס - אבל מכלול הישגינו ייחשף במהלך הזמן"
(ראש הממשלה בנימין נתניהו מסכם את הישגי מבצע שומר החומות, 21.5.21)
הצעקות הידהדו בחדר הסגור. היה ניכר שקצין המילואים הבכיר - אחד מהוותיקים בפיקוד דרום ומאנשי הצבא שמכירים באמת את חמאס - רותח מזעם. "שמעו", הרעים קולו, "רנדור (מח"ט צפון עזה דאז) או עז א-דין חדאד (מח"ט דרום עזה דאז) הם לא פרופסורים לפיזיקה גרעינית, אבל אי-אפשר לקחת מהם עשרות שנים במלחמה נגד ישראל. הם מכירים אותנו הרבה יותר טוב מהרוב הגדול של הקצינים והחיילים של צה"ל שמשרתים בגזרה, והם יודעים מצוין איך נראית כניסה של ישראל לתמרון בעזה. ואם מישהו פה חושב שהוא יצליח לרמות אותם עם שלושה טורים קטנים של משוריינים שנוסעים בתוך ישראל לכיוון עזה ועושים הרבה רעש ומדליקים פנסים מלאים, ושהם באמת יחשבו שצה"ל מתכוון להיכנס פנימה ויפעילו מעמ"ל (מעבר לחירום), אז אתם שוגים באשליות".
זה היה ב-13 במאי 2021, במהלך מבצע שומר החומות. הקצין הזועם הכיר היטב את תוכנית הפעולה שקיבלה את שם הקוד "מכת ברק", והייתה אז אחד הסודות השמורים בצה"ל. כמעט חמש שנים שבפיקוד דרום, במטכ"ל, באמ"ן, בחיל האוויר ובשב"כ עבדו על התוכנית הזו. הושקעו בה אינספור שעות עבודה, מאמצים מודיעיניים ומיליוני שקלים. ועכשיו, ברגע האמת שלה, הקצין היה משוכנע שהכל עומד לקרוס.
הרעיון של "מכת ברק" היה פשוט: בצה"ל ידעו שבעת כניסת כוחות ישראליים לעזה, לחמאס יש נוהל קבוע - למהר למנהרות הקרובות ביותר, ולהתכונן ללחימה מתוך התת-קרקע. התוכנית הייתה "לביים" פלישה - רק מספר מצומצם של לוחמים ייכנסו לרצועה, עם הרבה אש סביבם - ולגרום למחבלי כוחות הנוח'בה להיכנס למנהרות, שמיקומן ידוע לישראל. כשזה יקרה, מטוסי חיל האוויר ימטירו עליהם עשרות טונות של פצצות חודרות בונקרים. לפי ההערכות היו אמורים למות בין 700 ל-800 מחבלי נוח'בה כחלק מתרגיל ההונאה הזה. היו שאמרו שיותר.
לתוכנית קראו, כאמור, "מכת ברק". היא הייתה חלק מתוכנית תקיפה רחבה הרבה יותר, שכללה גם שני מבצעי סיכול דרמטיים. במבצע "עיר מקלט" צה"ל היו אמור לחסל לפחות שלושה מח"טים של חמאס; ובמבצע "עיר גוליית" ששב"כ ינהל, תוכנן לפגוע במפקדה התת-קרקעית של בכירי זרוע המו"פ של חמאס.
אבל אז, באחד מהדיונים האחרונים לקראת הפעלת המבצע, קצין המילואים הבכיר הבין שבמקום להיכנס פיזית לרצועה, הוחלט בצמרת צה"ל - הקצין חשד שאולי ההוראה הגיעה מהדרג המדיני - רק לעשות "כאילו" נכנסים. הכוחות ייסעו באורות מלאים בלילה, יעשו הרבה רעש, יהיה גם מבצע השפעה על התקשורת הזרה שתדווח כאילו צה"ל נכנס - אבל בפועל, אף חייל ישראלי לא ידרוך על אדמת עזה. הסיבה: לא כל דחפורי ה-D9 המשוריינים, שהיו אמורים להיות חלק מהכוח, היו מצוידים במערכת "מעיל רוח" נגד טילי נ.ט, ונשקפה סכנה לחיי המפעילים.
הקצין היה משוכנע שבלי הכניסה עצמה כל מבצע ההונאה לא יצליח, ושזה סיכון שצריך לקחת. אחרת עדיף לוותר על כל התוכנית. הוא וכמה מעמיתיו נדהמו לגלות שצה"ל לא ביצע אפילו מהלכים בסיסיים שמתרחשים לפני כל כניסה לרצועה, כמו פתיחת שערי הגדר או פילוס דרכי הגישה לטנקים באמצעות דחפורים. "אני אומר לכם שאם הם לא רואים דחפורים לפני, והשערים לא פתוחים, אין שום סיכוי שהם יחשבו שזה אמיתי", הוא התריע. "והאמת היא שהדרכים שם כל כך משובשות ממילא, שבלי דחפורים שינועו עם הכוחות, יש סיכוי סביר שחלק מהם בכלל לא יגיע עד הגבול כדי לעשות את סיבוב הדאווין שאתם מתכננים להם, כי הם ייתקעו באיזה בור".
צעקותיו, תחינותיו ועצותיו לא הועילו. ההוראה ניתנה למבצע האשליה החלקי.
זמן קצר לפני שהכוחות שמדמים פלישה החלו להתקדם, החליט אחד מסגני מפקדי הפלוגות שחייליו השתתפו בהונאה להזכיר לאנשיו שלא מדובר בפלישה אמיתית. "חבר'ה, תזכרו בבקשה, זה הכל הונאה, הכל בקטנה, אולי תמרונצ'יק, אולי אפילו לא, הונאה וזהו", הודיע להם בקשר. הייתה רק בעיה אחת: הוא שכח לעבור לתדר המוצפן. אלחוטני חמאס שמעו את ההודעה, והעבירו אותה הלאה.
בינתיים טורי המשוריינים התקדמו לעבר הגדר הנעולה, אבל כמו שקצין המילואים המנוסה חזה, הטנקים של אחד הכוחות אכן נתקעו והתחפרו. בחמאס, ששמעו את ההודעה בקשר הפתוח וראו את "הפלישה" המזויפת, הוציאו הוראה לכל מחבלי הנוח'בה שנכנסו למנהרות לצאת, כי יש מצב שתכף ינחתו להם על הראש עשרות טונות של פצצות מפצחות בונקרים.
"ואנחנו יושבים שם בבור של חיל האוויר, ויודעים שחמאס יודע מה אנחנו מתכננים", מספר אחד ממנהלי הלחימה באותו לילה, "ושתכף התת"ק (הקיצור הצה"לי לתת-קרקע - ר"ב, י"ר) יתרוקן לחלוטין, ואנחנו מורטים לעצמנו את השערות ולא מבינים למה צריך בכלל לעשות את זה, ולהוריד את כל המאמץ העצום הזה והיכולות שפיתחו, ומאות מיליוני שקלים לפחות של פצצות על כלום". לדבריו, בבור כבר ידעו לפני התקיפה שהעסק מתפרק: "אנחנו מבינים שהם יוצאים, ואנחנו מבינים שהם מבינים שהתמרון הוא תחבולה".
אבל לא רק שמבצע "מכת ברק" יצא לדרך - וכמובן, כשל - הוא שוּוק מאוחר יותר כהצלחה פנומנלית, שבמהלכה, כך נטען בתחילה, חוסלו מאות מחבלים. אחר כך כבר דיברו על פחות, אבל גם זו כנראה הגזמה.
אז מה המספרים האמיתיים?
הקצין מהבור: "האמת היא שצה"ל שיחק במספרים וספר את כל המחבלים שנהרגו לאורך כל שומר החומות. המספר האמיתי הוא אפס, ואם נהיה לארג'ים, אחד. מ-800 זה ירד למחבל נוח'בה אחד".
× × ×
ב-21 במאי 21', אחרי 12 ימי לחימה, יצאה ישראל ממבצע שומר החומות עם נרטיב חד, ברור ומסודר. זה היה סיפור של הצלחה: כיפת ברזל יירטה, חיל האוויר תקף, מערכת המנהרות של חמאס - שכונתה "המטרו" - הוכתה, וצה"ל, כך נאמר לציבור וגם לעצמו, הוכיח שוב עליונות מודיעינית ואווירית. חמאס מורתע, וגם הג'יהאד האיסלאמי. "שינינו את המשוואה לא רק לימי המבצע ותוך כדי המבצע - אלא גם להמשך. אם חמאס חושב שנסבול טפטוף של רקטות הוא טועה... מה שהיה הוא לא מה שיהיה", הכריז ראש הממשלה מיד בסיום שומר החומות. עד היום יש בבור קיר מורשת קרב, שעליו נכתב כי "מבצע שומר החומות ומבצעים נגד הג'יהאד האיסלאמי הגבירו את ההרתעה נגד חמאס".
כל זה יפה ומעורר השראה, אבל יש בעיה אחת: זה לא נכון.
ביום ראשון הקרוב ימלאו חמש שנים למבצע שומר החומות. 12 ימים דרמטיים במאי 21', שזכורים למרבית הישראלים בעיקר בשל העימותים האלימים שפרצו בערים מעורבות בין אזרחים ערבים ליהודים. אלא שבסיומו התפתחו שני סיפורים מנוגדים. הסיפור הראשון הוא הישראלי. כאן בארץ, רה"מ נתניהו, שר הביטחון בני גנץ וצה"ל - אז בראשות הרמטכ"ל אביב כוכבי - חגגו ניצחון מזהיר. סיפרו לנו על השמדת המטרו, על מאות מחבלים מחוסלים, על תרגילים מתוחכמים - ועל כך שמכאן והלאה הכל יהיה אחרת. המכשול הקרקעי עבד והמחבלים נתקלו "בקיר של ברזל", כדברי נתניהו. חמאס והג'יהאד האיסלאמי מורתעים. הרוב של כל זה היה, כבר אז, מנותק מהמציאות.
בעזה סיפרו סיפור שונה לחלוטין. איך ישראל חששה להיכנס עם כוחות קרקע לרצועה, והיא זו שמורתעת. איך היא התקשתה לעמוד מול כמה חזיתות יחד - ומיהרה להתקפל אחרי 12 יום בלבד. והנה, עכשיו אפשר להתחיל לדבר על המתקפה הגדולה.
ובדיוק ברווח הזה, בין הסיפור הלא-מציאותי שסיפרנו לעצמנו בסיום שומר החומות לבין תחושת המסוגלות שפיתח חמאס בעקבות המבצע - התהפך שעון החול של השלב האחרון לקראת 7 באוקטובר.
חשוב לומר: שומר החומות לא היה כישלון צבאי מוחלט, והיו לו גם הישגים. כיפת ברזל הוכיחה יעילות כמעט מוחלטת; והפגיעה במיפקדת המו"פ של חמאס וחיסול המדענים והמהנדסים הבכירים של הארגון היו שני הישגים נוספים. אבל העובדה שהמבצע הוצג - גם על ידי צה"ל, כלפי פנים וכלפי חוץ, וגם בידי ההנהגה הפוליטית - כניצחון מובהק, שממנה ואילך המשחק ישתנה, תרמה רבות להפתעה שתגיע באותה שבת שחורה. "הצגת המבצע כניצחון וטשטוש הכשלים בו תרמו להערכת החסר של חמאס לפני הפתעת 7 באוקטובר", קבע תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל, ראש תחום המחקר במכון דדו, שהחליט לחזור לתחקירים על שומר החומות אחרי השבת השחורה, ולא חסך ביקורת ממה שגילה שם.
על בסיס מסמכים פנימיים, תחקירים, תמלולי הערכות מצב שהיו חסויות עד כה, מסמכי שלל של חמאס ועדויות בלעדיות של בכירי מערכת הביטחון בהווה ובעבר, משרטט תחקיר "7 ימים", במלאת חצי עשור לשומר החומות, כיצד שיכנעו הדרגים הפוליטיים, המודיעיניים והצבאיים את עצמם - ואז את כולנו - שניצחנו. ואיך מעבר ל"קיר הברזל" בעזה ידעו לנצל בדיוק את התחושה הזו - וכעבור שנתיים וחמישה חודשים לצאת למתקפה קטלנית בהרבה.
פרק 1: תקלה במטרו
בין 2017 ל-2021 נאסף בפיקוד הדרום, באוגדות 36 ו-162, באמ"ן ובחיל האוויר ידע נרחב על מערכת המנהרות של חמאס בעזה - "המטרו". כבר באמצע 2018 בחיל האוויר היו משוכנעים שהפגיעה במטרו תהיה אפקטיבית, אם היא תכלול גם פגיעה באנשי חמאס. וכך נולדה תוכנית "מכת ברק". הרעיון פותח ושופר בתקופה שבה הרצי הלוי היה מפקד פיקוד דרום, וב-2020 אפילו בוצע מודל מלא (ויקר) של "מכת ברק". זה היה מהלך שהושקעו בו שנים של תכנון, מודיעין, אימונים וכספים אדירים. אבל כמכת פתיחה מהדהדת זה היה שווה. הרמטכ"ל כוכבי קבע במרץ 2020 כי "'מכת ברק' הוא ביטוי תפיסתי ל'מהלומה'".
אלא שאז הגיע רגע האמת והחל מבצע שומר החומות. ב-11 במאי 2021 עלתה בדיון אצל מפקד פיקוד דרום, אלוף אליעזר טולדנו, האפשרות שעוד לפני "מכת ברק", צה"ל יפתח בפעולה לחיסול המח"טים ("עיר מקלט") ובפעולה לחיסול בכירי המו"פ של חמאס ("עיר גוליית"). כאן, לפי תחקיר שערך תא"ל מאיר פינקל בחטיבת התורה וההדרכה של צה"ל מיד אחרי המבצע, התחילה ההתרחקות מהתכנון המקורי, שראה בשלושת המבצעים חלק מאותו שלם.
הבעיה הייתה שאם תוקפים יעד תת-קרקעי נקודתי לפני שמפעילים את מלוא "מכת ברק", חמאס עלול להבין שצה"ל מחזיק במודיעין מפורט על מערך המנהרות וביכולת לפגוע בהן - ואז להוציא מתוכו את אנשיו, ולסכל את האפקט העיקרי של התוכנית.
בתחקיר של פינקל נאמר כי מפקד פיקוד דרום טולדנו "לא הכיר ככל הנראה לעומק את הדיונים שנערכו בימי קודמו", או שלפחות השיקולים הללו "לא הובאו בפני משתתפי הדיון באופן שהבליט את הדילמה".
לא כולם שתקו. מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין, הזהיר כי הפעלת תוכנית הסיכולים ללא ההונאה וההפתעה של "מכת ברק" "תוריד לטמיון חמש שנים של בניין כוח". ראש אמ"ן, אלוף תמיר הימן, הזהיר שמהלך של פגיעה במח"ט אחד "עלול להרוס את הגיון הפעולה הרחבה בתת-קרקע".
כשנה לאחר שומר החומות, תא"ל עמית סער ז"ל, רח"ט מחקר אז, קבע: "האם השגנו הישג משמעותי? כן, עם עשרה סימני קריאה". אבל בשיחה גלויה, כשכבר היה חולה, אמר: "הייתי כותב תוך כדי פגישות במחברות שלי כל מיני מחשבות. וזו פעם ראשונה שכתבתי: 'אולי אנחנו כבר לא מבינים את חמאס'". הספק הזה נותר בתוך המחברת
אבל הרמטכ״ל כוכבי קיבל תחילה את ההצעה לתקוף מח"ט אחד. רק לאחר מכן, בהתייעצות טלפונית של טולדנו עם קודמו הרצי הלוי, הובהרה כנראה הסכנה שבהסגרת היכולת, והוחלט לבצע את שני מבצעי הסיכול ("עיר מקלט" ו"עיר גוליית") במקביל. זה הצליח בצורה חלקית ביותר. נפגעו מח"ט עזה וקבוצת פעילים בתחום בניין הכוח של חמאס – כשליש מהפגיעה שתוכננה. לפי אחד ממתכנני הפעולה, הסיבה להצלחה החלקית היא מידת המוכנות. החלק של שב"כ, לטענתו, היה מוכן, ואכן הצליח. החלק של חיסול המח"טים היה באחריות צה"ל, לא היה מספיק מוכן, ולכן רק חלקו הקטן צלח. "אף אחת מהמטרות (של המח"טים - ר"ב, י"ר) לא סיימה תכנון, ואז היה צריך מהר לתכנן אותה, מהר, מהר, מהר, מהר".
אלא שהבעיה לא הייתה רק חוסר מוכנות. היו גם קצרים בתקשורת בין הזרועות. הנה דוגמה שאנחנו חושפים השבוע. לדברי המתכנן, מסביב לאחד המח"טים היו שני אזורי הפצצה מתוכננים: האחד מצומצם, סמוך ליעד; והשני בריבוע נרחב יותר סביבו. אלא שאז הפקודה הגיעה לקצין חיל האוויר בפיקוד דרום, שלא הכיר את כל התוכנית - והוא החליט לאשר רק את ה"ריבוע הקטן". "הבחור החליט לחסוך חימושים", אומר המתכנן. "הוא אמר: אני מאשר רק את הריבוע הקרוב ולא את הריבוע המורחב".
לכאורה זה שיקול מקצועי לגיטימי: חיסכון בחימושים, צמצום נזק, דיוק. אבל המתכנן טוען שכאשר התהליך מנוהל, יש מי שעוצר ואומר: כאן אסור לצמצם. "כשעושים תהליך סדור, אז הפיקוד יודע לבוא להגיד: 'רגע חבר'ה, אל תצמצמו את המטרות'. שיקול חימושים הוא לא שיקול כי יש לו פה שתי מנהרות, שני תוואים, ולכן חשוב לתקוף רחב".
התוצאה הייתה ההצלחה החלקית בלבד של החיסולים, אבל החשש הגדול - שכל זה יפגע בכל "מכת ברק" - הלך והתממש. אחרי החיסולים, "כשהם (חמאס - ר"ב, י"ר) למדו את הלקח והתחילו לדבר על זה - הסיכוי שהם אכן יחכו לפצצות שלנו בתת-קרקע הלך והצטמצם", אומר המתכנן.
בדיון נוסף, בצהרי 12 במאי, הובן כי חמאס כנראה חושד שצה"ל מחזיק במודיעין לא רק על מיפקדות פיקוד ושליטה והמח"טים, אלא גם על חלקים רחבים יותר של המטרו. קמ"ן פיקוד הדרום נשאל כמה פעמים מה תהיה תוצאת הפעולה. תשובתו הייתה צנועה בהרבה מהדימוי שייבנה לימים: מדובר, לכל היותר, בחיסול עשרות בודדות של אנשי חמאס.
למרות זאת הכריע הרמטכ"ל בעד ביצוע. ההונאה הקרקעית הייתה מוגבלת מאוד, כאמור, בלי הכניסה הקרקעית. התוצאה? תלוי את מי שואלים, בין הרוגים בודדים לאפס. זה, כאמור, לא הפריע לצה"ל להודיע בסיכום המבצע על "השמדת חלקים נרחבים של המטרו", ולנתניהו להצהיר כי "בתחילת המבצע אמרתי שחמאס יספוג מכות שלא חלם עליהן - וזה מה שקרה".
פרק 2: "נמר טורף"
בעוד שבישראל שיווקו את תוצאות מבצע שומר החומות כהישג אסטרטגי ששינה את המשוואה ואת פני המערכה העתידית, בכירי חמאס כבר החלו לעבוד על תרגום ה"ניצחון" שלהם לתוכנית אופרטיבית להכרעת אוגדת עזה, ואם יצליחו לשכנע את שאר חברות הציר להצטרף, כך האמין סינוואר, אף להשמדת מדינת ישראל. המסמכים שנחשפו במהלך מלחמת חרבות ברזל חושפים פער בלתי נתפס בין הדיווחים לציבור הישראלי, לבין המציאות כפי שתוארה בדיונים פנימיים בעזה.
בפרוטוקול מדיון שנערך בחמאס ב-26 ביולי 2021, כחודשיים בלבד לאחר סיום שומר החומות, נכתב כי "מה שהכיבוש מכנה 'המטרו' של חמאס לא נפגע. רשת המנהרות ההתקפית נפגעה קלות בלבד ותשוקם במהירות". באותו סיכום פנימי הודגש כי "יכולות הפיקוד והתקשורת נותרו ללא פגע לאורך כל הזמן".
שבוע וחצי בלבד לאחר שומר החומות, כותב יחיא סינוואר לאיסמעיל הנייה: "היום הפך ברור לכולם שישנו נמר טורף וקטלני בשם חמאס וגדודי אל-קסאם... הוא מוכן ללכת רחוק הרבה יותר ממה שאנשים מדמיינים ומוכן להקריב קורבנות". סינוואר הבין כי האיום בירי לירושלים והבערת הערים המעורבות יצרו הרתעה הפוכה - ישראל היא זו שנרתעת מחיכוך. הוא הנחה את הנייה לנצל את המומנטום המדיני: "לפניך, מכובדי, חלון של הזדמנויות בלתי מוגבלות, ועליך למהר ולנצל את כל אופקיו".
אחר כך הוא כבר הופך את תחושת המסוגלות הזו להנחיות אופרטיביות. הדיונים על המתקפה הגדולה על ישראל התקיימו בפורום קטן מאוד סביב סינוואר ודף, שכונה "המועצה הצבאית המצומצמת". ב-27 ביולי, פחות מחודשיים מסיום שומר החומות, כבר קובעת המועצה כי על כל חטיבה להיערך לפעילות התקפית בשיטה של "הצפה באמצעות נקודות פריצה מרובות".
סינוואר גם התייחס בכובד ראש לכספים מקטאר. ממשלת ישראל הייתה משוכנעת כי הכספים הללו מרדימים את חמאס, אבל הנייה ראה בהם דלק למתקפה. "יש לחץ גדול על הקטארים לא לפעול בדרך הקודמת (במזומן - ר"ב, י"ר)...", כתב סינוואר להנייה ביוני 2021, במכתבים שפורסמו על ידי מרכז מאיר עמית לחקר הטרור. מבחינתו, שליטה ישירה בכספים הללו הייתה "בעלת חשיבות אסטרטגית עליונה", שכן בלעדיהם הוא חשש מ"פצצת זמן שעלולה להשפיע לרעה ובאופן מסוכן על תמונת הניצחון שהושג". ובכלל, כדאי להשקיע בקשר עם הקטארים, כי הם “יותר נאמנים לנו ומסורים, אוהבים ונותנים לנו ביד רחבה”.
בישראל פיספסו את כל האותות האלו, וגם את הדיבור על "הפרויקט הגדול", מושג שבמודיעין הישראלי חשבו שהוא מתייחס לשיקום עזה, או לעימות מפונטז שיגיע מתישהו בעתיד עם ישראל, אבל סינוואר וסביבתו ידעו שהכוונה היא למתקפה. גם לפספוס הזה, בהבנה של איך סינוואר חושב, יש קשר ישיר לשומר החומות. פינקל מציין כי התנהלותו הבלתי צפויה של סינוואר במאי 2021 – החל מהירי על ירושלים ועד לתמונתו הניצחת על הכורסה בלב ההריסות – הולידה בצה"ל תפיסה שמדובר במנהיג "משיחי". הקביעה הזו הפכה למעין "מסננת קוגניטיבית" אצל מנתחי האישיות שלו, שחלקם התייחסו אליו כמנהיג לא רציונלי, כזה שהתוכניות שלו הן חזיונות. אלא שהמסקנה הייתה צריכה להיות הפוכה: דווקא בגלל שסינוואר “משיחי”, צריך להתייחס אליו ולתוכניות שלו - והרי תוכנית התקיפה "חומת יריחו" הייתה בידי ישראל עוד מ-2018 - בזהירות יתרה. כי דווקא מנהיג משיחי ינסה לבצע תוכנית לא רציונלית, מתוך אמונה יוקדת שהאל עומד לצידו.
פרק 3: ד"ש מטהרן
מבצע שומר החומות החל אולי מתוך הרצועה וביוזמת חמאס, אבל הפתיחה שלו נבטה דווקא מסמטאות ירושלים העתיקה, ומהחיכוך הנפיץ בין יהודים לערבים בשייח' ג'ראח ובשער שכם. עבור חמאס, ירושלים הייתה המעבדה הראשונה לבחינת האסטרטגיה של "איחוד הזירות" - חיבור בין עזה, הגדה, ירושלים והערים המעורבות בתוך ישראל, ובשלב מתקדם יותר עם חיזבאללה מצפון, איראן ממזרח ואולי גם החות'ים מדרום - הכל ביחד לכדי איום קיומי אחד.
המפכ"ל לשעבר, רב-ניצב בדימוס קובי שבתאי, חשף בשיחה איתנו זמן קצר לפני 7 באוקטובר את הרגע שבו, לתפיסתו, הדרג המדיני העניק הדרג לחמאס את הניצחון התודעתי הראשון, עוד לפני המטחים. "באנו בתור משטרה, אמרנו שאפשר לעבור דרך שער שכם במצעד הדגלים", שיחזר שבתאי. לדבריו, המשטרה האמינה ביכולתה להכיל את האירוע, אך הדרג המדיני נבהל מהאולטימטום שהציב חמאס, שאם זה יקרה, הם יגיבו בשיגור טילים. "הייתה החלטה ממשלתית שלא עוברים", המשיך שבתאי. "התקפלנו, שינינו את המסלול ברגע האחרון, ובכל זאת ירו טילים".
חמאס זיהה חולשה בנכונות הישראלית להתעמת איתו בירושלים, טען אז שבתאי. הלשכה שפתח בשייח' ג'ראח איתמר בן גביר - אז פוליטיקאי זוטר - הוגדרה על ידי שבתאי אז כ"דלק למדורה", ביטוי לחשש המערכתי מכל חיכוך שעלול להצית את הזירה.
אבל כנגד כל ההערכות ולמרות ההתקפלות הישראלית, חמאס מימש את איומו, ירה לעבר ירושלים ב-10 במאי, ושומר החומות החל. בישראל ייחסו את הירי הזה לעוד מהלך לא רציונלי שלו, אבל סינוואר ידע בדיוק מה הוא עושה.
בתחקיר של פינקל מודגשת השאלה מדוע סינוואר הורה לירות לירושלים, ומה חשב שהשיג. בתמונה המובאת בין עמודי התחקיר מופיע סינוואר עם הכיתוב: "מסגד אל-אקצא וירושלים הם קו אדום".
זו לא הייתה רק סיסמה, אלא אסטרטגיה. חמאס ביקש להוציא את עזה מגבולותיה: להציג את הכל כמלחמת דת וכך להצית את ירושלים, להשפיע על ערביי ישראל, לחבר בין זירות ולהוכיח שהוא אינו רק ארגון ברצועה אלא שחקן פלסטיני-אזורי. איך ארגון סוני קטן עושה את זה? נלחם על ירושלים.
פינקל מנסח זאת כאחת ההחמצות המרכזיות: "הקושי להבין את תפיסת סינוואר את המבצע כהצלחה אסטרטגית מבחינתו, עקב הצלחתו לגרום להתפרעויות בקרב ערביי ישראל".
במילים אחרות: ישראל ספרה מטרות שהותקפו. סינוואר ספר זירות שנדלקו.
והיו לתפיסה של סינוואר גם שותפים. בסיום שומר החומות חל מהפך בדרך שבה נראה חמאס מהמשרדים של בכירי משמרות המהפכה בטהרן. מהארגון שלא הצליח להוציא מתקפות פתע בצוק איתן ב-2014 - הוא הפך לשחקן אזורי משמעותי, שאפשר לרקום איתו מהלכים. "התודעה הצירית המשותפת התעצמה מאוד אחרי שומר החומות", מסביר קצין בכיר באמ"ן. "הציר בעצם אמר לעצמו: 'חמאס עשה את זה. הוא עלה למגרש של הגדולים'".
השינוי היה דרמטי. עד מאי 2021, חמאס נתפס כארגון טרור מקומי, "האח הקטן והבעייתי" של חיזבאללה. אבל היכולת של סינוואר להצית את ירושלים ואת הערים המעורבות בישראל, להציג את עצמו כמגן אל-קודס ולהפגין יכולת עמידה מול צה"ל במלוא כוחו, שינתה את המשוואה בתוך ציר ההתנגדות. מסמכי השלל חושפים כי יוני 2021 היה חודש של התעצמות משמעותית במימון איראני חסר תקדים. סינוואר ניצל את "ההפתעה האיראנית" מהביצועים שלו, והחל לדרוש סכומי עתק, שהצטרפו לכסף שזרם בברכת ממשלת ישראל מקטאר.
"מכת ברק" היה אמור לכלול הונאה, שלפיה צה"ל פולש לעזה, כדי שהמחבלים ייכנסו למנהרות ויופצצו. אלא שרגע לפני הוחלט שהכוח שידמה פלישה לא באמת ייכנס לרצועה, ובחמאס הבינו את זה. "ואנחנו יושבים בבור חיל האוויר, יודעים שחמאס יודע", מספר אחד ממנהלי הלחימה באותו לילה, "ולא מבינים למה צריך להוריד פצצות על כלום"
בזמן שישראל התבשמה ב"שינוי המשוואה", בביירות נולדה "ברית ההגנה" של הציר. ביולי 2021 כבר הציע סינוואר להקים בלבנון צבא של אלפי לוחמים שיאומנו על ידי חיזבאללה. שנה לאחר מכן נתן נסראללה את ברכתו לתוכנית הפשיטה, כשקבע כי ריאלי לראות בתוכנית את "קץ קיומה של ישראל". עם זאת, נסראללה והאיראנים לא קבעו תאריך, ולכן כנראה סינוואר החליט לדחות בשנה. באוגוסט 2023, חודשיים לפני הטבח, נפגש סגנו של סינוואר חליל אל-חיה עם סעיד איזאדי, הממונה על הקשר עם הפלסטינים בכוח קודס, כדי לנסות לתאם סיוע בתקיפת "אתרים רגישים" כבר בשעה הראשונה למלחמה - מבלי לחשוף את תאריך היעד שעדיין לא הוחלט.
כאן נפל סינוואר קורבן להבטחות השווא של איראן וחיזבאללה אחרי שומר החומות, כי בפעם הבאה הם יצטרפו לחגיגה. כמה ימים אחרי 7 באוקטובר, כשנוכח לדעת שזה לא קרה - הוא מתפוצץ מכעס.
אבל בזמן אמת, בצד הישראלי הכתובת על הקיר פוענחה כרטוריקה ריקה. המכשול הפיזי שהושלם בדצמבר 2021 העניק ביטחון כוזב; ישראל התמקדה במנהרות ובמכסות פועלים, בעוד סינוואר מכין את "הנמר הטורף" לזינוק מעל הגדר. תא"ל עמית סער ז"ל, ראש חטיבת המחקר ב-7 באוקטובר, סיכם זאת יפה: "האויב נתן לנו מספיק שקט שנוכל להאמין לסיפור שסיפרנו לעצמנו".
פרק 4: הלקחים של סינוואר
בזמן שבקריה בתל-אביב תייקו את דוחות הסיכום של שומר החומות תחת הכותרת "הצלחה", בעזה הפך המבצע גם לסדרה של לקחים שיש הרבה מה ללמוד מהם.
אחד הלקחים המרכזיים שהפיק חמאס משומר החומות נגע לחוסר האפקטיביות של מטחי הרקטות המסורתיים מול כיפת ברזל. בפרוטוקול מס' 1 של מועצת המלחמה מיולי 2021, נקבעה אסטרטגיה חדשה: "הצפה". מי שראה את מסכי המכ"מים של כיפת ברזל נצבעים באדום באותו בוקר שבת נורא, סימן לקריסת המחשבים והמערכת, מבין מהי משמעותה של אותה הצפה.
גם התת-קרקע עבר מקצה שיפורים דרמטי, אף שכבר לא נועד לשמש לחדירה אל תוך שטח ישראל. בצה"ל היו משוכנעים שהפגיעה במטרו הוכיחה לחמאס עד כמה התת-קרקע איננו מהווה הגנה בטוחה עבור אנשיו. אבל חמאס הבין את ההפך: שצריך לשפר אותו. כך למשל, חמאס הבין בשומר החומות שצה"ל מסוגל "לחנוק" את המנהרות באמצעות פצצות חודרות בונקרים. כמה מסמכים בחתימת סינוואר מ-2022 מאשרים העברת מיליוני דולרים להתקנת דלתות הדף מסיביות בנקודות אסטרטגיות. המטרה הייתה למנוע מהדף התקיפות האוויריות להתפשט בתוך הרשת התת-קרקעית.
בצה"ל פיספסו את השינויים הללו. בתחקיר שכתב ב-2024 קובע פינקל כי צה"ל סבל מ"הערכת חסר את למידת חמאס בהקשר המשך השימוש במנהרות".
אבל הלקח שהיה אולי המשמעותי ביותר היה ביזור הפיקוד והשליטה. חמאס הבין בשומר החומות שצה"ל מתמקד בסיכול מיפקדות וחמ"לים מרכזיים כדי לשתק את הארגון. התשובה של דף הייתה ביזור מוחלט. תוכנית הפעולה של "הפרויקט הגדול" נבנתה כך שכל פלוגה וצוות קיבלו "מעטפה סגורה" עם מפות ויעדים ספציפיים חודשים מראש, אך מבלי לדעת את מועד המתקפה. לוחות הזמנים לסודיות היו נוקשים: מפקדי הגדודים ידעו על מועד הפריצה רק 24 שעות מראש, ולוחמי הגל הראשון קיבלו את הפקודה רק 12 שעות לפני. הביזור הזה נועד להבטיח שגם אם ישראל תצליח לחסל את הפיקוד הבכיר בשעות הראשונות, המתקפה בשטח תימשך באופן אוטונומי.
פרק 5: מי יתחקר את המתחקרים
אחרי שומר החומות, צה"ל ערך שורה של תחקירים פנימיים, דיוניים מטכ"ליים וסמינרים בפו"ם. תא"ל פינקל, שהיה שותף לחקירת מחדל 7 באוקטובר, החליט לכתוב עוד תחקיר, מחוץ לאשכול. תחת הכותרת "תחקור מבצע שומר החומות והשפעותיו על הדרך ל-7 באוקטובר ועל תרבות התחקיר בצה"ל", כותב פינקל כי "תהליך התחקור כלל ייפוי של המציאות, והציג הישגים גבוהים משמעותית ממה שהושג בפועל". לדבריו, המבצע הוכתר כהצלחה כבירה "אף שמרכיביו ההתקפיים כשלו – ביחס לציפיות צה"ל".
מול המציאות עמד הנרטיב של בכירי צה"ל. הרמטכ"ל דאז כוכבי קבע ביוני 2021 כי "ניטרלנו להם במידה רבה את הממד התת-קרקעי שהם עמלו עליו 15 שנה". בדצמבר הוא כבר תיאר את המבצע כ"הדגמה ליישום עקרונות 'תפיסת הניצחון'", עם "פוטנציאל לחיזוק ההרתעה". תא"ל עמית סער, רח"ט מחקר דאז, הוסיף בביטחון במאי 2022, שנה לאחר סיום המבצע: "האם השגנו הישג משמעותי? כן, עם עשרה סימני קריאה".
בתחקיר נקבע כי בשומר החומות התקבעה בצה"ל התפיסה שסינוואר הוא מנהיג "משיחי" ולא רציונלי, ולכן היחס לתוכניותיו היה כאל חזיונות. אבל המסקנה הייתה צריכה להיות בדיוק הפוכה: דווקא מנהיג "משיחי" ינסה לבצע תוכניות לא רציונליות
אלא שמאחורי סימני הקריאה, סער החזיק במחברת אישית שבה תועד סדק ראשון בקונספציה. בשיחה גלויה אחרי 7 באוקטובר הודה סער, שכבר התמודד אז עם מחלה קשה, שבאותם דיונים מטכ"ליים הוא הרגיש שמשהו בסיפור לא מתחבר. "הייתי כותב תוך כדי פגישות במחברות שלי כל מיני מחשבות שעולות לי לראש. וזו פעם ראשונה אחרי שומר החומות שכתבתי לעצמי: 'אולי אנחנו כבר לא מבינים את חמאס'". הספק הזה, כך מתברר, נשאר בתוך המחברת. סער מתאר מערכת שלא איפשרה למחשבות כאלו לצוף: "לחטיבת המחקר הייתה גישה הרבה יותר ביקורתית על שומר החומות, אבל האינדוקטרינציה שירדה מהרמטכ"ל השתיקה אותה". כולם התיישרו.
גם פינקל מצביע על "תרבות הריצוי" שהשתלטה על המטכ"ל. הוא מתאר מציאות שבה "התנהלותם ואישיותם של המפקדים הבכירים מדכאות ומשתיקות דעות אחרות ומקדשות את דרכם שלהם", בעוד הקצינים הכפופים נוקטים "ריסון יתר". כך, מידע "קשה" הפך ל"מצגות מרוככות שנועדו לרצות את המפקדים כדי שלא לפגוע בסיכויי הקידום".
הנה דוגמה: מפקד גיס 479 - גיס צפוני שכנראה היה פחות שבוי בקונספציות הדרומיות - כתב בתחקיר שערך כי "הניסיון לתחום את העימות לעזה נכשל והתהוותה מערכה פלסטינית רב-זירתית". הוא התריע כי חמאס פועל במתאר אסטרטגי חדש, שמתנגש חזיתית עם הרצון המטכ"לי להציג עליונות טכנולוגית ש"סגרה" את זירת עזה. אבל התחקיר הזה נגנז, ולא הוצג יחד עם שאר התחקירים בסמינר המטכ"לי שנערך ביולי 2021.
המחיר היה עיוורון אסטרטגי. מכיוון שישראל האמינה שההרתעה הושגה, היא הפסיקה ללמוד את האויב. אבל בסופו של דבר, "מכונת הייפוי" של 2021 היא זו שמנעה את הטיפול בתוכנית "חומת יריחו" שנה לאחר מכן, כשהגיעה לאמ"ן גרסה מעודכנת של התוכנית. "אם ההבנה שמדובר ביריב בלתי צפוי הייתה 'מוכפלת' ביכולת הנבנית בעזה לפלישה לישראל", כותב פינקל, "אולי אפשר היה לחשוב שהאויב משומר החומות מתכוון ברצינות לתוכניותיו".
וכשהתוכניות הללו התממשו, באה המציאות וניתצה את הנרטיב. "ידענו שאנחנו הולכים בעזה על קרח דק. הלכנו על אגם קפוא. ידענו גם שזה אגם של חרא", מתאר אלוף אליעזר טולדנו, שפיקד על פיקוד הדרום באותן שנים, את המטפורה המועדפת עליו לכשל המודיעיני והצבאי. "וכשהקרח הזה נשבר ב-7 באוקטובר, צללנו למצולות בדם ובזוועות. פשוט לא הבנו את האויב".
"חמאס ניצח אותנו בסיפור הפשוט והמטורף שלו", סיכם רח"ט מחקר ב-7 באוקטובר עמית סער ז"ל, "בזמן שאנחנו המשכנו לנתח את דוחות הבנק שלו".
תגובות
מפקד פיקוד דרום לשעבר, אליעזר טולדנו, מסר בתגובה:
• על ההצעה לרדד את ההונאה ב”מכת ברק” ולהפריד בין המבצעים: “לא היו דברים מעולם”.
• על הטענה שלא הכיר לעומק את התוכנית: “הכרתי לעומק גם הכרתי”.
• על ההתייעצות עם הרצי הלוי וההחלטה לבצע בעקבותיה את שני מבצעי החיסול: “שקר גמור”.
• על ההצהרות כי נהרגו מחבלים רבים: “בשבועות הראשונים לאחר המבצע בהחלט חשבתי ככה, לצערי הרב, אבל מאז חזרתן של הפרות הסדר לגדר (שלושה חודשים אחרי שומר החומות) הבנתי היטב שהישגי שומר החומות מוגבלים ופעלתי לשינוי המדיניות בכל דרך שחשבתי כאפקטיבית”.
• על הערכת החסר של יכולת חמאס להפיק לקחים: הפיקוד לא היה בהערכת חסר לרגע. “יום לאחר סיומו של שומר החומות החלה מערכת הכנות קפדנית למתקפת מנע ותמרון שהתקיימה במשך כשנתיים, ולצערי העמוק לא מומשה. זו הסיבה שבגללה דחפתי שוב ושוב לצאת למלחמה”.
הרמטכ”ל לשעבר, אביב כוכבי, מסר בתגובה:
“מבצע שומר החומות היווה תגובה עוצמתית מבעבר כנגד חמאס, במענה לחמש רקטות שנורו לעבר הרי ירושלים, אך היה מבצע מוגבל בהגדרה. מבצע מוגבל לעולם לא יכול ולא מתיימר לשנות את המצב האסטרטגי מן היסוד, וכך גם הבהרנו בסיומו.
“המבצע הביא באותה עת לפגיעה משמעותית בחמאס: סיכול רבים מבכירי התעשייה הצבאית, פגיעה במאות מטרות הכוללות אתרי ייצור אמל”ח, מנהרות, רקטות וסיכול מחבלים ובכירים. כבר בתחילת המבצע בוצעה תקיפה של מנהרה שבה נהרגו 18 מחבלים שתיכננו לחדור לנחל עוז. זמן קצר לאחר מכן סוכלו בעומק האדמה למעלה מעשרת הבכירים של התעשייה הצבאית של חמאס. שתי התקיפות היו חיוניות וערכיות, ורק לאחריהן הוחלט לממש את תוכנית ‘מכת ברק’.
“אפשרות השפעת התקיפות הללו על הצלחת ׳מכת ברק׳ נשקלה בכובד ראש, והוסכם שערכיות היעדים מצדיקה את התקיפה, ושחמאס לא יוכל להסיק מכך על היקף מערך המנהרות שידוע וחשוף לתקיפה של צה”ל.
“הישגי מבצע שומר החומות תוארו על ידי מפקדי צה”ל באופן מדויק וענייני, תוך הצגת הנתונים והעובדות של היקף הפגיעה בחמאס. מילות הסיכום של הרמטכ”ל למבצע בתדריך לציבור היו ‘תם ולא נשלם’”.
