"זה היה 7 באוקטובר שלנו", כתב השבוע בהפרזה פרשן אמירותי, לאחר התקיפה האיראנית על המדינה שהתרחשה בעקבות המבצע האמריקאי לפתיחת מצרי הורמוז. אירועי השבוע החולף המחישו את שבריריות המצב במזרח התיכון: האמריקאים והאיראנים ממשיכים להעביר טיוטות הסכם והמתווכות פועלות במלוא המרץ, אך לכולם ברור שבמהירות עלולה להתחדש הלחימה.
המציאות המבולבלת מגולמת בהכרזות טראמפ השבוע כשבעורפו נושפות העלייה במחירי הנפט (בשיאו השבוע 110 דולרים לחבית השבוע) והתמיכה המצטמצמת של האמריקאים במלחמה. מצד אחד הוא מדבר על "מחיקת איראן" והצורך בחימוש הציבור האיראני; ומהצד השני - הודיע על השהיית "פרויקט החירות", המבצע לפתיחת הורמוז בעקבות בקשת פקיסטן לתת הזדמנות למו"מ, ועל התקדמות לקראת הסכם. מטוטלת ההכרזות החריפה ביומיים האחרונים וכללה: הצהרה שהאורניום המועשר האיראני יועבר לארצות-הברית ("אחרת נפציץ אותם עד הגיהינום"), וכן הצבת דד-ליין שלשום לאיראן להגיע להסכם בתוך שבוע ("עד לנסיעה לסין"), ומיד לאחר מכן הכחשה אך הבטחה שההסכם ייחתם.
סלע המחלוקת המרכזי במו"מ אינו בהכרח הורמוז, אלא הגרעין. וושינגטון דורשת מסירת 430 ק"ג האורניום המועשר לדרגה של 60 אחוז והתחייבות להקפאה ארוכת טווח של ההעשרה, בעוד האיראנים תובעים הכרזה על סיום המלחמה, לרבות הסרת הסנקציות וקבלת פיצויים, ורק לאחר מכן לדון על סוגיית הגרעין. ברקע ממשיך לרחף האיום שהמשטר - שהאגף הקיצוני בו בראשות משמרות המהפכה שהשפעתו התעצמה מאוד בעקבות המערכה - ינסה להסתער על היעד של נשק גרעיני.
מעל לכל ניצבת שאלת התכלית של פעולה אפשרית נגד איראן. טהרן כבר עמדה במהלומות עזות ב"שאגת הארי", ונדרש לתהות אם עוד מכות - כשהפעם האיראנים דרוכים לקראת מתקפה, ובהחלט חשדנים גם, או בעיקר, נוכח הדיווחים על התקדמות במו"מ - יניבו יעד שלא הושג במערכה הקודמת. שאלה נוספת נוגעת לתזמון. טראמפ צפוי לקיים ב-14-15 ביקור בסין, מה שייתכן ומרמז שעד אז יימנעו האמריקאים ממערכה גדולה או בסבירות נמוכה יותר ינסו לקדם מהלך צבאי מוגבל בתקווה שיבסס דימוי ניצחון ויגמיש את עמדות האיראנים במו"מ, בלי לגרור להסלמה רחבה.
"הן איראן והן ארצות-הברית פועלות מכוח הנחה שהן מסוגלות להסב לצד השני נזק גדול ושהוא פגיע יותר", מסביר בשיחה דניס סיטרינוביץ, מומחה לאיראן ולציר ההתנגדות. "סביר להניח כי אם תותקף תשתית האנרגיה של איראן, היא תפגע במתקני הנפט של מדינות המפרץ, וייתכן שגם תנסה לחסום את מצרי באב אל-מנדב, תוך שימוש בחות'ים. בכל מקרה, ספק אם המשטר יסכים גם לאחר חידוש הלחימה לקבל את תנאי טראמפ במו"מ. המצב הכלכלי של איראן אמנם בכי רע ונוצר לחץ כבד בעקבות הקושי לייצא נפט - אך אין שום סימן לכוונה להניף דגל לבן. נהפוך הוא".
ד"ר סאנאם וקיל, חוקרת איראנית המתגוררת בבריטניה מציגה תמונה דומה: "ארצות-הברית לא מצליחה לפענח את הפסיכולוגיה של המשטר האיראני, ושוגה בהנחה כי עוד לחץ ועוד סנקציות יביאו לכניעה. אין הבנה שזו מערכה קיומית בעיני המשטר ושהוא רווי ביטחון אחרי ששרד מתקפה רבת-עוצמה וחסרת תקדים של ארצות-הברית וישראל". לצד זאת היא מדגישה: "ייתכן שנראה התגמשות איראנית בסוגיית הגרעין שמצויה בדיונים זה שנים ארוכות וכבר חייבה את טהרן להפגין ויתורים, כמו בהסכם של 2015, שכלל הגבלה של ההעשרה ומשטר פיקוח בינלאומי".
*
העולם הערבי ניצב נבוך בלב הסערה. האמירויות הפכה השבוע לקורבן שבאמצעותו מעבירה איראן מסר לטראמפ. התקיפה האיראנית התמקדה בנמל פוג'יירה הסמוך להורמוז ודרכו עובר נפט בצינורות תוך עקיפת המצר, וזאת כנראה כאיתות שאם איראן נפגעת בעקבות שיבוש התנועה בהורמוז, כל מדינות האזור ייפגעו. עוד סיבה לכך שאיחוד האמירויות היא יעד מועדף מבחינת איראן היא הקשר ההדוק עם ישראל, שבא לידי ביטוי בדיווחים על צוותי מערכת כיפת ברזל שפועלים במדינה ובשיחה שערך השבוע נתניהו עם נשיא האמירויות, מוחמד בן זאיד, בעקבות המתקפה האיראנית.
יתר מדינות המפרץ גינו מצד אחד בנחרצות את התקיפה האיראנית, אך מהצד האחר מנסות למנוע הידרדרות ולהבטיח שהן עצמן לא ייפגעו אם תתלקח הסלמה. "ההססנות בולטת בעיקר בקרב הסעודים", מסבירה בשיחה השבוע ד"ר מורן זגה, מומחית למדינות המפרץ. "הם היו מעוניינים בתמונת סיום של משטר איראני חלש, אך המציאות רחוקה מכך. טהרן נתפסת כאריה פצוע אך אכזרי יותר, וסעודיה נזהרת מלהסתכן בעימות עימה, ומעדיפה להשקיע מאמצים בתיווך והבטחת המו"מ, לצד ניסיון להסיט את נתיבי יצוא הנפט לכיוון הים האדום (ציר מזרח-מערב)".
ברקע ממשיך לקנן בעולם הערבי חשש שהמלחמה מסייעת לישראל לבסס הגמוניה באזור. "אנו חוזים כיום במאבק היסטורי בין תוכנית ישראל הגדולה לתוכנית איראן הגדולה", מסביר עבד אל-רחמן אל-ראשד, בעבר עורך היומון הסעודי הנפוץ א-שרק אל-אווסט (היוצא בלונדון). "אלה הם שני כוחות עם יצר התפשטות, שבולט במיוחד בהקשר לישראל ששואפת לספח אדמות ערביות, תוך הפחדות וניסיון חיסול של כל מי שמציב בפניה אתגר". חאזם סאריה, פובליציסט לבנוני בולט, מוסיף: "האם הישראלים באמת מאמינים שיוכלו לכבוש לבבות ומוחות בעולם הערבי של אנשים שבתיהם נהרסו ועיירותיהם חרבו עד היסוד? נראה שבעקבות 7 באוקטובר, שיש להודות כי לערבים אחריות בו, התבססה בקרב הישראלים אמונה שרק מלחמת חורמה והרס תנאי המחיה במדינות השכנות היא הדרך להבטיח קיום עצמי, ונזנח הרצון לפתח יחסים יציבים עם שכנותיה".
*
בלבנון, כמו בזירה האיראנית, ניכר קיפאון המלווה גם בהתשה. הפסקת האש בזירה הזאת לא מתקיימת למעשה: צה"ל אמנם נמנע מתקיפות מצפון לליטני, אך בדרום לבנון המלחמה נמשכת וכוללת ירי רקטות על יישובי הצפון והפעלת רחפנים נגד כוחות צה"ל משני צידי הגבול. ברקע ניצבות ההכרזות המטרידות של חיזבאללה: הארגון מבהיר שהתנאי להפסקת הלחימה הוא עצירה מוחלטת של התקפות צה"ל, ובמילים אחרות ביטול המשוואה שהתקיימה מאז הפסקת האש בנובמבר 2024, שאיפשרה לישראל להמשיך לתקוף בכל שטח לבנון מבלי שחיזבאללה מגיב.
קיפאון ניכר גם במו"מ בין ישראל ללבנון, שלכאורה אמור להביא לפירוק חיזבאללה מנשקו ולכונן הסכם שלום היסטורי. במסגרת הזאת, מתקיים דיון נוקב לקראת ביקורו הצפוי של הנשיא ג'וזף עאון בוושינגטון, ויש שמועות כי יידחה או אף יבוטל נוכח שאיפתו להימנע מהלחץ הכבד של טראמפ לארגן פגישה בינו לנתניהו. "אני לא מבין מדוע זה נחשב כניעה. מה, נתניהו הוא מפלצת?" הכריז השבוע שגריר ארצות-הברית בביירות מישל עיסא, והמחיש את חוסר ההבנה לגבי רגישות הנושא בלבנון. עאון מצידו מבהיר: התקדמות במו"מ תתרחש רק כשישראל תפסיק את הלחימה וייחתם הסכם הפסקת אש שיכלול נסיגה מהשטח שנכבש (רצועת הביטחון החדשה). ברקע מקבל עאון "אזהרות" בדמות כרזות שנתלו בציר מרכזי בביירות ובהן הוא מופיע עטוי טלית וחובש כיפה.
החוקרת האיראנית ד"ר סאנאם וקיל: "בארה"ב אין הבנה שבעיני המשטר זו מערכה קיומית ושהוא רווי ביטחון אחרי ששרד מתקפה חסרת תקדים. ואף על פי כן, ייתכן שנראה התגמשות בסוגיית הגרעין שכבר חייבה את טהרן להפגין ויתורים בעבר"
המתח עולה גם בזירה הפנימית בלבנון. במוקד השבוע עמד סרטון סאטירי בכיכוב הדמויות המצוירות של סדרת ה"אנגרי בירדס" שפירסם ערוץ LBCI, ובו הוצג נעים קאסם, מזכ"ל חיזבאללה, כמנהיג הציפורים שנלחם באמצעים פרימיטביים ב"חזירים הישראלים", מה שהוביל את תומכי הארגון לפרסם סרטון תגובה שלעג למנהיגים דתיים נוצרים במדינה. קאסם מצידו לא מתרשם מהאזהרות לגלישה למלחמת אזרחים, ומציג נרטיב שמצדיק את המשך הלחימה נוכח הכיבוש הישראלי של שטחים בדרום לבנון. "בלבנון לא יהיה קו צהוב ולא רצועת ביטחון וכל המו"מ עם ישראל הוא ויתור שמשרת את נתניהו. אני מזהיר כל גורם בלבנון שלא לדקור את חיזבאללה בגבו ולעמוד עם האויב באותו צד", הכריז השבוע קאסם.
אם לא די בבעבוע הזירות האיראנית והלבנונית, מסתמנת התפתחות מטרידה גם ברצועה, בדמות משבר בדיונים בין חמאס למועצת השלום של טראמפ, בעקבות סירוב הארגון לדון בפירוק מנשק וקיפאון עמוק במימוש רכיבי השלב השני של ההסכם, ובראשם התבססות ממשלת הטכנוקרטים. "למרות המבוי הסתום לא בטוח שנראה במהרה חידוש לחימה ברצועה", מסביר בשיחה ס', עיתונאי עזתי המעורה בדיאלוג בין חמאס למועצת השלום. "בזירה הפלסטינית רווחת ההנחה שטראמפ לא ירצה בקריסת הסמל הבולט ביותר של מועצת השלום שהקים, וינסה להציג התקדמות, גם אם סמלית וגם אם לא תהיה תואמת לעמדות ישראל. ואכן, ניקולאי מלאדנוב, האחראי מטעם המועצה על הרצועה, לוחץ על ממשלת הטכנוקרטים להתחיל לפעול ברצועה, כשזו מצידה תובעת ערבויות למימון, סמכויות והגנה מפני מהלכים של ישראל".
שלוש הזירות המרכזיות במלחמה המתמשכת מאז 7 באוקטובר עודן פתוחות: עם אויב מוכה ומוחלש, אך ללא הכרעה. שלושתן מונעות מכוח הקונספציה של התבססות כמעט מוחלטת על כוח מתמשך ובליווי חוסר הבנה קיצוני של האויב, לצד בוז כלפי הרעיון לסיימן במהלך מדיני, מה שמתעל לבסוף לכפייתו על ידי טראמפ, תוך צמצום מרחב הפעולה של ישראל והיווצרות מפל הציפיות.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
