זה בדיוק התרחיש שכולם חששו ממנו.
עד המדינה הבכיר כבר הועבר לחו"ל, מלווה במאבטחים גלויים וסמויים של הרשות להגנה על עדים. "שיגור" קוראים ברשות לכל מבצע סבוך כזה, של העברת עד מאוים תחת זהות בדויה וחבילת אבטחה לחיים בחו"ל. אבל רגע לפני, בעודו נכנס למדינת היעד, חלף שם במקרה לגמרי עבריין ישראלי, זיהה את העד והמשיך הלאה.
בחמ"ל המודיעין של הרשות להגנה על עדים – שפועל במיקום סודי במרכז הארץ – החלו להתקבל ידיעות מודיעיניות על האירוע. מהר מאוד התברר כי העבריין אכן זיהה את העד, ושהוא בעל קשרים לארגון הפשע שאותו עד הפליל. כל מבצע השיגור היה בסכנת ירידה לטמיון: בארץ היעד חיכו לו מגורים, עבודה, סידורי אבטחה מורכבים ואינספור פרטים שנתפרו עבורו לאורך חודשים. אבל אם הוא יזוהה, חייו יהיו בסכנה. בינתיים הידיעות המשיכו להגיע. התברר שהעבריין כבר יצר קשר עם חברי הארגון, וסיפר להם היכן האיש שהם היו רוצים לראות במצב אחד: מת.
דני קפויה, ראש הרשות להגנה על עדים, נאלץ לקבל במהירות את ההחלטה הגורלית, ולהורות על מילוט חירום של העד מהמדינה שבה זוהה. זה אומר להתחיל את כל מבצע השיגור מחדש. קפויה: "מאותו הרגע שקיבלנו אינדיקציה מודיעינית, החלטנו להעביר אותו משם מיידית לארץ אחרת".
הייתה אינדיקציה שמנסים להתנקש בו?
"כן, כי התחילה להתגלגל בארץ כוונה לחסל אותו".
וזה בדיוק הסצנריו שברשות לא רוצים לראות: שאחד מהעדים שבתוכנית – הם קוראים לכל עד כזה "מוּגן" או "נכס" – מחוסל. כל אחד מה"מוגנים" שבתוכנית – מספרם המדויק חסוי – הוא מאוים בדרגה 6, הדרגה הגבוהה ביותר, שפירושה כי יש איום קונקרטי וממשי על חייו, "חוזה פתוח" על ראשו. אם יזוהה ויאותר, זו לא שאלה של אם יתנקשו בו, אלא מתי.
המקרה של העד שזוהה בחו"ל עבר בשלום. הוא הועבר למדינה אחרת, וקיבל זהות וחיים חדשים. עוד יום עבודה שגרתי בגוף הביטחוני הסודי הזה, שכל כך מעט ידוע על הדרך שבה הוא פועל. אבל השבוע, בצעד נדיר, הסכימו ברשות לפתוח צוהר למלחמה שהם מנהלים 24/7 בארגוני הפשיעה הכי כבדים במדינה. טעות אחת שלהם והעד יאבד את חייו, אבל זה לא הכל. האנשים היחידים שיכולים להעיד ולהכניס את סנדקי הפשע של ישראל לכלא יפחדו מדי, ויחליטו לשתוק - וכשאנשים שותקים, אין חוק ואין צדק. זה כל כך פשוט, וגם כל כך מורכב.
× × ×
הרשות להגנה על עדים נולדה מתוך סערת דמים. סוף שנות ה-90-תחילת ה-2000: ארגוני הפשיעה בישראל גדֵלים, מתמקצעים והופכים להיות מתוחכמים ואכזריים יותר. אברג'יל, אלפרון, רוזנשטיין, חרירי, כראג'ה, אבוטבול, זה כבר לא הכנופיות השכונתיות של פעם. במערכת החוק שוברים את הראש איך מתמודדים איתם, ואחד הפתרונות העיקריים הוא התמקדות בגיוס של עדי מדינה. הם בדרך כלל עבריינים כבדים – רבים מהם היו מעורבים בעצמם בפשיעה חמורה – אבל רק הם יכולים להעיד בבית המשפט ולספר מה הבוסים שלהם עשו. הבעיה היא שגם בארגוני הפשיעה הבינו מהר מאוד שיש למערכת החוק נשק חדש נגדם, והעדים החלו להיות מחוסלים. נסים ימין, עד נגד יוסי הררי, חוסל ב-2004; יוני אלזם הורעל בתא הכלא שלו ב-2005 בטרם העיד נגד שמעון זריהן; אייל סלהוב נרצח בפרדס ב-2006 לאחר ששימש כסוכן בתוך ארגונו של אבי רוחן. והיו עוד.
כדי להגן על העדים המאוימים ביותר, הוקמה ב-2008 הרשות להגנה על עדים, אז תחת המשרד לביטחון פנים, היום המשרד לביטחון לאומי. הרשות מגינה על העדים מהרגע שהם נכנסים לתוכנית – בדרך כלל אחרי שהם מבינים שיש נגדם תיק כבד וחותמים על הסכם עד מדינה – דרך הזמן הרגיש של העדות עצמה בבית המשפט, וכלה בחייהם החדשים בחו"ל. מאז הצטרפו אליה עשרות רבות של עדים, "רק השנה מספרם הוכפל", חושף ראש הרשות קפויה.
קפויה עצמו (51) גדל בלוד לצד כמה מהעבריינים הבכירים, ובקלות היה עלול להיות אחד מה"נכסים" שהיום הוא מגן עליהם, אבל בבית שמרו שהילדים לא יידרדרו. "ההורים היו בודקים לנו בכיסים, כדי לוודא שאנחנו לא עם סמים, כי כולם בשכונה היו עם, והמשפחה שלי הייתה אי של שפיות", הוא משחזר. "אתה עושה את הבחירות שלך כל יום מחדש, ובחרתי לא להיות עבריין". אחרי שירות קרבי בנח"ל התגייס לשב"כ, ושירת בתפקידים מבצעיים בחו"ל. כשכבר היה בן 33 גויס לרשות שזה עתה הוקמה. מאז הוא שם, מתקדם במעלה הרשות. בתפקידו האחרון היה ראש אגף האבטחה ברשות, ובאוקטובר 24' מונה לראש הרשות.
במשך כל השנים יצא לך לדאוג לאבטח גם חברי ילדות?
"בפרשת 512 היו מוגנים שגדלתי איתם, כמו עד המדינה המרכזי שמעון כהן המכונה 'בומבי' והעד המכונה 'הנתנייתי'. מנגד, הכרתי גם את מי שעמדו מהצד השני, כמו ראש ארגון הפשע יצחק אברג'יל ואחיו מאיר".
ואיך הם הגיבו כשראו אותך?
"חלקם לא זיהו אותי בהתחלה. עם אחרים דיברתי על לוד של פעם".
קפויה היה מי שקלט את עד המדינה הראשון של הרשות להגנה על עדים עם הקמתה. "זה היה עד בפרשת 'כוכב הצפון', תיק יבוא של 108 ק"ג קוקאין מפנמה, בו היו מעורבים חיילים בארגון של זאב רוזנשטיין ועמיר מולנר".
העד הפליל 15 נאשמים בעבירות שונות של סחר ויבוא סמים, זיוף ועבירות נוספות. נגד מולנר עצמו לא נמצאו ראיות שיספיקו להגשת כתב אישום, אבל עד המדינה כן הפליל את רוזנשטיין, שהואשם בהזמנת רצח משולש שאירע במסעדה בחוף שלדג בכנרת בשנת 2001. רוזנשטיין הורשע לבסוף בהסדר טיעון ב-2011 רק בקשירת קשר לביצוע פשע.
מאז קלטה הרשות כאמור עוד עשרות עדים, אבל לא כל עד מדינה זכאי להיכנס לתוכנית. "ההמלצה לקליטת עד מדינה מתקבלת רק מהמשטרה ומהפרקליטות, זאת לא תוכנית כבקשתך", מסביר קפויה. "שלושת הקריטריונים לקבלה הם אל"ף, רמת האיום: העדים שנקלטים ברשות נמצאים ברמת האיום הגבוהה ביותר – דרגה 6 בלבד; בי"ת, האינטרס הציבורי: התוכנית מיועדת רק למי שעדותו תביא לפגיעה משמעותית וחמורה בפשיעה המאורגנת; וגימ"ל, מידת ההתאמה לתוכנית: כל מועמד עובר אבחון פסיכולוגי קפדני, ומי שסובל מהתמכרויות לאלכוהול, סמים או הימורים לא יתקבל".
גם אם הוא הפליל ארגוני פשיעה בכירים?
"היו מקרים מעטים שכן. בסוף צריך לזכור שמדובר בתוצר של העולם העברייני, ואי-אפשר לצפות מהם להיות נורמטיביים. אז היו מקרים שקלטנו אנשים שעברו תהליך גמילה מוגדר מראש, וצלחו את התוכנית".
אתה אומר שרק עדים שיביאו לפגיעה משמעותית בפשיעה ייכנסו לתוכנית. אז מה יעלה בגורלו של עבריין "בינוני" שבא להעיד, אבל הוא לא מפליל את ראשי הארגון?
"אם הוא מאוים בדרגה 6 - ייקלט בתוכנית. אחרת, יש גופים אחרים שיגנו עליו. המטרה היא לפרק את ארגוני הפשיעה, וככל שהאינטרס הציבורי גדול יותר - כך התוכנית להגנת עדים הופכת לפקטור חשוב".
אחרי שנחתם עם העד הסכם שלפיו הוא נכנס לתוכנית, המאבטחים של הרשות מגינים עליו במהלך עדותו בארץ – אבל הפרויקט האמיתי מתחיל כשהוא מסיים, וצריך לארוז אותו, לעיתים גם את משפחתו, ולתפור להם זהות חדשה וחיים חדשים במדינה חדשה. קפויה: "לפני המעבר העדים עוברים קורסים אינטנסיביים של כישורי חיים, אולפן ללימוד השפה המקומית, היכרות עם מנהגי מדינת היעד והכשרות מקצועיות מגוונות. אם צריך, אנחנו דואגים אפילו להוצאת רישיון נהיגה, ומלמדים אותם מקצוע מאפס. יש לנו היום עדי מדינה שמתפקדים כנהג משאית, מפעיל עגורן וגם מלגזן. הם צריכים לעבוד כדי להתקיים".
אז ממה המוגנים חיים בפועל במדינה הזרה? ממשכורת של מלגזן?
"בסופו של דבר יש להם מקורות מימון שונים. חלקם מקבלים תגמול כספי מהמשטרה במסגרת ההסכם שלהם, ולחלקם יש כסף פרטי משלהם. מעבר לכך, הם חיים בחו"ל תחת תמיכה כלכלית שוטפת של מדינת ישראל, עד לרגע שבו החוזה הרשמי שלהם מול הרשות מסתיים".
ומה לגבי שינוי חזות חיצונית?
"זה מכפיל כוח משמעותי שיכול להציל את חייו של העד. אנחנו מסירים ממנו כל סימן מזהה אפשרי, החל מהסרת קעקועים ועד לשתילת קעקועים אחרים, שינוי תסרוקת, צביעת שיער, התאמת משקפיים, ביגוד מותאם ואיפור מקצועי. לפעמים צריך לבצע ניתוח כירורגי כדי לטשטש צלקות, או להחליף לחלוטין את הזהות שלו. אנחנו פשוט הופכים את האנשים האלה לאנשים אחרים".
חלק מהעדים עוברים שינוי חיצוני. "אנחנו מסירים ממנו כל סימן מזהה אפשרי", מגלה ראש הרשות קפויה. "החל מהסרת קעקועים ועד לשתילת קעקועים אחרים, שינוי תסרוקת, צביעת שיער, התאמת משקפיים. לפעמים צריך לבצע ניתוח כירורגי כדי להחליף לחלוטין את הזהות שלו. אנחנו פשוט הופכים את האנשים האלה לאנשים אחרים"
× × ×
עם שם חדש, פרצוף חדש וזהות חדשה, נבחרת מדינת היעד של העד. שם נבחר עבורם מקום מגורים, שגם הוא מרושת במצלמות ומתוכנן לאפשר תגובה מהירה של המאבטחים. הרשות הישראלית מקיימת קשר הדוק עם הארגונים המקבילים לה במדינות היעד, וסוכנים של הרשות המקומית להגנה על עדים מסייעים לקליטת ה"נכסים" מישראל. אבל זה החלק הקל יחסית. העניין המורכב הוא לבנות עבור העד, ובמקרים רבים גם עבור משפחתו, חיים חדשים לגמרי, כל כך שונים מאלו שהיו לו קודם. "לפני כל שיגור לחו"ל אנחנו נערכים מבצעית ועושים המון בדיקות מקדימות", אומר קפויה. "בין היתר בודקים את מקום המגורים המיועד ביחס למוגנים אחרים באותה מדינה, כדי שלא תתרחש תקלה או פגישה מקרית. בסוף, אנחנו מנתקים אנשים מהבית, הסביבה והמולדת שלהם - למקום זר, עם תרבות אחרת, שפה שונה ואפילו מזג אוויר אחר. גם הכסף הגדול שהזרימו להם משפחות הפשע בעבר ורמת החיים הגבוהה שהורגלו אליה אינם. יש עדים נורמטיביים שצריכים להסביר למשפחה שלהם מה קרה. קשיי ההסתגלות עמוקים, ונמשכים חצי שנה לפחות. ואם לאדם נורמטיבי מעבר כזה הוא קשה, על אחת כמה וכמה להם".
המשפחה תמיד מצטרפת אליהם?
"לא, הכל לפי הצורך המבצעי. ההבדל בין הקושי להגן על עד בודד לבין משפחה שלמה הוא עצום, במיוחד כשמעורבים בני נוער. אנחנו משקיעים המון מאמצים כדי להראות להם את הסכנות. מדובר בילדים שרגילים להיות כל היום ברשתות החברתיות, עם השמות האמיתיים שלהם, התמונות והאירועים, והניתוק קשה".
והילדים משתפים פעולה?
"לא תמיד. יש מצבים קורעי לב, למשל כשאתה נאלץ להפריד בין נערה לחבר שלה לצמיתות. לא תמיד אתה יכול לחשוף בפניה את הסיבה האמיתית, והיא רואים בך את האשם הישיר. זה גיל ההתבגרות ויש שם מרד טבעי. חלקם מאשימים את האבא במצב, וחלקם עוברים טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי או ליווי צמוד של עובדת סוציאלית מטעם הרשות. הייתה נערה שבמשך חודש שלם סירבה להחליף את שמה, כי ברגע הזה היא בעצם קוברת את הזהות שלה. אבל אין ברירה, עד מדינה ומשפחתו חייבים להבין: בשינוי זהות אין דרך חזרה. העבר לא קיים".
מתי (שם בדוי), ראש ענף אבטחה ברשות, מכיר את הדילמות האנושיות האלו מקרוב. הוא ניהל במקביל את האבטחה של שני עדי מדינה בפרשת 1131, משפט שעסק בסדרת חיסולים במרכז כחלק ממאבקי שליטה בין ארגוני פשיעה. "עם העד הראשון נוצר קשר אישי ברמה של כמו חברים, בדגש על ה'כמו'", משחזר מתי, "כי בואי, בסוף מדובר בעבריינים. אין פה חברויות. כשהוא סיים להעיד ושוגר לחו"ל, הוא הרגיש שהוא נפרד ממשפחה קרובה. אבל עם העד השני היה סיפור אחר".
מה קרה איתו?
"מדובר בעד מדינה רוצח. הוא היה גרוש, עם שני בנים לפני גיוס, ואחרי חודשים ארוכים שהוא רק התלונן והקשה עלינו הגיע רגע השיגור לחו"ל. פתאום האיש המפחיד הזה מבין שהוא צריך להיפרד מהבנים שלו לנצח. הפגשנו ביניהם, והוא פשוט לא הפסיק לבכות. גם לנו נקרע הלב".
קפויה: "יש רגעים קשים מנשוא, והתפקיד של אנשי השטח הוא להכיל את זה. היה לנו עד מדינה כבד מאוד שנכנס לתוכנית, ואחרי כמה ימים אחיו חוסל. בגלל שמועד ההלוויה היה ידוע לעבריינים והשטח רתח, מנענו ממנו להשתתף בהלוויה. כי מה החלופה? לתת לו ללכת ולהירצח?"
הזהות החדשה של העד ומשפחתו היא טוטאלית. "דיליט היסטורי" מוחלט, וגם זה שלב מורכב. "זה אומר למחוק להורים את כל המעמד המקצועי שהם בנו במהלך חייהם, ולראות איך עדים שהיו אנשי עסקים או רואי חשבון הופכים לפועלי ניקיון, נהגי משאיות או זבנים בחנויות נוחות – פשוט כי אסור להם להשתמש בתארים ובתעודות האמיתיים שלהם", אומר קפויה. "זה אומר להכין להם היסטוריית אשראי פיקטיבית ומסמכים רפואיים מאפס, כדי שיוכלו לפתוח חשבון בנק או לקבוע תור לרופא שיניים מבלי שהמערכת הבנקאית או הרפואית המקומית תחשוד בהלבנת הון או בזיוף. זה למצוא לילדים בתי ספר וגנים באמצע שנת הלימודים, ולרשום אותם תחת שמות בדויים שהם עצמם בקושי יודעים לבטא. האתגר הגדול ביותר עם בני הנוער הוא לגרום להם לא לקרוא בטעות אחד לשני בשמותיהם האמיתיים ליד אנשים זרים".
איך באמת מוודאים שהם לא יפלטו בטעות את השם האמיתי?
"כדי להקל עליהם מעט את התהליך, נתנו להם לבחור בעצמם את שמותיהם החדשים. ברגע שהם שותפים לבחירה, הסיכוי לטעות קטן".
ומה עם המשפחה שלהם שנותרה בארץ? דודים, אחיינים? הנתק הזה אומר שהם לא ייפגשו איתם לעולם?
"העבר שייך לעבר. עם זאת, אנחנו מבינים את הצורך האנושי ומקיימים מפגשים משפחתיים בהתאם לצורך המבצעי, ובשיתוף פעולה מלא עם העמיתים שלנו בחו"ל. המפגשים האלה לעולם לא יתקיימו במדינת היעד שבה העד שוכן, אלא תמיד במדינות צד ג' או ד'. אנחנו מפעילים את מנגנוני האבטחה הקפדניים ביותר כדי לוודא שהמפגש לא יוביל לחשיפת העד, מיקומו או זהותו החדשה, כולל ביצוע מעקבים סמויים כדי לוודא שלא עוקבים אחר בני המשפחה כבר מרגע יציאתם מישראל".
העדים נדרשים להתרגל לתרבות החדשה במדינה שבה 0נקלטו, אחרת הם בסכנה. "הייתה משפחה שהחליטה לעשות מנגל במרפסת, וכל גלאי העשן בבניין המגורים התחילו לצפצף ולהקפיץ את השכנים", מספר אלעד, הקב"ט הראשי של הרשות. "אצל מוגנים אחרים היה ריב בין בני זוג. תוך עשר שניות הגיעה למקום ניידת משטרה ועיכבו אותו לחקירה"
השת"פ עם הארגונים המקבילים בארצות היעד הוא קריטי. בעבר נטען כי ישראל מקיימת קשר עם כ-12 מדינות והארגונים שלהן.
קפויה, עם כמה מדינות יעד יש היום קשר?
"זה חסוי, אבל יש הרבה יותר".
וזה עובד גם הפוך, כלומר הם שולחים אלינו עדים מוגנים שלהם?
"קיימת מחויבות של המדינה ושל השותפים שלנו לשנע מבצעים ביחד", קפויה בורר את מילותיו בקפידה. "יש מדינות שיותר מחמירות, ויוצרות יותר מגבלות מבחינת קשר יומיומי מול הרשויות. כל מדינה לפי השיטה שלה".
אז ייתכן תיאורטית שמוחזק בארץ איזה ראש מאפיה סיציליאני שהתהפך על הארגון שלו? ואם כן, אתה מאבטח אותו?
"ברמת העיקרון, יכול להיות מצב של נכס ממדינה אחרת, ואם צריך מגינים עליו פיזית. צריך לזכור שבסוף, מאחורי כל עד מדינה – לא משנה מאיזו מדינה - יש אדם שחי תחת איום אמיתי".
× × ×
בשנים האחרונות מתחולל שינוי דרמטי מבחינת העדים שנכנסים לתוכנית. השינוי הזה נובע מהמהפכה שהתחוללה במפת הפשיעה בישראל: ארגוני הפשיעה היהודיים במגמת היחלשות – בעיקר כי עדי מדינה כמו בפרשת 512 פירקו אותם – לעומת ארגוני המגזר הערבי שהולכים ומתחזקים. המשטרה והפרקליטות מנסים גם שם לגייס עדי מדינה, למרות שזה הרבה יותר מורכב. גם ההגנה עליהם מורכבת יותר. "יש לנו לא מעט מוגנים מהמגזר הערבי", אומר קפויה. "בגדול יש קושי שם לגייס עדי מדינה, אבל אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך".
מה זה אומר מבחינתכם?
"זה דרש מאיתנו להתאים את הרשות לקליטתם, ושינינו את דרך ההתמודדות מולם. במסגרת השינויים שאליהם נדרשנו, המשרד לביטחון לאומי תחת השר איתמר בן גביר הגדיל את תקציב הרשות בעשרות מיליוני שקלים. הקמנו לעובדים אולפן ללימוד השפה הערבית, ואנחנו מעבירים להם הכשרות ייעודיות כדי שיכירו לעומק את התרבות והמנטליות – דברים שפחות עסקנו בהם בעבר".
אלעד, הקב"ט הראשי של הרשות: "החיכוך הגדול ביותר נוצר כשמשפחה מהמגזר עוברת למדינות שאינן מוסלמיות, עם מנטליות שונה לחלוטין".
אבל אתם מכינים אותם לשינוי הזה מראש.
אלעד: "כן, אבל אי-אפשר לעקור את המנטליות ביום אחד. העמיתים המקומיים בחו"ל הם אלו שמספקים לנו את האינדיקציות לכך שהתנהגות המשפחה, גם כשהיא נעשית לחלוטין בתום לב, מבליטה אותם ומסכנת את התוכנית".
ראש מערך המודיעין ברשות, ויקי (שם בדוי): "מספיק שהאישה זורקת את שקית האשפה בחוץ בלי להפריד אותה לזבל אורגני, למִחזור, לאריזות או לפיקדון בקבוקים - ואחרי הפעם השנייה השכנים המקומיים כבר מתלוננים".
אלעד: "הייתה משפחה שהחליטה לעשות מנגל במרפסת, וכל גלאי העשן בבניין המגורים התחילו לצפצף ולהקפיץ את השכנים. אצל מוגנים אחרים היה ריב בין בני זוג והגבר צרח על אשתו, ובחו"ל זה לא כמו אצלנו. תוך עשר שניות הגיעה למקום ניידת משטרה ועיכבו אותו לחקירה".
יש עדים שנכנסים לתוכנית עם ילדיהם. קפויה: "יש מצבים קורעי לב, למשל כשאתה נאלץ להפריד בין נערה לחבר שלה לצמיתות. הייתה נערה שבמשך חודש שלם סירבה להחליף את שמה, כי ברגע הזה היא בעצם קוברת את הזהות שלה. אבל אין ברירה, עד מדינה ומשפחתו חייבים להבין: בשינוי זהות אין דרך חזרה. העבר לא קיים"
מה עושים במצב כזה? הרי חקירה כזו עלולה לחשוף את סיפור הכיסוי שלו.
קפויה: "הוא 'נכס' שלנו שמופקד במדינה זרה. המפעיל העמית המקומי הגיע לשם, הפעיל סמכויות ודאג לשחרר אותו".
ויקי: "היה לנו מקרה שממש נאלצנו להעתיק משפחה שלמה ממקום מגוריה, פשוט כי הסביבה המקומית כבר די הקיאה אותם בגלל ההתנהגות שלהם. היה להם קשה מאוד להטמיע את מנהגי האזור – החל מאיך שומרים על הניקיון בתוך הדירה ומחוצה לה, ועד לקודים הבסיסיים של התנהלות בבניין מגורים משותף. בסוף לא הייתה ברירה, והעברנו אותם למדינה אחרת".
קפויה: "עם השנים השתפרנו בעצמנו בלהתאים אותם מראש למדינות היעד, לא בהכרח מדינות מוסלמיות. אנחנו מעבירים להם כיום הרבה יותר הכשרות בנושא, מכינים אותם תרבותית בצורה מדוקדקת יותר ומצמצמים את פערי המנטליות האלו עוד לפני השילוח".
אחד מעדי המדינה המרכזיים בפשיעה במגזר הערבי היה "הנסיך", שסיפורו התפרסם לפני כמה שבועות במוסף זה. הנסיך העיד נגד שני ארגונים במקביל – אבו-לטיף וחרירי. קפויה: "המקרה שלו היה מורכב במיוחד. מכיוון שהוא הפליל שני ארגוני פשיעה במקביל, 'הנסיך' היה שרוי בפחד עמוק ונאלצנו להיכנס לתמונה כבר משלב החקירה הראשוני – מהלך יוצא דופן עבורנו. בשגרה, העבודה שלי היא מול ראש אח"מ (אגף חקירות ומודיעין במשטרה – ש"מ), שמגבש את תמונת המודיעין והחקירות, ומול הפרקליטות שחותמת על ההסכם. במקרה של 'הנסיך' הגיעה אליי כבר בתחילת הדרך בקשה מיוחדת, בעוד שעדים מגיעים אלינו בדרך כלל רק בעיצומה של החקירה. הוא עצמו לא הגיע מהעולם העברייני, והיה ברור שיש כאן אירוע מסוג אחר. ניהלנו שת"פ ייחודי עם ימ"ר צפון, ושלחתי צוות מיוחד של הרשות כדי לראיין אותו ולבחון את התאמתו לתוכנית. בסופו של דבר המבצע הצליח. הוא התאקלם יפה מאוד עם משפחתו אי-שם ברחבי הגלובוס, וחי את חייו החדשים".
יש בתוכנית ההגנה גם נשים?
ויקי: "יש לנו רק אחת, והיא בכלל עדת תביעה ולא עדת מדינה. מדובר באישה שבעלה נרצח והיא יודעת מי הרוצחים. שיגרנו אותה לחו"ל עם ילדיה".
× × ×
אבל עם כל הכבוד לפרנסה וליחסים עם השכנים, הדאגה המרכזית של אנשי הרשות להגנה על עדים היא בראש ובראשונה לשמור על המוגנים שלהם בחיים, למרות שיש כאלו שיעשו הכל כדי לחסל אותם. אלעד, הקב"ט הראשי של הרשות בשש השנים האחרונות, הוא יוצא יחידה מובחרת, בן למשפחה שכולה - אחותו וגיסו נרצחו בפיגוע - שכבר חווה לא מעט מצבי קיצון בתפקיד. זה כולל למשל את הלילה ההוא שבו התעורר בשתיים, לשיחת חירום ממתי (שם בדוי), ראש ענף אבטחה, שבאותה תקופה איבטח עד מדינה כבד שהיה בארץ לצורך עדות. מתי דיווח כי הוא מבחין במצלמות בשלוש דמויות רעולות פנים, שמסתובבות מחוץ לבית שבו עד המדינה. "החשש המיידי הוא שמדובר בחוליית חיסול שבאה לסגור חשבון, והעד נמצא בסכנת מוות מיידית", משחזר מתי. "הזעקתי את כולם. בתוך שניות כוח האבטחה חתר למגע, סגר על הזירה וניטרל אותם על הרצפה באקדחים שלופים".
ובדיעבד, מי הם היו באמת?
"חוליית פורצים מקצועית מהצפון, שהייתה מבוקשת במשך שנה על ידי המשטרה. הם הגיעו לאסוף מודיעין כדי לפרוץ לדירה. תפסנו אותם והעברנו את הקרדיט למשטרה. העד עצמו, אגב, ישן בחדר ולא יודע עד היום שקרה שם משהו".
נשמע מלחיץ.
"זה קורה לא מעט. היו לנו מקרים שבהם תוך כדי פעילות אבטחה תפסנו גנבי רכב, ואפילו חשוד שהטריד מינית בחורה".
בני (שם בדוי), ראש צוות אבטחה: "גם לנו זה קרה. לפני כשנה, עד בפרשייה מרכזית נגד ארגון פשיעה גדול ביקש להתפלל בבית כנסת, רגע לפני שהוא עולה להעיד. אישרנו את הבקשה ותיכננו מבצע אבטחה קפדני. כמה דקות לפני שהוא הגיע, המארב שלנו קלט חשוד שמתקרב לאזור ומסתובב בצורה חריגה סביב המבנה. היינו צריכים לקבל החלטה בשבריר שנייה כדי לא לחשוף את העד ולא לסכן אותו".
מה עשיתם?
"חתכנו עם הרכב של העד, ובמקום לבית הכנסת לקחנו אותו בכיסוי מוחלט לחנות תשמישי קדושה סמוכה. אמרנו לו שיבדוק אם הוא רוצה לקנות או לתרום משהו לבית הכנסת, ובעוד הוא מתעכב שם ומאובטח – צוות השטח טיפל בחשוד בחוץ".
מי הוא היה?
"עבריין כבד שדרוש לחקירה במשטרת ישראל. עיכבנו אותו בשטח עד להגעת כוחות המשטרה. בינתיים העד התעקש להתפלל. תוך דקות הוקפץ צוות אבטחה נוסף, ואושר מבצעית בית כנסת חלופי באזור חרדי. תוך שניות התחפשנו כולנו לחרדים, ובסיום התפילה הטסנו אותו להעיד".
זה מפתיע שזה לא קורה יותר. הרי ישראל היא מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם. בתקופת העדות, איך מחביאים פה מישהו מבלי שיקרו תקלות?
ויקי: "בארץ זה הרבה יותר קשה, ולכן אנחנו משקיעים בזה המון תשומות כל הזמן. המרחק בין שגרה סטרילית לפגישה מקרית ברחוב הוא אפסי".
ג'ני (שם בדוי), מאבטחת ברשות: "קיבלתי אישור לקחת מוגן למספרה. אחרי שהשטח סומן כסטרילי, הוא נכנס והתיישב להסתפר. פתאום ראיתי שהוא מחוויר. התברר שהוא קלט שם סוחר סמים פעיל מהעבר שלו, שהתיישב להסתפר לידו, זיהה אותו ואפילו בירך אותו לשלום".
ומה קרה?
"העד שמר על פוקר פייס, ענה 'שלום' חזרה, סיים להסתפר ורץ לדווח לנו".
ויקי, ראש מערך המודיעין ברשות: "שלפנו אותו משם מיד בצורה חשאית והעברנו אותו לדירה אחרת. הוא שהה שם שני לילות, ואחרי שראינו שאין מהשטח תגובה החזרנו אותו".
כל המאבטחים ברשות הם יוצאי יחידות מיוחדות, שעוברים מיון קפדני, קורס אבטחה בהנחיית שב"כ ואחר כך עוד הכשרות ייעודיות. "אנחנו מתאמנים בין היתר בירי, קליעה, לחימה מתקדמת וסיכול חוליות חיסול באוכלוסייה אזרחית", מפרט אסף (שם בדוי), מאבטח ברשות. "אנחנו מוכנים לכל תרחיש, אבל הלחץ של העדים לצאת ולחיות הוא מטורף. אנחנו נלחמים איתם על כל אישור יציאה. לפעמים הלחץ המשפחתי מכניע גם אותנו, למרות שזה דורש היערכות מבצעית מורכבת".
מתי, ראש ענף אבטחה: "אח של מוגן התחתן במרכז, והוא התחנן להגיע לחתונה. קיבלנו אישור, כמובן שהוא הגיע בשינוי זהות, ונערכנו בהתאם עם כוחות גלויים וסמויים, ובמקביל היה גם צוות של שוטרים שאיבטח את האירוע. כלומר, בחוץ אנחנו גלויים ובפנים סמויים, ואין אורח שנכנס לאולם בלי שאנחנו יודעים מי הוא. המוזיקה ברקע בשיאה, החתן והכלה רוקדים, הכל נראה חגיגי ותקין - ופתאום קפאנו. נוצר מצב של דו"צ בשטח. הכוח הגלוי שלנו בחוץ קלט עבריינים שמכירים את העד, שבכלל הגיעו לאירוע אחר. המרחק בין החגיגה באולם לחיסול בחוץ הפך לעניין של שניות".
מה עושים?
"תיווכנו למוגן את הסיטואציה והוצאנו אותו מהאולם במהירות, בלי שירגישו. השארנו את הכוח הגלוי שלנו במתחם כאילו הכל כרגיל, ורק בהמשך, כשהשטח התפזר, קיבלנו חיווי חוזר סופי מהמודיעין שהוא לא נחשף ושהמבצע עבר בשלום".
× × ×
בשלב מסוים המוגנים יוצאים מהתוכנית. "זה לא לכל החיים", מבהיר קפויה. "הרשות נותנת למוגן פלטפורמה להתחיל חיים חדשים, בין בארץ ובין בחו"ל, למשך כמה שנים. אנחנו אוספים עליו מודיעין באופן שוטף, וברגע שמוגן סיים את כל חובותיו המשפטיות ורמת האיום עליו יורדת - התוכנית מסתיימת. אנחנו מדברים בדרך כלל על תקופה של בין שלוש לשש שנים, ויש מוגנים שסייענו להם גם אחרי שהם סיימו רשמית את התוכנית בחו"ל".
אז מה קורה איתם ביום שאחרי?
"הם ממשיכים בחייהם החדשים. אין דרך חזרה. העבר שלהם מחוק לגמרי. יש לא מעט עדים שהמשיכו את חייהם בחו"ל באופן עצמאי לחלוטין, מחזיקים בדירה ונמצאים במקום עבודה קבוע".
מה קורה אם הוא חוזר לפשע?
"הוא יועמד לדין, כמו כל אזרח בארץ או בחו"ל".
אבל האינטרס שלך הוא שזה לא יקרה, כי לא תוכל להגן עליו בכלא. מרבית העדים בתוכנית הם עבריינים בעצמם. איך אתם דואגים שהם לא יחזרו לפשע ויתחילו לגנוב או לרצוח תחת הכסות שנתתם להם?
"חלקם חוזרים לדפוסים עברייניים של פעם - וברגע שזה קורה, שם זה הסתיים. נקודה. כשאני בודק מול עמיתים שלנו בחו"ל ומול הרשויות שם, אז גם אצלם יש אלמנט של אנשים שחוזרים אחורה".
בתוכנית "עובדה" רואיין לאחרונה "האתרוג", עד המדינה שהפליל את אסי אבוטבול ברצח עו"ד יורם חכם ז"ל. הוא טען כי הוא לא הוכן על ידיכם לחיים החדשים, שאשתו וילדיו עזבו ומשפחתו נהרסה. לטענתו, הוא עזב את התוכנית. מה היה שם?
"'האתרוג' לא מוגן בתוכנית כבר שלוש שנים. מי שנמצא בתוכנית ובועט בדלי, אחרי כל המשאבים שמדינת ישראל כמדינה והרשות להגנה על עדים, המשטרה והפרקליטות השקיעו בו - שלא יבוא בטענות אלא אל עצמו. בסופו של יום, המטרה שלנו היא שהמוגנים יסיימו את התוכנית אחרי שאנחנו מבינים שעד המדינה ומשפחתו נמצאים במקום טוב. יש לו עבודה, דירה לגור בה, והוא לא מאוים כי הוא נמצא אי-שם ברחבי הגלובוס, תחת זהות חדשה, וחיי את חייו".
זה קורה הרבה, שעדים מחליטים לעזוב מרצונם?
"זה לא קורה הרבה. לכן אנחנו בודקים מראש התאמה לתוכנית. לא כל אחד מתאים להיכנס אליה. אבל בואי, בסוף כפי שאמרתי, התוכנית היא לא תוכנית כבקשתך. העד קיבל עולם ומלואו וחתם על הסכם, שאם הוא מפר אותו - אין לו דרך חזרה".
היה ניסיון של ארגון פשיעה לחדור לרשות? לגייס מאבטח או עובד?
"אני לא מכיר דבר כזה, אבל אני יכול להגיד לך שזה מדיר שינה מעיניי. העובדים שנמצאים ברשות עוברים רמות סיווג גבוהות ובדיקות מחמירות".
זה יכול לקרות, כמו שניסו לחדור ללהב 433 במשטרה?
"כן, וצריך להיערך לכך תמיד, כולל פעולות שהשקענו השנה בהגבהת רמות הסיווג, והעובדים עודכנו".
יש חשש שעבריינים ינסו חלילה לפגוע בעובדי הרשות?
"הפחד הוא בעיקר אצלי, כי אני הדמות הגלויה".
אז זה הסיוט הכי גדול שלך?
"לא. הסיוט הוא פגיעה במוגן. נקודה".
