אחת מנקודות השיא בקמפיין של ח"כ טלי גוטליב נגד ההחלטה להעמידה לדין על עבירות ביטחון, אחרי שחשפה את שמו של לוחם השב"כ, התרחשה עוד לפני הדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכנסת. גוטליב עלתה על דוכן המליאה ובטרם התנפלה על המטרות הרגילות – היועמ"שית, התקשורת וראשי מערכת הביטחון – היא באה לחסל חשבון עם אוייב חדש וידיד לשעבר, שר הביטחון ישראל כ"ץ.
חטאו של כ"ץ הוא שאחרי חודשים ארוכים של מריחת זמן בתירוצים שונים ומשונים חתם סוף-סוף על תעודות החיסיון שבלעדיהן לא ניתן היה להגיש נגדה כתב אישום. לחרדתה של גוטליב התברר כי ראש השב"כ הנוכחי, דוד זיני, שהיא לא מפסיקה להלל ולשבח, היה זה שהתקשר לכ"ץ כדי להסביר לו את חשיבות החתימה.
מעל דוכן הכנסת צרחה גוטליב על כ"ץ שהוא "הוריד את הראש שלו בפני הפקידה המפוטרת מיארה" (פיטוריה בוטלו בידי בית המשפט העליון ואינם בתוקף, אבל מיהו בית המשפט העליון שהחלטותיו ישפיעו על גוטליב?). מה שהכעיס אותה במיוחד היה שכ"ץ קיבל את ההחלטה מבלי להתייעץ עם גוטליב עצמה. גוטליב סיפרה כיצד סימסה לשר הביטחון לפני שחתם: "אמרתי לו, 'דבר איתי, אני אסביר לך מה הם רוצים'". לא רק שלא עשה זאת, וטוב שלא עשה, הוא אפילו לא טרח לעדכן אותה בהחלטה. בכך, טענה גוטליב, כ"ץ "ביזה את כל הציבור הימני שנאבק על משילות ימנית".
בעקבות הדברים הללו שלח השבוע עו"ד עידן סגר, המייצג את שקמה ברסלר ובעלה, תלונה ליועצת המשפטית לממשלה ולראש אגף החקירות במשטרה, ודרש לפתוח בחקירה דחופה נגד גוטליב בחשד לעבירות שיבוש מהלכי משפט והפרעה לעובד הציבור. "פנייתה של גוטליב לשר הביטחון במטרה לשכנעו שיימנע מחתימה על תעודת החיסיון בעניינה נועדה למנוע מראש, ולמצער להכשיל, את ההליך הפלילי בעניינה", נכתב בתלונה.
באותו נאום הסבירה גוטליב כי מלכתחילה אין שום צורך בתעודות החיסיון. היא לעגה לכ"ץ שבמקום לדבר איתה, "הוצאת תדרוך (...) ש'אם לא הייתי חותם על תעודת חיסיון, סוכני שב"כ היו נחשפים'. ובכן אדוני, לא צריך תעודת חיסיון (...) כי הם אסורים לחשיפה מכוח חוק שירות הביטחון הכללי, סעיף 19!".
זה הרגע שבו הסאטירה מרימה ידיים. גוטליב נוקבת נכון במספר הסעיף ובהגנה שהוא מעניק לעובדי שב"כ מפני חשיפה שתסכן לא רק אותם, אלא את ביטחון המדינה בכלל. היא רק שוכחת להזכיר כי זה בדיוק אותו סעיף שאותו רמסה ברגל גסה כשחשפה את שמו של עובד השב"כ, וגם הודיעה שתמשיך לרמוס אותו. תעודת החיסיון נועדה לפיכך להגן על המערכת מפני המשך ההפקרות של גוטליב במהלך המשפט.
והנה עוד פרט טריווייה שגוטליב פחות הבליטה בנאומיה חוצבי הלהבות: אותו סעיף שאוסר על פרסום שמות אנשי שב"כ כולל בתוכו גם מנגנון שיאפשר להתיר זאת במקרים מיוחדים – באישורו של ראש ממשלת ישראל. גוטליב, שטוענת כי עשתה שימוש בחסינותה כדי להוציא את האמת לאור, יכלה פשוט לפנות לנתניהו ולבקש ממנו לחשוף את שמו של האיש. אבל היא כנראה ידעה מה יעלה בגורל הסיפור שהפיצה אם ייבדק בצורה רצינית. לכן לא פנתה ליו"ר מפלגתה כדי שיתיר את חשיפת שמו של איש השב"כ שעומד לשיטתה במוקד "בגידה חמורה" ושהיה לטענתה בקשר עם סינוואר לפני 7 באוקטובר.
לא במקרה עומדת גוטליב לדין על פרסום זהותו של לוחם שב"כ ולא על שום פרט אחר מתוך התועבה שפרסמה. הפרטים האחרים, לו היו נכונים, היו מהווים מידע סודי ביותר. אלא שאין קשר בינם לבין המציאות
"קרגלים" של הוכחות
הסיפור על בעלה של ברסלר מצטרף לקדירה מהבילה של קונספירציות אודות "מרד" של מערכת הביטחון וקהילת המודיעין, שמנעו בכוונת מכוון ממדינת ישראל להגן על עצמה לקראת 7 באוקטובר ובמהלכו. גוטליב טוענת שיש ארגזים ("קרגלים", כלשונה) של הוכחות לשיתוף פעולה זדוני בין מערכת הביטחון לחמאס. האמירות הללו סובלות משתי בעיות קשות.
הבעיה הראשונה: נניח שהיא דוברת אמת, ויש לה הוכחות, יכול להיות שהיא לא מפרסמת אותן רק כדי שיהיה לה עם מה לסחוט את ועדת הכנסת כדי שלא יסירו את חסינותה? מה עם המחוייבות שלה כח"כית? למה שמרה הכל בבטן עד עכשיו? וגוטליב הרי לא ידועה כאדם מופנם וביישן במיוחד.
הבעיה הגדולה יותר היא ששום דבר מסיפורי הבדים הללו אינו נכון. בעשר שעות הדיון בוועדה עד כה (גוטליב הודיעה שלא סיימה עדיין, ונקבע מועד נוסף) כשיו"ר הקואליציה והוועדה אופיר כ"ץ יושב לצידה, קורא ליועצת המשפטית לממשלה "גלי" כדי להשפילה ומגרש מהחדר בקצב מסחרר את חברי האופוזיציה שניסו להשחיל מילה או שאלה – גם אז לא קיימה גוטליב את הבטחתה לחשוף את אותן הוכחות שהיא טוענת שיש בידיה.
הכל התחיל ב-24 בינואר 2024. בשעה 10:50 פרסמה גוטליב בחשבון ה-X שלה עלילת דם מופרכת אודות עובד השב"כ, בצירוף צילום מסך מאתר ההכפשות "עדנה קרנבל" עם שמו המלא: "דדי ברנע ראש המוסד קיבל הודעה מהאמריקאים ארבעה ימים לפני חרבות ברזל שהם יירטו שיחות חשודות בין בעלה של שקמה ברסלר (כאן הופיע שמו – ר"ב) ליחיא סינוואר, והוא זימן את שקמה לפגישה שתבהיר לו על מה שוחחו ב-3/10/2023!!!"
זמן קצר לאחר שעלה הסיפור באתר הוא הודהד על ידי גורמים הקרובים מאוד לנתניהו ועל ידי גוטליב. היה זה צירוף מקרים קוסמי: הסיפור ב"עדנה קרנבל" כולל פרטים שלא פורסמו ושאך מתי-מעט מכירים אודות ניסיון של אחת, טלי גוטליב, לפרסם את הסיפור בישראל, ניסיון שנהדף בידי ראש המוסד וצווי איסור פרסום.
ואותה גוטליב, שבוודאי הופתעה מהפרסום באתר הנידח, כתבה: "זוכרים שרשמתי כאן על פגישה בין ברסלר לראש המוסד? זוכרים שמשרד רה"מ הוציא הכחשה ואני הבהרתי שאני עומדת מאחורי דבריי? המקורות שלי ברזל!''. ייתכן שהמקורות שלה ברזל. מה שבטוח – בעובדות ובאמת הם קצת פחות טובים. לא לחינם פירסמו כל גורמי קהילת המודיעין הכחשה גורפת לדברים.
לא במקרה גוטליב עומדת לדין אך ורק על פרסום זהותו של לוחם שב"כ ולא על שום פרט אחר מתוך התועבה שפרסמה. הפרטים האחרים, לו היו נכונים, היו מהווים מידע סודי ביותר. אלא שאין שום קשר בינם לבין המציאות ולכן, מבחינת המדינה, אין פה מקרה של פרסום מידע סודי ורגיש. מדובר פשוט בפייק ניוז. ובעברית – שקרים.
מאז הפרסום, גוטליב שינתה כמה פעמים את גרסתה. פעם ה"פגישה עם ראש המוסד" עוסקת ב"שיחות שיורטו", פעם ב"התססה נגד הממשלה"; פעם היא חושפת את הזהות של איש השב"כ בגלל "בגידה" של אנשי מערכת הביטחון שמטרתה לאפשר את 7 באוקטובר כדי להפיל את הממשלה, ופעם רק בגלל עצם הקשר הזוגי לפעילת מחאה. גוטליב יודעת היטב שהפרט הנכון היחיד בסיפור הוא זה שעליו היא עומדת לדין – פרסום זהותו של עובד השב"כ. כל השאר הוא כתב פלסתר שגם כעבור שנתיים לא נמצא ולו בדל ראייה לתקף אותו.
ולא שהיא לא הוזהרה. זמן קצר לאחר הפרסום, גורמים אזרחיים ובהם "פייק ריפורטר" הזהירו אותה שמדובר בשקר זדוני ומסוכן. גם בשב"כ נחרדו, ועוד באותו יום הגישו תלונה רשמית לגורמים הרלוונטיים, כולל בכנסת, וביקשו שיסבירו לגוטליב את הסיכון הביטחוני העצום וינסו לשכנעה להסיר את הציוצים.
וגוטליב? היא קראה, שמעה – ועשתה את ההיפך. הדברים תוארו על ידי היועמ"שית בוועדה, כמו גם בכתב האישום: "החל מיום זה ועד מועד הגשת כתב אישום זה, באופן מודע ומכוון, הנאשמת לא הסירה את הפרסום בחשבון הטוויטר והותירה אותו פתוח ונגיש לכל (...) באופן מופגן, פומבי, חוזר ונשנה (...) הנאשמת הצהירה כי תמשיך גם בעתיד לבצע עבירות של חשיפת, גילוי ופרסום מידע שהינו חסוי (...) כל אימת שתראה לנכון".
למי שחשב שכבר ראה הכל בדיון הראשון בוועדה, ביום שני השבוע, טפחו המציאות והצרחות של גוטליב על הראש ברגע שהתחיל הדיון השני, למחרת. גוטליב לא הפסיקה להטיח בבהרב-מיארה שישבה מולה במבט קפוא: "את מבצעת שלל עבירות של שיבוש הליכי משפט בנסיבות סופר-חמורות"; "אתם מתנהגים, תסלחו לי, כמו ארגון פשע"; "הפכתם לאויבים של הממשלה, פוגעים בביטחון המדינה"; "את בן אדם אנטי-ציוני", ועוד ועוד.
היועצת המשפטית, הפרקליטות, השב"כ ובית המשפט מוצגים אצל גוטליב שוב ושוב כגוש אחד שרודף את הימין ומגן על "הצד הנכון". דפוס נוסף הוא הלאמת הטיעון האישי: היא כמעט ולא משאירה את הדיון ברמה של “כתב אישום נגד טלי גוטליב”, אלא הופכת אותו לדיון על "עם ישראל שבוחר ימין" ומציגה את עצמה כ"חיילת של העם" שמגינה על "ביטחון המדינה".
ניכר שראשי הליכוד והקואליציה מאוד מרוצים ממנה, והם גייסו לטובתה את מכונת הרעל בכל עוצמתה. "יושב שעה וחצי בוועדת הכנסת ומאזין לטלי גוטליב", כתב בטוויטר ח"כ אביחי בוארון, "שוטחת את טענותיה, יורדת לפרטי פרטים, מחברת את הנקודות לציור אחד סדור, תמונה ברורה ומזעזעת של הסתרה וטיוח של מחדל השביעי באוקטובר של השב"כ והעומד בראשו על ידי מערכת אכיפת החוק. והתמונה הזו מצריכה בירור וחקירה".
פניתי לבוארון וביקשתי: "תן לי דוגמה אחת (אחת!) שמתקפת בעיניך את אותה 'תמונה ברורה ומזעזעת של הסתרה וטיוח' בידי השב"כ ורונן בר בגיבוי מערכת החוק שאתה מרגיש כי גוטליב הוכיחה באופן מספק, ושגם אתה יכול לעמוד מאחוריה". בוארון כנראה מתקשה לבחור בין הדוגמאות הרבות וטרם ענה.
"גוטליב מציירת תמונה מזעזעת של הסתרה וטיוח של מחדל 7 באוקטובר על ידי השב"כ בגיבוי מערכת אכיפת החוק", צייץ ח"כ בוארון. ביקשתי ממנו ולו דוגמה או הוכחה אחת לטענות הללו. הוא טרם ענה
ההדלפה שלא הייתה
וכך, גוטליב מנצלת את הבורות מחד, ואת המומחיות שלה במשפטים מאידך, כדי לפזר עוד ועוד שקרים. אחד מהם קשור לכותב שורות אלה. בדיון בוועדה הטיחה גוטליב ביועמ"שית: "האם כבר חקרת על צינור ההדלפות לרונן ברגמן?". באולפנים היא חזרה על השקר: "כפי שנקבע בבג"ץ שיש צינור דלף לברגמן!"
רק שבית המשפט העליון קבע בדיוק את ההיפך. עמותה בשם "בחרנו בחיים", המקורבת לנתניהו, עתרה לבג"ץ בדרישה לפתוח מחדש בחקירה פלילית בגין ארבעה פרסומים שבהם הייתי שותף, וטענה כי כתבה שפורסמה בעמודים אלה כללה מידע על מבצע הביפרים לפני שיצא לפועל, תוצאה של הדלפה מראשי הצבא וקהילת המודיעין שמטרתו לשבש את המבצע. המדינה וגורמי המקצוע האמונים על ביטחון המידע בצה"ל ובשב"כ קבעו באופן רשמי ומוחלט כי הפרסום (שממילא עבר צנזורה) לא כלל כל מידע מסווג, סודי או רגיש, וכי לא היתה שום הדלפה. על סמך הדברים הללו מחק בג"ץ את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות, מה שהופך את דבריה של גוטליב בנושא לפייק מוחלט. פניתי לגוטליב כדי להאיר את עיניה, אך היא ממשיכה להפיץ את השקר.
ניסיונותיה להרתיע את הפרקליטות, את השב"כ ואת שר הביטחון לא צלחו, אך החשש ממכונת הרעל מחלחל כנראה עמוק. לצד ההליך הפלילי על חשיפת שמו של איש השב"כ הגישה ברסלר נגד גוטליב תביעת דיבה על יתר ההאשמות, השקרים והעלילות. בהמשך הצטרף גם בעלה אל התביעה שנחתה על שולחנו של השופט רמי חיימוביץ' מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. זה קרה בפברואר 2024, לפני כמעט שנתיים וחצי.
גוטליב הגישה מייד תביעה לסילוק על הסף בזכות החסינות שלה. בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לשאלה אם הוציאה דיבה ואם דבריה הם אמת או שקר – אלא האם ניתן בכלל לברר את התביעה, או שמא כל הפרסומים נעשו "במסגרת ולמען מילוי תפקידה" של גוטליב כחברת כנסת, ולכן חוסים תחת החסינות המהותית.
אלא שהשופט חיימוביץ' עדיין מתמהמה. פעם אמר שזה בגלל ההליך הפלילי, פעם אמר שזה בגלל ההצטרפות של הבעל לתביעה, ובמקרים אחרים העביר את הבקשות לעיון ונאלם. ב-31 במארס 2025, לאחר שברסלר ביקשה מבית המשפט לתת החלטה בבקשת הסילוק, השופט חיימוביץ' נתן החלטה קצרה מאוד אך בעלת משמעות רבה: "סברתי כי נוכח החקירה הפלילית באותו נושא מוטב להמתין. אך אם הצדדים מבקשים, תישלח החלטה". אמר שתישלח, לא אמר מתי.
לבסוף, ב-27 במאי השנה, לאחר הודעת העדכון על כתב האישום, התייחסות גוטליב ותגובת ברסלר, קבע השופט כי "ההודעה, ההתייחסות והתגובה להתייחסות — לתיק". ותו לא. אולי התגובה וההתייחסות הגיעו לתיק, אבל החלטה עדיין אין, וגוטליב ממשיכה לעשות בדיוק את מה שהבטיחה – להפיץ שקרים וקונספירציות. מהרשות השופטת נמסר כי "ההחלטה נמצאת בתהליך כתיבה ותימסר בקרוב".
יש מי שמנסה לפטור את גוטליב כקוריוז. אבל ההתנהלות שלה ושל להקת המעודדים שלה בוועדה מספקת הצצה לאיך תיראה מערכת הבחירות הקרובה, וכפי שמודים דוברים בימין – איך ייראו דיוני "ועדת החקירה הלאומית" שנתניהו מבקש להקים. ובמילותיה של יערה זרד, מהמגישות הבכירות בערוץ השלטון, "ככה צריכה להיראות ועדת חקירה" שבה כולם, אבל "בעיקר אנשי מערכת המשפט", יישאלו שאלות קשות.
