אתמול שב לבג"ץ ולסדר היום העיסוק בהצבעה הדרמטית והספק-חשאית של הכנסת שבחרה את מיכאל ראבילו למבקר המדינה. העתירות עוסקות בהפרות החוק אגב ההצבעה ובניגוד העניינים הצפוי של מי ששימש במשך שנים כעורך דינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל מפלגת הליכוד.
בחירת המבקר הגיעה בעיתוי רגיש במיוחד – ערב בחירות לכנסת, שיתמקדו במחלוקת על מהות הדמוקרטיה הישראלית ויקבעו את עתידה.
מבקר המדינה הוא אחד משומרי הסף המרכזיים בכל הקשור לבחירות וזאת בשעה שמתרבים סימני השאלה סביב קיום בחירות הוגנות ושוויוניות: הקואליציה קידמה את "חוק טבריה" ששינה את כללי הבחירות לרשויות המוניציפליות, תוך כדי הליך הבחירה; בנוסף תקפה הקואליציה בחריפות את יו״ר ועדת הבחירות, המשנה לנשיא השמרן(!) נעם סולברג, גרמה להחלפת מנכ"לית ועדת הבחירות ופיקפקה ביועצת המשפטית של הוועדה. ועתה זיהמה, לכאורה, את הליך בחירת מבקר המדינה.
אם לא די בכך, ביום שני השבוע, במסגרת הדיונים המואצים על פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הטיל יו"ר ועדת החוקה רוטמן ספק ביכולתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה להנפיק חוות דעת ולדון בפסילת מועמדים לכנסת, כבכל מערכת בחירות. הטיעון: מיארה מצויה בניגוד עניינים כיוון שהיא מייחלת לנפילת הממשלה שמתעמרת בה.
*
הייעוץ המשפטי של הכנסת ביקש לדחות את העתירות נגד מינויו של ראבילו, בטענה כי אין ראיות ממשיות לכך שחברי הכנסת נדרשו לתעד את הצבעתם וכי אין הנחיה ברורה האוסרת על אדם לתעד את הצבעתו. יועמ"שית הכנסת אף טוענת כי עצם העובדה שמדובר בהחלטה של הכנסת מחייבת ריסון שיפוטי מעבר לנהוג בערעורי בחירות ומתחם ההתערבות בשיקול דעתה של הכנסת בענייני סבירות מינויים הוא צר ביותר.
ראבילו עצמו, באמצעות עורך דינו, הגיב לעתירות באמירה שהוא "מקבל את התפקיד אליו נבחר בתחושת אחריות עמוקה ומחויבות מלאה לכל אזרחי ישראל... ודוחה כל טענה בדבר תלות פוליטית או אחרת כלשהי". הוא אף הוסיף: "הדין הישראלי קובע שאנשים הגונים יבצעו את תפקידם נאמנה גם אם היו להם קשרים עם הגורמים הממנים... חזקה על המשיב שינהג ביושר ובהגינות עם כלל אזרחי ישראל".
ד"ר אסף שפירא וד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מזכירים כי למבקר המדינה תפקיד מרכזי בהרבה מכפי שנהוג לחשוב. "שמירה על הממלכתיות והמקצועיות שלו חשובה להגנה על טוהר הבחירות והשוויון, והיא משפיעה גם על האמון בבחירות, ובעיקר בוועדת הבחירות המרכזית – שנמצאת לאחרונה תחת מתקפה קשה".
המבקר ממלא תפקיד קריטי בפיקוח על מערכת הבחירות. בשנים האחרונות פירסם משרד המבקר דוחות שעסקו בהיערכות ועדת הבחירות מבחינת מערכות המידע והגנת סייבר, מערך הפיקוח על טוהר הבחירות והגנה על פרטיות המצביעים, ניהול ההון האנושי בוועדה ועוד. הוא אף המליץ לשקול לקבוע כללים בעניין קציבת כהונת מנכ"לית הוועדה – מה שעורר סערה תקשורתית ופוליטית.
ד"ר שפירא וד"ר לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "עד היום המבקרים היו מרוסנים יחסית בהתערבות בבחירות, אבל מידת האקטיביות תלויה במידה רבה בזהות המבקר"
המבקר אחראי גם לבקרה על מימון המפלגות והפריימריז. הוא קובע אם תרומות מסוימות מותרות או אסורות, אם מפלגות חרגו מתקרות ההוצאה המותרות, ובמקרים מסוימים המבקר אף מוסמך לשלול חלק מהמימון הציבורי שלהן או להורות למפלגות או למועמדים להעביר כספים למדינה. כך למשל, רק לאחרונה מצא המבקר כי הכנסות הליכוד מדמי חבר אינן עומדות במגבלות הקבועות בחוק ושלל מהמפלגה הכנסות בגובה 150 אלף שקל. בנוסף, הוא מפקח על גופים אזרחיים המוגדרים בחוק כ"גופים פעילים בבחירות" – תחום המשפיע על חופש הביטוי הפוליטי בתקופת בחירות.
את סמכויותיו קיבל המבקר מתוך הנחה שיפעל במקצועיות ובממלכתיות, כלומר באופן ענייני שאינו מוטה. "עד היום המבקרים היו מרוסנים יחסית בהתערבות בבחירות", אומרים שפירא ולוריא, "ועיקר עבודתם התבצעה בדיעבד, באמצעות דוחות שפורסמו לאחר הבחירות. אבל למבקר יש גם סמכויות שניתנות להפעלה בזמן אמת: כמו פנייה לקבלת מידע מהמפלגות או הטלת קנסות על מפלגות או מועמדים שקיבלו תרומות אסורות. מידת האקטיביות והמעורבות בענייניהן של המפלגות תלויה במידה רבה בזהותו של המבקר עצמו".
*
פרופ' יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי מאוניברסיטת רייכמן, טוען כי ניגוד העניינים של ראבילו מטיל צל על הבחירות המתקרבות. "מבקר המדינה הוא אחד משומרי הסף המרכזיים ביותר של הדמוקרטיה והשאלה מי יעמוד בראש המוסד הזה נוגעת להגינות הבחירות. ראבילו היה במשך שנים מעורכי דינו הבולטים ביותר של נתניהו וייצג אותו ואת הליכוד בשורת הליכים מהחשובים והרגישים ביותר בזירה הציבורית והחוקתית. ועכשיו הוא אמור לבחון את התנהלות הליכוד, את מימון הקמפיינים שלו, את התרומות שהוא מקבל ואת חשבונותיו הכספיים.
"אפילו ראבילו עצמו מכיר בכך שמינויו יחייב הסדר ניגוד עניינים. אך דווקא העובדה הזו מחדדת את הבעיה. אם נדרש הסדר ניגוד עניינים כה רחב, כיצד ניתן בכלל למלא את תפקיד מבקר המדינה? אם המבקר מנוע מלטפל בנושאים האלה, נוצר חלל בלב תפקידו.
"קשה גם לטעון שניגוד העניינים מתמצה רק בטיפול הישיר בליכוד. גם אם ייקבע שראבילו לא יעסוק כלל בענייני הליכוד או נתניהו, עדיין יישאר טעם לפגם בביקורתו בכל הנוגע לפעילותן של שאר המפלגות. דוח שלילי, פרשנות מחמירה של כללי המימון או הטלת סנקציות כספיות - כל אלה עשויים להשפיע על יריבותיה של הליכוד ועל התחרות הפוליטית כולה".
פרופ' רוזנאי מוסיף כי "המבקר הוא זה המחליט מה ייבדק ומה לא ייבדק, אילו נושאים יקבלו תשומת לב ואילו יידחקו הצידה, אילו חשדות יצדיקו בדיקה מעמיקה ואילו לא. בביקורת על מוסדות השלטון אלה החלטות בעלות משמעות עצומה. מבקר שאינו פותח בבדיקה מסוימת משפיע לא פחות ממבקר שמפרסם דוח ביקורת חריף. וכאן בדיוק הסדר ניגוד העניינים אינו מספק מענה.
בסופו של דבר, הוא מסכם, הסוגיה חורגת משאלת ההטיה בפועל. "הבעיה היא עצם הפגיעה באמון הציבור. הדבר החשוב ביותר למוסד מבקר המדינה זה מעמדו והאמון הציבורי בו. לא די בכך שהבחירות יהיו הוגנות. הציבור חייב להאמין שהן הוגנות. לא די בביקורת אמיתית; הציבור חייב להאמין שהיא אמיתית. מי שאמור לפקח על המשחק הדמוקרטי חייב להיות נקי מכל זיקה משמעותית לאחד השחקנים המרכזיים בו. כאשר מועמד מגיע לתפקיד כשהוא נדרש מראש למערכת רחבה של מניעויות – זהו סימן לכך שהוא אינו האדם המתאים לתפקיד מלכתחילה".
לאורך כל תקופת כהונתה טענה הקואליציה שהרפורמה המשפטית היא ביטוי ל"רצון העם" - ושאם הציבור לא מסכים, "העם יאמר את דברו בבחירות". "משילות", הם קוראים לזה. הרעיון פשוט: לא צריך בית משפט חזק ולא צריך שומרי סף עצמאיים כי הציבור המצביע הוא המבקר האפקטיבי של הממשלה. אלא שכדי שהקלפי תוכל למלא את תפקידה, הבחירות חייבות להיות הוגנות, שוויוניות ונקיות מהשפעות פסולות – ובזה לזהות מבקר המדינה תפקיד מרכזי.
