האני ערמאן בן ה-11 בדיוק שיחק ברחוב עם אחיו הקטן מוחמד בן השבע ושלושה מבני דודיו. רחוב אל-ביאד בכפר ג'ית שבמחוז שכם מטפס ממרכזו בעלייה מתונה ומסתיים בדרך עפר. יש לו, לערמאן, קורקינט קטן, והוא ואחיו ושאר הילדים מתגלגלים בו בתורות מקצה הרחוב למעלה עד למטה, כשהשאר דולקים אחריהם בריצה. כך היה גם בשבת האחרונה, קצת אחרי 15:00, כשלפתע הגיעו מדרך העפר רעולי פנים אוחזים במקלות ובקבוקי בנזין.
תלכו פעם בשבת לבני-ברק או לשכונה עם רוב של ציבור דתי באזור מגוריכם. זו שעת מנוחה בין התפילות בבית הכנסת, אחרי סעודת הצהריים. הכבישים ריקים מכלי רכב והרחובות שקטים משאון היום-יום. זה הרי מה שמבדיל בין קודש לחול.
אבל כאן בשטחים יש מסורות אחרות לשבת קודש. השכן תאיסיר אבו-באכר הראה סרטון שבו לכדה מצלמת האבטחה בביתו את חבורת רעולי הפנים רודפת אחרי קבוצת הילדים הקטנים. ערמאן אומר שהמתנחלים זרקו עליהם אבנים, והוא ואחיו ובני הדודים נסו בבהלה לבית משפחת יאמין המתגוררת במורד הרחוב. ערמאן מעד תוך כדי ריצה אבל קם מהר והמשיך לרוץ. גם בן דודו כארים בן השמונה נפל. "פגעה לו אבן ברגל", אומר ערמאן, "אבל הוא קם בוכה ורץ אחרינו לשכנים".
זו הייתה שבת של פרשת "קורח", העוסקת במרד קורח ועדתו נגד מנהיגות משה ואהרון. היה רקע למחלוקת הזו, והיו השלכות קשות לחתירה תחת סמכות המנהיגים. אולי רעולי הפנים שהגיעו לג'ית בצהרי שבת שעברה התפלפלו בפרשה הזו לפני שחבשו כובעי גרב והצטיידו במקלות ובנזין. אחד מהם, בחולצת שבת לבנה, נתפס בסרטון זורק אבן על הילדים שברחו. רעול פנים נוסף, לבוש קפוצ'ון כהה, שפך דלק על מכונית חונה. אחריו הגיע רעול פנים אחר והדליק את כלי הרכב עם מצית.
3 צפייה בגלריה
מען אל־חאפי ליד דלת הזכוכית המנופצת. "מהפחד, דודה שלי נוסעת כל סוף שבוע לילדים שלה בשכם"
(צילום: שאול גולן)
הפורעים עזבו לפני תפילת מנחה של שבת, מותירים אחריהם תימרות עשן. ארבעה כלי רכב הוצתו וגם חצר בית משפחת מסעוד עלתה בלהבות. הוצת גם קיר ביתה של מחאסן ערמאן, סבתו של האני, אבל שכן הגיע מהר עם מטף כיבוי ומנע את התפשטות הדליקה.
"איזה דתיים אלה?"
כעבור כמה שעות, אחרי שיצאו יותר משלושה כוכבים, עלה בקבוצת הווטסאפ "חדשות אנ"ש" דיווח על סיכום פרעות השבת. מדי שבוע כוללים הדיווחים הללו תמונות וסרטונים והנוסח כמעט תמיד אחיד: "ערבים מדווחים שיהודים..." הפעם נכתב שם על ההצתות בכפר ג'ית, על כלי רכב שניזוקו בכפר ביתילו שבאזור רמאללה, על ערבים שנפצעו בדיר אבו-משעל מתקיפה של יהודים. צוין גם ש"ערבים מדווחים שיהודים הציתו עשרות דונמים של שדות ומטעים בכפר דיר שרף במחוז שכם", והיו עוד שני עדכונים על תקריות אלימות אחרות. בסך הכל שישה אירועי אלימות נגד פלסטינים שהתרחשו כולם במהלך השבת, הלוא היא יום של קדושה עבור היהודים.
ג'מאל יאמין, ראש מועצת הכפר ג'ית, אומר ששבת הפך ליום הנורא ביותר של הפלסטינים בגדה. "אנחנו סובלים יום-יום מאלימות ואיומים של המתנחלים שגרים על הגבעות סביב הכפר, אבל אנחנו נדרכים בעיקר כשמגיע יום שבת", הוא מסביר. "פעם ידענו ששבת הוא יום שבו אפשר להרגיש בטוחים, כי זה יום קדוש של היהודים ובמהלכו הם לא מתפרעים, לא שורפים, לא עושים בלגן. היינו יושבים בשקט בבתים שלנו או בחצר עם המשפחה, בלי להסתכל כל הזמן לצדדים לראות מי בא. היום אין יותר ביטחון ביום הזה. להפך. זה יום שיש בו יותר פחד משאר הימים בשבוע".
הרב דביר ורשבסקי: "אנשי החוות והגבעות טוענים שלגרש ערבים זה חלק ממצוות כיבוש הארץ. אבל להשתמש באלימות בשבת זה חילול השבת הכי חמור שיש ביהדות"
העניין הוא לא סוג האלימות. אין הבדל בין פרעות של יום חול לפרעות של שבת. כשמכונית או בית עולים באש, לא משנה באיזה יום זה קורה, הפחד שהאירוע הזה מטיל על הכפר כולו הוא אותו הפחד. אבל לפי הנתונים שאסף ארגון "יש דין", המתעד וגובה עדויות על תקיפות מתנחלים נגד פלסטינים בגדה, מסך כל האירועים מתחילת שנת 2026, כ-24 אחוז התרחשו בשבתות, נתון שהופך את היום הזה לאלים ביותר בשבוע עבור הפלסטינים.
העניין הוא שהפורעים של שבת הם אותם הפורעים של אמצע השבוע. הם יורדים לכפרים הפלסטיניים עם כיפות גדולות ופאות ארוכות, ציציותיהם מתנפנפות מתחת לחולצת שבת לבנה, ממש יראי שמיים. בשבת לפני שבועיים תועדה קבוצת מתנחלים רעולי פנים יושבים באחוריו של טנדר לבן, בדרכם לפגע בכפר חווארה. בתיעודים אחרים נראים פעילי גבעות נוסעים בטרקטורונים בשבת בתוך כפרים בשטחי B ומכים פלסטינים באלות. הם מציתים אש בשבת, נוסעים בשבת, ואם יש צורך, אז גם מתאמים ביניהם בטלפון את הפעולות האלימות בשבת. "אני לא יודע איזה דתיים הם", מסכם יאמין, ראש מועצת ג'ית. "ידענו מזמן שאין להם חוק. הם לא מפחדים לא מהצבא ולא מהמשטרה. עכשיו אנחנו יודעים גם שאין להם אלוהים".
סיגריה של שבת קודש
וזה לא רק עניין השבת. בחודש שעבר תועדה התעללות מזוויעה של נער גבעות בכלבה בכפר הפלסטיני עטארה שמצפון לרמאללה. לכלבה, לוסי, כפי שקוראים לה בעליה, נגרם שבר בגולגולת והיא ניצלה הודות לטיפול מהיר. הנער, קטין יהודי בן 16, נעצר כשבועיים אחרי האירוע ובינתיים הוגש נגדו כתב אישום בגין התעללות בבעל חיים. במקרים רבים תועדה פגיעה בבעלי חיים במסגרת פרעות של מתנחלים בקהילות וכפרים פלסטיניים. הם כללו הרג חמורים, פיזור רעל והצתות של דירים שהביאו למותם של גדיים, כבשים ועיזים.
"ישנה הלכה מפורשת שעוסקת בצער בעלי חיים", אומר הרב דביר ורשבסקי, "שחיטת בעלי חיים לצורך מאכל היא החריגה היחידה להלכה הזו. מעבר לזה, האיסור לגרום צער לבעלי חיים הוא גורף. כך שהמראה החיצוני ‑ הכיפה, הפאות, הציציות ‑ מבלבל. זו לא היהדות. אותו דבר לגבי האלימות כלפי פלסטינים. אנשי החוות והגבעות טוענים שלהסתובב עם העדר בכפרים הפלסטיניים ולגרש ערבים זה חלק ממצוות כיבוש הארץ, מצווה שלטענתם היא הכי חשובה, יותר חשובה מהשבת. זו ריאקציה של ההלכה. לא סתם מברכים ב'שלום-שלום'. להשתמש באלימות בשבת זה חילול השבת הכי חמור שיש ביהדות".
תושב אחד הכפרים שמצפון לחברון מתאר סיטואציה מופרכת שאירעה לפני כמה חודשים במהלך התפרעות של נערי גבעות, ביום שבת בזמן המסיק: "היה שם בלגן גדול. הם זרקו אבנים, הרביצו עם מקלות, ומתישהו הגיע גם הצבא. ואז עמדנו אחד בתוך השני, המתנחלים ואנחנו. בא אליי מתנחל, בחור צעיר. הוא ראה שאני מעשן, ושאל 'יש לך סיגריה?' עניתי לו, 'יש, אבל אתה לא מכבד את יום שבת, זה יום שבת שלכם'. הוא אמר 'אהה, שכחתי'".
אמנה שלמה גדלה בתקוע, וכלשונה ‑ "במשפחה ציונית-דתית הארד-קור, כל מה שאפשר לומר סטריאוטיפית על מתנחלים". היא עשתה לא מעט משמרות של נוכחות מגינה בקהילות וכפרים פלסטיניים במסגרת קבוצת האקטיביסטים "בני אברהם". בכל השבתות שבהן נכחה בשטח היא הייתה עדה לאלימות קשה של מתנחלים. "אתה רואה אותם יורדים מהמאחז שלהם על טרקטורונים, כמובן עם כיפה וציציות", היא מספרת. "והם עוד מברכים אותי 'הו, שבת שלום, איזה כיף שיש עוד יהודים בשטח'. ואם לא הייתי עונה להם, הם היו מקניטים אותי: 'מה, לא תגידי שבת שלום ליהודים?' וכל זה כשהם באים על טרקטורון עם חולצה לבנה ומצלמים אותך בטלפון.
"היו סיטואציות כל כך הזויות. באחת מהן ראיתי התפרעות עם אלות, שבירה של דודי מים, הרס של שקתות, שבירה של פאנלים סולאריים באלות, ואז הם זזים הצידה להתפלל מנחה באמצע הכפר. הרגע התפרעתם עם אלות ועכשיו אתם מתפללים? גם אם היו באים ברגל, לא בטרקטורון או בטנדר, בלי טלפון, הם לא דתיים מבחינתי. לראות אותם מתפללים מנחה בשטח, באמצע כפר פלסטיני תוך כדי פוגרום, זה חילול שם שמיים נוראי".
חיילים לכל דבר
העובדה שבימי שבת יש יותר אירועי אלימות מתנחלים מאשר בשאר ימי השבוע לא מפתיעה את דוב מורל, לשעבר נער גבעות קיצוני שהורשע בעבירות הסתה לאלימות וטרור. הוא אומר שבסופי שבוע מגיעים לגבעות חבר'ה צעירים לעשות שבת, בעיקר תלמידי ישיבות תיכוניות שמחפשים אקשן. "ואז אתה כבר שם במאחז והחבר'ה אומרים 'יאללה יורדים' אז ברור שאתה יורד עם כולם", הוא מסביר. "וזה בכלל לא משנה אם עכשיו שבת. בתפיסה של אנשי הגבעות, הם חיילים לכל דבר. כמו שצה"ל עושה פעילות יזומה בשבת למעצר מבוקשים, אז גם הם יורדים לכפר לעשות פעילות שאצלם נקראת פעילות חיכוך. ובשבת יש יותר אנשים, יש 'מתגברים', אז בכלל זה יותר טוב".
ורבנים נותנים לזה הכשר?
"אתה לא שואל רב לפני כל פעילות. יש הבנה שלפיה קיימת הצדקה הלכתית לפעילות הזאת, שאנחנו רואים בה פוגרומים אלימים. כלומר אישור של רבנים שמכשירים את זה מבחינה הלכתית. שוב, בסוף האנשים הללו רואים את עצמם כחיילים. חייל בצה"ל לא הולך לבקש אישור מהרבנות הצבאית לפני כל פעילות. אותו דבר בגבעות. אם זו כניסה לכפר לשרוף מכוניות ואם זו זריקת אבנים, זה לא שונה מכניסה של צה"ל בשבת למחנה פליטים כדי לעצור מבוקשים. ושתבין, הדת נוכחת בגבעות. יש ארוחת שבת, יש דבר תורה אחרי הארוחה, בבוקר תפילת שבת, ואף אחד לא מדליק סיגריה. ובמקביל, וזו תמונה שאני זוכר טוב מימיי בגבעות, שבת אחר הצהריים, קיץ, פתאום קם מישהו ואומר, 'יאללה, שנרד לעשות טיול בכפר למטה? נפגין נוכחות ונזרוק קצת אבנים?' ובבת אחת כולם על הרגליים".
תושב כפר מצפון לחברון מתאר התפרעות במסיק: "הם זרקו אבנים והרביצו. בשלב מסוים אחד מהם ביקש ממני סיגריה. עניתי לו שהיום שבת. הוא אמר 'אהה, שכחתי'"
את התמונה הזו מכירים היטב באל-מסעודיה, מקבץ בתים היושבים מעל תחנת הרכבת בסבסטיה. רק שאצלם זה קרה בשבת האחרונה ב-1:15 אחר חצות, כנראה אחרי שהחבר'ה במאחז למעלה על הגבעה ספגו קצת דברי תורה. "הייתי ער", מספר מען אל-חאפי בן ה-24. "אני גר בבית הזה יחד עם דודה שלי, אום אל-עבד. היא בת 75, לא הכי בריאה. המתנחלים באו ושברו את השער של החצר, זרקו אבנים על הבית וניפצו את הזכוכית שלפני דלת הכניסה. הנה תראה, יש סרטון".
ראינו. תארו לעצמכם קבוצה של רעולי פנים חמושים במקלות מסתערת על הבית שלכם באישון לילה. זו זוועה. משם המשיכו רעולי הפנים והסתערו על בית השכן באסם עדאיס. הקמיצה בכף יד ימין שבורה. "מי בא ככה באמצע הלילה?" הוא שואל. "היית צריך לראות כמה אבנים הם זרקו. גשם של אבנים. יצאתי רגע אחד מהבית לסגור את החלון מבחוץ ופגעה לי אבן בכף יד והאצבע נשברה. גם החלונות של הרכב נשברו".
שאלנו אם זו הפעם הראשונה שהם מותקפים בשבת. "לא", ענה אל-חאפי. "מהפחד, דודה שלי נוסעת כל סוף שבוע לילדים שלה בשכם". ועדאיס מוסיף: "הם באים כמעט בכל יום, אבל באופן קבוע בשבתות. זה חלק מהמסורת שלהם בשבת".
