כמעט שלושה שבועות חלפו מאז אותו בוקר שבו רעמו התותחים בלב המפרץ של אילת. אם לדייק, היו אלה מקלעים כבדים שירו צרורות. אופנוע ים שדהר מהחוף הירדני קיפץ על אדוות הים האדום ונראה היה שהוא לא מתכוון לעצור בתחום המים הטריטוריאליים של הממלכה ההאשמית. ספינת הדבור של חיל הים, האחראית על הגזרה הצפונית במפרץ אילת, התחילה לצמצם טווח אל הכלי הדוהר, אבל לא היה לה סיכוי. אופנוע ים מגיע בקלות למהירות של 45 קשר, 83 קילומטר לשעה. דבור זה לא כלי שאפשר לזלזל בו, אבל עדיין, עם 30 קשר ימיים, 55 קמ"ש כשהדוושה סחוטה עד הסוף, איזה סיכוי כבר יש לו.
יוסי קיסוס עמד באותה השעה על המזח בחוף שמתחת למלון הסלע האדום הוותיק, לא הרחק מהמקום שבו שהונף דגל הדיו ב-1949. יש לו שם מרכז שיט להפלגות ואטרקציות ימיות, 20 סירות שגוררות אחריהן בננות, אבובי שכיבה ומצנחים ימיים, והוא יושב ממש בצמוד לבסיס חיל הים בעיר. "פתאום שמעתי אזעקה מתוך הבסיס ואני רואה את הצרעה (ספינת סיור קלה, ע"ש) יוצאת לים בזינוק מטורף", הוא משחזר. "במפרץ אילת יש כל הזמן נוכחות של שתי ספינות דבור, אחת בצפון, על הגבול עם ירדן, ואחת בדרום, על הגבול עם מצרים, מול טאבה. הצרעות מזנקות כשיש צורך בכלי מהיר, אבל לרוב הן יוצאות לפטרול בצורה רגועה. ובאותו בוקר אחרי האזעקה הצרעה זינקה מהנמל בפול-גז כשהיא מרימה שובלי מים אדירים שאפשר היה לגלוש עליהם".
עכשיו אנחנו בלב המפרץ, מרחק של כשלושה קילומטרים מהחוף, על אחת הסירות של קיסוס. הוא מצביע על המסלול שעשה אופנוע הים לכיוון אילת, כשחתך באלכסון לחוף קצא"א בזמן שהדבור הדרומי צימצם לעברו והלוחמים שעליו החלו לירות לעברו במקלעים. כוח של מג"ב הוזנק לחוף ונערך שם להגעת המחבל. אזרחים שיצאו להליכת בוקר על החוף צפו בדרמה שהתחוללה ונדרכו. בזמן הזה הצרעה ריחפה על המים ואילצה את משיט האופנוע לחתוך דרומה ולנוע במקביל לחוף.
יש לה, לצרעה, ארבעה מנועים שמפיקים 350 כוח סוס כל אחד, וביחד הם מייצרים מהירות של 100 קמ"ש בלי בעיה. לוחמת בצרעה הפעילה את המקלע הקדמי, וזה כבר אילץ את רוכב האופנוע הימי לעשות פנייה חדה הביתה. הוא כבר היה שני קילומטרים בתוך המים הטריטוריאליים של ישראל כשהחל דוהר בחזרה לירדן, שם נעצר על ידי ספינת שיטור שיצאה מנמל עקבה.
דוש בחוף הירדני
על אילת נהוג לומר שהיא עיר קטנה שכולם מכירים בה את כולם. זה מזמן לא כך. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתגוררים בה כ-58 אלף תושבים, אולם נתוני העירייה מדברים על כ-65 אלף תושבים שחיים בה. אליהם מצטרפים ברוב חודשי השנה כ-30-40 אלף תיירים בממוצע ביום, ובחודשי הקיץ המספר הזה מכפיל את עצמו.
ספינת דבור מפטרלית מול חופי עקבה
(צילום: גדי קבלו)
"זה אומר שהשמועה על מה שקרה בים רצה כאן כמו טיל מפה לאוזן", אומר שי טובלי, תושב העיר. "ותוך שעה-שעתיים כל מי שהיה באילת שמע על התקרית. בגלל שהצבא לא הוציא הודעה מסודרת, התחילו כל מיני שמועות. חיל הים אמר בהתחלה שזו לא הייתה חדירה ושהירי היה ניסוי כלים שגרתי. אחר כך התברר שבאמת הייתה חדירה של כלי שיט מירדן. מישהו אמר ששב"כ טוען שזה היה בסך הכל סיור תצפית של גורם עוין שרצה לבחון את הפריסה של חיל הים שלנו. אני לא קונה את זה. אם תעמוד על החוף באילת עם משקפת תוכל לראות אנשים מתחת לדוש, מתקלחים על החוף הירדני. זה עובד גם הפוך. הם לא צריכים לשלוח כלי שיט לתצפית קדמית. אפשר פשוט לעמוד על החוף הירדני ולראות שיש שני דבורים במים ועוד סטי"ל קשורה לרציף בנמל".
משפחת מזרחי. "מה, נסתגר בבית בפחד?"
(צילום: גדי קבלו)
ובעוד האילתים מנסים להבין את פשר האירוע שהתרחש מול עיניהם בלב המפרץ, התפרסמה בתחילת השבוע הידיעה שראש שב"כ דוד זיני מתריע בדיונים סגורים ש-7 באוקטובר הבא יהיה באילת. למחרת הפרסום מיהר הארגון להוציא הודעת הבהרה שלפיה אין שום מודיעין קונקרטי על כוונה לפגיעה או פשיטה על העיר, אבל הנזק התודעתי כבר נעשה. 7 באוקטובר זה לא עוד תאריך בקלנדר הישראלי-יהודי. היום הזה נקשר לעולמי עד לאסון הגדול ביותר שפקד את המקום הזה מאז 1948, אסון שנצרב בנשמה באין ספור עדויות, תמונות וסרטוני זוועה. אין צורך להרחיב. כל אחד מאיתנו מבין מה המשמעות כשמדברים על "7 באוקטובר הבא".
"ברור שזה הכניס את התושבים ללחץ", אומר ראש עיריית אילת אלי לנקרי. "אתה לא היית נלחץ אם היו אומרים שזה מה שיקרה בעיר שלך? זה מתכון להיסטריה ופאניקה. אני שמח שיצאה הרגעה משב"כ שהעמידה את הדברים על דיוקם. ברגע שזה פורסם תושבים התקשרו אליי לחוצים. 'תגיד, זה רציני?' 'תגיד, זה אמיתי?' 'איך נעצור את הפלישה?' זה לא שהייתה היסטריה כללית, אבל זה בהחלט יצר קצת חוסר שקט".
חדירה מהים אמורה להיתקל בספינות ובסירות של חיל הים. מעבר לזה, המים מלאים בחיישנים שמתריעים מפני כל כלי שיט שמתקרב למרחב הישראלי, וגם מצוללנים
ביולי-אוגוסט שוהים באילת כ-140 אלף בני אדם בכל יום בממוצע. יש פה כמה אלפי צעירים מרחבי הארץ שעובדים בחופים, במלונות, במסעדות ובבתי הקפה. בשנה הבאה צפויה להיפתח כאן פקולטה לרפואה שתביא לעיר חוקרים ורופאים מומחים. דיבורים על 7 באוקטובר הבא שיתרחש כאן הם לא רק מהפכי קרביים. החשש הוא שיהיו מי שזה יוציא להם את החשק להגיע לכאן.
שבעה כטב"מים פגעו בעיר לאורך מלחמת 7 באוקטובר, פלוס טיל איראני עם ראש מתפצל. "ועדיין", אומר ראש העיר לנקרי, "אנחנו מכניסים את זה לפרופורציה. טילים ורקטות פגעו בכל הארץ. גם תוך כדי המלחמה הגיעו לכאן תיירים ישראלים כדי לנשום קצת אוויר. אני שמח שראש שב"כ מפנה קשב מודיעיני ומבצעי לאילת ושהעיר נמצאת על סדר היום הביטחוני. צה"ל עיבה את הכוחות סביבה לאורך הגבול ויש נוכחות משטרתית מוגברת ברחובות ובחופים. אחרי הטבח אסור להקל ראש בשום איום".
לנקרי. "אתה לא היית נלחץ?"
(צילום: גדי קבלו)
אם זו תמונת המצב, צריך לנשום עמוק ולנסות להירגע. בחוף של קיסוס פגשנו את משפחת מזרחי מרחובות, יצחק האב, רותם האם וארבעת ילדיהם. בדרך לחופשה בעיר קרא הבן, אריאל בן ה-13, באינסטגרם מה אמר ראש השב"כ על אילת. הגבות במכונית הורמו. "בעלי חזר לא מזמן מארבעה חודשי מילואים בצפון והיינו חייבים את החופשה הזאת", אומרת רותם. "במלחמה עם איראן נפל טיל שלא התפוצץ מאחורי הבית שלנו. טיל אחר נפל על בניין ליד הקניון והרס אותו לגמרי. אז מה, נסתגר בבית בפחד?"
יצחק: "מי שחי בפחד צריך לשחרר. דיברנו על התרחיש של אילת אבל לא התרגשנו. כמו שאתם רואים, זה לא הרס לנו את התוכניות".
לא רק למשפחת מזרחי זה לא הרס את התוכניות, אבל התחושה היא שזה הדבר האחרון שהיו צריכים כאן באילת אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה. כ-12 אלף חדרי מלון יש בעיר, ועוד כ-4,000 יחידות דיור להשכרה יומית. רובם מוזמנים כמה חודשים קדימה, עד אחרי חגי תשרי. זו הסיבה שכשמדברים עם איתמר אליצור, מנכ"ל התאחדות בתי המלון באילת, שומעים את הנקישות שלו בעץ, ליתר ביטחון, נגד עין הרע.
"אתה רואה כאן את הצורך של הישראלים לנוח, להתאוורר, לנשום קצת אוויר של חופשה, להיות קצת בבריכה, קצת בים, להעביר זמן איכות עם המשפחה", הוא אומר. "זה צורך כל כך חזק, כל כך חיוני, עד שאנשים, משפחות עם ילדים, ממלאים את בתי המלון בעיר גם באמצע השבוע, בזמן בית ספר. אתה שואל אם הדיבורים על איום כזה או אחר משפיעים, והתשובה שלי פשוטה: אנחנו כמעט 'פולי בוקד' לכל הקיץ. יש מחלקת ביטחון בכל בית מלון. זה כמו שאתה לא מוטרד אם ייפלו טילים בתל-אביב בזמן שאתה מבלה שם בעיר. אנחנו חיים בסביבה נתונה. אילת לא מסוכנת יותר מכל מקום אחר בארץ".
פקקים נגד מחבלים
אם יצליחו לחדור נוח'בות על טנדר מהגבול הירדני, הם ייתקעו כאן בעומסי התנועה שפוקקים את הכיכרות שהעיר מלאה בהן. ושיאי הקיץ עוד לפנינו. חדירה מהים אמורה להיתקל בכלי השיט של חיל הים, כפי שאירע לפני שלושה שבועות. לגבי הים, קיסוס מבקש לא להיות שאננים. המים מלאים בחיישנים שמתריעים מפני כל כלי שיט שמתקרב למרחב הישראלי, וגם מפני צוללנים שינסו להגיע בחשאי. ובכל זאת, הוא זוכר אירוע משנת 1992 של חדירה לא כל כך שגרתית. "הסוס של המלך חוסיין ברח מהאורווה בווילה שלו בעקבה, רץ למים ושחה לאילת", הוא משחזר. "הוא עלה על החוף, נתפס והוחזר אחר כבוד למלך".
כל מי שדיברנו איתו אמר שהגבול היבשתי סגור עם גדר גבול טובה שנמתחת מאילת עד שדה התעופה רמון, 20 קילומטר צפונית מהעיר. משם והלאה הפקרות. הרמנו טלפון לראש המועצה האזורית חבל אילות חנן גינת. 12 יישובים יש לו במועצה, תשעה מהם נמצאים לאורך כביש הערבה, לא הרחק מגבול ירדן. שניים מהם ממש סמוכי גדר. קיבוץ לוטן נמצא ממש על הגבול וקיבוץ גרופית מרוחק ממנו כקילומטר בלבד.
קיסוס. "פתאום אזעקה בבסיס"
(צילום: גדי קבלו)
"יש לנו במועצה 100 קילומטר של גבול ורק כחצי מהם עם גדר", הוא אומר. "זה מטריד מאוד, בטח אחרי הפרסומים על ההתרעה של ראש שב"כ. לאחרונה ישנו גידול עצום בתעופת הרחפנים מהצד הירדני לשטחנו. אני מדבר איתך על ממוצע של רחפן אחד ביום שעובר מצד לצד. כרגע מדובר בהברחות של סמים ואמל"ח, אבל מי יודע מה הלאה. יש פה חשש גדול שיום אחד הרחפנים האלה ישמשו לפגיעה בנו. מדובר בכלי טיס שמסוגלים לשאת 80 קילו. תאר לך שבמקום רובים הם ייקחו איתם פצצות ויטילו אותן עלינו. ושוב, עוד לפני הרחפנים, אין כאן גדר.
ראש מועצת חבל אילות חנן גינת: "בממוצע עובר מעלינו רחפן אחד ביום מירדן. כרגע מדובר בהברחות סמים ואמל"ח, אבל תאר לך שהם ייקחו פצצות ויטילו אותן עלינו"
"ואני חייב לציין את צה"ל. הצבא הכפיל פי שלושה או ארבעה את הכוחות שלו לאורך הגבול עם ירדן מיד כשהתחילה המלחמה האחרונה עם איראן. הכוחות האלה לא עזבו. הם עדיין כאן כי בצבא מבינים את פוטנציאל הסכנה. יש אצלנו יישובים שהייתה בהם רק כיתת כוננות שבנויה על תושבי המקום, ועכשיו יושבת שם פלוגה שלמה".
ממה שאתה יודע, מדובר רק בהערכה כללית או שיש איזה קצה חוט מודיעיני שממנו נוסעת היערכות כזאת?
"לא יודע מה יש להם, אבל זה פשוט מאוד. אם מישהו יחליט לעשות עוד פעם 7 באוקטובר, הוא יבוא לפה. בגבול עם מצרים יש גדר בגובה שישה מטרים. בים הגיע אופנוע ים וחיל הים רדף אחריו וגרם לו לברוח. אצלנו אמנם אין ים, אבל גם אין גדר".
ונניח שהייתה גדר. בעוטף עזה הייתה גדר והיא לא מנעה את האסון.
"נכון, צריך הרבה יותר מגדר. אבל לפחות שתהיה גדר. זה המינימום".
