בחודשים האחרונים, בפרט מאז סיום המלחמה עם איראן, מתקבעת בישראל אמירה שזוכה לקונצנזוס רחב (מושמעת מפי נתניהו ובנט גם יחד) כי "טורקיה היא איראן החדשה". לפי תפיסה זו, ארדואן חותר להכחדת ישראל ומתהווה ציר סוני אזורי המתחרה בזה השיעי, שנועד גם הוא לכונן טבעת אש סביב ישראל. זו למעשה תגובה טבעית של מדינה הנתונה מאז 7 באוקטובר בפוסט-טראומה, שמעולם לא עברה טיפול בדמות תחקיר נוקב, מקבלת את המלחמה כמצב קבוע ופועלת ללא הרף לאתר אויבים ולהיערך לעימות עימם.
ואולם, לקח מרכזי אחר מ-7 באוקטובר הוא שהציבור חייב להציג שאלות מול הפסיקות הנחרצות המונחתות עליו כאילו היו עובדות מדעיות, ולא פעם גם לערער עליהן. בהקשר הטורקי נדרש לתהות עד כמה באמת אנקרה, שממשיכה לנהל קשר דיפלומטי עם ישראל למרות המשבר החריף בין השתיים, מוּנעת מתוכנית להשמדתה וחותרת לעימות, ואם זו אכן המסקנה - איך ישראל צריכה לפעול במישור הצבאי (להפגין יוזמה כלפי "איומים מתהווים" כפי שגרס כ"ץ שלשום?), וכיצד לבנות כוח מול בעלת ברית מרכזית של וושינגטון, שלה הצבא השני בגודלו בנאט"ו.
אם להסתמך רק על הרובד הרטורי, שתי המדינות אכן על סף מלחמה. בשבועות האחרונים הוסיף ארדואן להאשמות הרגילות שלו כלפי ישראל בביצוע רצח עם בעזה, גם אמירות שלפיהן המאבק שמנהלת טורקיה הוא נגד הציונות כולה ונעשה בשם האומה האיסלאמית, לצד אזהרות חריפות שתקיפות ישראל בלבנון ובסוריה הן איום על הביטחון הלאומי של טורקיה. שר הפנים הטורקי הגדיל לעשות כשהכריז "כפי שראינו את השחרור של דמשק וחלב כך נראה יום אחד גם את שחרור ירושלים, והמקומות האלה יהיו שוב שלנו", ואף הביע תקווה לכהן ביום מן הימים כמושל ירושלים.
נתניהו מצידו הכריז כי יש לקחת ברצינות כל מי שמדבר על הכחדת ישראל, כשיתר שרי הממשלה מתחרים בהתקפות נגד אנקרה: כ"ץ שכבר לפני שנתיים הזהיר כי "ארדואן הולך בדרכו של סדאם חוסיין, ומאיים לתקוף את ישראל", ליגלג כי "האימפריה העות'מאנית קרסה ולא תשוב לעולם", וכי "ארדואן מחזיר את טורקיה לעידן החושך והנחשלות"; שיקלי הסביר שהאיום מטורקיה גדול מזה שמאיראן; ומיקי זוהר אף איים כי "אם ארדואן יעז לנסות אותנו, גורלו יהיה גרוע מזה של המשטר האיראני הגוסס".
את השמן למדורה סיפקה השבוע החלטת הממשלה להכיר בשואה העם הארמני. הגינוי הטורקי החריף היה צפוי, אבל נראה שבישראל, שבה לא כל צעד נשען על תהליך חשיבה סדור, התקשו לצפות את שרשור התגובות של המהלך. אזרבייג'אן, בעלת ברית חשובה של ישראל הזוכה ממנה לסיוע צבאי שבו נעשה שימוש במאבקה נגד ארמניה (וחשובה לישראל נוכח סמיכותה לאיראן), טענה כי "מדובר בהחלטה מעוררת דאגה שמערבבת בין תהליכים היסטוריים מורכבים לסוגיות פוליטיות", וקראה לישראל לשקול מחדש את ההחלטה; ואפילו ארמניה הגיבה בקרירות, כאשר ראש ממשלתה, ניקול פשיניאן, שיגר עקיצה כלפי ישראל כשאמר "לטובת ארמניה, לא נכון להפוך את רצח העם הארמני לכלי פוליטי", מה שגרם לגדעון סער לצאת בהבהרה ש"המהלך נובע ממניעים מוסריים, וכי לא מדובר בנקמה בארדואן".
מאמץ לספק F35
כאשר מנקים את הרובד הרטורי, מזהים שלושה אתגרים מרכזיים שעולים כיום מכיוון טורקיה. הראשון והחשוב מכל כרגע הוא המשך התבססות טורקיה בסוריה, שהחלה מיד לאחר שאחמד א-שרע, בן חסותה של אנקרה, השתלט על המדינה בסוף 2024. במסגרת הקשר ההדוק בין המדינות והמעורבות הגוברת של הטורקים בסוריה, מקודם מאמץ להשבת מיליוני פליטים שברחו לשטח טורקיה במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, יש שיתוף פעולה נגד הכורדים בסוריה, וניכרת התבססות צבאית במדינה. לכך נוסף לאחרונה ניסיון של טורקיה למנוע את מאמץ טראמפ לדחוף את א-שרע ללבנון כדי להיאבק בחיזבאללה, מחשש לערעור מעמדו של בן חסותם בדמשק.
ד"ר גליה לינדנשטראוס: "ארדואן נזהר לא לשבור את הכלים ושומר על קו חם ביטחוני עם ירושלים. רק השבוע, למשל, טען כי חזון שתי המדינות הוא הפתרון שיתרום לייצוב האזור"
כ"ץ סיפק השבוע ביטוי פומבי לדאגה מהאיום הטורקי מכיוון סוריה: "ארדואן מקצין כי הוא מודאג מההסכם עם לבנון ומהישגי ישראל. מוקד החיכוך האפשרי עם טורקיה הוא בסוריה, אבל שיהיה ברור, צה"ל לא ייצא מאזור הביטחון בה. ישראל עוקבת אחר האפשרות שטורקיה תעמיק את נוכחותה בסוריה, תקים בסיסים או תנסה לצמצם את חופש הפעולה של ישראל בזירה הזו. כרגע לא מדובר באיום אופרטיבי ריאלי, אבל אנחנו מאוד ערניים, עוקבים ונערכים".
ד"ר גליה לינדנשטראוס, המתמחה במדיניות החוץ העכשווית של טורקיה, מנסה לאזן את התמונה ומסבירה בשיחה: "למרות ההשפעה העמוקה בסוריה, אנקרה מפגינה זהירות רבה בהתנהלותה בזירה הזו, בעיקר מחשש לחיכוך עם ישראל. כך, היא ממשיכה לקיים קו חם ביטחוני כדי למנוע גלישה להסלמה לא מתוכננת ומבוקרת".
האתגר השני מגולם במאמץ של טורקיה לקדם עסקה לרכישת מטוסי F35 מארצות-הברית, מה שכמובן יאיים על העליונות האווירית של ישראל במרחב. סגנו של טראמפ, ג'יי-די ואנס הבהיר בהקשר הזה כי הממשל בוחן כיצד לעקוף את ההנחיה מ-2019 להוצאת הטורקים מפרויקט פיתוח ה-F35, לאחר שרכשו מרוסיה מערכות הגנה אווירית מדגם S400.
בתוך כך שואפים הטורקים להשלים את העסקה שנמצאת בשלביה הסופיים, עסקה בשווי 700 מיליון דולר לרכש מנועים אמריקאיים עבור מטוס הקרב המתקדם KAAN שמיוצר בטורקיה. "מדובר ברכיב קריטי עבור פרויקט שארדואן תופס אישית כרב-חשיבות לביסוס העוצמה האזורית של טורקיה ולדימויה כנכס אסטרטגי עבור נאט"ו. אנקרה אמנם מייצרת מנועים בעצמה, אבל קצב הייצור איטי יחסית", מסבירה החוקרת הטורקייה גונול טול.
האתגר השלישי הוא החסות המתמשכת של הטורקים למפקדת חמאס האחראית על הגדה המערבית לפעול משטחה. במסגרת הזאת נחשפות כל העת תשתיות טרור רבות באיו"ש המוכוונות על ידי מפקדת חמאס באיסטנבול, וסביר כי פעילי הארגון זוכים לא רק לחסות אלא גם לתמיכה לוגיסטית, כספית ואף צבאית מגורמי הביטחון הטורקים, כשברקע הזדהות רעיונית עמוקה בין ארדואן לחמאס. כך, הודיעו בשבוע שעבר צה"ל והשב"כ כי בשנה החולפת סוכלו עשרות פיגועים בהכוונת פעילי חמאס היושבים בטורקיה הנמנים עם "מטה הגדה" שבראשו עומד זאהר ג'בארין, האחראי על פעילות חמאס באיו"ש שהחליף את סאלח עארורי שחוסל בינואר 2024.
קווארטט חדש בדרך
ברקע מתפתח אתגר רביעי הממוקד בממד האזרחי-תשתיתי אך לו השלכות אסטרטגיות מבחינת ישראל. אנקרה רואה בדאגה את מיזם Great Sea Interconnector שמקדמת ישראל יחד עם יוון וקפריסין, שתכליתו חיבור שלוש המדינות לרשת החשמל האירופית באמצעות כבל תת-ימי באורך כ-1,200 ק"מ, שיוכל להעניק גיבוי אנרגטי לישראל במקרה של פגיעה ברשת החשמל שלה. טורקיה מצידה מקדמת את "חוק המולדת הכחולה", שתכליתו הגדלת המרחב הימי שלה, והוא מהווה איתות מאיים לכיוון יוון שבשטחה הימי אמור להיפרס הכבל התת-ימי.
"צריך להתייחס ברצינות לנאום שנשא ארדואן ב-10 ביוני, שבו הזהיר את קפריסין ואת יוון לא לשתף פעולה עם ישראל עם מהלך שלדבריו יערער על הזכויות של טורקיה, והזהיר כי תגיב בצורה קשה אם וכאשר תאותגר", מסביר בשיחה ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק ממרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב. אתגר נוסף מגולם בציר המסחרי-תחבורתי-אנרגטי מסעודיה לטורקיה דרך סוריה שהואץ על רקע המשבר במצר הורמוז, ואמור להתחרות בחזון של ישראל להקים ציר רוחבי ממנה למדינות המפרץ ולהודו.
ברקע מסתמנת טורקיה כאחת הזוכות הגדולות מהמערכות המתנהלות באזור מאז 7 באוקטובר. נוכח העימות הקשה בין יריביה, היא פועלת להרחבת ההשפעה שלה בזירות השונות: לוב, סומליה - שבה מצוי הבסיס הגדול ביותר של טורקיה מחוץ לגבולותיה - ועיראק, לצד אחיזה בירושלים וכן ברצועת עזה שבה היא אינה יכולה לפרוס כוחות אך תומכת במיזמים אזרחיים.
כמו כן, אנקרה משולבת בניסיון לבסס קווארטט מוסלמי, יחד עם פקיסטן (כוח עולה בשמי האזור), סעודיה ומצרים, שביחסים הטעונים עימה (נוכח זיהוי ארדואן עם האחים המוסלמים, אויב מר של השלטון בקהיר) ניכר שיפור באחרונה. ביטויים להתקרבות הזאת אפשר לראות בביקור הרמטכ"ל הטורקי במצרים, בתמרון אווירי משותף של שתי המדינות ובשילוב אנקרה במאמצי התיווך מול חמאס הנערכים בקהיר בניסיון לקדם הצעה לביסוס הסדרה בעזה.
נוכח המתח הגואה בין שתי בעלות בריתו, טראמפ הבהיר כי כל עוד הוא בבית הלבן לא יהיה עימות בין ירושלים לאנקרה
(איור: מתוך "אל־סביל", עיתון האחים המוסלמים בירדן)
וכך החשש מהזעזועים שיוצרת ישראל במהלכיה באזור הופך ציר מרכזי בשיתוף הפעולה המצרי-טורקי, שמרמז על ארכיטקטורה אזורית חדשה השונה בתכלית מהמזרח החדש שלו ייחלו בישראל.
לגבי השאלה כמה רחוק ילך ארדואן בהתמודדות עם ישראל, מסביר כהן ינרוג'ק: "ארדואן במסע דה-לגיטימציה מתמשך נגד ישראל שמתבטא לא רק בנאומים חריפים, אלא גם במעורבות פעילה בהליך המשפטי שיזמה דרום-אפריקה בבית-הדין הבינלאומי בהאג, בסנקציות כלכליות ובצווי מעצר נגד בכירים ישראלים. עם זאת, נראה שאנקרה לא רוצה להחריף את המצב עד ניתוק יחסים, מה שיחסום את גישתה לזירה הפלסטינית, ובעיקר להר הבית".
לינדנשטראוס מחזקת את הטענה: "מאז 7 באוקטובר ארדואן החריף את הקו נגד ישראל עד כדי שימוש בביטויים המערערים על לגיטימיות קיומה. עם זאת, הוא נזהר לא לשבור את הכלים ושומר על גישה דואלית. רק השבוע, למשל, טען כי חזון שתי המדינות הוא הפתרון שיתרום לייצוב האזור". החוקרת הטורקייה אלקים בוקה-אוקיאר מוסיפה: "התנהלות טורקיה כלפי ישראל נעשית מתוך הבנת קשריה ההדוקים עם וושינגטון", ובמשתמע חייבת להתחשב באילוץ הזה.
כמו המסרים נגד מצרים
טראמפ מצידו נראה נבוך נוכח המתח הגואה בין שתי בעלות בריתו, ומשגר כדרכו מסרים סתומים. כך טען באחרונה כי מנע במהלך מערכת שאגת הארי מארדואן להצטרף למערכה "אולי לצד איראן", אך בה בעת הבהיר כי הנשיא הטורקי הוא מנהיג דגול שהוא אוהב, וכי כל עוד הוא בבית הלבן לא יתרחש עימות בין ירושלים לאנקרה.
"הקשר החם כיום בין וושינגטון לאנקרה הוא אתגר של ממש עבור ישראל, ונראה שאף הביא לסיכול מהלכים שתוכננו במערכת שאגת הארי עם איראן, ובראשם עידוד המיליציות הכורדיות לפעול נגד המשטר בטהרן, מהלך שארדואן התנגד אליו מאוד וטראמפ רמז על כך בגלוי", מסביר בשיחה השבוע פרופ' אודי זומר.
החוקרת גונול טול: "רכש המנועים האמריקאיים למטוס הקרב הטורקי KAAN קריטי לארדואן לביסוס העוצמה האזורית של טורקיה ולדימויה כנכס אסטרטגי עבור נאט"ו"
העיניים נשואות לפסגה ה-37 של נאט"ו בדרג ראשי מדינות שייערך בשבוע הבא באנקרה, בהשתתפות טראמפ, שבו יידונו כנראה סוגיות אסטרטגיות רבות, אך ייתכן שגם ילווה בניסיון אמריקאי להרגיע את המתח עם ישראל. טראמפ כבר סיקרן כאשר רמז בפומבי כי הוא עומד להפוך את ארדואן ל"שמח מאוד" במהלך הכינוס, כנראה התקדמות במימוש עסקת ה-F35. באנקרה עצמה מחכים בדריכות למפגש שנתפס כרב-חשיבות, ומקווים כי תצא ממנו בשורה בנוגע לעסקאות הרכש הצבאיות שהטורקים שואפים לקדם.
טורקיה בהנהגת ארדואן היא ללא ספק אתגר אסטרטגי עבור ישראל. היא מפגינה עוינות כלפיה, אך היא אינה בגדר אויב הפועל מכוח תוכנית להכחדתה, כמו איראן, חיזבאללה וחמאס. למרות ההכרזות הפסקניות הנשמעות בישראל, עימות עם אנקרה אינו גזירת גורל. על הדרך כדאי להיזכר במסרים חשודים שהודהדו בישראל לפני כשנה גם לגבי מצרים בטענה שהיא שוקדת על התקפות נגד ישראל.
כאשר ישראל ניצבת מול אתגרים סבוכים בזירות איראן, לבנון ועזה, משבר ביחסים עם ארצות-הברית, קיפאון בקשרים עם העולם הערבי ודימוי בינלאומי בשפל חסר תקדים, מתחזקת התובנה כי בעת הזאת לא נחוצים עוד חיכוכים, קל וחומר עימות רחב עם מעצמה אזורית כמו טורקיה. את המיקוד באתגר הזה מומלץ להותיר לעת שבה נוכל לקבוע בוודאות כי נוטרלו איומי הגרעין של איראן, חיזבאללה בדרום לבנון וחזרת חמאס לעוצמה שהייתה לו עד 7 באוקטובר.
ברבים מהמשברים המתנהלים מאז הטבח אילץ טראמפ את ישראל לנקוט רגל מדינית שהמחישה כי אי-אפשר לפתור שום עימות רק באמצעים צבאיים. במקרה של טורקיה, ייתכן שנכון יהיה לקדם את אותה רגל, עדיף ללא כפייה של ארה"ב, עוד לפני שיתפתח עימות צבאי, ולמעשה כדי למנוע אותו.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב, מחבר הספר "דור המבול"
