אם צריכים לבחור רגע שמספר את הסיפור כולו, רגע אחד מתוך סדרת ההופעות של נתניהו בשבועיים האחרונים – החל בהקלטה ששיחרר ביום שישי בערב, דרך מסיבות העיתונאים שעסקו באיראן ובלבנון וכלה בעלייה לרגל לאולפן "הפטריוטים" – הרגע הזה התרחש כחצי שעה לתוך ה"ראיון" החגיגי, כשראש הממשלה אמר שהצבא וראשי מערכת הביטחון עמדו בדרכו בכל פעם שניסה להוביל מהלך צבאי חיוני, כולל "להיכנס פעמיים באיראן כדי להציל אותנו מהשמדה של פצצות אטום שכבר היו בידיהם".
אלא שלאיראן מעולם לא היו פצצות אטום – לא לפני שני סבבי הלחימה, לא ביניהם, ולא עכשיו. האמירה של ראש הממשלה לא הושמעה מעולם על ידי שום גורם ביטחוני ומודיעיני רציני, בישראל או מחוצה לה.
ואם ראש הממשלה צודק, והיה להם נשק גרעיני, מתעוררות שתי שאלות קריטיות. הראשונה – איך הגענו למצב שיש לאיראן נשק גרעיני אחרי שנתניהו מבטיח כבר 30 שנה שלא יהיה להם נשק כזה במשמרת שלו? והשנייה – מה קרה לפצצות שהיו להם? הן הושמדו? הן נלקחו? הן מאוחסנות עכשיו בבונקר של פאליק?
נתניהו במסיבת עיתונאים במוצאי שבת. הסכם שלום או רצועת ביטחון?
(צילום: לע"מ)
בסיבוב ההופעות האחרון שלו סיפק נתניהו לציבור קטלוג של ניצחונות. הכל בו "היסטורי", "עצום", "כביר", "עד דק", "עד אפר". איראן רוסקה. חיזבאללה נמחק. חמאס נמעך. לבנון בדרך לשלום. עזה בשליטה. החטופים חזרו כי נכנסנו לרפיח. המשפט קרס. העם מאוחד. העתיד ורוד. אבל כשסורקים את הטקסטים במסרקות פלדה, נחשפת השיטה: גרעין קטן של אמת עטוף בשכבה עבה של "אני, אני, אני"; שקרים וסילופים; אחר כך ליטוש; אחר כך שידור חי; וכשהמציאות טופחת על פניו, מאשימים אותה שהיא מגמדת את ההישגים.
השמדנו, אבל נשאר
המשפחה הראשונה היא שקרי האטום. במסיבת העיתונאים ב-15 ביוני אמר נתניהו: "הסרנו מעלינו סכנת השמדה מיידית", "ריסקנו את מפעלי הגרעין", "השמדנו את חיל הים שלהם, את חיל האוויר שלהם". ואז הגיע משפט המפתח: אם ישראל וארצות-הברית לא היו פועלות, "לאיראן כבר היו פצצות אטום". זה היה משפט שעומד בניגוד להערכות אמ"ן, אבל לפחות הוא היפותטי: אם לא היינו פועלים – היו להם פצצות אטום. אין להם, אבל היו עלולות להיות.
אלא שב"הפטריוטים" ההיפותזה הפכה למציאות: "פצצות אטום שכבר היו בידיהם". לא חומר מועשר. לא יכולת. לא "מרחק שבועות". לא "סף". פצצות אטום. שכבר היו. בידיהם. ומיד אחר כך אמר נתניהו: "כל עוד אני ראש ממשלה, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני". הפצצה הגרעינית היחידה שהתפוצצה שם הייתה נגד ההיגיון הבריא. דובר צה"ל סירב להתייחס למצב הגרעין האיראני.
המשפחה השנייה היא של שקרי "השמדנו, אבל נשאר". נתניהו אמר שלאיראן "אין היום אפשרות להעשיר אורניום ואין לה אפשרות לייצר טילים בליסטיים", והוסיף כי ישראל "ממשיכה בריסוק היכולות הללו". אם אין אפשרות, מה בדיוק ממשיכים לרסק? ואם צריך לרסק, אולי יש עוד משהו שלא הושמד?
אותו דפוס חזר בלבנון. בראיון ב"הפטריוטים" הכריז נתניהו שחוסל "כל מערך הטילים" של חיזבאללה. כמה דקות אחר כך הוא אמר שנותרו להם "בערך שמונה אחוזים" מתוך כ-150 אלף רקטות וטילים. במסיבת העיתונאים על לבנון הגרסה הייתה "חיסלנו כ-90 אחוז מהמאגר העצום הזה".
שמונה אחוזים מ-150 אלף הם בערך 12 אלף. עשרה אחוז הם 15 אלף. אפשר להתווכח אם זה הישג עצום – כנראה שכן. אבל 12 אלף טילים ורקטות הם מערך מכובד שאילו היה שייך לארגון אחר, נתניהו היה כבר עולה לאולפן עם טוש אדום ומפה.
שאלנו את דובר צה"ל: "האם אכן הושמדו בין 85 ל-90 אחוז ממאגר הרקטות והטילים של חיזבאללה? מה היה בסיס הספירה – 150 אלף?"
דובר צה"ל סירב להשיב.
כמה דקות אחרי שהצהיר כי "כל מערך הטילים" של חיזבאללה חוסל, אמר נתניהו שנותרו להם "בערך שמונה אחוזים" מתוך כ־150 אלף רקטות וטילים. מדובר בכמות לא מבוטלת של כ־12 אלף טילים
המשפחה השלישית היא שקרי השלום. נתניהו פתח את מסיבת העיתונאים בנושא לבנון בהכרזה על "הישג היסטורי" ועל מסגרת הבנות שיכולה להתקדם ל"סיום הסכסוך" ואולי ל"הסכם שלום". ואז, כעבור כמה שניות, הסביר שישראל תמשיך להחזיק ברצועת ביטחון בתוך לבנון "עד שחיזבאללה ויתר ארגוני הטרור יתפרקו מנשקם".
זה יכול להיות הישג ביטחוני. זה יכול להיות אילוץ. זו יכולה להיות מלכודת. אבל שלום? שלום שמתחיל בכך שצה"ל נשאר בתוך שטח לבנון עד שחיזבאללה יחליט להפסיק להיות חיזבאללה הוא פחות הסכם שלום ויותר פתק על המקרר: "יצאתי לקנות פירוז, אחזור כשאיראן תסכים".
המשפחה הרביעית היא שקרי הסיבתיות. "אמרו לי: 'אל תיכנס לרפיח'", אמר נתניהו, "'אל תכבוש את פילדלפי', 'לא נוכל להוציא את החטופים'" – ואז: "הוצאנו את כולם". זה עובד יפה באולפן, אבל זו לא הוכחה לכלום. החזרת החטופים (מתוכם לפחות 42 שנחטפו חיים ומתו בשבי) לא הייתה פועל יוצא של כיבוש רפיח אלא של הלחץ האמריקאי על נתניהו, שעשה את רוב הוויתורים, ושל הלחץ הערבי על חמאס, שעשה את מקצתם.
אותו תרגיל הוא עשה בנושא עזה עצמה. לדבריו, העובדה שישראל חיסלה בכיר חמאס ולא היה ירי תגובה – "אפס. כדור אחד לא" – מוכיחה שלא נשקף איום צבאי מעזה. היעדר ירי אחרי אירוע אחד הוא אינדיקציה, לא תורת ביטחון. לפי אותה לוגיקה, אם לא ירד גשם אחרי ששטפתי את האוטו, אני שולט באקלים.
שאלנו את דובר צה"ל האם הצבא מאשר כי "עזה לא תהווה יותר איום על ישראל" וכי "רוב היכולת הצבאית של חמאס פורקה". הוא סירב להשיב.
בחלק מהמקרים, מה שנתניהו טוען עומד בסתירה למידע שפירסם צה"ל. הוא אומר, למשל, שצה"ל מחזיק ב"קרוב ל-70 אחוז" מרצועת עזה, אך הנתון האמיתי הוא סביב 60 אחוז. הוא מדבר על 9,000 מחבלים הרוגים בלבנון, אבל צה"ל ספר 8,000. נתניהו אומר שלוכדי עריקים של המשטרה הצבאית פשטו על ישיבות חרדיות, אך הדבר לא אירע מעולם.
דובר צה"ל שותק
הנה חלק מהשאלות שהפנינו לדובר צה"ל ומתבססות על טענות נתניהו, שנשענות לכאורה על נתוני הצבא:
1. האם צה"ל המליץ על שני אזורי הפיילוט בלבנון שהציג ראש הממשלה? מה גבולותיהם המדויקים? נתניהו אמר שאחד מהם הוא תוספת שצה"ל קבע כי אינה חיונית מבחינה מבצעית. האם צה"ל אכן קבע כך? אם כן, מה השתנה בהערכת המצב?
2. האם צה"ל מחזיק כיום ברכס הבופור ובבינת ג'בייל? אם כן, האם מדובר בשליטה מבצעית, בנוכחות קבועה, בכיבוש מלא, בשליטה באש או ביכולת תמרון בלבד?
3. ראש הממשלה אמר כי "חיסלנו את כל קו הבונקרים והמנהרות לאורך הגבול" ובהמשך דיבר על "קילומטרים על קילומטרים של מנהרות". כמה מנהרות אותרו? כמה הושמדו? האם צה"ל מסכים עם הניסוח "כל קו הבונקרים והמנהרות"?
4. האם צה"ל מאשר כי כוחות רדואן אינם מהווים עוד איום חדירה משמעותי לישראל?
5. בספטמבר הושלם בצה"ל סיכום ה-BDA (הערכת נזק) של עם כלביא, וממנו עלה כי אף אתר גרעין לא הושמד לחלוטין, החומר הבקיע לא נפגע והסגת פרויקט הגרעין האיראני הייתה של ארבעה עד שישה חודשים בלבד. איך זה מתיישב עם הכרזותיו של נתניהו?
דובר צה"ל סירב להשיב.
