הלילה שבין 6 ל-7 ביוני השנה, ברצלונה. כ-75 אלף איש גודשים את מתחם הבמה המרכזית של "פרימוורה סאונד", אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים והחשובים בעולם. קצת לפני שלהקת הגורילז עלתה לבמה, עלה לשם מישהו אחר לגמרי. קוראים לו עַָרַַבּ ברגותי, והוא בנו של מרואן ברגותי. על רקע תמונתו של ברגותי האב שריצדה ממסכי הלֶד הענקיים, ההמונים הריעו. "אבי הוא אחד מ-10,000 פלסטינים הכלואים בישראל", נאם הבן אל מול האלפים, "אבל עבור מיליוני פלסטינים הוא מייצג משהו שישראל אינה יכולה לכלוא: תקווה". שאגות תמיכה, מחיאות כפיים וקריאות "פרי-פרי פלסטיין!" "תקווה שילדים פלסטינים יוכלו לגדול בשלום", המשיך הבן, וסיים: "אז תמשיכו להילחם עבור פלסטין, עבור עזה, עבור הצדק!" למחרת הדיווחים הנלהבים בתקשורת וברשתות החברתיות תיארו את האירוע כנאום של בנו של "המנהיג הפוליטי הכלוא" ו"נלסון מנדלה הפלסטיני". אף אחד מהם לא טרח להזכיר שבשונה מנלסון מנדלה, ברגותי הורשע בבית המשפט ברצח של חמישה בני אדם – שלושה מהם בפיגוע בסי פוד מרקט - בניסיון רצח של עוד ישראלי ובאישומים נוספים, וכי הוא נידון לחמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנה.
הקמפיין שממצב את ברגותי כ"נלסון מנדלה הפלסטיני" מתנהל כבר שנים. בלונדון, הוצב פסלו לצד פסלו של נלסון מנדלה. בדצמבר האחרון, פורסמה עצומת אמנים הקוראת לשחרורו, ועליה חתמו בין השאר גם סטינג, פול סיימון, אנני לנוקס, השחקן סטיבן פריי, הסופרת מרגרט אטווד ואפילו המיליארדר ריצ'רד ברנסון. "אנו קוראים לאו"ם ולממשלות העולם לפעול באופן פעיל למען שחרורו של מרואן ברגותי מהכלא הישראלי", נכתב שם. ב"לה מונד" הצרפתי פורסמה עצומת אנשי רוח שקבעה כי ברגותי הוא "התקווה היחידה להצלחת משא ומתן לשלום", ה"אקונומיסט" כינה אותו "האסיר החשוב בעולם", והרשימה עוד ארוכה. במרץ הקרוב הקמפיין יגיע לשיא חדש: הוצאת הספרים הענקית פינגווין תפרסם את ספרו "בלתי שביר" (Unbroken), כשתת-הכותרת מבהירה: "בחתירה אחרי חופש עבור פלסטין". יש לקמפיין הזה גם תוצאות: למרות שברגותי אינו איש חמאס, שמו עלה כמועמד בעסקאות שחרור השבויים והחטופים האחרונות מול ארגון הטרור מעזה. ישראל הטילה וטו מוחלט, וניסתה להזכיר שמדובר ברוצח מורשע עם דם על הידיים, אבל בעולם המערבי, התדמית שלו היא אחרת לגמרי: לוחם חופש, אסיר פוליטי, מנדלה מהגדה המערבית. איש של שלום, שיכול לאחד את הפלסטינים ולפתור את העימות אחת ולתמיד.
אלא שלפי דוח מיוחד שחובר על אודותיו בשב"ס, ונחשף כאן השבוע לראשונה, ברגותי רחוק מאוד מהתדמית שנטוותה סביבו. המסמך, שהושלם בשנה האחרונה, נכתב על ידי ד"ר מ' מענף המחקר האסטרטגי בשירות בתי הסוהר, ומבוסס על פרופיל עומק של ברגותי, ניתוח דפוסי הפעולה שלו וידיעות מודיעיניות, שחלקן הותרו כעת לפרסום. המסמך קובע כי ברגותי לא השתנה מהותית, אלא רק מבחינה תדמיתית. את הנשק החליפו מילים, את הטרוריסט המורשע החליפה תדמית של מנדלה מרמאללה, אבל הכל מוכוון ומהונדס על ידו מתאו שבאגף ההפרדות בכלא גנות בדרום, ועל ידי מקורביו. ברגותי עכשיו לא יורה או מפוצץ אנשים, אבל האידיאולוגיה והרעיונות שלו הפכו, לפי הדוח, ל"מעין טרור אינטלקטואלי. קרי, ייצור, עיבוד והפצה של ידע אידיאולוגי; קיבוע נרטיבים מצדיקי אלימות; ופרשנויות לכאורה נורמטיביות ולמעשה בעלות פוטנציאל נזק". נלסון מנדלה? לפי הדוח, "בשורה התחתונה, מרואן ברגותי הוא מן הדמויות הבודדות בפוליטיקה הפלסטינית שהצליחו להפוך מאדם לסמל, ומסמל למיתוס. בעיני תומכיו הוא מגלם מנהיגות אותנטית, לגיטימציה עממית, ותקווה להתחדשות ההנהגה הפלסטינית. עם זאת, העמקה בדמותו מלמדת על היותו אופורטוניסט, דואלי, אדם המייצג דפוס מתוחכם של עמימות פוליטית, שבמסגרתו חזות פרגמטית ומתונה, מסתירה תפיסות נוקשות ורדיקליות".
"אתה רואה הופעה של להקה באירופה, התמונה של מרואן ברגותי מוקרנת מאחור, קהל עצום מול הבמה ומציינים את יום ההולדת שלו", אומרת ב', בכירה במערך המודיעין של שב"ס, שיש לה אינספור שעות ברגותי ובקיאה בכל החומר המודיעיני על אודותיו. ״אבל צריך לחזור לעובדות: מדובר ברוצח מורשע, שמרצה חמישה מאסרי עולם על חלקו בפיגועים. הוא אדם מאוד מסוכן. ולא, הוא לא שוחר שלום ולא נלסון מנדלה".
× × ×
ברגותי (67) הוא יליד הכפר הפלסטיני כובאר, לא רחוק מרמאללה, וחבר בפת"ח מגיל 15. לאחרונה נבחר שוב לוועד המרכזי של הארגון, והוא נחשב לדמות דומיננטית וחזקה בהרבה מראש הרשות הנוכחי, אבו-מאזן. על פי דוח השב"ס, הילדות שלו בכפר עיצבה אותו. "בניגוד לדור ההנהגה הוותיק של אש"ף שביסס את מעמדו מתוך חיבור לאליטות", נכתב שם, "ברגותי הגיע מתוך המציאות הפלסטינית היומיומית, דבר שהפך עבורו לנכס פוליטי ואיפשר לו חיבור לרחוב. ברגותי למד בבית הספר היסודי של כובאר, כאשר בתקופה ההיא לימודים היו נדירים בחברה הפלסטינית. הוא צמח מתוך מציאות של מחסור בהשכלה פורמלית, אולם בחר בעקביות ובנחישות במסלול של ידע, עד לרכישת תארים מתקדמים. פרט זה בביוגרפיה שלו אינו שולי. תודעתו המוקדמת לעולם שבו ידע מהווה פריבילגיה, יוצרת אצלו תפיסה של למידה כאמצעי להשבת הכבוד". התפיסה הזאת, ידע הוא נשק, חוזרת לכל אורך הדוח.
מתוך דוח השב"ס: "בעוד שלאורך השנים מתנהלים קמפיינים בינלאומיים המציגים אותו כאיש שלום, ברגותי עצמו דואג להעביר החוצה מסרים הקוראים להמשך 'ההתנגדות האלימה'... כך למשל ציין לא אחת לאחר המלחמה כי הוא סומך ובוטח בארגוני הטרור שהם יודעים מה עליהם לעשות, ככל הנראה כרמיזה לחטיפות נוספות"
ברגותי הצעיר נעצר מספר פעמים, למד בכלא עברית על בורייה, הכיר לעומק את החברה הישראלית, ואחרי האינתיפאדה הראשונה גורש לירדן. הפריצה הגדולה שלו לתודעה התרחשה אחרי הסכם אוסלו, כשההנהגה הפלסטינית הבכירה שבה לאיו"ש. אז, כך לפי הדוח, ברגותי הופך ל"אחד הכוחות העולים בתוך פת"ח, ונחשב לנציג של דור צעיר וביקורתי. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 הפך ברגותי לדמות פופולרית והוביל את ארגוני התנזים ושוהדא אל-אקצא - הזרוע הצבאית של פת"ח. בהנהגתו הפכו הללו לאחראים לביצוע פיגועים רבים נגד ישראלים, וקיבלו אופי דומה לארגוני הטרור האחרים כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני".
הוא נעצר במהלך מבצע חומת מגן באפריל 2002, והוגש נגדו כתב אישום. בשנת 2004 הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב במעורבות בפיגועים שבהם נרצחו חמישה ישראלים. גזר הדין שניתן בעניינו שלח אותו לחמישה מאסרי עולם, לצד עונשי מאסר נוספים בגין ניסיון רצח וחברות ופעילות בארגון טרור. שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שרה סירוטה, אברהם טל וד"ר עמירם בנימיני, קבעו כי "הנאשם הורה לאנשיו לבצע את פיגוע הנקם שבמהלכו נרצחה יואלה חן ז"ל בתחנת הדלק בגבעת זאב, וכן הורה לאחד מאנשיו לבצע פיגוע ירי שבמהלכו נרצח הנזיר היווני ציפוקטקיס גרמנוס ז"ל במעלה-אדומים. בנוסף, נתן הנאשם את אישורו לביצוע הפיגוע במסעדת 'סי פוד מרקט' בתל-אביב, בו נרצחו שלושה בני אדם".
השופטים התייחסו כבר אז לניסיון של ברגותי להציג עצמו כדמות פוליטית החותרת לשלום. "…הוא (ברגותי – ל"ת) חוזר ומדגיש את חתירתו לשלום. נראה כי מבחינת הנאשם הדרך לשלום עוברת בנתיב הדמים של הטרור", כתבו. "הנאשם ביקש להציג עצמו כ'דמות פוליטית' ואף הצהיר כי הוא נגד הרג חפים מפשע. הצהרות אלו עומדות בניגוד למעשיו של הנאשם, כפי שהוכח בפנינו. הנאשם היה מעורב עד צוואר בפעילות טרור שהוא התעקש לכנותה במילים המכובסות 'פעילות צבאית'".
ואז הגיע המשפט שנשמע היום כמעט כמו אזהרה מוקדמת מפני הקמפיין שמתנהל סביבו בעולם: "דומה כי אפילו הנאשם עצמו חש לא נוח, לנוכח הראיות שהוצגו, לטעון כי הוא מתנגד להרג אזרחים, והוא הסתפק בכך שאמר 'אני עקרונית נגד רצח אזרחים משני הצדדים'. עיקרון לחוד, ומעשים לחוד".
הוא אי פעם הביע חרטה על המעשים הללו?
ב': "לא. בכלל לא. הוא מוצא דרך להצדיק אותם כל הזמן".
× × ×
מאז הרשעתו ברגותי מאחורי הסורגים, מרצה את מאסרו. לצורכי ביטחון, הוא מועבר מעת לעת בין בתי הכלא. בתחילה לא היה באגף ההפרדות, צבר מעמד בקרב האסירים הביטחוניים, ובינתיים גם מעמדו הציבורי מחוץ לחומות הלך והתחזק. ב': "על המעמד שלו, גם בקרב האסירים וגם בחוץ, ניתן ללמוד מכך שרק לפני מספר שבועות הוא נבחר בבחירות האחרונות של פת"ח לוועד המרכזי. גם בוועידת פת"ח הקודמת, ב-2016, הוא נבחר לוועד בצמרת הרשימה. זה ממחיש שגם אחרי שני עשורים בכלא, ברגותי נותר אחד ממוקדי הכוח המרכזיים בתנועה".
אחת הדוגמאות המרכזיות בדוח השב"ס לשיטות של ברגותי לצבירת כוח היא מערך הלימודים שהוא הפעיל בכלא עד תחילת העשור הקודם. לפי השב"ס, ברגותי הוסמך על ידי הרשות הפלסטינית להעניק תארים מתקדמים לאסירים הלומדים באופן מחתרתי במסגרת פרויקט המכונה "אקדמיית אל-נור". "מערך הלימודים היווה עבורו מקור עוצמה, אותה הוא מנצל עד תום", קובע דוח השב"ס. איך, למשל? ברגותי "מחלק תארים לאנשי שלומו, ומעכב אותם לאלו שהוא מסתייג מהם באופן אישי".
ישראל אמנם הפסיקה את הפרויקט רק ב-2011, אבל האפקט נותר. "היום הוא לא יכול לעשות את זה, כי הוא בהפרדות", אומרת ב'. "אבל מה שהוא עשה זה הסמיך אנשים בבתי הכלא שיהיו מרצים ויסמיכו מרצים, וככה יתגברו על האיסור ללמד בכלא. עד 7 באוקטובר היו להם ספרים, והוא היה בקשר עם נשיא אוניברסיטת אל-קודס".
לכאורה, מדובר במנהיג שדואג להשכלה של אנשיו. אבל לפי הדוח, כל פרויקט הלימודים הזה היה רחוק מלהיות תמים. "הוא הפך את הכלא לסוג של מכון מחקר שהוא שולט בו", אומרת ב'. "מבחינתו, ידע הוא עוד כלי בהכרעת האויב. ידע הוא כוח".
ומה, למשל, לימדו שם?
"הוא מלמד פוליטיקה בינלאומית. אבל כשאתה אחראי על חלוקת התארים, אתה מחזיק כוח. היינו פתאום מקבלים המון בקשות של אסירים לעבור לאגפים שבהם הוא נמצא. הם רצו להיות קרובים אליו. הם הבינו שמי שקרוב לברגותי, קרוב למוקד הכוח".
במסמך נחשף שאלון מבחן לסטודנטים שחיבר ברגותי. השאלות, המתפרסמות גם הן כאן לראשונה, לא עוסקות בתיאוריות של מחאה לא-אלימה או בלימודי שלום, אלא במוסד, בשב"כ, בהיסטוריה של המודיעין ובשיטות חקירה. בין השאלות שנשאלו הסטודנטים של ברגותי:
"מהו ייחודו של המוסד?"; "נקודת השיא באיסוף של חבר בארגון השב"כ היא?"; "מי מראשי השב"כ הגישו התפטרותם?"; "מה האירוע שהקנה למוסד שם עולמי?"; "אילו הבטחות עולות בהסכם הסודי בין הסוכנות היהודית לבין הכנסייה המרונית?"; "האם באינתיפאדה השנייה הניסיון הוכיח שהחיסול הוא אחד המרכיבים החשובים בריגול האלקטרוני של המדינה העברית?"; "האם עבודת השב"כ במגזר היהודי נחשבת לקשה יותר מאשר במגזר הפלסטיני?"; ואז מופיעה השאלה החריגה מכולן: "הצג את דרכי החקירה של שלושת גופי הביטחון הישראליים כנגד הפלסטינים, ותן את הדרך הטובה ביותר להתמודד עימן".
שאלות המבחן שחיבר מרואן ברגותי לסטודנטים שלו
לפי דוח השב"ס, "בקיאותו העמוקה בהיסטוריה היהודית והישראלית עשויה להוות אינדיקטור לאופי הסכנה אותה הוא מייצר". עוד נקבע במסמך כי הלמידה עבור ברגותי "אינה רק סקרנות אקדמית, היא אינסטרומנט של מאבק".
"הוא ידען בצורה בלתי רגילה", אומרת ב'. "הוא אינטליגנטי מאוד, יש לו ידע כללי מטורף ויש לו ידע עצום עלינו. יש לי לא מעט שיחות איתו. חשוב לו גם להפגין את הידע הזה על ישראל, עלינו כאנשי שב"ס. המטרה של המבחנים הייתה לבחון את האסירים הביטחוניים, לדעת את מי הוא יכול לסמן כאדם בעל עניין ובעל ידע".
אמרת שיש לך לא מעט שיחות איתו. איך הוא באחד על אחד?
"הוא מאוד משדר חביבות. הוא לא צועק, לא מתלהם, מאוד מכבד את כולם. אבל מתחת לפני השטח הוא מעודד צעירים בדרכיו שלו ולא נטש את הטרור".
ועל מה אתם מדברים?
"זו שיחה של הרבה התחנפות. 'בואו נעשה שלום בין העמים', ולאחר מכן אנחנו מיירטים מידע שהוא אומר 'אמרתי להם את מה שהם צריכים לשמוע'. יש משפט שהוא אמר: 'מדינה לא מקבלת עצמאות, מדינה לוקחת עצמאות, וכדי שמדינה תיקח עצמאות, היא חייבת שיישפך דם'. מכאן מבינים את האיש ואת הדמות".
× × ×
היום, כאמור, ברגותי כלוא באגף ההפרדות. "הוא רוב הזמן עם עוד אדם אחד בתא", אומרת ב'. "מחליפים לו שותפים לתא לעיתים תכופות. בוחרים כאלו שהם פחות מנהיגים, שהחיבור בינו לבינם יהיה פחות בעייתי. בוחרים מחבלים מהשורה האחרונה. מחבלים שפעלו לבד, ללא מפקדה, מחבל בודד. לרוב הם אלו שייבחרו".
לפי הדוח, ברגותי פועל לאחד את חמאס ופת"ח תחת הנהגתו. ב', בכירה במודיעין השב"ס: "ברגותי מקבל את חמאס כחלק מהמערכת הפלסטינית. תפיסת ההנהגה שלו רחבה בהרבה מפת"ח בלבד. הוא מבקש להיות הדמות שמסוגלת לאחד מחנות, גם כאלו שמתנגדים זה לזה, סביב רעיון אחד: הנהגה פלסטינית מאוחדת מול ישראל"
מי עכשיו איתו בתא?
"הוא יושב עם הרוצח של בני הזוג כדורי (תמר ויהודה כדורי ז"ל נרצחו בירושלים בינואר 2019 על ידי ווסים אסעיד, פלסטיני מחברון, המשויך לארגון דאעש – ל"ת)".
ואיך הוא עם שאר האסירים?
"הוא מדרבן אסירים לטעון שפגעו בהם, שהתעללו בהם. אבל הוא עצמו שומר על עצמו. הוא טפלון. זו אחת התכונות הבולטות שלו. כך, למשל, היו ימים, במה שמכונה 'שב"ס של פעם', בטרם שינוי התנאים, שבהם היו טלפונים בכמויות (הכוונה לסלולריים מוברחים – ל"ת). אבל הוא הקפיד שלא לדבר בעצמו. היה לו איש סוד שהיה עושה עבורו את השיח. הוא תמיד משאיר את החתימה שלו נמוכה. אחרים עושים את העבודה בשבילו".
בדוח מובאת דוגמה לטענה שברגותי מניח לאחרים לעשות את העבודה בשבילו, באירוע שנחקק בתודעה כ"פרשת הטורטית". ב-2017 הוביל ברגותי את מה שהוא כינה "שביתת הכבוד": שביתת רעב שהקיפה כ-1,200 אסירים ביטחוניים. הסיבה הרשמית הייתה סביב תנאי כליאה אבל בפועל, טוענים בשב"ס, ברגותי רצה לבנות את כוחו מול אבו-מאזן ולחזק את תדמיתו המיליטנטית. אלא שבמהלך השביתה פירסם שב"ס תיעוד שבו נראה ברגותי אוכל בסתר בתאו. לפי הפרסומים באותה תקופה, לא היה מדובר בתיעוד אקראי: אנשי שב"ס הטמינו בתאו חטיף טורטית, וברגותי תועד שובר את שביתת הרעב שאותה כביכול הוביל. "תסתכל על 'שביתת הכבוד'", אומרת ב'. "הוא שולח אנשים לשביתת רעב, בונה אירוע של הקרבה ומאבק, ובסוף הוא עצמו אוכל בסתר. מבחינתו, אנשים הם משאבים מתכלים". עם זאת, הדוח קובע כי אפילו התקרית המביכה הזו – לא פגעה במעמדו.
במסמך נכתב כי הפער בין הכינוי "שביתת הכבוד" לבין ההתנהלות בפועל, "חושף רובד עמוק שבו השפה אינה משקפת מציאות אלא מייצרת אותה עבור אחרים". מבחינת גורמי המחקר בשב"ס, זו תמצית דפוס הפעולה שלו: אחרים פועלים, הוא מנהל. אחרים משלמים את המחיר.
אבל היום, באגף ההפרדות, הלו"ז של ברגותי מצומצם מאוד: ספירות אסירים, ארוחת צהריים, שעה בחצר וזהו. מי שמבקרים אותו הם רק עורכי דינו. "לא ניתן למנוע את זה", מסבירה ב'. "אבל מונעים עורכי דין ספציפיים שיודעים שביקורים שלהם נועדו להעברת מסרים". מעת לעת הוא מועבר לכלא אחר, כדי לצמצם את טוויית הקשרים שלו גם בהפרדות, וגם להזכיר לו שהוא אסיר כמו כולם. "לפעמים הוא מתחצף לסוהרים", אומרת ב'. "הוא מאוד מצפה שיכבדו את מעמדו, ולא מבין שבסוף הוא כמו כל האסירים, ואף אחד לא מחשבן לו כמו שהוא חשב שיחשבנו לו".
אבל המגבלות האלה עליו לא עוצרות את הקמפיין להפיכתו ל"נלסון מנדלה הפלסטיני" ולמען שחרורו. זה קמפיין מסודר (שבחו"ל מתנהל בעיקר תחת שני הארגונים Free Marwan ו-The Elder), עם אתרי אינטרנט, פעילות סושיאל, פעילי שטח ומנהלים, שבראשם אשתו פאדווה, עורכת דין בהכשרתה, והבן עָרַבּ. "זה תהליך שנבנה לאורך שנים", אומרת ב'. "המשפחה שלו עוסקת בזה. אשתו פועלת בזירה הבינלאומית, הבן שלו מופיע באירועים ובבמות גדולות. הם בנו את הדמות שלו. כשאתה עושה את זה לאורך זמן, אתה מייצר מיתוס".
פדווא ברגותי
(צילום: Paula Bronstein/Getty Images)
ערב ברגותי
(צילום: Gisela Jané/Getty Images)
וככל הידוע לשב"ס, ברגותי מנהל את זה?
"כן. הוא מודע לַכל".
לכן כותרת הדוח של שב"ס היא "מרואן ברגותי, האיש שמנצח במשחק שאינו משתתף בו". ברגותי, לכאורה, הוא רק אסיר. התמיכה שנבנית סביבו היא כביכול אך ורק מהשטח. "בהיעדר אפשרות להפעיל אלימות בשטח, עם כליאתו עבר מוקד פעולתו מהמישור האופרטיבי אל המישור הרעיוני אינטלקטואלי", נקבע בדוח. ברגותי הוא אינטלקטואל, לא מישהו ש"מתלכלך" בעניינים פוליטיים קטנוניים, שהצמרת הפלסטינית רוויה בהם. "בעוד מנהיגים אחרים נבחנים בהחלטות, בכישלונות, בהצלחות ובאחריות ציבורית, ברגותי נהנה דווקא מהיעדרו", נקבע בדוח. "הוא כלוא. הוא אינו נדרש לנהל את הרשות הפלסטינית. אינו מתמודד עם משברים כלכליים. אינו נדרש להכרעות ביטחוניות. אינו משלם מחיר ציבורי על כישלונות. ובכל זאת, דמותו ממשיכה לרחף מעל הזירה הפלסטינית כחלופה אפשרית".
וכך, לפי דוח שב"ס, האדם שקבע כי אי-אפשר לקבל עצמאות ללא שפיכת דם (בדוח נקבע כי המילים הללו "יותר מכל עשויות ללמד כי אין בכוונתו להותיר את לוגיקת הכוח מאחור"), הפך מבחינת גורמים רבים בעולם למארטיר, קדוש מעונה הכלוא בשל היותו מנהיג פוליטי, לא כי הוא טרוריסט עם דם על הידיים. במסמך שב"ס מתואר בדיוק הפער הזה: "בין בזירה המקומית ובין בזו הבינלאומית, קיימים ניסיונות לבצע עידון של האיש ורעיונותיו, באמצעות אימוץ שיח אוניברסלי של זכויות, חירות וצדק". ואכן, ברגותי, לפי הדוח, פועל בכל הזירות. בזירה הפלסטינית הוא "מושך אליו תמיכה נרחבת המעניקה לו סמכות מוסרית ופוליטית", ובזירה העולמית "מתגבש מיתוגו כאיש של שלום המשווה לנלסון מנדלה ולמרטין לותר קינג".
"המאסר הגן עליו", מסבירה ב׳. ״הציבור הפלסטיני לא אוהב את אבו-מאזן. יש סביבו המון טענות על ההנהגה הנוכחית, בין היתר טענות לשחיתות. ברגותי, לעומת זאת, נמצא בכלא. במשך כל השנים האלה הוא לא נדרש לנהל את הרשות, לא נדרש לקבל החלטות ולא דבק בו רבב של כישלון שלטוני. איפשהו, המאסר שומר עליו.
"לכן הוא גם מבין היטב כיצד כל פרסום עליו בנושא המאסר עשוי להשפיע על מעמדו", ממשיכה ב', ומציינת כדוגמה דיווח שפורסם והוכחש על ידי השב"ס, שלפיו ברגותי הוכה בכלא וצלעותיו נשברו. "הדבר המעניין הוא שעורך הדין שלו הוציא הכחשה", היא אומרת. "למה? כי מבחינתם גם לדימוי יש משמעות. אסור שברגותי יצטייר כחלש. יצאה הכחשה והמסר ברור: הוא חזק, הוא מוביל את האסירים. ברגותי הוא זה שבונה את הסיפור. הוא איש של מילים, של הגדרות. הוא יודע לשלוט בשפה ולהשתמש בה כמו שהוא רוצה. מבחינתו, זה מנגנון נגדי למערכת שמופעלת עליו".
בדוח נטען כי ברגותי מנסה להשפיע על הבחירות בישראל, באמצעות קשריו עם חברי כנסת ערבים. "למעשה", נכתב שם, "הקשרים של ברגותי לחברי הכנסת הערבים כל כך חזקים, שלאחרונה הם פנו לברגותי על מנת לקבל את ברכתו וסיועו בהוצאה לפועל לצעד שברצונם לנקוט לצורך הקמת מפלגה אחת משותפת גדולה"
צריך לומר שאם הניתוח שלכם נכון, זה דורש לא מעט כישורים מצידו.
"יש לו מחשבה אסטרטגית וסבלנות. הרבה סבלנות. הוא יודע להחזיק תהליך לאורך שנים".
ויכול להיות שהכל תרגיל? שהוא מבין שהדרך היחידה שלו להשתחרר זה רק על הטיקט של "המנהיג הפוליטי הכלוא", ושנייה אחר כך הוא ייעלם?
"הוא כן רוצה להיות מנהיג. הוא רוצה להשתחרר ולהנהיג. אבל מההיכרות שלי איתו, ברגע שהוא ישתחרר - הוא יהיה בפאניקה. הוא אדם לחוץ. גם כשהוא הגיש מועמדות לבחירות ברשות. לפעמים כשאתה עובד על משהו כל כך הרבה זמן, אתה לחוץ מהסיטואציה. יש לו תסביך שהוא חושב שהוא יהיה 'מנהיג-על'".
× × ×
אחד הדברים שיאפשרו לברגותי – כך לתפיסתו ולתפיסת תומכיו – להפוך לאותו "מנהיג-על" הוא היכולת שלו לגשר בין שני הפלגים המרכזיים בחברה הפלסטינית – פת"ח וחמאס. הקרע בין שני הארגונים, כידוע, עמוק ומדמם. התמונות של אנשי הפת"ח מושלכים מגגות עזה עם עליית חמאס לשלטון שם נחקקו היטב. אבל ברגותי, כך לפי הדוח, מצליח להוות גשר בין המחנות הללו. ב-2006 הוא היה הרוח החיה מאחורי "מסמך האסירים", מעין הסכם שנחתם בכלא הדרים בין כל הפלגים הפלסטינים המרכזיים, וקבע באופן תקדימי 18 סעיפים לאומיים פלסטיניים, שמקובלים על כל הצדדים. ספק גדול אם יש עוד אישיות פלסטינית שהייתה יכולה לייצר כזו הסכמה. "זו נקודה מאוד חשובה", אומרת ב'. "אנחנו במשך עשרות שנים מנסים למנוע מחמאס להשתלט על יהודה ושומרון. ברגותי לא רק שלא בהכרח ימנע את זה - הוא מכשיר את חמאס להיות חלק מהמערכת. מבחינתו חמאס חייב להיות בפנים".
הדוח קובע כי "עצם העובדה שחמאס ראה בשחרורו יעד אסטרטגי (במסגרת המו"מ על החטופים והשבויים בעזה – ל"ת), מעידה על מעמדו יוצא הדופן בקרב התנועה, ועשויה ללמד אף על קרבה רעיונית. בשונה מאבו-מאזן, ברגותי אינו סולד מחמאס ורואה בהם שותפים טבעיים – חלק מהעם הפלסטיני שאין למדר. לאחרונה אף נודע כי ברגותי מכין את השטח לבחירות לנשיאות הרש"פ, ועומד בקשר עם גורמים מהנהגת חמאס על מנת שיאחדו כוחות וידאגו לסלק את אבו-מאזן מהשלטון".
ב': "חמאס אומר: אנחנו נפעל לשחרר אותך וניתן לך מקום של כבוד. וברגותי, מצידו, מקבל את חמאס כחלק מהמערכת הפלסטינית. זה קשר שצריך להבין את המשמעות שלו".
הפיגוע בסי פוד מרקט, תל־אביב, 5.3.2002
(צילום: אורן אגמון)
וברגותי רואה את עצמו כמנהיג כלל הפלסטינים, גם העזתים שבהם?
"תפיסת ההנהגה שלו רחבה בהרבה מפת"ח בלבד. הוא מבקש להיות הדמות שמסוגלת לאחד מחנות, גם כאלו שמתנגדים זה לזה, סביב רעיון אחד: הנהגה פלסטינית מאוחדת מול ישראל".
מה הוא אמר אחרי 7 באוקטובר?
״במקרה של ברגותי השאלה שקודם צריך לשאול היא עם מי הוא מדבר. הוא יגיד לישראלי משהו אחד, לאיש פת"ח משהו שני ולאיש חמאס משהו שלישי. הדברים שהוא אומר זו המניפולציה. הוא מתאים את זה לשומע שלו. אבל הוא חושב שחמאס הם שותפים מלאים, שההנהגה הפלסטינית לא יכולה להיות שלמה בלי שהארגונים מאוחדים נגד ישראל".
לכאורה מי שמציג את עצמו כ"איש של שלום" היה אמור לצאת נגד טבח באזרחים.
"הוא יגיד משפטים שמשתמעים לשתי פנים. מגנה כל סוג של אלימות נגד כולם. מכבסת מילים".
אבל ברגותי, כך לפי דוח השב"ס, משחק עכשיו לא רק בזירה הפלסטינית ובזירה הבינלאומית - אלא גם בזירה הפנים-ישראלית. לפי הדוח, ברגותי מבקש להשפיע על המגזר הערבי בישראל ועל דפוסי ההצבעה שלו לקראת הבחירות הקרובות.
במסמך נכתב כי קשריו עם אישי ציבור יהודים ועם חברי כנסת ערבים "ממחישים צד נוסף באסטרטגיה הפוליטית שלו, חתירה עקבית להשפעה בכל זירה אפשרית, בין אם באמצעות השפעה על השיח הציבורי ובין אם דרך השפעה על מערכי קבלת החלטות".
ב': "הוא בקשר עם חברי כנסת, וצריך לזכור כל הזמן: מדובר ברוצח מורשע".
את יכולה לומר מי חברי הכנסת?
"מעדיפה שלא".
לפי המידע המופיע במסמך, נוצר קשר בין ברגותי לבין חברי כנסת ערבים כדי שיסייע למהלך פוליטי. "למעשה", נכתב בדוח, "הקשרים של ברגותי לחברי הכנסת הערבים כל כך חזקים, שלאחרונה הם פנו לברגותי על מנת לקבל את ברכתו וסיועו בהוצאה לפועל לצעד שברצונם לנקוט לצורך הקמת מפלגה אחת משותפת גדולה מתוך הבנה והסכמה, על מנת ליצור יכולת השפעה נרחבת על שינוי הממשלה. קשריו של ברגותי עם חברי הכנסת הערבים מעידים כי אינו מסתפק בייצוב מעמדו בפוליטיקה הפלסטינית, אלא מבקש להתערב גם בפוליטיקה הישראלית, להשפיע בדרכו על הבחירות בישראל ועל יציאתם לקלפי של ערביי ישראל".
ב': "היו חברי כנסת שפנו אליו כדי לקבל את ברכתו למהלך שהם רצו לקדם, הקמת מפלגה ערבית אחת גדולה, שתייצר בסיס גדול יותר של מנדטים וכוח פוליטי משמעותי יותר".
מה זה אומר "לקבל את ברכתו"? כמה ברגותי חזק במגזר הערבי בישראל?
"הוא מאוד מקושר למנהיגים בציבור הערבי ולחברי כנסת, ולצערנו חלקים בציבור הערבי קשובים למה שאומרים מנהיגים בצד הפלסטיני. הייתה תקופה של ממש עלייה לרגל של אנשים אליו. הוא מצליח להחליק בגרון. הוא יודע לדבר בצורה שמאפשרת לאנשים לקבל אותו".
בשורה התחתונה קובע המסמך כי "בעוד שלאורך השנים, מתנהלים קמפיינים בינלאומיים המציגים אותו כאיש שלום, ברגותי עצמו דואג להעביר החוצה מסרים הקוראים להמשך 'ההתנגדות האלימה'... ברגותי מתוחכם גם בדרך בה הוא מעביר מסרים והוא יודע להעביר מסרים אלימים במעין דרך עקיפה, כך למשל ציין לא אחת לאחר המלחמה כי הוא סומך ובוטח בארגוני הטרור שהם יודעים מה עליהם לעשות, ככל הנראה כרמיזה לחטיפות נוספות".
"ברגותי לא צריך להחזיק נשק כדי להיות מסוכן", מסכמת ב'. "הכוח שלו היום הוא ביכולת להפעיל אנשים, לייצר נרטיב, לבנות מיתוס ולגרום לאחרים לעשות את העבודה. מדובר באדם שהורשע ברצח, שפשוט למד להפעיל כוח בדרך אחרת".
מרואן ברגותי ויחיא סינוואר
גם בישראל יש לא מעט שחושבים שהוא יכול להיות חלק מהפתרון לסכסוך.
"שיחררנו בעבר מנהיגי טרור, וזה נגמר לא טוב. סינוואר, יאסין. בעסקאות השחרור הקודמות שב"ס ושב"כ שמו אותו ברשימת הווטו. הוא סוג של יחיא סינוואר, ואפילו יותר מתוחכם. זאב בכסות של כבש. הוא יאסוף כוח קיצוני מאוד וברגע שיוכל – יתקוף אותנו. הרבה יותר מסוכן".
• עד מועד ירידת הגיליון לדפוס טרם הגיעה תגובת פרקליטו של ברגותי לכתבה.
