הפרוצדורה מתבצעת מאחורי דלת עץ שנעה בחלקות חרישית על צירה, כמו מגירה במטבח יוקרתי חדש. בפנים, בחדר ועדת הכנסת בקומה 3 באגף הוועדות בפרלמנט הישראלי, מתבצע בימים אלו ניתוח מורכב. זה אולם בינוני שאינו שונה משאר חדרי הוועדות. אולם דיונים ובו שולחן אליפטי שסביבו ישובים חברי הכנסת החברים בוועדה, אנשי מקצוע ואזרחים מוזמנים, ומעגל נוסף של כיסאות הצמודים לכתלים שעליהם ישובים יועצי הח"כים, משקיפים מטעם ארגונים אזרחיים ועיתונאים. דמו אותו לחדר ניתוח רק בלי המכונות המצפצפות והסטריליות הנדרשת, כשהחולה הוא אנחנו, החברה הישראלית.
על הפרק חוק יסוד לימוד תורה, שנתפר במיוחד למגזר החרדי כדי למלט את צעיריו מגיוס לצה"ל; יוזמה בעלת משמעויות והשלכות נרחבות שרובן עדיין אינן ברורות, והדרמטיות שלה נגזרת מעצם היותה "חוק יסוד". נסביר כי חוק יסוד הוא בעל המעמד החוקתי הגבוה ביותר, וממנו נגזרים חוקים אחרים, החלטות ומדיניות ממשלתית. והחוק שהוועדה דנה בו נועד לעגן ללומדי התורה מעמד-על, כזה שאינו קיים למשל למשרתי צבא או למי שלומדים באוניברסיטה רפואה או מדעי המחשב.
כשנכנסנו לחדר הוועדה ביום שלישי בבוקר, קצת אחרי השעה 10:00, בדיוק דנו הנוכחים בשאלה אם הטבות הניתנות מכוח חוק למשרתים במילואים יינתנו לאחר אישור החוק גם ללומדי תורה, ואם מענקי שכר לימוד לתואר ראשון שמקבלים כיום לוחמי צה"ל משוחררים יקבלו גם לומדי התורה, בנוסף להטבות והמענקים שהם כבר מקבלים.
עבודת החקיקה היא פרוצדורה מייגעת שבמסגרתה מוזמנים לוועדה נציגי משרדי הממשלה כדי לשמוע מהם אם הם מבינים את משמעויות החוק. ואף אחד כמעט אינו מבין. אם זה חוק הנותן הטבה לאוכלוסייה מסוימת, מה המשמעות התקציבית שלו? יום קודם העריך נציג משרד האוצר כי אישור החוק יגרום בעתיד לנטל הוצאות כבד שידרוש את העלאת המסים הישירים בכ-16 אחוזים.
אתה יושב פה בפה פעור, נדהם מהסכומים הנזרקים באוויר. חברי הכנסת מתקוטטים ביניהם, מתפרצים זה לדבריו של זה. ח"כ מאיר כהן מיש עתיד זועק שהחוק הזה בעצם "קובע מי יחיה ומי ימות, חוק שעושה הפרדה בין דם לדם", ויו"ר הוועדה אופיר כץ מהליכוד מביט בשעונו. יום הדיונים רק התחיל והוא כבר נראה קצר רוח. נותר קצת יותר משבוע ימים לכנס הקיץ של הכנסת ולפיזורה, ויש ארסנל שלם של חוקים להעביר. ח"כ דן אילוז מהליכוד מקבל את זכות הדיבור ואומר: "זה לא חוק לימוד תורה, זה חוק חילול תורה. אני יודע שאתה יו"ר הקואליציה", הוא פונה לכץ, "אבל אתה גם ראש סיעת הליכוד. במקום להסתכל על כל העולם רק בפריזמה של קואליציה ואופוזיציה, אני ממליץ לך להסתכל על הערכים של הליכוד, ערכים לאומיים ליברליים".
יוסי סרדי, השבוע בכנסת
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כץ נדלק ומשיב לו: "כל מי שעוקב אחרי הרשתות שלך יודע שכל מה שאתה מתבטא זה נגד הליכוד ונגד נתניהו, ולא רק בנושא הגיוס ולא רק בנושא חרדים". אילוז קופץ: "זה לא נכון". מתחילה קקפוניה של צעקות. כץ מטיח באילוז שהוא יזם והעביר חוקים לטובת חיילי צה"ל ושלא יטיף לו מוסר. אילוז עונה שגם הוא העביר חוקים לטובת המשרתים. כמו בפינג פונג, אתה מנסה לעקוב אחר הכדור הנחבט מצד לצד.
הר הרצל על הבוקר
ולפתע זעקה. "חבר'ה", הרים את ידו בחור צעיר רזה. עיניו הפעורות בערו. הוא זעק: "תעצרו שנייה, מה קורה לכם? תעצרו שנייה הכל. אני יושב פה בשקט כבר שלוש שעות כשאתם מדברים מי דואג לנו יותר מהשני. אתם לא מכבדים אותנו. אנחנו אלה שהרמנו את הגופות של הילדים, של הנשים, אנחנו אלו שהרמנו אותם. אנחנו אלו שראינו את השטן. אשתי זו שקראה את המכתב שכתבתי לפני שנכנסתי לעזה".
דממה נפלה על חדר הוועדה. כולם שתקו, הביטו המומים בבחור המשופם שזעק ושפך את מעיו. "על מה אתם רבים כמו איזו חבורה של ילדים?" הוא המשיך. "בושה לכם, חברים שלי יושבים פה כל יום ובוכים. זה שתחבקו אותנו במסדרונות לא יסדר כלום. אם הייתי נותן לכם את הסרט של הכלב שלי מהגופות אתם לא הייתם ישנים בלילה. לא הייתם מדברים על שום דבר בעולם חוץ מעל נכי צה"ל. ואתם צועקים פה כמו חבורה של ילדות שנתנו להן מיקרופונים מי דואג יותר. תגידו מה נסגר אתכם? איך אתם מנהלים מדינה ככה?
סגן ראש העיר שוורץ: "אנחנו תופרים פתיחה של בר יין באזור אגריפס כדי שקפה בסמטה לא יהיה מוצב בודד. אנחנו מקימים קו מוצבים של עסקים בחזית מול החרדים"
"אנחנו הילדים שהלכו לקרבות. אמא שלי קיבלה שני נכי צה"ל, אחד פיזי ואחד נפשי. אני והחברים שלי פה, ושאר הלוחמים שלא מעיזים להגיע לפה, אלינו מגיעים בלילה הילדים, הפרצופים של האנשים, אותנו הם באים לבקר. הפרצופים של החברים שהתפוצצו לנו בידיים, אותנו הם באים לבקר. כמה זמן תשבו בכנסת ותבלבלו במוח? אתם יודעים איך אתם נראים כלפי חוץ? מה אתם מראים ללוחמים? איפה פתחתם את הבוקר? אני פתחתי אותו בהר הרצל, שורה של חמישה חברים. הנה הם פה בדסקיות. דסקיות ומדבקות, זה מה שנשאר מהם".
הלם מוחלט. שמו יוסי סרדי, בן 26, כלבן שעשה מילואים במשך שנה וחצי במלחמת חרבות ברזל עד ששוחרר והוכר על ידי משרד הביטחון כהלום קרב. בחדר הוועדה נשמעו רק משיכות אף וכחכוחי גרון. הדיונים על חוק יסוד לימוד תורה הופרעו במונולוג לא צפוי, מהפך קרביים. עוזרת פרלמטרית ניגבה דמעות שנקוו בעיניה. הסדרנית זהרה אסרס יצאה בוכה מהאולם. כלב חמוד בשם נד, גולדן דודל המשמש ככלב השירות של חגי עזרן, הלום קרב גם הוא שישב בשורה מאחור, החל ללקק את פניו של סרדי. בחלוף כמה רגעים סרדי קם ויצא החוצה להירגע.
ח"כ רם בן ברק דיבר על נכי צה"ל אבל ניכר היה שכולם עדיין בהלם. אחריו העביר כץ את רשות הדיבור לנציגת משרד העבודה. למרות הרחשים של חזרה לשגרת הדיון, נדמה היה שהאווירה לא נרגעה. אחת המשתתפות הציעה הפסקה קצרה.
ח"כ אופיר תמה: "למה?"
"לפחות הפסקה קצרה של כמה דקות", היא ניסתה בכל זאת.
"למה הפסקה?" חתך אופיר והמשיך את הדיון.
מכות על הוויטרינות
עכשיו אנחנו מחוץ לכנסת, במרכז ירושלים, ברחוב אגריפס. אוכלוסיית העיר מונה כ-1.065 מיליון איש. 40 אחוז מהם ערבים, השאר יהודים. ומבין היהודים, 48 אחוז הם חרדים. שני דברים מתבקשים מכך: הראשון הוא שהחרדים הם לא הרוב היהודי בירושלים, אלא הדתיים-הלאומיים, המסורתיים והחילונים. והשני הוא שהמספרים הללו הופכים את ירושלים למעבדה הניסיונית הטובה ביותר לבחינת החיים המשותפים של חרדים וחילונים באותה עיר.
סגן ראש עיריית ירושלים אדיר שוורץ
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ישנו קשר ישיר בין המלאכה הפרוצדורלית הנעשית בכנסת לבין החיים עצמם, אלה שאנחנו חווים ביום יום. בסוף, האדם הסביר שעוקב אחר הנעשה שואל את עצמו איך ישפיע עליו חוק ביטול רפורמת הכשרות, מה המשמעות של חוק ההפרדה המגדרית באקדמיה, איפה יפגוש אותו חוק הקפאת מעצרי המשתמטים ומהן ההשלכות של חוק יסוד לימוד תורה. אתה לא בקיא בדקויות והפלפולים המשפטיים אבל מבין דבר אחד: החרדים מגדילים עוד ועוד את חלקם מתקציב המדינה ומקבלים עוד ועוד השפעה על מרחב המחיה המשותף.
לכן ירושלים חיונית כדי להבין את התמונה הגדולה. לראות את המציאות כפי שהיא, מציאות שזוקקה לה ביום שבת האחרון בבית קפה קטן ונחבא היושב בסמטה קסומה, "קפה בסמטה" שמו. זו הייתה השבת הרביעית שבה נפתח המקום, הפועל כאן קצת יותר מחודש ימים. המנהל יואל בן דוד טוען שירושלים משוועת לבתי קפה שפתוחים בשבת. "העיר מלאה בבתי קפה אבל בקושי חמישה מהם עובדים בשבתות", הוא מעדכן. "אם אתה רוצה לתפוס מקום באחד מהם, אתה צריך לקום מוקדם מאוד בבוקר. במרכז העיר גרים הרבה חילונים וסטודנטים צעירים, וזה רק התבקש שייפתח באזור בית קפה שיעבוד גם בשבת".
בן דוד מ"קפה בסמטה": "אנחנו לא פועלים ליד שכונה חרדית ובכל זאת באו והפריעו. הם באו בכמה גלים וצעקו 'שאבעס, שאבעס'. אלה שהגיעו אחר הצהריים כבר היו תוקפניים"
בית הקפה שייך לעמותת יהודים למען ישו. בן דוד, חבר בקהילה, הוא שכיר בעמותה ומנהל את המקום. עבודות השיפוץ שלו נמשכו כשנה. הוא שוכן בקומת קרקע של קומפלקס חדש שנבנה במסגרת התחדשות עירונית, מסוג הפרויקטים שמרכז העיר בירושלים מלא בהם. חלל גדול עם קימורים, כיסאות מרופדים וכורסאות ישיבה, וחדר פנימי גדול שבו ניתן לפתוח מחשב נייד, ללמוד או לעבוד. "רצינו לבנות קהילה, לחזק אותה, לקבץ אותה סביב המקום ולתת לה שייכות", אומר בן דוד, "אנחנו חזקים באינסטגרם ופירסמנו שאנחנו פתוחים גם בשבת בין 10:00 ל-16:00, ואנשים באמת באו, עשו סרטונים ותייגו אותנו".
מודעה בכתב יד שנתלתה בכמה בתי כנסת בעיר תחת הכותרת "חילול שבת ‑ הצילו" הציתה מהומה לא קטנה. "עוצרים את הפרצה מבעוד מועד", נכתב שם, "יוצאים משטיבלאך 'זכרון משה' בשעה 10:20 בבוקר (אחרי התפילה בבהכנ"ס הגדול)".
בן דוד: "אנחנו לא פועלים בתוך שכונה חרדית. גם לא ליד שכונה חרדית. ובכל זאת באו לפה חרדים והפריעו לעבודה ולאנשים שישבו כאן. בהתחלה הגיעו 15 איש בערך שצעקו קצת והלכו, ואחריהם הגיעו 50 איש שצעקו, ואז עוד עשרה אנשים, ולקראת 15:00 אחר הצהריים הגיעו עוד 30 בחורים חרדים. בכל פעם הם צעקו 'שאבעס, שאבעס'. אלה שהגיעו אחר הצהריים כבר היו יותר תוקפניים. הם דפקו על הוויטרינות והפכו את אחד השולחנות".
כל ישראל משלמים
היו לקוחות בבית הקפה שצילמו את המתרחש והעלו לרשת. אחרים שלחו הודעה בקבוצת הווטסאפ של מרכז העיר. אדיר שוורץ, סגן ראש העירייה וראש סיעת "התעוררות" במועצת העיר, אומר שהסרטונים שיצאו מקפה בסמטה בשבת בבוקר חרכו את הרשתות הירושלמיות ואנשים התחילו להגיע. "גם אנחנו בהתעוררות הוצאנו קריאה לציבור לבוא ולחזק את המקום", הוא מוסיף. "אלה שהיו בבית הקפה עמדו בקו אחד מול החרדים. היו שם בחורות שהתחילו לשיר וזה הדף את החרדים אחורה. כן כן, שירת נשים זה 'כלי נשק' מצוין במקרים כאלה. עד הצהריים כבר הגיעו לבית הקפה מאות אנשים. אני לא אגזים אם אומר אפילו אלפים. מרוב אנשים נגמר להם הקפה. הם גירדו את פול הקפה האחרון מהשקים במחסן".
הפגנה נגד תוואי הרכבת הקלה
(צילום: יואב דודקביץ)
בן דוד מאשר: "אנשים אמרו לי, 'היינו בדרך לים בתל-אביב כששמענו מה קורה אצלך בבית הקפה והחלטנו לבטל את הים, לעשות פרסה ולבוא לעמוד מול החרדים. להראות להם שמספיק זה מספיק. עד כאן'".
שוורץ אומר שמה שקורה בירושלים הוא תעתיק של הפוליטיקה הארצית: "יש לחרדים כוח פוליטי בעירייה שגדול מחלקם היחסי באוכלוסייה. אני ביום הבחירות לעירייה יוצא לגרד מצביעים מבתי הקפה. חלק גדול מהחילונים והמסורתיים לא באים להצביע. מנגד החרדים יוצאים בהמוניהם. יש להם 16 חברי מועצה מתוך 31, וזה נותן להם רוב אוטומטי בכל ועדה. הרוב הזה שווה כסף. המון כסף".
הוא ממשיך: "רק 53 אחוז מהגברים החרדים בירושלים משתתפים בשוק העבודה. לאורך השנים הושקעו מיליארדים בתוכניות שנועדו להכניס חרדים לשוק העבודה, קרנות הון השקיעו, כל מיני תוכניות כמו 'הזנקה להייטק' וכדומה, אבל המספרים זזים בקושי. זה לא עובד כי מדינת ישראל משקיעה מיליארדים בקצבאות, סובסידיות ומענקים כדי למנוע מהחרדים כניסה לשוק העבודה. אם אני חרדי, יש לי את כל התמריצים בעולם להישאר בבית המדרש או לעבוד בשחור כדי להמשיך לקבל קצבאות. הסיפור הזה של התעסוקה הוא אחד הגורמים המרכזיים לחלק הנמוך של החרדים בנשיאה בנטל הכלכלי-עירוני. 80 אחוז ממקבלי ההנחות בארנונה למגורים הם משקי בית חרדיים. עיריית ירושלים מתחילה כל שנה עם גירעון של 1.1 מיליארד שקל בקופה. כל שנה! והסכום הזה רק הולך וגדל כי כשנכנסתי לעירייה לפני שש שנים הגירעון ההתחלתי בכל שנה עמד על 600 מיליון שקל. את הגירעון הזה מדינת ישראל משלמת, תושבי נתניה, תל-אביב, שדרות..."
רכבת ההפתעות
מילא הגירעון העירוני של ירושלים. עליו מתווסף נזק שנאמד כבר בכ-400 מיליון שקל, תוצאה של הפגנות החרדים נגד מעבר הקו הירוק של הרכבת הקלה ברחוב בר-אילן סמוך לשכונות חרדיות בעיר. ההפגנות נמשכות כבר שש שנים, מאז החלו העבודות, ומלבד חסימת כבישים הן כוללות גם השחתת תשתיות והצתות של ציוד הנדסי. זו הסיבה שהאבטחה במקום מסיבית ולאורך כל שעות היממה, כולל שבתות וחגים. עלותה הגיעה בשנה האחרונה לסכום פנטסטי של 64 מיליון שקל.
זה באמת סיפור מדהים. היכן יש בארץ עוד פרויקט תשתית בסדר הגודל הזה שתקוע כל כך הרבה שנים בגלל הפגנות, ומסב נזק כספי כה בלתי נתפס. אם זה לא סממן של חוסר משילות מובהק, אז מהי משילות? כשבאנו בצהרי יום שלישי לאחד מאתרי העבודה בפינת הרחובות בר-אילן ואוהלי יוסף, התגודדו כמה צעירים חרדים מול שורה של לוחמי מג"ב. פיספסנו את ההפגנה היומית בעשר דקות. "היו פה אולי 20 בחורים", דיווח צעיר בשם מוישה, "הם צעקו קצת, דחפו קצת, והלכו".
הפלגים החרדיים הקיצוניים טוענים שמעבר הרכבת בתוואי הנוכחי יפגע ברגשות התושבים. ברכבת ייסעו גם נשים חילוניות, ונשים חילוניות זה לבוש לא צנוע רחמנא ליצלן. כך שבינתיים העבודות מתבצעות אבל בקצב איטי מאוד, וקשה להעריך מתי יסתיימו. עם כל הכבוד למעטפת האבטחה הכבדה, תכיפות ההפגנות מקשה על קידום הפרויקט. וגם על זה משלם הציבור הישראלי כולו. לא רק הירושלמים.
יוסי סרדי, השבוע בכנסת
(צילום: אלכס קולומויסקי)
העניין הוא שירושלים לא מתחילה ונגמרת בשכונות החרדיות שלאורך ציר בר-אילן. ירושלים מלאה בקיץ באירועי תרבות, ובערבים מקומות הבילוי במרכז העיר ובשוק מחנה יהודה מלאים. בן דוד מ"קפה בסמטה" מספר שזמן קצר אחרי שהמקום נפתח, הגיעו אליו נציגי העירייה ועודדו אותו לפתוח בשעות הערב וגם בשבתות. "הם אמרו, 'אתם תפתחו ואנחנו נקדם את נושא הרישוי'", הוא אומר. "הם ממש בעד המקום הזה".
סגן ראש העיר שוורץ מוסיף שבירושלים נלחמים עכשיו על המדינה כולה: "העיר הזאת חייבת לשגשג כדי שיישארו בה צעירים. היא חייבת לאפשר מקומות תעסוקה טובים, לאפשר צביון ואורח חיים מכיל. זו הסיבה שאנחנו מעודדים פתיחה של מקומות בילוי ויוזמים אירועי תרבות. בימים אלה אנחנו תופרים פתיחה של בר יין באזור אגריפס כדי ש'קפה בסמטה' לא יהיה מוצב בודד. אנחנו מקימים קו מוצבים של עסקים בחזית מול החרדים.
הנזק של הפגנות החרדים נגד מעבר הקו הירוק של הרכבת הקלה ברחוב בר־אילן נאמד בכ־400 מיליון שקל. הפגנות מחייבות אבטחה מסיבית שעלותה הגיעה השנה ל־64 מיליון שקל
"העזיבה של החילונים והצעירים את ירושלים היא תמרור אזהרה לחברה הישראלית כולה. את אותה הרמת ידיים של הציבור מהעיר אנחנו רואים עכשיו ברמת המדינה. כמו שצעירים לא ראו בירושלים אופציה לבנות בה עתיד, יש היום רבים שלא רואים בישראל אופציה לבנות בה עתיד. התחושה היא שאין לך כדמוקרט ליברלי, מקום בעיר הזאת. ועכשיו לא רק בעיר אלא בכלל במדינה. אין לך ייצוג במקום הזה. התחושה היא שאתה נושא בנטל הביטחוני והכלכלי לבדך, והשלטון לא רואה אותך.
"אם יש ישראלים שחושבים שהם יכולים להמשיך להסתגר בגטו החילוני שלהם במרכז הארץ ולא להצטרך להתמודד עם התופעות שאנחנו הירושלמים מתמודדים איתן, כמו הדרת נשים במרחב הציבורי, התחרדות של שכונות ודרישה לעוד ועוד תקציבים ‑ הם חיים בניתוק מוחלט. מי שחושב שהוא יוכל להמשיך לשתות את הקפוצ'ינו שלו בסבבה בשבת בבית קפה בדיזנגוף בתל-אביב ושלא יגיעו גם אליו יום אחד חרדים בצעקות שאבעס, חי בסרט. המדינה כולה חייבת להתעורר וכמה שיותר מהר".
סיימנו באמריקנו קר ב"קפה בסמטה". כל כמה רגעים ניגש מישהו אל בן דוד, לחץ את ידו ואמר: "תהיו חזקים, אל תיתנו להם לשבור אתכם". בן דוד חייך לכולם וענה: "מה פתאום שנישבר. תבואו בשבת הקרובה. נהיה פתוחים כרגיל".
