גם במונדיאל הנוכחי, כמו תמיד, הכדורגל מאפשר למיליונים בעולם הערבי לברוח ולו לשעה קלה ממציאות עגומה של מלחמות, סכסוכים ומצוקה. הפעם בלטו תקוות גדולות במיוחד נוכח העובדה ששמונה נבחרות ערביות העפילו למונדיאל (בין היתר בשל המבנה החדש שבו בשלב הראשוני מתחרות 48 נבחרות) והתחושה שהשקעות ענק שמקדמות חלק מהמדינות (בפרט במפרץ) בענף יניבו הישגים משמעותיים. ואולם, עם הכניסה לשלב רבע הגמר, המאזן הערבי נראה "מעורב": יש אמנם דברים להתגאות בהם, אך גם לא מעט כישלונות ואכזבות.
מצרים כבשה השבוע את הכותרות בעולם כולו לאחר משחק דרמטי נגד ארגנטינה, שבו הפסידה 3:2 לאחר שכבר הובילה 2:0 עד הדקה ה-79. ההעפלה ההיסטורית של "הפרעונים" לשלב שמינית הגמר הייתה זריקת שמחה למצרים המתבוססת בשפל כלכלי וחברתי קבוע. אבל, כגודל הציפייה כך עוצמת הנפילה שמלווה במתקפה חריפה של טענות על הטיה לטובת ארגנטינה, ואף גניבת ניצחון. "היינו טובים יותר. ארגנטינה נהנתה מתמיכה שנועדה להשאיר אותה בטורניר משיקולים שיווקיים. אם כל כך רוצים שהיא תנצח למה קוראים לכולם לבוא ולהשתתף?" זעק חוסאם חסן, המאמן המצרי ומגדולי השחקנים המצרים בכל הזמנים בתום המשחק, וביטא קול שרווח בעולם הערבי כולו.
הנשיא א-סיסי אמנם הכריז שהנבחרת הביאה כבוד וגאווה למצרים, אך גם זה לא מפיג את תחושת הקיפוח. רבים נתלו בתמונות של יו"ר פיפ"א, אינפנטינו, צוהל עם ניצחון ארגנטינה כהוכחה לטענה, ובעולם הערבי מציגים את הלחץ שהפעיל עליו טראמפ השבוע לבטל כרטיס אדום לשחקן מפתח אמריקאי כעדות לכך שהתחרות "מכורה".
"תחושת העוול בעקבות המשחק רווחת בכל העולם הערבי ונוגעת להיבטים שהם יותר מספורט", מסביר בשיחה שלשום פרשן הספורט שאדי בשארה. "מצרים שואפת להצטייר כמנהיגת העולם הערבי, והיא ראתה בהישגי המונדיאל מקור גאווה לא רק לאומי-מצרי אלא גם לכל הערבים. השיח על העדפה מנימוקים שיווקיים ו'עסקאות חשודות' גם מלווה בתחושה של מאבק בין ציוויליזציות - עניות שמנסות בצורה הוגנת לזכות בניצחונות, וכאלה שבאמצעות הון מטות משחקים".
*
בעולם הערבי, ובמיוחד בקרב הפלסטינים (אך גם בישראל) התפרסם חסן דווקא בגלל אירוע אחר: לאחר הניצחון על אוסטרליה שהעלה את מצרים לשמינית הגמר הוא התעטף בדגל פלסטין, ובמסיבת עיתונאים הכריז, "אני מקדיש את הניצחון לאנשי עזה האצילים. כשמתעללים בכלב אנשים דורשים להעניש את האחראים, אבל מה לגבי מי שהורג חפים מפשע כל יום באמצעות טילים. באמצעות הכדורגל שהוא הכוח הרך הגדול בעולם אני רוצה להעביר מסר: בבקשה תנו לעם הפלסטיני לחיות". בתום המשחק מול ארגנטינה נקלע חסן, יחד עם אחיו התאום איברהים, מנהל הנבחרת, להתכתשות מביכה עם אוהד ארגנטינה שהניף מולם דגל ישראל, וחוסאם אף ירק לעברו.
הפלסטינים של עזה מריעים למצרים ומרוקו שנושאות על נס את עניינם במונדיאל
(איור: מתוך העיתון "אלקודס")
הפלסטינים מצידם מרעיפים אהבה על חסן ונבחרת מצרים. המשחק מול ארגנטינה הוקרן בפני המונים שישבו על גלי חורבות ברחבי הרצועה ובמתחמי ענק בשכם ובטול-כרם. דגלי מצרים ותמונת ענק של חסן נתלו במקומות רבים, ושאגות שמחה על כל שער מצרי מילאו את הרחובות. גם הפעם הומחש שבעולם הערבי אי-אפשר לנטרל את הספורט מהפוליטיקה, בפרט כשעוסקים בנושא הפלסטיני. זו הסיבה שחסן תואר כמייצג של מצפון העם. "חוסאם הוא גיבור עממי אותנטי המשמיע את קול הרחוב", מסביר העיתונאי המצרי חאזם סלאח אלדין.
*
"לאחר תבוסת מצרים, מרוקו נושאת על כתפיה את תקוות הערבים ואפריקה", אמר העיתונאי המרוקאי ראשיד אל-קמרי שלשום. ואכן "אריות האטלס" הם שוב מקור גאוות העולם הערבי (ב-2022 הגיעו עד לחצי הגמר וסיימו במקום הרביעי), מבלי שהפסידו אפילו פעם אחת. הם עלו למשחק רבע גמר טעון מול צרפת (שורות אלה נכתבות לפני המפגש), כשברקע זיכרון הכיבוש הקולוניאלי והעובדה שבהרכב הצרפתי יש תמיד שחקנים ממוצא מרוקאי (וכחצי מסגל נבחרת מרוקו נולד מחוץ למדינה, בעיקר באירופה). במונדיאל הקודם המשחק בין שתי הנבחרות הסתיים בניצחון צרפתי והוליד התפרעויות של יוצאי מרוקו ברחבי צרפת ובלגיה. הישגי מרוקו מעוררים התלהבות בכל העולם הערבי (כולל ירי כבד באוויר ברהט השבוע), והם משקפים מאמץ של שנים שמקדם המלך מוחמד השישי, שכולל השקעות ענק בתשתיות ובטיפוח נוער ובניית אקדמיות ספורט, במטרה לבסס את מעמד המדינה כמעצמת כדורגל.
חוסאם חסן, מאמן נבחרת מצרים, עטוף בדגלי מצרים ופלסטין במונדיאל
(צילום: Molly Darlington/Getty Images)
על הדרך שואבים המרוקאים הנאה מכישלון נבחרת אלג'יריה ("לוחמי המדבר"), יריבתם המושבעת, שלא הצליחה להעפיל לשלב שמינית הגמר עקב הפסד 2:0 לשווייץ. "זה משקף את העובדה שהכדורגל האלג'יראי מנוהל ללא השקעה וטיפוח דור עתיד, בניגוד לנעשה במרוקו", עקץ פרשן הספורט המרוקאי סופיאן אנדג'אר.
בחמש הקבוצות הערביות הנותרות שלא צלחו את שלב הבתים הראשוני, חשים תסכול ואף ייאוש. הדבר בולט בנבחרת הסעודית ("הניצים הירוקים"), שאמנם חילצה תיקו מאורוגוואי ומכף ורדה (הפתעת המונדיאל), אך ספגה הפסד 4:0 מספרד. ברקע מקנן חשש שהממלכה שאמורה לארח את טורניר 2034 תפגין יכולות מוגבלות שיגרמו מבוכה לאומית. "חייבים לגבש תוכנית לקראת המונדיאל ולבנות דור שחקנים שיוכל להתמודד בכבוד עם הנבחרות החזקות בעולם", הסביר תייסיר אל-ג'אסם, שחקן עבר מרכזי בנבחרת. ברקע רווח תסכול בין הביצועים להשקעות העתק של סעודיה בענף שמשולב בחזון 2030 של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, ומלווה בניסיון למתג את הממלכה במעצמת כדורגל בין היתר באמצעות שילוב כוכבי-על בינלאומיים בליגה הסעודית, ובראשם כריסטיאנו רונאלדו. חמיצות ניכרת גם בנבחרת "נשאמא" ("האמיצים והחזקים") הירדנית שהעפילה לראשונה בתולדותיה למונדיאל, פיתחה ציפיות אחרי שכמעט זכתה בגביע הערבי בדצמבר האחרון (הפסידה למרוקו), אך שבה הביתה לאחר שלושה הפסדים צורבים.
"חייבים לגבש תוכנית לקראת אירוח המונדיאל ב־2034", אומר תייסיר אל־ג'אסם, שחקן עבר בולט בנבחרת סעודיה, על רקע התסכול מהפער בין ביצועי הנבחרת להשקעות העתק של הממלכה בענף והניסיון למתג אותה כמעצמת כדורגל
שאר הנבחרות הכתירו את הטורניר כגרוע בתולדותיהן: תוניסיה ("נשרי קרתגו") סיימה עם שלושה הפסדים (לאחר הראשון שבהם, 5:1 לשוודיה, הודח מאמנה); קטאר ("עוטי הבורדו" - צבע דגל הממלכה) פיתחה ציפיות לאחר תיקו עם שווייץ אך המשיכה להפסדים מול קנדה ובוסניה, שעוררו תהייה עד כמה הכדורגל במדינה זינק לאחר השקעות עתק, ובראשן אירוח מונדיאל 2022 בעלות 220 מיליארד דולרים; ועיראק ("האריות של שני הנהרות - פרת וחידקל"), שהופיעה לראשונה זה 40 שנה, קיוותה ש"פרויקט השיבה" יזריק רוח חיובית לאומה השסועה והמותשת משנים של מלחמה, אך נאלצה גם היא לשוב לבגדד לאחר שלושה הפסדים צפויים למדי (בעיקר לצרפת ונורווגיה).
החזרה למציאות לא מסתמנת כמשימה קשה לתושבי המזה"ת. נוכח המשבר במו"מ עם איראן, המתיחות המתמשכת בלבנון ועזה, והמשבר המתעצם בין ישראל לטורקיה, סיפק המונדיאל הפעם הפוגה קצרה ובעלת השפעה מוגבלת במיוחד לאזור המדמם.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באונ' ת"א
