בוקר יום חמישי, 4 ביוני, 2026. ליה עופרי מלכה, בת 35 מראשון-לציון, יוצאת כהרגלה להסיע את בתה הפעוטה, בת השנתיים, לגן הילדים. היא כמובן לא מודעת לכך שבמשך דקות ארוכות עוקב אחריה מפעיל המטען שהוטמן במכוניתה, מחכה בסבלנות עד שתוריד את הילדה ותיפרד ממנה בנשיקות בפתח הגן.
משם, ממשיכה מלכה בנסיעה שגרתית לעבודתה, במשרד רואי חשבון בתל-אביב. ואז, על כביש 20 בנתיבי איילון, סמוך למחלף חולון, בלחיצת כפתור מרחוק, האדמה סביבה רועדת. מטען חבלה עוצמתי במשקל של כ-1 ק"ג, שהוצמד למכוניתה, מתפוצץ, קורע את שלדת הרכב לגזרים ולא מותיר לה שום סיכוי לשרוד.
מה שנדמה היה בתחילה לכוחות המשטרה שמיהרו למקום כעוד כרוניקה מוכרת של חיסול בעולם התחתון, התגלה, לפי החשד, כאירוע אלימות בתוך המשפחה. חן כהן, הפרוד של מלכה, נעצר מיד כחשוד בביצוע המעשה, אולם בהיעדר ראיות פורנזיות או ישירות שיקשרו אותו פיזית להפעלת המטען, שוחרר. הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום חלופי, בגין שליחת עשרות איומים מפורשים לאביה של מלכה, הקלטות והודעות מצמררות שהיו בידי המשטרה עוד לפני הפיצוץ הקטלני, אך לא הצליחו למנוע את הרצח, שהכתובת שלו הייתה מרוחה על הקיר בדם.
מדובר כאמור באירוע טרגי וחריג, אבל הוא גם נכנס לסטטיסטיקה של מכת החיסולים באמצעות מטעני חבלה שעלתה מדרגה בשנה האחרונה. חודש יוני למשל, הפך למפגן כוח קטלני של ארגוני הפשיעה, עם לא פחות משמונה כלי רכב שהתפוצצו ברחבי הארץ ושמונה אנשים שקיפחו את חייהם. בין המקרים, פרט לרצח המזעזע של מלכה, היו גם פיצוץ המטען בצומת גורל בנגב, שבו נהרגו שני אנשים והוגדר כתאונה פלילית, וחיסולים נוספים ביפו, בחולון, במושיירפה, בקריית גת ובקריית חיים.
לצד כל אלה, נרשמו ביוני גם הצלחות מודיעיניות למשטרה, עם סיכול ניסיון החיסול של ראש ארגון הפשיעה בדרום אייל נגר, שבמסגרתו אותר ונוטרל באשדוד מטען חבלה רב-עוצמה, רגע לפני שהופעל.
במשטרה מצביעים אמנם על מגמת ירידה במספר המטענים הפליליים. מהנתונים שנמסרו לנו השבוע עולה כי מתחילת השנה ועד 30 ביוני, נעשה שימוש ב-125 מטעני חבלה, לעומת 175 בתקופה המקבילה אשתקד. כלומר, ירידה של כ-30 אחוז בשימוש במטענים. עוד נמסר כי מתוך כלל 125 המטענים, 46 נוטרו טרם פיצוץ (כ-36 אחוז).
עם זאת, למרות ההצלחה של חוקרי המשטרה בנטרול מטענים ברגע האחרון וחרף המעצרים של חלק ממטמיני המטענים, השורה התחתונה נותרה קשיחה: עד כה, אף אחד מהחיסולים שבוצעו באמצעות הטמנת מטענים השנה ‑ לא פוענח עד תום, לא נעצרו חשודים ולא הוגשו כתבי אישום נגד המבצעים. הפס המרכזי של מהנדסי המוות, בשירות העולם הפלילי, ממשיך לפעול באין מפריע. כך זה מתבצע, הלכה למעשה, בשטח:
1 / המטענים
זליגה מצה"ל
ההסלמה באלימות בקרב ארגוני הפשיעה - בעיקר במגזר הערבי, ומרחץ הדמים ששוטף את הרחובות מולידים ביקוש הולך וגובר לאמצעי לחימה מתוחכמים ולמטעני נפץ רבי-עוצמה - שנועדו לחסל את היריבים.
אלא שלאחרונה מתברר שהמטענים כבר לא מיועדים רק לחיסולים של בכירים בארגוני הפשע. מעיון ברשימת הפיצוצים השנה עולה כי יש מי שמאמצים את המטענים כשיטת עבודה שגרתית המשמשת לאיומים ולגביית חובות, ואף, כאמור, לאלימות במשפחה, על פי החשד.
חומרי הנפץ שמהם מורכבים מטעני החבלה בעולם הפלילי, מגיעים משני מקורות. הראשון והעיקרי הוא צבאי, והאפקט שלו בהתאם, חזק הרבה יותר. אם פעם נאלצו העבריינים לאלתר ולקוות לטוב, היום הם זוכים בנגישות לחומרי נפץ תקניים, מבית טוב, מה שמסביר את “ההצלחות” בשטח. "רוב האמל"ח (אמצעי הלחימה, ש"מ) שמסתובב במדינה מ-2024: רימוני רסס, לבני חבלה ועוד - הוא תוצאה של המלחמה", מסביר סנ"צ יניב פדידה, ראש מדור מעבדות חבלה במשטרת ישראל. "אנחנו רואים את הזליגה הישירה ממנו לשוק הפלילי".
“זליגה ישירה לשוק הפלילי". האמל"ח שנתפס בדירתו של עריק ירושלמי
"מאז 7 באוקטובר, יש יותר נגישות לחומרים נפיצים", מדגישה גם רפ"ק לירון קורן, ראש חוליית סמים ואמל"ח בחטיבת המודיעין. "מרבית המטענים שנתפסו, הם במקור חנ"מ (חומר נפץ מרסק, בראשי תיבות צה"ליים, ש"מ), כלומר חומר נפץ תקני שמגיע מהצבא, שהפגיעה ממנו משמעותית יותר", היא אומרת.
המקור השני, מסביר סנ"צ פדידה, הוא נפצים וזיקוקים, שקל מאוד להפוך למטעני צינור מאולתרים, ומאות טונות שלהם מיובאות לארץ כחוק לאירועים פרטיים. גורם הבקיא בשוק הזיקוקים מסביר כי "מדובר בחומר גלם נגיש, זמין, זול וקל לרכישה ללא פיקוח, שנמכר במסווה של צעצוע". משם, ממשיך סנ"צ פדידה, קלה הזליגה לשוק הפלילי, שנאמדת בכ-40 אלף פריטים בשנה. פה ושם. הוא אומר, יש עדיין אירועים של מטענים מאולתרים המבוססים על חומרי נפץ ברוקחות ביתית, כמו דשן כימי.
במשטרה מדגישים כי בעוד שמרבית מטעני הצינור שמופקים מזיקוקים ‑ מזוהים עוד בשלבי ההכנה ומסוכלים, הרי שבמקרי החיסול הפליליים שיצאו לפועל ברחובות בשנה האחרונה, השתמשו בעיקר בחומרי נפץ תקניים (חנ"מ) שנגנבו מצה"ל.
“מטעני הזיקוקים נפוצים יותר בשטחים, שם אין חומרי נפץ תקניים”, אומר סנ”צ פדידה.
החלוקה הזו משרטטת הפרדה מעמדית ברורה בפירמידת הפשע הישראלית. כנופיות מקומיות וארגונים זוטרים משתמשים במטענים מאולתרים לשם סחיטה והפחדה. ארגוני-העל, לעומת זאת, מחזיקים בנגישות לחומרי נפץ צבאיים ותקניים, דוגמת לבני חבלה, שמגיעות כחומר גולמי מתעשיות הביטחוניות, וציקלוניט, חומר נפץ עוצמתי יותר מ-TNT, שנשדדו מבסיסי צה”ל. המטענים המגנטיים הנצמדים לרכב, המכונים מטעני עלוקה ומופעלים מרחוק בדיוק קטלני, הפכו לנשק שובר השוויון במלחמות הטריטוריה ארגוני הפשיעה.
מהאזנות הסתר של המשטרה עולה כי חומר נפץ גולמי מכונה "עוגה". מטענים קטנים או בינוניים מכונים "הילד" או "התינוק". מטען מורכב המחכה להפעלה, זוכה לכינוי "הכלה מוכנה" ומטענים גדולים ורבי–עוצמה נקראים "סיר" או "סיר לחץ"
בשלב הראשון בזירת חבלה, מסביר סנ"צ פדידה, מנסים החוקרים להבין עם מה הם מתמודדים, איזה סוג מטען הוטמן, מה הוא חומר הנפץ ואיזו מערכת הפעלה הוא כולל. "לכל מטען יש מאפיינים שונים. אפשר לראות את זה בין אם המטען התפוצץ בשטח ובין אם הוא נוטרל וסוכל על ידי החבלנים", הוא אומר.
תפיסות האמל"ח מהחודש האחרון מעידות על הזמינות הגבוהה של החנ"מ. בתחילת יולי מצאו המשטרה ומצ"ח, שהגיעו לעצור עריק בדירתו ברמת שרת בירושלים, מצבור אמצעי לחימה שנגנב מצה"ל - ויועד לפי החשד, לשימוש פלילי. בין היתר, נתפסו לבני חבלה תקניות, אמצעים להרכבת מטענים ו-36 רימונים. החשוד, לוחם משוחרר בשנות ה-20 לחייו, ששהה בחו”ל, נעצר עם נחיתתו בנתב"ג ומעצרו הוארך לצורך חקירה.
כעבור ארבעה ימים, בפשיטה משטרתית על בתיהם של חברי ארגוני פשע בלוד ובערי המשולש, נתפסו לבני חבלה שנגנבו מצה"ל, לצד כלי נשק ותחמושת שיועדו לעולם התחתון.
בתחילת החודש, בעקבות מידע מודיעיני, פעלו משטרת מחוז ירושלים ומג"ב באופן חריג בעומק חברון וסיכלו הברחת אלפי זיקוקי דינור אשר יועדו להגיע, לפי החשד, למזרח ירושלים לצורך שימוש פלילי וחבלני.
2 / המחיר:
עד 15 אלף שקל
מעיון בפרוטוקולים בבית המשפט ומשיחות עם מקורות עברייניים, עולה כי כדי לחמוק מהאזנות הסתר של המשטרה, עושים ארגוני הפשע שימוש קבוע בשמות קוד להסוואת השימוש במטענים. כך למשל, חומר נפץ גולמי מכונה לעיתים "עוגה".
מטענים קטנים או בינוניים מכונים "הילד" או "התינוק''.
מטען מורכב המחכה להפעלה, עם מגנטים להצמדה, זוכה לכינוי המרגש "הכלה מוכנה".
מטענים גדולים ורבי-עוצמה נקראים "סיר'' או "סיר לחץ".
שיטוט בטלגרם וברשתות חברתיות מעלה כי מתנהל שם שוק פעיל לרכישת המרכיבים הנלווים להתקנת מטען חבלה. מדובר בדרך כלל ברכיבים אלקטרוניים זעירים ומתקדמים, כמו שעונים חכמים (הכוללים כרטיס SIM עצמאי, סוללה מובנית וטיימר), המוסבים למערכות השהיה או הפעלה מרחוק.
רפ"ק קורן: "מהנדס מטענים הוא נכס יקר מדי לארגון מכדי לשחרר אותו. מרגע שנכנסת ללופ, הארגון מחזיק אותך קצר תחת איומים, והברירה היחידה שלך היא להמשיך להרכיב מטענים תמורת תשלום, או להפוך לקורבן של מטען כזה בעצמך"
משקל המטענים, אומר פדידה, נקבע בהתאם לייעוד. מטענים מאולתרים, המיועדים לעתים רק לצורכי איום וסחיטה, מורכבים לרוב מבלוק חומר נפץ, במשקל שבין 1.5 ל-5 קילוגרם. מטען תקני, לעומת זאת, נע לרוב בין שניים ל-40 קילוגרם ויותר, כולל המעטפת ואמצעי ההפעלה. "אין ספק שבחודשים האחרונים מדובר במשקלים קטלניים", מסכם סנ”צ פדידה.
לגבי המחיר, לדברי רפ"ק קורן, מהמידע המודיעיני שיש בידי המשטרה, עלות מטען חנ"מ תקני, נעה בין 5,000 שקל ל-15 אלף שקל. המחיר משתנה בהתאם לגודל המטען, כמות חומר הנפץ שהוא מכיל, איכות חומר הנפץ ועוד.
בכל הנוגע למטענים מאולתרים, מסבירה רפ"ק קורן, המחירים נמוכים משמעותית, כשמטעני צינור, למשל, עולים בין 2,000 ל-4,500 שקל.
3 / המהנדסים:
כרטיס בכיוון אחד
כדי להשתמש במטעני נפץ, תלויים ארגוני הפשע באנשי מקצוע המכונים בעולם התחתון "מהנדסי מטענים". מדובר בכוח אדם מיומן ומנוסה שלא ניתן למצוא בדרך כלל בשיטוט בלינקדאין. "יש לארגונים הללו רשימה סגורה של אנשי מקצוע שיודעים איך להרכיב או להסליק מטענים", אומרת רפ"ק קורן.
הרשימה המצומצמת הזאת היא למעשה החוליה הקריטית בשרשרת החיסול. גם כאן, צה"ל ממלא תפקיד מרכזי בסיפוק הידע המוקדם, שהופך לשימושי מאוד במישור הפלילי. "המהנדסים יכולים להיות בעלי הכשרה צבאית או מהנדסים אזרחיים שהעשירו את הידע שלהם ברשתות כאלה ואחרות, כמו הדארקנט. הם גם לא חייבים להיות חלק מהארגון, הם עובדים עבור כסף, ויכולים לפעמים לנוע מארגון לארגון".
עם זאת, היא מבהירה, מדובר בדרך כלל בכרטיס כניסה חד-כיווני לעולם הפשע. "כדי להרכיב מטען חבלה אתה חייב להבין בתחום. זאת מומחיות שלא קונים ברחוב, ומי שמכין אותם חייב לקחת את זה בחשבון".
“מומחיות שלא קונים ברחוב". רפ"ק לירון קורן
(יובל חן)
כלומר?
"מהנדס מטענים הוא נכס יקר מדי לארגון מכדי לשחרר אותו. מרגע שנכנסת ללופ, הארגון מחזיק אותך קצר תחת איומים קבועים, והברירה היחידה שנותרת לך היא להמשיך להרכיב מטענים תמורת תשלום, או להפוך לקורבן של מטען כזה בעצמך". אסיר לשעבר מסביר כי חלק מבוני המטענים עוברים "קורסים" ו"השתלמויות" בכלא - כלומר רוכשים את הידע מאסירים אחרים. "כל חשמלאי רכב או מתקין מערכות שמע ומיגון לרכב יכול, עם קצת עזרה, לעבור הסבת מקצוע", אומר גם סנ"צ פדידה.
והביקוש הגבוה מייצר גם חלופות. בשבוע שעבר עצרו חוקרי היאחב"ל בלהב 433 מדריך פנימייה לנוער בסיכון, בחשד ששימש כמהנדס המטענים של כמה מארגוני הפשיעה המובילים והגדולים בישראל. מדובר בצעיר בן 24 שבא ממשפחה נורמטיבית מקלנסווה.
המדריך נעצר לאחר שטביעת אצבע שלו נמצאה על גבי מטען רב-עוצמה שנתפס באזור המשולש. החוקרים בודקים כעת חשדות שלפיהן הוא היה מעורב גם בייצור מטענים נוספים, ששימשו בגל החיסולים האחרון.
החשוד (ששמו נאסר לפרסום) הכחיש, באמצעות סנגורו עו"ד דרור שלום, את כל החשדות המיוחסים לו. שופט בית משפט השלום בראשון-לציון גיא מימון, שנחשף לחומרי החקירה, סבר אחרת והאריך את מעצרו בחשד לביצוע עבירות של ייצור נשק וניסיון חבלה באמצעות חומר נפץ. החקירה בעניינו נמשכת. "החזות הנורמטיבית של אדם משכיל אשר עובד כאחד האדם, מתגלה במקרה זה ככסות לפעולות עברייניות ברף הגבוה ביותר של הכנת מטעני חבלה וידע לא מבוטל בתחום זה", כתב השופט בהחלטה על הארכת המעצר.
4 / טביעת היד הייחודית:
עבודה יצירתית
סנ"צ פדידה אומר כי למשטרה יש דרכים לזהות "חתימה" של מהנדס או את שיטת העבודה שלו במטענים שהרכיב, כמו שהוצג במעצרו של המדריך החשוד. "מבלי להתייחס למקרה הנדון, לאורך השנים יש בוני מטענים שהצלחנו ללמוד את דפוסי הפעולה ושיטות ההרכבה שמאפיינים אותם".
“לומדים את דפוסי הפעולה". סנ"צ יניב פדידה
(יובל חן)
למשל?
"מדובר בדרך כלל באנשים יצירתיים. זה כמו שאת שומעת שיר ויודעת מיד לזהות שזה הסגנון של זמר ספציפי. הרבה פעמים הם בונים את המטענים בסגנון ייחודי. אנחנו מזהים אותם על פי צורת החיבור של אלמנטים מסוימים במטען או לפי סידור השכבות של החומר או באמצעות השילוב בין חומר נפץ מסוג מסוים למערכת ההפעלה. היו לא מעט מקרים שהחבר'ה שלי הגיעו לזירה, ואמרו: כנראה שאיקס השתחרר מהכלא, כי מזהים את דפוס המטענים שלו. היה מהנדס כזה מאזור פרדס חנה, שהיה נכנס לכלא לשלוש-ארבע שנים, משתחרר ובכל פעם מחדש ראינו מטענים שהרכיב, תפסנו אותו והכנסנו לכלא, עד שהוא השתחרר שוב. הוא גם בנה מטענים לכמה ארגוני פשיעה".
ומה קורה בתקופה האחרונה שאתם לא מצליחים לפענח אף אחד מהחיסולים?
"אנחנו כל הזמן מנסים לחפש, וגם מזהים, מי בונה, כולל אצל ארגוני הפשע הערביים. אנחנו מסוגלים, גם באירוע בו המטען כבר התפוצץ, להוציא ראיות מרשיעות, ובטח באירוע שלא התפוצץ. אבל צריך להבין שכשמדובר במטען נפץ, בטח כשהוא מתפוצץ וזה מלווה באש - כמות הראיות מצטמצמת, על אחת כמה וכמה כשמדובר במטען גדול וכשהנזקים גדולים".
5 / שרשרת הייצור
מידור מוחלט
היתרון האמיתי של הארגונים הגדולים לא טמון בחומר הנפץ האיכותי שהם משיגים, אלא במבנה ההיררכי. במשטרה מסבירים כי שרשרת הייצור בנויה כך שכל חוליה מכירה רק את הגורם שעובד מולה. ראש הארגון מעביר הנחיה ותקציב - לעיתים מאות אלפי שקלים - דרך מתווכים, כדי ששמו לעולם לא ייקשר למבצע.
פיצוץ מטען בקריית ים בפברואר השנה, שבו נהרג גיא בן סימון ונפצע נער בן 13
הוא המזמין שמעביר את הכסף למתווך. בהמשך, המתווך רוכש מטען מנוטרל מהמהנדס, שמעביר אותו לשליח שמשנע אותו, והחייל הזוטר שמצמיד אותו לרכב, מקבל את היעד דרך אפליקציה מוצפנת או בטלפון חד-פעמי. גם אם הוא נתפס על חם, אין בידיו דבר שיוביל את החוקרים אחורה. וכך ראשי הפירמידה נותרים בצל, הרחק מספסל הנאשמים.
כך קרה גם עם מעצרם במאי השנה של שני עבריינים: מהנדס מטענים והמרכיב שלהם. שניהם עבדו כעצמאים, כלומר ללא שיוך לארגון פשע מסוים. כתב האישום, שמייחס להם הנחת מטענים בשני מקרים, לא מציין מה היה המניע שלהם ומי עמד מאחורי בחירת היעדים.
שניהם שתקו בחקירה, אבל בתא המעצר מול מדובב נפתח ד', בן 34 מבת-ים, והגדיר את עצמו בפניו בתור "קבלן הביצוע".
ד' סיפר לו שהוא מקבל תשלום על הרכבה, הנחה והפעלה של מטעני חבלה נגד יעדים שמוסר לו מ', בן 38 מתל-אביב. בין היתר, סיפר שכבר הפעיל בעבר מטענים באשדוד ובאשקלון, כאלה שבהם "עפו דלתות", ואפילו חשף את כללי הזהירות של המשלח שלו: בפגישותיהם מ' דרש להשאיר את הטלפונים הסלולריים בצד.
מה שד' לא ידע - זה שכל מילה שלו מתועדת.
כתב האישום שהגיע לידי "ידיעות אחרונות" מייחס לשניהם פיצוץ מטען צינור ברכב של אישה בחולון באפריל השנה והנחת מטען חבלה במרץ 2025 ליד דירה של גבר באשדוד - שלא התפוצץ. שניהם מואשמים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייצור נשק בצוותא, החזקה ונשיאת נשק בצוותא, היזק בחומר נפיץ וניסיון להיזק בחומר נפיץ.
הפרקליטות, שמגדירה את מ' "מחולל הפשיעה והרוח החיה", ביקשה להאריך את מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. זהו, אגב, המקרה היחיד שפוענח באופן מלא השנה - אך גם בו מדובר בפיצוח שהסתיים בנזק בלבד, ללא הרוגים.
6 / הלקוחות:
בכירי ארגוני פשיעה
השימוש של ארגוני הפשע במטעני חבלה חושף גם שינוי עמוק במפת החיסולים של העולם התחתון. אם פעם הם היו מכים, דוקרים, יורים או משליכים רימון רסס - כיום חומרי הנפץ הפכו לכלי האסטרטגי המועדף, בוודאי בכל הנוגע לחיסולי בכירים.
יום שלישי, 30 ביוני, נרשם כרעידת אדמה בעולם הפשע והחותמת על אחד החודשים המדממים שידע. בצהרי היום, בלב רחוב סואן בקריית חיים, חוסל מפיצוץ מטען ברכבו רביע אבו-היכל (49) - מספר שתיים של ראש ארגון הפשע נאסר חרירי. חבלני המשטרה שמיהרו לזירה גילו כי מדובר במטען חבלה במשקל של כקילוגרם וחצי שהופעל בשלט רחוק ולא השאיר לאבו-היכל שום סיכוי לחיות.
רביע אבו היכל
אבו-היכל, בעל עבר פלילי בכיר, היה איש הכספים, הלוגיסטיקה והמבצעים, יד ימינו ואיש סודו של חרירי. הפגיעה בו נתפסת בעולם התחתון כשבירת כללים מוחלטת: אין עוד אנשים חסינים. למשטרה גם ברור כי החיסול הזה לא יעבור בשתיקה והנקמה עליו תגיע.
במקרה אחר, רק כמה שבועות קודם לכן, ב-12 ביוני, הצליחה המשטרה לסכל חיסול באמצעות מטען חבלה שהוטמן ברכבו של אייל נגר, ראש ארגון פשע בדרום. "הגיע אלינו מידע מודיעיני על חשד להטמנת מטען ברכבו של נגר, לא היה ידוע ממי", מספרת רפ"ק קורן. "וכאן נכנס הפחד הכי גדול שלנו".
למה?
"כי אין זמני שהייה, והטיפול המשטרתי מתבצע בזמן אפס. החבלנים יצאו לשם מיד כדי לסכל את האירוע. הצוות חבר לנגר - שלא היה מודע בכלל לכך שחייו בסכנה. הם התחילו לבצע בדיקות ברכב עד שאיתרו את מטען החבלה, שהיה כבר מוכן להפעלה. מדובר היה במטען אלחוטי שהוצמד מתחת לרכבו עם חומר נפץ תקני, שהחבלנים הצליחו לפרק ולנטרל".
ידוע מי רצה לחסל אותו?
"הוא תושאל על כך ולא דיבר. השוטרים הצילו את חייו. הוא לא אמר להם אפילו תודה".
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
ולפעמים, זה רק עניין של מזל. יום רביעי, 1 ביולי. העבריין האשדודי אדם דפס, יעד מודיעיני וגם יעד לחיסול, נוסע ברכבו ברחוב הזית ברובע א'. דפס לא יודע שחייו בסכנה. סמוך לשעה 17:00, מחריד פיצוץ עז את שלוות התושבים ברחוב. כוחות משטרה גדולים זורמים למקום, ולאחר שבסריקות מתברר כי אין נפגעים, האירוע מדווח תחילה כהשלכת רימון רסס.
החקירה קיבלה תפנית רק כעבור יומיים, בעקבות תיעוד ממצלמות האבטחה שהועלה לרשתות החברתיות. אז התברר כי במהלך הנסיעה נפל מטען חבלה שהוצמד כנראה ברישול מתחת לרכבו של דפס, והתפוצץ.
המשטרה עצרה את דפס עצמו בחשד שמדובר בתאונת עבודה פלילית. לאחר שבבית המשפט התברר כי האירוע היה ניסיון חיסול שלו - המשטרה ביקשה להשאירו במעצר בעילה של "קשירת קשר לפשע" ו"שיבוש הליכי משפט".
פרקליטו עו"ד נס בן נתן אומר לנו השבוע: "שיחררנו אותו ממעצר לאחר שהוכחנו שאין לו קשר למטען. דפס קיבל צו הרחקה לחודש מהעיר, מהחשש שייצא לנקום ביריביו".
סנ"צ פדידה: "זה כמו שאת שומעת שיר ויודעת מיד לזהות שזה הסגנון של זמר ספציפי. הרבה פעמים המהנדסים בונים את המטענים בסגנון ייחודי. היו לא מעט מקרים שהחבר'ה שלי הגיעו לזירה, ואמרו: כנראה שאיקס שוב השתחרר מהכלא"
ואכן, העיסוק בחומרי נפץ מצד מי שלא מורשים בכך, מעלה את ההסתברות למה שמכונה תאונות עבודה. גם האירוע שפתח את חודש יוני המדמם, היה של שני עבריינים מבאר-שבע וקריית-גת, שנהרגו מפיצוץ מטען חבלה ברכבם בצומת גורל. לפי החשד, שעדיין נחקר, מדובר בתאונת עבודה. סנ”צ פדידה טוען שמדובר באירוע שכיח למדי. "תאונות עבודה קורות מדי פעם. אנחנו נתקלים בסיטואציות של אנשים, בעיקר חובבנים, שמנסים לבנות מטען והוא מתפוצץ להם בידיים”.
איפה מקובל להטמין את המטען?
"סיפור הסלקת המטענים במשענת הכיסא או מתחת למושב הנהג הוא די נדיר, היו לנו בהיסטוריה רק ארבעה-חמישה אירועים כאלה. צריך להיכנס פיזית לאוטו, לשים שם את המטען ולהספיק לצאת - כך שזה מסבך את העניינים. רוב המטענים מוצמדים מחוץ לרכב, אבל לא רק שם. מצאנו מטעני חבלה גם בכניסות לבתים, על דלת הבית, בשביל הכניסה אליו ועוד. הכל זה עניין של עד כמה נחוש מי שרוצה להסליק אותו".
אתם משתפים פעולה ומנסים לעזור לעבריינים המאוימים?
“נתקלתי בעבריינים מאוימים שבאו ואמרו לנו: ‘ראינו במצלמות מישהו מתקרב לרכב' או ‘ראינו מישהו שהתעסק איתו'. קורה לא פעם שמשפחת פשע מתקשרת בגלל חשד כזה ואנחנו תמיד מגיעים לשם, בכל שעה. אותנו לא מעניין אם זה עבריין או לא. בסוף, מדובר בחיי אדם".
