ההתכתשות הצבאית שהתנהלה באזור בשבוע האחרון נראתה כמו נלקחה היישר ממערכת "שאגת הארי", וכאילו מעולם לא נחתם מזכר הבנות שאמור היה להעלות את הצדדים על פסי הסכם. לצד הדמיון, יש חריג בולט: ישראל איננה מעורבת באירוע הנוכחי. איראן שהולמת בכל מדינות האזור מקפידה שלא לפגוע בה, והאמריקאים שמכים את טהרן בחזרה מדגישים שלפחות כרגע העניין לא נוגע לנתניהו, אף שהוא שואף מאוד להצטרף ללחימה.
במוקד האירוע עומדים מצרי הורמוז. טהרן, כך נראה, שומרת במתכוון על מתח בנושא באמצעות שיבוש והגבלת תנועת אוניות ואף תקפה כמה מהן, צעד שהביא את טראמפ להכריז לפני כשבוע על חידוש הלחימה. נראה שזו דרכה של איראן להפוך את נושא הורמוז, קלף שכלל לא היה קיים לפני המלחמה, למוקד הסכסוך, תוך כדי דחיקה לשוליים של סוגיית הגרעין. "הורמוז חשוב יותר מעשרות פצצות אטום ואנחנו נגן עליו", הכריז השבוע מוחסן רזאי, יועצו הצבאי של מנהיג איראן, והוסיף: "אחרי התקיפות האחרונות אי-אפשר לדבר על ידידות עם אמריקה".
איראן כשמאחוריה המפרץ "הערבי", סוגרת את הורמוז. איור שפורסם ב"אל־ג'רידה" הכווייתי
"ההתכתשות מספקת הצצה מעניינת לתהליך קבלת ההחלטות במשטר החדש-ישן, שבו למשמרות המהפכה תפקיד דומיננטי והמנהיג העליון אינו בעל המילה האחרונה", מסביר בשיחה דני סיטרינוביץ', מומחה לאיראן ולציר ההתנגדות. "ההנהגה בטהרן אמנם רואה בוושינגטון שטן גדול שיש לנקום בו על חיסול חמינאי האב, ונכונה יותר מבעבר להפעיל כוח, אך בתוך כך מייחסת חשיבות רבה למו"מ שמשרת היטב את האינטרסים שלה. טהרן מפגינה נוקשות ומוכנה לקחת סיכון כבד של הסלמה ועימות ממושך, אך שאיפתה היא לשוב למו"מ בתנאים משופרים מבחינתה".
טראמפ התזזיתי דרך-קבע שובר השבוע שיאים. הוא מתוסכל מהנוקשות של האיראנים, שלגביהם טען כי הם "מתים להסכם", ומהנסיקה המחודשת במחירי הנפט (כ-80 דולר לחבית לעומת פחות מ-70 דולר לפני המשבר), שמשפיעה על חיי האזרחים האמריקאים. הוא הכריז השבוע שיגבה אגרות כבדות מכלי שיט שיעברו בהורמוז, אך חזר בו לאחר יממה, בעקבות הצעה, לדבריו, מצד מנהיגי המפרץ להשקיע את הסכום שהוא דרש במשק האמריקאי. על הדרך טראמפ הכריז שמוג'תבא חמינאי "90 אחוז מחוסל", שהוא בודק אם האיראנים הציבו טילים וכטב"מים בקובה ו"יטפל בזה" ושהשאיר הנחיות מדויקות איך להלום קשות בטהרן אם הוא עצמו ייפגע מחיסול.
*
לפחות בשלב הזה נראה שטראמפ לא מסיר עיניים מהגרעין. בהקשר הזה בלט השבוע העיסוק ב"הר המכוש", מתקן חשאי החצוב בעומק 100 מטר בהר מסלע גרניט סמוך לאתר ההעשרה בנתנז. בניגוד לנתנז, אספהאן ופורדו, המתקן הזה לא נפגע במערכות של 2025-2026, ומעולם לא ביקרו בו פקחים בינלאומיים. בשבועות האחרונים זוהתה במקום פעילות חריגה, ייתכן בהקשרי העשרת האורניום. טראמפ מצידו הכריז: "האתר הוא מטרה אפשרית למכה יפה, גדולה ושמנה... אנחנו הולכים להוריד את הר המכוש, כנראה בקרוב". סיטרינוביץ' מחדד סיכון המגולם בסוגיית הגרעין במצב שנוצר: "בניגוד לחמינאי האב שהפגין זהירות רבה בנושא הזה, ההנהגה הנוכחית עלולה לקחת יותר סיכונים ולבחון התקדמות לעבר נשק גרעיני. ההצהרות שמשמיעים באחרונה בכירים בטהרן בהקשר הזה עלולות להעיד על שינוי דרמטי שמתחולל בדרך החשיבה של ההנהגה החדשה".
דני סיטרינוביץ': "טהרן אמנם רואה בוושינגטון שטן גדול שיש לנקום בו על חיסול חמינאי האב, היא מפגינה נוקשות ומוכנה לקחת סיכון כבד של הסלמה, אבל שאיפתה הבסיסית היא לשוב למו"מ בתנאים משופרים מבחינתה"
בין לבין התפוצצה השבוע החשיפה הדרמטית לגבי מגעי המוסד עם נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד - שנודע בהכרזותיו התדירות לגבי הצורך בהשמדת ישראל - וזאת כחלק מהתוכנית להפלת המשטר באיראן ולכינון משטר חדש שאמור היה להיות "מתון". המידע מחזק את החשד לגבי היסודות המופרכים, על סף פנטזיות, שעליהם נשענו יעדי "שאגת הארי", מצטרף למידע על הכוונה להפעיל מיליציות כורדיות נגד המשטר באיראן ומשקף חוסר הבנה קיצוני בנוגע לטבע "האחר", בעיית יסוד שהתגלתה ב-7 באוקטובר ונראה שלא קיבלה מענה וייתכן שאף החמירה.
המתח האיראני-אמריקאי גלש השבוע גם לכיוון תימן. במסגרת זו בלטה תקיפה סעודית לא שגרתית נגד נמל התעופה של צנעא, בניסיון למנוע נחיתת מטוס של איראן שלטענת ריאד הפר את המרחב האווירי של הממשלה הרשמית בתימן, המצויה בעימות עם החות'ים. אלה כצפוי לא נשארו חייבים ותקפו בטילים וכטב"מים שדה תעופה בדרום סעודיה. "התקיפה מגלמת סטייה מסוימת מהקו הזהיר שנקטה ריאד בחודשים האחרונים. ייתכן שהדבר נובע מחשש מפני העמקת מעורבות האיראנים בתימן באופן שמסכן אינטרסים סעודיים, וחייב איתות וסימון קווים אדומים, בלי להסתכן בהידרדרות להסלמה רחבה", מסבירה בשיחה ד"ר מיכל יערי, מומחית למפרץ.
*
המתקפה הסעודית היא חריג שאינו מייצג את הכלל, כלומר את המאמץ הערבי והמוסלמי הכולל למנוע החרפה בהסלמה הנוכחית. הקטארים והפקיסטנים, שושביני מזכר ההבנות, ולצידם העומאנים, פועלים במרץ לשכנע את ארצות הברית ואיראן להפסיק את הלחימה ולחדש את המו"מ. מדינות המפרץ, וכן ירדן, ספגו השבוע כרגיל מכות כואבות מהאיראנים בתגובה לתקיפות האמריקאיות, אך נראה שהן עדיין דבקות בתפיסה ולפיה עדיף סטטוס-קוו ורגיעה עם משטר רווי יצר נקמה וביטחון עצמי, מאשר התכתשות מתמשכת שתערער אותן פוליטית וכלכלית, ושבין היתר עלולה לתת לישראל הזדמנות מחודשת לנסות ולבסס הגמוניה באזור.
ואכן, נראה כי הבחירה של איראן שלא לפגוע בישראל מחושבת מאוד ונשענת על ההבנה כי צירופה למערכה עלול להעצים את הפגיעה באיראן עצמה, לא יגייס בהכרח תמיכת המונים בעולם המוסלמי, ובעיקר יכול להפוך את העימות הנוכחי שנראה "נשלט" כרגע, לסבוך יותר, עד כדי ביטול מוחלט של מזכר ההבנות שנחתם לפני חודש. תרחיש שכזה גם יוכל בראיית טהרן לחלץ את נתניהו מהתסבוכת האסטרטגית שאליה נקלע באחרונה כשנאלץ לקבל את תכתיבי טראמפ לסיום המלחמה נגד איראן באמצעות הסכם רווי בעיות מבחינת ירושלים והסדרה רופפת בלבנון.
ההסלמה הנוכחית ממחישה שההסכם בין איראן לארצות הברית עדיין נשען על יסודות רעועים וחוסר אמון עמוק בין הצדדים. עם זאת, נראה כי לשני הצדדים אין רצון לחזור למערכה רחבה ועצימה, והם רואים בעימות הנוכחי חלק או המשך לדיונים המדיניים, שאליהם הם כנראה יחזרו אחרי הסבב הנוכחי (שייתכן שיהיה ראשון מתוך סדרה).
ישראל נדרשת למעקב דרוך, ובתרחיש של הידרדרות דרמטית תוכל אולי לממש העמקה של הפגיעה בתוכנית הגרעין - שלא הושמדה - אם כי רצוי שהפעם ההזדמנות לא תלווה בפנטזיות מזיקות בדבר מיטוט המשטר, דבר שיגזול משאבים ויסיט מאמץ ממיקוד בגרעין. עד אז מומלץ שלא להפתיע את האמריקאים במהלך התקפי, צעד שכפי שישראל למדה כמה פעמים מאז 7 באוקטובר מסתיים באכיפה והוא יותר נזק מתועלת.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
