בצהרי יום שבת, 28 בפברואר 2026, היו אמורים סא"ל ר' ואשתו לארח זוג חברים. ב-8:00 בבוקר הם לקחו את בתם הפעוטה להוריו של ר', המתגוררים בסמוך, וחזרו הביתה כדי להתכונן לבואם של האורחים. "בדיוק כשהכנסתי עוגה לתנור הייתה התרעה מקדימה על פתיחת מערכה מול איראן", מתאר ר' את יריית הפתיחה של מבצע שאגת הארי. כמפקד הצוללת אח"י דולפין, הוא ידע בדיוק מה עליו לעשות: "הקפצתי את אשתי להוריי, חזרתי הביתה, עליתי על מדים, לקחתי תיק ונסעתי לבסיס".
כמה שעות אחר כך הוא כבר היה בים. חמש הצוללות של הצי הישראלי, ובהן זו שלו, הגיחו מתוך ההאנגרים מחוּפֵּי הבטון בבסיס חיל הים בחיפה והחלו עושות את דרכן אל זירות הלחימה. "הוא עוד הספיק להתקשר לפני שנכנס לצוללת, אבל זו לא הייתה שיחה ארוכה", מספרת אשתו, ש'. "אמרתי לו, 'תשמרו על עצמכם', וזהו. לא היה לי מושג מתי יחזור. הפעם הבאה ששמעתי ממנו הייתה אחרי כמה שבועות, כשהם חזרו לחוף לריענון של 24 שעות. ואז הם יצאו שוב לים לכמה שבועות".
כל אותו זמן היו ר' ועשרות לוחמי הצוללת שלו מנותקים מהעולם החיצון. "כשאנחנו מתחת למים, ובשאגת הארי היינו רוב הזמן מתחת למים, אין לנו קשר עם המפקדה, ואף אחד חוץ מאיתנו לא יודע את המיקום המדויק של הצוללת", הוא מסביר. "בבור של חיל הים יודעים את האזור הכללי שאני נמצא בו במסגרת המשימה שהטילו עליי, אבל הם לא יכולים לעקוב אחרי הפעילות שלי. אם אנחנו צריכים להעביר דיווח, והוא לא ממש דחוף, נתרחק מחוף האויב ומכלי שיט אחרים ונעשה את זה בזמן כמה שיותר קצר. מדי פעם אנחנו יוצרים קשר כדי לעדכן שהכל בסדר, אבל עושים את זה במשורה".
ש', בת 33 וכלכלנית בחברת טבע, מודה שהניתוק הזה קשה מאוד. "הוא כותב לי: 'אני מכבה את הטלפון', ואני יודעת שהפעם הבאה שאדבר איתו יכולה להיות בעוד כמה שבועות", היא מסבירה. "זה משהו שלא קיים לדעתי באף תפקיד אחר בצבא. אין לשלוח הודעה, אין להתקשר, אין פייס-טיים, אין תגיד לילדה לילה טוב. נתק מוחלט. זה הדבר הכי מאתגר בתפקיד הזה".
היו רגעים במלחמה שאמרת: אני חייבת עכשיו לדבר איתו או לכתוב לו?
"ערב אחד נפל טיל איראני לא רחוק מהיישוב שלנו. זה היה בום שלא שמעתי בחיים והיה לי ממש קשה ביום שאחרי. גם לילדה. ואין עם מי לדבר. יכולתי לבקש מקצין האג"ם של שייטת הצוללות לעדכן את ר' בפעם הבאה שהוא ייצור קשר עם המפקדה, אבל את יודעת שהוא בלב ים, אין לך מושג איפה ומה הוא עושה, ואת לא רוצה להגיד לו שקשה לך. את רוצה שיתרכז במשימה שלו".
ר', מתי נודע לך על נפילת הטיל?
"רק אחרי שחזרנו לבסיס".
× × ×
הוא נכנס לתפקיד מפקד הצוללת אח"י דולפין כחודש לפני שאגת הארי. הטקס שבו הוענקה לו דרגת הסגן אלוף התקיים במוזיאון חיל הים בחיפה, למרגלות גשר הפיקוד של הצוללת אח"י דקר. ולא במקרה: זו הייתה בקשה אישית של ר', נכדו של אחד מ-69 אנשי הצוות שנספו באסון.
ב-25 בינואר 1968, בעת שהפליגה מאנגליה לחיפה לקראת כניסתה לשירות בחיל הים, נעלמה הדקר במצולות. 31 שנה לא ידע איש מה עלה בגורלה. ב-28 במאי 1999, אחרי שנים רבות של חיפושים באגן המזרחי של הים התיכון, נתגלו שרידיה במרחק של כ-485 ק"מ מחופי ישראל. סא"ל ר' היה אז ילד בן שבע, וגדל על סיפורה של הצוללת האבודה ועל דמות הסבא שלא הכיר. את השם של הסב אסור לציין מטעמים של ביטחון מידע, שכן הוא עלול לחשוף את זהות הנכד שמחזיק באחד התפקידים המסווגים בצה"ל.
"הסיפור של הדקר תמיד היה נוכח בבית, בעיקר מאז שמצאו את הצוללת", הוא אומר. "יש שני אירועים שאני זוכר מאז שהייתי ילד קטן. האחד זה האזכרה הממלכתית שמתקיימת כל שנה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל (אנשי צוות הדקר מוגדרים כחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, י"ק). יש שם אנדרטה יפה ומצמררת, וכשאתה נכנס פנימה זה ממש כמו צוללת. האירוע השני הוא ההישט לזכר הדקר שמתקיים במפרץ חיפה כל שנה ביום שישי הראשון שאחרי תאריך מציאת הצוללת, כלומר – בסוף מאי או בתחילת יוני".
הצוללת דקר. “הסיפור שלה תמיד היה נוכח בבית, בעיקר מאז שמצאו אותה"
לפני כשלוש שנים הצטרפנו, הצלם גדי קבלו וכותב שורות אלה, אל הצוללת אח"י רהב שהשתתפה בהישט. במהלך הטקס הושלכו ממנה אל תוך המים 69 זרים. "בטקס האחרון, כשכבר הייתי מפקד אח"י דולפין, התעקשתי שהצוללת שלנו תעשה את זה", מספר ר'.
מה סיפרו לך על סבא?
"אבא שלי היה ילד קטן כשקרה האסון וסבתי נפטרה כשהייתי בן 11, כך שלא ממש הכרתי אותו מסיפורים שלהם. דווקא סבתא שלי מצד אמא סיפרה לי עליו המון. ויש חמישה חבר'ה שהיו איתו בצוות הדקר והורדו ממנה לפני היציאה מפורטסמות' או בדרך, בגיברלטר, וכך חייהם ניצלו. גם הם סיפרו לי על סבא - איזה בן אדם, לוחם וחבר הוא היה".
על קיר משרדו של סא"ל ר', בבניין החדש של שייטת הצוללות, מתנוססת תמונת הסבא במדי חיל הים. על הכוננית כמה ספרים שנכתבו על הדקר, ולוח עץ שעליו דגם של הצוללת ופיסת מתכת עם הכיתוב: "גשר לזכרם". "זאת חתיכה מתוך הדקר", הוא מסביר. "כשהוציאו מהמים את הגשר של הצוללת, שנמצא עכשיו במוזיאון, חתכו מתוכו 69 חתיכות, אחת לכל משפחה".
רצה הגורל ובתו נולדה בדיוק ביום השנה למציאת הדקר. "הלידה הייתה ב-23:30 בלילה", מספרת ש'. "רק בדיעבד נודע לי שזה התאריך שבו מצאו את הצוללת. אילו הייתי יודעת אולי הייתי מושכת את החצי שעה הזאת".
שער "ידיעות אחרונות" אחרי מציאת הדקר, 30 במאי 1999
לקראת כניסתו לתפקיד, בפברואר השנה, פורסם בדף הפייסבוק של חיל הים פוסט המבשר על כך שנכדו של אחד מנספי הדקר עתיד להתמנות למפקד צוללת. הראיון איתו נקבע ל-1 במרץ, אלא שיום קודם לכן החל מבצע שאגת הארי. "כשיצאתי לים בשבת בבוקר כיביתי את הטלפון והשארתי אותו בבסיס", מספר ר'. "כשחזרתי אחרי כמה שבועות לריענון ופתחתי את הווטסאפ היו שם מאות הודעות. אחת הראשונות הייתה מדוברת חיל הים: 'למען הסר ספק, הראיון ל'ידיעות אחרונות' נדחה'".
כמו רוב הישראלים, גם הוא הופתע כששמע את ההתרעה ב-28 בפברואר. דווקא אשתו לא הופתעה. "שנה קודם לכן כבר אמרתי שברגע שהוא יקבל פיקוד על צוללת, תוך חודש-חודשיים תפרוץ מלחמה עם איראן", אומרת ש'. "הייתה לי תחושה כזאת. הוא נכנס לתפקיד ב-1 בפברואר, ובדיוק חודש אחר כך החל המבצע. באזעקה הראשונה, לפני שהוא יצא מהבית, הוא אמר: 'אני לא מאמין. זה בדיוק מה שאמרת'. הייתי מוכנה נפשית כי ידעתי שזה יגיע. ועדיין זה היה מאוד-מאוד קשוח, לישון עם ילדה בת שנתיים לבד בממ"ד כשטילים נופלים ואין לך עם מי לדבר, וכשהטלפון שלו מנותק והוא בים".
בראיון, שהתקיים בסופו של דבר לפני כשבועיים, חשף ר' טפח ממה שעשו הצוללת שלו, ושייטת הצוללות בכלל, במהלך מבצע שאגת הארי. את מה שלא חשף אפשר רק לדמיין. "זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית", הוא מסביר. "הרבה מאוד חוסר ודאות ושינויי משימה בים אל מול הערכת מצב. יש לנו שבע זירות פעולה, ובכל זירה שיש בה ים – הצוללות יכולות לפעול, אם זה במשימות של התקפה, במשימות של הגנה ובמשימות של איסוף מודיעין. גם בזירות הקרובות וגם בזירות הרחוקות. בכל הטווחים שאתה מעלה בדעתך. מהפעולות הכי טקטיות של לראות מה קורה על חוף האויב ברמה הוויזואלית ועד לרמת ההרתעה האסטרטגית.
"זה כלי גדול שיכול להיות בכל מקום, והאויב אף פעם לא יודע איפה. נניח שאנחנו רוצים, היפותטית, לשבת מול איזה יעד בחוף ולאסוף עליו מודיעין כדי לאפשר פעולה חשאית כזו או אחרת. אתה יכול להביא כטמ"ם
(כלי טיס מאויש מרחוק, י"ק) שיעבור מעל היעד אחת לכמה שעות, אבל זה לא מספיק טוב והוא עלול להתגלות. הצוללת יכולה לפעול בצורה חשאית ולשהות 24 שעות או יותר מול החוף. ככה אתה רואה מתי השומר שלהם מתחלף, איזו עמדת תצפית יש להם, האם היא מוארת או לא, מה הם מפעילים, איפה הם מפעילים. אתה יכול לזהות רכב שמגיע לבית, אופנוע, אפילו בן אדם בודד.
"עכשיו, מה מיוחד בצוללת? נניח שמתכננים מבצע חשאי באיזה חוף ופתאום, ברגע האמת, מתברר שיש על החוף חבר'ה שיושבים סביב מדורה ועושים פויקה. זה תוקע מבצע. אתה צריך עכשיו לבטל אותו או לדחות אותו. כשאתה בצוללת, הכל טוב. אנחנו שם, לא ממהרים לשום מקום, אף אחד לא רואה אותנו. וזה יתרון מטורף שיש לצוללת ואין לאף אחד אחר".
סא"ל ר' ליד גשר הדקר. “אתה יכול להיות 24 שעות מול חוף אויב. הכל טוב, בצוללת לא ממהרים לשום מקום"
יש לכם בצוללת אנשי מודיעין?
"במידת הצורך יש איתנו חבר'ה ממודיעין חיל הים. הם לא חלק מהצוות הקבוע של הצוללת אלא נספחים ייעודיים לנוהל הקרב".
מדברים הרבה על מצר הורמוז. יצא לכם לעבור שם עם הצוללת?
"כמו שאמרתי, בכל מקום שיש בו ים, הצוללת יכולה לפעול".
ציינת שלצוללת יש יכולות התקפיות. על איזה כלי נשק מדובר?
"יש לי מערכת טורפדו".
ומה עם אמצעים אחרים שקיימים בצוללת על פי מקורות זרים?
"כאמור, יש לי טורפדו".
ויצא לך לשגר טורפדו במלחמה לעבר כלי שיט של האויב?
אני לא יכול להיכנס לזה".
"נתקלתם בצוללות איראניות?" מתעניין קבלו הצלם, "יש להם בכלל צוללות?" סא"ל ר': "יש להם צוללות יחסית מיושנות. בגדול, אני לא יכול להתייחס לצי ספציפי שנתקלנו בו. אני רק יכול לומר שיצא לנו לפגוש צוללות בכל הזירות שבהן פעלנו, ובדרך כלל אנחנו מנתקים מגע. הכי חשוב זה למנוע התנגשות, כי שניכם מאוד שקטים. זה כמו שאתה נוסע במגרש חניה חשוך לגמרי ופתאום מגלה רכב אחר נוסע בלי אורות במרחק שני מטר ממך".
היו מקרים שבהם כלי שיט אחר זיהה אתכם?
"כשאני בעומק אף אחד לא יכול לגלות אותי".
לאיזה עומק אתה יכול להגיע?
"אני לא יכול לציין עומק ספציפי".
מאות מטרים?
"כן".
חיל האוויר פועל באיראן ובזירות נוספות בתיאום עם חיל האוויר האמריקאי. זה נכון גם לגבי צוללות?
"גם אנחנו וגם הם לא ששים לחלוק מידע על הפעילות של הצוללות שלנו".
אנחנו שומעים היום הרבה איומים מכיוון טורקיה ואנחנו יודעים שיש להם צוללות מתקדמות. זה משהו שמעסיק אותך?
"זה לא משהו שאני יכול לדבר עליו. אני כן יכול להגיד את המשפט הבא: גם הים התיכון, גם הים האדום וגם הים הערבי מהווים בשנים האחרונות מוקדי עניין גיאופוליטיים, לכן כולם רוצים לשלוח לשם את הצוללות שלהם".
אתה מוצא את עצמך משמש גם כ"נהג מונית" עבור כוחות קומנדו כאלה ואחרים, כמו שייטת 13?
(ר' נעלב) "לא הייתי קורא לזה נהג מונית. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הרבה יחידות וגופים בצבא ובמערכת הביטחון בכלל, בתוך חיל הים ומחוצה לו, וזה כולל גם הבאת כוחות אל היעד. במקום שבו החשאיות היא פקטור ואתה לא רוצה שיידעו שאתה פועל בו, שם היתרון היחסי שלנו. זו לא אוגדה שמתמרנת בלבנון או בעזה. זו פעילות כירורגית של שלושה אנשים שנכנסים, עושים משהו במשך שעה ויוצאים".
והיכולת הזאת, של שינוע כוחות מיוחדים, קיימת גם במעגל השלישי, של מדינות מרוחקות יותר כמו איראן ותימן?
"היא קיימת בכל הזירות".
סא"ל ר': "אני לא יכול להתייחס לצי ספציפי, אבל פגשנו צוללות בכל זירה ובדרך כלל אנחנו מנתקים מגע. הכי חשוב זה למנוע התנגשות. זה כמו שאתה נוסע במגרש חניה חשוך ופתאום מגלה רכב בלי אורות שני מטר ממך"
× × ×
כמפקד עומדים לנגד עיניו שלושה עקרונות יסוד: ביטחון הצוללת, החשאיות וביצוע המשימה. "אפשר להגדיר את זה במשפט Mission first, safety always", הוא אומר. "לכן, מפקד צוללת הוא אחת ממשרות האמון הכי גדולות שקיימות בצבא. לקחו ילד, במירכאות, ביחס לציים אחרים בעולם אני מאוד צעיר כמפקד, רק בן 34, והלוחמים שלי מאוד צעירים ביחס למקבילים שלהם, ונותנים לך את הכלי הכי יקר שיש לנו (עלות צוללת כזאת נאמדת בכחצי מיליארד יורו, י"ק). אתה יוצא לים עם פקודה מבצעית מסוימת ועם סט של עקרונות ביצוע, ואם הגעת לשטח וראית איזה שינוי בתמונת המצב או בתמונת המודיעין, אתה צריך לקבל החלטות באופן עצמאי".
למשל?
"במלחמה מצאתי את עצמי בהרבה סיטואציות שבהן אני צריך לקבל החלטות, בעיקר מול מנעד החשאיות. יש לנו הגדרה מאוד רחבה של איך אתה מפעיל את הצוללת - כמה רעש אתה יכול להקרין, באיזו תקשורת אתה משתמש, מתי אתה מעלה תורן או פריסקופ. נניח שאנחנו במשימת איסוף חופי שמטרתה לייצר תשתית מודיעינית בשביל כוח אחר של צה"ל. אז אתה בא עם מדיניות מסוימת של חשאיות ואומרים לך: פעם בְּלַיְלָה תדווח על מה שראית. ואז, תוך כדי הפעולה, אתה מבין שראית משהו חריג. ואתה אומר לעצמך: אם אני ממתין ללילה ולא מדווח בזמן אמת על מה שראיתי, או לא מעביר למפקדה את התמונה שצילמתי בפריסקופ, זה כבר לא יהיה רלוונטי ואז אני חוטא למשימה. מצד שני, אני צריך לשמור על חשאיות, כי כשאני מרים תורן כדי לדווח אני חושף את עצמי. כאן המקום שלי כמפקד לקבל החלטה, וזה דורש הרבה יצירתיות. בנושא אחד אין שום פשרות או דילמות, וזה ביטחון הצוללת והצוות".
עד כדי אי-ביצוע המשימה?
"צריך להגיע לסיטואציה מאוד-מאוד קיצונית כדי שזה יקרה. אני אסביר למה: כל המערכות בצוללת הן כפולות ואפילו משולשות. לכל אחת מהן יש גיבוי למקרה של תקלה. יש שני חדרי מצברים, כך שאם אחד הולך השני יכול לספק את החשמל. לכל שסתום יש שסתום חלופי, וכן הלאה. זה מתחיל במערכות הביטחון וממשיך במערכות האחרות: שני פריסקופים, שני הגאים, שתי מצלמות וכדומה. אין שום דבר סינגולרי בצוללת – חוץ מהמפקד. יש לנו מערכת שהיא כמו מפלט, מעלה את הצוללת למעלה במקרה חירום, והיא לא תלויה בחשמל. היא פועלת הכי פשוט שיש. אבל כדי להגיע למצב שאתה משתמש בה צריך לקרות אירוע מאוד- מאוד קיצוני, וזו אחת ההחלטות הכי קשות שמפקד צוללת יכול לקבל. נוהלי ההפעלה של הצוללת הם מאוד מאפשרים בהיבט של ביצוע המשימה, אבל גם מאוד שומרים על הבטיחות שלנו".
את ש', אשתו, זה לא ממש מרגיע: "יש חרדה גדולה. אמנם הוא לא נכנס ללבנון או לעזה, אבל אני לא יודעת איפה הוא ואני לא יכולה להתקשר ולשאול: 'איפה אתם עכשיו?' גם כשהוא חוזר, הוא לא יכול לספר לי איפה הם היו".
את יכולה רק לדמיין.
"אני יכולה רק לדמיין, וזה עוד יותר מפחיד אותי. אני אוהבת לדמיין שהוא בכנרת".
בגלל הייחודיות של הכלי הזה, כל יציאה של צוללת נעשית באישור מפקד החיל או ראש מספן ים, קצין בדרגת תת-אלוף. "כמובן שמפקד שייטת 7 (שייטת הצוללות), שהוא בעצמו מפקד צוללת בעברו, מעורב בכל החלטה, והוא גם האוטוריטה המקצועית הבכירה ביותר בתחום", מדגיש ר'.
את הקשר מול הצוללות שנמצאות בים מנהל מוצב השליטה לצוללות שיושב בבור של חיל הים בקריה בתל-אביב. כיוון שכאמור רוב הזמן אין קשר עם הצוללת, זהו אתגר בפני עצמו להורות לה על שינוי משימה. אבל זה קורה לעיתים תכופות במהלך המלחמה.
סא"ל ר': "אבא שלי היה ילד קטן כשקרה האסון וסבתי נפטרה כשהייתי בן 11, כך שלא ממש הכרתי את סבא מסיפורים שלהם. אבל יש חמישה חבר'ה שהיו איתו בצוות וניצלו כי הם הורדו מהדקר בפורטסמות' או בגיברלטר, והם סיפרו לי איזה בן אדם, לוחם וחבר הוא היה"
"קודם כל, יש לי בנק משימות", מסביר ר'. "אומרים לי: 'סע למשימה א' – ואני יודע איפה זה נמצא ומה המטרה. ואם רוצים לתת לי שינוי משימה מעכשיו לעכשיו, יש להם דרך לשדר לי תקשורת שאני יודע רק לקלוט אותה. המתח הזה שבין ביצוע המשימה לבין חשאיות הצוללת בא לידי ביטוי גם בנושא השליטה. היום אתה יכול לראות מהבור בקריה את מה שהטייס רואה בעין, את מה שהכטמ"ם רואה בעין, אפילו את מה שמפקד הטנק או לוחם החי"ר רואה בעין. הכל מחובר למפקדה. בצוללת זה שונה. אני יכול לשדר למפקדה את מה שאני רואה בפריסקופ, אבל שוב, בשביל זה אני צריך לחשוף את עצמי".
זה רק פריסקופ, או שאתה יכול להרים מהצוללת רחפן או משהו דומה?
"יש מגוון רחב של אמצעי גילוי, חלקם מתוך הצוללת, חלקם גם יוצאים החוצה", אומר ר', וקולט את מבטו הדרוך של קצין ביטחון המידע שיושב איתנו בראיון. "לא אמרתי איזה אמצעים, לא אמרתי מה הטווח, לא אמרתי איך מתקשרים עם זה".
× × ×
הוא התגייס לצה"ל ב-2010 ולמרות המורשת המשפחתית, לא חלם להגיע לצוללות. "שלחו לי מיון לקורס טיס אבל לא התקבלתי. הפסד שלהם", הוא אומר. "עשיתי גיבוש שייטת 13, סיימתי אותו אבל לא עברתי. ואז התקבלתי לקורס חובלים. שם כבר היה לי ברור שאני רוצה להגיע לצוללות, אבל לא בגלל סבא, אלא מתוך מניע מקצועי ומבצעי. בסוף,
זו הפעילות הכי מסווגת, הכי מבצעית, בטווחים הכי רחוקים, עם כוח האדם הכי איכותי וגם עם המורכבות הפיקודית הכי משמעותית".
בטקס קבלת הדרגה. “רציתי לצוללות אבל לא בגלל סבא, אלא כי זו הפעילות הכי מסווגת"
באיזה שלב בקורס מייעדים אותך לצוללות?
"היום זה קורה בשלב מוקדם יחסית: חצי שנה אחרי תחילת קורס החובלים אתה כבר יודע אם תהיה בצוללות, בקורבטות - שזה ספינות הסער 6 הגדולות - או בסטי"ל קטן סלאש דבורה. בתקופתי זה היה לקראת השלב האחרון של הקורס".
לצד החלוקה לסוגים של כלי שיט, הקורס מחולק לשלוש מגמות: שיט, מכונה ואלקטרוניקה. ר' סיים את הקורס, שנמשך אז שנתיים וארבעה חודשים, במגמת שיט, ובתפקידו הראשון שובץ כסגן מפקד מחלקה בצוללת אח"י דולפין שעליה הוא מפקד כיום: "למעשה, את כל התפקידים שלי בים עשיתי באותה צוללת: סגן מפקד מחלקת גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר, י"ק), סגן מפקד מחלקת נשק, קצין נשק, סגן מפקד אח"י דולפין – ומפקד הצוללת". בין לבין ביצע גם שני תפקידי מטה ביבשה: קצין האג"ם של שייטת הצוללות, ותפקיד נוסף במחלקת המבצעים של חיל הים שעסק ב"עולמות המעגל השלישי", כהגדרתו.
למרות ניסיונו, הוא נדרש לעבור הכשרה ייעודית של שנה שלמה לקראת קבלת הפיקוד על הצוללת, בנוסף לקורס פו"ם (המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה). "יש דברים בצוללת שרק המפקד עושה, ויש מרווח גדול של קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, להבין מה הדרג הפוקד צריך ממני ואיך אני מתרגם את זה לפעולות בים מבלי שאני יכול לשאול או להתייעץ איתו בזמן אמת", הוא מסביר. "לכן נדרשת הכשרה מעמיקה וממושכת כל כך לפני שמקבלים את הפיקוד על הצוללת".
תאר לי את האתגרים שאתה מתמודד איתם כמפקד צוללת.
"האתגר הראשון הוא מבצעי. לשלוח צוללת לים זה דבר קל, במירכאות. האתגר הוא לראות את השינויים שהתרחשו בזירה. אתה מגיע לזירה שהיית בה הרבה פעמים וצריך להבין מה שונה פה ואיך זה משפיע על המשימה שלי. האתגר השני זה האמל"ח. אנחנו כל הזמן קולטים אמצעי לחימה חדשים – גם דברים שיורים וגם דברים שאוספים מודיעין - וצריך לדעת איך ליישם אותם בצורה הכי טובה, יעילה וחשאית. והאתגר השלישי, אבל לא בחשיבותו, הוא האתגר הפיקודי. לנתק חבלים ולצאת לים במלחמה כזאת, כשנופלים לך טילים ליד הבית - זה מאוד מורכב לאיש משפחה. נדרשת המון כנות מול הלוחמים. זה בסדר להגיד להם: 'אני לא יודע מה קורה בחוף, אבל מהמשימה שקיבלנו אני מבין אחת-שתיים-שלוש'. גם אני וגם הם חיים בחוסר ודאות. זה חלק בלתי נפרד מהשירות בצוללת".
אפילו ברמה שפגע לחייל טיל בבית והוא לא יודע?
"בצוללת אחרת היה חייל שאחיו נהרג בלחימה. המפקדה מצאה את הדרך להודיע למפקד הצוללת, והוא זה שבישר לחייל. ואז נכנסו לאופרציה מורכבת מאוד של לחלץ אותו כדי שיספיק להגיע ללוויה של אחיו, ולהביא לו מחליף. זה היה ביום שישי בערב, הצוללת הייתה רחוק מאוד מחופי הארץ. אז הוציאו סטי"ל ללב ים כשעל הסיפון שלו מסוק, וכך ביצעו את ההחלפה. לי היה מקרה של לוחם שבן משפחה שלו הלך לעולמו באופן מפתיע. זה קרה בהפלגת אימון, כשהיינו קרובים יחסית לנמל, כך שההוצאה שלו הייתה פשוטה יחסית. ועדיין, זו סיטואציה מורכבת – איך לבשר את זה לאותו לוחם".
היו לכם גם אירועי חילוץ על רקע מצבי חירום בריאותיים?
"זה תלוי באיזו זירה אתה נמצא, המרחק מהחוף והיכולת שלך לעלות מעל המים. יש בצוללת רופא שיודע לייצב מצב למשך שעות עם חמצן וציוד רפואי מתקדם יחסית, ואפילו לבצע ניתוחי חירום".
כולל חדר ניתוח?
"לקרוא לזה חדר ניתוח יהיה עלבון לחדרי הניתוח".
הניתוק הקיצוני מזמן גם סיטואציות משעשעות, שהן חלק מהווי הצוללות. "חייל יכול להחליט שהוא זורק איזושהי שמועה ואף אחד לא יכול להפריך אותה כי אין אינטרנט או צ'אט ג'יפיטי", צוחק ר'. "וזה יכול לרוץ עכשיו שבועיים-שלושה, עד שנחזור לחוף. קח לדוגמה את האלחוטן, שהוא הלוחם היחיד בצוללת שמקבל את התקשורת לפני שהיא מגיעה אליי. זה דורש יחסי אמון מאוד משמעותיים. הוא יכול לקבל הודעות מאוד רגישות מבחינה מבצעית, אבל לפעמים הוא מנצל את זה כדי לצחוק עם החבר'ה. למשל, הוא יודיע להם שאנגליה ניצחה את ארגנטינה בחצי גמר המונדיאל – ורק כשנחזור לחוף הם יגלו שארגנטינה ניצחה".
מדברים הרבה על מצר הורמוז. יצא לך לעבור שם? "בכל מקום שיש בו ים, הצוללת יכולה לפעול". ציינת שיש לכם יכולות התקפיות. איזה? "יש לי מערכת טורפדו". מה עם אמצעים אחרים שקיימים לפי מקורות זרים? "כאמור, יש לי טורפדו"
× × ×
מעגן הצוללות בבסיס חיל הים בחיפה, המכונה "פולינום" ונקרא על שם מייסד שייטת הצוללת יוסף דרור, הוא אחד האתרים הרגישים והמסווגים ביותר בצה"ל. לצוללת עצמה אסור לעלות עם טלפונים, מצלמות, ואפילו מפתחות עם שלט לרכב. את התמונות לכתבה צילם קבלו במצלמה שהביא איתו נציג דוברות חיל הים, והתמונות הועברו אליו לאחר בדיקה יסודית של אנשי ביטחון המידע, שטישטשו כל פרט רגיש.
כשירדנו לאח"י דולפין היא הייתה בהכנות לקראת יציאה להפלגת אימון של ארבעה ימים. אבל גם הפלגת אימון קצרה יכולה להפוך בן רגע לפעילות מבצעית של שבועיים או שלושה. זה חלק מחוסר הוודאות שבו הם נמצאים כל העת.
הלוחמים, במדים טקטיים, העמיסו על הצוללת ארגזי ירקות, פירות ובשר קפוא לקראת היציאה לים. על הצפיפות ותחושת המחנק בצוללת כבר נכתב רבות. אפילו חדר המפקד, שמשמש גם כמשרד, הוא כוך שלא יכול להכיל יותר משני אנשים בעמידה. על הקיר כספת המכילה פקודות מבצע סופר-מסווגות ותמונות של אשתו ובתו של ר'. ש' ביקרה פעם אחת בצוללת – וזה הספיק לה. "הוא ניסה לעשות עליי פוזות אחרי חצי שנה שיצאנו", היא נזכרת. "אמרתי לו: 'זה לא בשבילי. אני קלסטרופובית'".
השהות הארוכה בים גובה ממנו מחיר כאבא. "הפסדתי דברים חשובים בהתפתחות של הילדה", הוא אומר. "למשל, כשהיא התחילה לזחול. לפעמים אתה חוזר הביתה ולא יודע אם היא תרוץ אליך בשמחה או שתכעס עליך. כשאני בבית, אני מנסה לנצל את הזמן בצורה הכי טובה, עם אשתי וגם עם הילדה".
ר' עם בני משפחתו. “אני בא הביתה ולא יודע אם הילדה תשמח או תכעס"
ש': "הוא האבא הכי טוב בעולם ומנסה לפצות על כל רגע שהוא לא איתה. עכשיו הוא היה שבוע בים ולא ישן כמעט. כשהגיע הביתה אמרתי לו, 'לך תנוח, תעשה שנ"צ'. אבל הוא לא היה מוכן לפספס רגע איתה. הם משחקים, משתוללים, מבשלים ביחד, עושים שטויות. היא הכי ילדה של אבא".
ר: "כל יום שהיא נותנת לי לעשות מה שאני עושה הוא לא מובן מאליו".
בקרוב תגיע לארץ מגרמניה הצוללת השישית של צה"ל, אח"י דרקון. בעוד כמה שנים יתחיל חיל הים לקלוט את הדור הבא של סדרת הדקר, שנקראת על שם הצוללת ההיא. הראשונה שבהן תחליף את הצוללת של סא"ל ר', שנכנסה לשירות במרץ 1999 - חודשיים לפני מציאת הדקר. אח"י דולפין תצא אז לגמלאות, אבל המורשת שהותירו אחריהם סבו של ר' וחבריו תמשיך ללוות את שייטת הצוללות, והפצע שהותיר אחריו אחד האסונות הכבדים בתולדות צה"ל לא יגליד לעולם.
