1. זה אחד מהרגעים האלו שבהם אני כותב את הטור ולא יודע אם עד פרסומו תפרוץ עוד מלחמה, וזה נראה לנו נורמלי. האמת היא שרציתי להגיד כעת שמתרגלים לכל, אבל זה לא ממש נכון. הנה, השבוע מתחיל בין הזמנים וחרדים צעירים יטיילו בארץ היפה שלנו. בעבר הייתי מסתכל עליהם בעין יפה: עוצר להם טרמפים, מסביר להם פנים, מדבר איתם בלימוד (רק אסביר ש"לדבר איתם בלימוד" הוא מושג שספגתי במקום שבו גדלתי, והכוונה לדבר על איזו סוגיה בגמרא, להתפלפל עליה).
אם אתם קוראים טור זה מעת לעת אתם מבינים לבד, אני מניח, שזה לא המצב היום, וסהדי במרומים שאני אומר זאת בכאב. אעיד רגע על עצמי, ברשותכם: יש משהו שירשתי לדעתי מאבי וספוג גנטית בעצמותיי, וזה סוג של אהבת אדם אוטומטית. אני באמת, בבסיס שלי, רואה אנשים ומרגיש אליהם איזו אמפתיה. אני לא רואה את ההשתייכות שלהם, לא הפוליטית ולא המגזרית. בגדול, אני רואה אדם, ואני קודם כל בעדו. ממש קל לי ללמד עליו זכות. אבל בנקודת הזמן הזו, זה כבר לא עובד לי עם המגזר החרדי. לראות אותם עכשיו מסתובבים להנאתם בחופשת בין הזמנים, וואלה, לא מגניב לי. אני רואה חבר'ה בריאים בני 19 ו-20 בדרך לאיזה מסלול או מעיין, וחושב כמה פלוגות הם יכלו למלא. אתה רואה צעירים שנהנים מהשקט הביטחוני בצפון, ולא יכול שלא לחשוב על כמה צריך כל אחד ואחד מהם עכשיו בעמדות ההגנה על ארצנו. הם מטיילים פה בלי דאגות, ובני גילם החילונים והדתיים-הלאומיים פונים אליי בפייסבוק מאיזה מוצב בסוריה ושואלים אם אני יכול לדאוג להם למצנן כי הם נצלים בחום. פשוט נצלים. ואני חושב עליהם. הם לא היו בבית 28 יום. לבד בסוריה. ופה הצעירים החרדים מסתובבים בכיף שלהם בצומת צמח וקונים בשר למנגל, עוצרים טרמפים לנחל זוויתן.
חרדים מטיילים בבין הזמנים. ידנו המושטת לא פגשה יד אחות
יש משהו פשוט שלא צריך הרבה עומק כדי להבין אותו. אומר זאת בשלוש מילים: זה לא פייר. פשוט לא פייר.
2. אני חייב שתבינו ותאמינו לי באיזו עין טובה הייתי מסתכל עליהם בעבר. הייתי רואה אותם בדרכים וחושב, וואלה, הם מטיילים בארץ. הולכים בה ברגל. אוהבים אותה. זה דבר טוב. חיובי. הם גם פוגשים בדרך את עמך ישראל. אפילו שמחתי שהם יוצאים לשמש אחרי חודשים של ישיבה בבית המדרש. מזיזים את הגוף. רציתי כמובן שיתגייסו, אבל לא פעפע בי הכעס הזה שיש בי עכשיו. לא הייתה תחושת הדחיפות. תחושת העלבון. תחושת ההפקרה. לא עברו לנגד עיניי כל תמונותיהם של מאות ההרוגים בני גילם שנפלו בקרב, של עשרות אלפי הפצועים בגוף ובנפש שבמחלקות השיקום. אבל קרה לנו משהו במדינה הזו, וכן, אני מודה בצער שאני כבר מתקשה לעצור לצעירים חרדים שעומדים בטרמפיאדה בבין הזמנים. מתקשה להושיט להם את ידי. כי כשאני ביקשתי מהם עזרה וכשאנחנו אמרנו להם שאנחנו חייבים אותם למלא את השורות, הם השיבו פנינו ריקם. ואין בי, חלילה, שנאה אישית אל הצעירים עצמם, אני רואה בהם תינוקות שנשבו, אבל יש בי כעס עצום על ההנהגה שלהם, התורנית והפוליטית, שידנו המושטת לא פגשה יד אחות.
3. אבל אם כבר מדברים על חרדים בבין הזמנים, ובתקווה שחלקם יקראו את הטור הזה, אגיד עוד משהו, כי בכל זאת אנחנו אחרי צום תשעה באב וצריך להרבות באהבת חינם: חרדים יקרים היוצאים כעת לטייל בבין הזמנים - ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.
אחת מחוויות הילדות המכוננות שלי הייתה אירוע בסוף שנות ה-80 שבו שני מטיילים חרדים נעלמו באחד מנחלי הצפון. מצאו את הבגדים שלהם על הגדה, והם נמוגו. כמה מבני משפחתם התארחו אצלנו בבית בחלק מימי החיפושים. הייתה התארגנות של מתנדבים וכוחות הצלה רבים לתור אחריהם, וכילד הסתכלתי על הכל בדאגה רבה. אני זוכר גם שהייתה איזו אישה כזו, מעין מכשפה, שאמרה שהיא ראתה בעיני רוחה את שניהם חיים באיזו מערה. למרבה הצער, אחרי כמה ימים סוערים וטרופים, נמצאו גופותיהם. הם טבעו. אני מספר את זה כדי להגיד לכם, מטיילים אהובים שיצאו לבין הזמנים: בואו ננסה להעביר קיץ אחד בלי אסונות.
הם מטיילים פה בלי דאגות, ובני גילם החילונים והדתיים–הלאומיים פונים אליי בפייסבוק מאיזה מוצב בסוריה ושואלים אם אני יכול לדאוג להם למצנן כי הם נצלים בחום
4. יש לי אח, דורון גלבוע, שבקיא בתחום הטיולים, וליקטתי איתו המלצות חשובות. אני שם אותן כאן בתפילה שתשמרו על עצמכם: ראשית, צריך להיות ברור לכם, ההורים, שנער לא באמת אחראי על עצמו. מבחינת החוק, ויש היגיון רב בכך, ההורים הם האפוטרופסים והאחראים הבלעדיים על ילדיהם. שנית, ועכשיו אני פונה למטיילים עצמם - הכנת הטיול היא חובה. אז אנא, לפני שאתם יוצאים בררו - האם המסלול מתאים לגיל ולכוחות של המטיילים, מה מזג האוויר, האם יש לכם ביגוד מתאים והאם כולם יודעים לשחות? בריכה בטבע איננה מקווה. היא עמוקה מאוד, ולפעמים יש בה סכנות נוספות של סחף או אבנים גדולות. ואולי זה מקום שבכלל עדיף להגיע אליו עם מדריך?
5. הלאה: תמיד חשוב להשאיר הודעה לאדם בחוץ על מיקום הטיול, ובסיום היום לעדכן היכן אתם הולכים לישון. חשוב גם למרוח קרם הגנה, ולהגיע עם נעלי הליכה מתאימות, כובע ומינימום שלושה ליטרים מים לאדם. תמדדו את זה. לא לזלזל. אלה דברים כאילו פשוטים, אבל מצילי חיים. באמת. בלי לפגוע, חלילה, אבל זה פשוט לא נכון לטייל בבגדי "שחור-לבן" קלאסיים. הם לא מתאימים לתנאי השטח. עוד דבר חשוב שלצערי קורה לעיתים וחובה להימנע ממנו: אל תלכו למסלולים לבד, ובמקרה של נתק בקבוצה, הישארו במקום שבו אתם נמצאים. היזהרו מבורות ומחפצים חשודים. אל תלכו על הכביש או על פסי רכבת, לא משנה באיזו שעה. צאו מהמסלול לפחות שעה לפני החשיכה. במקרה חירום ניתן לפנות למד"א או למשטרה והם יזעיקו יחידת חילוץ, אבל יש להשתמש בכך רק בעת צורך אמיתי.
שיהיה לכם קיץ בריא. שמרו על עצמכם והלוואי שבקרוב תגיעו גם ללשכת הגיוס. שבת שלום.
