לפני כשבועיים, בשתיים בלילה שבין רביעי לחמישי, נשמעה אזעקה באחד המוצבים שלמרגלות הר החרמון. כוח הלוחמים שהוקפץ לאזור תודרך כי זוהתה תנועה חשודה בשטח סוריה. הם החלו לטפס במעלה ההר, מבלי לדעת מי מחכה להם שם. על פי סקירות המודיעין שמקבלים הכוחות, בשטח הזה פועלים מחבלי חיזבאללה שמנסה להשתקם, חוליות חמאס שמגיעות דרך טורקיה, תושבים חמושים, מבריחים ותמיד קיימת הסכנה שגם אנשיו של אחמד א-שרע, שליט סוריה הנוכחי, יחליטו לפעול נגד חיילי צה"ל. כל תקרית כזו עלולה להסתיים בקרב, שאיש לא יודע איך הוא יתחיל ובוודאי לא איך ייגמר.
בחסות החשיכה אותרו ארבע דמויות נעות, והכוח החל לצמצם מרחק לעברן. המתח היה גבוה, וכשנוצר המגע, חלפו דקות ארוכות ומורטות עצבים, עד שהן זוהו: ארבעה נערים יהודים מישראל, הצעיר שבהם בן 13 וחצי, הבוגר בן 17. הם יצאו ל"פעולה קרבית", כלשונם – עם ציוד ללילה, בלי נשק ועם טלפונים "מבצעיים" ריקים, כאלה שתנועת "חלוצי הבשן" ששלחה אותם מספקת במיוחד לפעולות כאלה, אחרי שלמדה בדרך הקשה שטלפונים שנתפסים לא חוזרים.
הנערים ואנשי התנועה טוענים כי נורתה לעברם אש גם אחרי ש"החמ"ל" של "חלוצי הבשן" עדכן את המג"ד ואת המח"ט שמדובר ביהודים, וגם אחרי שסוכמה יציאה מתואמת. בתלונה שהגישו אחר כך למצ"ח, תיארו הנערים מסכת אלימה: ידיים שנקשרו בחולצות שהופשטו, עיניים מכוסות, אגרוף בעורף ואיומים כמו "פעם הבאה הגופה שלך תהיה מפוררת ולא יזהו אותך בארון". בתחנת המשטרה, כך העיד אחד מהם, אמר להם שוטר: "חבל שדאעש לא חטפו אתכם והרגו אתכם". למחרת שוחררו הארבעה בהסכמה בתנאים מגבילים - הרחקה מהאזור וקנס של 1,500 שקל.
בצה"ל ובמשטרה מטילים ספק בגרסה שמסרו הנערים. קצין בצה"ל מספר שזו חלק מהטקטיקה, כדי לזכות בכותרות ובתמיכה פוליטית. אבל גם אם אין אמת בכל הטענות הללו, אפשר להניח שלא הייתה שמחה גדולה בקרב לוחמי צה"ל כשגילו מי גרר אותם לסיור לילי בשטח אויב, בסיטואציה שהייתה יכולה להחמיר בקלות –אם חלילה, למשל, הם היו נחטפים ונעלמים לעומק סוריה. וזה אכן תסריט הבלהה: לא חסר מי שארבעה נערים ישראלים הוא פרס עבורם - מקומיים, שלוחי איראן וחיזבאללה, ומי לא. "זה חלום והישג אדיר מבחינתם", אומר נ', קצין מילואים בגזרה, "לתפוס מתנחל שקורא לכבוש את סוריה".
גם התקשורת הערבית מגלה לא מעט עניין במסתננים למדינה. כל אירוע כזה –והיו לא מעט בשבועות האחרונים– הוא בעיניהם עוד הוכחה שישראל לא נמצאת בסוריה כדי להגן על עצמה, אלא כדי להתיישב בה. בעיני צה"ל, נערי הגבעות החדשים האלה הם גורם מסוכן, שגוזל כוחות ומשאבים, שהצבא זקוק להם במקומות אחרים. גורם ביטחוני אומר כי הם פורעים שמסכנים אח חייהם שלהם –ואת חיי החיילים. אבל הנערים ואנשי התנועה ששלחה אותם רואים את עצמם כחלוצים, החוליה המבצעת של חזון ההתיישבות בסוריה.
התוכנית של "חלוצי הבשן" היא "כיבוש, גירוש והתיישבות" של יהודים מישראל בשטחים של דרום סוריה. לתנועה הזאת יש אחות תאומה, "עורי צפון", שדורשת בדיוק את אותו הדבר בדרום לבנון: סיפוח של רצועה ברוחב 30 קילומטר, "עד מעל לליטני ובשאיפה עד הזהרני".
מאחורי שתי התנועות עומד אותו אדם: עמוס עזריה, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת אריאל, חוקר בינה מלאכותית, תושב ההתנחלות שא-נור לשעבר, ממפוני צפון השומרון ב-2005. איש אקדמיה מן המניין, שביום עוסק בלמידת מכונה ובקשר בין סוכני AI לאדם, ובשאר הזמן פועל כדי להקים התנחלויות בסוריה ובלבנון.
הצעד הראשון שהפעילים מכוונים אליו: הנירמול של שהייתם בשטח. "ההצלחה הגדולה", מסביר המייסד, פרופ' עזריה, "היא כשמגיעים למצב שהמאבק הוא לא על להעיף אותנו, אלא על לא לאפשר לנו לבנות. כמו גבעה ביהודה ושומרון, שהורסים פעמיים-שלוש בשבוע, אבל כבר לא מנסים לעצור את מי שנמצא שם"
קל לפטור את התופעה הזאת בהינף יד כתנועה אזוטרית של כמה מטורללים. הפעילים מונים רק מאות בודדות, וזה עוד במעגלים הרחבים. התקציב מגיע מתרומות פרטיות וגיוסי המונים שהניבו בסך הכול כמה עשרות אלפי שקלים. אין מסמכי מדיניות, אין מטה או משרדים, וחלק מהמייסדים אפילו מסרבים להזדהות. אבל מי שמסתפק בספירת המלאי הזאת מפספס את המנגנון: לתנועות האלה יש שני נכסים שכסף לא קונה - תבנית פעולה שכבר הוכיחה את עצמה פעם אחת, ביו"ש; וגב פוליטי שמגיע עד לצמרת הממשלה. בצבא מודאגים ומזהירים, הפעילות שלהם מחוללת נזק תדמיתי בינלאומי – אבל את פרופ' עזריה והגרעין הקשה של נערי הגבעות החדשים שלו מעניין רק דבר אחד: שהגיע הזמן לפרוע את ההבטחה האלוהית על הארץ ולהתיישב מהים (סוף) ועד הנהר (פרת). "ובשביל זה אנחנו עושים מילואים? בשביל זה אני לא בבית עם המשפחה שלי?", מתרעם הקצין נ'. "זה מעצבן. למה אני בכלל צריך להתעסק בחרא הזה?".
× × ×
פרופ' עזריה מספר שהתובנה שהולידה את המיזם שלו הכתה בו יומיים אחרי טבח 7 באוקטובר: הפתרון היחיד הוא התיישבות – קודם כול בעזה. בהמשך עבר לגור במאחז המאולתר אלי-עזה וארגן את "צעדת הראל", על שם סרן הראל שרביט ז"ל שנפל ברצועה: כ-500 מפגינים חצו יחד איתו את הגדר לעזה. עזריה נעצר והורחק לשלושה חודשים. "הבנתי שאני מוגבל בפעילות בעזה", הוא אומר, "אז עברתי להתמקד בצפון".
כשרס"ל (מיל') ישראל סוקול ז"ל, לוחם גבעתי וסטודנט לפיזיקה, נהרג בקרב בעזה בינואר 2024, בא עזריה לנחם את המשפחה בקרני שומרון. בשבעה הכיר מקרוב את המשפחה, הפעילה בתנועת ההתנחלות "נחלה", ושמע על רעיונותיו של סוקול להתיישב בדרום לבנון. שם, לדבריו, התגבש הרעיון להקים תנועה. אחותו של סוקול, אנה סלוצקין, הפכה למייסדת שותפה. נפתחה קבוצת ווטסאפ, ואנשים התחילו להצטרף.
כך נולדה "עורי צפון". הפעולה הראשונה הייתה הפגנה של כ-80 איש שיצאו מצומת אלונים שליד טבעון לכיוון גבול לבנון בקריאה לכיבוש מלא של השטח. אחר כך הפריחו פעילי התנועה הודעות פינוי בעברית ובערבית לעבר הכפרים בדרום לבנון, באמצעות בלוני הליום ורחפנים – ואז הגיע גם הסיקור המשמעותי הראשון בתקשורת הערבית. אל כנס הייסוד של התנועה הוזמן לדבר חגי בן ארצי, אחיה של שרה נתניהו. "התפרסמה כתבה בערבית שנתניהו הוא זה ששלח את גיסו לכנס, כסוג של הצהרת כוונות של הממשלה", אומר עזריה.
באוקטובר 2024 חצתה קבוצה ראשונה את הגבול: שש-שבע משפחות עם ציוד ואוהלים הגיעו לשטח ליד הכפר מארון א-ראס, שהיה אז נטוש. הן נטעו ארזים והקימו פינת זיכרון. כמו כן המשפחות קראו לעצמן "מי מרום", וטענו כי הקימו "מאחז". החיילים שהגיעו למקום הופתעו ופינו את הפעילים. בצה"ל הגיבו כי מדובר באירוע "חמור שמהווה סכנת חיים ופוגע ביכולות של צה"ל לפעול במרחב ולעמוד במשימה". כיום הגרעין מצרף משפחות ל"התיישבות עתידית" בשטח.
שבועות אחר כך נפל משטר אסד, ועזריה זיהה הזדמנות שנייה. "אסד נופל, והיו אז אפילו דיבורים שמדינת ישראל יכולה לקחת שליש מסוריה", הוא אומר. נאום של ראש הממשלה נתניהו סיפק לו את הצידוק הרעיוני: ההסכם להפרדת כוחות מ-1974, אמר רה"מ, קרס ברגע שמשטר אסד קרס. זו לוגיקה שכמובן לא תקפה במשפט הבינלאומי, אבל עזריה חיבק אותה ולקח צעד קדימה: "אם ההסכם מ-74' בוטל, אין שום סיבה שלא תהיה שם התיישבות", הוא פוסק. "קוניטרה פונתה בכלל בגלל אותו הסכם – אז לגביה לפחות לא צריכה להיות שאלה. זה המינימום שבמינימום".
הפעילים מכנים את עצמם "חלוצי הבשן". "אני קורא להם פורעי הבשן", אומר קצין המשרת בגזרה. "בשם 'חלוצי הבשן' מסתתר איזה קונטקסט חיובי - חלוציות, ישראליות וכו' - ובחוויה שלי כאן קורה ההפך. חלוץ הוא לא מישהו שפוגע בביטחון של המרחב שעליו הוא מגן - אבל פורע כן"
כמה חודשים לאחר מכן קמה התנועה האחות, "חלוצי הבשן", לכיבוש והתיישבות בסוריה. מאז ביצעו פעילי התנועה עשרות חדירות לשטח סוריה, ובעת האחרונה, בחסות חופשת הקיץ, "הפעולות המבצעיות" מתרחשות בתדירות כמעט יומיומית. בשבוע שעבר פעילי "חלוצי הבשן" שהו בשטח סוריה חמישה ימים, גם אם לא ברצף. אחד מהם אף התראיין לרשת ב' בעודו בשטח. בתוך כך, בגזרה הלבנונית, חצתה קבוצת פעילות את הגבול לדרום לבנון ורחצה בנחל החצבני – הצעירה שבהן בת 9 – עד שכוח צה"ל שהגיע למקום הוציא אותן מהשטח. "גם אם זה בגדר קוריוז", אומר גורם ביטחוני, "זה קוריוז מסוכן מאוד".
× × ×
בינתיים פרופ' עזריה מנסה למסד את הגוף שהקים, "והכל תוך כדי תנועה", כהגדרתו. ההשראה: המאחזים הבלתי-חוקיים ביו"ש. ההחלטות מתקבלות בקבוצות ווטסאפ ובפגישות זום של הגרעין המוביל. חלק מהפעילים כאמור כלל לא מוכן להיחשף, בשל מעורבותן של התנועות בפעילות לא-חוקית.
בין מובילי "עורי צפון" אפשר למצוא את חיים-סנדר פרלמן, מי שהוגדר כחשוד המרכזי ברצח שני פלסטינים בדקירות בירושלים בשנת 1998, אך לא נאשם בתיק. ב-2010 הוא נעצר על ידי השב"כ למשך 31 יום, שמר על שתיקה ושוחרר מחוסר ראיות. לאחרונה שוחרר משירות מילואים בצה"ל לבקשת השב"כ. ב"חלוצי הבשן" אחד המובילים הוא צהל ציפורי, חבר ליכוד ותיק שעיקר פעילותו בתחום הפרלמנטרי עוסקת בתיאום פגישות עם חברי כנסת. באוקטובר 23' הוא שיתף ברשתות החברתיות פוסט שקורא למדינת ישראל לעשות עסקת חילופי שבויים שבמסגרתה תיתן ישראל לחמאס את אהוד ברק, דן חלוץ, אהוד אולמרט, בוגי יעלון ואת כל העיתונאים של ערוצים 11, 12 ו-13. לצידם יש עוד כמה עשרות פעילים שהם "הגרעין הקשה" של שתי התנועות, ומסביבם עוד כמה מאות שמגיעות לכנסים ופעילויות אחרות. ב"עורי צפון" נערך למשל אחת לחודש מפגש מקוון בשם "לבנון בסלון" – גרסה התיישבותית לפורמט "זיכרון בסלון" – ובו מספרים, לדוגמה, על יישוב יהודי בחאצביא בימי בית שני ועל יהודי צור וצידון.
יש גם שלד משפטי, והוא מספר סיפור בפני עצמו. פעילות "חלוצי הבשן" מתנהלת תחת עמותה בשם "וירשתם אותה", ואילו "עורי צפון" רשומה כעמותה נפרדת. המעטפת המשפטית מאפשרת לתנועות לקבל כספים ותרומות, ובהמשך גם להשתתף במכרזים של המדינה על פעילויות חינוכיות, סיורים ומתן שירותים אחרים.
ב"וירשתם אותה" מככבים פעילי ימין ותיקים: אליעזר רקוב, ששימש כעוזרו של איתמר בן גביר, הוא מורשה חתימה בעמותה. במהלך קמפיין הבחירות הקודם הוגש נגד רקוב כתב אישום בגין תקיפה של קטין, שביקש ממנו צמידים של הקמפיין. לימים מונה בן גביר לשר לביטחון לאומי, ועם או בלי קשר, בנובמבר 2024 ביקשה המשטרה מבית המשפט למחוק את כתב האישום. בית המשפט נעתר. היום רקוב עובד בלשכתו של השר יצחק וסרלאוף. בוועדת הביקורת של העמותה חבר גם אורי אמסלי, קבלן מקריית-ארבע, שהסתבך בעבר עם החוק לאחר שלפי כתב האישום איים על שוטרת שהשתתפה בפינוי של בתו ממאחז לא-חוקי ליד קריית ארבע, והורשע בהעלבת עובד ציבור. עוד נמצאים בווירשתם אותה" גם אילן תור, ממייסדי קריית-ארבע, גם הוא חבר בוועדת הביקורת; וישי דברת, פעיל מאזור חברון ומאנשי "השומר יו"ש", ארגון שמירה לחוות ביהודה ושומרון.
חלק מאנשי "וירשתם אותה" פעילים גם ב"חלוצי הבשן". את הפעילים מול הרשויות מייצג משפטית ארגון "חוננו". במילים אחרות: התנועה "החדשה" להתיישבות בסוריה יושבת על תשתית אנושית ומשפטית ותיקה מאוד – זו של מפעל המאחזים ביהודה ושומרון.
פרופ' עזריה לא מנסה לרגע להסתיר מאיפה הוא שואב השראה, וזה לא ממייבשי הביצות של החולה. "המודל דומה מאוד לחומש", הוא אומר, ומתכוון להתנחלות בצפון השומרון שהוכשרה מחדש, כמעט 20 שנה אחרי שפונתה. "גם ב'עורי צפון' וגם ב'חלוצי הבשן'. ואני כן מקווה שהפעם זה ייקח פחות מ-15 שנה עד שזה יוכר כך".
יש להם גם תוכנית פחות או יותר סדורה. הרב אליהו בן אשר, מהוגי תנועת "חלוצי הבשן" וחייל מילואים המשרת באזור, מדבר על רעיון "האִזרוח" – הפיכה של השטח לזמין ככל האפשר לפעילות אזרחית, שהיא לדבריו תנאי מקדים להתיישבות. מה זה אומר? טיולים למרגלות החרמון הסורי ובגולן הסורי, פתיחת אתרי תיירות ואפילו פעולות חקלאיות. "לא חסרים בכלל נתיבי פעולה שמאפשרים פעילות אזרחית מעבר לגבולות הישנים, וזאת תוך כדי שמירה מלאה על מרחב הכחשה: אנחנו לא מספחים כלום. רק מטיילים פה ושם, ודואגים לתשתיות בהתאם", כותב בן אשר בערוץ הטלגרם שלו. הרעיון: להרגיל את צה"ל ואת הציבור לעצם הנוכחות של אזרחים יהודים מעבר לגבול – שכניסה לשטח תהיה דבר שבשגרה.
אנשי הגבעות ביהודה ושומרון מכירים את המסלול הזה בעל-פה; עזריה, כאמור איש שא-נור וחומש, מדקלם אותו. מה שנשמע הזוי בשנות ה-90 – סיפוח דה-פקטו של שטחי יהודה ושומרון - הוא היום מדיניות בפועל, שהשר בצלאל סמוטריץ' מציג כאחד מהישגיו הגדולים. עכשיו מיושמת אותה תבנית, על ידי מנגנון דומה, על גבעות אחרות לחלוטין.
עזריה מגדיר את יעד הביניים במונחים מפורשים של גבעות הגדה: "ההצלחה הגדולה, עליית השלב, היא כשמגיעים למצב שהמאבק הוא לא על להעיף אותנו, אלא על לא לאפשר לנו לבנות – כמו גבעה ביהודה ושומרון, שהורסים פעמיים-שלוש בשבוע, אבל כבר לא מנסים לעצור את מי שנמצא שם. שנאבקים על המבנים ולא על הזכות להיות שם".
× × ×
גם הטקטיקה הפוליטית לקוחה מאותו ארגז כלים. המטרה בשלב הזה, הוא מסביר, היא לגרום לממשלה הנוכחית להנחות את הצבא והמשטרה "להעלים עין" – להשאיר את הפעילים בשטח, לאפשר להם פעילות מוגבלת ולא לעצור, לחקור או לתבוע. וכל זה מבלי לאשר דבר רשמית. שהרי אם שאלת ההתיישבות בסוריה או בלבנון תעלה, די ברור מה תהיה התגובה בוושינגטון, בהאג - וגם בירושלים.
להלן רשימת השרים וחברי הכנסת שלדברי עזריה תומכים במיזמים שלו: השרים בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, שלמה קרעי, יצחק וסרלאוף, עידית סילמן עמיחי אליהו ויואב קיש. חברי הכנסת אריאל קלנר, עמית הלוי, יצחק קרויזר, צבי סוכות, לימור סון הר-מלך, ניסים ואטורי, משה סעדה, טלי גוטליב, שמחה רוטמן, בועז ביסמוט, אבי מעוז, אביחי בוארון, עפיף עבד, אושר שקלים, יצחק פינדרוס וצביקה פוגל. סה"כ, כך לטענת עזריה, 23 שרים וח"כים – רובם מהליכוד, השאר מעוצמה יהודית ומהציונות הדתית.
פעילי התנועה עם השרה עידית סילמן
פעילי התנועה עם ח"כ צביקה פוגל
חלקם מצטלמים עימם ומפרסמים הודעות תמיכה. אחרים לוקחים את זה צעד קדימה. בינואר האחרון קיבלה התנועות תעודות הוקרה חתומות על ידי השר בן גביר, בטקס שנערך בכנסת ישראל ביוזמת ח"כ לימור סון הר-מלך. שר התקשורת שלמה קרעי נפגש עם הפעילים ודן, לפי פרסומיהם, בקידום קליטה סלולרית באזור הבשן וכתר החרמון – כחלק מהיערכות להתיישבות עתידית. ח"כ עמית הלוי כבר הגיש הצעת חוק לסיפוח "עד הקו הצהוב בבשן".
פנינו לחלק מהפוליטיקאים ושאלנו מפורשות אם הם תומכים במיזם ההתיישבות בסוריה ובלבנון. הרוב לא הגיבו, כי להצטלם עם חברי העמותה זה אולי טוב לפריימריז ולבייס, אבל להסביר למה ואיך הם תומכים בהתנחלות בסוריה ובלבנון זה קצת יותר מסובך. ח"כ רוטמן אישר כי "הוא כמובן תומך בהתיישבות בחבלי ארץ ישראל ובאזורים שצה"ל כבר כבש". ח"כ ביסמוט אמר "אני תומך בכל מה שתורם לביטחון מדינת ישראל", והשר קיש טען כי הוא "לא הביע דעה בנושא, לפה ולפה", אף שהצטלם עם עזריה ואחז בספר שכתב הפרופ' הקורא להתיישבות בלבנון. הוא מסביר ש"התמונה הייתה מקרית לחלוטין ללא היכרות מוקדמת עם האיש ומדיניותו".
פעיל התנועה עם השר יואב קיש
וכמובן, אי-אפשר בלי אסמכתה רבנית. התנועה מקבלת רוח גבית מהרב דב ליאור, הרב יצחק גינזבורג, הרב אליהו זיני (דודו של ראש השב"כ), הרב יואל אליצור והרב ישראל אריאל, כולם תומכים בתנועות בגלוי ומספקים את התשתית הרוחנית הנדרשת למעשה.
במה בדיוק תומכים כל אלה? בכנס "חלוצי הבשן" שנערך אשתקד נקלטה שיחה צדדית בין משה פייגלין לברוך מרזל. פייגלין אמר לחברו: "מה זה ריבונות? זה כל השלושה: גם כיבוש, גם גירוש וגם התיישבות. סליחה, יש לי ביטוי חדש", הוסיף פייגלין, "לא גירוש, רילוקיישן". בנאומו הצהיר: "כל המרחב שבין הנילוס ובין הפרת, כל ארץ ישראל המובטחת, היא עתודה לאימפריה יהודית אזורית שתקים כאן את ממלכת ישראל". המקור התנ"כי ברור: ברית בין הביתרים, שבה הובטח לאברהם כי "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". אבל למי שפספס את הרפרנס, ברוך מרזל היה שם כדי להבהיר: "סוריה כולה שלנו, ולבנון כולה שלנו, ועזה כולה שלנו, וסיני כולו שלנו – אבל אסור לחזור על שגיאות העבר. קודם והורשתם ואחר כך ישבתם". גם זה רפרנס תנ"כי, מהפסוק "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם...וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי...". הפירוש המקובל (רש"י, למשל) הוא ש"והורשתם" הוא פשוט "גירשתם". אבל הרבה יותר נוח לצטט מהתנ"ך מאשר להכריז על תוכנית לטרנספר בלבנון, סוריה ומצרים, רשימה חלקית.
× × ×
בינתיים, מי שנאלצים לעמוד בתווך שבין הפוליטיקאים הנלהבים המביעים תמיכה ביום לנערים שפולשים בחושך, הם חיילי צה"ל.
לפני שבועות אחדים עלתה חטיבת מילואים להחזיק את גזרת צפון רמת הגולן, ובתוכה כוחות הפרוסים במרחב החיץ שבשטח סוריה. הם יהיו שם חודשיים, עוד סבב, הקודם היה לפני שבעה חודשים. הקצינים בחטיבה מסרבים לקרוא לתנועה "חלוצי הבשן". "אני קורא להם פורעי הבשן", אומר אחד מהם. "בשם 'חלוצי הבשן' מסתתר איזה קונטקסט חיובי – חלוציות, ישראליות וכו' – ובחוויה שלי כאן קורה ההפך. חלוץ הוא לא מישהו שפוגע בביטחון של המרחב שעליו הוא מגן – אבל פורע כן".
ייתכן שאותה "העלמת עין" שבתנועה מקווים לה כבר הושגה, ובצבא מאוד לא מרוצים מכך. עד כה היו עשרות אירועי חדירה, מעצרים ועיכובים – ובינתיים אפס כתבי אישום. השגרה, כפי שמתאר אותה עזריה, כמעט קומית: המשטרה מעכבת לפעמים רושמת, ולרוב משחררת במקום. באירועים גדולים מגיע אוטובוס שמפזר את הפעילים "איפשהו בתוך ישראל, בחצור הגלילית למשל". ביום העצמאות האחרון הובאו כ-40 מעוכבים לתחנת קצרין, סירבו לחתום על תנאי שחרור – ושוחררו בלי כלום.
עזריה טוען שיש לו גם ערוץ שקט יותר: "יש לנו קשר עם הצבא, בעיקר ברמת המג"דים". לדבריו, הם מנסים להגיע להבנות: תנו לנו להיכנס, לעשות קצת רעש ונצא. עזריה אומר שהמג"דים, גם אם הם בעד, עונים שהם לא יכולים ושזה לא תלוי בהם. בליל האירוע בחרמון, כזכור, התנהל משא ומתן טלפוני שוטף בין "חמ"ל" התנועה למג"ד ולסמג"ד בגזרה – עובדה שמעידה בעצמה עד כמה הפכה החדירה לשגרה מנוהלת.
בדיוק הנירמול הזה, שבתנועה מייחלים לו, הוא מה שמדאיג את נ'. כקצין מילואים שמשרת בגזרת צפון הגולן, נ' מצוי בחיכוך ישיר עם נערי הגבעות החדשים. השטח שבו פעילי "חלוצי הבשן" עורכים את מה שהם מגדירים "פעולות קרביות", הוא מבהיר, רחוק מלהיות ריק. בעקבות מלחמת האזרחים, לדבריו, לכל הגורמים בדרום סוריה יש נשק – גם לתושבים. המודיעין על האזור קובע כי איראן מנסה להשפיע על המרחב, לשקם את חיזבאללה ולהגיע להישגים מול צה"ל. ברשימת הגורמים הפעילים בגזרה הוא מונה תושבים חמושים, חיזבאללה, צבא סוריה הכפוף לא-שרע, המשטרה הסורית – גוף ביטחון כללי שכפוף גם הוא לא-שרע – וקינים של חמאס שמגיעים דרך טורקיה. הכאוס השלטוני שאחרי נפילת אסד טרף את הקלפים, והמודיעין הישראלי מתמודד עם השינויים.
התסריט שממנו חוששים בצה"ל הוא חטיפה של נערים. נ', קצין בגזרה: "זה שהשטח בשליטת צה"ל לא אומר שלא יכולים להגיע מחבלים או אפילו חקלאים שיכולים לקבל איזה בקשיש כדי להעלות ישראלי כזה עם כיפה ודגל ישראל, לטנדר - ולזרוק אותו איפשהו בדמשק. ואחרי זה לך תדע מה קרה איתו"
לתוך הכאוס הזה, נכנסים גם הנערים. לצה"ל, מסביר נ', יש שלוש משימות בגזרה: שמירה על הדרוזים, מניעת התבססות של גופי טרור והגנה על יישובי הצפון בישראל. שלוש משימות מורכבות, בשטח גדול, עם סד"כ שרובו מילואימניקים שחוקים. הפעילות של "חלוצי הבשן", הוא אומר, משבשת את ההתארגנות הזאת: לסל האיומים נכנס גורם נוסף, שגם הוא דורש התייחסות, תכנון והקצאת משאבים וכוח אדם, במערכת שגם כך מתוחה עד הקצה.
א', הגורם הבכיר בפיקוד הצפון שעימו דיברנו, מגדיר את הנערים כ"גורם משפיע משמעותי, שאני צריך להתארגן מולו ולהכין פק"לים של דרכי התמודדות". מערך ההגנה שלו, הוא מסביר, ערוך להביט מזרחה – להגן מפני מי שינסה לחדור לשטח ישראל, לא הפוך – ולכן חדירה משטח ישראל לסוריה היא פעולה פשוטה יחסית. אבל מהרגע שהנערים בפנים, הבעיה עוברת אליו: "כדי לפעול במרחב הזה אנחנו נדרשים ללכת, כמוהם אגב, בסביבה של שדות מוקשים ושל מרחבים שמולכדו לאורך השנים. וכשהם נכנסים ללב השטח, לנקודות שהן עמוק בתוך השטחים הפתוחים או הסבוכים – שם הכוחות שלנו נדרשים ללכת כדי להביא אותם".
גם האיתור עצמו איננו טריוויאלי: הפעלת תאורה במרחב, שליחת רחפנים, כוח אדם ואמצעי איסוף שמופנים מהמשימה העיקרית. "וככל שהם ישכללו את השיטות שלהם, כך המורכבות לכוחות שלנו תהיה גבוהה יותר. הקשב שלנו נדרש להיות מפוצל – במקום להיות ממוקד רק באויב" הוא אומר.
הסכנה הגדולה מכולן, בעיניו, נמצאת ברגע הזיהוי. "כשמישהו משוטט באזור הזה אני לא יודע מי הוא ומה הוא", הוא אומר. "זה מרחב רווי בערפל. זה לא מרחב סטרילי שבו אני מזהה מיד שזה ישראלי ולא אויב סורי שמנסה לחצות לישראל". אם צה"ל יזהה שמדובר בישראלים, הוא מדגיש, החיילים לא יפתחו באש, אבל הוא חושש מתרחיש שבו הם לא יזוהו ככאלה.
אלא שכאמור, יש תרחיש נוסף שמטריד את המפקדים בגזרה, והוא בסדר גודל אחר לגמרי. "המרחק מהגבול של ישראל-סוריה מדמשק הוא שעה נסיעה", אומר נ', קצין המילואים. "מאיזו סיבה המתנחלים האלה חושבים שהם מוגנים? זה שהשטח בשליטת צה"ל לא אומר שלא יכולים להגיע מחבלים, או אפילו חקלאים שצה"ל מאפשר להם לעבד את האדמות, שיכולים לקבל איזה בקשיש כדי להעלות ישראלי כזה, עם כיפה ודגל ישראל, לטנדר – ולזרוק אותו איפשהו בדמשק. ואחרי זה לך תדע מה קרה איתו. יש להם מודיעין משלהם? איראן עדיין בוחשת שם, וזה חלום שלה והישג אדיר מבחינתה לתפוס מתנחל שקורא לכבוש את סוריה".
המתח בין הלוחמים לבין פעילי "חלוצי הבשן" בשטח מורגש. ארבעה ימים לפני הלילה שבו נתפסו ארבעת הקטינים בסוריה, חדרו לאזור החרמון כמאה פעילים – הכניסה הגדולה ביותר עד כה. גם שם, לטענת אנשי התנועה, הופעל כוח מוגזם: פעילים הוכו, ממי שצילם נלקח הטלפון וסרטונים נמחקו. עזריה משוכנע שההסלמה בתגובת צה"ל היא מסר מכוון, שמגיע מהקצונה הבכירה. "לנסות להעניש באמצעות מכות – זה לא קיים בשום מדינה דמוקרטית", הוא אומר, ובאותה נשימה מזהיר: "פעם הבאה לא נגיע להסכמה בכלל. זה יהיה עד שיגרשו אותנו בכוח".
בצבא רואים בטענות האלה חלק מהשיטה עצמה. הפעילים, אומר הקצין נ', זקוקים לתהודה, ולכן הם "בכוונה יוצרים פרובוקציה, כדי שתהיה בסוף תמונה של חיילי צה"ל מרביצים ליהודים" – תמונה שאפשר אחר כך לתרגם לתלונות במצ"ח, לסיקור תקשורתי ולמינוף פוליטי. כך נוצר מצב שחייל שמעלים עין מסכן את הנערים ומפר את המדיניות; אבל חייל שאוכף אותה בנחישות – מסתכן בתלונה נגדו. "הם יוצרים מצב ששם את החייל בין הפטיש לסדן", הוא אומר.
פרופ' עזריה ופעילי התנועה. "הם יוצרים מצב ששם את החייל בין הפטיש לסדן"
(אפי שריר)
× × ×
חוץ מהזירה הביטחונית ומהזירה הפוליטית, הפעילות של "חלוצי הבשן" משפיעה על עוד זירה: הקהילה הבינלאומית. בינתיים את עיקר תשומת הלב שלהם משיגים פעילי התנועה מהתקשורת הערבית. אל-ג'זירה, יורוניוז, רשת TRT הטורקית, אל-מנאר הלבנוני ועד אל-מיאדין המזוהה עם חיזבאללה – כלי תקשורת אלה מציגים את הפעילים כחוד החנית של "ישראל הגדולה". הקו החוזר בסיקור: אלה אינן קבוצות שוליים, נכתב שם שוב ושוב – זו "מזימה" ממוסדת שזוכה לגב ממשלתי.
אליזבט צורקוב, עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית שבמכון ון ליר, משוחחת באופן שוטף עם מקורות בסוריה ובלבנון. היא מסבירה שבאזורים האלו באמת משוכנעים שמדובר במדיניות ישראלית מכוונת. "הם לא מבינים את ישראל", היא אומרת. "הם רואים מדינה חזקה וחושבים שאם באמת היה רצון להפסיק את זה, היו לוקחים, מרחיקים אותם, כולאים אותם וזה היה נפסק".
הנזק המשמעותי ביותר, לדבריה, נגרם דווקא בזירה שבה ישראל מנסה להשיג את ההישג המדיני הגדול של המלחמה – פירוק חיזבאללה מנשקו. "בלבנון לדעת הקהל יש השפעה גדולה – והדבר הזה משרת את חיזבאללה בצורה פשוט מושלמת". תומכי ארגון הטרור, היא אומרת, כבר משתמשים בפעילים כהוכחה חיה: "תראו מה קורה לסוריה: היא לא התגרתה בישראל, היא לא עשתה שום דבר – ופלשו אליה והם יקימו בה התנחלויות. בגלל זה אנחנו חייבים לשמור את הנשק".
פעילי התנועה על מבנה בתוך סוריה. "בחיזבאללה אומרים: בגלל זה אנחנו חייבים לשמור את הנשק"
ולעתיד היא צופה תרחיש כמעט ודאי: "כשלא יוקמו ההתנחלויות האלה, הם הולכים לקחת על זה קרדיט. הם יגידו שבזכותם זה לא קרה, בגלל ההתנגדות. מה שוודאי יחזק אותם ציבורית". אבל גם זה לא מה שיניא את פרופ' עזריה ואנשיו מלהמשיך בפעולותיהם. לפחות עד היישוב הראשון על גדות נהר הפרת.
תגובות
• מדובר צה"ל נמסר: "בשבוע שעבר, מספר אזרחים ישראלים ניסו לחצות את הגבול לשטח סוריה באמצע הלילה. כוח צה"ל קפץ לנקודה, פעל למנוע את חציית האזרחים ועיכב אותם. בניגוד לטענות, הכוחות פעלו מול האזרחים על פי הנהלים, לאחר שאלו לא הסכימו להתפנות ולא הופעל כוח מופרז על ידי חיילי צה"ל במהלך ניסיון כניסת הפעילים לחרמון. לאחר שהפעילים סירבו להתפנות, חרף ההנחיות של הכוחות, הם הורחקו מהמקום. האזרחים שעוכבו הועברו להמשך טיפול משטרת ישראל. באשר לאירוע מ-9 ביולי (שמתואר בתחילת הכתבה – ג”א), הפנייה המתוארת התקבלה בימים האחרונים ומצויה בבחינה של הגופים הרלוונטיים.
"צה"ל מגנה בתוקף אירועים מסוג זה ומדגיש כי מדובר בעבירה פלילית המסכנת את המעורבים ופוגעת בביטחון המרחב. אירועים אלו פוגעים בפעילות המבצעית של כוחות צה"ל ומסיטים את הקשב של המפקדים והלוחמים ממשימתם בההגנה על רמת הגולן.
"צה"ל ימשיך לפעול לאכיפת החוק ולשמירה על ביטחון המדינה, ומצפה מגורמי אכיפת החוק למצות את הדין עם המעורבים".
• ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל רואה בחומרה כל חצייה של גבולות המדינה לשטחי מדינות אויב בניגוד לחוק ותוך כדי סיכון חייהם של הכוחות הפועלים בשטח ולחוצי הגבול. בכל מקרה שבו מועברים לידי משטרת ישראל חשודים שעברו את גבולות המדינה, נפתח נגדם תיק חקירה ובסיום פעולות החקירה הנדרשות, מועבר התיק לפרקליטות לשם בחינתו והגשת כתבי אישום".
