בעשור האחרון הועלו התרעות אסטרטגיות רבות לגבי פיצוץ קרוב ביו"ש, בעיקר אזהרה מפני אינתיפאדה שלישית והתפרצות גלי טרור. ההתרעה שעלתה בעקבות האירוע הקשה ליד חוות גלעד בשישי שעבר מוכתרת שוב כאזהרה מפני "פיצוץ בגדה", אבל היא חריגה הפעם, היות שאינה נובעת משינוי בהתנהגות, בכוונות או ביכולות גורמי הטרור ביו"ש או מעלייה בהיקף הפרות הסדר באזור.
למעשה, מדובר באחת התקופות היציבות ביו"ש: צה"ל רוקן את שלושת מחנות הפליטים בצפון השומרון שהיו מוקד הטרור בגדה (ג'נין, טול-כרם ונור שמס), מכה קשות בתשתיות הטרור ומסכל את רוב הפיגועים בעוד מועד. הדברים מגולמים בנתונים: מספר ההרוגים בפיגועים ביו"ש ירד מ-41 ב-2023 ל-35 ב-2024, ל-20 ב-2025 ועד כה ב-2026 עומד על ארבעה בלבד; ולפי נתוני השב"כ פחת בהתמדה מספר הפיגועים המשמעותיים ביו"ש: משישה במארס, לארבעה באפריל ולשניים במאי וביוני.
נצרת הרימון היא הכפר תל. בין לבין צוברת המתיחות ממד דתי מסוכן
ניתוח כן מעלה כי המקור למתח הנוכחי נטוע בשינוי המדיניות בצד הישראלי. גולת הכותרת היא "המהפכה" שמקדם סמוטריץ', הכוללת חתירה להחלשת הרשות (תוך הכרזה שמדובר ב"אויב שאינו שונה מחמאס"), תפיסת שטחים (בעיקר מיזם החוות), וכן עלייה דרמטית בטרור שמחוללים גורמים יהודים, תוך חתירה מתמדת לחיכוך עם הפלסטינים, כמו "הטיול" בכפר תל ליד שכם שהסתיים באופן טרגי. גם כאן הנתונים משקפים מגמה: במחצית הראשונה של 2026 נרשמו 660 אירועי פשיעה לאומנית בגדה, לעומת 405 במחצית השנייה של 2025, ועלה מספר הנפגעים הפלסטינים.
בעוד בעבר היה ניתן להגדיר בצורה ברורה מיהו האויב (תשתיות טרור, "זאבים בודדים", מפירי סדר, ואף גורמים מקרב הרשות), קשה לתאר כעת מיהו ובמקום זאת מקודם ניסיון להגדרת כלל הפלסטינים כ"אויב", מה שנועד להניח בסיס לפתרונות שמעלים סמוטריץ' ותומכיו בדמות "ריקון" כפרים פלסטינים ותפיסת עוד ועוד שטחים, גם בלי שיש לכך בסיס חוקי. בנוסף, לא ברור איך "הרוויית" השטח בכוחות צבא (למעלה מ-30 גדודים עד כה), תועיל במאבק נגד איומים הנולדים ברובם מתוך עימותים מתמשכים בין תושבים משני הצדדים. כל אלה מחזקים את ההבנה כי מאחורי "המהפכה" ניצב מניע אידיאולוגי מובהק ואולי אף כמיהה שיתרחש פיצוץ בקרוב.
*
"המוטיבציה של גורמי הטרור ביו"ש קבועה וגבוהה, ומחייבת מעקב ומאמץ סיכולי מתמשך, שבשנים האחרונות נושא פירות יפים", מסביר בשיחה אריק ברבינג ("האריס"), בעבר ראש מרחב ירושלים ויו"ש בשב"כ. "אין שום סיבה שמהצד הישראלי יתווסף עוד קיסם למדורה. מפקדי צה"ל ורכזי שב"כ נדרשים להיות מושקעים בסיכול טרור, אך מוצאים עצמם רודפים אחר פורעים יהודים או מתמודדים עם טרור פלסטיני שמבוצע בתגובה לטרור היהודי. טיול לא מאושר בשישי בבוקר סמוך לכפר עוין לשם הפגנת נוכחות וכוח לא קשור לידיעת הארץ אלא מהווה רצון ליצור פרובוקציה. מדובר במעשים שאינם ציוניים ולא יהודיים, שנתקלים בהעלמת עין ולפרקים בגיבוי מלמעלה. מספיקה תקרית אחת להצית אש גדולה שיהיה קשה לכבות".
הרשות מסומנת על ידי גורמי הקואליציה זה זמן, וביתר שאת בשבוע האחרון, כמקור האיומים שיש לפעול נגדו. מאחר ש"מורכב" מבחינה בינלאומית להכריז מלחמה על הרשות, פועל סמוטריץ' להחנקתה בהדרגה, בעיקר באמצעות צמצום העברת כספי הסילוקין שמהווים כ-65% מתקציב הרשות. עד 2023 ישראל העבירה לרשות כשמונה מיליארד שקל בשנה, אך ב-2024 ירד הסכום ל-4.4 מיליארד וב-2025 לשני מיליארד בלבד. מה שמונע קריסה הוא הגדלת הסיוע הבינלאומי, בפרט האירופי, שזינק מכמיליארד שקל ב-2021 לכשלושה מיליארד מדי שנה מאז 2024. בנוסף, מתוכנן ניתוק קשרי הבנקים בישראל עם הרשות, דבר שהרשות מזהירה כי יגרום לקריסה כלכלית מיידית שלה.
הרשות מפגינה חוסר אונים נוכח "המהפכה", ובפרט האלימות היהודית הגואה ביו"ש. על רקע זה בכיריה קוראים לבינאום יו"ש, כלומר לאכוף הסדר חיצוני על ישראל. אבו-מאזן גם נושא עיניו לעצרת הכללית של האו"ם שתתכנס בספטמבר, בתקווה שיועצם הלחץ החיצוני על ישראל. בשנה שעברה בלטה ההכרה המערבית הרחבה במדינה פלסטינית, והשנה מקווים לקדם סנקציות, כשרמזים לכך ניתן למצוא בהחלטות בלגיה והולנד באחרונה להחרים מוצרים שמקורם בהתנחלויות. "אין להסתפק רק בהרחבת ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית, אלא לדחוף להעמקת הסנקציות על ישראל, בפרט במישור הביטחוני, ולצמצם את חברותה באו"ם", טוען הפובליציסט הנודע האני אל-מסרי. ממשיך אותו העיתונאי עבד אלרחים ג'אמוס: "ישראל חותרת לא רק למגר את הטרור בגדה אלא גם לשנות את הגיאוגרפיה הפלסטינית, ובפרט למנוע הקמת מדינה פלסטינית. האלימות נגד הפלסטינים נועדה לעודדם להגר מהגדה, וברור שיש קשר לממשלה".
*
בין לבין צוברת המתיחות הנוכחית ממד דתי מסוכן. מעבר לזיהוי המובהק של מניעי "המהפכה" ביו"ש עם חזון מגזרי דתי, לרוב צביון משיחי, מתרבים מהלכים מסוכנים של שריפת מסגדים בכל רחבי הגדה, לצד הכרזות על הידוק האחיזה במערת המכפלה בחברון, הרחבת נוהלי ביקור נרחבים בקבר יוסף בשכם, וכמובן מאמץ גובר לביסוס אחיזה בהר הבית, שאותה מוביל בן-גביר. היווצרות "מלחמת דת" עלולה להקרין לשלילה הן על הציבור הערבי בישראל והן על קשריה עם העולם הערבי והמוסלמי, שמצויים כבר עתה בשפל חריף, בעוד הנורמליזציה הופכת חלום רחוק.
אריק ברבינג, לשעבר ראש מרחב י־ם ויו"ש בשב"כ: "המוטיבציה של גורמי הטרור קבועה ומחייבת מאמץ סיכולי מתמשך, אין סיבה שמהצד הישראלי יתווסף עוד קיסם למדורה"
חמאס מצידו נהנה מההפקר. הוא אמנם מתקשה לקדם גל טרור נוכח הפעילות הישראלית היעילה נגדו, אך חותר ללא הרף ללבות את האווירה ולשכנע את הציבור הפלסטיני בטענתו שהרשות והדרך המדינית איבדו רלוונטיות, וכי הדרך היחידה היא ההתנגדות. איום חמור במיוחד מגולם באפשרות שהמסר ייקלט בקרב פעילי מנגנוני הביטחון הפלסטינים שמוצגים כמי שאמורים להגן על הפלסטינים אך בפועל "עומדים מהצד", לגלוג שעלול להוביל רבים מהם לבצע פיגועים. עוד אתגר הוא "ועדות השמירה" המוקמות ברחבי יו"ש, קבוצות מקומיות שנועדו להתמודד עם פשיטות מתנחלים ליישובים הפלסטינים, ופעילותן עלולה לחולל עימותים קשים ושפיכות דמים באזור.
פחות מ-90 יום לפני הבחירות נושא יו"ש אמנם מתבסס בשיח הציבורי, אבל לא כדיון ענייני בשאלת עתיד ישראל והפלסטינים, אלא כמקור להתנגשויות טעונות, שבמסגרתן כל דעה שונה או ביקורת הופכות מיידית ל"הזדהות עם האויב". כל זאת, תוך הסוואת העובדה שחלק גדול ממה שמתרחש בגדה כיום, לצד הילולות "השיבה לעזה" וחציות הגבול המופקרות לסוריה כדי ליישבה, משקף מניעים מגזריים אמוניים שאינם נחלת כלל הציבור, ולמעשה נכפים עליו. כל אלה מבשרים רעות לתרחיש שבו ייתכן שתיבחר באופן דמוקרטי ממשלה חדשה שתחתור לקדם סדר יום שונה, לרבות צמצום או קיפול "המהפכה" ביו"ש. הדבר מתואר כבר עתה על ידי בכירים בקואליציה כ"סכנה לאומית חמורה" ועלול להידרדר למפגנים קשים של אי-ציות ואף אלימות.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
