הגענו למסגד השרוף יומיים אחרי שהוצת ועדיין עמד באוויר ריח חריף של בעירה. אולם התפילה בקושי ניזוק אבל המבואה נשרפה כולה על כל תכולתה, ועל קיר המסגד הפונה לרחוב רוססו כמה כתובות בעברית, בהן "ארץ ישראל נקניט בדם" (השגיאה במקור) ו"נקמה בניהו".
זה מסגד קטן בפאתי הכפר קוסרה, מדרום לעיר שכם, שהנוף מחלונותיו מורכב ממטעי זיתים, כפרים שכנים ומאחז מתנחלים. בעירתו באש גדולה לפנות בוקר ביום ראשון השבוע תועדה בסרטון שהופץ ברשתות הפלסטיניות ובכלי תקשורת בכל העולם, ומאז כובתה השריפה פוקדים את המקום מדי יום צוותי תקשורת זרים. כשבאנו אנחנו בבוקר יום שלישי בדיוק התראיין ראש מועצת הכפר עבד אל-עזים וואדי לכתב הבריטי ג'ון ספארקס מרשת "סקיי ניוז" ותירגם לו לאנגלית את כתובות הנאצה שרוססו במקום.
"זה אולי הראיון ה-50 שאני נותן לכתבים מהעולם", אמר לנו וואדי אחרי שסיים עם הערוץ הבריטי. "דיברתי עם כתבים מירדן, טורקיה, גרמניה, איטליה, הולנד. אה, גם מברזיל וגם עם מישהי מצרפת. כל העולם הגיע לפה".
אף אחד בקוסרה לא הופתע. זו הייתה פורענות ידועה מראש, אמרו לנו בכפר ובמקומות אחרים שספגו תקיפות אלימות מאז התקרית הרצחנית בכפר תל ביום שישי שעבר. טיול המתנחלים שהסתיים במותם של רס"ן יובל עזרא, בניהו מלט מכיתת הכוננות בחוות גלעד ושל ארבעה תושבי הכפר תל הכניס את הפלסטינים לכוננות ספיגה. סמאח חסן, תושב קוסרה, סיפר שביומיים אחרי האירוע החבר'ה כמעט לא ישנו כדי לשמור על הכפר. "ידענו שמשהו יקרה והיינו דרוכים, אבל בסוף בן אדם צריך לישון", הוא אומר. "בלילה שבין שבת לראשון היו אנשים בבית קפה ליד המסגד עד 2:00 לפנות בוקר, ומהעייפות הם החליטו ללכת הביתה. המתנחלים שלחו רחפן שרואה גם בלילה, והוא זיהה שהחבר'ה מתפזרים. חצי שעה אחר כך נשרף המסגד".
ג'מאל ימין, ראש מועצת הכפר ג'ית הקרוב לחוות גלעד, אמר לנו שזה הנוהל. "איך ששמענו מה קרה בכפר תל ידענו שיבואו עלינו", הוא מסביר. "זה ככה כל הזמן. לא משנה איפה יש בלגן ‑ בגדה, בעזה, אפילו בלבנון ‑ באים אלינו לג'ית להדליק שריפות, להרוס, לעשות בלגן. ולא רק לג'ית. לעשרות כפרים הם באים. כפר אחרי כפר. ולנו מה נשאר לעשות? לחכות בבתים כדי לשמור על המשפחות והרכוש שלנו. אלינו לג'ית באו המונים עוד באותו יום של האירוע בתל. אני אומר לך, באו ברגל, בשיירה, באור יום, בלי מסכות, אולי יותר מ-100. זרקו בקבוקי תבערה ואבנים על בתים. 11 בתים נפגעו, אבל במזל אף אחד מהם לא נשרף. רק חלונות נשברו".
הטרור ברשימת מכולת
ביום שני השווה שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את הפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון להווי בחופי הים של תל-אביב. כן, כן. הדברים נאמרו בפורום מכובד, במסגרת ועידת הביטחון הלאומי שקיימה קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. לא מספיק רק לקרוא את הדברים. מומלץ גם לשמוע אותם, לראות את הראיון עצמו. במופע של יהירות והיתממות חסרת בושה הדגיש השר כי "יש אלימות מתנחלים כמו שיש אלימות על החוף בתל-אביב". ככה, בקטנה. קטטת חוף. לאיזה חוף בדיוק התכוון השר ‑ אולי מציצים, אולי גאולה? הוא לא פירט.
מה שמדהים הוא שהדברים נאמרו שלושה ימים אחרי הרצח בכפר תל, שבעקבותיו כאמור התפרעו יהודים במשך כמה ימים, ותקפו עשרות כפרים בשטחים, מאזור דרום הר חברון ועד צפון השומרון. לא צריך להיות רכז שטח בחטיבה היהודית בשב"כ או רכז מודיעין ביחידה המרכזית של מחוז ש"י כדי להיות מודע להיקף הטרור היהודי שהתפרץ בעקבות מותם של אזולאי ומלט בכפר תל.
לטרור היהודי בשטחים יש ערוצי תקשורת שמהדהדים את פעולותיו בקבוצות ווטסאפ ובערוצי טלגרם. ב-11:14 בבוקר ביום שישי שעבר, פחות משעתיים אחרי האירוע בכפר תל, דווח בקבוצת "חדשות הגבעות" שבה אלפי חברים: "ברגעים אלו מאות יהודים שמחים (ההדגשה במקור) יורדים לכפר ג'ית הסמוך לחוות גלעד... הערבים מדווחים על מספר רב של הצתות בתים, רכבים ושדות בכפר".
סמאח חסן מקוסרה: "ידענו שמשהו יקרה. היו אנשים ליד המסגד עד 2:00 בלילה, ואז הם הלכו לישון. המתנחלים שלחו רחפן שזיהה שהם מתפזרים, וחצי שעה אחר כך נשרף המסגד"
כפי ששמענו מראש מועצת הכפר, התושבים הצליחו לכבות מהר את ניסיונות ההצתה ואף בית או רכב לא עלו באש. אולם זו הייתה רק בעיטת הפתיחה, האירוע המקדים. בהמשך היום הופיע בקבוצה דיווח שמתחיל כך: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום! אחרי ג'ית ופרעתה, הגיע תור הכפר סרה לעלות באש לכבוד בניהו". מיד אחר כך עלתה תמונה מעובדת של נהר מלא דם במקום מים, ומתחת הכיתוב: "אנחנו רוצים נקמה!!! לא יישובים, לא הבטחות לעוד יחידות דיור, רוצים לראות דם!!! אין נחמה בלי נקמה!" ההודעה הזו נשלחה זמן קצר לפני כניסת שבת.
בקבוצת "חדשות אנ"ש" (אנשי שלומנו) סיכמו במוצאי שבת את אירועי פרעות היהודים במהלך שבת קודש. זה דוח מפורט, כאילו יצא ממחשב חטיבת המבצעים במטכ"ל. רשימת מכולת של טרור יהודי. הוא מלווה בסרטון של אחת הפעולות וכותרתו: "יהודים לא שותקים על רצח אחיהם". בזמן שבחוף גורדון הרעישו במהלך השבת כדורי המטקות ובחוף טרומפלדור שיחקו כדורעף חופים, זה מה שעשו החבר'ה בשטחים:
"ערבים מדווחים שביום שישי, לאחר הפיגוע שבו נרצחו שני יהודים, מאות יהודים פשטו על מספר כפרים ברחבי יהודה ושומרון לנקום ולהרים את כבוד ישראל. ע"פ דיווחים ערביים: תקפו את הכפר ג'ית, הציתו בתים רכבים ושדות. תקפו את הכפר פרעתא, הציתו בתים רכבים ושדות, ופצעו מספר ערבים. במקום רוססו הכתובות: 'נקמה פיגוע', 'יהודים להתעורר' ומגן דוד. תקפו את הכפר סרה והציתו מספר בתים.
המסגד השרוף בקוסרה, השבוע. "הטיולים בכפרים הפלסטיניים הפכו למסכת תקיעת אצבע בעין ואלימות"
(שאול גולן)
"תקפו את הכפר עוורתא, הציתו מחצבה, בתים ורכבים, ופצעו מספר ערבים. במקום רוססו הכתובות: 'אבי הביתה' (הכוונה כנראה לאלוף פיקוד מרכז אבי בלוט, ע"ש) ו'צבא כושל'. תקפו את הכפר עוריף, הציתו בתים ורכבים ופצעו מספר ערבים. במקום רוססה הכתובת: 'נקמה בניהו'. הציתו שדות בכפר ג'לג'יליה. הציתו שדות סמוך לשבי שומרון. הציתו שדות בכפר עין יברוד. נכרתו עשרות עצי זית במסאפר יטא. דקרו ערבי מעראג'את. במהלך האירועים נשרפו כ-15 רכבים, כארבעה באגרים וכ-18 בתים, וכ-17 ערבים נפצעו. בנוסף הוצתו עשרות דונמים".
אכן, ממש חופי תל-אביב.
כריכים וקליעים
איברהים ונאזירה שאללדה לא ישכחו את קבוצת המטיילים היהודים שבחרו דווקא בבית שלהם כתחנה במסלול. זה קרה בבוקר יום שישי לפני כארבעה חודשים. בני הזוג גרים בבית שבנייתו כמעט הושלמה בפאתי העיירה סעיר שמצפון לחברון. נאזירה (70) אומרת שהיא ובעלה התארגנו בדיוק לצאת לתפילה. העלייה מביתם לעבר מרכז השכונה שבה נמצא המסגד תלולה והם החלו לטפס לאיטם. "פתאום הבטנו אחורה וראינו קבוצה של מתנחלים עוצרת ליד הבית שלנו", היא משחזרת. "לא הבנו מה הם עושים כאן. לכולם היו תיקים על הגב, כמו אנשים שיוצאים לטייל, אבל פה אין מעיין ואין טבע. אין פה כלום. אז למה הם באים? היה איתנו הבן שלנו חמאד והוא התחיל לרדת לכיוון שלהם כי פחדנו שהם יגנבו לנו כבשים. הם צעקו לו 'אל תתקרב, וואקף, וואקף'".
הבעל איברהים ממשיך: "הוא צעק להם בחזרה 'שו וואקף? זה הבית שלי, אני יורד לבית שלי'. ואז הם התחילו לירות והכדורים שרקו לנו מעל הראש".
האחיין של בני הזוג, סנאד, שגר בבית הסמוך, מוסיף: "הכדורים שרקו להם מעל הראש אבל פגעו בשני מכלי המים שעל הגג שלי. בכל אחד מהם יש קוב וחצי מים ושניהם התרוקנו מחורי הקליעים. זה 750 שקל כל מכל".
ראינו את הסרטון. זה די מדהים שאנשים נכנסים ככה לכפר פלסטיני ביום שישי בבוקר, עם תרמילי גב מלאים בכריכים, כמה פירות, בקבוקי מים וכמובן כלי נשק, ומתחילים לירות לכל עבר כי אנשי המקום לא מבינים מה הם עושים שם. הסרטון הזה אמנם צולם במארס האחרון, אבל הוא מתאר מציאות שמתרחשת כמעט מדי שבוע. "מה יש להם לבוא לטייל בתוך הכפר, בין הבתים שלנו?" אומר איברהים שבקושי מצליח ללכת. "זה בגלל מכות שחטפתי ממתנחל צעיר עם קרש לפני שבועיים, פה, ממול הבית, כשיצאתי עם הכבשים שלי. הם נכנסים אלינו לכפר כל הזמן כדי להרוס ולהתגרות, ואם אתה אומר משהו אז מכים אותך. זה ככה ביום-יום. והטיולים שהם עושים זה חלק מאותו סיפור, אותה השיטה להתגרות בנו".
מאג'ד אל־מוסלם ואשתו וויאם. מיגון על החלון, גרפיטי על הקיר
(שאול גולן)
יש כמה קבוצות שנוהגות לצאת לטיולים ברחבי יהודה ושומרון. זו שהגיעה לכפר תל ביום שישי שעבר נקראת "דוד ואחיקם". קבוצה אחרת נקראת "החרגבים", וכשחיפשנו ברשת מצאנו לא מעט הצעות לטיולים "במערות קבורה אבודות ומקוואות ענק בכפרים ערביים".
איתמר וייל, מדריך טיולים ופעיל בקבוצת האקטיביסטים "בני אברהם", טען שמדובר בציניות מוחלטת: "זה כל כך מקומם אותי, במיוחד בגלל שאני איש של טיולים. הטיולים שלהם לא באים ממקום של אהבת הטבע והמקום, אלא מתוך תחושה של עליונות וכוחנות והתעלמות ממי שחי בשכנות לנו. זה שימוש מבזה במונח 'אהבת הארץ' או 'ידיעתה'. לטייל בארץ זה הדבר הכי מדהים ואנושי שיש, אבל העיוות הזה, להפוך טיולים למסכת של תקיעת אצבע בעין ואלימות והתגרות, זה עוול חינוכי ומוסרי. אני בעד לטייל ולשוטט בחבל הארץ הזה, אבל מתוך שותפות ושכנות. לא מתוך עליונות יהודית".
חסן מהכפר קוסרה הפסיק את לימודי התואר השני במינהל עסקים. "יש הרבה כמוני בכפרים שעזבו הכל, לימודים, עבודה, עצרו את החיים שלהם כדי שיוכלו לשמור על הבית ועל המשפחה שלהם", הוא מסביר. "אם כל הגברים היו יוצאים במשך היום מהכפרים, המתנחלים מזמן היו באים ולוקחים פה בתים. הרי הם כבר השתלטו על בית בכפר ג'אלוד וגירשו ממנו משפחה ממש באמצע היום. הם באים בלילה, בבוקר, בצהריים, אז חשוב שיהיו צעירים וגברים בכפרים. מה אתם חושבים, מתנחלים לא ניסו להיכנס אלינו לכפר מלא פעמים מאז אוקטובר 2023? אין-ספור פעמים הם באו, לפעמים רעולי פנים ולפעמים לא, עם צבא ובלי צבא, והצעירים פה זרקו עליהם אבנים, מנעו מהם להיכנס בידיים חשופות. הדפנו אותם, אבל זה עלה לנו בחיים של שמונה תושבים מהכפר".
לפני כניסת השבת עלתה בקבוצת "חדשות הגבעות" תמונה מעובדת של נהר מלא דם ומתחת הכיתוב: "אנחנו רוצים נקמה!!! לא יישובים, רוצים לראות דם!!! אין נחמה בלי נקמה!"
עכשיו זה זמן הגידור והמיגון. נסענו לכפר השכן תלפית, שגם בו הוצת בית בשבוע האחרון. בעל הבית, מאג'ד אל-מוסלם, הראה לנו את הגדר החדשה וסבכות הברזל שהוא שם על החלונות, 2,000 שקל עלות כל הפרויקט. "את זה עכשיו כולם עושים בכפרים", הוא מסביר. "ממגנים את הבתים שלהם מפני המתנחלים".
לא רחוק משם פגשנו את דורון מיינרט מארגון "מסתכלים לכיבוש בעיניים". הוא אלוף משנה במילואים, מגיע כמה פעמים בשבוע לכפרים פלסטיניים בשטחים ומנסה לעזור כמה שאפשר. פעם זה במסיק, פעם זה ליווי רועים, פעם משהו אחר. "עכשיו אנחנו עושים פרויקט של גידור בתים בכפרים", הוא אומר. "מגדרים אותם כמו בסיס צבאי. שמים שערים רציניים, כבדים, גדרות גבוהות, מבצרים את הבתים עם מצלמות ותלתליות. זה מעכב את התקיפות עד שהצבא או המשטרה מגיעים כדי להניס את התוקפים היהודים".
חסן מקוסרה מסכם: "פעם לא היינו מציבים גדרות ושמים ברזל על החלונות, אבל הימים האלה הם זמנים של פחד וחרדה. אף אחד לא שומר עלינו, לא הצבא ולא המשטרה. אנשים לא ישנים, אין להם מנוחה. כל הזמן אנחנו מכינים את עצמנו לתקיפה. חשוב שהישראלים יידעו את האמת, שיידעו מה קורה פה. אתם נשרפים מבפנים בשביל העבריינים האלה".
