1. הלוואי שזה יהיה מאחורינו. שנבחר ונתקדם.
בשעה טובה, או רעה, התחילה מערכת הבחירות. כנראה טובה, כי צריך לברר דברים וצריך לקבל הכרעות. אבל הלוואי שנעשה את זה כמו שצריך, ולא נתפרק לגמרי בדרך לקלפי. הנה כמה טיפים שאולי יעזרו לנו בכל זאת להגיע לעברו השני של הנהר בחתיכה אחת.
הדבר הראשון שחשוב מאוד לזכור הוא שהאדם איננו מי שהוא מצביע עבורו. בבחירות יש מספר לא גדול של מפלגות. בסך הכל ההיצע די מוגבל: יש פה כעשרה מיליון אנשים וכעשר מפלגות שעוברות את אחוז החסימה. ואנשים עובדים עם מה שיש. הם מצביעים למפלגה שאיכשהו נראית להם עדיפה על אחרות. אבל כשאדם מצביע למפלגה, זה לא אומר שהוא מעמיס על גבו את כל פגמיה, וזה לא אומר שהוא מזדהה עם כל אמירה של כל חבריה. אז כשאתה מסתכל עליו, זה שעומד מולך והצביע למפלגה שונה מאוד מזו שאתה הצבעת לה, נסה לראות אותו ולא את הפוליטיקאי שמקרקר ומביך את עצמו בתחתית הרשימה שלה הצביע. אם הוא הצביע לליכוד, הוא עדיין לא אחראי לכל דבר שטלי גוטליב עשתה בשנים האחרונות. ואם הוא הצביע ליאיר גולן, הוא לא אחראי לכל התבטאות של משה רדמן.
2. האדם שעומד מולנו הוא הרבה דברים. מה שמגדיר אותו הוא איזה אבא הוא לילדיו ואם הוא מקשיב להם באמת. מה שמגדיר אותו הוא איזה חבר הוא, ואם כשמתקשר אליו חבר באמצע הלילה כי הרכב שלו נתקע הוא פשוט מגיע, או מתחיל להציע הצעות. מה שמגדיר אותו הוא אם הוא מקפיד להיות בקשר עם ההורים. אם הוא שכן טוב. אם הוא אדם ישר, אם הוא נוהג בזהירות ובנדיבות. יש הרבה דברים שמגדירים את מי שהוא, האיש הזה שעומד מולנו. לצמצם אותו למפלגה שבחר זה לא רק עוול, אלא גם טיפשות.
הלוואי שנזכור: הפוליטיקאים אחראים למעשיהם. לא המצביעים שלהם.
בנימין נתניהו מצביע במערכת הבחירות האחרונה
(צילום: זיו קורן)
3. הלוואי שנזכור שגם אנחנו טועים לפעמים. אנחנו יודעים את זה, אנחנו לא חושבים באמת שהצדק כולו אצלנו, אבל משום מה זה משהו שאנחנו נוטים להדחיק ולשכוח. זה דבר פשוט מאוד: אם נהיה במודעות לאפשרות הסבירה שלא כל החוכמה נמצאת אצלנו, נדע להתנהל במעט יותר ענווה מול אנשים שמצביעים אחרת מאיתנו. אם נזכור את האפשרות הקלושה הזו שלא כל האמת חונה בצד שלנו, יש סיכוי שנצליח לא רק להתווכח, אלא גם להקשיב.
זה, אגב, פער שתמיד מדהים אותי. כולם (כלומר, כל אלה שאינם פסיכופתים) מבינים שנקודת המבט שלהם איננה היחידה האפשרית. באופן תיאורטי, מובן לנו מאליו שיש אנשים חכמים מאיתנו, וכולנו זוכרים מקרים שבהם בעבר היינו משוכנעים במשהו, והיום ברור לנו שטעינו. ולמרות זאת וחרף העובדה שכל אדם נורמטיבי מבין שלפעמים הוא טועה – מעטים האנשים שמוכנים לשקול את האפשרות שהפעם הזו שבה הם טעו, היא בעצם עכשיו. יש פתגם כזה שאומר שאם אתה נמצא עם קבוצה של אנשים ולא מבין מי הטמבל של החבורה – זה כנראה אתה. אז אם אתה יודע שמתישהו בחייך גם תטעה, אולי זה קורה כעת?
בסוף, יש לכל אחד אפשרות לשים פתק בקלפי. אז הנה עדכון: הפתק לא יהפוך לעשרה פתקים בגלל שלא הפסקתם לדבר עליו במשך שלושה חודשים
4. הלוואי שנצליח לדבר על זה פחות. הבחירות האלה, זה לא באמת חייב להיות משהו שעוסקים בו כל הזמן. הן חשובות ויש מי שיאמר גורליות, אבל זה לא אומר שצריך לעסוק רק בהן כל הזמן ובכל פורום. הבחירות אולי גורליות, אבל להתווכח בקבוצת הווטסאפ "על האש 2009" עם אנשים שבחיים לא יעברו צד – לא יקדם איש לשום מקום. תחשבו על זה בהיגיון קר. גם אם אתם משוכנעים שגורל המדינה כולה יוכרע בבחירות אלה, העובדה שתספימו כל אירוע חברתי וכל מדיום בדעותיכם הנחרצות, לא תעלה ולא תוריד. אדרבה, אם יש לכם סיכוי לשכנע אנשים לשנות את עמדתם, הרי שזה לא יקרה במריבה דיגיטלית רושפת ועמוסת גידופים, אלא בשיחה מלב אל לב עם איש אהוב, שיחה שבה אתם גם, ואולי בעיקר, מקשיבים.
הלוואי שבתקופה הקרובה נדע לנהל גם אזורי שיחה נְקִיִּים מפוליטיקה. אקס-טריטוריות שבהן אפשר לשבת וליהנות בלי להכניס פנימה את הטריגר הפוליטי ובלי להזכיר שוב כמה גורליות הן הבחירות. בסוף, יש לכל אחד אפשרות לשים פתק בקלפי. אז הנה עדכון: הפתק לא יהפוך לעשרה פתקים בגלל שלא הפסקתם לדבר עליו במשך שלושה חודשים.
5. הלוואי שנצליח לראות את הדברים מפרספקטיבה של מאה שנה ולא של ארבע דקות. הלוואי שנאמין בתום הלב, גם של אלה שמצביעים אחרת מאיתנו. הלוואי שזה ירגיז אותנו פחות שהם בוחרים אחרת. הלוואי שנלמד זכות על מי שבעינינו הוא מיליון אחוז טועה, ונניח שבנסיבות שבהן גדל הוא עושה את הדבר שמצפים ממנו לעשות. הוא מצביע לפי מה שהתרגל לחשוב שהוא הזהות שלו. אם גדלת בחסידות גור ואתה בן 18, לא תצביע לרע"מ; ואם גדלת בשדה בוקר לא תצביע ש"ס. רובם מצביעים למפלגה שההורים שלהם הצביעו. לא יודע אם זה טוב או רע, אבל זו המציאות. וכיוון שזו המציאות, מה יש בעצם להתעצבן כל כך על מי שמצביע אחרת ממך? הרי אם היית נולד איפה שהוא נולד, והוא היה נולד איפה שאתה נולדת, כנראה שהייתם משנים צדדים בוויכוח.
וכן, אלה בחירות גורליות, אני באמת לא טוען אחרת. אבל גם ברגעי הכרעה גורליים חשוב לא לאבד את זה, אלא לשמור על קור רוח – ולסיים את התקופה הזו בטוב. שבת שלום.
