במוקד השיח התקשורתי והציבורי בישראל השבוע עמד "חידון" שהתפתח בעקבות "דיווח" ולפיו מדינה אחת באזור יעצה למדינה אחרת לחתום על הסכם עם ישראל ולהפר אותו לאחר זמן מה. בעקבות המידע הסתום - כאשר לא ברור ממנו במי מדובר, מתי נערכו השיחות ובאיזה דרג והקשר התנהלו, ומהי מידת הרצינות שלהן (עמימות שמאלצת את הציבור לקבל את המידע כ"עובדה") - התפתחה בורסת הימורים קדחתנית: לגבי המדינה המייעצת הסתמנה התלבטות בין סעודיה, מצרים וטורקיה, אבל לגבי המדינה "המיועצת" שרר קונצנזוס: סוריה.
ואכן, סוריה בראשות אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) היא תעלומה שהופכת לדילמה אסטרטגית עבור ישראל. המנהיג בעל השורשים הג'יהאדיסטיים שהשתלט על דמשק בדצמבר 2024 ובכך שם קץ ללמעלה מחצי מאה של שלטון עלאווי, מקשה על סימונו העצמי כאויב מובהק שמומלץ להיאבק בו. א-שרע פשט במהירות את הלבוש המסורתי ואת המדים, עטה חליפה ועניבה, ובעיקר פועל הפוך מהמצופה מג'יהאדיסט שתופס שלטון, כפי שהיה למשל באיראן ובעזה: מדבר בשפה מתונה, הפך לאישיות מקובלת ואף אהודה בקהילה הבינ"ל, ובעיקר בעולם הערבי שרואה בו אמצעי יעיל לצמצום השפעת איראן בסביבה ולייצוב אזורי אחרי שני עשורים מטלטלים ומברך על שיבת דמשק לחיק העולם הסוני.
גלריה
א־שרע. "הסקופ" של השבוע גם יכול להצדיק מדוע ישראל לא הצליחה לקדם נורמליזציה עם סעודיה (המדינה "המייעצת" לכאורה) ומדוע אסור לסגת משטחים שנתפסו, בפרט בסוריה
(צילום: Saul Loeb/AFP)
בין המעריצים בולט טראמפ שמרעיף על א-שרע שבחים, ופועל להוצאת סוריה מרשימת המדינות תומכות הטרור. גישתו המרוככת של א-שרע באה לידי ביטוי השבוע בהסכמה שגיבש עם רוסיה, הפטרונית של אסד ואויבת מושבעת של האופוזיציה הסורית בימיו, להמשך נוכחות צבאית, גם אם מצומצמת, בכמה מוקדים במדינה, וכן במסירת רכיבים של תוכנית הגרעין הסורית - שהושמדה ברובה בתקיפה ישראלית ב-2007 - לידי סבא"א והאמריקאים.
עוד מוקד שבו מפגין א-שרע גישה זהירה ומושכלת הוא לבנון, שם הוא מתמודד עם לחץ כבד מצד טראמפ לפלוש, להתעמת עם חיזבאללה ולסייע "לעשות סדר" כחלופה למלחמה שמנהלת ישראל. א-שרע חזר והבהיר כי הוא מעריך מאוד את הנשיא האמריקאי אך הוא לא מתכוון לפלוש ללבנון, ואף הפתיע כשטען שאינו פוסל דיון על שולחן אחד עם חיזבאללה, אויב מר של האופוזיציה הסורית מימי אסד. בימים האחרונים הוא אף שיגר לביירות את יועצתו, פרח אל-אתאסי, כדי שתעביר מפיו מסר לראשי הממשל בלבנון ברוח של "הושטת יד ואפס בעיות".
גם מבית מנסה א-שרע להפגין גישה מרוככת, אך הדבר רצוף מכשולים נוכח האתגרים הקשים - בעיקר המתח עם המיעוטים, שחלקם תמכו במשטר אסד - ונוכח קיומם של יסודות קיצוניים במחנה שלו עצמו המקדמים לפרקים מהלכים רצחניים, כמו מעשי הטבח שבוצעו בשנה שעברה בדרוזים, בעלאווים ובכורדים.
במקביל, נמשך טיהור שרידיו של משטר אסד, כפי שבא לידי ביטוי השבוע בעונשי המוות שנגזרו על בשאר אסד ואחיו מאהר (השוהים ברוסיה), ועל עאטף נג'יב. נג'יב הוא קרוב משפחתם של נשיא סוריה לשעבר ואחיו ובכיר לשעבר במינהלת הביטחון הפוליטי שכלוא בדמשק והיה אחראי על "טיפול" אכזרי בקבוצת נערים במחוז דרעא שריססו גרפיטי נגד אסד ב-2011, אירוע שנחשב לניצוץ שהצית את מלחמת האזרחים המרה בת 13 השנים.
*
בישראל כאמור, רבים מעוניינים לבסס את דימויו של א-שרע כעוד טרוריסט מזרח-תיכוני שאפשר ואף רצוי לחסל, אבל נתקלים בקיר בינלאומי, כמו למשל בשנה שעברה כשוושינגטון אסרה להמשיך לתקוף מתקני ממשל בסוריה בתגובה להתנכלות משטר א-שרע לדרוזים בדרום המדינה. במוקד הדילמה הנוכחית עומדת רצועת הביטחון שישראל כבשה סמוך לגולן מיד עם נפילת משטר אסד, שבה אין התרחשויות ביטחוניות סוערות (למעט חדירות מופקרות של "חלוצי הבשן"), אך גובר הלחץ החיצוני - בפרט האמריקאי - לנסיגה ולקידום דיונים עם דמשק לגבי הסדרה ביטחונית, מעין חידוש של הסכם הפרדת הכוחות מ-1974 (לאחר מלחמת יום הכיפורים).
(צילום: Ludovic Marin/AFP)
הדילמה הישראלית מחריפה נוכח הכרזות א-שרע, למשל בראיון שנתן ממש לאחרונה ל"אל-ג'זירה", ובהן הוא מביע תמיכה בהסכם ביטחוני שיוכל להוות שער לשלום מקיף (סלאם שאמל) בין שתי המדינות, אך הדבר לא יתממש לטענתו על חשבון הדרישה של דמשק לריבונות ברמת הגולן, תביעה עקרונית מימי שושלת אסד שבה דבק גם הנשיא הנוכחי.
"העקירה מהגולן טבועה בזהותי נוכח מוצא משפחתי מהאזור", מסביר א-שרע בראיון הלא-שגרתי ל"אל-ג'זירה", שבמהלכו הוא נע רגלית יחד עם המגיש עלי אל-זפירי מבית ילדותו בשכונת אל-מאזה בדמשק ("בית לאומי נאצריסטי, ממש לא איסלאמיסטי"), לבית הספר היסודי שבו למד ולמסגד שבו התפלל ושם החלה התקרבותו לרעיונות האיסלאמיים שהביאו אותו להצטרף למאבק גי'האדיסטי בעיראק, כשבדרך הוא נפגש עם תושבים, מחבק ילדים ועושה סלפי עם צעירים. "האדמה שאבדה למשפחתי שעקרה מהגולן ב-1967 וחלום השיבה אליה נכחו תמיד בשיח בבית שלנו". סוגיית הגולן עוררה השבוע שיח סוער בסוריה, וזאת בעקבות הכרזת נשיא קולומביה החדש כי מדינתו מכירה בריבונות ישראל באזור הזה, מהלך שלווה בהתקפות מכל רחבי העולם הערבי.
ד"ר רדא מנצור: "המשטר של א־שרע הוא ג'יהאדיסטי, ובמקרה הטוב ייהפך לאיסלאמיסטי. לכל גורם בעולם שמקיים איתו דיאלוג כיום יש אינטרס"
על הגישה המורכבת שמקדם א-שרע ביחס לישראל ניתן ללמוד גם מספרי הלימוד החדשים המתפרסמים בסוריה. לצד עוינות קשה כלפי איראן יש בהם גם יחס שלילי כלפי ישראל. ואולם, יש שוני ביחס לתקופת אסד: ישראל מצוינת בשמה, ותכלית העימות עימה לא מוגדרת כהתקדמות לקראת הכחדתה, או כביטוי לתמיכה בנושא הפלסטיני, אלא לצורך מימוש השלמוּת הטריטוריאלית של סוריה.
מסרים דומים ניתן למצוא גם בשיח התקשורתי ובקרב אנשי הדת במדינה: איש אמנם לא מדבר על שלום או נורמליזציה, אבל רבים תומכים בקידום הסדרה כלשהי בין שתי המדינות, כאשר עיקר הביקורת נגד ישראל ממוקדת בהמשך השליטה ברצועת הביטחון בשטח סוריה, וכן בפשיטות שעורך צה"ל מעת לעת באזורים שמעבר לה.
*
הדילמה לגבי א-שרע מעוררת דיון נוקב בין מומחים לסוריה. ד"ר כרמית ולנסי מציגה בשיחה שלשום את המורכבות שמאפיינת את השליט הסורי. לדבריה, א-שרע ממוקד כיום בייצוב שלטונו הרעוע ואין לו כרגע עניין בעימות עם ישראל. ברור לו שהוא יהיה בנחיתות מוחלטת מול ישראל וכי תרחיש כזה אף יכול להביא לקיצו. "חשוב להימנע מתפיסה בינארית מקובעת של 'או מלחמה או שלום' ולהבין שמדובר בשליט שמפגין השתנות מסוימת, ושאולי ניתן להגיע עימו להסדרה ביטחונית כלשהי. ישראל נדרשת כמובן להתנהלות מושכלת וזהירה, אך לא לפסוק בנחרצות שמדובר ב'מלכודת'. ניתן לבחון הסדרה שתבוסס על נסיגה הדרגתית של ישראל מהאזור שנכבש, בתנאי לפירוז דרום סוריה, למעורבות אמריקאית בהסדרה עתידית, בערבויות רציניות להגנה על הדרוזים בסוריה, ולשימור חופש פעולה נגד איומים מתהווים במדינה".
מנגד ניצבים חוקרים ואנשי מדיה שמזהירים מפני "מזימה", וטוענים ש"א-שרע מסוכן יותר מאיראן וחיזבאללה", וזאת נוכח "המסכה המחויכת והמתעתעת" שהוא עוטה. יש הטוענים כי האיום מכיוונו חמור יותר מזה שגילם משטר אסד, משום שמדובר במשטר בעל סממנים דתיים.
כדאי לציין, שחלק ממעלי טיעונים אלה צידדו בהתלהבות בקונספציה שקדמה למחדל 7 באוקטובר, האמינו בלב שלם להבטחות סינוואר בדבר רצינותו לקדם הסדרה בעזה, אך כעת קוראים להימנע מהסכם עם א-שרע, ובכלל מציגים את הטענות הנוכחיות כ"תיקון מפוכח" לטעויות העבר ואנטיתזה לתפיסות של "נאיביים שלא למדו דבר מ-7 באוקטובר". על הרקע הזה פרצו השבוע בתזמון תמוה "דיווחים" לגבי בנייתו מחדש של חיל האוויר הסורי, שהושמד ברובו על ידי ישראל עם נפילת משטר אסד, ונטען כי המהלך מקודם בסיוע טורקי נמרץ.
ביקורת עניינית יותר מעלה ד"ר רדא מנצור בשיחה השבוע: "משטר א-שרע הוא ג'יהאדיסטי, ובמקרה הטוב ייהפך לאיסלאמיסטי. לכל גורם בעולם שמקיים איתו דיאלוג כיום יש אינטרס, למשל השבת מיליוני פליטים מאירופה לסוריה, תכנון של מדינות המפרץ להוביל את שיקום סוריה ולזכות ברווח כספי אדיר, וכן טורקיה שרואה בסוריה רכיב מרכזי בציר הסוני שהיא רוצה להנהיג באזור. ישראל מצידה יכולה לשאוף לכל היותר להסכם ביטחוני, שבחסותו עלול א-שרע לבנות צבא מודרני וחזק. ואולם, נסיגה חפוזה מדרום סוריה ונטישת הדרוזים עלולה להביא במהרה לנוכחות טורקית על גבולה הצפוני של ישראל, ולאיבוד אמון של כל האזור בה, בפרט בקרב הדרוזים".
*
"דיווחי" השבוע האחרון מעלים דמיון עז לפרשת הבילד (טענות שיוחסו לסינוואר ונועדו להציג התנגדות שלו במהלך המלחמה לעסקת חטופים), וכן ל"דיווחים" מהשנה האחרונה - לרוב מאותם מקורות ובאותו נוסח - לגבי כוונות תקיפה של מצרים או טורקיה. כל אלה מחדדים את התחושה שקיים בעל אינטרס המתדלק את השיח בישראל באותו מידע, שלא ברור אם הוא מהימן, מסולף, מוגזם או כוזב לגמרי, ולרוב פועל מתוך מניעים פוליטיים או אידיאולוגיים, בפרט כאלה הקשורים להשתלטות על עוד שטחים או להנצחת השליטה בשטחים שנכבשו במלחמה.
(צילום: Alastair Grant/AP)
הכרחי לתהות לא רק לגבי היעדים והשקפת העולם מאחורי ההדלפה, אלא גם לגבי עיתויה. ככלל, מדובר ב"מידע" שנועד לסייע בשימור קבוע של אויב שיש להילחם בו, תוך חיזוק חשד ועוינות כלפי הערבים באשר הם (טראומה מ-7 באוקטובר שנראה כי יש מי שמנסה לשמר אותה במקום לרפא אותה ולטפל בה). הדבר עשוי לסייע לחיזוק מסר הרווח במחנה הימין לקראת הבחירות בדבר חוסר אמון ושלילת כל קשר עם מפלגות ערביות וניכור כלפי הציבור הערבי.
"הדיווח" גם יכול להצדיק מדוע ישראל לא הצליחה לקדם נורמליזציה עם סעודיה (שייתכן כי היא המדינה "המייעצת" הפועלת "באופן זדוני"), ומדוע אסור לסגת משטחים שנתפסו, בפרט בסוריה. בין לבין אנשי מדיה ופוליטיקאים רבים הפכו השבוע למומחי איסלאם ודיקלמו כי "הדיווח" מהווה דבקות שכיחה של אויבינו בדגם "הסכם חודייביה" שחתם והפר הנביא מוחמד עם אויביו במאה השביעית, מבלי לתת את הדעת לכך שהן בהסכמי אברהם (כולל עם האמירויות) והן בשלום עם מצרים מנהיגי ערב גייסו פסקי הלכה המזכירים את התקדים ההיסטורי הזה.
ד"ר כרמית ולנסי: "חשוב להימנע מתפיסה בינארית של 'או מלחמה או שלום' ולהבין שמדובר בשליט שמפגין השתנות מסוימת, ושאולי ניתן להגיע עימו להסדרה ביטחונית"
"הסקופ" של השבוע היה לכאורה נורת אזהרה ל"תמימים המאמינים לערבים", אבל צריך להיות אות מטלטל עוד יותר לגבי מאמצי הנדסת תודעה ומבצעי השפעה שמקודמים בשיח הציבורי מאז 7 באוקטובר, ומחייבים את הציבור להפגין דעתנות וחשדנות מהסוג שלא התקיימו ערב המחדל. מה שאמור להיות דיון ענייני הופך לשיח שמונע ומבוסס על אינטרסים פוליטיים ואידיאולוגיים ופנטזיות שמהולות בקיבעון ואי-לימוד מהעבר.
זהו שיח שבו מסקנות תמיד קודמות לניתוח, עובדות אינן בגדר הכרח, ביקורת היא סממן לחולשה או החלשה (ולפרקים ממש זוכה למעמד של "אויב מבית"), והפגנת גישה מורכבת שייכת ל"עולם שלפני 7 באוקטובר" (או כאשר מתארים את קטאר...).
לגבי א-שרע, קשה לפסוק בוודאות אם אכן מדובר בפוליטיקאי ציני שמעולם לא ייחס חשיבות לאידיאולוגיה או שמא הוא אכן "ג'יהדיסט במסכה", אבל ברור כי הכרחי בכל מקרה לנקוט זהירות וחשדנות כלפיו. ואולם, כשם שאין לראות בו "סאדאת חדש" אין גם צורך להתחיל לתכנן נגדו עימות יזום או להגדירו "פצצה מתקתקת", כפי שטענו רבים השבוע.
ניתן לשקול אופציות ביניים, כמו ההסדרה הביטחונית שעל הפרק (שהדיון בה מצוי בקיפאון). ישראל שמעדיפה להסתמך על אחיזה בשטח, הפעלת כוח מתמשכת והימנעות מרגל מדינית, לא מכריעה את האויב בשום חזית, אך גם לא מכריעה בדילמות שלפתחה. נראה שגם בזירה הסורית טראמפ הוא שיכריע עבורה, בדיוק כפי שהתרחש בלבנון ומתרחש בימים אלה בעזה, וזאת גם בניגוד לאינטרסים של ישראל.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב
