כאשר אדם נבחר לכנסת, בוודאי כאשר הוא הופך לשר בממשלה, בראשו הוא מדמיין את עצמו מתהלך בפרוזדורים החשובים ביותר בציבוריות הישראלית. שותה סודה תוך כדי דיון בחדר הממשלה, לוגם יין בטרקלין עם אווירה דיפלומטית בבירה עולמית, מהרהר בדברי הרמטכ"ל וראש המוסד בחדר הקבינט או אולי במקלט אטומי סודי או לחלופין נאבק בדיוני חקיקה במליאות ועדות הכנסת השונות. כדי להצליח, אומר לעצמו הפוליטיקאי הממוצע ברוב המפלגות בישראל, מספיק שאצטיין בתפקידי במקומות אלה. אך בליכוד, המצב שונה.
בית הכנסת התימני תפארת יפת בשכונת שעריה בפתח-תקווה, הוא זירה לא פחות חשובה מהכנסת, הממשלה או הקבינט. למעשה, הוא תחנה הכרחית במסע הקריירה הפוליטית. ביום ראשון עלו לשם לרגל בכירי השרים והח"כים כדי לבקש את אמונם של כ-70 מתפקדי ליכוד לקראת ההתמודדות בפריימריז בשבוע הבא. כנסי הליכוד השונים מתקיימים בכל רחבי הארץ בחודש האחרון והמתמודדים מכתתים את רגליהם, לעיתים מופיעים מול קהל של עשרות בודדות, בניסיון להבטיח את מקומם בכנסת הבאה. בליכוד, התיזוז הזה לא נעשה רק לפני פריימריז, בתקופה הזאת הוא רק מחריף, אך כל ח"כ ושר נאלץ לבקר לאורך כל הקדנציה בחתונות, בריתות ובר-מצוות של מתפקדי הליכוד וחברי המרכז כדי לשמור על סיכוייו להיבחר.
הפעם ההתמודדות דרמטית במיוחד. הליכוד וגוש הקואליציה מציגים נתונים נמוכים בסקרים ונתניהו ביקש וקיבל מכסת שריונים גבוהה כדי לנסות לשדרג את הרשימה במטרה להחזיר את קולות הימין. תשעת השריונים שנתניהו קיבל, כולל לצמד הכ"צים (ישראל וחיים), גרמו למתמודדים לתת לפריימריז את הכינוי "מרחץ הדמים": 34 ח"כים ושרים מכהנים יתמודדו על 17 מקומות ריאליים עד מקום 26. כלומר מחצית מהם הולכים הביתה.
“יש עוד זמן לשכנע את הציבור, אבל אם הבחירות היו היום, המצב בעייתי, המצב קשה", העיד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה בכנס בשעריה על מצב גוש נתניהו בסקרים. מחוץ לבית הכנסת הוגשו אבטיחים ושתייה קרה. בפנים לוהט, אווירת חום ליכודית, שלט גדול של נתניהו מעטר את הקיר המרכזי, תזכורת לבעל הבית האמיתי. בזה אחר זה מגיעים המועמדים. הפרקטיקה חוזרת על עצמה בכל הכנסים, כל מועמד עולה לדבר, בדרך כלל לפי סדר הבכירות או הקרבה למארגן המקומי, מנסה לשלהב את הקהל. ממוצע הגילים הוא 50 וצפונה, הצעירים כבר לא מגיעים לאירועים האלה. הם צורכים את המועמדים ברשתות החברתיות.
הטקסטים חוזרים על עצמם ומעידים על הלך הרוח במפלגה. מה שהתחיל ברפורמה של יריב לוין הפך להיות תו תקן במפלגת השלטון. הכלל הוא: דבר כמה שיותר חזק נגד מערכת המשפט, בג"ץ, היועמ"שית, התקשורת והאקדמיה, הדמונים הרגילים. אבל לא רק הם, מתברר. כשאישה בקהל בפתח-תקווה נאנחה נוכח המצב הביטחוני ואף מתחה ביקורת על הליכוד שלא הכריע את האויבים, ח"כ עמית הלוי הפנה את האש למערכת הביטחון: "אם היית רואה את התגובה של אלופי צה"ל לדרישה שלי לכיבוש ושליטה בשטח בתחילת המלחמה, היית מבינה איזה דרך הלכנו. אי-אפשר היה אפשר לדבר איתם על זה".
"תפסיקו להתנצל על הסגנון שלי", נוזפת גוטליב, "ראיתי יופי־יופי שבנימוס רמסו את כולכם, רמסו את זכותכם להיות אנשי ימין. אז יש לכם אפשרות לבחור בי או לבחור בי"
גם ערוץ 14 מככב בנאומים. "אני הבאתי לכם את הדבר הכי חשוב וזה ערוץ 14", אומר שר התקשורת לשעבר איוב קרא לקול מחיאות הכפיים של הקהל. "המספר שלי בקלפי זה 114, זה קל לזכור - אחד אלוהינו וערוץ 14", קורא עוזי דיין למתפקדים. השרים עידית סילמן ועמיחי שיקלי מתגאים בתורם בהפלת בנט וממשלת השינוי. לפתע אחד הנוכחים מבקש לתקוע בשופר לרגל חודש אלול. המועמדים נאלצים לזרום עם היוזמה.
איוב קרא מתחבק
(צילום: שאול גולן)
בחוץ חבר המרכז אריק נדב (57) וחבר המפלגה רצון שרעבי (76). להם אין ספקות. 7 באוקטובר? "נתניהו ישן במיטה והרמטכ"ל והצבא לא העירו אותו וזו התוצאה", אומר שרעבי. "ביבי הוא שומר ישראל גם של הימין וגם של השמאל". "אם היו מעירים אותו הוא היה עוצר את זה באמצע", טוען נדב. "הם לא עשו את זה וכנראה שהם לא מתאימים לתפקיד". אחריות? "הוא אחראי, אבל לא נתנו לו את הכלים", אומר שרעבי, "השמאלנים ארבע שנים לא מכירים בדמוקרטיה". גיוס חרדים? שוב שרעבי יורד להגנה: "ביום כיפור ישראל נלחמה בשלוש חזיתות ולא שמענו שאין חיילים, בגין יצר את הקטע עם החרדים". נדב הפעם יותר מסויג: "אלה שלומדים תורה שילמדו, אבל מי שלא אנחנו נבוא איתו חשבון, אבל זה תהליך לא של יום אחד". יועצים בשירות קטאר? "הכל חרטא", הם עונים ביחד, "לא מאמינים לזה".
לפתע מגיח מרדכי דוד, הפרובוקטור חוסם הדרכים הידוע לשמצה. "אל תדבר איתם, הם שמאלנים", הוא מצביע עלינו. בליכוד של היום הוא מתקבל בכבוד והדר וזוכה ליחס לבבי מהשרים והח"כים.
רגב: "אנשים שילמו דמי חבר במשך ארבע שנים כדי להשפיע על כל הרשימה, וחצי ממנה היא של משוריינים. אבל אני מכירה את הליכודניקים. הם כרגע כועסים, הם יירגעו"
המפתח לניצחון
אחרי השריונים של חיים כץ וישראל כ"ץ, גדעון סער ואורן דוברונסקי – הרכש החדש היחיד שהוכרז רשמית – לנתניהו נותרו עוד חמישה מקומות למלא. נכון לכתיבת שורות אלה סירבו להצעתו רון דרמר, גבי אשכנזי ויובל שטייניץ. עוד שמות שעלו לאחרונה הם של מייסד השומר החדש יואל זילברמן (הוא טוען שאיש לא פנה אליו) וגם של תא"ל צ'יקו תמיר.
מירי רגב בכנס של הליכוד
"אני לא מקבל את האמירה שזה חצי פריימריז", מתעקש מנכ"ל הליכוד דוד שרן, "נכון שהפעם כמות השריונים גדלה, אבל אל תשכח שחלק מהשריונים האלה, כמו סער וכ"ץ, מכניסים אנשים שממילא היו תופסים מקומות גבוהים ברשימה, אז למעשה הורדנו מתמודדים. קל להגיד שיש תסיסה בליכוד בגלל זה, אבל בבדיקות שעשינו מעל 80 אחוז ממתפקדי הליכוד תמכו בשריונים של ראש הממשלה יחד עם פריימריז. זה שבסיעה פחות רצו את השריונים, זה מובן".
כדי להרגיע את התסיסה, נתניהו התעניין לאחרונה במצבם של כמה חברי כנסת ושרים כדי לתת להם את התחושה שהוא דואג להם. הוא נועד עם דודי אמסלם, חנוך מלביצקי, אביחי בוארון (אותו מינה כאות תמיכה למנהל מטה השטח) ונוספים.
"נתניהו רוצה לראות מקדימה את הדמויות הרציניות של הליכוד, המנומקות, שימשכו את מצביעי הימין המאוכזבים", אומרים מקורות במפלגה, "וגם את הנאמנים". ניסיון הסיכול של ניר ברקת, יציר כפיה של אנשי לשכת ראש הממשלה, שכלל הדלפות מתוזמנות היטב ערב הפריימריז על המהלך שלו לעשות פוטש לנתניהו לאחר 7 באוקטובר, הוא דוגמה אחת לכך.
כנס של הליכוד
(צילום: יריב כץ)
לפי רוב ההערכות, החלוקה הרווחת של קולות המתפקדים היא של כ-40 בקבוצות מאורגנות, כלומר דילים, ו-60 אחוז מצביעים חופשיים. המפתח לניצחון הוא איזון בין השניים: ככל שמועמד נסמך יותר על ציר העסקנות הוא חלש יותר בחופשיים, שלא אוהבים את הדילים. הדוגמא הטובה לכך היא דוד ביטן, שמחזיק במפקד גדול אך נמצא עמוק באזור הסכנה למקום ריאלי ברשימה.
לפתע מגיח הפרובוקטור מרדכי דוד, חוסם הדרכים הידוע לשמצה. "אל תדבר איתם, הם שמאלנים", הוא מצביע עלינו. בליכוד של היום הוא מתקבל בכבוד והדר
המפקדים הגדולים בליכוד מתרכזים אצל ראשי העיריות, בדגש על ראש עיריית נוף-הגליל רונן פלוט וראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר, עובדי תעשיות ותיקות כמו המפקד של חיים כץ בתעשיה אווירית, עובדי נמל אשדוד, מפקד עובדי רשות שדות התעופה של פנחס עידן, דרך הקבוצות המגזריות שבהן המפקדים החרדיים והדרוזיים ועד קבוצות אחרות כמו "הקבליסטים", אנשי תנועת "קבלה לעם", והמפקד של העבריין לשעבר רפי קדושים, שהפך פוקד דומיננטי בליכוד. מי שנהנה בעיקר מהדילים הגדולים הם השרים שהעבירו במהלך הקדנציה כספים לראשי רשויות והחזיקו בעיקר הכוח.
לפי מפתח חלוקת הקולות בין המפקדים לחופשיים, שאלת השאלות של הפריימריז היא לאן תתברג טלי גוטליב, שזוכה להערכה גדולה בקרב המתפקדים החופשיים אך לא מחזיקה בכוח משמעותי בקרב הקבוצות המאורגנות.
דוד אמסלם בכנס של הליכוד
(צילום: יריב כץ)
כמו לכל אירוע שאליו היא מגיעה, גם לגג בניין המשרדים ביגאל אלון בתל-אביב, גוטליב מגיחה בסערה. הקהל בכנס המתפקדים החופשיים של פעיל הרשת הימני יגאל מלכה הוא הקהל הביתי שלה. "אם אתם שואלים למה המיקום שלי בפריימריז חשוב לי", היא קוראת לקהל, "זה לא כי מעניין אותי להיות האישה הראשונה ברשימה. זה כדי שאני אוכל להתעקש להיות שרת משפטים בישראל".
בדרכה האופיינית היא קופצת בין נושאים במהירות, מצטטת את ז'בוטינסקי, ומרבה לתקוף את מערכת המשפט. "תפסיקו להתנצל על הסגנון שלי, אין בו שום בעיה", היא נוזפת בציבור, "אני ראיתי יופי-יופי שבנימוס רמסו את כולכם, רמסו את זכותכם להיות אנשי ימין".
את התדרוכים כי נתניהו לא היה רוצה לראות אותה גבוה ברשימה, כדי שלא יהיה לה את הכוח לבוא אליו בדרישות, היא מכחישה ומגחיכה. מי אשם? התקשורת כמובן. "מצאו שיטה: בואו נייצר טריז בינה לבין ראש הממשלה, כי זה ישפיע על הבוחרים. ראש הממשלה מבין את גודל הקנוניה הזו. אמרו שהוא רוצה לדחוק את גוטליב, נכון? אז ראש הממשלה מוציא הודעה שמי שרוצה לדחוף אותי החוצה זה ערוץ 11, 12 ו-13. אז יש לכם אפשרות לבחור בי או לבחור בי", מסכמת גוטליב לקול צחוק הקהל.
"אם רוצים או לא, היא תסיים במקום גבוה", מושך אחד ממקורבי נתניהו בכתפיו. "מה לעשות? הבוחרים אוהבים אותה".
טלי גוטליב בכנס של הליכוד
(צילום: יריב כץ)
עוד 10 מיליון לחוב
מסעדת קבאלרו בירושלים לא משמשת כסניף ליכוד ביום-יום. אך ביום שני בערב התקיים שם מפגש פעילים מעניין במיוחד שמשך אליו מועמדים רבים מהליכוד, בהם אוחנה, שיקלי, אופיר כץ, מלביצקי, אמסלם, אלי כהן, מיקי זוהר. המארגן - יוסי רוזנבוים, מחסידות קרלין - פוקד חרדי משמעותי בליכוד אך לא היחיד.
המועמדים עולים לדבר, לפי סדר הבכירות או הקרבה למארגן, מנסים לשלהב את הקהל. ממוצע הגילים 50 וצפונה. הצעירים לא מגיעים, הם מעדיפים את המועמדים ברשתות
המפקדים החרדים בליכוד צוברים תאוצה בשנים האחרונות: לצד רוזנבוים יש גם את המפקדים של בעלזא, של חב"ד, של הרב מאזוז, ושל שמעון אוחיון בבאר-שבע. דוגמה למפקד החרדי אפשר לראות גם בהתמודדות על משבצת מחוז דן-ת"א במקום ה-28 ברשימה. שם מתמודד אלישיב רבין, פוקד מרכזי מבני ברק ומי שהיה בעבר מזכיר סיעת ש"ס של אלי ישי, מול הפייבוריט במחוז, דור חרל"פ, בן הציונות הדתית שהוביל את המאבק המשפטי בליכוד למנוע מח"כים מכהנים להתמודד במחוזות.
חלקים בליכוד סבורים כי החרדים משתלטים על התנועה מתוך רצון להשפיע על חוק הפטור מגיוס ועל התקציבים למגזר. לדברי רוזנבוים, האינטרס של חרדים להתפקד לליכוד אינו אישי אלא קשור לצורכיהם בערים שבהן הם חיים. "זו התפקדות בעיקר של קהילות. המטרה היא לדאוג לבית הכנסת, לדאוג לתלמוד תורה של הבן. הדוגמא הקלאסית היא עיר מעורבת שבה ראש העיר לא חרדי והמתפקדים רוצים כוח בסניף הליכוד המקומי כדי להשפיע עליו".
אמיר אוחנה עם שופר
(צילום: שאול גולן)
גם מילבצקי מנסה להסביר לקהל במסעדה מדוע השותפות עם הליכוד היא הטובה ביותר לציבור החרדי. "ברור לחלוטין שכפייה לא תביא גיוס", הוא מכריז. "באופוזיציה הודו בפניי שהם רוצים להרוס את הממסד החרדי כי הוא מפריע להם למהפכה שהם רוצים לעשות במדינה. שלא תחשבו שיש לכם שותפים אחרים או אפציה אחרת". למרות הדברים האלה, רוזנבוים דוחה את הטענות על כך שהח"כים והשרים מושפעים מהמפקד החרדי בנושא הגיוס. "אני לא חושב שזה שיקול בשבילם. הם פשוט מכבדים ומזדהים עם לימוד התורה".
חיים (שם בדוי), פוקד חרדי, דוחה על הסף את ההייפ שיש סביב המפקד החרדי."הציבור החרדי הוא כמעט מיליון וחצי איש, כמה אלפים מתפקדים לליכוד, אז זה אומר שיש סחף? זו תופעה של הרבה שנים, בעיקר בשל נימוקים מוניציפליים. המפלגות החרדיות לא אוהבות את ההתפקדות הזאת, אבל כשגפני מבקש משהו משר בליכוד יש לו השפעה גדולה מאוד עליו, לא פחות מהקבוצות החרדיות בליכוד".
אמיר אוחנה: "לועגים לזה שאנחנו כל היום בבר־מצוות וחתונות, אבל שם אנחנו פוגשים את העם. אפשר להגיד הרבה דברים על נבחרי הליכוד, אבל אי־אפשר לומר שהם מנותקים"
אלה ימים לא קלים למועמדים. הלו"ז מתחיל מוקדם בבוקר ומסתיים בשעות הקטנות של הלילה. הימים מוקדשים ברובם לפגישות עם ראשי סניפים ופוקדים, זאת במטרה לסגור את הדילים. בערב הולכים לכנסים. "אין איזה רגע שבירה, אתה באדרנלין של המרוץ", משתף יו"ר הקואליציה אופיר כץ. "אני מאוד אוהב את השטח, לפגוש את האנשים שלנו, אבל זה באמת מאוד אינטנסיבי. סגרנו את הכנסת בחמש בבוקר אחרי שבוע שלם של חקיקה ולילות ארוכים, ומיד משם נסעתי לניחום אבלים והתחלתי את הפריימריז".
(צילום: שאול גולן)
שר החינוך יואב קיש עושה פריימריז במקביל להיערכות לפתיחת שנת הלימודים: "הייתי היום במטה הצפון של משרד החינוך ואז בשני כנסים. זה מאוד מאתגר לעשות את זה ביחד, אבל יהיה טוב גם בזה וגם בזה".
וגם אוחנה מספר: "אני זוכר לפני איזה שלוש שנים אירוע של חבר מרכז ביום שישי, שהיה אחרי עוד כמה אירועים באותו יום, שסילמן התיישבה לידי ונאנחה 'קשוח הליכוד הזה שלכם'. וזה באמת קשוח. יש כאלה שלועגים לזה שאנחנו כל היום לכאורה בבר מצוות וחתונות, אבל מה קורה כשאנחנו במקומות האלה? אנחנו פוגשים את העם, אנחנו פוגשים את הציבור. אנחנו שומעים מה טוב, מה לא טוב, מה להמשיך בכל הכוח ומה לעצור. אני חושב שאפשר להגיד הרבה דברים על נבחרי הציבור של הליכוד, אבל אי-אפשר לומר עליהם שהם מנותקים".
כדאי גם להזכיר שכל החגיגה הדמוקרטית הזו אינה זולה. "האירוע הזה של הפריירמיז עולה למפלגה עשרה מיליון שקלים", אומר המנכ"ל שרן, "וזאת כאשר הליכוד כבר במשבר כלכלי חמור עם חוב של כ-18 מיליון שקל ממערכות בחירות קודמות".
בועז ביסמוט עם מעריצות
(צילום: שאול גולן)
ובחזרה למרוץ של המתמודדים. "הפריימריז למעשה מתחיל כשהפריימריז נגמר. זאת אומרת מי שנזכר חודש-חודשיים לפני שיש פריימריז הוא בבעיה גדולה, אבל מי שעובד כל הארבע שנים, הוא במצב טוב", אומר אוחנה. וכץ מוסיף: "מי שעבד יהיה לו שכר על זה ביום הפריימריז, אתה לא יכול להתעורר אחרי ארבע שנים. אם לא ייצגת את הליכודניקים כמו שהם ציפו ממך, אז זה לא משנה מה תעשה בחודש האחרון, זה לא יעזור. העבודה של יום הפריימריז נעשית כל הקדנציה. הליכודניקים מסתכלים עליך, הם בוחנים אותך, הם רואים".
"יש כאן מאמץ גדול אחרי שעבדת ארבע שנים", מודה השרה מירי רגב. "לפעמים אתה מרגיש שצריך להזכיר לאנשים מה עשית, לעומת כאלה שבעיקר דיברו כל הזמן".
עמיחי שיקלי מסתבחק
(צילום: שאול גולן)
יש מרמור על השריונים של ישראל כ"ץ וחיים כץ?
"אני מרגישה את הכעס בשטח. אני גם מבינה אותם. הם באמת שילמו דמי חבר במשך ארבע שנים כדי להשפיע על כל הרשימה, וחצי מהרשימה היא רשימה של משוריינים. מאידך אני מכירה את הליכודניקים, אז הם קצת באמת כרגע כועסים, אבל אני מאמינה שאחרי הפריימריז הרוחות יירגעו והכעסים ישקעו, וכולם יעבדו בכל הכוח לניצחון הליכוד".
ביציאה מהכנס על הגג בתל-אביב, כשאמסלם נשאל אם הוא מודאג ממצב הליכוד בסקרים, הוא השיב: "אני מודאג מזה שהאנשים שלנו אדישים". הפריימריז הקרובים הם לא רק עניין של עסקני ליכוד. המפלגה הגדולה בישראל משנה את פניה, גם הימין הישראלי משנה את פניו. אלו גם יכולים להיות הפריימריז האחרונים של הליכוד. בסבירות גבוהה הקדנציה הקרובה היא האחרונה של נתניהו בין אם ינצח וקל וחומר אם לאו. הקרב ביום שני יכריע מי יתמודד על הנהגת התנועה ביום שאחרי, אך האם אחרי נתניהו יישאר בכלל ליכוד לריב עליו? לא בטוח.
