פחות משנה מאז שמיזם הסיוע ה-GHF הכושל נקבר בחולות עזה (לאחר שגבה חיי מאות פלסטינים והסב נזק מדיני וכלכלי קשה לישראל), "מינהלת ההגירה מרצון" שהוקמה לצורך מימוש חזון הריביירה הים-תיכונית של טראמפ (שהוא עצמו זנח מזמן) התפוגגה, חלום העיר ההומניטרית נגוז, הפרויקטים השאפתניים לדה-רדיקליזציה של הפלסטינים נגנזים, ומתחוור שפסטיבלי "החזרה לעזה", לרבות הקמת היאחזויות נח"ל באזור, הם בעיקר סיסמאות פופוליסטיות תלושות, הגיע תורה של עוד פנטזיה להתנגש בקרקע המציאות: המיליציות שישראל הקימה וטיפחה.
שאלת עתידן בקושי עולה בשיח הישראלי, אך זוכה לאור הזרקורים בעזה, בעיקר נוכח הצלחת חמאס להשחיל לתוכנית 15 הנקודות דרישה לפרק גופים אלה מנשק (לצד איסור על חבריהן להשתלב במנגנוני הביטחון של ממשלת הטכנוקרטים, לכשתקום). גם אחרי ביקור קושנר השבוע נתניהו מתהדר שימשיך לפעול נגד חמאס ולא ייסוג משטחים ברצועה עד לפירוק מלא של הארגון מנשקו. ולמרות זאת, נראה שהלחץ האמריקאי למימוש השלב השני לא הסתיים וייתכן שאף יגבר בקרוב בגלל השאיפה של טראמפ רווי התסכולים (בעיקר מהעימות עם איראן) לנופף בהישג כלשהו.
מדובר על חמש התארגנויות המונות לכל היותר אלפים בודדים של פעילים שחיים בשטח שבשליטת צה"ל. רוב המפקדים והחברים מזוהים עם פתח והיו חברים במנגנוני הביטחון של הרשות. המיליציה הגדולה שבהן היא "הכוחות העממיים" שפועלת במזרח רפיח, ורוב חבריה הם בני חמולת אבו-שבאב הבדואית (שמונהגת כיום בידי ע'סאן דהיני שהחליף את מייסד הקבוצה יאסר אבו-שבאב שנהרג בחיסול פנימי במיליציה), ולצידה: "כוח המחץ למאבק בטרור" בהנהגת חוסאם אל-אסטל (חאן-יונס), "הצבא העממי" בהנהגת אשרף אל-מנסי (צפון הרצועה), "כוחות ההגנה העממית" בהנהגת ראמי חלס (מזרח העיר עזה), ו"כוחות המולדת החופשית" בהנהגת שווקי אבו-נצירה (מרכז הרצועה).
*
מאז החלה ישראל בהרפתקת טיפוח החמולות והמיליציות, עוד בשלבי המלחמה הראשונים, הוצגו היתרונות של גופים אלה, תוך הבלטת הישגים והסתרת "צללים". כך למשל פורסמו פעולות כמו תפיסת אנשי חמאס במנהרות ברפיח בידי קבוצת אבו-שבאב, או הצלחות של פעילי המיליציות לפגוע באנשי חמאס, והועלה על נס מיזם של בית ספר ברוח דה-רדיקליזציה (בעיקר ברפיח) שפעל לכאורה בחסות המיליציות. בה בעת עומעמה מעורבות חלק מפעילי המיליציות בפלילים ואף בטרור נגד ישראל בעבר (לחלקם זיקה לגורמי דאעש); לצד העברת נשק וכספים מישראל לאותם גופים (כולל רחפני ענק); מעורבות אנשיהן בביזת סיוע הומניטרי, בהברחות שבהן היו מעורבים אנשי כוחות הביטחון; בהתנכלויות וגניבות מהעוברים במעבר רפיח; ומעל לכל - לא צוין שדימוין הציבורי ירוד, שהחמולות ברצועה התנערו מהן ומביעות נאמנות לחמאס.
"שילוב הדרישה לפירוק המיליציות מנשק ב-15 הנקודות הוא הישג של חמאס ששיכנע את מועצת השלום והמתווכות, בין היתר באמצעות הצגת ראיות (מסמכים ועדויות מתועדות), ולפיהן אותם גופים הנתמכים בידי ישראל כספית, צבאית ולוגיסטית, מחוללים כאוס והכרחי למגרם כדי לבסס הסדרה ברצועה", מסביר הפרשן הפלסטיני עז אלדין אבו-עיישה, ומוסיף: "המיליציות סובלות מבידוד חברתי ובינלאומי, ולמעשה מצויות על סף קריסה. ברקע מתנהל מאמץ מתמשך של הנהגות החמולות והשבטים ברצועה לצד גורמי חמאס לשכנע חברים במיליציות "לחזור בתשובה", כלומר לערוק מהן, תוך הבטחה לערוב לשלומם".
החוקר העזתי רג'ב ח'ודרי: "ככל שיתקדמו הדיונים המיליציות יאבדו מכוחן. כשישראל תיסוג מעבר לקו הצהוב, הן ייעלמו. חבריהן ייעצרו (או יוצאו להורג) ומנהיגיהן ייסוגו עם הכוחות הישראליים, ואולי ינסו להפעיל תאי טרור בשטח הפלסטיני"
"הנהגת חמאס הבהירה לקושנר שקידום השיח על פירוקה מנשק מחייב גם פירוק כל המיליציות, והוא מצידו הביע הבנה מוחלטת לנושא", אומר בשיחה שלשום גורם פלסטיני שמעורה במפגש החריג שנערך בראשית השבוע בין הבכיר האמריקאי לח'ליל אל-חיה, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס. "בקרב העזתים יש קונצנזוס שהמיליציות הן "ג'יש לאחד" [על שם מפקדו האחרון של צבא דרום לבנון], טיפוסים שלא רק משתפים פעולה עם האויב אלא מהווים שם נרדף לפשע ולאלימות".
במקביל, חמאס מנהל מבצע צבאי שנועד לפגוע בפעילי המיליציות, ובמיוחד במפקדיהן. כוח "ראדע" ("המרתיע") של חמאס עומד בחוד החנית של הפעולות הכוללות, בין היתר, איסוף מודיעין, הצבת מארבים וניסיונות חיסול בתוך השטח שבשליטת ישראל. בחודשים האחרונים עצרה ישראל עשרות פעילי חמאס שחדרו מעבר לקו הצהוב במטרה להשתלב בשורות המיליציות וכך לפגוע במנהיגיהן, כאשר קבוצת אבו-שבאב מוגדרת מבחינת חמאס כיעד המרכזי.
כוח המחץ למאבק בטרור של אלאסטל
ביחס לעתיד, מעריך החוקר העזתי רג'ב ח'ודרי: "ככל שיתקדמו הדיונים לגבי פריסת הכוח הרב-לאומי ברצועה ושיקום האזור, המיליציות יאבדו מכוחן, בעיקר הכלכלי הנשען בין היתר על פעילותן בחסות ישראל במעברי הגבול. הדבר צפוי להוביל להתפוררות פנימית, כיוון שלא תהיה אפשרות לממן את חברי המיליציות". ח'ודרי גם מתבונן לטווח הארוך ומסביר: "ברגע שתהיה נסיגה ישראלית מעבר לקו הצהוב, ייעלמו המיליציות. חבריהן ייעצרו [ויותר סביר שחלק גדול מהם יוצאו להורג, כפי שאירע לפני כשנה בעיר עזה], ומנהיגיהן סביר להניח ייסוגו יחד עם הכוחות הישראליים, ואולי ינסו להתארגן מחדש ולהפעיל תאי טרור בתוך השטח הפלסטיני".
*
מרגע שהוקמו המיליציות נורות היבהבו, אבל מקבלי ההחלטות המדיניים וחלק מהביטחוניים הקלו בהן ראש. כשנחשף דבר קיומן ביוני 2025, פטר זאת נתניהו באמירה "מה רע בזה", ורבים אחרים הציגו הבטחות קוסמות לחלופה נוחה לחמאס, ברוח הפנטזיה עתיקת היומין על ערבים רגועים שממוקדים בעניינים אזרחיים, מפוצלים, ובעיקר נטולי שאיפות פוליטיות ולאומיות.
הרבה רע יש בהרפתקה המתמשכת. מעבר לכישלון המעשי, כמו ה-GHF (שהמיליציות אמורות היו לנהל), המיזם שיקף אי-לימוד עיקש מההיסטוריה - הקרובה (ב-2024 חוסלו ראשי חמולות שניהלו מגעים עם המתפ"ש), והרחוקה (אגודות הכפרים בגדה וועדי השכונות שהוקמו ברצועה בשנות ה-70), לצד אי-הבנה עמוקה של הזירה הפלסטינית, שבה לחמולות יש כוח רב, אך הן אינן חומר ביד היוצר הישראלי ולא יכולות לממש את הפנטזיה של "איחוד האמירויות הפלסטיני". הכל מתנקז לעובדה העגומה שקונספציית 7 באוקטובר לא תוחקרה מעולם, ושהאחראים לה ממשיכים לעצב את המציאות כשבתודעתם מקננים עיוותי תפיסה שמניבים עוד ועוד כישלונות בעלי שורש זהה, כמו התוכנית להפלת הממשל באיראן.
הכוחות העממיים של אבו־שבאב
לאחר שמסירים את מעטה הפנטזיות, יש לוודא שלא חוזר "דגם טאליבן", שבו גוף שזוכה מגורם זר לסיוע ובהמשך פועל נגדו; להיערך לקליטת חברי אותן מיליציות בישראל, כמו צד"ל אחרי הנסיגה מלבנון; לבחון את ההשפעה על דימויה האזורי של ישראל, שעלולה להצטייר כמי שלא מצליחה להגן על בני חסותה, וחמור מכך – סוחפת אותם ואת בעלי בריתה אל חלומות מזיקים.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א.
