מחמוד ועאידה טובאסי יכולים רק להשקיף על בתיהם מרחוק. "הנה שם", מצביע מחמוד, מכוון את מבטינו אל שני בתי אבן ומקבץ ברושים על גבעה בקצה הצפון-מזרחי של ג'אלוד, כפר באזור שכם שבו הם חיים מאז נולדו. עוד מעט חודש מאז גורשו הם וילדיהם מבתיהם וסוף הפרשה הבלתי נתפסת הזו לא נראה עדיין באופק. הם גורשו בשיטה שפעם היינו רואים רק בסרטי מאפיה, ואצלנו הפכה לפרקטיקה של עברייני הגבעות בשיתוף פעולה של מדינת ישראל.
מצאנו אותם יושבים לבדם בבית הוריו של מחמוד, שאליו עברו מחוסר ברירה. לבד, בלי ליווי צמוד של צוותי טלוויזיה ועיתונאים מכל העולם, בלי תמיכה של פעילים ישראלים. לבד, נטושים ועזובים לגורלם. לא הרחק מכאן, בכפר השכן קוסרה, במשך יותר משבוע נמשכת מהומה גדולה סביב הבית של לואי אבו-רידא, שמתנחלים צרים עליו ולא מאפשרים ליושביו לצאת ממנו ולקבל אספקה. פעילים ישראלים מנסים להגיע אליו מדי יום, העולם כולו נזעק והממשל האמריקאי לוחץ על ישראל לשים סוף למצור. בקוסרה, בעל הבית אבו-רידא הוא אזרח אמריקאי, שולט בשפה האנגלית, מתראיין לכל מקום ומושך בחוטים. "אנחנו", אומר בעגמומיות טובאסי מג'אלוד, "אנחנו לא אמריקאים. אנחנו פלסטינים פשוטים. אין לנו אזרחות זרה ואני ואשתי לא מדברים אנגלית. מה שקורה בקוסרה זה כלום לעומת מה שאנחנו עברנו, ואלינו אף אחד לא בא ואף אחד כמעט לא התעניין. הבית שלנו, כמו הבית בקוסרה, נמצא בשטח B. תמיד אמרו ששטח B שקט יותר, שאין בו מתנחלים ושפה אנחנו מוגנים. זה מזמן לא ככה. העולם צריך לדעת מה קורה כאן. קרוב לשלושה חודשים היינו נצורים בבית שלנו ואף אחד לא הסתכל עלינו. בסוף גירשו אותנו מהבית וזה עבר בשקט, כאילו זה חוק של הטבע".
המציאות על פי האקבי
התפשטות החוות והמאחזים בשטחי B ביהודה ושומרון היא עובדה מוגמרת. לפי מיפוי של "שלום עכשיו", 26 מאחזים הוקמו באזורים אלה, שבהם יש לישראל אחריות ביטחונית בלבד, וכל שאר הסמכויות נתונות בידי הרשות הפלסטינית. צה"ל, בסיוע כוחות מג"ב ביהודה ושומרון, מנסה לפנות חלק מהמאחזים הללו, אולם הם נבנים מחדש מיד לאחר הריסתם, עוד באותו היום. חלק מהם גובלים בשטחי A (שבאופן רשמי אמורים להימצא בשליטה מלאה, אזרחית וביטחונית, של הרשות). בסך הכל השתלטו מתנחלים על 100 אלף דונם משטחי B ו-A.
העניין הוא שהמאחזים הללו לא מביאים איתם רק השתלטות על קרקעות. דוח חדש של ארגון "יש דין" קובע כי במחצית הראשונה של שנת 2026, כמעט שני שלישים מאירועי האלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים (62.6 אחוז) אירעו בשטחי B ו-A. הדוח מוצא קשר ישיר בין קו המאחזים הנע כל הזמן עמוק אל תוך השטח הפלסטיני, לבין האלימות המתלווה אליו. כך למשל, אפשר לראות שבשנת 2025, שבה התמקדו המתנחלים בהקמת מאחזים וחוות בשטחי C, רוב אירועי האלימות כלפי פלסטינים אירעו גם הם בשטחי C (כ-67.6 אחוז). באירועים אלה נגבו עדויות מהנפגעים, צולמו סרטונים בזמן אמת, נאספו תיעודים אחרים והוגשו תלונות רשמיות במשטרה.
2025 הייתה שנת המעבר של פעילות אנשי הגבעות לשטחי הרשות, ובמהלכה 32.4 אחוז מאירועי האלימות אירעו בשטחי B ו-A. מאז כאמור הלכה המגמה וגברה ככל שהוקמו עוד ועוד מאחזים באזורים בשליטה פלסטינית. יונתן קנוניץ', ראש מחלקת המחקר ב"יש דין", אומר שהנתונים מצביעים על כך ש"כעומק ההתנחלות כך עומק האלימות". ישראל, לדבריו, רוצה להשתלט על כמה שיותר שטח בגדה המערבית, והאסטרטגיה היא לשלוח את המתנחלים להקים עוד ועוד מאחזים בעומק השטח הפלסטיני: "כך, באמצעות אלימות של מתנחלים וחיילים, ישראל דוחקת את התושבים המקומיים אל מרכזי הכפרים והעיירות ומרוקנת אזורים שלמים מנוכחות פלסטינית. הממשלה, הצבא והמשטרה מגלגלים את האחריות מיד ליד ובינתיים האלימות מתרחבת והפלסטינים נותרים חסרי אונים".
עבד וואדי מקוסרה: "המתנחלים מחכים שהצבא ילך מפה. מתישהו הרי התקשורת תעזוב, הצבא יתעייף, ואנחנו נישאר לבד. המתנחלים רק צריכים לחכות בסבלנות"
מדובר באלימות בתצורות שונות ומגוונות. הצתות בתים, כלי רכב, שדות וגידולים חקלאיים, הכאה באמצעות אלות ומוטות ברזל, יידוי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה, ירי חי בנשק שגרם למוות ופציעות של פלסטינים, ובהמשך כאמור הטלת מצור על מבנים בפאתי הכפרים, גירוש המשפחות הפלסטיניות והשתלטות על הבתים. בממשלת ישראל האלימות הזו לרוב לא זוכה להתייחסות, ובפעמים שכן, היא רפה ביותר. אולם שגריר ארצות-הברית בישראל מייק האקבי שם את האירועים הללו בקונטקסט הנכון. בראיונות שנתן באמצע השבוע לכלי תקשורת ישראליים הוא אמר: "כשנוהגים בפעילות שנועדה ליצור פחד בקרב אדם פרטי, חברה או קהילה, זו ההגדרה המילונית לטרור".
דוקרנים וסלעים
השתלטות מתנחלים על בתים פלסטיניים אירעה גם בכפרים עטארה, תל, קראוות בני חסאן, קבלאן, ביתא וג'וריש. כל משפחה והטרור שספגה. הסיוט של משפחת טובאסי מג'אלוד התחיל בלילה של 3 באפריל. "בניתי על הגבעה שם שני בתים", מספר טובאסי האב. "אחד לאשתי ולי, ומולו, אולי 25 מטר ממנו, בית לוואהל וקאיס, שני הבנים שלי. בכל בית שמתי חצי מיליון שקל בחומרים. את העבודה עשינו בידיים שלנו, אני והבנים. התחלנו לבנות ב-2017 ונכנסנו לגור שם ב-2019. זו אדמה שלנו, יש לנו ניירות. קיבלנו אישור לבנות מהמועצה של הכפר והכל עשינו עם ניירות. אבל לפני כמה חודשים ראינו שהקימו התנחלות חדשה על גבעה, לא רחוק מהכפר שלנו, והתחלנו לחשוש שזה יביא בעיות. בלילה הראשון שהמתנחלים באו אלינו הם שפכו דלק על דלתות הבתים, הדליקו אש וברחו. אנחנו קמנו בבהלה והצלחנו לכבות את השריפה. יש לנו סרטון של ההתקפה הזו. עברו שבועיים ויום, וב-19 באפריל שוב באו מתנחלים והקימו סוכה ליד הבתים שלנו, ממש צמוד אליהם, על האדמה שלנו. עידכנו את המת"ק (מרכז תיאום וקישור, ע"ש) הפלסטיני שעידכן את המת"ק הישראלי. פנינו למינהל האזרחי, הגשנו תלונות במשטרה הישראלית, וכלום. לא שמענו מאף אחד. מאז 19 באפריל המתנחלים התיישבו בסוכה מחוץ לבתים שלנו ולא זזו".
מחמוד ועאידה טובאסי
(צילום: שאול גולן)
הם רק ישבו שם, מחוץ לבית?
"הם גם זרקו אבנים על הבתים שלנו ביום ובלילה ושמו מוזיקה חזקה בלילה כדי שלא נוכל לישון. איימו עלינו 'נשרוף אתכם כמו ששרפו את משפחת דוואבשה'. אצלנו זה נחשב איום רציני. כולם ראו מה קרה למשפחת דוואבשה מדומא, כששרפו את ההורים והתינוק שלהם. לוואהל יש שני ילדים ולקאיס יש ילד אחד, ופחדנו עליהם. החלטנו להוציא את הילדים מהבית יחד עם האמהות שלהם ונשארנו רק אשתי, שני הבנים ואני. ב-27 באפריל המתנחלים שברו קיר בקומה הראשונה של הבית ושרפו את המחסן שהיה לנו שם. כל הבית ‑ הקירות, הרהיטים, הבגדים ‑ הכל נהיה שחור.
דוח של "יש דין" מצא שב־2025 התרחשו רוב אירועי האלימות של מתנחלים בשטחי C. ב־2026, רוב האירועים כבר אירעו בשטחי B ו־A שלכאורה בשליטת הרשות
"ועדיין החזקנו מעמד. הצבא היה בא והורס למתנחלים את הסוכה, אז הם היו מתחבאים בין העצים, ואחרי שהצבא היה עוזב הם היו חוזרים ובונים את הסוכה מחדש. האלימות המשיכה על בסיס יומיומי ולא היו לנו חיים. אחרי חודשיים, בסוף יוני, המתנחלים השתלטו על בית שעמד בינינו לבין הכפר וחסמו עם דוקרנים וסלעים את הדרך היחידה שלנו להגיע לכפר. הם גם חתכו לנו את המים ואת החשמל. לא עזרו לנו הפניות לצבא, למת"ק, שום דבר. עם האוכל והמים שהיו לנו הצלחנו להחזיק מעמד עד 19 ביולי. אחרי שפנינו לצלב האדום, דיברנו עם ה-BBC באנגליה ועם כתבים מגרמניה ובלגיה, הצבא הישראלי הסכים להכניס לנו אספקה. אבל גם אמרו לנו: 'זו הפעם הראשונה והאחרונה שתקבלו אספקה'".
מה כ"ץ מבין
שאלנו את טובאסי כמה פעמים פנה למינהל האזרחי או ישירות לצבא, ואם הגיש יותר מתלונה אחת למשטרת ישראל. יש לו תיעוד לכל התלונות שהגיש: "כל יום הייתי בקשר עם המת"ק הפלסטיני שפנה לצד הישראלי, שענה 'אין לנו מספיק כוחות לטפל בבעיה הזו. אין לנו מספיק חיילים להגיע לג'אלוד. תפנו למשטרה'. אז פנינו, אבל במשטרה אמרו 'זו לא בעיה של המשטרה. זו בעיה שרק הצבא יכול להתעסק איתה'. זרקו אותנו כמו כדור, מצד לצד".
מכשולים שהציבו מתנחלים בדרך לבית משפחת טובאסי בג'אלוד
(צילום: שאול גולן)
שר הביטחון ישראל כ"ץ רוצה לקחת את ההתנערות הזו מאחריות צעד אחד קדימה. בשבועות האחרונים הוא התבטא בדבר כוונתו להעביר את האחריות על האכיפה נגד יהודים בשטחים מידי הצבא למשטרת ישראל. ביום שני השבוע הוא אף הודיע כי הנחה את הצבא "להתחיל בביצוע העברת הסמכויות".
עו"ד שוקי פרידמן, מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), המתמחה במשטרי סנקציות ומשפט בינלאומי, אומר שאין שום צורך להעביר סמכויות. "אלוף הפיקוד הוא הריבון בשטח מתוקף החוק הבינלאומי כל זמן שמדובר בשטח כבוש", הוא מסביר. "השליטה הצבאית בניהול היומיום בשטחים נעשית באמצעות צווים. מתוקף הצווים של האלוף, כבר היום המשטרה מבצעת אכיפה פלילית כלפי ישראלים בשטחים, ומבצעת גם אכיפה בכבישים הראשיים כלפי ישראלים ופלסטינים. כך שכבר היום אין לה שום מניעה לבצע אכיפה כלפי ישראלים שמפירים את החוק ביהודה ושומרון".
עו"ד מיכאל ספרד, גם הוא מומחה לדין הבינלאומי, מתרשם שכ"ץ לא מבין על מה הוא מדבר: "על פניו, לא נראה שהוא מתמצא בחומר. כל סוג של העברת סמכויות לא יפטור את הצבא מאחריות על מה שקורה בשטח, אלא אם כן ממשלת ישראל תחליט לספח את הגדה, ולמהלך כזה יהיו השלכות מדיניות וחוקיות. על פי החוק הבינלאומי, מי שאחראי להגן על אזרחים נכבשים בשטח כבוש זה הצבא. הצבא יכול להיעזר במשטרה, זה מותר. אבל להיעזר במשטרה זה לא להעביר אחריות. זה כמו שהצבא נעזר כיום בשב"כ ובמד"א, אבל בסוף האחריות היא שלו. כשיש אירוע כמו זה שמתרחש בקוסרה, או כמו בסיפור הבית בג'אלוד, האחריות היא של הצבא. נקודה. כ"ץ, כשר ביטחון, לא יכול להעביר את האחריות הזו לאף גוף אחר".
אמרנו לטובאסי שנחזור אליו ונסענו לקוסרה. על גבעה מול הבית של אבו-רידא עמדו צלמים וכתבים מכלי תקשורת מכל העולם. צה"ל הכריז על המקום שבו נמצא הבית שטח צבאי סגור, ובכך הוא מונע הגעה של עיתונאים. אולם ביום שני בערב הגיע אבו-רידא מארצות-הברית ובהתערבות השגרירות בישראל הותר לו להגיע לביתו מלווה בכתבים. מוקף בצלמים הוא עלה על הגג ותלה את דגל הפסים והכוכבים של אמריקה, כשממרחק צפו בו המתנחלים שממשיכים לשהות בסמוך לבית, למרות הצו שהוציא אלוף הפיקוד. הצו הזה נאכף כמובן על כולם, חוץ מאשר על המתנחלים. "הם מחכים שהצבא ילך מפה", אמר לנו עבד וואדי, תושב הכפר. "מתישהו הרי התקשורת תלך, הצבא יתעייף, ואנחנו נישאר לבד. המתנחלים רק צריכים לחכות בסבלנות".
יוסף מוזאחם מג'לג'יליא
(צילום: שאול גולן)
מקוסרה המשכנו לג'לג'יליא, כפר קטן מצפון לרמאללה, הנמצא עמוק בשטח A. לפני כעשרה חודשים הוקם מאחז לא הרחק מאדמות הכפר והצרות לא איחרו לבוא. במאי האחרון טענו אנשי החווה שנגנבו להם 120 כבשים, ובתגובה הגיעו לג'לג'יליא וגנבו כבשים מכמה דירים, 900 ראשים בסך הכל. תושבים מהכפר ניסו להתעמת עם הגנבים, אולם חיילים שהיו במקום ירו לעברם והרגו את יוסף כעאבנה בן ה-16. חודש אחר כך, ביוני, הוצת המסגד בכפר ועל חומתו רוססה הכתובת "נקמה".
קנוניץ': "האלימות דוחקת את התושבים אל מרכזי הכפרים והעיירות ומרוקנת אזורים מפלסטינים. הממשלה, הצבא והמשטרה מגלגלים אחריות מיד ליד ובינתיים האלימות מתרחבת"
יוסף מוזאחם, המתגורר בקצה המזרחי של הכפר, לא הרחק מהמאחז, אומר שהחיים שלו, של בני משפחתו, ובכלל, של כל הכפר ‑ נהרסו: "איזה חיים אלה כשכל הזמן תוקפים אותך, לא נותנים לך לצאת לאדמות שלך, לעבד את המטעים, את השדות, באים אליך עם מקלות, מאיימים עליך שיהרגו אותך? המקום הזה היה הכי שקט בעולם. חשבנו שהוא תמיד יהיה שקט בגלל שאנחנו עמוק בשטח A ואין לידנו התנחלויות. חצי שעה לפני שבאתם הם הסתובבו פה עם הטרקטורון והעדר שלהם. הם מכניסים את העיזים שלהם לחלקות שלנו שיאכלו כל מה שגדל שם, כרוב, פאקוס, חצילים. הם הורסים הכל. הם באים עם רובים ואקדחים ומאיימים, אנחנו מצלמים אותם, והם צוחקים לנו בפנים. פעם אחת הם גם ירו פה ליד הבית. הנה תראה". ראינו את הסרטון. פני המתנחלים גלויות, גם פניו של הבחור שירה ב-M16.
הגשת תלונה?
"העברנו ל'יש דין' את כל התיעוד ‑ תמונות, סרטונים. רואים שם לא רק את הפנים שלהם, אלא גם את מספרי הרישוי של הטנדרים שלהם. כל אחד ואחד מהם מזוהה, וכלום. שום דבר לא יצא מזה. הם ממשיכים לתקוף אותנו".
מחכים למשיח
בדרך חזרה לטובאסי בכפר ג'אלוד טיפסנו על הדרך המובילה לבתים שלו ושל שני בניו. הצבא מחזיק בהם עכשיו והמתנחלים יושבים לא הרחק משם. הדרך נחסמה בסלעים וכדי לעלות עד הבית צריך לרדת מהרכב ולהזיז אבנים גדולות. על הבית של ילדיו נתלה דגל גדול של כתר ותחתיו הכיתוב "משיח". זה הפאץ' שהרמטכ"ל אייל זמיר אסר על חיילים לענוד על הזרוע, ולמרות זאת אתה ממשיך לראות אותו בכל מקום שחיילים נמצאים בו (לטענת צה"ל, הדגל הוסר בהמשך השבוע). עוד לפני שהספקנו לצאת מהרכב ניגשו אלינו שני חיילים וביקשו שנעזוב מיד כי מדובר בשטח צבאי סגור.
טובאסי חיכה לנו בכניסה לבית הוריו, "אמרתי לכם שלא ייתנו לכם להיות שם אפילו דקה", הזכיר כשניגש לעץ בחצר וקטף לנו תאנים. "החזקנו שם מעמד עד 22 ביולי. יום לפני כן בא הצבא ועצר את שני הבנים שלנו. אמרו שהם זרקו אבנים על המתנחלים. התחלתי לצרוח, 'הם זורקים עלינו אבנים, הנה תראו, יש לנו בלי סוף סרטונים, אנחנו מסתגרים בבית, החלונות שבורים, הכל בבית שבור ובסוף אתם באים לעצור אותנו'. הם לא רצו לשמוע, לא הסכימו לראות תמונות או סרטונים. ביקשתי שיירו בי, אבל הם תפסו את שני הבנים ולקחו אותם.
נציגי תקשורת מתצפתים על הבית הנצור בקוסרה
(צילום: שאול גולן)
"למחרת נפלה ההחלטה לעזוב. איזו ברירה הייתה לנו? שום דבר נשאר לנו. לא מים, לא קמח, לא אורז. כלום. רק אשתי ואני נשארנו שם, ואנחנו בני 60, כבר לא ילדים. הבנו שזה אבוד, לא נשארו לנו כוחות. ביקשנו שיאשרו לנו להכניס רכב מסחרי כדי שנוכל להוציא כמה שיותר דברים, אבל לא אישרו. יצאנו משם ברגל. אתם מאמינים לדבר כזה? ברגל. לקחנו קצת בגדים וירדנו מהבתים שלנו בהליכה. איך שיצאנו נכנסו המתנחלים לבתים, אבל היה שם צבא והחיילים הוציאו אותם. עכשיו אני מבין שהחיילים נמצאים בתוך הבתים והמתנחלים מחכים שהצבא יעזוב והם יוכלו להיכנס".
מחמוד טובאסי: "הצבא היה הורס למתנחלים את הסוכה, אז הם היו מתחבאים בין העצים, וכשהצבא עזב – הם היו חוזרים. האלימות המשיכה על בסיס יומיומי ולא היו לנו חיים"
הם לא נתנו לנו ללכת בלי שנשתה קפה. בינתיים עברנו כל אחד על ההודעות והפושים שנכנסו לסלולרי. זה היה ביום שלישי השבוע, ומנתב"ג דווח על תורים ארוכים בדלפקי חברות התעופה, בעקבות שיא של 600 טיסות ויותר מ-100 אלף איש שעוברים בשדה בכל יום. כמה מהם יודעים מה נעשה בשמם לא הרחק משם, כמה עשרות קילומטרים בלבד משדה התעופה? איזה ישראלי היה עובר סיוט כזה בתוך ביתו ונאנס לעזוב אותו מבלי להפוך עולמות?
הטובאסים שאלו אם אנחנו יכולים לעזור להם. בתגובה שאלנו לאן עברו הבנים. "וואהל שכר דירה בכפר קריות", ענה האב, "קאיס שכר דירה ברמאללה". אחר כך שתקנו וטובאסי סיכם: "חשבנו שהעולם יעמוד לצידנו, אבל מתברר שלאף אחד לא אכפת מאיתנו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "הטענות בבדיקה. כוחות צה"ל פועלים במרחב הכפרים ג'אלוד וקוסרה שבחטיבת שומרון על מנת למנוע הגעה של מפרי חוק וסדר למרחב ושמירה על מרקם החיים באיזור".
