רחש המנועים העמום הפך לשאגה כשמטוס ההרקולס הגיח מתוך העלטה. הוא נחת ללא אורות על אדמת המדבר המישורית, מעלה ענן אבק. שני לוחמים, מצוידים במכשיר קשר ובאמצעים לראיית לילה, עקבו אחריו עד לעצירתו הסופית. מחיאות כפיים לא היו שם. אולי רק רגע של הקלה.
השעה הייתה 21:00. נחיתה אחרונה לאותו ערב. המטוס הראשון, מעוטר בצבעי הסוואה, נחת ב-17:20. הוא נעמד על רחבת החניה המאולתרת, תחת השמש שהכתה ללא רחם, ופתח את הכבש האחורי. שני טנדרים עם מספר צהוב בקעו מתוך הקבינה.
"מאיפה אתם?" שאלתי את הנוסעים שלבושים אזרחי.
"מאיפה שצריך", השיב ברנש חסון ומרובע לסת. בירור קצר העלה כי מדובר בלוחמי שייטת 13.
זה קרה לפני כמה שבועות בתרגיל של אחד הכוחות הסודיים ביותר של חיל האוויר: יחידת ההנחתה הקדמית (יה"ק), או כפי שאנשיה מעדיפים לקרוא לה - יחידה 5700. כמו אחיותיה הגדולות והמוכרות יותר, שלדג ו-669, יה"ק היא חלק מכנף הכוחות המיוחדים של החיל (כנף 7).
בגדול, יה"ק בעצם יוצרת עבור חיל האוויר שדות נחיתה, במקרים רבים הרחק מגבולות ישראל ובתוך שטחים עוינים. כך "הזרוע הארוכה של מדינת ישראל" הופכת לארוכה באמת. "התפקיד שלנו הוא לאתר, לבחון, לסמן ולשלוט במנחתים ובשדות תעופה ארעיים כדי לאפשר למטוסי התובלה של חיל האוויר לפעול איפה שצריך", מסביר רס"ן ג', מפקד היחידה, בראיון נדיר. "אנחנו הגוף שמאפשר את החיבור בין קרקע לאוויר - כמעט בכל מקום ולכל משימה".
למה "כמעט"?
"היחידה לא מוגבלת מבחינת טווחים. אנחנו יכולים להגיע לכל מקום. המגבלה היחידה היא אופי הקרקע. והקרקע היא חלק מרכזי מהעיסוק שלנו".
רס"ן ג', מפקד יחידת ההנחתה הקדמית
(צילום: דובר צה"ל)
התרגיל שבו ביקרנו נערך בנגב הדרומי, לצד הכביש המוביל ממצפה רמון לאילת. אבל כשעמדנו שם, בלב הבקעה המישורית, וצפינו במטוסי התובלה נוחתים וממריאים מהמסלול שסימנו עבורם לוחמי יה"ק, יכולנו לדמיין שאנחנו נמצאים על אדמת איראן, עיראק או סוריה.
בחודש מאי האחרון, בעיצומו של מבצע שאגת הארי, חשף העיתון האמריקאי "הוול סטריט ג'ורנל" כי ישראל הקימה בסיס צבאי חשאי בלב המדבר העיראקי כדי לתמוך במערכה האווירית נגד איראן. על פי הפרסום, המתקן איכלס כוחות מיוחדים, ושימש כמרכז לוגיסטי עבור חיל האוויר. הוצבו בו גם צוותי חילוץ והצלה למקרה שמטוסים ישראליים יופלו וטייסיהם ייאלצו לנטוש בשטח אויב. "הניו יורק טיימס" הוסיף כי מדובר בשני בסיסים, ושהתכנון של שניהם החל כבר ב-2024. על פי הפרסום ב”הניו יורק טיימס”, מקומיים סיפרו כי רועה צאן עיראקי גילה את אחד הבסיסים, ומסוק רדף אחרי רכבו וחיסל אותו מהאוויר.
צילום אוויר של האזור שבו, לפי הפרסומים הזרים, הוקם המנחת הישראלי במדבר העיראקי
(צילום: מתוך רשת X)
הרקולסאם בסיסים כאלו אכן הוקמו בלב עיראק, סביר להניח שגם יה"ק הייתה שותפה להקמתם ולתפעולם. בגלל מגבלות ביטחון המידע, נאסר על הלוחמים והלוחמות לציין היכן בדיוק פעלו במהלך המלחמה. אבל ממה שכן מותר להם לספר, אפשר לשער שהם היו במקומות שרגל ישראלי טרם דרכה בהם לפניהם.
למשל סגן א', קצין הנְחָתה שאחראי בימים אלה על ההכשרות ביחידה. "הייתי אז מפק"ץ (מפקד צוות), והשתתפתי במבצע עם כמה לוחמי מילואים", הוא מספר. "המשימה שלנו, יחד עם יחידות נוספות של כנף 7, הייתה לאתר, להכשיר ולסמן מנחת במקום מרוחק מחוץ לגבולות ישראל, ולהנחית כמה מטוסים בשטח מדברי שלא נחת בו מטוס מעולם".
ההכנות לקראת המבצע, מספר סגן א', נמשכו כשבועיים, והן כללו תכנון מדויק ואימונים שדימו את תנאי השטח. "זה היה מבצע מורכב מאוד, עם חלון זמנים קצר מאוד להנחתה, בחשאיות מוחלטת ובלילה של אפס אחוז תאורה", משחזר סגן א'. "מפקד החוליה, שאני הייתי הסגן שלו, עמד שלושה מטרים ממני, ולא הצלחתי לראות אותו עד ששמתי אמר"ל (אמצעי לראיית לילה – י"ק) על העיניים. אני זוכר את הרגע שבו הודענו למטוס הראשון בקשר המוצפן: 'רשאי לנחות'. אחריו הנחתנו עוד כמה מטוסים, שהביאו איתם כוחות ואמצעים. למרות התנאים המאתגרים, הכל עבר חלק. עמדנו במשימה".
תאר לי את התחושה בזמן אמת.
"בגלל שערכנו הרבה אימונים מקדימים, ותירגלנו מקרים ותגובות, עבדתי כמו רובוט. אתה מרגיש כאילו זה עוד אימון, רק שהפעם זה במציאות".
אימון של יחידת ההנחתה הקדמית
(צילום: גדי קבלו)
בתום המבצע הביא עימו סגן א' כמה אבנים מהשטח כמזכרת. זה כבר הפך למנהג ביה"ק, כמו ביחידות מיוחדות אחרות שפועלות הרחק מגבולות ישראל. בכניסה למיפקדת היחידה, בבסיס חיל האוויר בנבטים, פרוסה תצוגה של אבנים שהובאו ממקומות שונים, ועליהן רשומים בטוש בלתי מחיק שמות המבצעים והתאריכים. אבן אחת, גדולה במיוחד, עמדה באמצע מסלול נחיתה אי שם ופונתה על ידי הלוחמים - שאחד מתפקידיהם הוא להסיר כל מכשול שעלול לסכן את המטוס. "סחבנו אותה לפה במריצה", מספר סגן א'.
"האבנים מדברות", אומר מפקד היחידה, רס"ן ג'. "הן מדברות אם אתה יודע להקשיב".
מה הן אומרות?
"הן מספרות חוויות. הן מספרות על יצירתיות, על גיוון. הן מספרות סיפור של יחידה משפחתית שמשלבת לוחמים סדירים עם אנשי מילואים ששירתו במלחמה מאות ימים; יחידה שהיא אמנם קטנה, אבל היא מאפשרת לחיל האוויר לעשות הרבה מאוד דברים".
× × ×
זוהי חשיפה נדירה של יחידה שהציבור כמעט שלא שמע עליה. גם המרואיינים עצמם מודים שלא ידעו על קיומה לפני גיוסם. למרות זאת, היא קיימת לא מעט שנים.
יה"ק הוקמה בדצמבר 1973, זמן קצר אחרי מלחמת יום הכיפורים. בשנות ה-80, מבצע משה להעלאת יהודי אתיופיה, הכשירה היחידה מנחת למטוסי הרקולס במדבריות סודן, ובמלחמת לבנון הראשונה הפעילה עבור חיל האוויר את נמל התעופה הבין-לאומי של ביירות. והיא אינה פועלת רק מחוץ לגבולות ישראל: אחרי 7 באוקטובר איפשרה יה"ק למטוסי התובלה של חיל האוויר להנחית כוחות תגבור סמוך לעוטף, ובמהלך המלחמה עם איראן הקימה מנחתים ארעיים מחוץ לבסיסים המטוּוחים של חיל האוויר.
מבצע משה להעלאת יהודי אתיופיה, שבו יחידת ההנחתה הקדמית הכשירה מנחת בסודאן
(צילום: דובר צה"ל)
מסלול הגיוס ליחידה נפתח פעם בשנה, ובנובמבר 2023 היא פתחה את שעריה לראשונה גם בפני נשים - שהן כרבע מפלגת הלוחמים כיום. "אין פה שום הבדל בין בנים ובנות", אומרת סגן ל', מפקדת צוות ביחידה. "מהרגע הראשון בהכשרה מתייחסים אלינו אותו דבר ולא עושים לנו שום הנחות. הייתי פקחית טיסה ועכשיו אני מפק"צית, ואני עושה בדיוק את אותה עבודה כמו של הלוחמים הבנים".
"אני לוחמת כמו שכל בן פה הוא לוחם", מוסיפה סמל נ', פקחית טיסה. "זה בכלל לא אישיו".
רס"ן ג': "שילוב לוחמות ביה"ק הוא בעיניי הצלחה מסחררת. יש לי בקבוצת הפיקוד של היחידה קצינים וקצינות, וזו חוויה מדהימה".
הדרך לסיכת הלוחם של היחידה ארוכה ומפרכת. לוחמי ולוחמות יה"ק עושים טירונות חי"ר רובאי 05 בביסל"ח 314 בחצרים עם שלדג ו-669. לאחר מכן הם מתחילים את ההכשרה המקצועית ביחידה עצמה. "בשלב הבסיסי של ההכשרה, שנמשך מספר חודשים, לומדים את העקרונות ברמה התאורטית: איך נראה מנחת, מה הקריטריונים שנדרשים כדי שאפשר יהיה להנחית בו מטוס, חוקי התעופה הרלוונטיים וכדומה", מסביר סגן א'. "בשלב הבא, המתקדם, לומדים הלכה למעשה איך לאתר, להכשיר ולסמן מנחת בשטח - ולהנחית בו מטוסים". מטבע הדברים ניתן דגש מיוחד לנושא הניווט.
סיכת יה"ק מעוטרת בדורס הלילה לילית המדבר. אחד הדברים הראשונים שלומדים ביחידה הוא לחקות את הצליל שהיא משמיעה. אנחנו נכנסים לחדר התדריכים, וכ–20 לוחמות ולוחמים פוצחים בקריאות "פרררר, פרררר". ג', מפקד היחידה, חודשיים בתפקיד, שותק. "אני עוד לומד. עד שלא אגיע לרמה שלהם, אני שומר את זה לעצמי"
בתום המסלול, שנמשך כשמונה חודשים, הם רוכשים את המקצוע הבסיסי שמשותף לכולם: מנחית (וכאן המקום להדגיש שיה"ק אחראית לא רק על הנחיתות - אלא גם על ההמראות). אבל בכך לא מסתיימת ההכשרה. מיד אחר כך הם מצטרפים לפלגת הלוחמים, ומתחילים בשלב ההתמחות לאחד מארבעת המקצועות ביחידה: בוחן עפר, פקח טיסה, נהג מבצעי או חובש. ההתמחות נמשכת מספר חודשים ויכולה להגיע גם לחצי שנה.
"יש עוד שני תפקידים שהם נע"ת (נוסף על תפקידו - י"ק), שזה תצפיתן ומפעיל רחפן", אומרת סגן ל'. הרחפנים משמשים בעיקר לצורכי אבטחת המנחת - משימה שמוטלת אף היא על אנשי היחידה.
"אחד הדברים שאנחנו עושים במהלך ההסמכה המקצועית הוא להצטרף ל'טיסת השקפה'. כלומר: לחוות נחיתה מתוך הקוקפיט, כדי להרגיש איך זה נראה מהצד השני", מספרת סמל נ'. "יצא לי להיות בטיסה כזו כששני חברים שלי היו במבחן הסמכה כפקחי טיסה, ושמענו אותם מדברים בקשר עם הטייס. כשאתה רואה מלמעלה את הסימונים שהיחידה הציבה בשטח, זה שונה מאשר לראות אותם מגובה הקרקע. פתאום זה נראה כמו מסלול נחיתה. זה עוזר לך לעזור לצד השני".
למרות הטייטל הלא-אטרקטיבי במיוחד, בוחן עפר הוא תפקיד מפתח ביחידה ומוטלת על כתפיו אחריות כבדה. הוא זה שמחליט אם הקרקע מאפשרת או שאינה מאפשרת נחיתה של מטוס התובלה העיקרי של חיל האוויר - ההרקולס, שהוא גדול וכבד (ובהקשר הזה אין הבדל גדול בין הקרנף הוותיק לשמשון החדיש). אם בוחן העפר יטעה, במקרה הטוב המטוס עלול להתחפר בקרקע או לספוג נקר בצמיג, כל אלו סיטואציות מורכבות בשדה בשטח אויב. במקרה הרע, המטוס עלול להתרסק.
הרקולס ממריא באימון של יחידת ההנחתה הקדמית
(צילום: גדי קבלו)
בוחן העפר מצויד בעיקר בידע מקצועי שרכש במהלך ההסמכה ובאמצעים פשוטים כמו דקר מתכת. "זה מקל ארוך עם כיפה בקצה שאתה דוקר איתו את הקרקע כדי לבדוק את הקושי שלה", מספר סמ"ר א', בוחן עפר ביחידה. "יש עליו גם פסים במרחק של עשרה סנטימטרים זה מזה שמאפשרים לך למדוד מכשולים שנמצאים על המסלול כמו צמחייה".
ומה עושים אם יש מכשולים כאלה? יש לכם ציוד הנדסי מיוחד?
סמל א': "יש לנו טוריות ומעדרים. ואם זה שיח קטן, אפשר גם לעקור אותו בידיים".
אמצעי קצת יותר מתקדם הוא GPS שבוחן העפר עונד על ידו כמו שעון. "אתה דוקר איתו נ"צים (נקודות ציון) כדי לדעת את האורך והרוחב של המסלול וכדי להעביר לטייס, שיידע בדיוק איפה לנחות", מסביר סמ"ר א'.
לצד הסדירים משרתים ביחידה בוחני עפר בכירים במילואים. חלקם גאולוגים באזרחות, אבל רובם אנשי אדמה. "יש לנו פה חקלאים שהחיבור שלהם לקרקע זה משהו שקשה לכמת", אומר מפקד יה"ק. "אנשי אדמה עבריים שיודעים מה גשם עושה לקרקע, איך צמחייה אוחזת בקרקע, ועוד דברים שחיוניים כדי לדעת אם שטח מסוים מאפשר נחיתה של מטוס".
אגב, אחת הדרכים לבדוק את הקרקע היא לטעום אותה - ממש כך - כדי להעריך את רמת המליחות ואת ההרכב המינרלי שלה. וגם זה משהו שבוחני העפר יודעים לעשות.
בכניסה למיפקדת היחידה בנבטים יש תצוגת אבנים ועליהן רשומים התאריכים ושמות המבצעים שבמהלכם הובאו לפה ממקומות שונים. אבן אחת, גדולה במיוחד, עמדה באמצע מסלול נחיתה אי שם ופונתה על ידי הלוחמים. "סחבנו אותה לפה במריצה", מספר סגן א'. "האבנים מדברות", אומר רס"ן ג'. "הן מדברות אם אתה יודע להקשיב"
למזג האוויר השפעה קריטית. רוח כמובן, גם ערפל או אובך שמקשים על הראות, אבל גם גשם - שעלול להפוך בתוך דקות קרקע קשה יחסית שטובה להנחתה - לעיסת בוץ מסוכנת. סמ"ר א' מספר על אירוע כזה. "הייתי בפעילות של היחידה כבוחן עפר מספר 2", הוא משחזר. "היה מעליי בוחן בכיר, איש מילואים עם הרבה ניסיון. ידענו שיהיה קר, אבל לא היה שום צפי לגשם. זמן קצר אחרי שהכשרנו את המסלול, התחיל לרדת גשם והקרקע הפכה להיות רטובה ולא יציבה. המטוסים הגיעו בזוגות, ובכל פעם שמטוס אחד נוחת, הוא צריך לפנות את המסלול למטוס שאחריו. למרות הגשם, אפשר היה לנחות על המסלול. אבל כדי לפנות אותו המטוס היה צריך לעשות סיבוב של 180 מעלות על רחבת העפר, וידענו שבמהלך הסיבוב הוא עלול להתחפר ולשקוע. היו על המטוסים אנשים, מהיחידה שלנו ומיחידות נוספות, כולל מפקד יה"ק, וזה היה מלחיץ מאוד. אבל בסוף אילתרנו בשטח פתרון יצירתי שאיפשר למטוסים לפנות את המסלול מבלי לשקוע".
מה עושים אם בכל זאת מטוס שוקע או מתחפר?
"בוחן עפר עם טורייה ופקח העמסה מיומן שיודע לכוון את הטייס", מסביר סגן א'.
ואם יש פנצ'ר?
"צוות האוויר יודע להחליף גלגל".
"כשמגיעים למנחת, יש לא מעט תופעות קרקע לא צפויות שאנחנו עלולים להיתקל בהן", אומר רס"ן ג'. "כדי להחליט אם הוא כשיר או לא נדרש סט שיקולים שהוא ברובו מקצועי. בסופו של דבר, המשימה שלנו היא לא להגיד לטייס למה הוא לא יכול לנחות - אלא לעשות כל מה שצריך כדי שהוא כן יוכל לנחות בבטחה. לפעמים יש פתרונות פשוטים - אם יש בזנט שתקוע באמצע המנחת, נשלוף אותו עם הידיים. אבל הרבה פעמים מפקד המנחת ואנשי הצוות שלו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה, ובהקשר הזה היצירתיות חוגגת.
"היחידה שלנו מאפשרת למערך התובלה של חיל האוויר לפעול איפה שצריך. היא יודעת להגיע כמעט לכל מקום עם עבודת הכנה מראש ולהקים מנחת. למפקד המנחת יש אחריות כבדה מאוד-מאוד והוא יכול - יחד עם אנשי הצוות שלו - לגרום למטוס לנחות בשלום או לחלופין, חלילה, להתרסק. ובתווך הזה, שבין נחיתה מוצלחת לבין התרסקות או נזק כבד למטוס, אנחנו פועלים. זה הביזנס שלנו. אם זה היה פשוט, לא היה צורך ביחידה מקצועית. אבל בגלל שיש בעיות קרקע, וישנם מכשולים, ויש תנאי מזג אוויר קשים וגשם ובוץ, ואתה צריך לעבוד בקור או בחום קיצוניים - נדרש צוות איכותי מאוד ומקצועי.
"כמו שכבר הבנת, יש ביחידה מקצועות שונים - בוחן עפר, פקח טיסה, חובש, נהג מבצעי. אבל יש טייטל אחד שהוא המכנה המשותף לכולם - וזה מנחית. כשאתה סורק את המנחת ומחפש מכשולים, העיניים של כולם צריכות לעבוד כל הזמן כדי לא לפספס אפילו את הדבר הכי קטן, ולכן עבודת הצוות היא חשובה מאוד ונדרשת משמעת חזקה".
× × ×
אם בוחן העפר אחראי על הקרקע, ונותן את האישור הסופי לכך שהמנחת כשיר, פקח הטיסה אחראי על התעבורה האווירית עצמה, והוא זה שנותן לטייס את האור הירוק לנחות או להמריא. גם במקצוע הזה ישנם לוחמים סדירים לצד אנשי מילואים מנוסים, שחלקם עובדים במגדלי פיקוח של שדות תעופה אזרחיים.
לכל מנחת שמקימה יה"ק יש מגדל פיקוח. אלא שבמקרה שלהם, מדובר ב"מגדל מהלך", כהגדרת סגן א', שהיה בעצמו פקח טיסה ביחידה לפני שיצא לקורס קציני חי"ר. "מגדל הפיקוח זה אדם אחד, או כמה אנשים, עם וסט, מכשיר קשר, משקפת ואמצעי לראיית לילה", הוא מסביר.
הנחתה לילית של יחידת יחידת ההנחתה הקדמית
(צילום: דובר צה"ל)
"אני והשותפים שלי לחוליה - זה מגדל הפיקוח", אומרת פקחית הטיסה נ'. "חוץ מהקשר ואמצעי התצפית יש לנו גם קטסרל, שזה מכשיר למדידת כיוון הרוח והעוצמה שלה. עם הזמן והניסיון לומדים להרגיש את הרוח בלעדיו. אני עדיין לא שם".
בתרגיל שאליו הצטרפנו, "מגדל הפיקוח" היה שני לוחמים שעמדו על גבעה קטנה בגובה של כמטר וחצי. כשירד החושך הם הרכיבו על עיניהם משקפות ראיית לילה שאיפשרו להם לראות את המטוסים שמתקרבים לקראת נחיתה. למרגלות הגבעה עמד מפקד פלגת הלוחמים של היחידה, מצויד במכשיר תרמי לראיית לילה על גבי חצובה. המכשיר, שמזהה אובייקטים על פי החום שהם פולטים, משמש לבצע סריקה אחרונה של המסלול לפני הנחיתה או ההמראה ולוודא שלא נכנס אליו בעל חיים או אדם.
בתדריך המקדים אמר המפל"ג, קצין לשעבר בסיירת נח"ל שלא גדל ביחידה: "שימו לב, ראינו פה מלא חרא של בעלי חיים. זה אומר בהכרח שתהיה פה כניסה שלהם למנחת, אם לא ביום אז בלילה. המענה לזה הוא אל"ף-אל"ף (מכשיר ראיית לילה אינפרא-אדום – י"ק) ותרמי. אני אהיה התצפיתן". חזיר בר או צבוע שייכנסו למסלול בעת נחיתה עלולים לגרום לאסון כבד.
גם אם פקח הטיסה עומד חשוף בשטח ולא יושב עם כוס קפה במגדל פיקוח ממוזג, מהותו של התפקיד דומה. "יש כמה דרגים של פקחי טיסה ביחידה", מסביר סגן א'. "כפקח צעיר אתה מוסמך רק לתאם הסעות (תנועת המטוסים בין המסלול לרחבת החניה - י"ק) או לתאם עזיבה וקבלה מול היב"א, ועם הזמן אתה מתקדם".
הסבר קצר: המרחב האווירי של מדינת ישראל וזירת הפעולה של חיל האוויר נשלטים על ידי היב"א (יחידת הבקרה האווירית), שלה שני בסיסים מרכזיים - היב"א הדרומית, סמוך למצפה רמון; והיב"א הצפונית, שעל הר מירון. לכל אחד מבסיסי חיל האוויר ושדות התעופה האזרחיים, ובראשם נתב"ג, יש CTR (קיצור ל-Control Zone) משלו, שהוא מרחב אווירי שנשלט על ידי מגדל הפיקוח ולא על ידי היב"א בכל הנוגע להמראות, נחיתות וטיסות עד גובה מוגדר. מרגע שיה"ק מכשירה מנחת בשטח - שהוא שדה תעופה לכל דבר ועניין - היחידה אחראית על ה-CTR שהוגדר עבורו. האחריות הזו מוטלת על פקח או פקחית הטיסה, שהם אנשי המקצוע, ועל מפקד המנחת, שהוא למעשה "מפקד הבסיס", גם אם מדובר בקצין בדרגת סגן או סרן.
פקחית הטיסה סמל נ' הייתה אמורה להנחית אי שם מטוס עמוס באנשים, "ואז התחילה סופת חול. הצלחנו לראות בקושי 100 מטר קדימה והבנו שהמטוס לא יצליח לנחות". נ' הודיעה לטייס לעשות עוד סבב באוויר. "ואז, חמש שניות לפני הנגיעה בקרקע, התנקה פתאום המסלול והוא הצליח לנחות בשלום"
כדי להמחיש את כובד האחריות מספרת סמל נ' על הנחתה מורכבת במיוחד שבה השתתפה כפקחית טיסה. "זו הייתה ההתנסות המבצעית הראשונה שלי, הפעם הראשונה שיצא לי לנהל מגדל מבלי שיש מעליי פקח בכיר", היא נזכרת. "אני וסגן ל', שהייתה מפקדת המנחת, היינו אמורות להנחית מטוס עמוס באנשים. הגענו לשטח, הקמנו את כל מה שצריך, ואז התחילה סופת חול לא צפויה שגרמה להגבלת ראות קשה. הצלחנו לראות בקושי 100 מטר קדימה והבנו שאם זה יימשך ככה, המטוס לא יצליח לנחות. זמן קצר לפני שהמטוס הראשון הגיע, סופת החול התחזקה והגענו למצב של ראות אפס. הוא מתקרב, הטייס קורא לנו בקשר, ואנחנו לא רואות כלום. גם לא את המסלול. ובשביל לאפשר נחיתה אני חייבת לראות את המסלול לכל אורכו. אמרנו לטייס לבצע יעף והקפה נוספת באוויר בתקווה שהתנאים ישתפרו ויאפשרו נחיתה. אם לא - הוא יצטרך להיכנס להמתנה שעלולה להימשך זמן רב".
בסופו של דבר, ולאחר אישור ממפקד היחידה, אישרו סגן ל' וסמל נ' לטייס להנמיך לקראת נחיתה. "ואז, חמש שניות לפני הנגיעה בקרקע, התנקה פתאום המסלול והוא הצליח לנחות בשלום".
"התלבטנו מאוד מה לעשות", מספרת סגן ל'. "בגלל הסיטואציה המבצעית, הנחיתה הייתה חייבת לקרות, ולכן איפשרנו את זה למרות התנאים הקשים. זה היה סיפור באמת מטורף".
× × ×
מפקד יה"ק רס"ן ג' נמצא רק חודשיים בתפקידו וגדל מחוץ ליחידה - אבל כמי שהיה בצד השני, מכיר היטב את עבודתה. הוא בן 34, בוגר בית הספר החקלאי כדורי, נשוי ל-א', פיזיותרפיסטית במקצועה, ואב לשלושה, הקטן שבהם נולד לפני כמה שבועות.
"התגייסתי ביולי 2010 לקורס טיס ונפלתי אחרי חמישה חודשים", מספר ג'. "הגעתי משם לקורס פקחי העמסה, שהם חלק ממערך התובלה של חיל האוויר, וזה המקצוע שלי מאז ועד היום". פקח ההעמסה הוא למעשה מפקד תא המטען של מטוס ההרקולס ואחראי לכל מה שעולה, יורד או מוצנח ממנו - ציוד, כלי רכב ובני אדם.
בחיל האוויר פועלות שתי טייסות תובלה של מטוסי הרקולס C-130 - טייסת 131 ("אבירי הציפור הצהובה"), שמפעילה את מטוסי הקרנף הוותיקים; וטייסת 103 ("הפילים"), שמפעילה את מטוסי השמשון המשודרגים. שתיהן יושבות בבסיס נבטים שבנגב וכך גם יחידת ההעמסה של חיל האוויר, שבה ביצע ג' מספר תפקידים פיקודיים. כך שאת כל שירותו, למעט החודשים הראשונים בקורס טיס, עשה באותו בסיס, והוא גם מתגורר בו עם משפחתו.
כפקח העמסה הגיע ג' לכל מקום שאליו הגיעו מטוסי התובלה של חיל האוויר - ברחבי המזרח התיכון וגם מעבר לאוקיינוס, בתרגילים משותפים עם חיל האוויר האמריקאי על אדמת ארה"ב. "יצא לי להתאמן בכל מיני מקומות בעולם. אני זוכר שנחתנו ברומניה, וראינו שדות של גראס משני צידי המנחת. ואני לא מתכוון ל-Grass, דשא באנגלית, אלא לקנאביס".
אני מניח שהרבה אנשים רצו להיות שם בצוות ההנחתה.
"היו הנחיות ברורות מאוד, והמשמעת הייתה קפדנית מאוד", אומר ג' ומחייך. "אבל בארה"ב יצא לנו לנחות גם על משטחים של דשא".
פקחי העמסה הם הראשונים שפוגשים את לוחמי יה"ק על הקרקע. "הרמפה נפתחת, אתה יוצא לחושך מוחלט, ופתאום איזו דמות מתקרבת אליך מתוך החשיכה עם מדים טקטיים, ציוד לחימה ואמצעי לראיית לילה. ותמיד נותנים כיף וחיבוק ומעבירים מקל לכוח שפורק מהמטוס או הפוך, לכוח שבדיוק חובר אליך. זה הזיכרון שצרוב בי כפקח העמסה, המפגש עם היה"ק. וזה מבוסס גם על היכרות אישית, כי אנחנו משרתים באותו בסיס ונמצאים יחד בנוהל הקרב ובאימונים המקדימים".
ועכשיו, לצד כנפי פקח ההעמסה, הוא עונד גם את סיכת יה"ק שבמרכזה לילית המדבר - דורס לילה שפניו מזכירות פני אדם. איש אינו יודע לומר בוודאות מדוע נבחרה דווקא הציפור הזו לסמל היחידה, אבל אחד הדברים הראשונים שלומדים ביחידה הוא לחקות את הצליל הייחודי שהיא משמיעה. בתום הראיון לוקח אותי רס"ן ג' לחדר התדריכים, שבו יושבים כ-20 לוחמות ולוחמים. הוא מבקש מהם להשמיע לי את הקול של לילית המדבר והם פוצחים כאיש אחד בקריאות "פרררר, פרררר". כולם - חוץ מהמפקד עצמו.
ומה איתך? איפה הדוגמה האישית?
"אני עוד לומד... עד שלא אגיע לרמה שלהם, אני שומר את זה לעצמי".
סיכת הלוחם ("מנחית") של יחידת ההנחתה הקדמית
(צילום: דובר צה"ל)
× × ×
על קיר משרדו של רס"ן ג' תלוי עץ מבנה של היחידה עם תמונותיהם ושמותיהם של כל הלוחמים, הנגדים והקצינים הסדירים. אסור לנקוב במספרם המדויק, אפשר רק לומר שמדובר ביחידה קטנה מאוד. בחוץ חונים כלי הרכב המבצעיים - חלקם סטנדרטיים ואחרים מסווגים. "מרבית השינוע מתבצע על ידי רכבים. אבל יש לנו יכולת לטוס במסוקים", אומר ג'. ולא רק כדי להגיע למקומות רחוקים: "אני יכול להקפיץ עכשיו במסוקים צוות לצפון כדי לפתוח מנחת כזה או אחר".
כשמדובר בהקמת מנחת בתוך שטח מדינת ישראל, המסוקים יכולים לשמש גם למטרה הרבה יותר פרוזאית: לעקוף את הפקקים. סגן ל' חוותה את זה על בשרה. "כל מפקד צוות ביחידה צריך לעשות מבחן הסמכה כדי להיות מפק"ץ", היא מספרת. "זה 24 שעות בלי שינה, ואתה מתכונן לזה הרבה-הרבה זמן. אני אמורה לעשות מבחן הסמכה ופתאום, באמצע הלילה, הקפיצו אותנו לאחד המנחתים שלנו כדי להטיס לשם כוחות במסגרת פעילות מבצעית. בתוך 15 דקות כבר היינו מחוץ לבסיס, אבל בדרך היו מלא עבודות בכביש ועל אף שזה היה בלילה, נתקענו בפקקים. הגענו למנחת אחרי ארבע שעות נסיעה, רגע לפני שהמטוס הראשון היה אמור לנחות. בתוך עשר דקות הכשרנו את המנחת וסימנו אותו עם פנסים. כשהבנו את מטרת המבצע, הרגשנו תחושת משמעות גדולה מאוד".
רס"ן ג', מפקד יה"ק: למפקד המנחת יש אחריות מאוד–מאוד כבדה והוא יכול - יחד עם אנשי הצוות שלו - לגרום למטוס לנחות בשלום או לחלופין, חלילה, להתרסק. ובתווך הזה, שבין נחיתה מוצלחת לבין התרסקות או נזק כבד למטוס, אנחנו פועלים. זה הביזנס שלנו"
סימון המנחת עבור הטייס הוא חלק מרכזי בתהליך. בשעות היום מסמנים אותו באמצעות פאנלים צבעוניים ודגלונים, ובלילה - באמצעות פנסים דו-תכליתיים שיכולים להפיץ אור גלוי או תאורת אינפרא-אדום שאפשר להבחין בה רק באמצעים מיוחדים. כשמקימים מסלול נחיתה בארץ אויב, יש לזה חשיבות רבה.
איתור אזור שמתאים להקמת מנחת כזה הוא משימה בפני עצמה, שמצריכה יכולות מודיעיניות ושיתוף פעולה עם יחידות נוספות, ואנשי יה"ק אינם יכולים להרחיב עליה את הדיבור. במהלך השנים נבנה "בנק מנחתים" עם נקודות ציון מדויקות, אך ייתכן בהחלט מצב שבו הם יידרשו להנחית מטוס בנקודה שאינה מופיעה באותה טבלת אקסל מסווגת. "גם את זה אנחנו יודעים לעשות", אומר רס"ן ג'.
הקשר בין קציני היחידה לבין אנשי צוות האוויר של טייסות ההרקולס הוא כמעט יום-יומי. "בכל אימון נחיתות הכי בסיסי יש נוהל של קברניט מול מפקד מנחת", מספר סגן א'. "לפני שהוא ממריא הוא מתקשר אליי, ואנחנו מתכננים יחד את הנחיתה ונותנים זה לזה דגשים. כשמדובר בפעילות מבצעית, אנחנו נמצאים יחד בכל שלבי התכנון ונוהל הקרב, וכמובן שגם אחר כך, בתחקיר".
סמ"ר א': "לפעמים הטייסים נותנים לנו פידבקים בזמן אמת. היה מקרה שהטייס הראשון אמר לנו: 'תקשיבו, היה ממש קשה לי להמריא, תבדקו רגע את המסלול'. ואז ראינו שהוא בכלל היה פסול להמראה".
יש מקרים שהטייס אומר לכם: "חבר'ה, עם כל הכבוד, אני לא יכול לנחות פה"?
סגן א': "בדרך כלל הטייסים סומכים עלינו במאה אחוז".
כנף 7, שיה"ק היא חלק ממנה - כמו גם שלדג, 669 ויחידת ארד החדשה יחסית, המורכבת מלוחמות בלבד - הוקמה בשנת 2020. עד אז, כל אחת מהיחידות המיוחדות של חיל האוויר פעלה באופן עצמאי. "כנף 7 היא ההוכחה לכך שהשלם גדול מסך חלקיו", אומר רס"ן ג'. "מפקד הכנף מקבל משימה ומפעיל את היחידות שלו בדרך שהוא מוצא לנכון. זה מכפיל כוח עבור חיל האוויר וצה"ל בכלל".
קיים תרחיש שבו כוח של שלדג, שהיא יחידת קומנדו, יגיע לפניכם למקום שאתם אמורים להכשיר בו מנחת כדי להשתלט על המקום מבחינה מבצעית?
רס"ן ג': "אני לא אתייחס לזה, אבל אפשר לדמיין כל מה שרוצים".
מה ממשק העבודה שלכם עם 669?
"יש כוננות לחילוץ טייס נוטש (חיט"ן), וזה חלק מהעוצמה שלנו כחיל האוויר. בסוף, כל טייס קרב שיוצא להפציץ באיראן, יודע שיש מי שיבוא ויחלץ אותו. זו אחת המשימות של כנף 7".
יכול להיות שהיחידה שלכם תתבקש להכשיר מנחת קדמי לכוחות שנמצאים בכוננות לחילוץ טייס נוטש?
"אם יבקשו מאיתנו להכשיר מקום כזה, יש לנו בהחלט יכולת לעשות את זה".
על הפרסומים בחו"ל שלפיהם חיל האוויר הקים שני מנחתים כאלה על אדמת עיראק, הוא לא יכול לומר מילה. אז נותר רק לדמיין.
