שתי דקות אחרי השעה שבע בערב 11 ביולי צילצל הטלפון במוקד 101 בירושלים. בצד השני נשמע צעיר שזעק: "הלו, מד"א, אני פה, באזור השוק, חבר שלי קיבל דקירה, תגיעו מהר!"
צוות מד"א שזינק למקום הגיע לדירת Airbnb ברחוב שיריזלי שבשכונת נחלאות בבירה, לא רחוק משוק מחנה יהודה. מאחורי הדלת החומה של דירת הנופש הם מצאו שני צעירים: האחד, בניהו רזי, במצב קשה, עם פצע דקירה בחזהו וחבלות נוספות; והשני, חברו, מתניה חיטוביץ', הצעיר שהתקשר למד"א, פצוע גם הוא, אבל באופן קל, המום לגמרי. בניהו פונה לבית החולים שערי צדק, שם כעבור זמן קצר הוכרז על מותו. סופ"ש הנופש בדירת ה-Airbnb הפך רשמית לתיק רצח.
במציאות האלימה והמדממת של ישראל, כשמקרי רצח הם כמעט על בסיס יומיומי, היה נראה שזה עוד אירוע ברשימה בלתי נגמרת. אבל מהר מאוד, מה שהיה נדמה בתחילה כקטטה שיצאה משליטה - התברר כתיק הרבה יותר מורכב, אפל ומקפיא דם, שבמוקדו, כך לפי כתב האישום, שלוש נשים: החברות הצעירות אגם צרפי, חיילת בת 19 מירושלים, ושילת חוטה, בת 21 מבאר-שבע; ואשה ירושלמית שלא מכבר השתחררה מהכלא בשם לינור ששון.
עכשיו, בפעם הראשונה מתפרסמים תמלילי החקירות והעימותים הסוערים בחדר החקירות בין השלוש, שחושפים כמה זול הדם כאן, ומה בסך הכל צריך בשביל לכאורה לסגור חשבון. לפי חומרי החקירה, לא הרבה: כמה קטינים נלהבים שחולמים על פרסום בטיקטוק כקבלני ביצוע, שתי חברות צעירות חדורות נקמה, שני סכינים, שני תערי גילוח ופטיש שניצלים, ועבריינית אחת, שתסייע לכל זה לקרות.
זירת החשד לרצח בירושלים
(צילום: גיל יוחנן)
× × ×
הדירה בנחלאות נשכרה לאותו סופ"ש על ידי אגם ושילת למטרת בילוי. הנרצח, בניהו רזי ז"ל, היה בעבר בן זוגה של אגם, אבל זו לא הייתה מערכת יחסים בריאה. כמה חודשים לפני הרצח, בניהו אף פנה לבית המשפט והוציא כנגד אגם צו הרחקה, בטענה שהיא מאיימת עליו ושהגיעו אליו גברים אשר איימו על חייו. פרקליטיה של אגם טוענים כי גם היא הגישה נגדו תלונות "בגין אלימות ואלימות מינית".
אלא שבאותו סוף שבוע, החברות אגם ושילת הזמינו לדירה ששכרו בנחלאות את בניהו, שהגיע עם חברו מתניה. למה הסכים להגיע למרות צו ההרחקה? מה הסיבה שהם הוזמנו? כל אלו שאלות שעוד יתבררו במשפט. כך או כך, בניהו ומתניה הגיעו לדירה ביום חמישי, אבל ביום שישי התפתחה בין הארבעה מריבה. עד היום לא ברור מה באמת קרה שם ולמה: אגם ושילת טוענות שהאירוע הפך לאלים ושהן הותקפו; מתניה, החבר ששרד, מכחיש בכל תוקף. בשבת בצהריים, החליטו אגם ושילת לעזוב את הדירה. הן דיברו עם קרוב משפחה של שילת, שהפנה אותן למַכָּרה שלו, כדי שישהו בביתה עד צאת השבת. קוראים לה לינור ששון.
ששון היא עבריינית שהשתחררה לאחרונה ממאסר של 21 חודשים בגין עבירות סחיטה ואיומים. על פי פסק הדין בערעור, היא ובנה רותם חודידה הקימו "מיזם הלוואות" לא חוקי, הלוו כספים בריביות גבוהות, ואז "הפעילו סנקציות ואיומים על בעלי החוב, ולעיתים גם על בני משפחותיהם, על מנת להטיל עליהם אימה ולהניע אותם לשלם סכומי כסף לפי דרישתם". עו"ד שני מורן, שייצגה את ששון בתיק, מסרה השבוע: "מרשתי הודתה במסגרת עסקת טיעון בשורת עבירות סחיטה, ושוחררה לאחר שסיימה לרצות את מלוא עונשה". הבן, אגב, נידון לשש שנות מאסר, שאותן הוא עדיין מרצה. לאחרונה עלה שמו לכותרות בהקשר לקשר רומנטי לכאורה שניהלה איתו קצינת שב"ס בין כותלי הכלא. לפי החשד, חודידה ניצל את הקשר איתה והשתמש בנייד שלה להוציא הודעות ומסרים מתוך הכלא החוצה, בזמן שאחיו אביאור, שהיה אחד החשודים ברצח בנחלאות, היה במנוסה מהמשטרה. בעלה של לינור הוא העבריין כפיר ששון, שבשנת 2001, בהיותו אסיר בחופשה, נמלט וכשהשוטרים כיתרו אותו פתח לעברם בירי.
תיעוד מעצר החשוד אביאור ששון ברצח בניהו רזי ז"ל
(צילום: דוברות המשטרה)
בחזרה לנחלאות. על פי כתב האישום, אגם ושילת הגיעו לביתה של לינור וסיפרו לה שהן הותקפו בדירה. אחר כך הגיעו למקום ארבעה קטינים. הארבעה שומעים גם הם את הטענות של אגם ושילת על אלימות בדירה, ומחליטים עימן לתקוף את בניהו, על פי כתב האישום בכוונה "לגמור אותו".
הארבעה, כך לפי כתב האישום, מתחמשים: אחד לוקח סכין, שני מביא עוד סכין, שלישי מצטייד באלה מתקפלת מברזל ותער גילוח, והרביעי בדוקרן, תער גילוח ופטיש שניצלים מברזל. בשלב זה שילת שולחת מסר מאיים למתניה, שעליהם לעזוב מיד את הדירה, "שלא תגיד שלא אמרתי". גם אגם שולחת לבניהו מסרון מאיים, שבו נכתב: "אמרתם שילת ואגם זונות. בוא תראה מה זונות עושות, אני אראה לך איך צריך להתנהג לילדים כמוכם". מתניה ובניהו מחליטים לעזוב את הדירה ולחכות עד צאת השבת ברכב של מתניה, שחונה בסמוך.
בסביבות 18:30 לינור מסיעה את החבורה לדירה. אגם נותרת ברכב עם לינור, שילת יורדת עם הקטינים, והם מבחינים במתניה ובניהו שממתינים ברכב. כולם עולים יחד לדירה, על פי כתב האישום, "כדי לדבר". בדירה, הנערים מקיפים את בניהו ומטיחים בו כי תקף את אגם. מתניה מכחיש, אבל זה לא עוזר. הוויכוח נמשך, שילת מתקשרת בשיחת וידיאו מהדירה לאגם שממתינה ברכב, והכל משודר אליה בשידור חי. ואז הנערים תוקפים את בניהו באמצעות כלי הנשק שהביאו, ודוקרים אותו ביד ובחזה. מי מהם ביצע את הדקירה הקטלנית בחזה? השאלה הזו תהפוך למרכזית בחקירה שלהן. גם מתניה סופג חבטות ודקירה בידו, ומיד אחר כך, כולם נמלטים מהמקום. בניהו ומתניה נותרו כאמור בדירה מתבוססים בדמם, וזמן קצר אחר כך יוכרז כי בניהו נרצח. בתחילה מתניה היה בכלל זה שהיה חשוד ברצח.
שידור הרצח של בניהו רזי ז"ל
(צילום: צילום מסך)
החקירה הוטלה על יל"פ (יחידה לחקירת פשעים) מרחב ציון, בראשות רפ"ק דוד טמסטט, ועל ראש לשכת החקירות רפ"ק רותם זקן, שליוותה מקרוב את התיק. אחרי שבזירה בוצעו בדיקות מז"פ, הופעלו אמצעים טכנולוגיים ונסרקו מצלמות האבטחה – החוקרים כבר ידעו פחות או יותר את מי הם מחפשים. "תוך שלוש שעות מהאירוע היו בידינו שישה עצורים", מספרת רפ"ק רותם זקן. החשד כלפי החבר שהזעיק את מד"א הוסר במהירות, כפי שמסביר רפ"ק דוד טמסטט: "מתניה שוחרר למחרת, לאחר שהתברר כי אינו קשור למעשה, אלא היה קורבן בעצמו שניסה להציל את חברו".
החשוד אביאור ששון, נמלט ונתפס רק כעבור שבועיים וחצי, זאת לאחר שהמשטרה פירסמה באופן חריג את שמו ותמונתו, למרות היותו קטין, וביקשה את עזרת הציבור בחיפושים אחריו.
בתוך פחות מחודש הוגשו כתבי אישום בפרשה. שישה מהנאשמים, ובהם צרפי וחוטה, מואשמים ברצח בכוונה ובחבלה בכוונה מחמירה.
אבל מי ביצע את הרצח עצמו?
רפ"ק זקן: "אין פה רוצח אחד. וזה התקדים בתיק. כולם מואשמים בו. אני יודעת מה חלקו של כל אחד ואחד מהם באירוע".
רפ"ק רותם הילה זקן ורפ"ק דוד טמסטט
(צילום: שלו שלום)
הנאשמת השביעית, לינור ששון (46), מואשמת בסיוע לאחר מעשה ובשיבוש הליכי משפט. "הנקודה הכי מזעזעת באירוע הזה", אומרת רפ"ק זקן, "היא שאין פה קשר בין המְּבַצעים לבין הקורבן, גם אין קשר בינם לבין הבנות, ואין קשר בין הבנות לבין לינור ששון".
אז מה ההסבר להירתמות של הקטינים לפרשה?
רפ"ק זקן: "אין הסבר, ולא שמעתי מאף אחד מהם הבעת צער או חרטה על האירוע".
רפ"ק טמסטט: "חלקם שמרו על זכות השתיקה, חלקם הודו בסוף רק בחלק שמיוחס להם, ואת יודעת מה הכי עניין אותם?"
מה?
"האם הם מפורסמים עכשיו עם שמם ותמונתם בטיקטוק".
× × ×
במהלך החקירה ניסו החוקרים להבין עד כמה האירוע היה מתוכנן מראש. זו שאלה קריטית לגבי אישום ברצח. לכן, אחת הסוגיות המרכזיות בחקירה של אגם ושל שילת הייתה מדוע הן בעצם חזרו לדירה אחרי שעזבו אותה, לכאורה בעקבות אלימות. השתיים טענו כי הייתה סיבה אחת: לאסוף את החפצים שלהן, שנותרו שם. השוטרים קצת פחות קנו את הגרסה הזו.
מתוך חקירתה של שילת חוטה:
חוקר: ...את ואגם מודעות היטב למה שהולך לקרות בדירה. תיכננתן את זה היטב ואתן גם אומרות לנרצח "בוא תראה מה זונות עושות". לא באתן לקחת את הדברים. באתן להראות לו מה "זונות עושות"?
שילת: "את ההודעה שאגם שלחה לבניהו אני לא ראיתי".
חוקר: אני מראה לך את ההודעה. אז באתן להראות לו מה “זונות עושות”?
שילת: "שומע? אני לא יודעת מה זה. אני הלכתי לקחת את הדברים שלי".
חוקר: אז למה היית צריכה לעשות וידיאו (מהדירה – ש”מ) לאגם ולינור (שהמתינו ברכב – ש”מ)?
שילת: "כי אגם הייתה צריכה את הדברים מהדירה".
אלא שבשביל לאסוף כמה בגדים ושמפו מהדירה לא ברור למה צריך ליווי חבורה של נערים חמושים, ומלבד זאת, אגם מספרת בחקירה נפרדת סיפור קצת שונה: שהחבורה עלתה לדירה "כדי לדבר" עם בניהו ומתניה.
מתוך חקירתה של אגם צרפי:
חוקר: איך שילת ידעה שהדירה פתוחה?
אגם: "היא לא ידעה שהיא פתוחה. כששילת ירדה מהאוטו היא הלכה לבדוק אם הדירה פתוחה ואז היא ראתה את בניהו ואת מתניה ברכב של מתניה (שם כאמור המתינו לצאת השבת – ש"מ). ואז הבנים שהלכו איתה קלטו אותם, הקיפו את האוטו שלהם, ואמרו להם שהם רוצים לדבר איתם בדירה, והם עלו. זה מה ששילת סיפרה לי, ושילת הלכה ראשונה לדירה".
חוקר: כשהבנים עלו לאוטו של לינור (אחרי הדקירה), מה הם דיברו? שילת: "הם היו בלחץ. אחד הבנים אמר ללינור: 'אני לא יודע אם הוא חי'. לינור שאלה אותו: 'מה קרה?' ואחד מהם אמר: 'הוא נראה לי מת'. והיא אמרה לו: 'אני צריכה להוציא אותך מירושלים'"
החוקר מעמת את שילת עם הגרסה ומפריך את טענתה שבאה רק לקחת את החפצים שנותרו בה. יש לנקודה הזו חשיבות גדולה: אם שילת וצרפי הגיעו "רק כדי לקחת את הדברים" מהדירה ולא ידעו מה עומד לקרות - יהיה יותר קשה להאשים אותן במעורבות ברצח. אבל אם הגרסה הזו תתמוטט, ויתברר שהשתיים חזרו לשם בידיעה שעומד להיות אירוע אלים – יהיה קל יותר להאשימן ברצח.
מתוך חקירתה של שילת חוטה:
חוקר: למה עלית לדירה?
שילת: "לקחת את הדברים".
חוקר: ואיפה הדברים?
שילת: "השארתי אותם שם (בדירה – ש"מ), כי נבהלתי ופחדתי (אחרי הדקירה – ש"מ)".
חוקר: אם באת לקחת את הדברים, עלית לדירה לבד?
שילת: "נכון".
חוקר: למה לא לקחת את הדברים ויצאת?
שילת: "באתי לצאת".
חוקר: את לא באת לצאת. את נכנסת לדירה וחיכית שהבנים יבואו.
שילת: "לא חיכיתי שהבנים יבואו".
חוקר: אז למה לא יצאת?
שילת: "הבנים באו ודיברו. לא הבנתי למה הם עלו".
חוקר: אבל את אומרת שביקשו ממך להפנות את הווידיאו לבניהו, נכון? (כלומר, להפנות את מצלמת הסלולרי לנרצח במהלך שיחת הווידיאו עם אגם – ש"מ)
שילת: "נכון".
חוקר: אז איך זה מסתדר שבאת לקחת את הדברים. למה לא לקחת אותם?
שילת: "כי לא הספקתי. לינור רצתה לדבר איתו".
חוקר: למה לא לקחת את הדברים ויצאת?
שילת: "לא יודעת".
חוקרת: אז תגידי לי עכשיו, זה נראה לך הגיוני לחזור לדירה שאת כל כך מפחדת על החיים שלך, בשביל שמפו שעולה כמה שקלים? ובדקתי בגוגל, הכי יקר שראיתי זה 35 שקל.
שילת: "כן. כי זה לא שקל".
חוקרת: את צודקת, זה לא שקל. זה אולי הכל ביחד 50 שקל.
שילת: "אני לא עובדת".
חוקר: אם את לא עובדת ואין לך כסף, את גם לא תלכי להשכיר דירות bnbriA בירושלים לשבוע, ולא תיסעי במוניות באהלן-אהלן. אבל בואי, אני זורם איתך. לא משנה גם אם כל הדברים האלה היו שווים 001 שקל. זה נראה לך הגיוני לחזור לדירה בשביל זה, כשאת מפחדת על החיים שלך? אני לא מבין. החיים שלך שווים פחות מ-100 שקל?
שילת: "לא".
שילת חוטה
(צילום: אלבום פרטי)
× × ×
לפי כתב האישום, אחרי שהקטינים ושילת עלו עם בניהו ומתניה לדירה, הם הטיחו בו כי הכה את אגם, ולכן יש סימנים על לֶחְיָהּ ועל צווארה. בניהו, כאמור, מכחיש, וטוען שמדובר ב"היקי" (שטף דם שנוצר כ"סימן אהבה"). בינתיים שילת מצלמת הכל בסלולרי לטובת אגם, שממתינה עם ששון ברכב וצופה בנעשה בשידור חי. בשלב מסוים אחד הקטינים לקח משילת את הטלפון, קרב לבניהו ונתן ללינור אמו לשוחח איתו. בניהו הרים את חולצתו והראה לה סימני נשיכה בגבו שבוצעו לדבריו על ידי אגם, לכאורה כהוכחה שהכל היה ברגע של תשוקה. זה לא עזר, ובתוך זמן קצר החלה התקיפה בחדר. החוקרים מנסים להבין עכשיו מה שילת ואגם ידעו על מה שקרה בדירה.
מתוך חקירתה של שילת חוטה:
חוקר: אנחנו נחזור עוד מה למה שקרה בדירה. אני מדלג איתך בכוונה קדימה. אמרת שנבהלת ויצאת מהדירה (אחרי התקיפה – ש"מ). לאן?
שילת: "רצתי החוצה לאוטו. לינור חנתה בצד ימין והלכתי, עליתי לאוטו (ו)ישבתי. לינור הייתה בהגה ואגם קדימה".
חוקר: משם לאן נסעתן?
שילת: "לבית חנינא לתדלק את האוטו. היה לה (ללינור – ש"מ) רק מזומן וזאת התחנה היחידה שהייתה פתוחה (הכוונה בשבת - ש"מ). לינור מילאה את האוטו בדלק ואז אני ואגם אמרנו לה שאנחנו רוצות ללכת לאמא של אגם למלחה. רצינו לקחת מונית, אבל לא היה לנו כסף".
בהמשך, מספרת שילת בחקירתה, הבנים שנמלטו מהדירה התקשרו ללינור כדי שתבוא לאסוף אותם. "הבן של לינור שלח לה כתובת שתבוא לקחת אותו, זה היה ליד השוק. נסענו, אספנו אותם - עלו כולם והיא לקחה אותי ואת אגם לבית של אחותה של אגם במלחה והמשיכה לנסוע".
לינור ששון
(צילום: אלבום פרטי)
חוקר: כשהבנים עלו לאוטו של לינור, מה הם דיברו?
שילת: "הם היו בלחץ. (מצינת שם של קטין) אמר ללינור: 'אני לא יודע אם הוא חי'. לינור שאלה אותו: 'מה קרה?' ואחד מהם אמר: 'הוא נראה לי מת'. והיא אמרה לו: 'אני צריכה להוציא אותך מירושלים'".
חוקר: מה עוד הם אמרו?
שילת: "הם רצו לברוח מירושלים ודיברו שצריך לצאת מירושלים על מה שהם עשו".
חוקר: איך הם רצו לברוח מירושלים?
שילת: "אני לא יודעת. הם אמרו שהם רוצים לברוח. כל השאר אני לא יודעת. הורידו אותנו בבית של אחותה של אגם".
חוקר: אז את ואגם מבינות בשלב הזה שבניהו מת. אני מבין נכון?
שילת: "לא ידענו אם זה בניהו או מתניה".
חוקר: הגיוני. אז לפי מה שאת אומרת את ואגם מבינות בשלב הזה שאו בניהו או מתניה מתים?
שילת: "כן, אבל לא ידענו מי".
מתוך החקירה של אגם צרפי:
חוקר: על מה דיברתם בנסיעה?
אגם: "כלום. על מה דיברנו?"
חוקר: שילת נכנסה לרכב בהיסטריה, אחרי שהיא ראתה מה עשו לבניהו בדירה, והשפריץ מלא דם, אז הטלפון שלה היה מכוסה בדם - ולא דיברתם כלום? לינור לא אמרה כלום?
אגם (שלפני רגע אמרה שלא דיברו על כלום): "שילת לא הפסיקה לבכות. היא אמרה לי: 'אגם, את לא מבינה מה קרה. את לא מבינה מה קרה'. ואני לא רציתי לשמוע. התחלתי לרעוד ולבכות".
חוקר: מה היה ברכב אחרי שהם נכנסו?
אגם: "אחד מהם אמר: 'נראה לי הוא מת'".
× × ×
החוקרים שמים לב כי גם אגם וגם שילת ממעטות בחקירה לדבר על לינור ששון ועל חלקה באירועי אותו יום. רק כעבור זמן תתברר להם הסיבה, לכאורה: שילת טוענת בחקירתה כי זמן קצר אחרי האירוע, לינור איימה עליה ועל אגם. לדברי שילת, לינור אמרה להן "לא ללכת למשטרה. אמרה שאם יעצרו אחת מאיתנו או תספרו למשטרה, לא להוציא את השמות של הבנים".
חוקר: אז את ואגם מבינות בשלב הזה (בנסיעה מהדירה) שבניהו מת. אני מבין נכון? שילת: "לא ידענו אם זה בניהו או מתניה". חוקר: הגיוני. אז לפי מה שאת אומרת את ואגם מבינות בשלב הזה שאו בניהו או מתניה מתים? שילת: "כן, אבל לא ידענו מי"
כאשר החוקרים מודיעים לשילת כי היא עומדת בפני עימות מול לינור, שילת פורצת בבכי, ואומרת שהיא מפחדת ממנה: "כשלינור באה ואמרה לנו לא לספר מה שהיה, ברור שאני אפחד מלינור. מה אתה מצפה? ברור שאני אפחד. מה אתה מצפה?"
חוקר: מה גרם לך לפחד מלינור?
שילת: "אני לא יודעת מי היא ומה היא מסוגלת לעשות".
חוקר: ממני את מפחדת? את לא מכירה אותי.
שילת: "לא. אבל לינור נראית לא פראיירית. שמעתי שיש לה אנשים. אני לא יודעת מי הם ומה הם. היא אמרה לי לא ללכת למשטרה... לא להוציא את השמות של הבנים".
אבל כמובן שהבכי לא עוזר, ולינור מובאת לעימות עם שילת.
מתוך העימות בין לינור ששון לשילת חוטה:
החוקר לשילת: אמרת שלינור איימה עלייך ועל אגם. הנה לינור פה מולך. מה בדיוק היא אמרה לכן?
שילת: "אני לא מפחדת מלינור (למרות שדקה לפני טענה ההפך – ש"מ)".
לינור לשילת: "פעם איימתי עלייך? למה את אומרת שאיימתי עלייך?"
החוקר לוחץ על שילת: את בכית שעה שלמה מהפחד מלינור. לא בכית כששמעת שבניהו מת. לא בכית מכל האירוע. בכית מהפחד שלך מלינור. את אמרת שאת מפחדת מלינור כי היא "לא פראיירית" ושהיא אמרה לכן כשעליתן לאוטו שאם משטרה תעצור אתכן שתיזהרו לדבר על הבנים?
שילת: "שאם יעצרו אחד מאיתנו, לא לספר את השמות של הילדים".
חוקר: למה שלינור תגיד דבר כזה, כי מה קרה?
שילת: "היא אמרה שצריך להוציא את הבנים מירושלים".
חוקר: למה שהיא תגיד דבר כזה?
שילת: "כי בטוח קרה משהו".
חוקר: מה קרה?
שילת: "כי אחד מהם אמר כשהוא עולה לאוטו: 'נודר, הוא מת'".
חוקר: איך לינור הגיבה לזה?
שילת: "היא אמרה לבנים שצריך להוציא אותם מירושלים".
חוקר: מה עוד לינור אמרה באותו הקשר ולמי?
שילת: "היא אמרה 'נראה לי שצריך להוציא אותו שיברח מירושלים', ו(מציינת שם של קטין) ביקש ממני באוטו חולצה, כדי שלא יזהו אותו".
חוקר: על דעת עצמו החליט להחליף חולצה?
שילת: "לינור אמרה לו להחליף חולצה".
חוקר: למה היא אמרה לו את זה?
שילת: "כדי שלא יזהו אותו, כדי שלא יתפסו אותו משטרה".
מתוך העימות בין לינור ששון לאגם צרפי:
חוקר לאגם: לינור פה לא מאמינה. היא שאלה למה אתן מפחדות ממנה. תגידי לה?
אגם: "אני לא מפחדת ממנה ולא מכירה אותה מספיק בשביל לפחד".
חוקר: את ושילת אמרתן שלינור תידרכה אתכן באוטו לא לדבר על הבנים. אמרה לכן שאם המשטרה תעצור אתכן אז תסתמו את הפה ולא תגידו כלום?
אגם: "אני לא אמרתי את זה".
החוקר ללינור: מה יש לך להגיד על זה?
לינור: "לא. למה שאני אתדרך אתכן. מישהו ידע שהוא מת?"
החוקר לאגם: מה נאמר באוטו כשהבנים עלו?
אגם: "מישהו אמר: 'אחי, נראה לי אחד מהם מת'".
החוקר ללינור: אגם ישבה איתך באוטו. אומרים באוטו: "הוא מת"?
לינור: "לא היה דבר כזה".
חוקר: למה אגם אומרת את זה? היא שקרנית?
לינור: "לא יודעת. אני לא שמעתי".
חוקר: שילת ואגם אומרות שאמרו שהוא מת באוטו, ואת אמרת לכולם, במיוחד לבנים, על פעולה מסוימת לעשות, ובמיוחד ל(מציין שם של אחד הקטינים) על פעולה ספציפית שהוא עשה. את יודעת על מה אני מדבר?
לינור: "אתה מתכוון לגבי החולצה? החוקרת שאלה אותי".
החוקר לאגם: על מה אני מדבר? מה לינור אמרה לעשות?
אגם: "להחליף חולצה ו(הקטין) החליף".
חוקר: למה לינור אמרה ל(שם הקטין) להחליף את החולצה?
אגם: "כי כולם לבשו שחור וזה נראה חשוד, אז הוא החליף את החולצה ללבן".
חוקר: מה עוד לינור אמרה לבנים לאחר שהייתה התבטאות שהוא מת?
אגם: "אתם צריכים לצאת מירושלים".
חוקר: את אומרת לי, והנה לינור יושבת מולך, שבאוטו אמרו: "הוא מת" ושלינור אמרה ל(מציין את שם הקטין) להחליף חולצה ולכולם "אתם צריכים לצאת מירושלים". מה מי שרואה סיטואציה כזו מהצד מבין?
אגם: "אנחנו לא ידענו".
החוקר לאגם: למה לינור המליצה או אמרה או ציוותה לצאת מירושלים?
לינור: "אני לא אמרתי דבר כזה".
אגם: "בגלל מה שהוא (אחד הנערים – ש"מ) אמר: 'הוא מת'".
לינור: "אני לקחתי אותם לדירה נטו להביא דברים".
חוקר: אם לקחת אותם רק להביא דברים, למה ביקשת שיביאו לך את בניהו ואמרת ל(קטין): תקנוס אותו? (הכוונה בשיחת הווידיאו בדירה, לפני הרצח – ש"מ)
לינור: "אף אחד לא אמר ל(קטין): תקנוס אותו".
החוקר פונה לאגם: מה לינור אמרה ל(קטין), מה הציטוט המדויק?
אגם: "היא אמרה לו: 'תקנוס אותו'".
לינור: "למה את שקרנית, וארורה השנייה הזאת ששלחו אתכן שאני אשמור עליכן".
אגם צרפתי, לצד לינור ששון, צופות בשידור הרצח של בניהו רזי ז"ל
(צילום: צילום מסך)
× × ×
לקראת סוף החקירה, התמונה פחות או יותר ברורה לחוקרים – אבל נותרה עדיין שאלה מרכזית פתוחה: מי בעצם היה זה שדקר בפועל את בניהו, הדקירה שהובילה למותו? בנקודה הזו מגיע אחד מרגעי השיא: העימות בין החברות הטובות אגם צרפי ושילת חוטה.
שתי הצעירות מוכנסות לחדר החקירות, ולצידן שלושה מהחוקרים. "המטרה היא לדעת מי רצח, סבבה?", תוחם אחד מהחוקרים את החקירה. בפועל מופעל מכבש לחצים על שילת – שהייתה בדירה ונכחה באירוע פיזית - שתגלה מי דקר את בניהו. רפ"ק טמסטט, שנכח בחדר החקירות, מספר כי במהלך העימות אגם דחפה את שילת לדבר, "'תגידי את האמת, תגידי את האמת' - אבל כל זה נבע מתוך מחשבה שהיא תשקר".
שילת מבועתת. החוקרים גוערים בה מספר פעמים לא להסתכל לעבר אגם, כאילו מבקשת ממנה אישור לדבר.
מתוך העימות בין אגם צרפי לשילת חוטה:
החוקר לאגם: את אמרת ששילת אמרה: "ראיתי שפריץ של דם".
אגם: "נו".
חוקר: מה את אמרת?
אגם: "(ששילת) ראתה שפריץ של דם וברחה (מהדירה – ש"מ)".
החוקר פונה לשילת: את שמעת מה אגם פה אומרת? תעני כן או לא. את שמעת אותה או שלא שמעת? שהיא תחזור על זה?
שילת: לא מגיבה.
חוקר: מה קורה שילת? את לא... לא... את איתנו?
שילת: לא מגיבה.
חוקר: את שמעת מה אגם אומרת? כן או לא? תשובה.
שילת: "שמעתי".
אגם לשילת: "תספרי. תספרי מה היה. הם רק רוצים לדעת מי הרוצח. זה הכל. תספרי... את לא אשמה. אני יודעת שאת לא אשמה".
החוקר (מאתגר את שילת שתענה): את רצחת?
שילת: "לא"
חוקר: אז דברי.
אגם: "תספרי מה היה, תספרי את האמת".
חוקר לשילת: את הרבצת למישהו?
שילת: "לא".
חוקר: תקפת מישהו?
שילת: "לא".
חוקר: איימת על מישהו?
שילת: "לא".
חוקר: אז היית בבית, מה עשית?
שילת: "לקחתי את הדברים (הכוונה לחפציה – ש"מ)... אירגנתי את הדברים ואז הבנים נכנסו, כאילו אחרי איזה כמה דקות. דיברתי עם אגם בווידיאו ואז אחרי זה התחילו לדבר ביניהם הבנים... וזה ואז לינור ו... הם רצו כאילו שאני אסובב את המצלמה ואז..."
חוקר: כדי לצלם את מה?
שילת: "לא לצלם משהו. כאילו אמרה: 'תראי לי', ואחרי זה נתתי לה את הטלפון לדבר עם בניהו. הוא דיבר עם לינור ואז אחרי זה פתאום הבנים התחילו להתווכח ביניהם. לא יודעת על מה, לא יודעת על מה הלך שם. לינור דיברה עם בניהו, בניהו הוריד את ה..."
חוקר: מה, לא שמעת את השיחה כאילו?
שילת: "לא, כאילו ראיתי. בניהו דיבר עם לינור. הוריד את החולצה. הראה לה (את הנשיכה – ש"מ)".
חוקר: את שמעת מה לינור אמרה לו?
שילת: "לא שמעתי... כי אני לא, אני לא הייתי ליד. ואז אחרי זה... מה היה? בניהו הראה את... הביסים בגב וזה ואז פתאום ראיתי קטין אחר מסמן ל... איך קוראים לו (לקטין אחר – ש"מ) עם העיניים, ואז... (אחד הקטינים) בא, הוציא אלה ונתן לבניהו (לפי כתב האישום, הכה את הנרצח בפניו ובכתפו – ש"מ)".
אגם: "תספרי הכל. הם לטובתך. הם לא לרעתך. הם יעזרו לך, תספרי".
חוקר: את רוצה שאני אוציא את אגם? זה יקל עלייך?
שילת: "לא, שאגם..."
חוקרת: אין בעיה, אנחנו יכולים להשאיר את אגם פה וזה בסדר.
חוקר: כי קשה לך לדבר על האירוע? מֵהַמַּרְאֶה?
שילת: "לא, כאילו..."
חוקר: למה קשה לך?בגלל הַמַּרְאֶה? מה שראית שם? זה מראה קשה, אני מתאר לעצמי.
שילת: "לא, תקשיב, אני ראיתי... אגם צודקת, כן. ראיתי שפריץ של דם ואני נבהלתי וברחתי".
חוקר: שפריץ של דם של מי?
שילת: "לא ראיתי של מי".
חוקר נוסף מתערב: שילת, שנייה, שנייה, שילת, שילת. אני שמח שאגם פה בשיחה. אני מבין והבנתי את הפחד שלך ושל אגם, והנה אני פה, ששתיכן תראו אותי, בסדר? אני מבין והבנתי את הפחד שלך ושל אגם מלינור. אנחנו רואים עכשיו שזה מאחורינו, והנה אגם פה, ואומרת לך תספרי את האמת...
(שילת מסתכלת על אגם והחוקר מנסה להרגיע אותה): לאט, לאט, הכל בסדר, נשמה. הכל טוב. אגם פה ואגם אומרת לך: "תגידי את האמת". אני מבין שאת מסתכלת עליה לאישור, בבקשה אגם.
אגם: "לא, חד-משמעית שילת. אני גם סיפרתי את כל האמת שלי. האמת תעשה לשתינו טוב".
חוקר: אנחנו יודעים שאת יודעת ואת ראית את הדקירה. כאילו, בואי שנייה, בואי הנה, אגם, אני מבקש ממך, זאת חברה שלך. את אוהבת אותה?
אגם: "חד-משמעית".
החוקר לאגם: היא חושבת שאנחנו רוצים לרעתה. בסופו של דבר נתפס טלפון עם דם. את ראית את הדם?
אגם: "כן".
חוקר: ואם היא באה ולא אומרת איך הדם הזה הגיע, מאיפה הוא יצא, מי דקר שיצא הדם? אוקיי?
שילת: "אני מפחדת, אמרתי לכם".
הדקות חולפות, החוקרים ממשיכים ללחוץ על שילת בשביל שתספר מי ביצע את הדקירה. גם אגם לוחצת עליה. שילת פורצת בבכי ומבקשת כוס מים. אגם אומרת לשילת: "זה יעזור לכולנו, גם לי, גם לך, וגם לדעת מי באמת רצח".
אבל שילת לא מדברת. האם באמת לא ראתה, או שהפחד מלינור ששון גובר על הפחד מהחוקרים? החוקרת שבחדר מנסה לשנות טקטיקה.
חוקרת לאגם: ...לפחות עכשיו, בחלק הזה, שאנחנו נגיע לאמת. שמי באמת רצח אותו... לפחות את הטוב הזה לבניהו תעשי.
שילת: "אגם, מה אמרתי לך? אני אמרתי לך שראיתי שפריץ של דם".
אגם: "היא ראתה".
שילת (בוכה): "ויצאתי מהדירה".
החוקר הנוסף: תסתכלי עליי רגע, טוב? את תיארת לי טוב מאוד גם את התנועה של הדקירה שממנה ראית את השפריץ של הדם, רק מה? הפחד מלינור. שנייה מהפחד מלינור.
שילת: "מעבר לזה לא ראיתי".
בסופו של דבר אין לחוקרים עדות חד-משמעית לגבי מי מהנאשמים היה זה שדקר את בניהו רזי בליבו. לכן, כל מי שהיה בחדר, וגם אגם צרפי – הואשמו ברצח. רפ"ק זקן: "בסוף יש לנו ארבעה נאשמים שנגעו פיזית בקורבן, נאשמת שנכנסה לזירה ולא נגעה בו ברמה הפיזית אבל תיעדה, אגם שלא הייתה בזירה וישבה ברכב, ועדיין נאשמים ברצח בכוונה תחילה בצוותא ובפציעה וניסיון לפגוע במתניה בסכין או נשק אחר בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום".
רפ"ק זקן: "לא שמעתי מאף אחד מהקטינים הבעת צער או חרטה על האירוע". רפ"ק טמסטט: "ואת יודעת מה הכי עניין אותם? האם הם מפורסמים עכשיו עם שמם ותמונתם בטיקטוק"
לינור ששון, כאמור, לא נאשמת ברצח, אלא בעבירות אחרות, אבל מבחינת החוקרים, בפועל היא מי שהאירוע התחולל לא מעט בשל מעשיה.
למה בעצם?
רפ"ק זקן: "כי היא זאת שניהלה את הכל, הסיעה, החזירה, ניסתה לשבש חקירה ולהבריח את הבן ואיימה על הבנות לא לדבר. מבחינתנו היא הדמות המרכזית באירוע - והיא גם זאת שיכלה למנוע אותו".
תגובות / "המציאות שונה באופן משמעותי מזו שהצטיירה"
• פרקליטיה של אגם צרפי, עוה"ד רועי פוליטי ועומרי שטרן מהסניגוריה הציבורית: "אנו סבורים שנפלה טעות קשה בהחלטת הפרקליטות לייחס לאגם עבירת רצח בכוונה. כפי ששבנו והדגשנו לאורך כל תקופת החקירה, מדובר בצעירה בת 19, חיילת, שהייתה נתונה במערכת יחסים רעילה ואלימה עם המנוח. אגם הגישה בעבר תלונות חוזרות ונשנות למשטרת ישראל בגין שורת אירועי אלימות ואלימות מינית מצידו, ובמסגרתן אף העבירה חומרים וראיות המעידים על כך. נוכח מסכת האלימות שספגה מהמנוח גם באותו סוף שבוע, אשר כללה את כליאתה בדירת הנופש, היא חששה לשוב לשם לבדה כדי לקחת חפצים אישיים יקרי ערך – ועל כן נאלצה להסתייע באחרים כדי להבטיח שלא תותקף או תיכלא שוב. האירוע שהתפתח בדירה לא היה בשיתופה, בנוכחותה או בשליטתה, וספק אם מי מהמעורבים צפה את שהתרחש. אגם לא רצתה בפגיעתו או במותו של המנוח, והיא מביעה צער עמוק על האובדן ומשתתפת בכאבם של בני המשפחה".
• פרקליטה של שילת חוטה, עו"ד עמית ויצמן: "מדובר בפרשה מורכבת ורגישה, שהפער בין האופן שבו הוצגה לציבור לבין התמונה העולה מחומרי החקירה הולך ומתחדד. ככל שאנו מעמיקים בחומר, מתעוררות שאלות מהותיות הן ביחס לתשתית הראייתית, והן ביחס לאופן שבו נחקרה שילת וללחצים שלטענתה הופעלו עליה. שילת זכאית לכך שעניינה יוכרע על בסיס ראיות ולא על בסיס כותרות. אנו נציג את מלוא התמונה בפני בית המשפט, ואני מאמין שכאשר הדברים ייחשפו במלואם, יתברר כי המציאות שונה באופן משמעותי מזו שהצטיירה בתחילת הפרשה".
• פרקליטה של לינור ששון, עו"ד שלום בן שבת: "בניגוד לשלל הפרסומים עד כה, למקרא כתב האישום עולה כי מרשתי כלל לא הייתה מודעת לתוכנית הפלילית הנטענת בכתב האישום. כל שנותר הוא שמרשתי סייעה לאחר מעשה בהימלטות המעורבים האחרים, טענה הנשענת על גרסאות קנה רצוץ. בסופו של יום אנו מאמינים שבית המשפט יקבע כי ידה של מרשתי לא הייתה במעל".
• פרקליטיו של אחד הקטינים, עוה"ד משה יוחאי ועמיחי ימין: "הנאשם מסר את גרסתו במשטרה ולפיה מדובר היה באקט של הגנה עצמית".
