"הם רוצים שנתניהו יפסיד" קוראת כרזה מטעם הליכוד ובה נראים לצד נעים קאסם ומוג'תבא חמינאי גם ארדואן וממדאני. אבל בחינה מעמיקה של השיח במזרח התיכון, בפרט בעולם הערבי, מעלה כי רבים באזור, שדווקא מקיימים יחסים רשמיים עם ישראל או שיתופי פעולה חשאיים, הם אלה שמפגינים כמיהה לשינוי פוליטי בישראל. אף מנהיג ערבי אמנם לא מתבטא בנושא מחשש להתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל ערב בחירות, אבל הרמז ברור: האזור רוצה שינוי שלטון, ובעיקר חושש מהמשך קידומה של מדיניות הממשלה הנוכחית.
הקונצנזוס הערבי לגבי נתניהו התגבש בשלוש השנים האחרונות שכללו אין-ספור הכרזות ומהלכים שבעיני רבים באזור (ובעולם) משקפים יציאה של ישראל מאיזון, התמכרות לפנטזיות, ונכונות לקדם הרפתקאות שמערערות את היציבות במזרח התיכון. החרדות שמדירות שינה אצל השכנים הן בעיקר מדחיקת העזתים למדינות ערב ומהרחבת שטח ישראל; מטיפוח גורמים בדלנים שנתפסים כאיום חתרני בעולם הערבי (סומלילנד, הכורדים באיראן, המיעוטים בסוריה); ממאמץ לאתר אויבים ולפתוח במלחמות (לרבות עם מצרים וטורקיה); מדחיפת האמריקאים לקלחת בלתי נגמרת (כפי שבולט ב"שאגת הארי"); מליבוי מלחמת דת באמצעות ערעור הסטטוס קוו בהר הבית ובמערת המכפלה, לצד שריפת מסגדים באיו"ש; ומבליעה מתמשכת של איו"ש ובעצם, גם בפומבי, לשים קץ לסיכויי הסדרה עם הפלסטינים.
כל זה עומד בניגוד לנרטיב המוצג לציבור על ברית אזורית שנרקמת סביב האיום האיראני המשותף (כל חשיפה לגבי קשר עם ישראל מוכחשת נמרצות), ועל התגברות הסיכוי להרחבת יוזמות אברהם, כשמנגד סעודיה מבהירה בעקביות שאין נורמליזציה בלי דיון בנושא הפלסטיני.
סיקור הבחירות בישראל בערוץ "אל־ג'זירה"
(צילום מסך)
"לנתניהו יומרות להגמוניה במזרח התיכון ולמימוש 'ארץ ישראל השלמה', אבל הוא נכשל אפילו בזירת הלחימה הקטנה ביותר שלו [במשתמע עזה]", מסביר הפרשן הפלסטיני (ובכיר הפתח), נביל עמרו. "לו הוא היה משקיע בהשתלבות במרחב, הוא היה נכנס לדפי ההיסטוריה כמנהיג בסדר הגודל של מייסדי המדינה, אבל במקום זאת הוא ממוקד בהבטחת כהונה נוספת ובבריחה מ'הגיליוטינה המשפטית', מה שמסב נזק כבד לישראל שעלול עוד להתעצם ולהיות ההרסני בתולדות המדינה".
*
האווירה המתוחה לקראת הבחירות מגבירה חששות בנוגע לישראל בעולם כולו. השבוע טען ג'ארד קושנר שנוכח מערכת בחירות "משוגעת", ישראל מתנהלת "קצת בחוסר רציונליות". החשש המרכזי הוא שנתניהו ייזום מהלך צבאי באחת הזירות כדי לשפר את דימויו או לגרום לשיבוש בקיום הבחירות. במוקד: הגדה שבה מקצינה אלימות המתנחלים - שגובה מחיר מדיני כבד - וברקע הצהרות על היערכות למלחמה כוללת נגד הרשות, מה שנראה כמו שאיפה למימוש "התרעה" על היפוך קנים שסבירותו עולה בשל מהלכי ישראל.
מעבר לדאגה מהאפשרות שקואליציית נתניהו תנצח בבחירות, יש חשש שמדיניותה הנוכחית תחריף ותתרחש הידרדרות ודאית ביחסים בין ישראל למדינות האזור. "המשך שלטון הממשלה הנוכחית, בפרט אם תחוזק בדמויות כמו פייגלין ווינטר, יחייב את ירדן להיערך להתפתחות של מלחמה ולשקול את יחסיה עם ישראל", מסביר בשיחה השבוע החוקר הירדני ד"ר איימן חניטי. דאגה מיוחדת מופגנת כלפי תוכנית "התנתקות 710" של בן גביר בדבר "הגירה מרצון" של תושבי עזה. על רקע זה פירסמו השבוע שמונה מדינות ערביות ואיסלאמיות - סעודיה, ירדן, איחוד האמירויות, קטאר, פקיסטן, מצרים, טורקיה ואינדונזיה - גינוי משותף להכרזות של פוליטיקאים בישראל בנוגע למימוש טרנספר. "ניצחון הקואליציה הנוכחית משמעו זניחת העיסוק בהסדרה בעזה ומעבר למימוש עקירה, ו'תוכנית 710' תהפוך ממסמך מפלגתי למדיניות ממשלתית", מסביר החוקר הפלסטיני אחמד עיסא.
הפרשן הלבנוני ג'ורג' עיסא: "קשה למצוא פערים ממשיים בעמדות המנהיגים הישראלים אחרי 7 באוקטובר. האקלים בישראל לא מאפשר ראשי ממשלה שינקטו קו מתון יותר מנתניהו. לכל היותר ייבחר מנהיג שיעורר פחות מחלוקות מבית"
העולם הערבי מרגיש שהבחירות הקרובות גורליות לא רק לישראל אלא גם לעתיד האזור כולו, והעניין בקלחת הפוליטית בישראל - תוך הפגנת בקיאות בדקויות - הוא חסר תקדים. כל מיזוג וכל שריון מדווחים במדיה הערבית בהרחבה, לצד ממצאי הסקרים. העיתון הסעודי "אל-מג'לה" הקדיש לפני שבועיים גיליון לסיקור מערכת הבחירות, שכלל זרקור על איזנקוט ("האם יהפוך למנהיג ישראל, ישבור את "קללת הגנרלים" ויסיים את עידן נתניהו?"), ניתוח המרכיבים בזרם הציונות הדתית, וכן מגמות ההצבעה בציבור הערבי.
ואמנם מסתמנת תקווה שהאופוזיציה תנצח, אך איתה חשש שאולי לא צפוי בהכרח שינוי מהיר ודרמטי, הן בשל הרכב הממשלה העתידית, ובעיקר הנטייה ימינה של חלק מחבריה, והן נוכח מאמצי טרפוד נמרצים לכל שינוי מצד הקואליציה הנוכחית אם תובס. "איזנקוט מגיע מרקע תרבותי ימני ואמו תמכה עשרות שנים בש"ס. הוא ידוע בעמדות ביטחוניות תקיפות והיה אבי "דוקטרינת הדאחייה", מסביר הפרשן הלבנוני ג'ורג' עיסא, וממשיך "ובכלל, קשה למצוא פערים ממשיים בעמדות המנהיגים הישראלים אחרי 7 באוקטובר. האקלים השורר בישראל לא מאפשר ראשי ממשלה שינקטו קו מתון יותר מנתניהו. לכל היותר ייבחר מנהיג שיעורר פחות מחלוקות מבית". ומוסיף אבראהים אל-אמין, פובליציסט לבנוני שמשקף את עמדות חיזבאללה: "בין המתמודדים אין הבדלים מהותיים, והדיון המרכזי הוא על סגנון ושיטות". ועדיין, רווחת ברוב השיח הערבי ההנחה שממשלה חדשה תהיה הרע במיעוטו בהשוואה למצב הקיים.
*
עוד התפתחות שמושכת עניין היא שילוב סגלוביץ' ברע"מ. המהלך שבו קצין משטרה בכיר וציוני מובהק משתלב במפלגה איסלאמית קשה לעיכול בעולם הערבי, כמו בחברה הערבית בישראל. "שילוב סגלוביץ' נועד לאפשר לעבאס להשתלב בקואליציה, תרחיש שללא ספק יגרום לסייד קטב [מאבות האחים המוסלמים] להתהפך בזעם בקברו", אומר הפרשן הירדני זיאד ברכאת, ומוסיף: "אם עבאס באמת היה דבק במשנת האחים המוסלמים הוא לא היה נכנס לכנסת. הוא חותר להפיכת ערביי 48' לישראלים, ולכונן גרסה של הברית הדרוזית-ציונית".
כמו בנושאים רבים גם בנושא האזורי, הציבור הישראלי נדרש למבט ביקורתי ומפוכח על מתקפת הנרטיבים, הסיסמאות והפנטזיות שניטשת כאן מאז 7 באוקטובר. התובנה המרכזית היא כי לא ניתן לקיים מלחמת נצח רב-זירתית, לכונן מדינה אחת תוך סיפוח בפועל של איו"ש, לעודד טרנספר של הפלסטינים, ולדבוק ביעדים בעלי צביון דתי-משיחי - ובראשם בניין בית המקדש והרס מסגד אל-אקצא - ובה בעת לקדם נורמליזציה - קביעה כוזבת שעמדה במרכז קונספציית 7 באוקטובר. אם תימשך המדיניות הנוכחית כלפי האזור, לא זו בלבד שהאשליות המתוארות יתבררו, כצפוי, ככישלון, אלא גם ייגרם נזק כבד לישראל ויישקף איום חריף לנכסים אסטרטגיים שהושגו לאחר מלחמות מרות ושעליהם מבוסס הביטחון הלאומי, ובראשם ההסכמים המדיניים עם מדינות ערב.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א.
