כשבנצ’י קסאו מצליחה להירדם, היא חולמת על בתה, היימנוט. "רק שלשום חלמתי שאני מביטה מהחלון ורואה אותה ממש מולי עם בת הדודה שלי", היא מספרת, "אני מסתכלת ואומרת לה 'היימנוט, את פה ואני כל הזמן מחפשת אותך!' והיא עונה לי 'אני אחזור. עכשיו אני הולכת עם בת הדודה, אבל אני עוד אחזור אלייך'. זה חלום שחוזר על עצמו, שאני רואה אותה והיא מתרחקת".
איך את מתעוררת מחלום כזה?
"כשכל הגוף שלי רועד. התחושה הפנימית שלי היא שהיא נמצאת קרוב. אני מסתכלת על חלונות הבניינים ולפעמים יש לי תחושה שאני רואה אותה. אני מרגישה שהיא מוחזקת כאן קרוב".
איפה את חושבת שהיא מוחזקת?
"איפשהו בצפת. כשאני יוצאת מהבית אני כל הזמן מחפשת אותה, כי אולי היא נמצאת עם ילדים אחרים, אולי היא תקפוץ עליי במדרגות? אני מסתכלת על גינות שעשועים, כי אולי מי שמחזיק אותה מרחם עליה ומוציא גם אותה לשחק? אני חושבת עליה בכל רגע ביום. כשאני מקלחת את הילדים אני תוהה מי מקלח אותה? כשאני עושה צמות לילדות אני שואלת מי עושה לה צמות? כשילדים רבים ביניהם על דברים אני אומרת להם 'אתם יודעים, להיימנוט אין עם מי לריב'. אני לא יודעת עם מי היא חולקת דברים. אני לא יודעת איפה היימנוט".
× × ×
במרכז הקליטה "צה"ל" בצפת נראה שהזמן עמד מלכת. שומר עייף יושב בכניסה שמובילה למסדרון עם קירות שעליהם, לצד איורים של ילדים כהי עור נוטעים עץ כשמעליהם קשת בענן, התפשט גם עובש. על קיר אחד מילות שירים דהויות שהתפוררו על הרצפה יחד עם הטיח והחיפויים, ובקיר אחר כבר שני חורים שמאחד מהם אפשר להביט החוצה אל עבר הכלום. המשפחות ששוכנו כאן אחרי המבצע האחרון להעלאת יהודי אתיופיה, "צור ישראל", כבר עזבו לדיור קבוע או למרכז קליטה חלופי, אבל משפחת קסאו עדיין כאן. על הדלת שלט: "כאן גרים בכיף משפחת קסאו". לידו מדבקות עם תמונתה של ילדה קורנת בת תשע והכיתוב המצמרר "היימנוט, מחכים לך בבית". ב-25 בפברואר 2024 היא נעלמה מהבניין הזה כאילו בלעה אותה האדמה בזמן שחילקה פלאיירים לקראת הבחירות למועצת העיר. מאז משפחתה כאן, מסרבת לעזוב את המקום הנטוש. "איך אנחנו יכולים לעזוב את מרכז הקליטה הזה? זה המקום היחיד שהיימנוט מכירה, לפה היא תדע לחזור", אומרת בנצ’י באמהרית. המתורגמנית שולה מתווכת בינינו. רק הדמעות שזולגות בעיניה לא דורשות תרגום. "אני לא רוצה לדמיין את התחושה שתהיה לה כשיגידו לה 'הם לא פה'. אני רוצה שהיא תמצא אותי".
"נתניהו אמר לנו 'אני יודע שאתם רוצים שהשב"כ ייכנס לאירוע. אחזיר לכם תשובה'. מה זה אומר? בשביל ששב"כ ייכנס לתמונה ביבי צריך להגיד להם. מאז לא שמענו ממנו. למה לא לחזור אלינו? בגלל שאנחנו שחורים?"
קחי אותי ליום שבו היימנוט נעלמה.
"זה היה יום רגיל. היא חזרה מבית הספר, הגשתי לה אוכל, היא יצאה לפעילויות שתמיד היו כאן במרכז אחרי הלימודים עם בנות שירות. באותו יום היא חילקה פלאיירים ועברה דירה-דירה פה במרכז. אני יצאתי לניחום אבלים ובדרך הביתה התקשרתי לבת הגדולה שלי, פורטונה, לבדוק שכולם חזרו הביתה. פורטונה אמרה שהיא וידידיה נכנסו, אבל היימנוט משחקת עם הילדות האחרות. ואז הגעתי הביתה עם הבן שלי ושאלתי את נועה, בת השירות, 'איפה היימנוט?'. היא אמרה שהיא לא יודעת. יש פה בדירות של מרכז הקליטה כרוז ונועה קראה לה בכרוז, תוך כדי שדפקנו בדלתות של הדירות כדי לחפש אותה. במקביל עשינו חיפוש נרחב למטה. כולם פה חיפשו אותה. ביקשנו מהשומר בכניסה להתקשר והוא לא רצה".
למה?
"עד עכשיו זה לא ברור. בגלל זה בת השירות התקשרה למשטרה".
מה שאנחנו יודעים זה שיש צילום שלה במצלמת האבטחה בכניסה למרכז הקליטה, אבל לא רואים אותה יוצאת. יש פה יציאות ללא מצלמות?
כאן אביה של היימנוט, טספיה, שיושב בשקט בצד, מתערב בשיחה עם מידע חדש. "יש יציאה אחת שלא הייתה מצולמת" הוא אומר, "גילינו את זה אחרי שהיימנוט נעלמה. יש כאן בית כנסת עם מעבר ישיר למרכז הקליטה. ומה ששמענו לאחרונה זה שהיו נוהגים להגיע לכאן גברים צעירים, כנראה לחפש נשים. אולי בגלל זה לא הייתה כאן מצלמה. בבית הכנסת יש מפתח למעבר, ואנשים יכולים להיכנס ולצאת".
מידע חדש כזה נותן לכם תקווה או להפך?
בנצ’י: "אני חושבת שזה אופטימי. כל מידע כזה נותן תקווה".
הפרשה של היימנוט מעלה שאלות רבות, כמו למה מסוק משטרתי הוקפץ לחיפושים רק יומיים לאחר שדווח על ילדה נעדרת. בחודשים שלאחר היעלמותה הועלו טענות לקשר בינה לבין היעלמויות אחרות באזור צפת, אך הן הופרכו. תחושת הבטן של אמא בנצ’י אומרת לה שוב ושוב שבתה קרובה אליה. "מישהו לקח אותה", היא פוסקת, "ככה אני מרגישה".
למה לקחו אותה?
"לא יודעת, זו שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן ואין לי תשובות".
מי מטפל בתיק הזה עכשיו?
"בהתחלה היינו מול המשטרה, אחר כך מול להב ואמרו לנו שהם ימשיכו לעבוד על זה. בפועל אין לנו מושג מה הם עושים, אם הם עושים. הם לא בתקשורת איתנו".
באוגוסט האחרון, במלאת 900 ימים להיעלמותה, הפגינה המשפחה בסמוך למטה השב"כ ודרשה מראש השירות, דוד זיני, את התערבות הארגון בחיפושים אחרי היימנוט. "עצם העובדה שהיימנוט נלקחה מתוך מוסד ציבורי של הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה היא עילה מספקת כדי ששב"כ ייכנס לתמונה, זאת פגיעה בישות של המדינה", אמר אז האב. בסוף אוגוסט פורסם ששב"כ מעורב בחיפושים ומפעיל כלים דיגיטליים, ושהמשפחה עודכנה על ידי נשיא המדינה. ועדיין, הממצאים מעלים חרס. "אין שום דבר חדש", מודה בנצ’י, "לא מדברים איתנו".
מה זאת אומרת? מי בקשר איתכם? מי מעדכן אתכם על התפתחויות בחקירה?
"אין מישהו כזה. לא מתקשרים. יש נציג דובר אמהרית שאף פעם לא מתקשר. לפעמים אנחנו משאירים לו הודעה עם מידע חדש, והוא חוזר אלינו אחרי חודשיים. אתמול התקשרתי אליו כי קיבלתי מידע חדש. הוא לא עונה".
אתם בקשר עם חברי כנסת? עם פוליטיקאים?
"צגה מלקו (מהליכוד - ר"א) הייתה מתקשרת. גם פנינה תמנו שטה הגיעה, עשתה איתנו תמונה".
נפגשתם גם עם ראש הממשלה.
"כן, פגשנו אותו לפני שמונה חודשים. הוא אמר לנו שהיימנוט היא כמו הילדה שלו, שהוא איתנו ושהוא יבדוק מבחינה חוקית מינהלית אם שב"כ יכול להיכנס. אמר שיעביר לנו תשובות אבל לא שמענו ממנו".
“יש לנו רגשות קשים". מתוך הפגישה עם ראש הממשלה נתניהו
(גיל יוחנן)
מאכזב.
"מאוד. יש רגשות קשים. כשהגענו הוא אמר לנו 'אני יודע שאתם רוצים שהשב"כ ייכנס לאירוע. אני אחזיר לכם תשובה'. מה זה אומר שהוא לא מחזיר תשובה? בשביל ששב"כ ייכנס לתמונה ביבי צריך להגיד להם לעשות את זה. למה לא לחזור אלינו עם תשובות? בגלל שאנחנו שחורים?"
אם זו הייתה ילדה עם צבע עור אחר היו פועלים אחרת?
"אם היא הייתה לבנה היו מוצאים אותה בתוך 24 שעות. כשיובל קוגן (בן הארבע שנעלם ביולי האחרון בחוף הים ואותר יממה לאחר מכן - ר"א) נעלם הכאב שהרגשתי היה עצום. אני יודעת איך זה מרגיש, וזה עוד יותר כאב כי הוא ממש קטן. כשמצאו אותו, השמחה הייתה אדירה. אבל ההבדלים פה גדולים. היימנוט נעלמה מבניין המגורים שלה. יובל נעלם בטיול בחוץ, חיפשו אותו ומיד מצאו".
“ההבדלים גדולים". מציאת הילד יובל קוגן בחודש יולי האחרון
(ללא)
השבוע נפגשו בני המשפחה עם נציגי להב 433, היחידה האמונה על החקירה, ויצאו ממנה בלב כבד ובתחושה כי הגישושים עדיין מתקיימים בכל הכיוונים, וללא התפתחות ממשית. גם נציגי להב 433 הודו כי היה מדובר בפגישת נימוסין בלבד. המשפחה עדייו מבקשת פגישה דחופה עם השר האמון על המשטרה, איתמר בן גביר.
"התחושה שלי שהחקירה לא מתנהלת כשורה", אמר טספיה בסיום הפגישה, "לא תחנת המשטרה בצפת, לא צוות החקירה מהכנרת, לא ימ"ר צפון וגם לא להב 433 פנו אליי בבקשה לאינפורמציה או ביקשו את עזרתי. התסכול שאני חש כרגע, הכעס והעצב על הטיפול הלקוי בחקירה של חטיפתה של הילדה שלי הם עצומים. אני מבקש שוב ומדגיש כי רק גוף חקירה ראוי, השב"כ, יכול כרגע לספק את התשובות שלא רק אני חייב לקבל אלא גם כל אזרח ואזרח במדינה הזו".
הצעד הבא במאבק הוא הפגנה שמתכננת המשפחה לערוך ב-23.9, בכיכר פריז בירושלים.
× × ×
בנצ’י מדברת בשקט, כמעט בלחש. גם זעמה מנומס. אולי שקיפות היא דבר שמתרגלים אליו כשהוא מנורמל בחסות המדינה. בשנת 2020 הם עלו לישראל. בנצ’י וטספיה וששת ילדיהם - ירוס, פורטונה, היימנוט, ידידיה, במלאק וליאור. לפני שלושה חודשים נולדה צנאת, שאותה היימנוט עדיין לא זכתה להכיר. "היימנוט כל כך אוהבת ילדים, היא הייתה נושאת על הגב תינוקות של אחרים", אומרת בנצ’י, "אני מחכה שתהיה לה ההזדמנות לשאת אותה. הגענו לישראל אחרי מאמץ גדול וכמיהה לעלות לכאן, והשמחה הייתה אדירה. בשום רגע לא חשבנו שמשהו כזה יכול לקרות לנו פה. אמרו לנו שזו ארץ זבת חלב ודבש".
איך את מסתכלת היום על המדינה?
"הכל נכון, ישראל היא מקום טוב. הבעיה היא שיש אנשים שמפלים בין בני אדם. האנשים שמובילים את הארץ הזו, לדוגמה המשטרה, אם הם היו מתייחסים לעדויות שהבאנו להם בכובד ראש אז זה היה עובד, אבל הם מונעים ממחשבה היררכית, מדרגת. הציבור לא מתייחס לזה כ'בעיה של אתיופים'. אנשים מחבקים אותי, מביעים צער על מה שקרה לי, מתקשרים לספר לי שהם עושים הפרשת חלה להיימנוט, מזמינים אותי לבוא לתפילה. האנשים איתנו. אלוהים נותן צרות למי שיכול למצוא כוח להתמודד איתן, ובחיי היום-יום אנחנו מקבלים כוח מאנשים שעוזרים לנו, שנמצאים איתנו. זה נכון שאנחנו לא מסוגלים לצעוד קדימה ולראות עתיד, אבל ביום-יום יש לנו כוח של אנשים שעוזרים לנו לחיות".
“הם מונעים ממחשבה היררכית, מדרגת". החיפושים אחרי היימנוט
(אביהו שפירא)
יש רגעים שמשתלטות עלייך מחשבות פחות טובות לגבי היימנוט?
"אני לא נותנת למחשבות האלה להשתלט עליי. כשהן מתחילות אני אומרת לעצמי, מישהו ירעיב מישהי בישראל? מישהי ישלול ממנה מים? ביגוד? אני עונה לעצמי שבישראל זה לא קורה ונרגעת. מה שכן חוזר ומטריד אותי זה אם נותנים לה יותר מדי עבודה, אם משעבדים אותה. על זה אני כן חושבת. אני מרגישה את החוסר של היימנוט כל הזמן. עד היום כשאני קונה לילדים משהו אני קונה גם להיימנוט. הייתי באתיופיה, קניתי בגדים לילדים וגם לה. אני מחזיקה את המחשבה שהיא תחזור, שלא יהיה מצב שלא חשבנו עליה, שלא קנינו גם לה. גם הילדים שומרים לה דברים בצד, אומרים 'זה להיימנוט'. מחכה לה פה כל מה שיש לשאר האחים".
מתי יש לך זמן לטפל בעצמך?
"אני לא מטפלת בעצמי, לא מסתכלת על עצמי. אם אני מרגישה שאני צריכה אני מבקשת מטספיה לקחת את הילדים ונשארת כאן לבד בשקט, ואז אני בוכה".
“אני מבקשת מטספיה לקחת את הילדים ונשארת כאן לבד בשקט, ואז אני בוכה". בנצ'י בביתה
(יובל חן)
× × ×
באתיופיה הייתה לזוג קסאו מסעדה. בנצ’י, 40, היא שפית במקצועה, והמסעדה, 20 דקות מאדיס-אבבה, הייתה מלאה עד אפס מקום. עם עלייתם לארץ עבדה כמנקה בבית החולים ליולדות בצפת. את החלום לפתוח מסעדה בארץ הם שומרים לימים אחרים. המלחמה על הבת לא מאפשרת לעבוד ולהתפרנס, והמשפחה נשענת במידה רבה על תרומות מהציבור, לצד הקצבאות הבסיסיות שניתנות להם מתוקף היותם עולים חדשים. העמותה ומטה המאבק למען היימנוט מנהלים קמפיין גיוס המונים שנועד להגדיל את הפרס הכספי למי שימסור מידע אמין שיביא למציאתה (הסוכנות היהודית הציעה פרס בסך 100 אלף שקלים, והמשפחה מבקשת להגדילו ל-300 אלף שקלים) ולממן הוצאות נוספות כמו הדפסה ופרסום שלטים.
המשפחה קיבלה אישור חריג להישאר לגור במרכז הקליטה הישן, מה שמקל את הוצאות השכירות והארנונה. הדירה קטנה. על קיר אחד מדף עם תמונות של היימנוט. על קיר אחר מודבקת מודעה שמבקשת מכל מי שראה את היימנוט ליצור קשר, תחת הכותרת "ילדה חטופה". המשפחה מתעקשת על הטרמינולוגיה הזו, ולא על "נעדרת". על הרצפה בלון אדום שלפני שבוע, עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, היה מלא בהליום. היימנוט הייתה אמורה כבר לעלות לכיתה ו', ובבתי ספר ברחבי הארץ תלו על שערי הכניסה בלון אדום שמזכיר שילדה אחת מצפת לא פקדה את ספסל הלימודים כבר שנתיים וחצי.
"גם אמא שלי וגם אנשים אחרים שהכירו אותי כילדה אומרת שהיימנוט היא בדיוק כמוני", אומרת בנצ’י כשאני מבקשת ממנה לספר על בתה, "היא מהירה, חדה ובולטת. מאוד טובה בכל דבר שהיא עושה. אוהבת לשחק, לקפוץ בחבל, אוהבת מאוד ספורט וגם הייתה בחוג ריקוד. היימנוט באמהרית זו אמונה, כל השמות של הילדים קשורים לתקווה שלנו להגיע לכאן. לה קראנו ככה מתוך האמונה שתכף נגיע לישראל. כשעלינו בסוף 2020 הייתי בטוחה שנלמד מהר עברית ונתערבב בחברה ואעשה את מה שאני אוהבת לעשות - לבשל. וכשקרה מה שקרה התחלתי לכתוב שירים, מתוך המצוקה, מתוך שיחות עם עצמי ועם אלוהים".
“טובה בכל מה שהיא עושה". היימנוט קסאו
(באדיבות המשפחה)
את כועסת על אלוהים?
"לא. איתו אני לא מתעסקת".
איך נראים הימים שלך?
"היום לא מתחיל ביום, הוא מתחיל עוד מהלילה. אני חושבת עליה בלילה וקמה עם גוף כבד. אני בקושי סוחבת את עצמי, אבל יש לי ילדים, ואני עם הילדים".
זה שינה משהו באימהות שלך?
"תראי, בכל דבר שאני עושה אני חושבת עליה. בכל דבר שהם עושים אני חושבת עליה. אני יותר שואלת, יותר בודקת, נגיד הילדה רוצה לצאת, אני שואלת אותה לאן, עם מי. אני רוצה לדעת שאם היא נעלמת אני אוכל לשאול ולהגיד עם מי היא הייתה. הרי גם היימנוט נעלמה מתוך החברות. היום אין לנו בכלל תוכניות של שמחות. בימי הולדת לילדים אנחנו מזמינים עוגה, אבל אנחנו נחגוג אחרת כשהיימנוט תחזור. גם הילדים אומרים את זה".
מה את רוצה להגיד במעמד הזה למי שקורא את מילותייך?
"אני רוצה להגיד קודם כל לעם ישראל שאני מבקשת שכל אחד ירגיש ויראה את היימנוט כבתו שלו. אנחנו לפני יום כיפור ואלה ימי מבחן, גם שלנו כהורים וגם של הציבור כולו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים עם המבחן הזה. אני רוצה גם להגיד לאנשים שיושבים על הכיסאות הגדולים שהארץ הזו היא של כולנו. הייתה לנו כמיהה אדירה להגיע לכאן, והמקום הזה שייך גם לנו. על המדינה הזו שומרים גם לבנים וגם שחורים, ואני רוצה להגיד: די לגזענות. חפשו את היימנוט ותמצאו אותה. תביאו בחשבון שזו יכולה להיות הבת שלכם. אני מאמינה שאם נצלח את המבחן הזה, היימנוט תהיה מנהיגה גדולה שתהפוך את המקום הזה לטוב יותר. אני רוצה גם להעביר מסר להיימנוט: אייזוש (מילת עידוד באמהרית - ר"א), את לא לבד. אנחנו מחפשים אותך יומם וליל וחושבים עלייך, אנחנו מתפללים בשבילך ומבקשים ממך לשמור על הלב שלך".
"כשאני מקלחת את הילדים אני תוהה מי מקלח אותה? כשאני עושה צמות לילדות אני שואלת מי עושה לה צמות? כשילדים רבים ביניהם על דברים אני אומרת להם 'אתם יודעים, להיימנוט אין עם מי לריב'"
מלשכת ראש הממשלה נמסר: “בהנחיית ראש הממשלה נתניהו, השב”כ מסייע למשטרה במאמצי האיתור של הילדה היימנוט. מדינת ישראל וגופי הביטחון ימשיכו להפוך כל אבן ולהשקיע כל מאמץ עד לשובה לחיק משפחתה”.
ממשטרת ישראל נמסר: “צוות החקירה הייעודי שהוקם לטובת ניהול החקירה שומר על קשר קבוע ואישי עם המשפחה. נדגיש כי חקירת היעלמות הילדה היימנוט נמצאת בחשיבות עליונה בלהב 433, ונעשות כל הפעולות הנדרשות במטרה למצוא את הילדה. מטבע הדברים, אין אפשרות להרחיב ביחס לפעולות חקירה חסויות וגלויות שמתבצעות. דיווח על אודות ההיעדרות התקבל ביום 24.02.2024, מדובר בימי לחימה עצימה מול לבנון, בעקבות האיומים והפעילות של חיל האוויר בגזרה זו, השמיים היו סגורים לטיסה ולא התקבל אישור להעלאת מסוק כנדרש. לאחר יומיים הוגשה בקשה נוספת ובתיאום חריג היא אושרה, אך ללא תוצאות”.
מהשב”כ נמסר: “בהמשך לפניית גורמי המשטרה, ולאחר התייעצות ואישור כלל הגורמים הרלוונטיים, שירות הביטחון הכללי מסייע בביצוע פעולות אשר תומכות את חקירת היעדרותה של היימנוט קסאו. מטבע הדברים, ומאחר שמדובר בחקירה פעילה, אשר מובלת ע”י גורמי המשטרה, אי-אפשר לפרט דבר ביחס לטיב הפעולות או ביחס להיקף הסיוע”.
