"מה שקרה הוא תוצאה עצובה של תהליך קשה וארוך שלא פסח על אף אחד מתחומי חיינו (...). בעייתנו האמיתית והמלאה – עצובה ככל שתהיה – היא לערוך חשבון נפש נוקב עם עצמנו (...). את התהליך הזה יצרנו כולנו, אין איש נקי, וגם את עצמי איני מוציא מן הכלל. כל אחד תרם לתהליך הזה בתחומו (...). אם כולם 'יטפסו' עכשיו על המודיעין ויראו בו שעיר לעזאזל – זו תהיה גישה שטחית ומחטיאה. מפני שמודיעין, שמצויה בידיו האינפורמציה המעודכנת והמדויקת ביותר – אם המשמעות המיוחסת לה אינה נכונה, הידיעות אינן שוות הרבה".
דברים אלה נראים כאילו נאמרו בעקבות 7 באוקטובר, אך הם הועלו למעשה על ידי מאיר עמית, ראש המוסד לשעבר, זמן קצר לאחר תום מלחמת יום הכיפורים. האמירה ממחישה את הדמיון המצמרר, הכמעט בלתי נתפס, בין מה שהוגדר טראומה מכוננת חסרת תקדים ותמרור אזהרה לאומי עד 7 באוקטובר 2023, לבין האירוע שהחליף אותו ועלה עליו בעוצמתו. הדמיון בין שתי הטראומות לא מסתכם רק בהפתעה ובמכות הכואבות אלא גם במהות: בשני המקרים לא מדובר היה רק בכישלון של המודיעין, אלא גם של מקבלי ההחלטות, ושיקף אווירה שרווחה בציבור כולו.
הדמיון בין שני המחדלים מטלטל בפרט לנוכח העובדה שטראומת 1973 מעולם לא נמחקה מהזיכרון הישראלי. נהפוך הוא. לקח העבר נחקק בתודעה הקולקטיבית והפך לנס שלאורו הונחלו ציוויים, בעיקר בקרב אנשי המודיעין, ונוסחו הייעוד, המיומנויות והנחיות "עשה ואל תעשה". חצי המאה מאז 1973 הייתה רוויה בתחושה שלקחי העבר נלמדו היטב. ביטוי מוחשי לכך מגולם בנאומים שנשאו בכירי מערכת הביטחון בטקסים לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, זמן קצר לפני 7 באוקטובר, שלוו בהבטחה שההתנהגות ודרכי החשיבה השתנו מהיסוד, בפרט במודיעין.
אלא שמחדל 2023 היה חריף מזה של 1973. הן בשל היקף האבידות, הטבח, החטיפות ההמוניות והפלישה העמוקה לשטח ישראל, לצד הרס יישובים ופינוי תושביהם לזמן רב, והן משום שההפתעה ב-2023 הייתה מוחלטת. בעוד שב-1973 התקיים ערב המלחמה דיון קדחתני במתקפה הצפויה, כשההערכה שתתרחש הפכה דומיננטית ביממה שקדמה לה, הרי שב-7 באוקטובר, עצם המתקפה הייתה בגדר הפתעה מוחלטת, קל וחומר היקפה, החזית שבה בוצעה וזהות הגורם הדומיננטי בה, שנתפס כאויב חלש ומורתע. פרופ' אורי בר-יוסף, אחד החוקרים הבולטים של מחדל יום הכיפורים, מבהיר: "ב-1973 היו הרבה קולות באמ"ן שהתריעו על הסכנה, וראש אמ"ן דאז אלי זעירא התעלם מהם. ב-7 באוקטובר לא רק ראש אמ"ן טעה, אלא רוב אנשי האגף. זו קונפורמיות בלתי נסבלת של צמרת הצבא, שרווחה כנראה גם בדרגות נמוכות יותר".
ישראל איננה המדינה היחידה בעולם שהופכת קורבן למתקפות פתע יותר מפעם אחת. זה קרה למצרים ב-1956 וב-1967, ולאיראנים ב-2025 ושוב ב-2026. ועדיין מנקרת השאלה איך ייתכן שלאחר חצי מאה של שיח מיוסר, חזרו אותן הטעויות ונחשפו אותם הליקויים. הסבר אחד הוא שלמעשה כל לימוד הלקחים משך 50 שנים היה טקסי וחלול, בלי שבוצעו הפנמה, בדיקה עצמית ותיקון של ממש. בר-יוסף מסביר בהקשר הזה כי "הטראומה של יום הכיפורים הייתה אמורה לייצר חגורת מגן נגד כשל התרעה דומה. בפועל, לאחר חמישה עשורים מתברר שמורשת המלחמה הייתה בעיקרה טקסית, ושלא היה לימוד מעמיק של שורשי המחדל".
הסבר אחר הוא שהלקחים שנלמדו לא היו מדויקים או שהיו כאלה שנדחקו או נעלמו, למשל: אי-ההיכרות העמוקה עם תרבות האויב, פער שלאורך השנים הפך לליקוי חריף במודיעין, אך לא נתפס כמחייב טיפול שורש. ואכן, ב-50 השנים (ויום) שבין שני המחדלים המכוננים השתנה דרמטית דיוקן המודיעין. במוקד השינוי עמד פיחות גובר במשקל מיומנויות שמאפשרות הבנת עומק לגבי "האחר" ונתפסו כאנכרוניסטיות, ובראשן שליטה בשפתו והיכרות תרבותו. הרכיבים האלה הוכחדו בהדרגה, מה שיצר ניכור גובר של חוקר המודיעין ממושאי מחקרו.
ב–1971, בתוכנית "קסיוס קליי נגד חלפון", גיחך "הגשש החיוור" על הניסיון המצרי לממש את "תוכניתם האידיוטית" לצליחת התעלה. ב–2023 הגיב ראש אמ"ן באמירה "שיבואו" במענה לשאלה מה יעשה לנוכח מתקפת חמאס מהרצועה
במקום זאת התפתחו גודש מוגזם של שיח תיאורטי ומופשט, ניסיון להפוך את הערכת המודיעין למעין מדע שיטתי המבוסס על לוגיקה וגישות אנליטיות (כפוף ל"שכל המערבי", כמובן), מיקוד בעשייה אופרטיבית, ובשנים האחרונות גם הסתמכות גוברת על קדמה טכנולוגית, ובמוקדה יכולת לעבד מידע רב, לצד שימוש "במכונה" לצורך גיבוש מסקנות. על כך העיר ביוני השנה האלוף במיל' רוני נומה שמונה לבחון את הטיפול במסמך "חומת יריחו" שפירט את מתקפת 7 באוקטובר ונקלט במודיעין כמה שנים לפני כן: "די נדהמתי לראות שב-7 באוקטובר היו אנשים רציניים מאוד שחשבו שאפשר להחליף אלחוטנים במכשיר טכנולוגי שנקרא STT) Speech to Text) שממיר דיבור לטקסט. במקום שיהיה ערביסט שמבין את השפה, מבין את התרבות, יודע לפרש את מה שהוא שומע - חשבו שאפשר להחליף אותו במכונה שתתרגם את הדברים". מכלול המגמות הביא את המודיעין ערב 7 באוקטובר למצב שאותו היטיב להגדיר הנרי קיסינג'ר: "יודעים הרבה יותר, אך מבינים הרבה פחות".
שעת נעילה
שלוש שנים לאחר טבח 7 באוקטובר – ולמרות שלא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית ונעשה מאמץ להנדס נרטיבים (בעיקר בדחיפת הדרג המדיני) – אפשר לשרטט באופן מדויק יחסית את מקורות המחדל. מתברר שלא מדובר היה במשגה של המודיעין בלבד, אלא בליקוי מאורות לאומי שכלל מדינאים ואת ראשי מערכת הביטחון, לצד גורמי מדיה ואקדמיה, כאשר השיח בין כל אלה התנהל כמו "תיבת תהודה" שבמסגרתה התפתחה הקונספציה; שהמחדל לא היה תוצר של תקלות טכניות, כמו בעיות עדכון והשכמות בכירים, אלא חוסר הבנה קיצוני את האויב; ושהוא לא התפתח בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, אלא שנים קודם לכן, והפך לנעילה מחשבתית שספק אם ניתן היה לערער אותה בבוקר שמחת תורה.
מחבלי חמאס על טנק של צה"ל בעוטף, 7 באוקטובר 2023
(צילום: Yousef Masoud/AP)
את עומק הנעילה מתאר עמוס הראל בספרו "06:29", הטוב במחקרים שפורסמו עד היום על מחדל 7 באוקטובר: "אמ"ן, אומר אחד המתחקרים, חפר וחפר בלילה בחיפוש אחר עוד מידע, אבל לא עצר לנתח אותו. התגובה האיטית והמוגבלת לסימני האזהרה שיקפה טעות קולוסלית בהערכת הסיכון. לא הייתה כאן רשלנות מודעת – במשך הלילה התקיימו כמה התייעצויות ועשרות קצינים, ובהם הבכירים ביותר, התעוררו משתנתם – אבל התוצאה הסופית היא שיתוק והתכרבלות בשגרה, מתוך תקווה שמדובר רק בחלום רע".
הן ב-1973 והן ב-2023 שגתה ישראל בהבנת כוונות האויב, אולם באופן הפוך: במלחמת יום הכיפורים לא הצליח המודיעין להעריך שסאדאת תיכנן מבצע מוגבל בהרבה מכפי שהוערך, שנועד בעיקרו לשבור את הסטטוס קוו המדיני, בעוד שב-7 באוקטובר הוערך שאם חמאס ייזום מהלך הוא יהיה מוגבל יחסית, ולא הובן שהמתקפה תוכננה להיות רחבה ונבעה ביסודה מיעד אידיאולוגי קנאי ואמונה בצורך וביכולת להביא להכחדת ישראל. בשני המקרים בלטה הערכת חסר על סף בוז כלפי האויב, מהולה באמונה לגבי יכולתה של ישראל לזהות ולהדוף כל התקפה. ב-1971, בתוכנית "קסיוס קליי נגד חלפון", גיחך הגשש החיוור על הניסיון המצרי לממש את "תוכניתם האידיוטית" לצליחת התעלה, וב-2023 הגיב ראש אמ"ן באמירה "שיבואו" במענה לשאלה מה יעשה נוכח מתקפת חמאס ברצועה.
מגדל הקונספציה נשען על כמה רבדים השלובים זה בזה: תפיסתי – ובמוקדו כישלון לפענח את הגיונו של ארגון קיצוני שנתפס כמצוי בהתמתנות לנוכח מעמדו השלטוני, וההנחה שבאמצעות כסף ניתן לכופף את האידיאולוגיה שלו (כל זאת תוך השלכת ההיגיון הישראלי על הארגון); אופרטיבי – שכלל הערכת יתר לגבי יכולת בלימה של התקפה באמצעות המכשול הקרקעי והערכת חסר לגבי האויב (הוערך שאם תהיה מתקפה היא תכלול עד כמאה מחבלים, ולא למעלה מ-6,000 כפי שהיה בפועל, ושעימות יתפתח עקב מיסקלקולציה, ולא כתוצאה ממהלך יזום); התנהגותי-תרבותי – שכלל חשיבה קבוצתית (חריפה מזו של 1973), ביטחון עצמי מופרז, נוקשות מחשבתית וביקורת עצמית מוגבלת; ואסטרטגי – ליקוי שרובו נוצר על ידי הדרג המדיני, וכלל שאיפה ליצור בידול בין איו"ש לרצועה ואמונה שניתן לקדם נורמליזציה עם העולם הערבי גם ללא עיסוק בנושא הפלסטיני.
סימן–טוב: "ההצלחות הצבאיות המרשימות לאחר 7 באוקטובר עלולות ליצור תחושה מוטעית שליקויי העבר תוקנו, והמאמץ האופרטיבי המתמשך הקשה על המודיעין לבצע בדיקה עצמית"
תת-אלוף במיל' יוסי קופרווסר, ראש חטיבת המחקר של אמ"ן בעבר וראש מכון הרכבי לחקר המודיעין (שגם הצביע ערב המלחמה על האיום המגולם בחמאס), הסביר בשיחה השבוע איך נוצרה לתפיסתו "הסערה המושלמת" ב-7 באוקטובר: "המחדל גילם הצטלבות בין כמה תהליכי עומק, ובכלל זאת היעדר גיוון בתפיסות גופי המודיעין השונים; התעלמות מקולות דרגים זוטרים וסירוס דעות אחרות; שחיקת העיסוק בהתרעה; מעטפת איסופית לקויה ברצועת עזה; צמצום ההישענות על מודיעין אנושי וגלוי; וכן התמעטות החוקרים המכירים את שפת ותרבות מושא המחקר".
דיכוי של דעות אחרות
תחקירי המחדלים של 1973 ו-2023 שונים מיסודם. בעקבות מלחמת יום הכיפורים הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, אבל כמה שהדבר יישמע מוזר, המודיעין מעולם לא ניתח לעומק את שורשי המחדל, בתירוץ שאין טעם לנבור במשגי העבר אלא להמתקד בשיקום. 50 שנה לאחר מכן גופי המודיעין – בעיקר אמ"ן ושב"כ – פנו לתחקיר נוקב, בעוד הדרג המדיני ממסמס את המשימה המקודשת ו"מזהם" אותה בנרטיבים רוויי המצאות כדי להרחיק אחריות ולהדביקה לאחרים. גם ב-1973 היו פערים בהקשר לנטילת האחריות בין הדרגים המדיני והצבאי, אך לבסוף כולם נשאו באשם, בניגוד למצב כיום שבו מקודם ניסיון לבסס נרטיב של דרג ביטחוני שטעה למדיני שהוטעה.
מאיר עמית
(צילום: דוד רובינגר)
תחקירי צה"ל והשב"כ מיטיבים לתאר מה קרה, להצביע על הליקויים והפערים, אך קופאים מול הצורך לצלול לשאלה "למה קרה מה שקרה". זאת, בין היתר, משום שהם מבוצעים בידי גורמים מתוך המערכת שתמיד יהיו מוטים בשל קרבה אישית לאישים, לגופים ולתפיסות שנבדקים. יתרה מזאת, בשיח התחקירים עולות, בין היתר, מסקנות שקשה לתרגם למעשה, כמו "חייבים להכיר שנטעה שוב", "לדעת שאנחנו לא יודעים הכל" ו"חייבים להשתפר ביכולת לדמיין", או המלצות לעשות עוד יותר ממה שבוצע משך שנים ולא מנע כישלון ב-7 באוקטובר, למשל שימוש בשיטת האפשרויות המתחרות או צוותים אדומים, שנועדו לאתגר את התזה השלטת (כמה חודשים לפני 7 באוקטובר הוקם צוות בהנחיית אלוף פיקוד דרום, אך הוא הגיע למסקנה שחמאס מורתע).
פרופ' בר–יוסף: "ב–1973 היו הרבה קולות באמ"ן שהתריעו על הסכנה, וראש אמ"ן דאז אלי זעירא התעלם מהם. ב–7 באוקטובר לא רק ראש אמ"ן טעה, אלא רוב אנשי האגף. זו קונפורמיות בלתי נסבלת שרווחה כנראה גם בדרגות נמוכות יותר"
קריאת התחקירים גם מעלה דמיון רב בין המסקנות שהופקו אחרי 7 באוקטובר לאלה של 1973, כמו הצורך בצניעות, ספקנות, פלורליזם, וחיזוק מערך הבקרה ומיומנויות ההתרעה, כששוב נדחקת באופן יחסי המסקנה שאמורה להיות ברורה מאליה, ולפיה לא ייתכן שיהיה חוקר מודיעין שאינו שולט היטב בתרבות מושא מחקרו, מה שמהווה פתח לפענוח ההיגיון המנחה אותו. המסקנה אמנם עולה בתחקיר הנוכחי ועלתה גם לאחר 1973, אך תמיד במקום נמוך שמרמז על התפוגגות שצפויה בהמשך.
בנוסף, מומלץ להיזכר בתובנה שעלתה לאחר 1973 לגבי הצורך לזהות מפקדים בעלי נטייה לדיכוי דעות אחרות ולקיבעון, שלגביה העיר בעבר אל"ם במיל' זוסיה (זיזי) קניאזר, קצין המודיעין של פיקוד הצפון ב-1973: "השאלה היא לא אם יש קצין שמסוגל להגיד משהו שונה, אלא אם ראש הדיון מסוגל לשמוע טיעונים המנוגדים לדעה שלו". כדאי בהקשר הזה לפתח חשיבה לגבי מנגנונים שבאמצעותם ניתן יהיה אולי לאתר בעיות בדפוסי התנהלות וחשיבה של חוקרים, קל וחומר מפקדים, האחראים על הערכות אסטרטגיות.
רוני נומה
(צילום: אוהד צויגנברג)
ההצלחות הצבאיות המסחררות של ישראל מאז 7 באוקטובר, תוך הפגנת עליונות מודיעינית וטכנולוגית, מציבות במידה פרדוקסלית גם הן אתגר בפני הניסיון לפענח את שורשי המחדל. "ההישאבות המיידית לאחר 7 באוקטובר למאמץ אופרטיבי אינטנסיבי מתמשך מקשה על גורמי המודיעין לעצור ולבצע בחינה עצמית מעמיקה", מסביר סא"ל במיל' דוד סימן-טוב, סגן ראש מכון הרכבי, ומוסיף: "ההצלחות הצבאיות המרשימות גם עלולות ליצור נזק, בדמות תחושה שליקויי העבר תוקנו, לצד התפוגגות תחושת הכישלון והדבקתו רק לאלה שפעלו ב-7 באוקטובר".
בגיליון של "המוסף לשבת" שיצא ב-6 באוקטובר 2023 פורסם טור של אלוף במיל' אהרן זאבי-פרקש, ראש אמ"ן לשעבר, במלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור. הוא סיים אותו במילים: "היוהרה הישראלית, הזלזול באויב והאמונה ביכולות המודיעיניות והמבצעיות תרמו להצלחתו של מהלך ההונאה המצרי. רק אם נחקור את הכשלים שלנו נוכל להפיק לקחים. ואת הלקחים צריך לתרגל, להטמיע, להעביר מדור לדור, ממפקד למפקד וממנהיג למנהיג. זה חייב להיות חלק אינטגרלי מהתרבות שלנו. אחרת נופתע שוב וניתפס לא מוכנים". יום למחרת, בשעה 6:29 בבוקר, תחזיתו התגשמה.
ביום כיפור לא הצליח המודיעין להעריך שסאדאת תיכנן מבצע מוגבל בהרבה מכפי שהוערך, בעוד שלפני 7 באוקטובר הוערך שאם חמאס ייזום מהלך, הוא יהיה מוגבל יחסית
בשיחה שקיימתי איתו השבוע אמר פרקש: "מאמץ התחקיר רחוק מלהסתיים ומחייב העמקה ווידוא שהלקחים נלמדים ומונחלים, משימה שאנחנו תמיד מתקשים בה. אני מוטרד מאוד בנושא הזה. יש התחלה חזקה בכל הנוגע לביצוע התחקירים ואימוץ לקחיהם, אבל מניסיון העבר קיים איום של התרופפות לאורך זמן, בעיקר לנוכח הישגים צבאיים שמסיבים פגיעה לאויב ושיפור במצבנו האסטרטגי, כפי שקורה מאז 7 באוקטובר. תחקיר מקיף מחייב לשוב ולהעמיק בשאלת ההתרעה – היכן היו הכשלים ומה נדרש לתקן – אך גם בסוגיות יסוד אחרות שצפו ב-7 באוקטובר ובמלחמה שהתפתחה מאז – למשל, האם נכון להמשיך להשתמש במונח ההכרעה בסוג המלחמות והאויבים הקיימים כיום, ולברר מהי מורתעות האויב – מה היה משובש בהבנה שלנו את הנושא ב-7 באוקטובר ואיך מרתיעים אויבים שדבקים בתפיסת ה'מוקאוומה' (התנגדות) כדרך חיים ומוכנים לשלם מחיר כבד עבור המשך המאבק נגד ישראל".
"אגרוף בני החורין"
גופי המודיעין, ובפרט אמ"ן, לא הסתפקו בפענוח שורשי המחדל אלא פנו גם לתיקון. כך, במהלך המלחמה הוקם באמ"ן מדור ייעודי להוראת תרבות האיסלאם שאמור לשמש גורם מנחה להנחלת הנושא לכלל היחידות והרמות באגף; נפתחו קורסים לשיפור הטיפול בהתרעות; חוזקה מחלקת הבקרה, שהקמתה הייתה לקח ממחדל 1973 ונחלשה עם השנים; והוקמו מחדש מערך הפעלת הסוכנים (יומינט) של יחידה 504 ברצועה וכן יחידה האחראית על המודיעין הגלוי. יחידת חצב, שהייתה אמונה על הפקת מודיעין כזה, פורקה בדצמבר 2021, מה שכנראה הקשה לזהות אותות ששיגר סינוואר בפומבי, כמו הסדרה "אגרוף בני החורין" שהוקרנה ברמדאן 2022 ותיעוד תמרונים שבהם הוצגה בפרוטרוט המתקפה הצפויה, או הכרזות רבות שבהן הובטח ש"השיטפון" מתקרב והופגן בוז כלפי ההסדרה הכלכלית. על כך אמר בחקירתו בכיר בזרוע הצבאית של חמאס שנעצר במלחמה: "אני די מופתע מהישראלים. הבעיה לא הייתה שלא הצלחתם לפצח את סינוואר אלא שפשוט לא הקשבתם לו, כי הוא אמר במפורש ובפומבי שבכוונתו לקדם 'מלחמת עולם' נגדכם".
אהרן זאבי-פרקש
(צילום: טל שחר)
תחקיר נוקב מתחייב גם ממייצגי הקול הציבורי. לאחר מלחמת יום הכיפורים התקיים שיח מיוסר של אנשי תקשורת ואקדמיה על כך שהידהדו את דברי המדינאים והגנרלים בלי להטיל ספק, ובכך תרמו ליצירת הקונספציה. העיתונאי דניאל בלוך טען: "קיבלנו ללא ערעור את ההערכות הרשמיות משום שלא פיתחנו בתחום הביטחוני כלי בדיקה, ביקורת וחשיבה עצמאיים, ומשום שסמכנו אוטומטית, כי יש מי שיודע ויש על מי לסמוך בעיניים עצומות". יגאל לב אמר כי "העיתונות נהפכה כלי ביטוי חלוד ושחוק לשלטון שניסה להסתתר מאחורי מסך המילים בעיתון (...). נתנו למנהיגים להשתמש בנו. שכחנו שתפקידנו הגדול הוא לדבר בשם העם באוזני השלטון".
למרות ההבטחה "לא עוד", 50 שנה אחרי (וגם לאחר 7 באוקטובר) גם במרחב הזה חזרו המשגים, ובראשם פחות מדי סימני שאלה. זהו למעשה מסר עבור החברה כולה: היא צריכה לאתגר הרבה יותר את ההנהגה, לייצר קולות אחרים, וגם לשפר את ההיכרות שלה עם המרחב, בעיקר באמצעות לימוד שפה ותרבות.
החלטת הדרג המדיני שלא לממש חקירה ממלכתית היא שורש כל רע וגובה מחיר כבד מתחילת המלחמה בדמות חזרה על משגים שבהם נטועים זרעי "הקונספציה האם". במסגרת זו נולדו אין-ספור פנטזיות מזיקות שמקורן בדרג המדיני, למשל מיזם GHF (תחנות חלוקת מזון שנועדו לעקוף את שליטת חמאס על הסיוע ההומניטרי) שנקבר במחירים כבדים בחולות עזה, טיפוח המיליציות ברצועה, האמונה ביכולת לרוקן את האזור מפלסטינים, ובשנה האחרונה – האשליה בדבר מיטוט המשטר האיראני באמצעות שילוב בין "עריפה", מהלומה אווירית והפעלת מיעוטים. הכישלונות לא מתוחקרים, וחלקם מוצגים בכלל כהישגים.
יוסי קופרווסר
(צילום: עופר עמרם)
לגורמי המודיעין היו אמנם טעויות אחרי 7 באוקטובר, למשל בהערכת תגובת איראן לתקיפת הקונסוליה שלה בדמשק באפריל 2024 (שהוערך כי תהיה מוגבלת יחסית), או באי-זיהוי קריסת משטר אסד, אך הם הוכיחו כושר תיקון, כפי שבלט בהצגת דעה אחרת ואמיצה על ידי אמ"ן בנוגע לתוכנית שגובשה למיטוט המשטר בטהרן.
שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, ישראל אמנם שינתה דרמטית את התנהלותה הצבאית והאסטרטגית – כפי שמגולם בהפעלת כוח מתמשכת בכל זמן ומקום, ובתיאבון גובר לשטחים – אך נראה שההבנה לגבי האויב והאזור לא השתפרה. הדבר נכון הן לגבי גורמי הביטחון, הן לגבי הציבור, ובוודאי שלגבי קובעי המדיניות. על מנת שלא לשוב על המחזוריות ההיסטורית ההרסנית שנחשפה בין 1973 ל-2023 חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור מחדש ובאופן עצמאי את כל הגופים הרלוונטיים, לרבות אלא שביצעו תחקירים פנימיים, וכמובן שאת הדרג המדיני. זהו מהלך בעל ערך קיומי עבור חברה תאבת חיים שרוצה להבין היכן שגתה, לתקן את עצמה, ובעיקר להימנע מחזרה שיטתית על משגים, כפי שאירע ב-7 באוקטובר, ולמרבה הצער גם לאחר מכן.
ד"ר מילשטיין, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב, שוקד בימים אלה על מחקר הדן בשורשי קונספציית 7 באוקטובר.
