1. אחרי שסיימנו לשמוח מהנס שהיה לנו בטיסה ההיא, ואחרי שגיבורי האירוע סיפרו את הסיפור המדהים של איך האסון הזה נמנע, התברר שהיה פה בעצם מחדל. חתיכת מחדל. הטייס הזה לא אמור היה לקבל את הזכות להטיס מאות ישראלים או בכלל להגיע לארץ. אני מניח (או בעצם רק מקווה) ששורשי המחדל יתבררו, אבל היה עוד דבר שהיה מרגיז בעיניי: בשלב די מוקדם החל ברשתות דיון כל כך מטומטם שניסה להבין מי מהגיבורים שניטרלו את המחבל במטוס היה ביביסט ומי קפלניסט.
זה באמת היה דבר מדהים: הרי במטוס הם היו כל כך ביחד. היה להם גורל אחד. את המחבל המתועב לא עניין מי מצביע לאיזה גוש. הוא רצה שכולם, גברים, נשים וילדים, יתרסקו אל מותם. הם גם נלחמו בו ביחד. בגבורה. בשיתוף פעולה. בהקרבה, כמו שהעם שלנו כבר הוכיח שהוא יודע לעשות כשחרב על צווארו.
אז למה להתחיל לבדוק ולקשקש על ביביסטים וקפלניסטים? מה נטרק עם אנשים?
הלוואי ונחקור את המחדל כמו שצריך והלוואי ונזכור את הרגע הנשגב הזה של גבורת הישראלים במטוס כפי שהוא היה באמת: רגע שמוכיח כמה חזקים אנחנו כשאנחנו פועלים יחד.
Boy George's Studio
(צילום: שאול גולן)
2. אז האסון נמנע ברגע האחרון, מה שמאפשר לנו לנחות על הקרקע: אנחנו שבועיים וחצי לבחירות (אם המטוס היה חלילה מתרסק מי יודע אם היו בחירות בכלל). רובכם כבר יודעים למי תצביעו. חלקכם מתלבטים בין מפלגות באותו גוש, מעט מכם מתלבטים בין הגושים. ויש ביניכם גם כאלה שלא רוצים להצביע. לאלה שלא רוצים להצביע אני מרשה לעצמי לומר בפשטות: וואלה, זה צעד לא מכבד שלכם.
בעבר היו פה סבבי בחירות רצופים, כל חצי שנה בערך הלכנו לקלפי. זה היה מתיש ואז גם אני הרגשתי שזה חסר טעם. התחושה הייתה שבקלות יתרה הפוליטיקאים מחליטים לזרוק מחדש את הקוביות, שהן אנחנו, על לוח המשחק, בתקווה שהפעם ייצא להם בדיוק מה שהם רוצים.
אבל זה לא המצב בפעם הזו. אנחנו הולכים לקלפי אחרי ארבע שנים. הכנסת מילאה את ימיה. מפתיע, מוזר, משונה, מדהים, איך שלא תראו את זה, אתם נקראים לבוא להשתתף בהליך הדמוקרטי אחרי המון שנים. לבחור לא להשתתף בהליך הזה, בעיניי זה פשוט לא מכבד. יש אנשים שחיים במדינות נחשלות וחלום חייהם הוא להצביע במערכת בחירות אמיתית.
אולי בעתיד ה-AI יבטל את הבחירות ויחליט בעצמו מי ראוי להנהיג. אבל עד אז, לכו להצביע.
3. לא שזה משנה משהו או מעניין במיוחד, וזה בוודאות לא חשוב יותר משום הצבעה של כל אחד מכם, אבל למרות זאת אציין שהפעם החלטתי לא לגלות למי אני מצביע. להשאיר את זה אישי. לשמור על הרעיון של ההצבעה החשאית.
למה? ראשית כי, כאמור, מה זה משנה? זה לא שההמונים מחכים למוצא פי כדי לדעת מה לעשות בעצמם. שנית, כי אני באמת לא חושב שאני חכם יותר מכל מצביע אחר, וזה נראה לי מוזר להכריז פה על איזו מפלגה שהיא כביכול התשובה הנכונה לשאלה למי להצביע. אין תשובה נכונה לשאלה הזו.
ויש עוד סיבה שבגללה אני שומר את הצבעה לעצמי. מאז 7 באוקטובר אני והחמ"ל שהקמנו משתדלים להיות מענה למילואימניקים, לפצועים ולמשפחות שכולות שפונות אלינו. הן באמת באות מכל קצות הקשת הפוליטית. המחשבה שאפילו אחד מהם ירגיש פחות בנוח אם אכריז פה במי אני תומך, לא שווה לי. האנשים האלה יצאו להגן עלינו לא בשם מפלגה אלא בשם המדינה, וככה מגיע להם שנתייחס אליהם.
4. בשבוע שעבר ראיתי מישהו שכתב ביקורת על חוג בית שהיה בו. האוכל לא היה לטעמו, לא היו מספיק כיסאות נוחים, הוא אשכרה נתן איזו רשימה של טענות כאילו הוא יצא ממסעדת מישלן שלא עמדה בציפיות. זה הזכיר לי שהיה פעם מישהו שעבר על הביקורות שיש באתר של בית אנה פרנק והתחיל לענות לכולם. מישהי, נניח, כתבה שהיה שירות מזעזע, אז הוא ענה לה: אז את אומרת שהיה לך יום קשה בבית אנה פרנק, אני מבין.
אז אנשים מתעסקים בזוטות, והנה מה שלדעתי כולנו צריכים לחשוב עליו. אלה שני דברים למעשה: אחד, שהתוצאות אולי לא יהיו לרוחנו; ושניים, שיש סיכוי שלא יהיה ברור מהתוצאות מה בעצם קורה.
הדיון מי מהגיבורים שהצילו את המטוס הוא קפלניסט ומי ביביסט הוא מטומטם. הרי בשמיים היה להם גורל אחד. את המחבל המתועב לא עניין מי מצביע לאיזה גוש
טבע האדם הוא שאנחנו מכינים את עצמנו נפשית לניצחון וחוששים מהפסד. אלה שני התרחישים שבדרך כלל יש לנו בראש, אבל בסבירות גבוהה לא יהיה פה ניצחון ולא הפסד. לשום צד. אני בכוונה לא נכנס לכל הסצנריוז האפשריים, בעיניי גם אין טעם לעסוק בהם כעת, אבל רק שיישב לכם בראש שבסיכוי גבוה אתם לא עומדים לחוות איזו אופוריה או עצב גדול, אלא פשוט תגרדו בראש מול התוצאות ותתהו: רגע, אז מה בעצם עושים עכשיו?
5. זה היה שבוע לא פשוט של אזכרות וזיכרונות מרים ממה שקרה לנו לפני שלוש שנים. בכינו הרבה, נזכרנו, הבנו שעדיין לא הבנו הכל.
עוד מעט תסתיים מערכת הבחירות המתישה הזו, ואז החורף אמור להתחיל. הייתי בכנרת בחגים, וגיליתי שאני די לבד שם. הכנרת התרוקנה מאוהביה בגלל הדיבורים על האמבה. זה היה מראה נפלא ועצוב, לראות אותה שוממת מאדם.
אנחנו צריכים גשם שישטוף אותנו. אנחנו זקוקים לחורף טוב שינקה את כל מה שהתלכלך, שימלא את המאגרים שהתייבשו ושיחזיר אותנו ואת הכנרת לגדולתה. אנחנו זקוקים לגשם שיעזור לנו להיות האנשים האלה בטיסה מדובאי, ולא אלה שהיו צריכים למנוע מהטייס להגיע לכאן והתרשלו בתפקידם.
גשם שיאתחל אותנו.
שבת שלום.
