כמו עז א-דין חדאד ומוחמד עודה, ראשי הזרוע הצבאית של חמאס שחוסלו השנה, גם עלי אל-עמודי, ראש הארגון באזור שעמד במוקד ניסיון חיסול לפני שבוע (ומתחזקת הסבירות שלא צלח), לא שיער ב-7 באוקטובר כי לאחר שלוש שנים ייכנס לנעליהם של מי שנתפסו "מנהיגי הדור", ובראשם סינוואר. הדבר ממחיש מצד אחד את דילול השורות בחמאס מאז הטבח, אך מצד שני גם את הסיבות שבגינן הארגון שורד, מתפקד, ושומר על הגמוניה בעזה.
עלי אל-עמודי (אבו אחמד) מזוהה באופן מובהק עם סינוואר האיש, ועם החזון שקידם בעשור שלפני המתקפה, ויש אפילו דמיון בקורות חייהם. אל-עמודי נולד ב-1975 בחאן-יונס (סינוואר מבוגר ממנו בלמעלה מעשור ונולד במחנה הפליטים בעיר), הצטרף באינתיפאדה הראשונה לחמאס, היה חבר בתא עזתי שפעל באיו"ש והשתתף ברצח רכז השב"כ נועם כהן ("קפטן מג'די") בפברואר 1994 ברמאללה, אירוע שנחקק כמיתוס בחמאס. זמן קצר אחר כך הוא נלכד באבו-דיס הסמוכה לירושלים, לאחר קרב של שעות רבות שבו חוסל אחד ממפקדי החוליה והוא עצמו נפצע.
אל-עמודי נשפט לשלושה מאסרי עולם והיה כלוא עד עסקת שליט ב-2011. "אני הייתי השם האחרון שאושר", טען עם שחרורו כדי להמחיש את התעקשות ישראל בעניינו האישי, קביעה שמחזק מחמוד מרדאווי, מראשי חמאס באיו"ש היושב בחו"ל ומסביר: "ישראל התנגדה בתוקף לשחרור מי שרצח או ניסה לחטוף אנשי ביטחון, בפרט מהשב"כ, ואל-עמודי עמד בראש הרשימה הזו".
בימי הכלא - שתיאר כ"מחנה קיץ חינוכי" - פיתח קשר הדוק עם סינוואר שנמשך גם אחרי שחרורם. "הוא היה אחד המקורבים ביותר לאבו-אבראהים [סינוואר], בכלא ומחוץ לו", מעיד בשיחה בכיר בפתח שהיה כלוא בישראל. בין 2017-2015 שימש אל-עמודי כראש מחלקת ההסברה בזרוע הצבאית, ב-2021-2017 כרל"ש של סינוואר, ומאז 2021 כראש אגף ההסברה של חמאס בעזה.
אל־עמודי. אם יחוסל יימצא מחליף, אפרורי או אלמוני, מה שיספיק להמשך אחיזת חמאס בעזה
בשלל ראיונות שהעניק לפני 7 באוקטובר אל-עמודי רמז על המתקפה הקרבה, וסביר שהיה שותף בתכנונה: "אנו נערכים לקרב המכריע והקרוב לשחרור ירושלים", "נלכוד את חיילי צה"ל עד שישוחרר אחרון האסירים", ויומיים לפני המתקפה הכריז: "עמנו החל במערכה הגדולה ביותר למען ירושלים, והמלחמה הטוטלית היא הנשק החזק ביותר לצורך ההגנה על אדמותינו".
אל-עמודי מהווה שריד כמעט בודד להנהגה שהתקיימה בעזה ב-7 באוקטובר. הוא משמש חוליית קשר בין הזרוע הצבאית לדרג המדיני, נהנה מדימוי חיובי בעזה כבעל עבר צבאי ושנים רבות בכלא, וגם כמי שחווה על בשרו את כל שלוש שנות המלחמה ברצועה וממשיך לפעול באזור. מאז 7 באוקטובר הוא ראש ועדת החירום של חמאס ואחראי על פעילות גופי הממשל ברצועה, ועם חיסול סינוואר באוקטובר 2024, מונה לסגן מנהיג חמאס ברצועה (תפקיד שמילא ח'ליל אל-חיה, עד שהחליף את סינוואר שחוסל) - ומאז ממוקד בשיקום הארגון והממשל בעזה, בפרט במינויים לתפקידי מפתח.
פעילותו של אל-עמודי משקפת דפוס שרווח בכל שורות חמאס בשלוש השנים האחרונות ומסביר את שרידותו: מילוי מיידי של חלל ארגוני בידי חברים הפועלים מכוח להט אידיאולוגי, גם אם הם נופלים מקודמיהם ביכולות, בניסיון ובמעמד הציבורי. הדבר מאפשר רצף תפקודי ושימור דומיננטיות של חמאס בעזה, כשמנגד לא צומחת חלופה שיכולה להציב אתגר בפני הארגון.
ערב ניסיון חיסולו עמד אל-עמודי במוקד סערה פנימית בחמאס. הוא התמודד בבחירות לראשות הלשכה המדינית בעזה מול ניזאר עוודאללה, נציג הדור הוותיק שכמעט הביס את סינוואר בבחירות שנערכו ב-2021. סבב ראשון הסתיים ללא הכרעה, ושני תוכנן לזמן הקרוב, אך לא ברור מתי יתקיים. העימות משקף מאבק מחנות בתוך חמאס: עוודאללה נתמך בידי ח'אלד משעל, גם הוא מהדור הוותיק, שמבקר את הנהגת עזה על ההחלטה לצאת למתקפת 7 באוקטובר בלי התייעצות וטוען שהיא גבתה מחיר כבד, בעוד אל-עמודי נתמך בידי אל-חיה שניצח את משעל בהתמודדות על ראשות חמאס, ומייצג קו ניצי של חתירה לשיקום הכוח הצבאי ומאבק מתמשך נגד ישראל. בהקשר זה מסביר החוקר מוסטפא אבראהים: "נוכח המהלומות הקשות שספג חמאס התפתח בו דיון נוקב לגבי השאלה האם על הארגון להתמקד בהישרדות ובשיקום או בניהול משבר מתמשך".
ישראל שציינה השבוע שלוש שנים לטבח ממשיכה לעמוד בניגוד החריף שבין הצלחותיה הצבאיות המרשימות והפגיעות הקשות שהיא מסבה לאויביה, לבין ההבטחות-הלא-מתממשות להכחדתם בניצחונות מוחלטים, בפרט בעזה - זירה שבה המאמץ הצבאי אינטנסיבי במיוחד, מרחב הפעולה וההשפעה הרב ביותר, והפגיעה באויב הכי עמוקה.
אין לשלול שטראמפ מעניק כרגע "קרדיט" לנתניהו עד הבחירות, וייתכן שלאחריהן - ללא תלות במי שייבחר - יופעל על ישראל לחץ לשנות את המדיניות, ואולי גם לוותר על התנאי האולטימטיבי של פירוק מלא ומיידי של חמאס מנשק
ישראל שולטת בלמעלה מ-60 אחוז משטח הרצועה (אך לא על שני מיליון העזתים שחיים תחת שלטון חמאס), וממשיכה בחיסול פעיליו, לרבות בכיריו (במה שמוגדר "הסרת איום מיידי", כדי לזכות באישור אמריקאי), וחמאס איבד את רוב היכולות הצבאיות שהיו לו ב-7 באוקטובר. ולמרות כל זאת, הארגון המוכה ממשיך להיות גורם דומיננטי ברצועה, משתקם ולפי המדווח מתכנן מחדש פיגועים, מה שמצטרף לעוד אזהרות בדבר מהלכים התקפיים מצד עוד גורמים, ומחדד את שאלת שיפור ההרתעה ואיבוד המוטיבציה בקרב האויב. בזירה הפלסטינית מתפתח דיון ובו נטען שהמסע ההיסטורי שהחל בטבח הסב מכות קשות, אך רחוק מסיום, וכי הבידוד הבינלאמי הגובר והשסע הפנימי המחריף שמהם סובלת ישראל רומזים ש"נבואת סינוואר" בסופו של דבר תתממש.
בשנה שחלפה מאז הפסקת האש הרצועה נתונה בקיפאון הנובע מפשרה ישראלית-אמריקאית: טראמפ שכפה את הפסקת האש בעקבות התקיפה הכושלת בקטאר אוסר על נתניהו לחזור ללחימה עצימה ולכבוש את כל הרצועה, אך מתיר המשך תקיפה של חמאס וכרסום טריטוריאלי ואינו דוחק בהקמת ממשלת הטכנוקרטים, בשיקום, בנסיגה ישראלית ובפריסת כוחות רב-לאומיים. אין לשלול שטראמפ מעניק כרגע "קרדיט" לנתניהו עד הבחירות, וייתכן שלאחריהן - ללא תלות במי שייבחר - יופעל על ישראל לחץ לשנות מדיניות, ואולי גם לוותר על התנאי האולטימטיבי של פירוק מלא ומיידי של חמאס מנשק.
גם אם יחוסל אל-עמודי בקרוב, הדבר לא יגרום כנראה למיטוט חמאס, וסביר שיימצא לו במהירות מחליף. הוא יהיה אפרורי או אף אלמוני, אך מספיק כדי להבטיח את המשך אחיזת הארגון בעזה. שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר הגיעה העת להתפכח ולהכיר בכך שאויבינו, מוכים ככל שיהיו - מאיראן, דרך חיזבאללה ועד חמאס - לא ניתנים ל"העלמה", כפי שהיינו רוצים וכפי שמבטיחים לנו המנהיגים. התמודדות איתם היא מסע ארוך, אך כדאי שילווה בתפיסה מציאותית, לרבות ההבנה שלא ניתן להסתמך רק על הפעלת כוח צבאי ושחייבת להתלוות אליו גם עשייה מדינית.
