1. קוראיי הקבועים יודעים כי מעת לעת אני מנסה להראות פה בטור שחלק גדול מאוד מהוויכוחים שכביכול חוצים את העם אינם באמת קרב של דעות מנוגדות, אלא אימוץ נרטיבים מקבילים. מיד אזכיר לכם את התזה וגם תהיה פה דוגמה עדכנית, אבל לפני כן אבהיר כי הסיבה שאני טורח לעשות זאת היא שיש משהו מדהים, לא פחות, בכמות הדברים שאנחנו בטוחים שאנחנו בוויכוח מטורף עליהם, ממש משוכנעים שתהום פעורה בינינו – בלי שום קשר לאמת. אנחנו בתודעה כוזבת של איזה שסע משוגע, אבל זו לא המציאות. יש כמובן בעיות ויש מחלוקות, אבל במקרים רבים מאוד, יש נרטיבים שאינם מתנגשים ואנחנו משום מה מסרבים לראות זאת.
תראו, אנחנו חיים בעולם שבו יכול בהחלט להתקיים מחדל נוראי ב-7 באוקטובר שאשמה בו ההנהגה, אבל גם מלחמת גבורה שבאה אחרי המחדל, שהישגים רבים שלה גם הם בזכות ההנהגה. אנחנו חיים בעולם שבו יכול בהחלט להיות שראש הממשלה אשם בכך שלא הקשיב להתרעות ראשי הביטחון שעלולה לפרוץ מלחמה, אבל גם ראשי הביטחון עצמם אשמים בכך שלא הכינו את עצמם בהתאם לאזהרות שהם עצמם נתנו. אנחנו חיים בעולם שבו יכול להיות שראש הממשלה נהג באורח לא חוקי ולא הולם בתיקי האלפים, אבל גם מערכת המשפט התבלבלה קצת והגישה נגדו תיקים שבחלקם לא אפויים ויומרניים.
אבינתן אור
(צילום: שלו שלום)
2. אבל התכנסנו היום כיוון שמי שהוכיח את התזה שלי מאוד יפה לאחרונה היה אבינתן אור המתוק. הוא התראיין ל"עובדה" לכבוד צאת ספרו החדש (והמומלץ!), וכולם לא רק עפו עליו ממש, כי הוא באמת אחד בדורו, אלא הצליחו למצוא בדבריו הוכחה לכך שהם צדקו תמיד. אלה שהיו בעד עסקה כל הזמן ובכל תנאי מצאו בין דבריו הוכחה לכך שהוא בצד שלהם; ואלה שחשבו שאי-אפשר להסכים לכל עסקה מצאו בדבריו הוכחה לכך שדווקא הם צדקו. זה קרה משום שאבינתן דיבר בשפה שאני אישית מאוד אוהב, שפת המורכבות. הוא לא אימץ נרטיב והתחרע עליו, אלא דיבר בהכלה ובהבנה על שתי האסכולות. הוא הצליח להחזיק אותן יחד, למרות שהן כביכול סותרות, והוא הצליח לעשות זאת משום שבשתיהן היה היגיון. הוא הבין והזדהה עם מי שאמר שממשלה חייבת להחזיר בכל מחיר את בניה שנחטפו במשמרתה, והוא הבין והזדהה עם מי שאמר שאם המחיר יהיה חטופים נוספים בעתיד, אז העסקה איננה טובה. זה נכון שהטענות הללו יכולות להביא למסקנות שונות, אבל הן לא באמת סותרות, במובן הזה שזה לא שאחת מהן היא בהכרח אמיתית והשנייה שקרית. אבינתן הבין, ובצדק, שהיה היגיון במחשבה של הוריו, שלא רצו לתת לחמאס את ההרגשה שיש בידיהם יהלום יקר ערך; והיה גם היגיון בהרגשה של המפגינים בכיכר, שחשבו שחובה להפגין כדי שהחטופים יידעו שלא שכחו אותם ושהם אכן יהלומים יקרי ערך.
3. אבינתן לא הסכים לשתף פעולה עם ההנחה המופרעת הזו שלפיה היה פה צד אחד שביקש להפקיר את החטופים, וצד שני שביקש להיכנע לחמאס בכל מחיר. הוא הבין שהיו פה שתי אנרגיות, שתי אמונות – שאגב, בחלקן הן חופפות – והוא הבין גם שהדרך שנבחרה במידה מסוימת מיזגה בין שתיהן. אני לא טוען שאי-אפשר היה להציל יותר חטופים או לעשות זאת מוקדם יותר, שמעתי כמה מאנשי מערכת הביטחון שאומרים כך, וזה בהחלט אפשרי (אין לי דרך לבדוק), אני רק אומר שהלוואי שנהיה כולנו קצת יותר אבינתנים, שהבין שני דברים: אחד, שבמחלוקת הזו לא היו רשעים וצדיקים, טובים ורעים, אלא אנשים טובים עם השקפות שונות. שניים, הוא הבין שהייתה אמת בכל אחת מההשקפות. הוא גם הבין שלמרות שבזמן מסוים ההשקפות הללו נראו כמתנגשות, הן מרכיבות יחד את האמת המיוחדת של חיינו ואת המשימה שיש עלינו לנסות תמיד לאזן בין ערכים ולסלול מהם את הדרך הראויה.
4. אחת הסיבות בעיניי שאבינתן אור הצליח לעשות זאת היא שהוא חי בעולמות שונים. הוא גדל בבית דתי ואמוני ובחר לעצמו דרך קצת אחרת. מה שקורה לפעמים לאנשים כאלה זה שהם מסוגלים למצוא יופי ולא לפחד מהאחר. לכבד אותו. להבין שגם אם אתה לא מסכים איתו, אתה יכול לאהוב אותו. להבין את האופן שבו הוא חושב.
אבינתן לא הסכים לשתף פעולה עם ההנחה שצד אחד ביקש להפקיר את החטופים וצד שני ביקש להיכנע לחמאס. הוא הבין שהיו פה שתי אמונות, שאגב, בחלקן הן חופפות
זה לא זמן מדהים לשכנע אתכם בכך כי אנחנו עוד רגע בקלפי והכל עכשיו זה "אנחנו או הם", וזה בסדר, ככה זה בתקופת בחירות. אבל כשיגמרו לספור קלפיות, כדאי שנתחיל לחזק מחדש את השריר הזה. נקרא לו "שריר אבינתן אור", אדם שלפי התרשמותי לא ממהר לשים את עצמו באיזו קבוצה ולדבר בשמה, אלא מנסה לראות מולו בני אדם ומנסה ממש להאמין בטוב. ולא בגלל שהוא נאיבי, והוא בטח לא פראייר (אדם שמתכנן סיפור בריחה כה מטורף הוא הכל חוץ מפראייר), אלא כי יש לו מבט מלא חמלה ואמפתיה על עצמו ועל אחרים.
5. לסיום אומר דבר נוסף, לא בלתי חשוב. הוא לא קשור ספציפית לאבינתן אור. אני כותב זאת כי הייתי שלושה ימים עם שורדי 7 באוקטובר במסגרת צילומים של התוכנית שלי, ויצא לי לפגוש שורדי שבי נוספים, וזה מסר שגם להם חשוב להעביר: האנשים האלה חזרו מעזה, אבל חלקם מתקשים לצאת משם באמת, ועדיין זקוקים לנו. לחיבוק שלנו. ולתמיכה. שבת שלום.
