דווקא כשהפניית העורף למפלגות הערביות בשיא חסר תקדים, ולפרקים מלווה בהאשמות בדבר היותן גיס חמישי, תוך שלילה גורפת של שותפות פוליטית עימן, וכשהניכור בין יהודים לערבים עמוק במיוחד, מסתמנים בציבור הערבי בישראל מאמץ ולהט יוצאי דופן להצביע בבחירות.
ברקע ניצבת ההבנה שהפעם לא מדובר רק במאבק על השפעה, השתלבות או הגדלת תקציבים, אלא באירוע שיקבע את העתיד. החשש הרווח הוא כי המשך כהונת הממשלה הנוכחית תלווה בפגיעה חריפה במעמד האזרחי ובחיי הערבים. "האמירה שהבחירות גורליות אצל הערבים שונה מזו שקיימת בציבור היהודי, בעיקר במחנה הליברלי. מבחינת הערבים מדובר במאבק על החיים עצמם, על ביטחון, על שוויון, על העתיד", מסבירה בשיחה שלשום ראויה חנדקלו, מנכ״לית אילאף - המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית.
כרזה של המשותפת בעכו. אפילו ג'בארין, יו"ר הרשימה, ריכך את עמדתו בנוגע לתמיכה במפלגות ציוניות
(צילום: ״אלנהאר״ הלבנוני)
בעיני הערבים מצטברים סימנים מעידים מדאיגים, כמו הקמת המאחז סמוך למג'ד אלכרום, במעין העתקת דגם החוות בגדה לישראל, כמובן תוך חיכוך עם התושבים הערבים, לצד ריבוי התקפות גזעניות על ערבים במרחב הציבורי (לרבות אזהרות של גורמים תומכי ממשלה לגבי "דומיננטיות ערבית במערך הבריאות"). כל זאת בנוסף לניסיון פסילת הרשימות הערביות (שהביא לדחיקת יו"ר בל"ד מהרשימה), שיבוש קמפיין שלהן (למשל עיריית לוד הסירה כרזות של הרשימה המשותפת בלוד וההפרעה לכינוס של רע"מ בנצרת), וכן קמפיין שנתמך כנראה בידי גורמים הקשורים לערוץ 14 שנועד לפגוע ברע"מ, ובו פורסמו כרזות שבהן נראה מנסור עבאס לצד דמויות בעלי פני חזיר המייצגות לכאורה את המשטרה והקהילה הלהט"בית.
נוכח תחושת הדחייה העמוקה וההבנה שגם אם תיבחר ממשלה חדשה היא תהיה מסויגת מקשר עם הערבים, ערביי ישראל היו אמורים להישאר בהמוניהם בבתים, אבל נראה שההיגיון המניע הפוך: היות שהפעם מתוארת ההצבעה כ"גורלית" וכ"הזדמנות אחרונה לשינוי", מתבססת ההבנה שמדובר בבחירה בין רע לרע יותר, ולפיכך הכרחי לצאת ולהצביע כדי להעלות את אחוז החסימה באופן שיפגע בסיכויי מפלגות מתנדנדות, רובן מהימין, ולאחר מכן, ועוד לפני כינון ממשלה חדשה, לחוקק את חוק הנאשם ולהחליף את יו"ר הכנסת עם השבעת הכנסת החדשה. אחמד טיבי, יו"ר תע"ל, הציג מפת דרכים להפלת ממשלת נתניהו, והכריז כי "הפעם הערבים באמת ינהרו לקלפיות".
*
"אווירת החירום ניכרת היטב ברחוב הערבי, ויש המעריכים ששיעור ההשתתפות יעמוד על 65% ואולי יותר", מסביר בשיחה ד"ר אריק רודניצקי, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב. ואכן בסקר שפירסם שלשום אתר החדשות "כל אל-ערב", עלה כי 75% מהערבים בעד הצבעה. "תכונה מיוחדת ניכרת בקרב הבדואים בנגב [בייס של רע"מ], על רקע התגברות קצב הריסת הבתים במגזר באחרונה, וההבנה שהצבעה המונית עשויה להגביל או למגר את האתגר", מוסיף רודניצקי.
על רקע האווירה המתוחה מתנהל קמפיין ציבורי נרחב תחת הסיסמאות "היעדרותנו עלתה לנו ביוקר" ו"פרוק כעסך וצא להצביע", שזוכה לתמיכת ראשי רשויות מקומיות רבים. כך מוסא אבו-רומי, ראש עיריית טמרה, מסביר ש"מדובר בבחירות גורליות למדינה בכלל ולחברה הערבית בפרט", שייח' מוראד עמאש, ראש מועצת ג'סר א-זרקא אומר כי "חיוני להצביע כדי להתמודד עם סכנה קיומית", ועבד אלסלאם דראושה, ראש מועצת אכסאל, טוען ש"כל ח"כ ערבי שייבחר מוסיף להשפעה שלנו, וכי אין מה להפסיד מללכת להצביע".
"עידוד ההצבעה הוא משימה סבוכה עבור ארגוני החברה האזרחית בחברה הערבית. רבים ממוקדים בבעיות קיום יום-יומי, ענייני כלכלה והפשיעה, ויש שחשים תסכול נוכח הפניית הגב של רוב מנהיגי גוש השינוי, ובכלל מהיכולת להשתלב במדינה. מה עוזר לערבי שהוא רופא, כשמתייחסים אליו כאל אויב כשהוא משוחח בערבית בבית החולים", מסבירה חנדקלו.
רוב הסקרים מציגים צפי של 7-8 מנדטים לרשימה המשותפת ו-5-6 לרע"מ, שיכולים לגדול אם יעלה שיעור ההצבעה. התמיכה במפלגות הציוניות צפויה להיות שולית כמו בבחירות הקודמות, ולפי שעה לא ברור אם הצבתו התקדימית של סגלוביץ' במקום שני ברע"מ תסחף רבים בציבור היהודי. בבחירות 2022 שיעור ההצבעה בחברה הערבית היה 53.2% (בהשוואה ל-70.6% בישראל כולה), והמפלגות הערביות זכו ל-84% מהקולות (5 מנדטים לרע"מ ו-5 למשותפת), בהשוואה לשיא שרשמה החברה הערבית בבחירות 2020 עם 65% השתתפות (71.5% בישראל כולה), שהניבו 15 מנדטים (רע"מ הייתה חלק מהמשותפת), כשההצבעה למפלגות הערביות עמדה על 88%. לפי סקרים שנערכו באחרונה, ההצבעה למפלגות ציוניות, בעיקר לדמוקרטים, תקטן בשל התמיכה בפסילת אבו-שחאדה (היקף התמיכה צנח מכ-1.7 מנדטים לפחות מחצי מנדט).
*
כמו בציבור היהודי גם בחברה הערבית מגדירים את שיעור ודפוס הצבעת הצעירים כמכריע. עולא נג'מי-יוסף, מנהלת המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה, מעריכה בשיחה השבוע כי צעירים רבים ילכו להצביע, אבל לא מתוך תחושת שייכות, אלא מתוך כעס עמוק, לצד אמונה שעדיין אפשר להשפיע. "זה דור שהתבגר בצל הקורונה והמלחמה בעזה, עם פערים בכל הנוגע למסגרות חינוכיות ולטיפוח ערכים. היכולת לדרבן אותו לצאת ולהצביע אמנם קיימת אבל היא מורכבת מאוד".
קולות להחרמת הבחירות שהיו שכיחים בעבר חלשים למדי ונשמעים כרגיל מכיוון הארגון השולי "בני הכפר". "תמיד החרמתי את הבחירות אבל הפעם אצביע, כי אי-הצבעה משמעה כוח לסמוטריץ' ולבן גביר", מסביר הרוקח סעיד כבת ממג'ד אלכרום, ומוסיפה דאנא סלאמה מהיישוב: "גם המתלבטים מבינים שאורבת לכולנו סכנה עם תוכנית עקירה שמתכננת הממשלה הנוכחית". החוקר וליד חדאד טוען כי "היעדר הטיפול בפשיעה הגואה הוא בעצם אמצעי לעידוד הגירה באופן לא מוצהר, והמדינה למעשה נסוגה לגמרי מהנושא". ואכן, שיח ההגירה רווח בשנים האחרונות, בעיקר בקרב צעירים שטוענים כי לבחירות יהיה משקל רב בהחלטתם לעזוב.
הרוקח סעיד כבת ממג'ד אלכרום: "תמיד החרמתי את הבחירות אבל הפעם אצביע, כי אי־הצבעה משמעה כוח לסמוטריץ' ולבן גביר", ומוסיפה דאנא סלאמה מהיישוב: "גם המתלבטים מבינים שאורבת לכולנו סכנה עם תוכנית עקירה שמתכננת הממשלה הנוכחית"
האינטרסים המשותפים מרככים את היריבות המסורתית בין רע"מ למשותפת - הן הפחיתו את ההתנגחויות ביניהן, חתמו על הסכם עודפים ומדברות על הצורך בתיאום. בהקשר זה הכריז יוסף ג'בארין, יו"ר חד"ש והרשימה המשותפת, שעד כה הקפידה על גישה נוקשה בנוגע לתמיכה במפלגות ציוניות, כי למען הפלת נתניהו יסכים לשבור מוסכמות, ובמשתמע להעניק רשת ביטחון.
מי שנראים כרגע כקבוצה מנודה במשחק הפוליטי עשויים להיות אלה שיקבעו את גורל הבחירות. זה יקרה בעיקר אם יתממש התרחיש של "נהירה לקלפיות", שממנו התריע נתניהו ב-2015, הספיק להתנצל, וחוזר שוב בהתקפה חריפה עוד יותר כיום הספוגה דה-לגיטימציה למפלגות הערביות ולקשר פוליטי עימן. המבחן כעת הוא של גוש השינוי. היכבלות לסיסמאות חלולות שמחליפות חשיבה מורכבת מקטינה את סיכויי הגוש לממש שינוי ומעלה חשש לנזקים כבדים: לצד ערעור היציבות יתקבע חוסר שוויון שיקעקע את צביונה הדמוקרטי של ישראל ויקרין על דימויה הרעוע גם כך בעיני הקהילה הבינלאומית.
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב, מחבר הספר "דור המבול"
