אופקים: השקט שאחרי הסופה /
הדרך לבית הספר “אביר יעקב” באופקים עוברת דרך הרחובות שמנוקדי באנדרטאות, ציורי הקיר ופינות ההנצחה של שכונת מישור הגפן. קדושת הזיכרון מופרת כעת על ידי תעמולת בחירות. פה פניו של עובדיה יוסף על שלט בחירות של ש"ס, ושם איתמר בן גביר על רקע שלושה אסירים בבגדים חומים שמישהו הזמין מצ'אט GPT. וביבי. מלא ביבי. ביבי עם טראמפ, וביבי עם אלמוג כהן, וביבי עם מנסור עבאס על רקע סיסמת ההפחדה האולטימטיבית: "ימין או פלסטין". ב-7 באוקטובר נרצחו כאן 33 תושבים ושוטרים על ידי מחבלי חמאס. באותה שבת של שמחת תורה, לא היה צריך לבחור. היו כאן גם ימין וגם פלסטין.
אם מתישהו יבקשו להגדיר בדיוק אמפירי כיצד הילך נתניהו קסם על מיליוני ישראלים במשך שלושה עשורים, מה היה בו שכישף אותם כך, לפת בעניבת חנק של הערצה, פחד ותלות שאי-אפשר היה להתיר ‑ אופקים תהיה מקום טוב להתחיל בו. מקומות רבים שילמו בשנים האחרונות מחיר כבד במדינה שהוא עומד בראש ממשלתה מאז 2009 ועד היום, להוציא שנה וחצי, אך בשום מקום עם אחוזי תמיכה כה גבוהים בליכוד לא שילמו מחיר כה כבד. אם השורשים שהכה ביבי באופקים עמוקים מספיק כך שיישאר לעמוד גם אחרי סופה שכזאת, מה הסיכוי לעקור אותם במקומות אחרים?
השקט מושל בכל פינה במישור הגפן. חתולים שחוצים את הכביש ממקדים אליהם את המבט בבחינת "מה אתה עושה פה בשעה הזאת?" אם בקלפיות מתבטאת התכונה הגוברת בתורים מתארכים, אז מחוץ לרדיוס של בתי הספר והגנים מורגש באותה מידה השקט של יום השבתון. קולות כפכפיה של אישה בהליכתה על המדרכות המאובקות יוצרים הד, שמתנגש בקירות החומים של הבתים וחוזר אליה. "ביבי חביבי", היא מפרטת על הצבעתה בלי שנשאלה, ושולפת מהכיס תעודה של חברת הליכוד העולמי. אם ביבי ינצח, אולי תמונה לשגרירה.
להערכתו של אביחי כהן, 90 אחוז מהקולות בנתיבות ילכו לקואליציה. הוא בוחר בסמוטריץ', "על מה שעשו מאז 7 באוקטובר, בעיקר ביהודה ושומרון, מבחינה כלכלית הם החזיקו את המדינה בזמן מלחמה והמדינה במצב מצוין", הוא מסביר
אהרון כהן, תושב העיר ובעברו סמח"ט 551 של הצנחנים, לא יכול להבין איך ייתכן שקולות כאלה יישמעו. זאת אומרת, הוא מבין. בתוך עירו הוא גר, וגם בתוך משפחתו. בתו מצביעה לנתניהו, כמו שעשו ויעשו רבים מתושבי אופקים.
חוסר ההבנה שלו איך הדבר ייתכן מתבטא במעטפה ששם הוא בעצמו בקלפי. הוא בחר באיזנקוט. הוא בן העדה המרוקאית, אבל מבקש להדגיש שאין לזה קשר ל"ראש ממשלה דיאלנא", כלשון שלטי החוצות של איזנקוט שנתלו בערים רבות בפריפריה. "אני איתו הרבה לפני ה'דיאלנא' והקוף", הוא מסביר, "זאת היושרה שלו".
אדם אחר, שמצביע בן גביר, כמעט מתגרד למשמע הדברים. "אם באמת הוא ילך עם הערבים אני מקווה שתתחרט", הוא אומר לו. כהן כבר שמע את זה מספיק פעמים. התשובה שלו אינה מובנת מאליה. במחוזות אחרים של הארץ הוא היה מתקרא "ליברל". באופקים זה לא יספיק כדי ללכוד את הפרוגרסיביות שלו. הוא כמעט פורץ דרך. "הערבים לא מפריעים לי", הוא אומר, "לא כולם רעים. לא צריך לעשות מזה שחור, לא כולם מחבלים. ביבי הוא האשם מספר 1 באסון שעבר על המדינה הזאת. העיר סופר-נושמת ביבי, אבל אני מאמין שהפעם יהיו לו פחות מצביעים מאשר במערכות קודמות. אנשים התעשתו. הם רואים שהמדינה הלכה לאבדון בשלוש השנים האחרונות. מה שביבי עשה למדינה שלנו, האויבים שלנו לא עשו. שלוש שנים לא הקים ועדת חקירה, יצר קרע בעם, איפשר השתמטות".
“המדינה הלכה לאבדון". אהרון כהן (משמאל)
(גדי קבלו)
אהרון מדבר על מגרעותיו של נתניהו, אבל עליהן לא נסוב הדיון. הבחירה בו היא מיסטית, שבטית. יש אנשים שמצביעים לליכוד בגלל ביבי, אבל יש לא פחות אנשים שמצביעים לביבי בגלל הליכוד. גם אם השנים האחרונות הדגישו בעיקר את המפריד ולא המחבר בין נתניהו למנחם בגין - אחד לא יכול בלי עוד, השני לא יכול עוד - האב הקדמון של המחנה הלאומי עדיין משמש כאבן שואבת עבור ממשיכו הסורר. "רק מחל!" נשבעת אישה מבוגרת בחולפה על פני הגזיבו של הליכוד, שם יושבים שלושה מתנדבים אדישים בסמוך לנער שקורע באמצעות הפה רצועות סלוטייפ כדי לתלות כרזה של ש"ס על סורגי הברזל, "בגין היה אצלי בן בית".
אם בגין מכיר את האישה הזאת ואם לא, זה לא משנה. הוא כבר מת, וביבי עדיין כאן.
נתיבות: ימין חזק ליד ביבי /
לאביחי כהן, לראשו כיפה סרוגה, יש קבוצה אהודה כמעט בכל נקודה על הגלובוס. תסובבו את הכדור, תעצרו עם האצבע, והוא יאמר שכאן הוא אוהד מארסיי, פה את נאפולי, ושם את ליברפול. בישראל הוא אוהד את בית"ר ירושלים. כשהיא משחקת בשבת הוא מנסה לנחש מה התוצאה. כשהיא משחקת בכל זמן אחר, הוא נוסע לאיפה שצריך כדי לראות בעיניים מה התוצאה.
בימים כתיקונם האופוזיציה שלו מורכבת ממכבי תל-אביב, הפועל תל-אביב והפועל באר-שבע, והקואליציה שלו מאלמוג כהן (לא ההוא), ירדן שועה ועומר אצילי. היום הזה אינו כתיקונו. כהן מצביע לבצלאל סמוטריץ', שאלוהים יודע שכדור בשבילו הוא מה שמכניסים למחסנית ולא מה שבועטים לחיבור. כך גם אחותו, חיה אביאל. "בסוף, נתיבות זה אנשי אמונה", היא אומרת, "אני רוצה איש ימין חזק לצד ביבי, לא רק את ביבי".
“עיר של אנשי אמונה". נתיבות
(גדי קבלו)
אם אופקים היא המקום לבדוק מה השנים האחרונות עשו לסנטימנט כלפי נתניהו, שקיבל שם אחד מכל שלושה קולות בבחירות 2022, אז נתיבות היא צלחת הפטרי לדעיכה אפשרית של ש"ס. בבחירות לכנסת ה-25 קיבלה כאן ש"ס כמעט אחד מכל שני קולות, פי שניים יותר מאשר באופקים. זו עיר עם צביון חרדי, מגזר שמקובל לחשוב שהקולות בו פחות מתניידים והפתק הוא לכל החיים. כמו שכהן אוהד את בית"ר, ככה הם עם ש"ס. כי חילונים אומרים שאמא וקבוצה לא מחליפים, וחרדים אולי אומרים שאמא ומפלגה לא מחליפים.
אביאל מסבירה שזה לא בדיוק כך. במיוחד בנתיבות, כור מחצבתה של מפלגת אחי של הרב חיים יוסף אברג'יל, המכונה החיד"א. זו כבר הספיקה לפרוש, משומנת בהבטחה לסגן שר במשרד ראש הממשלה, אבל הרב הורה לחסידיו להצביע לבן גביר. "מי שיש לו הכרת הטוב לרב אברג'יל הולך עם בן גביר", אומרת אביאל, והכרת הטוב הזאת, בתרחיש ריאלי, תוביל לירידה, אולי אפילו דרמטית, באלקטורט המקומי של ש"ס.
כהן, על כל פנים, הוא לא חלק מכל זה. זה לא אומר שהוא מצביע לאחת ממפלגות גוש השינוי. זה יהיה כמו לעבור לאהוד את הפועל ירושלים, והוא לא בעניין. להערכתו, 90 אחוז מהקולות בנתיבות ילכו לקואליציה. אולי קצת לאיזנקוט כי "הוא לא לפיד ולא בנט שדפק אותנו". הוא בוחר בסמוטריץ' מתוך הכרת הטוב אחרת. "על מה שעשו מאז 7 באוקטובר, בעיקר ביהודה ושומרון, החזרת השטחים למדינה, מבחינה כלכלית הם החזיקו את המדינה בזמן מלחמה והמדינה במצב מצוין", הוא מסביר.
מחוץ לגן ילדים שבו הוצבו חלק מהקלפיות משתרך תור ארוך. בשעה 14:00 יתברר שאחוזי ההצבעה ברחבי הארץ הם הגבוהים אי פעם. אם אלו הבחירות הגורליות ביותר בתולדות המדינה, או לפחות הגורליות ביותר מאז הבחירות הגורליות ביותר ב-2022, הדרמה הזאת מתרחשת בין היתר על רקע תפאורה של מיקי מאוס, דונלד דאק וגופי. מחר, כאשר קרעי שלטי התעמולה והפתקים יתגלגלו ברוח, יחזרו הילדים ויכבשו ממלכה שהמבוגרים הפקיעו ליום אחד וישיבו אליה קצת יותר סדר והיגיון.
“עיר של אנשי אמונה". נתיבות
(גדי קבלו)
רעים: “חוזרים לדרך רבין” /
הדרך לקיבוץ רעים עוברת בכביש 232 ואתר הזיכרון לקורבנות הנובה. אי-אפשר לעבור שם בלי להרגיש איך הלב עומד במקומו, חדל לרגע לפעום, ואז לעוד אחד, ועוד אחד, עד 378 רגעים, כמספר הקורבנות במסיבה. במקום הזה הזמן עומד מלכת. אף אחד מעולם לא ראה שם מחוגי שעון זזים. התאריך כאן הוא לנצח 7.10.2023, קפוא כמו פניהם של הצעירים הרבים שנרצחו כאן, חיים שהיו בשיאה של תנועה בלתי פוסקת ולפתע עצרו.
מחוץ לקלפי בקיבוץ נתלה שלט שאי-אפשר היה למצוא באופקים ונתיבות גם באמצעות מיקרוסקופ, ועליו תמונתו של יאיר גולן עם הכיתוב "חוזרים לדרך רבין". באותה מידה, לא תמצאו כאן שלט עם פניו המחויכות של בן גביר. יש בכך מן ההיגיון. חבל על המאמץ לתלות שלט שלא יחזיק מעמד.
אבל גם אם אין סיבה לתלות במדשאות הקיבוץ שלט של עוצמה יהודית, זה לא בהכרח אומר שאין מישהו שמאחורי הפרגוד, ברגע הזה שאדם נמצא לבד עם עצמו ומצפונו, לא יימצא אותו חד-קרן. אם בעיירות הסמוכות הגביע הקדוש הוא מצביעים למפלגת הדמוקרטים, אז בקיבוץ הזה במועצה אזורית אשכול נערך מאליו חיפוש מקביל אחר מצביעים של – ששששש, שלא ישמעו – נתניהו.
רוני מרודי, קיבוץ רעים: "אני לא יודעת מה זה ימין או שמאל כי מבחינתי הממשלה האחרונה הייתה הכי שמאלנית. היא האכילה את המפלצת. כל עולם המושגים שלי השתנה. מה ביבי עשה בעזה? אני ב–6 באוקטובר הלכתי לישון בשקט. סמכתי על כולם"
"בטח יש כאן איזה 1, 2, 3", אומר אחד הממתינים על הכיסא לתורם להיכנס לקלפי, וממשיך למנות, "4... 5... 6". אם הוא רציני או שמא מדובר בסוג של הומור קיבוצי, יתברר עם היוודע תוצאות האמת. בכל זאת, הדבר אפשרי. בבחירות הקודמות אפשר היה למצוא בקלפי הזאת פתק אחד של ש"ס, ארבעה פתקים של בן גביר ואפילו 12 של הליכוד.
הבן של רוני מרודי הגיע מתל-אביב, שם הוא גר בשנתיים האחרונות, כדי להצביע. זה לא כמו לעלות על טיסה ולחצות אוקיינוס, אבל זה גם משהו. אם הוא חשב שזה נגמר בזה, הוא טעה. להצביע לוקח רגע אחד – בטח בקיבוץ עם פחות מ-400 בעלי זכות בחירה – אבל להסיע אל הקלפי חברי קיבוץ מבוגרים על הקלאב קאר לוקח הרבה יותר. הוא נהג בוס ליום אחד, ולפחות במקרה הזה, הבוס היא אמא שלו. מרודי הייתה יכולה לעשות את הדרך ברגל בלי בעיה, אבל למה לא להתפנק, אם אפשר. מבחינתה, הסקרנות סביב הימצאותם של מצביעי קואליציה היא לא העניין. 7 באוקטובר חילק כאן את החיים ללפני ואחרי, ואלו ממילא לא היו פשוטים גם קודם. ישראל סטתה מצירה בשנים האחרונות, סטייה שמתבטאת היטב בלבטים של מרודי. מצד אחד, היא רוצה ללכת בדין התנועה ולהצביע לדמוקרטים. מצד שני, היא חושבת להצביע לליברמן. עד לכך הגיעו החיים בישראל, שהפתק "אמת" וליברמן ממוקמים על אותו רצף אידאולוגי. יש אינטרס משותף שמכנס את שניהם תחת קורת גג אחת.
ישראל סטתה מצירה. קיבוץ רעים
(גדי קבלו)
"אני מתלבטת בין צו המצפון שלי לליברמן, שמביא איתו ניסיון פוליטי ופאנל של אנשים מאוד ראויים", היא מסבירה, "מאז 7 באוקטובר, כל עולם המושגים שלי השתנה. אני לא יודע מה זה ימין או שמאל כי מבחינתי הממשלה האחרונה הייתה הכי שמאלנית. היא האכילה את המפלצת. מה ביבי עשה בעזה? אני ב-6 באוקטובר הלכתי לישון בשקט, סמכתי על כולם".
מה השתנה?
"לפני 7 באוקטובר חשבתי לעשות עם מישהו שלום. אני לא שם. אני ריאלית".
“אני ריאלית". רוני מרודי ובנה
(גדי קבלו)
נחל עוז: תקווה מהולה בספק /
עוד לפני היוודע אחוזי ההצבעה הגבוהים של הבחירות הללו, אפשר היה לזהות את תחושת הדחיפות מסיפורו של עמירם דנוך. הוא בן 78 וחי בשווייץ כבר איזה שנה-שנתיים או 50. בפעם האחרונה שהוא הצביע לכנסת, בראש המפד"ל עמד יוסף בורג, ורק"ח, הרשימה הקומוניסטית החדשה, קיבלה ארבעה מנדטים. 50 שנה הוא לא חשב לעלות על מטוס ולהצביע. והנה הוא כאן, עם אשתו השווייצרית, מחוץ לקלפי שהוא לא יכול להצביע בה כי הוא שכח את התעודה בבית. לא בציריך, פה בקיבוץ. אז הוא רגע חוזר ותכף הוא בא, ומצביע. כאן אין שירות כמו זה שמציע הבן של רוני מרודי ברעים, אז דנוך יצטרך לעשות את הכל ברגל. למה בא דווקא הפעם? "בבחירות הקודמות ידעתי שאין הרבה צ'אנס לשנות משהו, אבל עכשיו אני מרגיש שאני יכול לשנות". רק בבקשה, אם אפשר, לא לבלבל את התחושה של דנוך עם אופטימיות. "אני כולי תקווה", הוא מעיד, "אבל אני ספקן". אם רכש את הספקנות הזאת בשווייץ או שזו תכונה שמלווה אותו עוד מימיו בקיבוץ הסמוך לגדר, הוא לא יודע לומר.
תחושת דחיפות. עמירם דנוך ואשתו
(גדי קבלו)
הוא לא היחיד שהגיע לכאן מרחוק. לא כולם עברו לשווייץ, אבל יש שעזבו את נחל עוז בעקבות 7 באוקטובר, כמו אחד המצביעים המבקש להישאר בעילום שם, אשר עבר לקיבוץ במועצה אזורית לכיש לאחר אותה שבת. זו הפעם האחרונה שיצביע כאן. בקרוב ישנה את כתובת מגוריו במשרד הפנים. בבחירות הקודמות הצביעו בנחל עוז 250 בני אדם. כמה מעט זה 250? ב-7 באוקטובר נרצחו 16 מתושבי הקיבוץ. אנדרטה לזכרם ניצבת מחוץ לקלפי.
5.6% מהקולות בנחל עוז בבחירות הקודמות היו למפלגות הקואליציה. 11 אנשים הצביעו לליכוד, ועוד שלושה לבן גביר. האם אפשר שהאסון ישנה במשהו את אורחות המקום? גם אם קשה להאמין שמישהו שלא הצביע לנתניהו לפני כן יעשה זאת דווקא עכשיו, קרו בקלפי כבר דברים מוזרים מאלה.
אישה מבוגרת, קנאית לפרטיותה, מספרת שהצביעה לדמוקרטים. בנה מספר שהצביע לבן גביר. "מי גידל אותך?" היא שואלת. "את", הוא משיב, ומזכיר שעל כל עשר ידיים שרועדות מאחורי הפרגוד במחשבה שלא לשים את הפתק שאמא שמה, יש יד אחת שרועדת מהמחשבה לעשות בדיוק את זה.
שדרות: תעלומת זליכה /
המרכז המסחרי בכניסה לשדרות הומה אדם. שוחד בחירות? אם יש למישהו כסף מיותר, מוח קרימינלי וצורך בוער בחולצה, מומלץ להשתמש בכסף כדי לשכנע מישהו להזיז את הרכב שלו. בשעת בוקר מוקדמת, לפני שהתחיל כל הבלגן ועוד אפשר היה לחנות באלכסון, עשה גלעד שרון את הדרך לרכב שלו. הוא מיהר להצביע, ועכשיו הוא חוזר לחוות שיקמים. אולי משהו בער בו.
על המרפסת של אחת הדירות בקומה הראשונה של בניין גבוה תלו שלושה שלטים של ירון זליכה. זו אחת התופעות המרתקות של הבחירות. הבן אדם, בלי לזלזל, היה החשב הכללי במשרד האוצר בפעם האחרונה לפני 19 שנה. זה תפקיד עם סקס אפיל שלילי. לא בדיוק החומר שממנו עשוי באטמן. ובכל זאת, הרזומה הזה מספיק מהותי בשביל שזליכה ירכוש לעצמו קהל מצביעים אדוק שהולך אחריו באש ובמים, כמה עשרות אלפים שהדבר הכי חשוב להם בחיים – כן ביבי-לא ביבי, גיוס לחרדים לא גיוס לחרדים - זה להציב את זליכה במשרד האוצר.
אהרון כהן מאופקים הוא בן העדה המרוקאית, אבל מדגיש ש"אני עם איזנקוט הרבה לפני ה'דיאלנא' והקוף, זאת היושרה שלו". מצביע בן גביר כמעט מתגרד למשמע הדברים. "אם הוא ילך עם הערבים אני מקווה שתתחרט", הוא אומר לו
זליכה, זה ברור, מוכן ללכת על הידיים משדרות ועד גבול הרצועה אם זה ישים אותו במשרד האוצר ויעניק לו את הקלוז'ר ואת השורה בוויקיפדיה שכל כך חסרה לו. אבל אדם לא יכול שלא לתהות איך בבחירות שמציבות כל כך הרבה שאלות מהותיות על הפרק, מוצאים בעצמם אנשים מספיק קשב ומשמעות בסוגיית לוויין כמו זו, ועוד מוכנים לכער לשמה את המרפסת שלהם.
בבחירות לכנסת ה-24 זליכה זכה בקרוב ל-35 אלף קולות, ועדיין היה רחוק כמאה אלף מאחוז החסימה. אולי איפשהו ברחבי העיר, בשכונת נאות שקמה או הכרמים, יש מישהו שתלה על המרפסת גם שלט של מפלגת הפיראטים. אומרים שהם תומכים בקיצור תקופות הפטנטים ולגליזציה של שיתוף קבצים שאינו מסחרי.
