1. ביום הבחירות שלחו לי פוסט יפה של הרב אברהם סתיו, שסיפר שבנו עמד ליד הקלפי עם שלט של אחת ממפלגות הקואליציה. הוא עשה זאת בשכר. בשלב מסוים הגיע פעיל של מפלגה ממפלגות הגוש השני וקרע לו את השלט. הבן פנה אליו ואמר לו שכעת לא יקבל שכר על עבודתו. חייבו אותם להחזיר את השלטים, אחרת אין כסף. הפעיל התנצל, הסביר שלא רצה לפגוע בו אישית, והעביר לו מאה שקל בביט במקום השכר שהיה אמור לקבל מהמפלגה. אהבתי את גילוי הערבות ההדדית הזו, למרות שהיא הגיעה במעורבב עם סוג של אלימות.
מה נאמר, יש עוד תקווה. יש במה להיאחז.
אנחנו אחרי ליל בחירות משונה קמעה, שבו כמעט אף מפלגה לא ממש יכלה לחגוג, ואני נזכר כי בבחירות 1984, כשהייתי ילד ברמת הגולן, אבא שלי שב הביתה מספירת הקולות בקלפי בסוף יום ההצבעה. יש 70 קולות למורשה (הייתה פעם מפלגה כזו), הוא דיווח, מתוך בערך 150 הצבעות בקלפי הזו. שמחתי כל כך והנחתי שמפלגת מורשה תקבל איזה 40-50 מנדטים בכנסת. מה רבה הייתה תדהמתי כשבמדגם הראו שמפלגת הליכוד והמערך הן שקיבלו עשרות מנדטים, בעוד מורשה שניים בלבד. לא הבנתי איך ייתכן שבקלפי שלנו היא זכתה לכזה רוב משמח, אבל בספירה הכללית כוחה כה הצטמצם. עברו מאז שנים, ואני שם לב שלאנשים יש עדיין איזו תפיסה שמה שעיניהם רואות זה מה שקורה.
ביום שלישי אחיין שלי קיבל סמס ממפלגה חרדית, שבו נכתב שהוא חייב לרוץ להצביע כדי להציל את עולם התורה. הסמס הזה הגיע אליו בזמן שהיה בלבנון, בבינת–ג'בייל. הממשלה הבאה חייבת לשים סוף להשתמטות
2. במשך כשנה התרוצצו פה שני נרטיבים, שני עולמות מקבילים. בעולם אחד, של מומו פילבר, היו סקרים שנתנו לקואליציה של נתניהו 65 מנדטים בערך. בעולם המקביל בערוצים 12 ודומיו, הקואליציה שלו הייתה על 50. לתומי חשבתי שהפערים האלה יצטמצמו ככל שתתקרבנה הבחירות, אבל הפלא ופלא, עד הסקר האחרון הפער נשאר בעינו. כולל במדגמים. והיה בזה משהו נחמד. הרגשתי שיש לנו סרט כזה שבו כל אחד יכול לבחור את העלילה. דלתות מסתובבות. לכל אחד יש תסריט שהוא יכול להאמין לו ולשמוח. וקיוויתי שאולי זה ימשיך ככה גם הלאה וארבע שנים כל ישראלי ילך בתחושה שהוא ניצח. מה רע בזה בעצם? מה היה רע אם הייתי ממשיך להאמין אז באמת בגולן שמורשה ניצחה? למי זה היה מפריע בעצם?
בשעה שאתם קוראים שורות אלה, אני מניח שתוצאות האמת כבר הגיעו, וכנראה התברר שבשורה התחתונה אנשים רצו שינוי. איזה שינוי בדיוק? על זה אפשר להתווכח, אבל אם קואליציה שמנתה 68 חברים קיבלה הרבה פחות, הרי שהעם אמר את דברו. הבעיה היא שלא ברור מי הפסיד ועוד יותר לא ברור מי בעצם ניצח. כך או כך, מדע הסקרים חטף מכה קשה.
3. אז מה עכשיו, בעצם? שמעו סיפור: סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל היה לוחם סיירת גבעתי שנפל בתחילת התמרון בעזה. הייתה לו נפש עדינה של אמן. ב-7 באוקטובר יצא מביתו לנחל עוז. אחרי שלושה ימי לחימה אמר לאמו: יום אחד אולי אספר על מה שראו עיניי. אבל הוא לא הספיק. ניצן ושלומית, הוריו היקרים, היו אצלי בשבוע שעבר. הם הוציאו ספר עם תצלומים יוצאי דופן שלביא צילם עם מצלמות מיוחדות במהלך חייו הקצרים מדי. יום הבחירות נפל על יום האזכרה של לביא. הם הלכו לקברו ומשם לקלפי. הם שלחו לי משהו שלביא שלח להם בבחירות הקודמות:
"אתמול זכיתי ללכת בפעם הראשונה לקלפי (הקלפי אצלנו במוצב נפתחה אתמול), בתור חייל, זה היה אירוע מרגש מאוד, רוב החיילים שמסביבי לא מבינים שלחיות במדינה דמוקרטית זו פריבילגיה, לפחות אני יודע את זה.
"דעותיי הפוליטיות לא קרובות לדעותיהם של חבריי לצוות, ובדיוק לכן אמרתי להם שאני לא אסבול עוד את הפילוג שנוצר בין חלקי העם. למרות שאני מצביע ההפך (הכמעט) גמור ממה שהם מצביעים, אנחנו עדיין עם אחד ואסור לנו לשנוא אחד את השני בגלל זה.
"בסופו של יום, אני מקווה שלא יהיה מקום לדעות חשוכות בכנסת שלנו, ומקווה שעמנו יהיה מלוכד שוב!
"נשיקות ויום חג שמח ומוצלח לכל".
לביא ליפשיץ ז"ל עם המצלמה. "לא אסבול עוד את הפילוג שנוצר בין חלקי העם", כתב
4. לביא צודק. הלוואי ולא ניתן מקום לדעות חשוכות ונהיה מלוכדים שוב. ויש לי עוד משאלה: שלא נלך שוב לבחירות. לילדים שלנו היינו אומרים תמיד: מה שיוצא אני מרוצה.
וזה מה שיצא. אלה התוצאות. עכשיו בואו נעשה איתן משהו ונצא לדרך. דרך חדשה. בבחירות שבהן כל כך הרבה אנשים יצאו מהבית, אסור לזרוק את ההצבעה לפח. כן, אני יודע שאין פה קואליציה שפשוט להקים בדקה וחצי, אז קחו שתי דקות מצידי. תקימו משהו. ממשלת רוב ציוני, ממשלת אחדות, ממשלת זיבי - העיקר שיהיו אנשים שיעבדו קשה בשבילנו ובשביל להפוך את ישראל למדינה מתוקה ומשגשגת.
5. כאמור, בזמן כתיבת שורות אלה עוד לא הגיעו קולות החיילים, התמונה לא ממש ברורה, אבל היה ביום שלישי רגע אחד מזוקק: אחיין שלי קיבל סמס ממפלגה חרדית, שבו נכתב שהוא חייב לרוץ להצביע כדי להציל את עולם התורה. ההודעה הזו הגיעה אליו בזמן שהיה בלבנון, בבינת-ג'בייל, בעיצומו של סבב שמיני של מילואים.
גם את זה יש לזכור: לא משנה מה יוקם פה בזמן הקרוב, בהנחה שיוקם משהו, זה הדבר העיקרי שצריך לעשות. לחוקק חוק גיוס אמיתי ולשים סוף להשתמטות. אגב, ממשלת אחדות בהחלט תוכל לעשות זאת, לא כדאי לשקול את זה ברצינות?
גוש השינוי צריך לוותר על משהו כואב מאוד: החלום על החלפת נתניהו. גם נתניהו צריך לוותר על משהו כואב מאוד: הבייס. אחרי שכל אחד מהצדדים ויתר על זה, אפשר להקים ממשלת אחדות והרגעה שתחוקק חוק גיוס ותעבוד בשבילנו.
שבת שלום.
