ישבנו תחת עץ פיקוס זקן ושאלנו את ג'אבר אבו-עסא איזו מבין כל ערימות שברי הבטון ומוטות הברזל שמזדקרים מהן הייתה פעם ביתו. זה גיא הריסה של מה שהיה פעם הכפר הלא-מוכר ואדי ח'ליל, כמה עשרות מטרים בלבד ממזרח לכביש 60, סמוך למחלף תל שוקת. 70 בתים עמדו פה עד 8 במאי 2024, 70 בתי אב שחיו בהם כ-400 ישראלים, בדואים תושבי הנגב. ומה שנותר ממה שהיה פעם מרחב מחיה אלו תלוליות של קורות, בלוקים שבורים, קירות גבס ואריחי קרמיקה שבורים, חיים שהפכו לעיסה.
כמה מאיתנו שמעו על הרס המקום הזה, על מחיקת 70 בתים שאירעה ביום אחד, החלה ב-8:00 בבוקר והסתיימה אחר הצהריים, קצת לפני 17:00. עשרה בולדוזרים נדרשו למשימה הזו ו-2,000 שוטרים איבטחו אותה. בדקנו ברשת מה היו הכותרות באותו היום באתרי החדשות: דווח על התקדמות מבצע צה"ל ברפיח, על מגעים לעסקת חטופים ולהפסקת אש, ועל עימות בין ישראל לממשל ביידן סביב הסיוע הצבאי. שום מילה על הרס 70 הבתים בוואדי ח'ליל, מרחק כמה דקות נסיעה מקוביית השוקולד שמגיעה עם הקפה בסניף ארומה הקרוב.
גלריה
ג'אבר אבו־עסא על הריסות ביתו בוואדי ח'ליל. "חיכינו לבחירות כדי להחליף את הממשלה שהשפילה אותנו"
(גדי קבלו)
"המחלוקת לא הייתה על עזיבת המקום הזה, אלא לאן נעזוב", אומר אבו-עסא. "על השטח הזה רוצים להרחיב את כביש 6 והמדינה אמרה ניתן לכם מקום חלופי בשכונת אל-מות'לי בתל-שבע. אמרנו בסדר, אבל אחרי שהסכמנו המדינה חזרה בה ואמרה שבמקום תל-שבע נעבור לשטח באום-בטין. זה שטח שיש עליו סכסוך בין משפחות ואמרנו שאנחנו לא רוצים להיכנס לאזור מריבה. לא רוצים להסתכסך עם אף אחד. את כל זה אני מספר כי היה שיח ועלו כל מיני רעיונות עד שבן גביר התערב. הוא אמר מספיק עם הדיבורים ונתן הוראה להרוס את הבתים שלנו. פשוט להרוס. קיבלנו התראה של יום אחד. מה אתה יכול לקחת מהבית שלך ביום אחד? היו כאן תמונות מאוד קשות. ילדים, זקנים, משפחות שלמות, נשארו בלי בית. היו כאלה שהקימו אוהל ליד הריסות הבית שלהם ובאו פקחים אחרי יום או יומיים והרסו גם את האוהל. לא נתנו לנו שום חלופה. זרקו אותנו לרחוב, ממש ככה.
"6,000 בתים הרסה המדינה ביישובים הבדואיים בנגב ובן גביר עשה על זה סרטונים בטיקטוק. 'אני קובע, אני בעל הבית, אני ואני ואני'. אנשים חיכו הרבה זמן לבחירות השבוע. הבנו שמי שמנהל את הממשלה הגרועה הזו זה לא הליכוד, אלא בן גביר וסמוטריץ', שהורסים בתים לאנשים ונהנים מזה. עושים מזה קמפיין. חיכינו לבחירות כדי להחליף ממשלה שלא רצתה לדבר איתנו, שרק רצתה להשפיל אותנו ולדרוך עלינו, להתעלם מאיתנו כאילו אנחנו לא קיימים. ביד אחת הסדירו מאחזים לא חוקיים בשטחים, מאחזים שקמו בלילה כמו גנבים, וביד השנייה מעכו אותנו, לא ראו אותנו כמו אנשים שיש להם זכויות בסיסיות. ממש ספרנו את הימים לבחירות. היית צריך לראות את התורים שהיו פה בנגב בקלפיות. אנשים עמדו שעה, אפילו יותר, כדי להצביע".
ראאד אבו־אלקיען. "הלכנו להצביע גם כדי להציל את היהודים מעצמם"
(גדי קבלו)
מחיר הדמים ששילמה החברה הערבית תחת ממשלת הימין הקיצוני היה בלתי נסבל. בארבע השנים של איתמר בן גביר כשר האחראי על משטרת ישראל נרצחו 913 אזרחים ערבים. זה מספר שצריך לקרוא כמה פעמים כדי להבין את גודל המשבר שבו נתון הציבור הזה. את רמת החרדה וחוסר הביטחון לצאת החוצה מהבתים עם רדת החשיכה. ביישובים רבים מדי רעש צרורות הירי כבר מתקבל באדישות. בכל מדינה מתוקנת הייתה קמה ועדת חקירה כדי לבדוק איך הגענו לכזאת רמה של אובדן משילות, למציאות שבה קבוצות עבריינים שולטות על יישובים שלמים.
הערבים בהחלט נהרו לקלפיות והיו להם את כל הסיבות הנכונות שבעולם. אל מול כישלון מחנה השינוי להשיג רוב מול גוש נתניהו, בחברה הערבית התקרבו ל-80 אחוזי הצבעה ומספר מנדטים שעומד נכון לכתיבת שורות אלו על 19. עיסאווי פריג', לשעבר ח"כ ושר מטעם מרצ, תושב כפר קאסם, אומר שלא היה צריך לדרבן את הערבים לצאת להצביע. "זה כמו קבוצת כדורגל שמצפה למשחק גורלי ולקראתו נבנה מתח שהולך וגדל ככל שמתקרב המפגש", הוא מסביר. "ברגע האמת, כשהשופט שורק לפתיחה, השחקנים עולים בטירוף. זה מה שקרה אצלנו. התפוצצנו על המגרש.
אבו־לטיף עזדין. "הקלפי זה המקום האחד שבו יש לי אותה זכות כמו ליהודי"
(גדי קבלו)
"זה היה לא נורמלי מבחינת הרצון והנכונות לצאת להצביע. אנשים שאלו אותי כל יום 'נו, מתי הבחירות?'. לא היה צריך שום קמפיין. תאמין לי, המפלגות בקושי עשו קמפיין. תראה מה קרה באום אל-פאחם: בבחירות הקודמות הצביעו שם 41 אחוז, בבחירות האלו זה קפץ ל-75.7 אחוז. מה שעמד לאנשים מול העיניים היה סרטון מחתונה בעיר שהגיעה אליה המשטרה והשכיבה 300 אורחים על הרצפה, כולל החתן והכלה. חאלס, זה הספיק כדי להוציא את האנשים לקלפי. או למשל כפר-קאסם. אצלנו הבחירות היו מנומנמות עד הצהריים. לא היו תורים ולא הייתה ממש התלהבות. אבל אז הגיע בן גביר לכניסה לעיר, עשה סרטון של 'אני בעל הבית, אני אבו-עלי'. הצעירים ראו את זה בטיקטוק וחטפו ג'ננה. תקשיב לי טוב, זה רץ בטיקטוק כמו אש. וכמו שזה רץ, ככה אנשים רצו אצלנו לקלפי אחרי שראו את הסרטון הזה. כפר-קאסם סיימה את יום הבחירות עם נתון היסטורי של 86 אחוזי הצבעה. במג'ד אל-כרום הגיעו ל-83 אחוזי הצבעה. בשלוש קלפיות שם הגיעו ל-100 אחוז הצבעה. אתה יודע למה? זה הכל 'בזכות' נערי הגבעות שניסו להקים שם התנחלות על הראש של הכפר".
זו יהדות?
ישבנו בקפה בצומת תל שוקת וצעירים ניגשו אלינו ושאלו מה יהיה עכשיו. אחד מהם אמר: "הימין לא יקבל את התוצאות אצלנו. אתם תראו, הם יאשימו אותנו בכל מיני שקרים". ואכן, כמה שעות אחר כך פירסם הליכוד הודעה מיוחדת שבה האשים את המפלגות הערביות ב"גניבת הבחירות באמצעות עבירות פליליות חמורות".
פריג'. בכייה לדורות
(יריב כץ)
ראאד אבו-אלקיעאן, פעיל חברתי תושב חורה וחבר ועדת ההיגוי של ערביי הנגב, מסביר שאנשים יצאו להצביע על החיים שלהם. "בשביל לחיות, לחיות בכבוד, כמו בני אדם", הוא אומר. "לא היה צריך להמריץ אף אחד. תבין, במשך חיים שלמים תמיד הייתה לנו דלת פתוחה בממשלה. כולל בממשלות של נתניהו. לא קיבלנו תקציבים כמו שצריך, לא השקיעו אצלנו, אבל היה תמיד מישהו שהקשיב לנו, שמע וניסה לעזור. בממשלה הזו של בן גביר, כל הדלתות היו סגורות בפנינו. איזה תמריץ אני צריך כדי לצאת להצביע במציאות כזו? בן גביר היה התמריץ שלנו.
"רוצים לבדוק למה יצאנו? לכו לטיקטוק שלו. תחקרו שם. הוא חגג על הבתים ההרוסים שלנו, על חשבון הסבל של אנשים שנותרו ללא קורת גג. ואני אגיד לך עוד משהו. יש לנו אלפי מורים, רופאים, אחים ואחיות במערכת הבריאות, דוקטורים ופרופסורים באקדמיה. אנחנו חיים בין יהודים. אני עצמי איש איכות סביבה, כבר לא ילד, בן 49. הלכנו להצביע גם כדי להציל אתכם מעצמכם. היהדות של בן גביר וסמוטריץ' היא לא היהדות שאני מכיר. היהדות שלהם לא מכבדת את הזולת, לא מכבדת את האחר. אין להם רחמים על סבל של אחרים".
ישבנו חצי שעה ובכל השולחנות סביבנו דיברו על תוצאות הבחירות. כולם אמרו שזאת הייתה הצבעת המחאה הכי גדולה של החברה הערבית בישראל. הפעיל החברתי אבו-לטיף עזדין מרהט טען שהנהירה לקלפיות היא אמירה חדה וברורה של האזרחים הערבים שהם רוצים להיות שחקן משמעותי במערכת הפוליטית: "רצינו להגיד שאנחנו אזרחים ישראלים לא פחות מכם, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה להשפיע על החיים שלנו, לעזור לעצמנו. ההצבעה בבחירות מחזקת את תחושת השייכות שלי. זו הידיעה הזו שיש מקום אחד שבו יש לי את אותה הזכות שיש לך בתור יהודי ישראלי, להכניס את הפתק שלי למעטפה ולשלשל אותה לתיבה. אני לא מתרגש מכל הטענות. שיגידו מה שהם רוצים כל אלו שטוענים כל מיני טענות שקריות על האי-סדרים. תשעה מתושבי העיר נרצחו מאז תחילת השנה. זה כשלעצמו היה סיבה מספיק חזקה כדי שנצא בהמונינו להצביע ולהשפיע".
אפילו לא מילה טובה
כנסו פעם לעיר או כפר ערביים בנגב, במשולש או בגליל. הפער מיד דוקר בעין. הוא ניכר בכל פינה, בכל אלמנט במרחב הציבורי, בכבישים המשובשים, בתאורת הרחוב החסרה, בכיכרות העירומות בגלל חוסר בתקציב לשתילים, בדברים שאנחנו היהודים מקבלים כמובן מאליו. השבוע האזרחים הערבים רצו להשפיע על המשך החיים שלהם במדינה.
המשמעות של התעלמות מהנהירה לקלפיות תהיה הרסנית. את זה אמר כל מי שדיברנו איתו. "אם נלך לעוד סיבוב בחירות, אז החברה הערבית הפסידה בגדול", אומר עזדין. "לאנשים הייתה תקווה שהם יכולים להשפיע, לשנות, להביא להפלת הממשלה. זה יפגע מאוד במוטיבציה לצאת עוד פעם להצביע. אנשים יגידו, 'ניסינו להשפיע ולא ספרו אותנו. למה שנצא עוד פעם?'. תחשוב גם איזו פגיעה קשה זו בנו, כבני אדם, ההבנה שלא רואים בנו שותפים. הגוש הימני של ביבי מדבר על רוב יהודי, גוש השינוי מדבר על רוב ציוני, אבל אף אחד לא מדבר על רוב ישראלי. הרי אני לא יהודי ולא ציוני, אני פשוט ישראלי. תספרו אותנו בצד של הישראלים. יחד איתנו יש רוב בכנסת. זה חשבון כל כך פשוט".
פריג' מכפר-קאסם אמר שעוד לא עברו 24 שעות מסגירת הקלפיות וכבר ישנה תחושת תסכול גדולה בחברה הערבית: "יצאנו על טפנו וזקנינו כדי להפיל את הממשלה הרעה הזו, ולא שמענו שום תודה מאיזנקוט על ההירתמות שלנו, שום תודה שיצאתם כדי להפוך את המקום הזה ליותר טוב, יותר שפוי. אפילו לא מילה טובה אחת קטנה. זו לא מנהיגות. תקשיב לי טוב, בחירות חוזרות יהיו ניצחון ענק לנתניהו, אבל יותר מכך זה יהיה נוקאאוט למחנה הליברלי-דמוקרטי להרבה מאוד שנים. זה יחסל לדורות את התקווה לשינוי. לדורות אני אומר לך. אנחנו ברגע מכונן בהיסטוריה הישראלית, אסור לגוש השינוי לפספס אותו. זו תהיה טרגדיה לישראל ולאזור כולו".
גם אבו-עסא נשמע פסימי. נברנו בערימת הבלוקים השבורים שהייתה פעם ביתו והוא סיפר שהתושבים התפזרו בין היישובים הבדואיים באזור, שכרו חדרים או קיבלו כאלה אצל קרובי משפחה בשגב שלום, באום-בטין, בלקיה. מהמדינה הם לא מקבלים שקל. "בהצבעה שלנו רצינו להעביר מסר שהקיצוניות הזו ביחס אלינו לא מקובלת עלינו", הוא סיכם. "אנשים לא מוכנים לסבול עוד. אם אנשים יראו שלא מתחשבים בהצבעה שלהם, מה הם יבינו? תגיד אתה. מה נבין אם לא תהיה שום משמעות להצבעה שלנו? אנשים יגיעו למצב של ייאוש, זה מה שזה יגרום. תראה איך הרסו לנו את הבית ולא נתנו שום חלופה, שום פתרון. זה פשע לא יכופר. אנשים הלכו להצביע כדי שיראו אותם, כדי שזה יעשה שינוי. אם יבינו שזה לא עוזר זה יכול להגיע לאלימות. תראה איך השאירו אותנו בלי כלום", הוא הצביע על תלולית השברים שהייתה פעם ביתו ובית ילדיו, "השאירו אותנו זרוקים כמו כלבים".
