רונן בן צבי (60) מכיר את המשטרה מבפנים היטב. בעברו הוא היה קצין חקירות בימ"ר מרכז, עבר הכשרה באף-בי-איי והיה שותף בהקמת אחת היחידות בלהב 433. כשפשט את מדיו, הפך לעו"ד בשוק הפרטי שעוסק בליטיגציה אזרחית ופלילית. לפני כשנה וחצי התגלגלה אליו בקשה לטפל בפינוי דירה ביפו ששכנים פרצו לתוכה, השתלטו עליה והשכירו אותה לאחרים. תיק שגרתי למדי. עו"ד בן צבי עשה מה שצריך, הוא הגיש כתב תביעה לפינוי הנכס. כדי שיהיה ניתן להוציא להם צו פינוי, הוא התבקש על ידי בית המשפט לזהות את הדיירים השוכרים. באחד מימי שישי של יולי אשתקד, בדרכו לים, חמוש בכפכפים, בגד ים וטלפון נייד, הוא קפץ ליפו. כשהגיע למקום החנה את האופנוע והתקשר למשטרה, כדי שתשלח סייר שיוכל לדרוש מהדיירים להזדהות בפניו. הוא מסר כתובת מדויקת של המקום שבו הוא נמצא - ולפתע השיחה נותקה.
"להערכתי ברגע הזה בא מישהו מאחורה, דפק לו מכה בראש ונגמר האירוע", אומר אחיו, דורון. לפי העדויות בתיק, השכנים, אב ובנו מהבית ממול, ניצבו לפני בן צבי. "אתה עורך הדין ששלח לי תביעה ותבע את כל העולם ואחותו?" שאל האב. התגובה הייתה מהירה. בן צבי הוכה באכזריות, ספג אגרופים ובעיטות בראשו, נמלט כ-40 מטר והתמוטט על המדרכה. התוקפים עזבו. כעבור דקות ספורות מצאה אותו עוברת אורח שרוע על הקרקע, חסר הכרה ומפרכס, והזעיקה כוחות הצלה. מד"א דיווח למשטרה על הפצוע, ובן צבי הובהל לאיכילוב במצב אנוש, מחוסר הכרה, עם שברים בגולגולת ודימום משמעותי, והוכנס לניתוח דחוף.
בינתיים האח דורון קיבל את ההודעה, ומיהר לבית החולים. בעוד הרופאים נאבקים על חיי אחיו, דורון חסר האונים ניסה להבין מה קרה לו: "חשבתי שאולי הוא היה מעורב בתאונת דרכים, או התייבש מהחום, נפל וקיבל מכה בראש". הוא הציץ לשנייה במחשב של האח – ומיד הבין הכל. "לא צריך להיות קולומבו כדי לחבר אחד ועוד אחד", הוא אומר. גם היו לו את כל הפרטים של התוקפים: שמות, כתובות, טלפונים, תעודות זהות. כל מה שצריך כדי שיעצרו ויחקרו מיד. בשעת לילה הוא מיהר לתחנת יפו כדי להגיש תלונה על ניסיון רצח. גם דורון הוא קצין משטרה בעברו, וידע שעכשיו שעון החול מתקתק: החוקרים חייבים להגיע בזמן כדי לאסוף ראיות.
דורון חיכה וחיכה בתחנה, השעות נקפו, ועדיין אף שוטר לא התפנה כדי לקבל ממנו את התלונה. "אני אומר להם: 'באתי להגיש תלונה על ניסיון לרצח של אח שלי'. עונים לי: 'תמתין, תמתין, אנחנו עסוקים'. אני מסביר: 'חבר'ה, לא באתי להגיש תלונה על שגנבו לי אוטו ואני צריך פתק לביטוח. ניסיון רצח'. אבל זה לא עזר. אף שוטר גם לא הגיע לזירה".
עו"ד רונן בן צבי והמטפלת הסיעודית
(צילום: אוראל כהן)
בעוד בן צבי נאבק על חייו ואחיו מתחנן שיגיע שוטר, התוקפים – כך יתברר – פתחו במסכת של שיבוש והעלמת ראיות. זה לא ששוטרי תחנת יפו, שרובם בוודאי אנשי חוק טובים ומסורים, לא הבינו באיזה אירוע מדובר. פשוט לא היה שוטר לשלוח לשם. על פי הנתונים, בתחנת יפו חסרים, ביום טוב, 47 שוטרים. 26 אחוז פחות מהתקן המחייב. סיירים יש עוד פחות: חסרים לפחות 35 אחוז מהתקן. תחנת יפו לא שונה מתחנות אחרות: בכל רחבי הארץ חסרים מאות שוטרים, ואת המחיר משלמים האזרחים בקצה.
בינתיים, האח דורון שלח חברים של אחיו מימי המשטרה, קצינים לשעבר, לסרוק את הרחוב ולמפות את המצלמות, "כדי לעשות למשטרה חלק מהעבודה, שהיא תתקדם מהר". אבל גם החשודים לא ביזבזו זמן. "כל העולם ואשתו עסוקים בשיבוש", אומר דורון.
הזמן חלף. אחרי כארבע שעות בתחנה, מספר דורון, הוא התייאש, והחליט לנסוע לתחנת שר"ת, אולי שם יצליח להגיש תלונה על ניסיון רצח. רק בשש בבוקר סוף-סוף עלה בידו להגיש את התלונה, אבל החוקרים יגיעו לזירה רק בשעת צהריים, קרוב ליממה אחרי האירוע. "כבר לא היה שם כלום", אומר דורון, "מ-32 מצלמות בסביבה, לא נשארה שם מצלמה אחת". גם פסק הדין מאשר שהנאשמים נמנעו ממסירת צילומי אבטחה והנחו שכנים לא למסור צילומים שברשותם. "מיום התקיפה ועד סמוך למועד הגשת כתב האישום נגדם, פעלו המשיבים על מנת לשבש ולהכשיל את החקירה בעניינם", נכתב שם. בינתיים הבן נמלט והסתתר בחדר מלון בתל-אביב, תחת שמו של אדם אחר. האב נעצר, אבל לפי פסק הדין, ניהל "מערך שיבוש" מאורגן מתוך בית הכלא. בסוף אוגוסט הוגש כתב אישום, כמה חודשים אחר כך השניים הודו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. הבן הורשע בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, בשיבוש ובהדחה בחקירה. האב, איברהים נג'אר, הורשע בהסגת גבול, בקבלת דבר במרמה, בשיבוש ובהדחה - ולא בשום עבירת אלימות. בבית המשפט המחוזי נגזרו על הבן ארבע שנות מאסר ועל האב שנתיים. הצדדים עירערו, ובבית המשפט העליון פסק הרכב בראשות השופט נעם סולברג להעלות את עונשו של הבן ל-80 חודשים ואת עונשו של האב לשלוש שנים. "בממלכתו הדמיונית של האב", כתב השופט סולברג בפסק הדין, "שולט מצב הטבע של 'כָּל דַּאֲלִים גָּבַר'".
אפשר לשער כי לו המשטרה הייתה שולחת שוטר כשבן צבי ביקש, האירוע אולי היה נגמר אחרת. אבל גם אם לא, אם השוטרים היו פועלים מהר מספיק אחרי שהכל קרה, והסרטונים ושאר העדויות היו נאספים בזמן – ייתכן כי התוקפים היו מורשעים בעבירות קשות בהרבה. "מהתלונה על ניסיון רצח נשאר סעיף של חבלה חמורה", אומר דורון. "תסתכלו על אח שלי. חלק מהגולגולת שלו חסר!" בן צבי נשאר סיעודי לחלוטין, הוא מרותק לכיסא גלגלים, איבד את יכולת הדיבור שלו, ולאחרונה מצבו השתפר כשהוא מצליח להזיז מעט את יד ימין. "אחי היה בחור מאוד-מאוד פעיל, שטרף את החיים", מספר דורון, שמאז התקיפה מלווה את אחיו בטיפולים ובשיקום. "הוא אהב את העבודה, הצליח בה מאוד, וגם ידע ליהנות. כל חודשיים הוא טייל במקום אחר בעולם, הרבה פעמים יחד עם הילדים שלו, שהיום שניהם משרתים בצה"ל. הוא לקח כל מה שהחיים נתנו לו".
והיום?
"הוא גר עם מטפלת צמודה, מחכה לניתוח מורכב לשחזור הגולגולת, ונמצא בשיקום בתל השומר".
מה לדעתך היה קורה לו היו מקבלים את התלונה שלך בזמן?
"מגיעים למקום, מפרקים את כל המצלמות, מתשאלים את כל מי שאפשר והיינו היום עם כתב אישום שונה לחלוטין. זה ביזיון, פשוט ביזיון. כל אדם שקורא את זה צריך לשאול את עצמו: איך יכול להיות שאזרח מגיע לתחנת משטרה להגיש תלונה על ניסיון רצח ולא מקבלים אותה?"
שכנה התקשרה למשטרה וסיפרה שחנות התכשיטים של טוני רויטמן נפרצת, אבל השוטרים לא הגיעו בזמן. "אני מהבית שלי הגעתי בתוך דקה וחצי. שבת, חמש בבוקר, הכבישים ריקים לחלוטין. מה מנע מהם להגיע לכאן בזמן?" התיק, אגב, פשוט נסגר. חלק מהתכשיטים נתפסו מאוחר יותר לגמרי במקרה, בפשיטה על חשודים בהחזקת נשק
× × ×
התשובה לשאלה הכואבת של דורון היא שזה יכול להיות במדינה שבה חסרים מאות רבות של שוטרים. כמה חסרים? במרץ 25' כינס ח"כ מיקי לוי – בעברו ניצב במשטרה – דיון בוועדה לביקורת המדינה בנושא בניין הכוח של משטרת ישראל. "אני מאוד מודאג ממה שנעשה בשנים האחרונות", אמר לוי לנציגי המשטרה בדיון, חלקם מכירים אותו עוד מימיו כמפקד מחוז ירושלים. "כי אין לכם כוח אדם, כי הניידות לא מגיעות, כי אנשים מחכים שעות, כי חלק מהחקירות לא מבוצעות ואיך שנכנס מישהו להתלונן התיק נסגר... יש תחנות שיש בהן ניידת אחת בלילה".
בעקבות הדיון התבקש מרכז המחקר והמידע של הכנסת לבדוק את הנושא. המשרד לביטחון לאומי לא שיתף פעולה, והנתונים נשענו על בקשת חופש מידע שהגישה עמותת "הצלחה". הדוח משרטט הידרדרות קשה: ב-2019 חסרו "רק" 353 שוטרים, אבל ביוני 2025 כבר חסרו בתחנות המשטרה 1,470 שוטרים. כלומר בתוך שש שנים, המחסור גדל ביותר מפי ארבעה. ביחידות הסיור - ששולחות ניידת כשמחייגים 100 - חסרים 728 שוטרים, כמעט 20 אחוז. לפי נתונים שחשף "הארץ" לאחרונה, המצב אפילו הידרדר עוד יותר: נכון להיום חסרים כבר יותר מ-2,100 שוטרים, וב-23 מתוך 86 תחנות חסרה יותר מחמישית מהמצבה. אלו השוטרים שמהווים את הקו הראשון של המשטרה בשירות לאזרח ובשמירה על החוק, הראשונים שמוזעקים לקריאות המצוקה, אלו שאמורים למנוע מהאירועים להידרדר. ודווקא שם, המחסור הוא גדול.
השבוע שוחחנו עם עוד כמה אזרחים כמו בן צבי ואחיו, שהחוסר העצום בשוטרים פגש אותם דווקא ברגע שבו נזקקו למשטרה יותר מכל. נאמר מיד: במרבית המקרים, כאשר אזרח יתקשר למשטרה, הוא יקבל מענה. המחסור גדול, וחובה על השר הבא לטפל במשבר הזה בדחיפות – אבל מדינת ישראל לא מצויה במצב של "אין משטרה". הבעיה היא שהשמיכה כבר כל כך מתוחה, עד שהיא מתחילה להיפרם. ושם, בקרעים האלו, אם בדיוק מגיע אזרח במצוקה - הוא עלול לשלם על כך מחיר.
תשאלו למשל את רומן בדניי, שהסיפור שלו מתחיל ביום רגיל לגמרי, ברמזור אדום בלב פתח-תקווה.
דורון, אחיו של עו"ד בן צבי שהותקף קשות ביפו ונותר סיעודי: "זה ביזיון, פשוט ביזיון. כל אדם שקורא את זה צריך לשאול את עצמו: איך יכול להיות שאזרח מגיע לתחנת משטרה להגיש תלונה על ניסיון רצח ולא מקבלים אותה?"
× × ×
רומן בדניי (38) הוא שף פתח-תקוואי ותיק ומוכר, ולא מעט מתושבי העיר והסביבה מזמינים אותו להכין סושי בשמחות שלהם. אחר צהריים אחד במאי השנה הוא נסע לאסוף את אמו מבית החולים. שלושה צעירים ששוטטו על המדרכה, התפרצו לפתע לכביש. הוא בלם בזמן, צפר להם, ונסע משם. עד כאן, שגרתי. גם בדניי חשב שבכך האירוע הסתיים.
אבל הוא טעה. השלושה רדפו אחרי המכונית, וברמזור אדום בצומת הרחובות חיים עוזר וההסתדרות הגיעו אליה. הם הוציאו בכוח את בדניי, הטיחו אותו על הכביש והכו אותו בראש, בכתפיים ובצוואר. "באותו רגע לא הייתי בטוח שאני אצא מזה בחיים. מה היה קורה אם לאחד מהם היה סכין?" הוא תוהה. כעבור כמה רגעים עוברי אורח הפרידו בין השלושה לבין בדניי. כשהתוקפים התחילו להתרחק, רומן התקשר למשטרה. "תבואו מהר, הם הולכים", אמר למוקד.
"תגיע ניידת", ענו לו. אחרי חמש דקות, כשהוא חושש שהתוקפים יתרחקו מדי ויהיה קשה לאתרם, התקשר שוב. "כן, כן, ניידת בדרך", נאמר לו. חלפו עוד כמה דקות, ואז חיברו את בדניי בשיחה לשוטר הסיור. בדניי חש הקלה: הנה, סוף-סוף מישהו שיגיע ויתפוס את התוקפים שלו. אחרי הכל, הוא התרשם שהם שיכורים, ואם לא יעצרו הם עלולים לתקוף עוד אנשים.
אבל הוא שוב טעה. "השוטר אמר לי: 'איפה אתה? מה הסיפור?' אני מתאר לו את המקרה והוא אומר 'אז תבוא לפה, תבוא לכיכר המייסדים". בדניי, חבול והמום, נדרש ללכת אל הקצה השני של הרחוב כדי שהשוטר יתייחס אליו. "סיפרתי לו מה קרה, מי תקף אותי, איפה זה היה, ואז הוא אמר לי: 'הנה מספר הפנייה שלך, לך תגיש תלונה'. ביקשתי ממנו לתפוס אותם, אמרתי לו: 'תעשו מאמץ, תחפשו אותם, אני אתאר לך בדיוק לאן הם הלכו ואיך הם נראים'". זה לא קרה.
רומן התפנה לבית החולים עם חבלות, שריטות ושפשופים בכתפיים ובפנים. אחרי ששוחרר מהמיון הגיש תלונה במשטרה, בתקווה שתוקפיו יימצאו והצדק ייעשה. "אני עצמאי, בעל עסק, ואחרי התקיפה היו כמה ימים שלא תיפקדתי. אף אחד לא יחזיר לי את הימים האלה, אבל לפחות שלא יתייחסו אלינו כאילו אנחנו אוויר".
רומן בדניי
(צילום: אלבום פרטי)
לרומן יש חברים שמתנדבים במשטרה. לדבריו, הם המליצו לו לא לבנות יותר מדי על התלונה שהגיש, ולהכין בעצמו את חומרי החקירה. "את כל עבודת הבילוש אני עשיתי. הלכתי לכל החנויות ולקחתי את כל צילומי הווידיאו. יש לי תיעוד של כל ההתרחשות, הכל הבאתי למשטרה. סרטונים, תמונות פנים של החשודים, נתיב הבריחה שלהם, עשיתי להם את כל העבודה".
ומה קרה עם התלונה שלך?
"כלום. סגרו את התיק. לפני כמה שבועות ראיתי במקרה את אחד מהתוקפים ברחוב, מיד התקשרתי למשטרה. אמרתי להם: 'זה התוקף, זה מספר הפנייה, הוא פה, תבואו'. למיטב ידיעתי לא עשו עם זה כלום".
בדניי החליט לעלות שלב. יש שר שמדבר על משילות, הוא בוודאי יעזור. מכרים קישרו אותו לעוזר של בן גביר. "הוא אמר לי תרשום לי בווטסאפ מה קרה. רשמתי לו. אפילו לא קיבלתי תגובה".
איך הרגשת עם זה?
"חוסר ביטחון, אוזלת יד. זה מעולם לא היה ככה. אני גדלתי בפתח-תקווה מאז שעלינו לארץ בשנות ה-90, ועכשיו אנחנו כבר לא מרגישים בטוחים פה. זה הגיע למצב שאשתי מאוד רוצה שנעזוב, שנרד מהארץ".
בגלל האירוע הזה?
"גם בגלל זה, יש לזה הרבה אחוזים. אנחנו עדיין לא מוותרים, אבל אנחנו ממש על הסף".
לפי הדוח שהוגש לכנסת, בתחנת פתח-תקווה חסרים 24 שוטרי סיור, כשליש מהתקן.
× × ×
יוני האחרון, חיפה, שכונת קריית אליעזר. קשישה בת 79 עושה קניות במכולת השכונתית. כשהיא יוצאת עם עגלת שוק, שני נערים עוקבים אחריה. כאשר היא מתקרבת לביתה, אחד מהם דוחף אותה, חוטף את הארנק מידה, והיא מוטחת בעוצמה על הארץ. הנערים גם לוקחים לה את הטלפון. "כל הצד שלה היה מלא חבלות", מספרת בכעס נכדתה, טלי מרה. "היא אישה מבוגרת, זה היה יכול חס וחלילה להיגמר במוות".
טלי מרה
(צילום: אלבום משפחתי)
הסבתא החבולה מצליחה להגיע לשכנתה, שמתקשרת למשטרה. שוטרים מגיעים, מבררים מה קרה - והולכים. שוטר מתקשר לנכדה מרה, ומעדכן אותה בשוד. הנכדה מרה היא אחות וטרינרית ממושב תל עדשים. היא עוזבת הכל, ונוסעת מיד לחיפה. כשהיא מגיעה, כעבור כשעה, כבר אין שם אף אחד. לא השוטרים ולא הגנבים.
"זה היה ביום חמישי ואני מנסה כל היום, אבל כל היום, להתקשר למשטרה", אומרת מרה, שהחליטה שהיא לא מוותרת לגנבים. "עונים לי ממוקד 100: 'כן, כן, אנחנו מעבירים את זה לתחנה ויחזרו אלייך'. אף אחד לא חוזר אליי, אני מתקשרת לתחנה ובתחנה לא עונים. בסביבות 11 בלילה אני מתקשרת שוב למוקד ומתעקשת שיחברו אותי לשוטר מהתחנה. הוא עולה מולי, אני מסבירה לו את הסיטואציה, שואלת אם התחילו לעשות משהו, כי סבתא שלי בטראומה, מפחדת לצאת מהבית, ואף אחד לא דיבר איתה. אני מבינה ממנו שאין לו תשובה. למחרת אני מגיעה שוב לסבתא שלי כדי להתחיל לאסוף מידע".
מרה חוששת שהמשטרה עומדת למסמס את התקיפה של סבתה, ומחליטה להתחיל לחקור בעצמה. מבלי כל הכשרה בתחום, מרה גובה עדות מסבתה, אחר כך היא מבצעת שחזור של הנתיב שעשתה הסבתא מהמכולת בחזרה לבית. "הלכתי בעצמי לחפש מצלמות, הגעתי לשכנים, לחנויות, הוצאתי את סרטוני הווידיאו. כשראיתי בווידיאו איך הפילו אותה על הכביש, חשבתי שחס וחלילה זה היה עוד יכול להיגמר יותר גרוע. אז כל הבוקר אני ממשיכה להתקשר לתחנה ואף אחד לא עונה. אתה יכול להתקשר לקירות, אף אחד לא עונה".
בלית ברירה, מרה מעלה את צילומי החשודים לרשתות החברתיות ומבקשת את חוכמת ההמונים. "בשישי בערב, אחרי הקידוש, אני מקבלת שיחת טלפון לא מזוהה, ממישהו שמכיר אחד מהם. מסתבר שהם שני צעירים שמתגוררים מחוץ לחיפה. אני מחלצת את השם ואת הכתובת. הייתי כל כך נסערת, שהייתי קרובה להגיע אליהם הביתה ולסגור את הסיפור בעצמי. אבל החלטתי שאני שומרת חוק ואני אעשה את זה כמו שצריך".
למחרת, בשבת בבוקר, טלי ניגשה לתחנה ביישוב של הצעירים. "עומדים סביבי חמישה שוטרים, אני מספרת להם את המקרה, נותנת להם את השם שיש לי והם אומרים לי: 'אנחנו מצטערים, אין לנו איך לעזור לך, תתקשרי לתחנה המטפלת’".
אבל בתחנה המטפלת לא עונים.
"בדיוק, אני מסבירה להם את זה ומבקשת מהם ליצור קשר עם התחנה בחיפה ולהעביר להם את הפרטים. ואז אחד השוטרים אומר לי: 'גם אם תתקשרי לתחנה, לא יהיה לך מענה, כי המקרה הזה לא מספיק מעניין אף אחד, וכנראה שהשוטר שאחראי שם בשישי-שבת מטפל בדברים חשובים יותר'. יצאתי משם בהלם. חזרתי הביתה - ויצרתי קשר עם ההורים שלו בעצמי. כתבתי להם שיש להם עד מחר בבוקר להסגיר את הבן שלהם למשטרה".
ההתכתבות עם אמו של התוקף של סבתה של טלי מרה
(צילום: צילום מסך)
לא פחדת?
"לא עניין אותי כלום, חוץ מלהחזיר לסבתא שלי את השקט הנפשי. היא אישה מבוגרת, שמאז מפחדת לצאת מהבית, לקחו לה את החופש. מגיע לה שהדברים שלה יחזרו ושמי שעשה לה את זה יישב מאחורי סורג ובריח”.
ההורים של הנער התייחסו לפנייה ברצינות והסגירו את הבן למשטרה. מרה: "אחר כך התקשרה אליי שוטרת ואמרה לי: 'תפסנו אותו'. יצאתי עליה: 'נשמה שלי, את לא תפסת אף אחד. הוא בא לבד עם אמא שלו שהסגירה אותו. בזכותי, לא בזכותך’".
מרה שאלה את השוטרת מה לגבי הצעיר השני. "'מחפשים אותו', היא אמרה לי". ספוילר: גם את הצעיר השני איתרה הנכדה בעצמה והביאה להסגרתו על ידי המשפחה. הצעירים נעצרו והועברו למוסד שיקומי.
הלוואי שלחוקרי המשטרה הייתה את התושייה שלך.
"אבל זה נראה לך תקין? אלה גורמים שאמורים לתת ביטחון לציבור. לסבתא שלי בסוף יש מזל שיש לה משפחה מאחוריה שנלחמת למענה. אבל הרבה קשישים אחרים עוברים את זה ואין מי שיעזור להם, והם נשארים לבד, ואף אחד לא יודע מזה".
× × ×
שאלנו את תנ"צ (בדימוס) יגאל חדד, לשעבר סגן ראש אגף תכנון במשטרת ישראל, ומי שפיקד על תחנות משטרה, היה מפקד מרחב וכיום הוא חוקר פשיעה, איך הגענו למצב חמור כזה. לדבריו, המחסור בשוטרים בתחנות הוא רק סיבה אחת ממכלול רחב יותר של כרסום בשירותיות של המשטרה. "צריך להגיד את האמת", הוא אומר, "זה לא התחיל לא בקדנציה של בן גביר ולא בקדנציה של דני לוי. זה מתחיל ב-2018".
עד אז, אומר חדד, המשטרה דווקא הייתה במגמה של פתיחת תחנות חדשות, כדי להקל את העומס. "אני לא חושב שיש בעל תפקיד במגזר הציבורי שעובד כל כך קשה, כל כך תובעני ועם אחריות כל כך גדולה כמו שוטר בתחנת משטרה. 365 ימים בשנה, שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. זה אולי אחד התפקידים השוחקים ביותר. זה דורש רמת השקעה ומאמץ שאין לה אח ורע במגזר הציבורי. ולכן במידה מסוימת עושים עוול לשוטרים האלה שבתחנות, כי הם שחוקים. וזה לא באשמתם".
ב-2018, אומר חדד, נעצרה ההשקעה, על רקע הסכסוך בין המשרד לביטחון פנים למפכ"ל דאז, רוני אלשיך. אחר כך באו ארבע מערכות בחירות ושנתיים בלי תקציב מדינה, הקורונה, שומר החומות, המלחמה. המשאבים הוסטו למקומות אחרים. ובזמן הזה האוכלוסייה גדלה בקצב של כשני אחוזים בשנה, "ואם אתה עומד במקום, אתה הולך אחורה".
לדברי חדד, יש עוד סיבה לחוסר שמורגש בתחנות. לדבריו, מאז תקופת המפכ"לות של קובי שבתאי, וביתר שאת מאז שבן גביר נכנס למשרד לביטחון לאומי, סדרי העדיפויות הפנימיים השתנו. חדד: "בתקופת שבתאי ההקצאה בכוח אדם למג"ב גדלה ביותר מ-16 אחוזים וההקצאה למשטרה הכחולה ירדה בשלושה אחוזים. במקום להגדיל את המצבת בתחנות, המשטרה מפנה את התקציבים לחטיבות טקטיות ולזרועות מבצעיות. היום אף אחד לא רוצה להיות חוקר אלימות במשטרה, מי שיכול מבקש לברוח מהתחנות. גם הקצינים, מעדיפים לעבור לתפקיד במטה, שמתנפח בתקנים ובדרגות, מאשר להישחק בתחנות".
ומה זה עושה לאמון של הציבור?
"הגישה המיליטריסטית שהשתלטה על המשטרה גרמה לירידה באמון הציבור ובאפקטיביות מול הפשיעה. ואז אזרחים מגישים תלונה ולא מקבלים מענה. ויותר גרוע: שוטר שחי בחשיבה כזאת רואה את האזרח שעומד מולו כאובייקט".
המשטרה, הוא אומר, עברה "משיח מקצועי של התמודדות עם פשיעה לשיח מבצעי של הכרעה, של נחישות, של חתירה למגע". והיא לא יכולה להיות גם וגם: "גם משטרה שנותנת שירות – הגשת תלונה, הגעת ניידת, טיפול בתיקי חקירה – וגם כוח מלחמה לאירועי 7 באוקטובר. זה לא יכול לדור בכפיפה אחת".
והנכדה שכועסת על השוטרים שניפנפו את סבתא שלה?
"היא צודקת במיליון אחוז. זה קורה, עובדתית. אני מכיר עשרות מקרים כאלה. אבל צריך לנסות להבין למה זה קורה".
אחרי שטלי מרה לא קיבלה מענה מהמשטרה על השוד של סבתה, היא חקרה, אספה צילומים, הגיעה לזיהוי התוקף, פנתה למשפחתו והם הסגירו אותו. הכל לבד. "אחר כך התקשרה אליי שוטרת ואמרה לי: 'תפסנו אותו'. יצאתי עליה: 'נשמה שלי, את לא תפסת אף אחד. זה בזכותי, לא בזכותך'"
× × ×
טוני רויטמן (59) היא צורפת ומעצבת תכשיטים. לפני כמה שנים, כשהייתה לה חנות תכשיטים במרכז ביג בבאר-שבע, נגנבה ממנה סחורה של מעל 1.7 מיליון שקל. רויטמן נאלצה לסגור את החנות. אחר כך הגיעו הקורונה, המלחמה, וגם מחלת הסרטן שרויטמן ניצחה. אחרי כל זה, היא החליטה לפתוח שוב חנות תכשיטים קטנה, הפעם בשכונת הפארק בעיר. בעודה עובדת במרץ לקראת הפתיחה, שוב ניסו לשדוד אותה, כששלושה רעולי פנים לפתע נכנסו פנימה לחנות. "זה היה בשעה שמונה בערב, הייתי עם בתי וסידרנו את החנות, והרחוב בחוץ המה", משחזרת רויטמן. "לא ברורים לי העוז והחוצפה של השודדים, שאפילו לא הרגישו צורך לחכות ללילה".
טוני רויטמן בחנות התכשיטים שלה
(צילום: הרצל יוסף)
רויטמן ובתה התעמתו עם הפורצים בידיים חשופות, ובאומץ בלתי רגיל הבריחו אותם. הדלת נשברה. חברת הביטוח משכה את ההצעה, ואף חברה אחרת לא הסכימה לבטח את החנות. טוני ביקשה מהמשטרה דבר אחד: ניידת תגבור באזור, רק עד שהדלת תתוקן. "בלעדיכם אנחנו פשוט לא יכולים לפתוח את החנות". נכון, המשטרה לא יכולה להציב שומרים בפתח כל עסק, אבל לדברי טוני נתנו לה להרגיש שזו בעיה שלה, לא שלהם. "הבנתי שפריצה זה עניין של זמן".
היא הזמינה סורגים ודלת חדשה, סידרה באופן זמני את הדלת, ובינתיים סגרה את החנות עם תריס מתכת כבד. זה החזיק שבוע. הפעם הפורצים התאפקו והגיעו בלילה שבין שישי לשבת, 22 בנובמבר, בסביבות חמש לפנות בוקר.
שכנה שהשכימה קום וישבה באותה שעה במרפסת ממול ראתה אותם, תיעדה את מעשיהם והתקשרה מיד למשטרה, אבל השוטרים הגיעו רק אחרי שהפורצים כבר נסעו משם. באותה עת, רויטמן לא ידעה מכלום. לפי צילומי האבטחה שבידיה, הפורצים שהו בחנות כשבע דקות. לדברי רויטמן, הם רוקנו כמעט הכל: סחורה בשווי 250 אלף שקל. המשטרה היא זו שהודיעה לה שהחנות שלה נפרצה. "אני מהבית שלי, מהשנייה שהמשטרה הודיעה לי, הגעתי בתוך דקה וחצי. ואני הייתי עם פיג'מה. שבת, חמש בבוקר, הכבישים ריקים לחלוטין ואמורה להיות ניידת סיור זמינה", היא אומרת. "מה מנע מהם להגיע לכאן בזמן?"
רויטמן התלוננה על פריצה וגניבה. כעבור שישה שבועות התיק פשוט נסגר. כן, פריצה מתועדת, רבע מיליון שקל, מקור פרנסתה של אם לשישה – והתיק נסגר.
כמה חודשים אחר כך, מספרת רויטמן, קרה דבר מפתיע. בלי שום קשר לתיק שלה – שכאמור בכלל נסגר – אנשי מרחב משטרתי אחר ערכו חיפוש בבית בפזורה הבדואית, ומצאו בו אמצעי לחימה. על הדרך, נמצאו שם תכשיטים ושעונים. שוטרי מרחב רותם ביררו מול יבואן השעונים מי הזמין אותם ממנו, וכך הגיעו לרויטמן. "הם באמת היו נחמדים ומקסימים מעל ומעבר", היא אומרת. השוטרים מצאו חלק קטן מהשלל שנגנב, וטוני התבקשה להגיע לתחנה לזהות את התכשיטים. מיד היא זיהתה ביניהם תליון שרשרת מיוחד שהכינה לזכרו של אחיינה, סמל בעז יוגב ז"ל, שנספה בקרב על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר.
אז עידכנו אותך שפתחו את התיק מחדש?
"הצחקת אותי. לא עידכנו אותי כמובן בשום דבר, כי אני בסך הכל האדם שנפגע מהעבירה, אבל אני לא מעניינת באמת אף אחד. יש משפחות של קורבנות רצח שלא מקבלות מידע, אז בטח שקורבן עבירה יחסית קלה מבחינתם, כמוני, לא יקבל. אני אפילו לא ציפיתי שהם ימצאו לי משהו, הייתי מאוד מופתעת מזה".
ניידת משטרה
(צילום: יאיר שגיא)
תגובות
• ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: “בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית בהיקפי הגיוס למשטרת ישראל, לתחנות המשטרה, למג”ב, למשמר הלאומי ולתפקידי הליבה השונים. בשנה הנוכחית נרשמה עלייה של כ-30 אחוז בהיקפי הגיוס בהשוואה לשנה שעברה. במדיניות שהתווה מפכ”ל המשטרה ניתן דגש משמעותי לחיזוק תחנות המשטרה, גם בהטבות שירות ושכר למתגייסים ולמשרתים בתחנות המשטרה, במטרה לעודד גיוס ולשמר הון אנושי ביחידות אלו. בנוסף, הורחבה התקינה בתחנות המשטרה. משכך, את שיעורי האיוש יש לבחון גם אל מול ההתעצמות. בשנתיים האחרונות חל גידול משמעותי לתחנות משטרה ולתפקידי ליבה משטרתיים. משטרת ישראל תמשיך לפעול לגיוס ולשימור שוטרים, ולחיזוק התחנות”.
• מלשכת השר לביטחון לאומי נמסר בתגובה: “השר בן גביר הוסיף אלפי תקנים חדשים למשטרה כדי להגדיל משמעותית את מספר השוטרים במיוחד לתחנות, הכריז על שנת התחנות והביא מפכ”ל שהדרקטיבה שניתנה לו היא להשקיע בתחנות. התקנים החדשים עדיין נמצאים בתהליכי איוש, ולכן נוצר פער בין מספר התקנים למספר השוטרים בפועל, אולם העובדות פשוטות: כשנכנס השר לתפקיד היו במשטרה 32 אלף שוטרים, היום יש 36 אלף - תוספת של 4,000 שוטרים! “השר בן גביר עשה מה שלא עשו 30 שנה – העלה את שכר השוטרים, הגדיל את תקציב המשטרה, הרחיב את התחנות, הוסיף כוח אדם משמעותי, הגדיל תקינה, העניק גיבוי מלא לשוטרים והוביל גיוס של אלפי שוטרים חדשים. גם פניית משפחת בדניי היא תעודת כבוד לשר. בעוד שרים אחרים הבהירו לפונים שהם אינם מוקד 100, השר בן גביר הקים מערך המטפל בפניות של אלפי אזרחים, ואף משיב אישית לחלקן. השר חבר בקבוצות תושבים, שומע תלונות, מעביר אותן למשטרה ועוקב אחר הטיפול בהן ועובד 24/7 למען הציבור”.
