מאז מבצע "עם כלביא" (יוני 2025) פיתחו מדינות המזרח התיכון חיישנים רגישים לזיהוי סימנים מעידים להסלמה בנושא האיראני. הסימנים התחזקו השבוע נוכח סיום בחירות האמצע בארצות-הברית בסימן מפלה לטראמפ והפלונטר הפוליטי בישראל בעקבות הבחירות, לצד קיומו של מו"מ מתמשך בין טהרן לוושינגטון שמזכיר כי שתי תקיפות הפתע נגד איראן בשנתיים האחרונות התרחשו כשברקע מתקיים דיאלוג בין הצדדים, ששימש למעשה אמצעי הונאה.
במזרח התיכון מעלים השבוע כמה שאלות נוקבות: מה בעצם תכלית מתקפה נגד איראן, ובמה היא תהיה שונה מקודמותיה שלא הצליחו למוטט את המשטר האיסלאמי או לחסל את תוכנית הגרעין שלו; מה תהיה התגובה האיראנית הפעם, והאם היא תכלול את "סט הענישה" המוכר של פגיעה קשה במדינות המפרץ; והאם תתרחש התלקחות אזורית שתכלול עוד זירות, ובראשן לבנון.
באיראן מתקשים להסתיר את השמחה לאיד נוכח תבוסת טראמפ, בוודאי כאשר הכישלון מיוחס במידה רבה לתסכול מהמלחמה עם טהרן ומלווה בביקורת גוברת משני המחנות כלפי ישראל, כפי שהומחש בצורה נוקבת בציוצו שלשום של סגן הנשיא ואנס. היו באיראן מי שהתבשמו השבוע מכך שהתבוסה התרחשה בצמוד ליום השנה להשתלטות על שגרירות ארצות-הברית בטהרן ב-1979, והשוו בין מפלת קרטר בבחירות על רקע משבר בני הערובה לזו של טראמפ, מנופפים בהצלחה היסטורית נוספת של איראן להכריע בחירות בוושינגטון.
בשתי האופציות שבידי טראמפ מתחילים לראות את סוף המלחמה וניכר שהנשיא מחפש נתיב היחלצות מהמשבר
(איור: "אלג'רידה" הכוויתי)
עם זאת, אין שאננות בטהרן אלא דווקא דריכות. "אם איראן תותקף היא תחתור בשלב הראשון להרחיב גיאוגרפית את המערכה, ולפגוע במדינות המפרץ שנתפסות בעיניה תמיד כחוליה חלשה שיכולה ללחוץ על טראמפ", מסביר דני סיטרינוביץ', מומחה לאיראן. "על רקע זה האיראנים מבצעים באחרונה ניסויי טילים לצורך שיפור הדיוק ויכולות החדירה ונערכים להפעלת שותפיהם באזור, בפרט חיזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות בעיראק. בטהרן אף מאיימים לפתוח ראשונים במערכה אם יזהו הכנות אמריקאיות או ישראליות לתקיפה. לפחות בשלב הזה ההנהגה בטהרן לא מקרינה חרדה מחידוש הלחימה, והיא מניחה שגם אם תפרוץ מערכה נוספת, איראן שכבר יכלה לאתגרים קשים תפגין עמידה איתנה, תגבה מארה"ב ומבעלות בריתה מחיר כבד, ובסופו של דבר תצליח לכפות על אויביה להשלים עם קיום המשטר ועם מעמדו הדומיננטי באזור".
*
בתוך כך משגרת איראן אזהרות חריפות לעבר וושינגטון. המנהיג העליון מוג'תבא חמיניאי, פירסם שלשום הצהרה ובה נכתב "הדרך היחידה להרתיע היא להמשיך באסטרטגיית 'איראן חזקה יותר ויותר' [...] כוחה של ארה"ב דועך והיא מצויה בקריסה בלתי-הפיכה ובהתפוררות מואצת. אם ממשלת ארה"ב תבגוד ברצון הציבור שלה כדי לשרת גורמים בינלאומיים המשלמים לה או סוחטים אותה, היא תגלה שה'לא' שלנו מגיע עם סיוט"; וקאליבאף יו"ר הפרלמנט ואחד האנשים החזקים בטהרן כיום שמשמש כנציג הבכיר למו"מ, הכריז ״אם מתוך ענייני מצפון ואם בשל יוקר המחיה, האמריקאים אמרו 'לא' למלחמה".
סימן השאלה הכבד ביותר כרגע הוא כיצד ינהג טראמפ בעקבות התבוסה ונראה כי הוא עצמו נתון בדילמה וטרם הכריע. "נוכח התבוסה המוחצת שרשומה על שמו והתקבעות הנרטיב שהכישלון נבע מהאופן שבה מנוהלת המערכה נגד איראן, ייתכן שטראמפ יפנה לחידוש ההסלמה בקרוב, עוד לפני השבעת הקונגרס החדש", מסבירה ד"ר שירה עפרון, חוקרת בכירה במכון RAND. "ואולם, היות שקשה להעריך את טראמפ, קיימת אפשרות שיפנה דווקא לסגירת העימות שסובל מחוסר פופולריות בארה"ב, לרבות במחנה הרפובליקני. בשני המקרים, מתחילים לראות את סוף המלחמה וניכר שטראמפ מנסה לאתר נתיב היחלצות מהמשבר. ייתכן לפיכך שמערכה קרובה תתואר על ידו כמכה הניצחת האחרונה". פרופ' אודי זומר מאונ' ת"א מוסיף: "ציון הנכשל הצורב שקיבל מהבוחרים האמריקאים צפוי להגביל משמעותית את צעדיו של טראמפ ולהשפיע על מדיניותו כלפי המזרח התיכון בכלל וישראל בפרט. ואולם, הגורם שיכריע בשאלת איראן מצוי דווקא במשחק בין המעצמות, ובראשן סין. פגישתו המתוכננת עם נשיא סין בעוד כשבועיים בבייג'ינג נתפסת בראיית טראמפ כמכרעת במסגרת גיבוש מהלכיו האסטרטגיים במגוון זירות, לרבות איראן".
דני סיטרינוביץ': "בטהרן מאיימים לפתוח ראשונים במערכה אם יזהו הכנות אמריקאיות או ישראליות לתקיפה. הם בטוחים ביכולתם להפגין עמידה איתנה, לגבות מארה"ב ומבעלות בריתה מחיר כבד ולכפות עליהן להשלים עם קיומו של המשטר והדומיננטיות שלו באזור"
לכאורה מתקיימת תחרות בין האיומים לגבי חידוש ההסלמה, שמלווים בדיווחים על צבירת כוחות במזרח התיכון, לבין התיווך הקטארי והסעודי, או הניסיון שמקדם ואנס לפתח שיח על טיוטת הסכם שיביא לסיום העימות. סגן הנשיא טען כי הייתה התקדמות מסוימת בדיון לגבי חידוש השיח בנושאי הגרעין והורמוז, וכי אין דד-ליין לתקיפה; תגובת האיראנים נעה בין טענה שהטון האמריקאי השתנה לטובה לבין הכרזה מאוחרת יותר שהגישה של וושינגטון לא משכנעת. כל אלה מעוררים אופטימיות זהירה לגבי אפשרות להימנע מהסלמה, אך ברור לכל שהפערים בין הצדדים בכלל הנושאים, ובעיקר הגרעין, עמוקים מאוד, ושטהרן לא נכונה להגמיש עמדות.
*
מעבר לחוסר היכולת להעריך את טראמפ, מעורר גם נתניהו חששות כבדים בעולם הערבי. מתקפותיו החריפות נגד יריבים מבית, שימושו בכלים חסרי תקדים, כמו דחיקת ראש השב"כ לפעולה נגד ח"כים ערבים בניסיון לערער על תוצאות הבחירות, גל הדה-לגיטימציה נגד הציבור הערבי, וההכרזות בדבר צורך להיערך לבידוד מדיני ומצור כלכלי ברוח "סופר-ספרטה", נקלטות בעולם כולו, ובפרט במזרח התיכון, ומעוררות דאגה עמוקה מאפשרות שנתניהו יחתור לקדם מתקפה בעת הנוכחית, תוך שיבוש המגעים הפוליטיים והניסיונות המקודמים להרכיב ממשלה.
ברקע מצטברים איומים חמורים הרבה יותר, הן לגבי האמצעים שבוחנת ישראל והן לגבי התגובות ששוקלת איראן. בהקשר הזה מדווח בתקשורת העולמית כי ישראל פנתה לאמריקאים בבקשה לבחון שימוש בנשק גרעיני לצורך נטרול המתקן בהר המכוש והתריעה כי איראן נערכת להגיב באמצעות נשק כימי על תקיפה; ושטהרן נערכת לתקיפות נגד יעדים מערביים, בפרט באירופה (כשברקע גל התרעות על הטמנת פצצות במטוסים שנעים ביבשת, שגרם לנחיתות חירום רבות בימים האחרונים).
השילוב בין שני "ברווזים צולעים", מנהיגים חבולים פוליטית ומלאי זעם וכמיהות לשיקום אגו ושיפוץ דימוים בראי ההיסטוריה, עלול להיות נפיץ בכל הנוגע להסלמה באזור. בהקשר הזה נדרש לזכור כי העימות האחרון (מבצע "שאגת הארי") הסתיים מבלי שהמשטר האיסלאמי קרס או איבד את יכולתיו הגרעיניות, ולמעשה כאשר הצמרת בטהרן הפכה קיצונית יותר נוכח חיזוק הדומיננטיות של משמרות המהפכה בה, יצרה משבר גלובלי דרמטי שלא היה קיים לפני כן (התנועה בהורמוז), וכנראה שוקלת לפרוץ קדימה להשגת נשק גרעיני כדי להבטיח שרידות. בהקשר הזה מומלץ להטות אוזן להכרזת ראש עיריית טהרן השבוע שייתכן ומשקפת הלך רוח עמוק יותר במדינה: "לא חיפשנו להשיג פצצה גרעינית, אך האיומים החריגים מצד האויב יובילו לשינוי הדוקטרינה שלנו".
ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב
