ב-3 במרץ השנה שיחרר "מנגנון ביטחון המדינה" - ארגון המודיעין המרכזי של קטאר - הודעה מאוד לא שגרתית. לפי הפרסום, הארגון לכד רשת ריגול מסועפת של איראן, שפעלה בתוך קטאר. מדובר באירוע דרמטי: לפי הפרסומים, המודיעין הקטארי הצליח לחשוף שני תאי ריגול נפרדים. שבעה מהעצורים, כך עלה מחקירותיהם, עסקו באיסוף מודיעין על מתקנים צבאיים במדינה, ובראשם אל-עודייד, הבסיס הענק של חיל האוויר האמריקאי, ולמעשה המאחז הצבאי האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון. מלבד זאת, כך לפי הפרסומים, הם גם עקבו אחרי מתקנים אסטרטגיים נוספים, כולל כאלה המשמשים לפעילות של ארגוני מודיעין זרים. שלושה עצורים איראנים נוספים קיבלו מטהרן משימה אחרת: להפעיל כטב"מים למשימות חבלה. ברשות העצורים התגלו נשק, חומרי חבלה וציוד צבאי שהוברח לקטאר.
בצמרת קטאר התלבטו ארוכות אם לחשוף את הסיפור. האופציה להשתיק הכל ולשלוח את הסוכנים האיראנים בחשאי בחזרה לביתם, עמדה על הפרק. קטאר בכלל, וקהילת המודיעין שלה בפרט, רוקדות טנגו עדין מול השכנה מצפון: מצד אחד, לא להרגיז יותר מדי את האיראנים, שעוצמתם הצבאית גדולה לאין שיעור מזו של קטאר. אבל מצד שני, דוחא לא רוצה להיראות כרופסת ומתבטלת בפני טהרן. בסוף, מי שהכריע בעניין היה שליט קטאר בעצמו, שייח' תמים בן חמד אל-ת'אני, שפסק לטובת הפרסום. בצעד חריג מאוד, הקטארים אף הדגישו כי הנחקרים הודו שהרשת הופעלה על ידי משמרות המהפכה האיראניים, כלומר האשם הוטל על ראש הנחש עצמו.
גלריה
המודיעין של קטאר
(צילום: oneinchpunch/Shutterstock, TSViPhoto/Shutterstock, Q world/Shutterstock, imageBROKER.com/Shutterstock)
הקטארים לא שולפים מהמותן, וכמעט כל צעד שלהם מדוד ומחושב. אז מה גרם למודיעין שלהם לצאת כך לפתע מהארון העמוק שבו הוא פועל, ועוד להאשים בפומבי את טהרן בצורה כה בוטה? כנראה ששילוב של כמה סיבות. אחת מהן היא שמתקפות הטילים של איראן, כולל אלו שנורו לעבר שדה התעופה בדוחא, ציירו את קטאר כחלשה. קטאר, שמנסה לבנות לעצמה תדמית של מתווכת-על בינלאומית, לא יכולה להרשות לעצמה להיראות חלשה. איש לא פונה למתווך שיורים עליו טילים.
אבל כנראה שהסיבה העיקרית היא שרשת הריגול האיראנית שמה לה למטרה את הבסיס האמריקאי אל-עודייד, שחשיבותו מבחינת וושינגטון עצומה, ומבחינת טהרן, סכנתו עצומה לא פחות. הקטארים רואים בבסיס הזה נכס אסטרטגי מול איראן, ולכידת הרשת והפרסום שלה היו איתות ישר לטהרן: Don't. תוציאו את האמריקאים מהמשוואה.
לא בטוח שבטהרן, שכבר שיגרה גם לעבר הבסיס הזה כמה פעמים טילים, התרגשו יותר מדי מהצעד של דוחא. אבל האירוע המז'ורי הזה, שבישראל לא זכה ליותר מדי כותרות, גם העניק הצצה לפעילות של זרוע סודית שכמעט לא עוסקים בה: המודיעין של קטאר.
המודיעין הקטארי, על כל ענפיו, אינו מוזכר בנשימה אחת עם ארגוני הביון המובילים בעולם - הסי.איי.אי האמריקאי, המוסד הישראלי, הבה.אן.דה הגרמני, הדי.ג'י.אס.אי הצרפתי, האמ.אס.אס הסיני שכנראה מפעיל את רשת הריגול הדיגיטלית האדירה בעולם, או האס.וי.אר הרוסי, הידוע לשמצה באכזריותו. אין לו יכולות מבצעיות כמו של המוסד או הסי.איי.אי, גם לא מחלקות סייבר שמג'נגלות לתועלתן פטה-בייטים של מידע כמו של הסינים או הרוסים, ובטח שלא את ההדר הדיפלומטי שיש לגרמנים או לצרפתים. אבל יש לו משאב יקר אחד, כמעט בלתי מוגבל:
כסף. והרבה ממנו.
לפי ההערכות של גורמים בין–מערביים, הקטארים כמעט שאינם מפעילים לוחמי מודיעין משלהם (כמו הלוחמים של יחידת "קיסריה" במוסד, למשל), אלא "רוכשים" סוכנים ממדינות העולם הערבי שיבצעו עבורם משימות ריגול ואיסוף של מידע מודיעיני. כסף, כך מבהירים לסוכנים, הוא לא הבעיה
× × ×
בשלוש השנים האחרונות, הציבור הישראלי התוודע לא מעט לפעילות של קטאר בזירה הבינלאומית, לרוב על דרך השלילה. אם זה כמתווכת שלא ממש הוכיחה את עצמה במו"מ לשחרור החטופים, או כמדינה ששילמה לבכירים בלשכת נתניהו, ועכשיו, להבדיל, למדינה שמככבת או בפרשת שוחד בחירות או במבצע תודעה של לשכת רה"מ לביטול תוצאות הבחירות - תלוי את מי שואלים ואיך תסתיים החקירה. כך או כך, קל לשכוח שבקטאר בסך הכל כ-350 אלף אזרחים, ואוכלוסיית המדינה כולה מונה כ-3.3 מיליון איש בלבד, עם רוב מוחלט לעובדים זרים. למרות זאת, הקטארים הצליחו להקים קהילת מודיעין מורכבת למדי.
המודיעין הקטארי מורכב משלושה ארגונים מרכזיים ועוד שניים קטנים יותר. הארגון הראשון והמרכזי הוא ג'יהאז אמן אל-דאולה, "מנגנון ביטחון המדינה". השירות הוקם ב-2004 כחיבור בין שני ארגונים שפעלו בקטאר בעבר: המוחבראת, שהיה אחראי על ביטחון פנים; ואל-מבאחית, שהיה אחראי בעיקר על חקירות בנושאים כמו ריגול. הארגון כפוף מנהלתית למשרד הפנים, אף שהוא נשלט מלשכת האמיר הכל-יכול, והדבר אף מגובה בחוק הקטארי. האמיר הוא שמינה גם את ראש המנגנון הנוכחי, חלפן אל-כעבי, כשקודמו בתפקיד, עבדאללה אל-חולייפי, הוקפץ לתפקיד מנהל לשכת האמיר. אל-חולייפי, אגב, קיבל באוגוסט 2024 את "מדליית ג'ורג' טנט" מראש הסי.איי.אי. זאת כאות לשיתוף הפעולה המודיעיני בין הארצות. אחד המקורות אמר לאתר החדשות "אקסיוס" כי אחת הסיבות העיקריות שהמדליה הוענקה לו הייתה המאמץ לשחרור החטופים מעזה. מסתבר שלפחות מבחינת הסי.איי.אי, המודיעין של קטאר מילא תפקיד מפתח במו"מ הרגיש הזה.
בכל שעה נתונה, שני נציגים של המודיעין הקטארי שעברו הכשרה מיוחדת נמצאים באולפני אל–ג'זירה ובחדרי המערכת, ומשגיחים על האינטרסים. על פי עדויות, הם גם מעבירים הנחיות למנהלי הערוץ, ולעיתים אף מתקשרים בעצמם לכתבים כדי לעדכן אותם בדף המסרים של דוחא
ארגון הביון השני הוא המינהלת של המודיעין הצבאי של קטאר, מעין מקבילה לאמ"ן הישראלי. המודיעין הצבאי עוסק באיסוף ובהערכת מודיעין טקטי ואסטרטגי צבאי, ופחות בעניינים אחרים כמו פוליטיקה או כלכלה בין-לאומית. הוא מתרכז בעיקר באיראן ובחות'ים בתימן, שני האיומים הצבאיים העיקריים כרגע של קטאר. זה גוף לא גדול, ובראשו מוצב קצין בדרגה המקבילה בישראל לתת-אלוף - כיום זהו חאלד אל-נועיימי - שמדווח גם הוא ישירות לאמיר.
הגוף השלישי, שאפילו מוכר פחות מהשניים הקודמים, נקרא "לחוויה", ובתרגום חופשי "האחים שלי" או "האחווה שלי". מדובר בכוח עילית ביטחוני-צבאי, שגם הוא כפוף מינהלתית למשרד הפנים, אבל מופעל מלשכת האמיר. זוהי הזרוע הביצועית להגנה על המשטר, אבטחת אישים, דיכוי מהומות ולביצוע משימות מיוחדות בעלות אופי מודיעיני-משטרתי. ל"לחוויה" (לא להתבלבל עם מועדון הכדורגל הקטארי שקיבל את אותו שם) יש כוחות סער, צלפים, פירוק פצצות ולוט"ר, כשהמשימה המרכזית שלו היא לאתר ולדכא כל ניסיון לערער על המשטר. למרות החשאיות הרבה שאופפת אותו, ל"לחוויה" יש גם כוח שיטור גלוי שמגיע בניידות גלויות צבועות באדום בוהק עם סמל הארגון. שום קטארי או תושב זר לא ירצה להתעורר בבוקר ולגלות ניידת אדומה כזו ליד ביתו.
סמל ה"לחוואייה"
בראש ה"לחוויה" עומד שייח' חליפה בן חמד אל-תאני, אחיו של אמיר קטאר, שמכהן גם כשר הפנים. כך משיג האמיר שליטה מוחלטת על כל זרועות המודיעין שלו: גם ראש מנגנון ביטחון המדינה וגם מפקד מינהלת המודיעין הצבאי נבחרו ממשפחות מקורבות מאוד לאמיר, ועל הכוח השלישי, ה"לחוויה", מפקד אחיו.
חוץ משלושת הארגונים הללו, יש עוד שני ארגוני ביון קטנים יותר שחשובים פחות במדרג ההיררכיה של דוחא. האחד עוסק בסייבר, כפוף רשמית לראש הממשלה, ומעסיק בעיקר קטארים צעירים שנשלחים ללימודים בחו"ל, חוזרים וזוכים למשכורות גבוהות במיוחד, גם במושגים קטאריים. השני עוסק במודיעין כלכלי. שניהם, כמובן, עונים להוראות המגיעות מלשכת האמיר.
× × ×
כל המערך המסועף הזה לא נועד ממש ליצור מבצעי מודיעין מסמרי שיער בעומק שטח האויב. התסריטאים של "האמריקאים", "סוסים איטיים" ו"הסוכנות" יכולים לדלג על ביקור ההשראה בדוחא. ג'יימס בונד של המפרץ הפרסי לא גר כאן. הקטארים פשוט עובדים אחרת: הנשק העיקרי שלהם הוא הכסף.
אפשר לראות את זה כבר במתחם המפואר שממנו פועלים מנגנון ביטחון המדינה וה"לחוויה". המפקדות של שני הארגונים שוכנות במתחם משרד הפנים שבאזור ואדי אל-סייל בדוחא. כל המתחם סגור לנציגים זרים, גם ממדינות שנחשבות לידידות קרובות של קטאר, כולל מדינות אירופה וכולל ישראל. איל ציר כהן, שכיהן 19 שנה בשב"כ ועוד 17 שנים במוסד, מספר השבוע כי ביקר בקטאר פעמים רבות, כולל במסגרת המו"מ לשחרור החטופים מעזה - ומעולם לא הורשה להיכנס למקום. סאלם, גולה קטארי שנטש משרה בכירה מאוד בארצו והיגר לאירופה, מספר ל"7 ימים" כי "האמיר לא נותן גישה לזרים, אלא אם הוסמכו לכך. הוא סומך בעיקר על הקטארים וחושש מהדלפות מידע. בניין המודיעין נחשב לקודש הקודשים. העבודה מתבצעת שם בשקט ובסדר מופתי, ועם זאת ניכר החשש מ'הפתעות רעות' מכיוונה של איראן. גם סעודיה נמצאת על הכוונת כמקור לדאגה מודיעינית. חוששים שתתלקח מלחמה, בעידוד אמריקאי, בין ריאד לטהרן, כשקטאר נמצאת באמצע".
ד"ר יואל גוז'נסקי, מומחה למדינות המפרץ: "הקשר עם המודיעין הקטארי לא סימפטי לישראל, אבל גופי המודיעין אצלנו העריכו כי חשוב לשמור עליו. זה לא ארגון מודיעין גדול, אבל יש לו הרבה משאבים, והם מנצלים את המשאבים הכספיים להעביר נאמנויות ולמבצעי השפעה"
סאלם, שמכיר היטב גם את מערכת הביטחון של קטאר אומר כי המודיעין שלה נבנה מראש ובכוונה בשיטה ריכוזית מאוד, ומעליו מפקחים האמיר תמים וצוות יועציו הבכירים. מכיוון שאין להם ידע וניסיון רבים, האמריקאים והטורקים מדריכים אותם.
לפי ההערכות של גורמים בין-מערביים, הקטארים כמעט שאינם מפעילים לוחמי מודיעין משלהם (כמו הלוחמים של יחידת "קיסריה" במוסד, למשל), אלא "רוכשים" סוכנים ממדינות העולם הערבי שיבצעו עבורם משימות ריגול ואיסוף של מידע מודיעיני. כסף, כך מבהירים לסוכנים, הוא לא הבעיה. בכירים ברשויות המודיעין האמריקאיות מציינים כי "אנחנו נוטים להאמין שאין סוכנים ממוצא קטארי שעוסקים במשימות ריגול". לפי הסבריהם, מדובר בגוף מודיעיני קטן שמספר המועסקים בו לא ידוע, שממלא משימות עיקריות: שמירה על מוסדות השלטון ויציבות המשטר, מעקב אחרי ניסיונות של ארגוני טרור (כמו אל-קאעידה) לחדור למדינה, ומעקב אחרי עובדים זרים ואזרחים קטארים, כדי "שלא יתפתו בידי גורמי מודיעין זרים".
וכך, בעוד מדינות אחרות נשענות על מבצעי ביון, טכנולוגיות ריגול וקשרים דיפלומטיים חשאיים, המודיעין הקטארי נשען בעיקר על ממון. האסטרטגיה הזו לא שונה משאר מדיניות החוץ הקטארית: דוחא קונה השפעה, אם באמצעות תרומות אדירות למוסדות חינוך ואחרים, אם באמצעות אירועים גלובליים כמו המונדיאל ב-2022, ואם באמצעות מבצעי השפעה של יח"צ ותדמית, כמו זה שהופעל - נדגיש: במסלול אזרחי, דרך החברה של הלוביסט של היהודי-אמריקאי ג'יי פוטליק - מתוך לשכת נתניהו.
המודיעין בקטאר פועל בשיטות דומות, ומעורב בקניית השפעה באמצעות תמיכה כלכלית, בעיקר במדינות ערביות שזקוקות נואשות לכסף מדוחא - כמו ירדן, סוריה, לבנון ואפילו מצרים, שמצויה בעימות עם קטאר. השב"כ חושד כי הניסיון להשפיע לכאורה על הבחירות בישראל היה חלק מטקטיקה זו: שלם כסף, קבל השפעה. אבל בינתיים, כך נראה, הראיות לכך קלושות מאוד. איש המודיעין הישראלי לשעבר ציר כהן, כאמור בעל ניסיון רב במארג הקשרים הרגיש מול קטאר, מסופק מאוד אם החשדות הללו יתאמתו. להערכתו, אם אכן יימצאו ראיות לשוחד בחירות - שביל הכסף לא יוביל לדוחא, אלא למשפחות פשע מהמגזר. "אלה יכולות להזרים כסף שחור ומעטפות כסף", אומר ציר כהן. "הכסף השחור מופקד בחו"ל ומתגלגל בחזרה, כשהמגזר הערבי מקבל דחיפה מבחוץ".
כך או כך, קטאר מכחישה נמרצות כל ניסיון להתערב בבחירות בישראל. "אלה האשמות מגוחכות, ואנחנו לא נהיה השעיר לעזאזל לכישלונות של הפוליטיקאים הישראלים", אמר דובר משרד החוץ הקטארי, ד"ר מאג'ד אל-אנסרי. עוד הוא הוסיף כי "האזכור החוזר ונשנה של קטאר ברטוריקה של הבחירות בישראל חושף אובססיה מוגזמת (מצד ישראל) למדינתנו בקרב דמויות פוליטיות כחלק מקמפיין דיסאינפורמציה חדש, שמטרתו לגרור את שמה של קטאר אל תוך היריבויות הפנימיות בישראל". זו הכחשה חד-משמעית ונמרצת, ובמונחים קטאריים, אפילו בוטה.
גורם מודיעיני ישראלי מספר כי "הבכירים הישראלים נהגו לקפוץ לעיר הבירה דוחא, מקיימים פגישות עם גורמי הממשל המקומי ובשלב מסוים היו מגיעים רכבים אמריקאיים ולוקחים אותנו לבסיס האמריקאי אל–עודייד. מכאן", הוא מוסיף בעוקצנות, "יש תצפית טובה על איראן"
× × ×
ההתבטאות החריפה הזו של ד"ר אל-אנסרי היא פרק נוסף ביחסים המורכבים בין המודיעין הקטארי לבין קהילת המודיעין הישראלית. ראשי המוסד הקודמים, דדי ברנע ויוסי כהן, שמרו על אפיק תקשורת פתוח מול דוחא כולל ביקורים חשאיים יותר או פחות בחצי האי. האינטרס המשותף היה ברור: איראן היא האיום המרכזי הן על ישראל והן על קטאר. גורם מודיעיני ישראלי מספר כי "הבכירים הישראלים נהגו לקפוץ לעיר הבירה דוחא, מקיימים פגישות עם גורמי הממשל המקומי ובשלב מסוים היו מגיעים רכבים אמריקאיים ולוקחים אותנו לבסיס אל-עודייד. מכאן", הוא מוסיף בעוקצנות, "יש תצפית טובה על איראן".
ציר כהן, שנכח בכמה מהפגישות האלו, מאשר: "כן, דיברנו איתם גם על איראן, בהרחבה".
ומה למדת מזה?
"מצטיירת תמונה של יחסי אהבה-שנאה בין דוחא לטהרן. הם זקוקים לה כבעלת ברית, אבל יש חשש שהאיראנים יפעלו בחצר האחורית שלהם, כמו שהם יודעים ונוהגים לעשות, בעיקר בעניינים של ריגול נגדי".
אז איפה ישראל נכנסת לתמונה?
"אנחנו באנו להודיע למקבילינו הקטארים, תקשיבו, זה המכנה המשותף בינינו, ואנחנו יכולים לעזור לכם כשאיראן פוגעת באינטרסים שלכם".
הצמרת הקטארית בביקור בבסיס האמריקאי אל-עודייד
(צילום: Qatari Defense Ministry/Handout/Anadolu Agency/Getty Images)
אבל לא רק איראן הייתה הסיבה לשת"פ של ישראל עם המודיעין הקטארי. סיבה נוספת הייתה הרבה יותר קרובה גיאוגרפית: עזה. קטאר כידוע שימשה כערוץ המרכזי למגעים של ישראל עם חמאס בשנים שלפני 7 באוקטובר. כשצריך, דרכה הועברו מסרים משני הצדדים, בעיקר באמצעות השליח הקטארי המיוחד, מוחמד אל-עמאדי. זו הסיבה שקטאר הפכה לכתובת הנוחה ביותר כאשר נתניהו אימץ את האסטרטגיה להעביר דרכה כספים לחמאס. אף שמהר מאוד המודיעין הישראלי גילה - למורת רוחה של דוחא - כי חלקים גדולים מהכספים הללו זולגים בסופו של דבר לזרוע הצבאית של חמאס, העברות הכספים נמשכו.
זה לא היה ערוץ העברת הכספים היחיד לעזה: קטאר העבירה בדרכים נוספות תמיכה כלכלית לחמאס. חלק מהכספים הללו, כך חשף רונן ברגמן, הועברו לעזה כסוג של פרוטקשן לאיראן בכלל ולכוח אלקודס בפרט. ה"דיל" היה כזה: הקטארים יעבירו לחמאס כספים, שהאיראנים ידעו כי הם מחזקים אותו גם צבאית. בתמורה, האיראנים ימתנו את המעורבות של כוח אלקודס - ארגון המתמחה בערעור משטרים - בתוך קטאר. במודיעין הישראלי ידעו את זה, המידע הועבר לראש הממשלה, אבל הוא החליט להמשיך בכל זאת את העברת הכספים באמצעות הערוץ הקטארי.
עכשיו ההתפתחות המדאיגה, מבחינת ישראל, היא ההתקרבות בין דוחא לאנקרה. "צריך לשים לב לשיתופי הפעולה והתיאום האסטרטגי בין המודיעין של קטאר לבין המודיעין של טורקיה", מדגיש ד"ר אריאל אדמוני, עמית מחקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, שמתמחה בקטאר. "נציגי ארגוני המודיעין בשתי המדינות ערכו ביקורים משותפים בסומליה ובבנגלדש, ומעבירים מידע מודיעיני לסוריה. והכי חשוב, ההנהגה של ארגון חמאס עברה לטורקיה. הם מוצאים שם שפה משותפת, ויש תחושה שנמאסו על הקטארים". זה, אגב, לא חדשות טובות עבור ישראל.
× × ×
למודיעין הקטארי יש עוד כלי נשק רב-עוצמה בארסנל: אל-ג'זירה. הערוץ אמנם נאסר לשידור בישראל (ובמרוצת השנים גם בתשע מדינות ערביות), אבל נותר פופולרי מאוד במזרח התיכון, ובעל השפעה גדולה גם במדינות מערביות. המעורבות של השלטון בו היא גלויה. בתחילת החודש ציין הערוץ באירוע מפואר 30 שנה לפתיחת שידוריו. האמיר ישב שם בשורה הראשונה, ולצידו בן משפחתו, חמד בן ת'אמר אל-ת'אני, שאחראי על השידורים מאז היום של הקמת הערוץ, ומנכ"ל אל-ג'זירה, שייח' נאסר בן פייסל אל-ת'אני, גם הוא, איך לא, קרוב משפחה של האמיר.
האמיר תמים בן חמד אל-ת'אני
(צילום: Benoit Tessier/Reuters)
מה שקצת פחות ידוע הוא הקשר העמוק של המודיעין הקטארי לערוץ. כל כתב, עורך ובעלי תפקידים אחרים עוברים בדיקה מיוחדת של המודיעין הקטארי, כדי לוודא שהם "מיושרים". במהלך המלחמה בעזה אף סוכלו על ידי ישראל כמה אנשי אל-ג'זירה, שבצה"ל מצאו כי עסקו באותה עת גם בפעילות טרור. ואאל א-דחדוח, למשל, ראש המשרד של אל-ג'זירה בעזה, מוזעק לעיתים למשרד המודיעין הקטארי למסור הערכות מצב. בנו, חאמזה, שהועסק גם הוא כעיתונאי, נהרג בעזה בינואר 2024. בצה"ל אומרים כי חאמזה היה פעיל של הג'יהאד האיסלאמי.
אבל השימוש העיקרי של המודיעין הקטארי באל-גז'ירה הוא לצורך השפעה. יש שיאמרו כי כל הערוץ הזה הוא מבצע השפעה אחד מתמשך בן 30 שנה. לכן, המודיעין הקטארי מחזיק נוכחות קבועה, 24/7 באולפנים: בכל שעה נתונה, שני נציגים של המודיעין שעברו הכשרה מיוחדת נמצאים באולפנים ובחדרי המערכת, ומשגיחים על האינטרסים. על פי עדויות, הם גם מעבירים הנחיות למנהלי הערוץ, ולעיתים אף מתקשרים בעצמם לכתבים כדי להזהיר אותם מפני "סיפורים בעייתיים" ולעדכן אותם בדף המסרים של דוחא. לא כל המדינות אוהבות את הסימביוזה הזו, ומשרדי אל-ג'זירה נסגרו במצרים, סעודיה, ירדן, מרוקו, בחריין ובמדינות נוספות, חלקן כאמור אסרו כליל על שידורו – אבל זה לא מפריע לערוץ להמשיך וליהנות מפופולריות עצומה. כאמור, במהלך המלחמה - כשהערוץ החריף את הביקורת נגד ישראל - שידורי הערוץ בארץ נאסרו כליל. מצד שני, לאורך שנים ארוכות, אל-ג'זירה היה הערוץ הערבי היחידי שהעלה בכירים ישראלים לשידור, והעביר מסרים ישראליים למדינות ערב.
אז מה קרה? הקטארים לא אהבו כנראה שמרבית הקרדיט על שחרור החטופים ניתן כאן לטראמפ, וגם ההפצצה בדוחא בספטמבר 2025 - הניסיון הכושל של ישראל לחסל בבת אחת מספר מנהיגי חמאס ובראשם ח'ליל אל-חיה - הסיג את היחסים לאחור. בדוחא גם מאוד לא אהבו את העיסוק בפרשת קטארגייט, וכאמור בשבועות האחרונים גם לא את חקירת החשדות לכאורה לשוחד בחירות. אז דף המסרים עודכן, והטון האנטי-ישראלי באל-ג'זירה הוחרף. עם זאת, מקורות הבקיאים בנושא טוענים כי המודיעין הקטארי והישראלי עדיין משתפים פעולה בנושאים החשובים, כי עם כל הכבוד לעלבון בדוחא - כל עוד טהרן עדיין מאיימת עליה, הטנגו העדין יימשך. "גופי המודיעין קרובים מאוד", אומר ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר וראש תחום המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי ועמית-שותף במכון המזרח התיכון בוושינגטון. ד"ר גוז'נסקי מזכיר כי בשנתיים שבהן התנהל המו"מ לשחרור החטופים, אנשי המודיעין בקטאר ישבו פה עם עמיתיהם מהמוסד, ולהפך. "זה קשר לא סימפטי לישראל, אבל גופי המודיעין אצלנו העריכו כי חשוב לשמור עליו. זה לא ארגון מודיעין גדול, אבל יש לו הרבה משאבים, והם מנצלים את המשאבים הכספיים להעביר נאמנויות ולמבצעי השפעה".
מרכז השידור של אלג'זירה בדוחא
(צילום: Benjamin Lowy/Getty Images)
ואיך הקטארים רואים אותנו?
"מדינה בעייתית שעושה להם שירות גדול. הם לא רוצים עוד מלחמה ועושים מאמץ תיווך גדול לבלימתה. הסיבה העיקרית היא שהם פשוט פוחדים מאיראן".
