פיצוץ רימון הרסס ניתץ את שפת המדרגה החמישית בכניסה לקונדיטוריה. זו העדות הפיזית היחידה שנותרה במקום לזוועה שהתרחשה כאן בשבת האחרונה, בפתח בית העסק של משפחת עאלם מכפר מנדא. בית מאפה לעוגות ומיני מתוקים עם מוניטין של כמה עשרות שנים שיש לו לקוחות נאמנים שבאו לקנות כאן עם הוריהם ועתה הם עצמם כבר מבוגרים וממשיכים לקנות כאן עוגות וממתקים לנכדיהם. לינא קאסם זידאן הייתה לקוחה כזו. בת כפר מנדא שבגליל התחתון שהתחתנה לפני 32 שנה עם זיאד קאסם מדלית אל-כרמל, ולמרות שעזבה את הכפר, הולידה חמישה ילדים, בנתה לעצמה חיים במקום אחר, שמרה אמונים למאפייה הקטנה הזו.
זו מועצה מקומית של 24 אלף תושבים המוקפת באדמה שספגה את הגשמים הראשונים ונצבעה כבר בצבעים של טבע רענן. יושבת בקצה המערבי של בקעת בית נטופה המרהיבה, עיקר פרנסתה ממסחר ער. חנויות בגדים, שמלות לכלות וחליפות לחתנים, שטיחים, מרכולים וירקניות, מוצרי חשמל ושטיחים, מסעדות ובתי מאפה. הכל תמצאו כאן. כ-60-70 אלף ישראלים פוקדים בכל חודש את הכפר הזה, בעיקר בסופי שבוע, ופוקקים את רחובותיו הצרים.
כיכר המעיין בטבורו של היישוב היא העמוסה ביותר. 20 דקות, אמרו לנו תושבים, לוקח להקיף אותה בשבת עם הרכב ולהזדחל לכיוון היציאה החוצה מהכפר אל כביש 784. בכיכר הזו נמצאת הקונדיטוריה. אחמד קאסם, אחיו של זיאד, בעלה של לינא, אומר שיום לפני האירוע נסעה גיסתו אל הקונדיטוריה מביתה שבכרמל כדי להזמין עוגת יומולדת לנכדתה ארין בת השנתיים. יש מספיק קונדיטוריות בדלית אל-כרמל ובעוספיא, אבל כאמור, לינא שמרה אמונים למקום שבו גדלה. לדבריו היא העבירה להם תמונה של הנכדה כדי שישימו על העוגה, הזמינה נרות ובלונים, "ואמרו לה להגיע למחרת, בשבת, אחרי 13:00, לקחת את העוגה".
ראש המועצה עלי זידאן
ראש המועצה עלי זידאן
ראש המועצה עלי זידאן
(צילום: גדי קבלו)
זה רשומון של שגרה מסויטת, אלימה ורצחנית. דוח לקוני מזירת רצח, המבוסס על עדי ראייה וקרובי משפחה. דמיינו מה היה קורה אם אירוע כזה היה מתרחש בליבה של העיר או היישוב שבהם אתם גרים. נניח אם רימון רסס היה נזרק על בית עסק בשוק מחנה יהודה בירושלים בשיא העומס בצהרי חמישי וקוטל עוברת אורח תמימה, או חלילה בשוק תלפיות בחיפה או ברחוב נחלת בנימין ההומה בתל-אביב. מה הייתה תגובתו של ראש הממשלה, כיצד היה מגיב השר לביטחון לאומי, מה הייתה הנחייתו למשטרה, כיצד האירוע היה מסוקר.
זידאן היא הנרצחת ה-200 בחברה הערבית מתחילת השנה. מאז נוספו עוד שלושה נרצחים לרשימה, נכון ליום חמישי בצהריים. מילה לא שמענו מראש ממשלת המעבר והשר האחראי. מי שמחפש הסבר לאחוזי ההצבעה הגבוהים בחברה הערבית בבחירות האחרונות, יכול היה למצוא אותו בשבת האחרונה בכיכר המעיין בכפר מנדא.
מוחמד חוש, בעל בית הקלייה סלמאן הנמצא מעברה השני של הכיכר, אומר שלפתע החריד את החנות שלו פיצוץ עז. "כאילו נפל כאן טיל", הוא מסביר. "הכיכר הייתה מלאה וגם החנות שלי. באינסטינקט התכופפתי ואז הרמתי את הראש, הסתכלתי החוצה וראיתי עשן. הייתי שם", הוא מצביע אל פנים החנות, "איפה שהתבלינים. היו בחנות נשים עם ילדים קטנים שצעקו ובכו והייתי צריך להרגיע אותם. לא רחוק מהכיכר, אולי 40 מטר, יש בית ספר יסודי. בשבת אצלנו זה יום לימודים קצר. הילדים סיימו ללמוד זמן קצר לפני שנזרק הרימון. במזל אף ילד לא נפגע".
הגיס אחמד זידאן: "שלא תבין, גם לנו כהורים יש אחריות לחינוך, אבל הורים לא יכולים לחנך לבד. אנחנו רוצים משטרה שתעשה סדר. חאלס, אנחנו לא יכולים לחיות ככה"
לא רחוק מבית הקלייה, גם כן על הכיכר, במסעדת מנדלאוי, הסועדים נתקפו בהלה וירדו מתחת לשולחנות. "במלחמה היו מעל הראש שלנו יירוטים ונפלו שברים של טילים בסביבה, אבל שום פיצוץ לא היה דומה לזה ששמענו כאן בשבת", אומר הבעלים נזיה מנדלאוי. המלצר עלי מספר שבדיוק הגיע עם מגש גדול מלא סלטים לאחד השולחנות כשנשמע הפיצוץ: "המסעדה הייתה מלאה. אנשים התחילו לצרוח. הייתה פה משפחה מחנתון שקמה ורצה החוצה. גם אני רצתי החוצה. שמתי את המגש עם הסלטים על השולחן ורצתי עם חבר שלי עבד, גם הוא מלצר במסעדה, לראות אם אפשר לעזור לאישה שנפגעה. היא שכבה על הכביש. הייתה פצועה במצב קשה מאוד".
חברה תחת מתקפה
לפני ארבע שנים בדיוק, בנובמבר 2022, באתי לכפר מנדא לדבר עם ראש המועצה המקומית, עלי זידאן. ממשלת השינוי בראשות בנט ולפיד בדיוק נפלה בסיוע חברי כנסת ערבים שהצביעו נגדה. זידאן היה אחד מראשי הרשויות בחברה הערבית שדחף ועודד את רע"מ להצטרף לקואליציית השינוי. נפילת הממשלה ההיא הייתה עבורו אכזבה מרה. "יותר מדי שנים בוזבזו על ישיבה בצד", אמר באותה פגישה, "הערבים בישראל צריכים להיות שותפים בכל ממשלה ובכל קואליציה, חוץ מעם בן גביר וסמוטריץ'. זה הקו האדום. איתם אסור לשבת. הם מפיצים שנאה והתלהמות נגד ערבים". יותר מ-1,000 ערבים אזרחי מדינת ישראל נרצחו מאז אותה פגישה. לינא, שנרצחה בשבת, הייתה קרובת משפחתו. אמה היא בת דודתו ואביה הוא בן דודו.
אחמד (מימין) וחאלד זידאן, גיסיה של לינא קאסם זידאן שנרצחה
אחמד (מימין) וחאלד זידאן, גיסיה של לינא קאסם זידאן שנרצחה
אחמד (מימין) וחאלד זידאן, גיסיה של לינא קאסם זידאן שנרצחה
(צילום: גדי קבלו)
לא רק הביטחון האישי של הערבים הישראלים קרס תחת הממשלה היוצאת. הייתה גם המתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר והמלחמה הארוכה שבאה בעקבותיה. והיו גם בחירות בחודש שעבר שהסתיימו עם 19 מנדטים למפלגות הערביות. השבוע נשמע ראש המועצה זידאן נחרץ יותר בצורך של הערבים להיות חלק מהממשלה הבאה: "זו הייתה טעות איומה לפרק את הממשלה הקודמת. זה גרם נזק אדיר לחברה הערבית ולמדינת ישראל כולה. האזרחים הערבים במדינה עברו ארבע שנים קשות ביותר. בנוסף לאימת המלחמה, האזעקות, נפילות הטילים, המחסור במיגון, במקלטים וממ"דים, כל תוכניות הפיתוח לחברה הערבית קוצצו או הוקפאו. זכויות האדם הבסיסיות שלנו הותקפו תחת הממשלה הזו ‑ חופש הביטוי, לגיטימיות ההצבעה שלנו. תשאל כל ערבי במדינה, אין אחד שלא יגיד שהוא לא חי היום בתחושה של דיכוי, קיפוח וניכור.
"כראש רשות מקומית לא הייתה לי אוזן קשבת באף משרד ממשלתי. זה חוסר אונים שקשה לי לתאר. חוסר אונים ברמה האישית וחוסר אונים מול התושבים. לא ייתכן שכל חודש מחדש אני צריך לשבור את הראש איך לשלם משכורות לעובדי הרשות ומאיפה נביא כסף לפינוי האשפה. ואנחנו רשות עם יותר מ-80 אחוזי גבייה של ארנונה. כל זה בגלל שקוצצו לנו מענקים או שמענקים שהיו אמורים להגיע פשוט לא הגיעו. בממשלה היו גורמים שרק חיפשו לפגוע בחברה הערבית והתפארו בזה. 500 מיליון שקל העבירה מאי גולן מהמשרד לשוויון חברתי למשטרה ולשב"כ. זה כסף שהיה אמור ללכת לפרויקטים חברתיים וחינוכיים בחברה הערבית והוא נעלם. פנינו לראש הממשלה, שאמור להיות ראש הממשלה של כולם, אבל הוא לא ענה. במקום זה הוא רק הסית נגדנו. תראה מה קרה עם הפשיעה. לאן הידרדרנו תחת הממשלה הזו? תראה מה קרה אצלנו בכפר לאור יום בשעת צהריים של יום שבת, בשיא העומס והפקקים. מה אתה מבין מזה, אה? תגיד אתה, מה אתה מבין מזה?".
שהמדינה לא נמצאת פה בכפר. "זה אובדן שליטה מוחלט. העבריינים לא דופקים חשבון. לא למדינה, לא לחוק, לא למשטרה, לאף אחד. אנחנו מרחב אקס-מדינתי. לכן חשוב לנו כל כך להיות חלק מקואליציה שתשנה את המצב. זה חיוני לנו כמו אוויר לנשימה, ממש קריטי. בשביל זה יצאנו בהמונינו להצביע. אסור לנו ולחברה הישראלית לפספס את ההזדמנות הזו".
מי בעל הבית?
מצלמות האבטחה של בית העסק הסמוך תיעדו את האירוע. לינא בדיוק יצאה מהקונדיטוריה עם קרטון העוגה בידה. זיאד בעלה חיכה לה במכונית עם הפנים מערבה, לכיוון מסעדת מנדלאוי. הנה היא פונה לצידו הימני של רכב המשפחה כשבדיוק מגיע רכבם של הרוצחים ומראת הצד שלו פוגעת בה ומפילה את העוגה מידיה. בסרטון נראה דבר מה נזרק מהרכב לכיוון הקונדיטוריה, מעל ראשה של לינא, ואז מתרחש הפיצוץ ולינא נופלת. היא נפצעה מרסיס שפגע בעורק ראשי ומתה בתוך זמן קצר.
הרוצחים פתחו בנסיעה מהירה כדי להימלט מהמקום אולם בשל העומס בכביש החלו נוסעים רוורס. עוברי אורח ניסו למנוע מהם לברוח, אחד זרק אבן גדולה על השמשה הקדמית שלהם, אחר משטח עץ, אולם בסופו של דבר הם הצליחו לחמוק ולצאת מהכפר. כשעה אחר כך דיווחה המשטרה שעצרה ארבעה חשודים לאחר מרדף ותפסה את הרכב, אולם נכון ליום שלישי השבוע שניים מהחשודים שוחררו.
הכיכר בכפר מנדא
הכיכר בכפר מנדא
הכיכר בכפר מנדא
(צילום: גדי קבלו)
יכולנו לרחרח לגבי נסיבות זריקת הרימון. יש בכפר מי שמדברים על ניסיון לסחיטת דמי חסות. דווח גם שעשרה ימים קודם אירע מקרה דומה כשנזרק רימון באותו מקום. אחרים טוענים שהרימון בכלל לא כוון לקונדיטוריה אלא לשכנים וכי מדובר בכלל בסכסוך בין עבריינים.
מוחמד חוש מבית הקלייה השכן אומר שהרקע בכלל לא צריך לעניין את התושבים הנורמטיביים: "מי שזרקו את הרימון רצו להעביר מסר שהם לא מפחדים מאף אחד ושום דבר לא יעצור אותם. נבוא לאור יום, לא משנה שיש ילדים ונשים ברחוב, ועוברי אורח תמימים שיכולים להיפגע. כלום לא יעצור אותנו. הם כן היו דופקים חשבון אם היו יודעים שיש משטרה ברחובות, שיש מי ששומר על החוק. אבל אין חוק אצלנו ברחובות. הנורמה היא הפשע. זריקת רימונים וירי הפכו לעסק משגשג. אם אתה מקבל 20 אלף שקל כדי לזרוק רימון, זה לא עסק? לצעירים בני 15-16 אתה משלם על עבודה כזו 500 שקל וזו השקעה שאין כמוה בשום עסק אחר. ה-500 שקל האלה מכניסים לך 300-400 אלף שקל מפרוטקשן, יעני כסף מסחיטה".
עלא מוסא מספר שאנשים נורמטיביים בחברה הערבית התחילו להתחמש כדי לשמור על עצמם: "איך אומר בן גביר, 'נשק מציל חיים'? אין מדינה, אז כל אחד ישמור על עצמו"
מה שמדהים הוא איך אנשים מתאספים סביבך כדי לדבר על הפחד ברחובות הכפר שלהם. הייאוש וחוסר האונים דוחקים את החשש להיפגע מהעבריינים. אחד סיפר שהוא מוריד את הראש אינסטינקטיבית בכל פעם שאופנוע חולף לידו, "כי בדרך כלל אלו שיורים באים על אופנוע". עלא מוסא, בן דוד של בעלי הקונדיטוריה, מספר שאנשים נורמטיביים במגזר התחילו להתחמש כדי לשמור על עצמם: "איך אומר בן גביר, 'נשק מציל חיים'? אז זה מה שעושים אצלנו. אנשים אומרים 'אין מדינה, אין משטרה, כל אחד שישמור על עצמו'. תחת ממשלת בן גביר המדינה התנערה מהביטחון של הציבור הערבי. אנחנו לומדים באוניברסיטה, עובדים בבתי חולים ובשירות הציבורי, רופאים, עורכי דין, מורים, אחיות, סוחרים, בעלי עסקים עצמאיים, כולנו משלמים מסים, אבל לא מקבלים את המינימום של המינימום, שזה להרגיש בטוחים בבית שלנו, ברחובות שלנו. בן גביר, השר שאחראי על המשטרה והחוק, נכנס לכפרים ערביים וצועק כמו אבו עלי 'אני בעל הבית, אני בעל הבית'. לא ראיתי שהוא הלך לבת-ים ודפק שם על החזה 'אני בעל הבית, אני בעל הבית'".
לא רוצים את הקול שלנו
אחרי כפר מנדא נסענו לאוהל האבלים שהוצב בחצר ביתה של המנוחה בדלית אל-כרמל. בת 51 הייתה זידאן בהירצחה. הסתלקותה הפתאומית מהעולם במוות אכזרי כל כך הותירה את משפחתה המומה ושבורת לב. הבנים בילאל, מוחמד, מאמון ויאזן ישבו בחצר וקיבלו מנחמים. בת הזקונים אייאת, נערה בת 15, ישבה בתוך הבית מוקפת בקרובי משפחה. שני הנכדים הקטנים ישנו. זיאד האלמן, שנפצע בפניו ובידו השמאלית מרסיסי פיצוץ הרימון, נסע בדיוק לביקורת בבית החולים.
תחילה שתקנו. מה יש לומר על מוות מיותר כל כך, נפשע, תוצאה של מציאות חיים אלימה שכמותה יש רק במדינות מסוכסכות הנשלטות בידי קרטלים וכנופיות. חאלד, אחיו הגדול של זיאד, אמר שמדובר ב"נטו אירוע טרור. כל המטרה של מי שעשה את זה הייתה להטיל אימה ופחד על הסביבה. זו ההגדרה של טרור".
מוחמד חוש
מוחמד חוש
מוחמד חוש
(צילום: גדי קבלו)
מוחמד חוש: "זריקת רימונים וירי הפכו לעסק משגשג. לבני 15 אתה משלם 500 שקל וזו השקעה שאין כמוה. ה־500 שקל האלה מכניסים לך 300־400 אלף שקל מפרוטקשן"
אח אחר, אחמד, מתערב בשיחה: "אותי לא מעניין הסכסוך שם בכפר מנדא. אותי מעניין שגיסתי, אשתו של אחי, הלכה לשווא ללא עוול בכפה. היא לא עשתה רע לאף אחד. עוברת אורח תמימה, זה כל מה שהיא הייתה. זה כל כך כואב לנו, אתה לא יודע כמה. במקום לחגוג יומולדת לנכדה שלה, אנחנו מתאבלים עליה".
חאלד: "יש חבר כנסת שקוראים לו אלמוג כהן, לדעתי הוא מהליכוד, שהטיח אתמול בח"כ אימאן ח'טיב מרע"מ לגבי הרצח של גיסתנו 'מי הרג אותה? ערבים הורגים ערבים. מה אתם מאשימים אותנו, מה זו אשמתנו?'. תגיד לנו אתה, מה זה הדבר הזה? איך אנחנו אמורים להרגיש כשמדברים ככה עלינו? למה לפני 20 שנה לא הרגנו ככה אחד את השני, אה? למה לפני חמש או שש שנים לא היו כל כך הרבה נרצחים בחברה הערבית בישראל? מי נתן לפשיעה להשתולל ככה, אנחנו? לנו האזרחים יש סמכות לפעול נגד עבריינים? זה לא אחריות של המדינה לאכוף את החוק שלה, את המרות שלה? מה, אנחנו חיים בטריטוריה שיש בה ממשלה שלא אחראית על כלום?".
שתינו קפה מר. "תראה איך לא מקבלים את הקול שלנו", אמר אחמד. "איך מפקפקים בהצבעה שלנו, מטילים בה ספק, מטילים בנו ספק. זה באמת מטורף. לא רוצים לקבל את הקול שלנו אבל לקחת מאיתנו תקציבים כדי להקים מאחזים בשטחים זה בסדר. אנחנו צריכים ממשלה שיהיה לה אכפת מאיתנו. ושלא תבין, גם לנו כהורים יש אחריות לחינוך הדור הבא. 34 שנה הייתי מורה בחיפה. אימנתי במחלקת הנוער של מכבי חיפה והיום אני עובד כמחנך ומורה בנוער של בני סכנין. אני לא מסיר מעצמנו אחריות על החינוך. אבל הורים לא יכולים לחנך לבד. צריך מסגרות לילדים, צריך פרויקטים בתחום הספורט שיתפסו את הנוער בגילאי 13-14, צריך תקציבים למועדוני נוער, לחוגים. אנחנו לא נגד המדינה, אנחנו חלק מהמדינה. אנחנו רוצים לחיות בה בשלום, בביטחון, בכבוד. אנחנו רוצים משטרה שתעשה סדר וממשלה שתגיד למשטרה לעשות סדר. חלאס, אנחנו לא יכולים לחיות יותר עם כל הרציחות האלו".
כמה שעות אחרי שנפרדנו נשמעו יריות בדלית אל-כרמל. לנרצח ה-202 מתחילת השנה קראו עלם ג'ליל מנצור, בן 22, תושב עוספיא. מותו נקבע בזירה על ידי צוותי רפואה שהגיעו למקום. באירוע נפצעו שני גברים נוספים מעוספיא, שניהם פונו לבית חולים בחיפה במצב בינוני.