פארק וושינגטון בניו-יורק, מעט לאחר 7 באוקטובר. אדם אדלמן יושב ליד שולחן בעמדה קטנה שהקים, עם כיפה ומדי נבחרת ישראל במזחלות קרח, ועוסק בהסברה למען המדינה. תומך חמאס שעובר במקום מקלל, מניף כיסא ומנסה לתקוף אותו. אבל דברים מהסוג הזה רק מדרבנים את אדלמן.
ההופעה של הנבחרת באולימפיאדת החורף במילאנו-קורטינה, שהסתיימה השבוע בפארסה כואבת, הייתה פרויקט החיים של אדלמן ולכן הוא מעדיף לראות את הצד החיובי, עצם ההשתתפות, מאשר את אקורד הסיום הצורם והאנטישמיות הצורבת – פיזית ותקשורתית – שהוא וחבריו חוו.
אחרי הכל, מקבוצה שכמעט התפרקה אחרי שמרבית חבריה גויסו למילואים ב-7 באוקטובר, הוא יצר נבחרת אולימפית הכוללת אמריקאי עם לב יהודי ענק, אלוף אתלטיקה חרדי, ספורטאי דרוזי מסור וצעירים עם רגליים זריזות שלא היו מגיעים לאולימפיאדה בדרך אחרת. ועל המזחלת מתנוסס בגאון הפסוק: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי" (בראשית כ"ח, ט"ז).
בניגוד למשחקי הקיץ האולימפיים, להלן "האולימפיאדה", שבהם ישראל הצליחה עם השנים להתבסס ולהתחיל לגרוף מדליות – עד לשיא של שבע כאלה בפריז 2024 – משחקי החורף הם עדיין בגדר "העיקר ההשתתפות" עבור המשלחת כחול-לבן.
קשה לבוא בטענות במקרה הזה – התנאים בארץ לא מאפשרים פעילות ספורט חורפית אפילו בחודשים המוגדרים כחורף, ולענפי הקרח אין זירה או מתקנים ייעודיים, כך שכל האימונים והפעילויות מתקיימים בארצות-הברית ובאירופה. בהתאם, ישראל גם מתבססת במידה רבה על יבוא של ספורטאים יהודים שהתמקצעו במולדתם ומייצגים אותנו. כך, למשל, כללה המשלחת הישראלית לאיטליה את האחים גולשי הסקי מהונגריה, נועה וברני סולוש, המחליקה האמנותית מריה סניוק שצמחה ברוסיה וגולש מזחלת הסקלטון ג'ארד "הסילון היהודי" פיירסטון, עורך דין ממיאמי.
5 צפייה בגלריה
עומדים (מימין): עומר כץ, איתמר שפרינץ וארד פרואסה. יושבים (מימין): אורי זיסמן ואדם אדלמן
(צילום: יובל חן)
והייתה גם – לראשונה בתולדות ישראל – נבחרת שייצגה אותנו. למרבה הצער, בהיעדר הישגים ספורטיביים בולטים בתחרויות שבהן השתתפו ספורטאי המשלחת (סולוש היה המצטיין באופן יחסי, עם המקום ה-26 במקצה הסלאלום), היא תפסה את הכותרות בזכות אירוע מביך מאוד.
הפארסה של פוארסה
נבחרת המזחלות (בובסליי) הישראלית השיגה את הקריטריון לאולימפיאדת החורף ממש ברגע האחרון, לפני סגירת הרשימה הבינלאומית, אחרי שעמדה בראש רשימת ההמתנה וקיבלה כרטיס שהתפנה. מראש היה ברור כי מבחינה ספורטיבית מדובר בנבחרת החלשה בתחרות, אך עצם הייצוג בענף שמעולם לא נראה בו סמל המגן דוד היה הדבר החשוב באמת.
26 נבחרות יצאו במורד המגלשה, כל אחת בתורה. צרפת, אוסטריה וטרינידד וטובגו נפסלו, ואחרי יום התחרויות הראשון ישראל דורגה במקום ה-23 – אחרונה מבין אלו שנותרו. ליום התחרויות השני, שבו גם הסתיימה האולימפיאדה אחרי מעט יותר משבועיים של ספורט קפוא, הנבחרת שלנו כבר לא הופיעה, לאחר שאחד מחבריה התוודה בפני ראשי המשלחת כי הצהיר על פציעה שלא הייתה, כדי לאפשר שיתוף של הספורטאי המחליף שהגיע איתה לאיטליה.
מקבוצה שכמעט התפרקה אחרי שמרבית חבריה גויסו למילואים ב–7 באוקטובר, נוצרה נבחרת הכוללת אמריקאי עם לב יהודי ענק, אלוף אתלטיקה חרדי וספורטאי דרוזי
לטובת הישראלים בתולי השלג, הסבר קצר: בתחרות הרביעיות חברי הנבחרת רצים במהירות לאורך כ-50 מטר כשהם דוחפים את המזחלת (מה שמוביל אתלטים רבים לעבור לענף הזה), ואז מזנקים לתוכה בסנכרון מושלם כדי לא לאבד מהירות. הנהג, הספורטאי היושב מקדימה, חייב לבחור בעזרת מערכת היגוי מיוחדת בזוויות המדויקות כדי להימנע מהאטה שתפגע בזמן הסופי ולייצר מהירות מקסימלית שיכולה להגיע ל-150 קמ"ש.
במזחלת יש מקום רק לארבעה ספורטאים, והמחליף – במקרה שלנו וארד פוארסה מכפר מע'אר – נמצא שם רק למקרה חירום. חשוב לציין כי בענף הזה מקובל לפעמים, בהסכמה שבשתיקה, לייצר כביכול מקרי חירום שיאפשרו את שיתוף הספורטאי המחליף, ונבחרות מכל העולם נוהגות כך. רק שברוב המקרים זה לא יוצא החוצה.
לכן, מתוך ידיעה שהתוצאות ממילא לא אמורות להשתפר באופן ניכר ביום השני, וכדי לאפשר גם לפוארסה – חייל צה"ל בעברו - לחוות את האולימפיאדה (הדרוזי הראשון במשלחת אולימפית ישראלית), הודיע אחד מחברי הנבחרת שאינו כשיר והגיש מסמך רפואי. אלא שלפי הדיווחים הספורטאי התוודה שהיה בריא לחלוטין והמהלך תוכנן מראש. ראשי המשלחת החליטו שהנבחרת לא תמשיך להתחרות, מבלי להעביר את המידע לוועד האולימפי הבינלאומי שהיה מעניש אותה בעצמו.
למחרת חשיפת הפרשה, חברי הנבחרת לא הורידו את הראש, ובהודעה באינסטגרם כתבו: "לכל המעריצים והאוהדים שלנו, בהתחשב בכך שהמיקום שלנו לפני הכניסה למקצה האחרון היה פחות או יותר ידוע מראש, היה לנו חשוב יותר לתת למחליף שלנו הזדמנות להתחרות באולימפיאדה. הנסיבות שבהן ניסינו לבצע את החילוף לא עומדות בדרישות, ופרשנו מהמקצה. אנחנו מצטערים על כך שהמשחקים לא הסתיימו עבורנו כמו שרצינו, אבל גאים בהיסטוריה שעשינו, בכך שייצגנו את ישראל ופתחנו דלת לייצוג ישראלי בענף לשנים הבאות. זו לא רק נבחרת - זו משפחה".
וזו אכן משפחה מיוחדת עם קשר חלקי עד בלתי קיים לענפי החורף: המאמן איתמר שפרינץ (23) הוא סגן אלוף ישראל בהרמת משקולות; פוארסה (30) היה שחקן נבחרת ישראל בראגבי, וכבר שבע שנים מתחרה במזחלות; עומר כץ (25) היה אצן מצטיין שעבר לקרח וללימודי הנדסת חשמל; אורי זיסמן (25) היה קופץ במוט מוביל בתחרויות בישראל; ומנחם מנדל חן (26) הוא אלוף ישראל הנוכחי בזריקת דיסקוס והדיפת כדור ברזל, חרדי החובש כיפה שחורה. הספורט בנשמה של כולם, גם החלום האולימפי, והם הבינו שמגלשת קרח ענקית היא הדרך להגשים אותו.
בענף המזחלות מקובל לפעמים לייצר מקרי חירום כביכול שיאפשרו את שיתוף הספורטאי המחליף. נבחרות מכל העולם נוהגות כך, רק שלרוב זה לא יוצא החוצה
אבל כל זה לא היה קורה בלי הנהג של הנבחרת, תרתי משמע, אדם "הפטיש היהודי" אדלמן (34) ממסצ'וסטס, משוגע לדבר שראה בדמיונו נבחרת בובסליי ישראלית ועשה הכל כדי להקים אותה. ההגעה למילאנו-קורטינה הייתה פנטזיה פרועה ובלתי אפשרית שהוא הצליח להגשים, כשעל ראשו כיפה עם הטבעות האולימפיות.
הקשר המיוחד שלו לישראל החל בגיל 15, כשרץ למקלט בבהלה במהלך ביקור בארץ, שיצא במקרה על מלחמת לבנון השנייה. בראיון ל"ידיעות אחרונות" בעבר סיפר כי זה היה רגע ששינה את חייו. הוא שיחק הוקי קרח בקולג' והצליח עם הקבוצה של MIT (שבנתה את פעילותה סביבו כדי שלא יצטרך להתאמן או להתחרות בשבת), עסק גם בפיתוח גוף, אבל החליט לקדם את ישראל דרך הספורט בצורה אחרת: מזחלות.
ברגע שהג'וק הזה נכנס, אי-אפשר היה להוציא אותו. אחרי הקולג' (תואר בהנדסת מכונות), אדלמן לימד את עצמו לגלוש במזחלת יחיד, צפה מדי יום 12 שעות בגלישה ביוטיוב, שמע מהמומחים שאין לו שום סיכוי להתקדם בתחום אחרי שראו אותו על המגלשה – ועדיין לא עזב.
הוא סיפר לאתר היהודי "AISH" כי בתחרות הראשונה שלו, אחד הספורטאים האחרים לעג לו מאחורי גבו ואמר שהוא כל כך גרוע שאין ספק שיפרוש במהירות. זה היה ב-2014. ארבע שנים אחר כך, כשבדרך הוא עוזב את עבודתו כמנהל מוצר בענקית התוכנה "אורקל", הוא השיג כנגד כל הסיכויים כרטיס לאולימפיאדת החורף בפיונגצ'אנג. אדלמן, שקיבל אזרחות ישראלית, הפך לנציג הראשון שלנו אי פעם בענף המזחלות (סיים במקום ה-28 מתוך 30).
החיים של אדלמן סובבים סביב הטיסה במורד מגלשת הקרח. הוא עוסק בגיוס כספים למען פעילות הנבחרת, שאותה הקים אחרי ההצלחה האישית, ומוביל אותה למחנות אימונים בחו"ל. בתקופה מסוימת אפילו עבד כנהג אובר במנהטן, כדי שיוכל להתקיים בזמן שהוא מעורר מודעות ובונה שלד לענף.
"קשה מאוד לתאר את המסע הזה כי הוא בעיקר לא טיפוסי", תיאר בראיון לפני הטיסה המיוחלת לאיטליה. "12 שנים חיפשתי תשובה איך תגיע ההצלחה בספורט הזה. הייתי צריך לא רק הרבה כסף, אלא גם עזרה בתשתיות. לא היה כלום. ראיתי בזה הרבה יותר מהתמכרות, ממש עבודה כל יום מהבוקר עד הלילה.
"בימים הראשונים לקחתי את זה אישי, הרגשתי שצוחקים על ישראל. המדינה הזאת יכולה לעשות כל דבר, מה יש להם?! הרבה אנשים חשבו שנבחרת ישראלית היא משהו בלתי אפשרי, ואני בעצמי הרגשתי לפעמים שזה לא יקרה. היום אני מחכה כבר שיראו אותנו גולשים ויבינו שזאת לא בדיחה".
צלב קרס על הוואן
למרבה הצער, הרעש ליווה את נבחרת המזחלת מהרגע הראשון ועד לאחרון. ממש לפני שיצאו למשחקים האולימפיים נפרץ חדרם של כמה מחברי הנבחרת במחנה האימונים בפראג והושחת, ונגנבו ממנו דרכון ופריטים בשווי אלפי דולרים. וגם במהלך התחרות הם לא רוו נחת, כשנתקלו שוב ושוב באנטישמיות ואנטי-ישראליות.
אדלמן וחן – שבהיעדר אוכל כשר חיו במהלך המשחקים על פיצה "לא איכותית" כהגדרתם והרבה סלמון מעושן – התחרו גם בתחרות הזוגות מעבר לתחרות הקבוצתית (סיימו במקום ה-26 והאחרון). במהלך אחד המקצים השדרן סטפן רנה מרשת השידור השווייצרית RTS חרג מגבולות הספורט עם נאום בוטה של שתי דקות, מותאם לאורך המקצה ונראה ככזה שנכתב מראש לאירוע, בו אמר בין השאר: "אדלמן מגדיר עצמו כציוני בכל נפשו. הוא פירסם ברשתות החברתיות מספר פוסטים התומכים ברצח העם בעזה. הוא תיאר זאת כמלחמה הכי צודקת מבחינה מוסרית בהיסטוריה. הדבר מעלה שאלות בנוגע להשתתפות שלו במשחקים".
הרשת השווייצרית מיהרה להעלים את הדברים, אך הוסיפה בהודעתה כי "המידע היה עובדתי, אך בשל אורכו וההקשר שבו הובא החלטנו להסיר את הקטע מהאתר".
מאוחר יותר במשחקים, כשהנבחרת עמדה להתחרות, נשמעה בטעות ברשת האיטלקית RAI שיחה פנימית ובה בקשה למפיקים להימנע משידור המקצה של ישראל. ברשת נאלצו להתנצל פומבית.
אחרי המתקפה של השדר השווייצרי ענה אדלמן בציוץ: "אנחנו קבוצה של ישראלים גאים שהגיעו לבמה האולימפית. לא הגענו בזכות תוכנית מסודרת, אלא בזכות חלום, נחישות וגאווה בלתי מתפשרת במה שאנחנו מייצגים. עבדנו יחד למען מטרה מדהימה ועשינו את זה בגדול, בגלל שזה מה שישראלים עושים. בהקשר הזה, אני לא חושב שאפשר לצפות בפרשנות הזו ולייחס לה חשיבות כלשהי".
ל"פוקס ניוז" הוא סיפר: "באימונים באירופה מלונות דחו אותנו בגלל שאנחנו יהודים. אחד הספורטאים קרא לנו 'רוצחי תינוקות'. ציירו צלב קרס על הוואן שלנו".
השבוע, אחרי שהאבק המושלג שליווה את אולימפיאדת החורף התחיל לשקוע, אדלמן, שסירב להתייחס לפרשת הפציעה שלא הייתה, אמר ל"ידיעות אחרונות": "התמודדנו עם אנטישמיות מהיום הראשון באולימפיאדה. זה קרה כמעט מדי יום, מאחר שאנחנו לובשים את מדי הנבחרת כל הזמן, מהחולצות שעליהן כתוב 'ציוני וגאה' למגיני דוד עצומים על כל הציוד שלנו. אנחנו גאים להיות נבחרת ישראל ואין לנו כוונה להתנצל על כך.
5 צפייה בגלריה
על המזחלת מתנוסס בגאון הפסוק: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי" (בראשית כ"ח, ט"ז)
(צילום: הוועד האולימפי)
"ציונים? נכון. תומכים בחיילים שלנו? תהיו בטוחים בזה. אנחנו ישראלים בטירוף. הם חושבים שזה עלבון, אבל זה לא. זו הזהות שלנו ואנחנו גאים בה. זו המשמעות של להיות ישראל ויהודי. התשובה היחידה היא להיות מנצח, לא קורבן".
למרות שהתוצאות...
"הנבחרת עשתה עבודה מדהימה. המיקום שלנו, לצד השגת מהירות השיא במהלך המקטע, שהייתה התשיעית בטיבה במהלך התחרות – זו בהחלט הופעה היסטורית".
אולי כל המסע הזה של אדם, וארד וחבריהם הסתיים בטעם חמוץ, אבל ממילא, כולו כרוך במאבק ובהחמצות קטנות – כמו העובדה שאת תוצאת הכניסה לאולימפיאדת החורף בבייג'ינג לפני ארבע שנים הנבחרת פיספסה ב-0.01 שניות. הם מעדיפים לא להסתכל על הנקודות האלה, אלא על המכלול. כמו שאדלמן התייצב בפומבי להתגאות בשירות הצבאי של פוארסה, כך החברים עשו הכל כדי שכולם יוכלו להשתתף. והם לא מתחרטים על שום דבר.
