מרכז קנדי המפואר בוושינגטון די.סי כבר ראה כמה אירועים רבי-רושם. האולם העצום, עם מרפסות הצפייה האלגנטיות בצדדיו, איכלס בשנים האחרונות כמה וכמה טקסים בהשתתפות האנשים המפורסמים בעולם. בערב של 5 בדצמבר 2025 נדחסו אליו כמה מאות פונקציונרים ומקורבים, לטובת הגרלת הבתים למונדיאל 2026, אבל האמת היא שזה הרגיש כאילו ההגרלה הייתה רק תירוץ לטקס האמיתי.
ה-Main Event הלא-רשמי של הערב כלל את נשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו, שהתכבד להעניק לדונלד טראמפ את הפרס היוקרתי שהומצא רק כמה שבועות קודם לכן: פרס פיפ"א לשלום. בכך, שני האישים יכלו להתמסר לתחביב הגדול ביותר שלהם: הראשון לנהל טקס נוצץ ומלוקק, והשני לקבל כבוד ומחמאות.
לפי הגרסה הרשמית של ארגון הכדורגל העולמי, פרס פיפ"א לשלום מוענק ל"אישים המסייעים לאחד אנשים בשלום באמצעות מחויבות בלתי מתפשרת ופעולות מיוחדות".
אם תשאלו את טראמפ, זה בדיוק מה שהוא עשה בעזה, כמו גם בפינות אחרות של העולם כמו קונגו, הודו ופקיסטן. אבל דונלד שלנו הוא לא אדם שמחכה למחמאות אם הוא יכול להתניע אותן בעצמו, ולכן נאום "הזכייה" שלו כלל פירוט של כל הישגי השלום שלו בעשרת החודשים מאז שנבחר מחדש לנשיא. כשזה קרה, בינואר 2025, אינפנטינו היה שם על המדשאה של הבית הלבן, ומאז השניים מקפידים להיפגש לא מעט. על הבמה ההיא, במרכז קנדי בוושינגטון, הם ללא ספק נראו כמו הפאוור-קאפל הכי טבעי של השנים האחרונות.
פאסט פורוורד למרץ 2026, אינפנטינו בטח רוצה לחנוק את עצמו עם המדליה שהעניק לנשיא הססגוני. האדם הראשון בעולם שקיבל ממנו את פרס פיפ"א לשלום הספיק מאז לחטוף את נשיא ונצואלה, לפתוח במלחמה נגד איראן ולחסל את השליט שלה, ובאופן כללי להסתכסך עם חצי עולם. שזאת בעיה, כי חצי עולם זה בערך מספר המדינות שאמורות לשחק כדורגל באמריקה בעוד שלושה חודשים.
וזה לא שלפני כן היו חסרות לאמריקה בעיות עם המונדיאל הזה, כן?
הבעיה עם איראן
הנה משהו ששר המלחמה, או יו"ר המטות המשולבים, או הרמטכ"ל האמריקאי, בטח לא לקחו בחשבון בשבת של 28 בפברואר: נבחרת הכדורגל של איראן אמורה לשחק בקיץ הקרוב שלוש פעמים על אדמת ארצות-הברית. פעמיים בלוס-אנג'לס, ופעם אחת בסיאטל נגד נבחרת מצרים, למקרה שחסרה לכם פה עוד פיקנטריה גיאופוליטית.
זה לא לקח הרבה יותר מ-24 שעות מאז תחילת המלחמה בין ארצות-הברית וישראל לאיראן, לפני שעכברי הכדורגל מסביב לעולם החלו לתהות לגבי העניין הזה. לאינפנטינו ושאר החליפות בפיפ"א זה בטח לא לקח הרבה יותר מ-24 שניות, אבל הם נאלצו לחכות כמעט שבוע עד ההתייחסות הראשונה של ארצות-הברית לבעיה האיראנית, בהקשר של הכדורגל.
ב-4 במרץ התראיין טראמפ ל"פוליטיקו" והבהיר שאיראן היא כעת מדינה מובסת שמתקיימת על אדים, אבל גם שלא ממש אכפת לו שהנבחרת הלאומית שלהם תשחק בגביע העולם. שעות לאחר מכן גם מנכ"ל התאחדות הכדורגל של ארצות-הברית טען שהוא תומך בהשתתפות של כל הנבחרות שהעפילו לטורניר. האיראנים מצידם, באמצעות יו״ר ההתאחדות מהדי תאג׳, אמרו עוד קודם לכן ש"יהיה מורכב לשחק בארצות-הברית במצב הנוכחי״, אבל מיד הסתייגו עם אמירה עמומה נוספת שלפיה הם בוחנים את הדברים ביחד עם פיפ"א.
כדי להבין עד כמה הדברים באמת מסובכים, דיברתי עם אורי לוי, מגיש הפודקאסט "שער למונדיאל" של כאן הסכתים בתאגיד השידור, ומומחה אמיתי לכדורגל בפינות המוארות פחות של העולם.
"כן, נכון לשבוע הראשון של המלחמה נבחרת איראן היא עדיין חלק מהמונדיאל", אורי מסביר, "אבל ברור שיש פה כאב ראש רציני מאוד עבור פיפ"א, בעיקר בגלל האפשרות שהסיפור הזה יתחיל דומינו מורכב ובעייתי מאוד".
רגע, אתה רואה מצב שהם בכל זאת מגיעים כרגיל למונדיאל בארצות-הברית, אפילו אם המלחמה נגמרת מחר?
"כמו שאני רואה את זה, יש בעצם שלושה תסריטים אפשריים: בתסריט הראשון המלחמה נגמרת ואחריה נשאר משטר אייתוללות מוחלש או משהו בסגנון, ונבחרת איראן כן מגיעה כרגיל. גם במקרה הזה עוד יהיו המון בלגנים והתעסקויות כי פתאום השחקן הזה לא יקבל ויזה לארצות-הברית, והשחקן ההוא כן יקבל, וכל מיני בירוקרטיות מהסוג הזה; בתסריט השני הם לא מגיעים, ואנחנו נכנסים לברדק שלם בקשר לזהות המחליפה. האם זאת תהיה עיראק, שתיאורטית עוד יכולה להעפיל למונדיאל אחרי משחק פלייאוף שמחכה לה, אבל אולי עכשיו תקבל כרטיס ישיר? אולי דווקא איחוד האמירויות שהפסידה בדרך לאותה עיראק, אבל בעצמה נמצאת כרגע בקלחת של המלחמה מול איראן? זאת חתיכת תסבוכת".
הקיצר, אין סיכוי לצאת טוב מהסיפור הזה?
"יש, התסריט השלישי. דמיין שעד המונדיאל המשטר שם מתחלף, והנבחרת שמגיעה היא כבר נבחרת של איראן החופשית. אתה קולט איזו תמיכה מדהימה הם יוכלו לקבל? קח בחשבון שהם משחקים פעמיים בלוס-אנג'לס, היכן שכבר עשרות שנים יש קהילה עצומה של יוצאי איראן. חוץ מזה שמקצועית מדובר בנבחרת ממש טובה, כן? זה ממש לא מופרך שהם מעפילים מהסיבוב הראשון במונדיאל, ואז לפי סידור המשחקים יש להם סיכוי ממש טוב לפגוש את נבחרת ארצות-הברית..."
די נו.
"כן-כן. הסלט פה הוא באמת עצום, ויש המון אופציות, אבל זה סיפור מדהים. ראיתי שטראמפ אמר שלא ממש אכפת לו אם נבחרת איראן תגיע או לא, אבל אני אומר לך שמאוד אכפת לו. בכלל, אנשים לא מבינים עד כמה הוא מושקע במונדיאל הזה, ועד כמה הוא מעורב בכל החלטה של הוועדה המארגנת. המונדיאל הכי גדול בהיסטוריה של גביעי העולם, על אדמת ארצות-הברית - זה הרי מתחבר לו להמון מהעקרונות של MAGA. מראש כדורגל נבחרות זה הכי לאומני שיש, אז ברור שהוא יעשה מזה מטעמים".
הבלגן עם הכרטיסים
בדיוק שבוע אחרי החגיגה של טראמפ ואינפנטינו בוושינגטון, חשפה פיפ"א את מחירי הכרטיסים הרשמיים למשחקים, משלב הבתים ועד לגמר באצטדיון מטלייף בניו-ג'רזי. עבור הרוב המכריע של אוהדי הכדורגל בעולם, ההכרזה הזאת הרגישה בערך כמו לקבל כדור לאזור רגיש כשאתה עומד בחומה לקראת בעיטה חופשית. מפה לשם התברר שבחלק מהמקרים, הכרטיסים יקרים פי חמישה מאלו שנמכרו לקראת המונדיאל בקטאר ב-2022.
נכון, חודשים קודם לכן פיפ"א הבטיחה שיהיו כרטיסים גם במחיר של 60 דולר, אבל התברר שבסכום הזה אוהדים יוכלו להכניס פחות מחצי גוף לתוך האצטדיון. למעשה, הכרטיסים הזולים ביותר, למשחקים הזניחים ביותר, אמורים להתחיל סביב ה-170 דולר. על פניו, לא סכום מטורלל מדי כדי לראות משחק בגביע העולם, שכבר עכשיו נתפס בתור הטורניר הכי מבוקש שהיה אי פעם, בין היתר בשל העובדה שהוא יהיה הריקוד האחרון של אגדות כמו לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. מצד שני, הנה הבעיה בתעריף של 170 דולר לכרטיס עבור המשחק בין סקוטלנד להאיטי, שאמור להתקיים ב-14/6: זה יוצא קצת יותר מהמשכורת החודשית הממוצעת בהאיטי.
ד"ר קובי ברדה, מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית: "שום דבר לא יקלקל לטראמפ את החגיגה. גם המונדיאל בארה"ב וגם האולימפיאדה של 2028 בלוס–אנג'לס נפלו בקדנציה האחרונה שלו. אם זה לא מספיק, אז באמצע המונדיאל יצוין יום העצמאות ה–250. הוא הולך להתייחס לזה כאילו לרגל האירוע הוא הביא את כל העולם אליו הביתה"
אבל זאת לא רק הבעיה של מדינות קטנות ועניות מקצה העולם. כמה ארגוני אוהדים גדולים, בעיקר מאירופה, כבר הודיעו שאת המונדיאל הזה הם כנראה יראו מהספה בבית. אני מדבר על צבאות אוהדים מיתולוגיים ושרופים של מדינות כמו אנגליה, צרפת וארגנטינה, שמקפידים לזוז עם הנבחרת הלאומית שלהם כבר עשרות שנים וצובעים טריבונות של מונדיאלים בכל פינה על הגלובוס.
אחת הסיבות לקפיצה הגדולה במחירי הכרטיסים נעוצה כנראה במודל התמחור שפיפ"א אימצה לראשונה לטורניר הזה. הם קוראים לזה "תמחור דינמי", והרעיון המרכזי הוא שהתעריפים יזוזו בהתאם לביקוש. כלומר, משחקים מעוררי עניין וביקוש יתומחרו מראש גבוה, ומחירם יזוז בטווח של דקות בהתאם לביקוש. המנגנון הזה מוכר יותר בהקשר של טיסות, חבילות נופש או מוצרים באתרי מסחר אלקטרוני כמו אמזון, אבל פחות בטורנירים גדולים כמו גביע העולם. ההסבר של פיפ"א למעבר שלהם לשיטת התמחור הזאת, הוא שהם פשוט מיישרים קו עם מה שנהוג בארצות-הברית, המארחת. במדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם, באמת מקובל מאוד שמידת הפופולריות שלך תתכתב עם המחיר שהקהל ייאלץ לשלם כדי לראות אותך, אבל זה לא כל כך עוזר לאוהדים שתיכננו להגיע מלונדון, בואנוס-איירס או אמסטרדם.
מי שכבר ניסה לעשות סיבוב פוליטי על סיפור הכרטיסים הוא כמובן זוהרן ממדאני, עוד לפני שנבחר לראשות עיריית ניו-יורק. האיש אשכרה דרש להקצות לפחות 15 אחוזים מהכרטיסים לטובת המקומיים בעיר, והכריז כי "אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם מתרחש בחצר האחורית שלנו, ורובם המכריע של תושבי ניו-יורק לא יוכלו לראות אותו". האירוניה היא שיוקר המחיה בתפוח הגדול, שהיה חלק עצום ממצע הבחירות שלו, הולך להיות בקיץ משהו שיורגש היטב גם אצל אנשים שמבקרים לראשונה בארצות-הברית. אם ביקרתם בצפון אמריקה בשנים האחרונות, אתם כבר יודעים שיוקר המחיה שם יכול להכניס לפרופורציה אפילו את הנעשה במרכז תל-אביב. בתי מלון, מסעדות ואטרקציות תיירותיות אחרות ממילא מתייקרים בזמנים של טורניר גדול, אבל כשנקודת הפתיחה לחצי ליטר מהחבית היא עשרה דולר מחוץ לאצטדיון (ולפחות כפול בתוכו), יש המון אנשים שייאלצו לבחור בין מונדיאל 2026 לבין חופשות משפחתיות עד 2030 בערך.
הביקורת על התנאים
למען ההגינות צריך לומר שלא היה אירוע ספורט אחד בסדר הגודל הזה בעשורים האחרונים שלא לווה באינספור בעיות, אתגרים ואפילו מחאות קשות מכיוונים שונים. רק לפני ארבע שנים, בקטאר, נאלצה פיפ"א להתמודד עם ביקורת עצומה על הבחירה לקיים טורניר במדינה עם אקלים קיצוני כל כך, שלא לדבר על סיפורי הזוועה לגבי מספר הפועלים הזרים שקיפחו את חייהם במהלך העבודות הקדחתניות להקמת האצטדיונים.
ארצות-הברית, כיאה לאומת ספורט נלהבת מאוד, אמנם לא הקימה במיוחד שום אצטדיון לטובת המונדיאל, אבל עדיין תצטרך לבצע כמה התאמות מורכבות כדי לקיים את הטורניר. בתור התחלה, יש את העניין עם הדשא. חלק עצום מהאצטדיונים בצפון אמריקה בכלל, וכאלה שישחקו עליהם במונדיאל בפרט, מכילים דשא סינתטי. עבור ענפי הספורט המובילים באמריקה שמשוחקים על דשא – בייסבול ופוטבול – זה לא באמת עניין, כי מדובר בענפים שמשוחקים באוויר. כלומר, השחקנים רצים על הדשא (או עומדים רוב הזמן, במקרה של בייסבול), אבל הכדור מתנהל באוויר. בכדורגל זה לא הסיפור, וכדורגלנים מרחבי העולם שכל חייהם שיחקו על דשא רגיל מתלוננים על הבדלים עצומים. כדי לפתור את העניין, כבר בשנה שעברה ניסו להניח שכבה של דשא רגיל על גבי השכבה הסינתטית בכמה מגרשים שיארחו את המונדיאל. הניסוי, איך לומר, לא בדיוק הוכתר בהצלחה. שחקנים מאירופה שהזדמן להם לנסות את הדשא "הכפול" בטורנירי הכנה שנערכו לאחרונה בארצות-הברית התלוננו על כך שהכדור קופץ בצורה שונה על המשטח הזה, ואפילו הזהירו שהדבר עלול להוביל לפציעות.
חוץ מזה יש גם את הסוגיה הבעייתית של שעות המשחקים, שנגזרת מהעובדה שעבור רוב אירופה והמזרח הרחוק, משחקים מסוימים ישוחקו בשעות שרלוונטיות רק למובטלים או לאנשים הסובלים מאינסומניה. טוב, ויש גם את הסיפור של מזג האוויר. חודש יוני בארצות-הברית, לפחות בחלק מהערים המארחות, יכול להיות חסר רחמים. לשחק ב-40 מעלות בלוס-אנג'לס, דאלאס או מקסיקו נשמע כמו מבוא להתייבשות, אם כי בניגוד לצופים השחקנים לפחות לא יצטרכו לשלם מחיר מופקע על מים להתרעננות. אה, ואם כבר הזכרנו את מקסיקו, שווה לציין את העובדה שמלחמות הסמים, שהגיעו לשיא חדש שם בפברואר האחרון, התרחשו בחלקן ליד האצטדיון בגוודלחארה, שאמור לארח ארבעה משחקים. אם כבר הזכרנו את המדינות שמארחות את הטורניר ביחד עם ארצות-הברית (מקסיקו וקנדה), צריך לומר שאת שתיהן טראמפ כבר הספיק לחרפן בתחילת הקדנציה הנוכחית שלו, עם כל סיפור הטלת המכסים, בערך שנה לפני שנכנס פומבית במדינות כמו ספרד ובריטניה שהיססו לשלב איתו כוחות עם תחילת המלחמה באיראן.
ד"ר קובי ברדה הוא אחד המומחים הגדולים והמעניינים ביותר להיסטוריה פוליטית אמריקאית, והוא גם הדובר הראשון של מינהלת הליגות בישראל, עד 2021. הוא אישית דווקא לא מתרשם יותר מדי מהעובדה שכמה מהמדינות שמשתתפות במונדיאל חטפו על הראש מטראמפ.
אורי לוי, מומחה לכדורגל ערבי ומזרח–תיכוני: "דמיין שעד המונדיאל המשטר שם מתחלף, ומגיעה נבחרת של איראן החופשית. אתה קולט איזו תמיכה מדהימה היא תקבל? הם משחקים פעמיים בלוס-אנג'לס, היכן שכבר עשרות שנים יש קהילה עצומה של יוצאי איראן. יש להם נבחרת טובה מאוד עם סיכוי גבוה לפגוש בדרך את נבחרת ארצות-הברית"
"עזוב אותך", הוא אומר לי בשיחת טלפון מאירופה שבה נתקע בשל מלחמת שאגת הארי, "שום דבר לא יקלקל לו את החגיגה הזאת. איכשהו יצא שגם המונדיאל בארצות-הברית וגם האולימפיאדה של 2028 בלוס-אנג'לס נפלו בקדנציה האחרונה שלו, וטראמפ הולך לנצל את זה עד הסוף. אם זה לא מספיק, אז 4 ביולי יוצא בערך באמצע המונדיאל, והשנה זה יום הולדת 250 לארצות-הברית, אז הוא הולך להתייחס לזה כאילו לרגל האירוע הוא הביא את כל העולם אליו הביתה, לאמריקה. תהיה בטוח שמופעי הפתיחה והסיום של הטורניר יהיו הכי גדולים ומרשימים שראית אי פעם בגביע העולם".
תגיד, זה לא קצת מוזר שהוא עף ככה על המונדיאל? הרי בהמון מובנים כדורגל בארצות-הברית עדיין נתפס כספורט של מהגרים, בעיקר לטינים.
"קודם כל, לא מספיק התייחסו לזה, אבל תדע לך שגברים לטינים הצביעו לטראמפ בבחירות האחרונות בשיעורים גבוהים בהרבה ממה שנוטים לחשוב. אבל תזכור שלפני הכל טראמפ הוא ביזנס-מן. הוא זיהה מאוד נכון את העובדה שכדורגל הוא ענף מאוד צומח בארצות-הברית מכל הבחינות, כולל כלכלית. המשכורות קפצו בצורה היסטרית בהשוואה למה שהיה רק לפני עשור, הפופולריות גדלה כל הזמן, יש הסכם שידורים עם Apple TV והמותג מתרחב. אם תנסה להקים עכשיו פרנצ'ייז (מועדון) חדש בליגה המקומית, תצטרך כנראה לגייס לטובת העניין יותר ממיליארד דולר. חוץ מזה, טראמפ גם מבין היטב עד כמה העם האמריקאי חולה ספורט. הוא יודע שזה לפעמים ממש מרכז ההוויה שלהם. שתבין, בנאום 'מצב האומה' האחרון שלו הוא הקדיש שש דקות שלמות כדי לדבר על ההופעה של נבחרת הוקי הקרח של ארצות-הברית באולימפיאדת החורף".
זה מעניין, כי אני מספיק מבוגר כדי לזכור איך חשבו שאמריקה תתאהב בכדורגל כבר אחרי המונדיאל הקודם שהיא אירחה, ב-1994.
"תראה, המונדיאל הקודם היה סוג של השקה של הענף בארצות-הברית. מעין חגיגה של כל העולם, שאמורה הייתה לגלות עוד שוק בצפון אמריקה. אבל האמריקאים יצאו מהטורניר ההוא כשהם עדיין לא לגמרי מבינים מה קרה שם. לכן, במשך שנים נראה היה שנבחרת הנשים המאוד מוצלחת שלהם היא היחידה שתפסה את הענף. אבל מאז התחלף עוד דור, ועכשיו זה סיפור אחר, ויש פה עוד משהו. במשך שנים ענפי הספורט המקצועני הכי פופולריים בארצות-הברית היו מאוד סטריליים. אנשים הלכו למשחקים והתעניינו יותר במה יש לאכול באצטדיון או איזה מרצ'נדייז אפשר לקנות שם. כדי למצוא תשוקה אמיתית לגבי ספורט או אווירה של קהל חם, היית צריך ללכת למשחקים של תיכונים או של קולג'ים. אבל הלכתי לא מזמן למשחק במיאמי, והייתה לי שם חוויית כדורגל מדהימה. ים של קהל, כולל אולטראס, עם זיקוקים ופירוטכניקה אחרי כל גול ובעיקר המון-המון תשוקה למשחק".
הסיוט עם האבטחה
העיר פוקסבורו במדינת מסצ'וסטס מונה פחות מ-20 אלף תושבים. זה אומר שאפילו בארצות-הברית מעט מאוד אנשים היו יודעים שהיא קיימת, אלמלא נמצא בשטחה אצטדיון ג'ילט. במשך ארבעה חודשים בשנה, מספטמבר ועד ינואר, האצטדיון שתכולתו כמעט 66 אלף מקומות מארח את משחקיה של ניו אינגלנד פטריוטס, קבוצת הפאר מליגת הפוטבול. בשאר הזמן הוא מארח את משחקיה של ניו אינגלנד רבולושן, קבוצת הכדורגל שבה משחקים כיום שני ישראלים, עילי פיינגולד ודור תורג'מן. בקיץ הקרוב האצטדיון הזה אמור לארח שבעה משחקים של המונדיאל, אבל נכון לאמצע מרץ קברניטי העיר הקטנה מסרבים עדיין לחתום על הרישיון הדרוש כדי שזה יקרה.
3 צפייה בגלריה
קברניטי העיר עוד מחכים לכסף. אצטדיון ג'ילט בפוקסבורו, מסצ‘וסטס
(VICTORIA AROCHO, ASSOCIATED PRESS)
הסיבה הרשמית היא שהעירייה עדיין לא קיבלה מהממשל האמריקאי את המימון הדרוש עבור הוצאות הלוגיסטיקה והאבטחה עבור קיום המשחקים. במפתיע או לא, גם הסיפור הזה משורשר אחורה אל סוגיות סבוכות יותר הקשורות בממשל טראמפ ובמדיניות שלו מאז שנבחר. מתברר שכבר בשנה שעברה הנשיא הנבחר חתם על צו המקצה 625 מיליון דולר מכספי הממשל לטובת אבטחה, בתוך האצטדיונים ומסביבם, לתקופת המונדיאל. רק שיש 11 ערים ברחבי ארצות-הברית שאמורות לארח משחקים בגביע העולם, ואף אחת מהן עדיין לא קיבלה סנט אחד מהתקציב הזה.
למה? כי מתברר שהתקציב מגיע מהמשרד לביטחון המולדת, שבימים אלו פעילותו מהווה מקור להתכסחויות רציניות בבית הנבחרים. הרקע הוא סוכנויות אכיפת הגירה המסונפות אליו, שמדיניות המעצרים שלהן עושה חררה להמון אנשים בסנאט האמריקאי. ראיתם בחודשים האחרונים סרטונים מטרידים של רעולי פנים עם וסט של ICE שצדים מהגרים לא חוקיים ברחובות ארצות-הברית? אז על זה בדיוק אני מדבר. עשרות סנאטורים דמוקרטים מסרבים לחתום על העברת הכסף עד שיחולו רפורמות בסוכנויות האכיפה האלה, בכל מה שקשור לשימוש בכוח, מעצרים, פריצה לבתים וכדומה.
במקרה של פוקסבורו למשל, הכסף שמתעכב הוא משהו באזור של שמונה מיליון דולרים. לכאורה לא כסף ענק, אבל עדיין לא משהו שפשוט מוציאים בינתיים מהקופה הקטנה בעיר של פחות מ-20 אלף תושבים. בכיר בעירייה שם שהתראיין לאחרונה הסביר שמבחינת לוגיסטיקה ואבטחה, משחק מונדיאל זה בערך כמו משחק פוטבול על סטרואידים, כך שמבחינתם הם למעשה עומדים לארח שבעה סופרבולים ב-39 יום.
נכון לאמצע מרץ, הסיפור הזה עדיין תקוע, אבל סביר להניח שייפתר בקרוב. אף אחד בממשל האמריקאי לא ייקח סיכונים בכל מה שקשור לאבטחה של אירוע כמו גביע העולם, בטח לא במציאות שבה לא חסרים כנראה גורמים עוינים שירצו לקלקל את החגיגה. אגב, אם כבר אבטחה, צריך לומר שברחבי העולם כבר נשמעים קולות של אוהדים שבינתיים לא מצליחים לקבל ויזה כדי לעודד את הנבחרת שלהם מהיציע באמריקה. מסוג הדברים שיכולים לקרות כאשר המדינה המארחת נחשבת לקשוחה ביותר בעולם בכל מה שקשור לאשרות כניסה לשטחה, בטח תחת הממשל הנוכחי.
מה שכן, חלק מאותן 11 ערים מארחות כבר הכריזו על אפיק הכנסה מעורר מחלוקת לקראת המשחקים בשטחן. מכירים את מתחמי האוהדים שתמיד מוקמים בטורנירי כדורגל גדולים? אותם Fan Zones שמושכים אליהם אלפי אוהדים שלא הצליחו להשיג כרטיס למשחק, אבל רוצים לצפות במשחקים על מסכי ענק עם עוד המון אוהדים ועוד יותר המון בירות? אז לחלק מהמתחמים האלה הכניסה תהיה בתשלום. זה אומר שלראשונה בתולדות הגביע העולמי, אחת הסצנות המיתולוגיות והכיפיות שכל כך מזוהה עם המפעל תקבל גם היא טוויסט ציני ומסחרי. יאפ, וולקאם טו אמריקה.
