שבת בצהריים, אצטדיון סנט מרי, נועה קירל מצטרפת למקהלה של עשרות אלפי אוהדי סאות'המפטון בשיר של דוריס דיי "קיי סרה, סרה" – קלאסיקה שהפכה למסורת בכדורגל האנגלי. גם אחת הכוכבות הגדולות בישראל הבינה באותם רגעים שהיא חוזה ברגע השיא בקריירה של בעלה – האיש עם האפודה הירוקה – גיבור הניצחון הסנסציוני 1:2 על ארסנל, בדרך לחצי גמר הגביע מול מנצ'סטר סיטי. שלוש שנים היא מלווה אותו, תומכת בו ברגעים הקשים – ורק היא יודעת כמה היו כאלה.
עוד לפני הטירוף סביב ההופעה האדירה מול התותחנים שדוהרים לאליפות אנגליה, הפך פרץ לאחד השוערים הכי מדוברים בממלכה. המנהיג החדש שלקח קבוצה מפורקת מהמקום ה-16 בצ'מפיונשיפ והפך אותה למועמדת רצינית לעלות לפרמייר-ליג (הערב ב-22.00 מחכה לו ולקבוצתו משחק גורלי בחוץ מול רקסהאם).
"אני גאה ונרגש להיות במעמד הזה. המדינה והעם שלי נמצאים תחת מלחמה, אז מבחינתי זו גאווה ענקית להיות ישראלי ויהודי ולייצג את כולנו בצורה הזו", אומר מי שזכה באנגליה לכינוי "כיפת ברזל", בראיון מיוחד ונרחב ל"ידיעות אחרונות ו-ynet. "כשעליתי למשחק מול ארסנל חשבתי על מה שקורה בארץ – שילוב של חג ומלחמה – והיה לי חשוב לשמח כמה שיותר אנשים".
זה רגע השיא בקריירה שלך?
"יש סיכוי שזה הישג השיא שלי בקריירה. רואים כמה השפעה יש לניצחון הזה על האוהדים שלנו – באנגליה, בארץ ובכלל באירופה. זה רק נותן טעם של עוד ומגביר את הרעב למה שאנחנו מסוגלים ויכולים לעשות".
איך זה להתמודד מול השחקנים הטובים בעולם?
"היה כיף, מאתגר. לראות איפה אתה נמצא מול הרמה הזו, לאתגר את עצמך מול השחקנים הכי טובים בעולם – אלו המשחקים הכי כיפיים. הרגשנו שאנחנו ממש שם. הוכחנו את זה גם מול פולהאם וארסנל, ובעזרת השם נוכיח גם בחצי הגמר מול מנצ'סטר סיטי. הגעתי מאוד מוכן. מבחינתי, ליגה נמוכה או אלופה באנגליה – זו אותה רמת הכנה".
תספר על האווירה עם השריקה לסיום.
"האווירה הייתה מטורפת, הכי טובה מאז שהגעתי לסאות'המפטון. כבר מתחילת המשחק הרגשנו את הקסם – הקהל היה איתנו בכל פעולה, בכל תיקול ובכל מסירה. בשריקת הסיום אלו היו רגעי אושר משותפים של כל האצטדיון. נועה וההורים שלה היו ביציע, והייתה שם המון אנרגיה".
אפשר לעבור את סיטי?
"הכל אפשרי. אני רוצה לחזור פעמיים אחרי המשחק הזה לוומבלי – לגמר הגביע ולגמר פלייאוף העלייה לפרמייר-ליג".
"בונה עצמי כשוער ראשון"
פרץ, בן 25, הטריף מדינה שלמה כאשר נרכש לפני כשנתיים וחצי על ידי באיירן מינכן, מהמועדונים המפוארים בעולם. גם הוא מודה שהחוויה שימשה עבורו בעיקר בית ספר לשוערות ולמקצוענות, אבל אחרי התיאוריה הגיע הזמן לפרקטיקה. בתום ניסיון לא מוצלח בהמבורג, פרץ סוף-סוף מקבל הזדמנות אמיתית ומראה למה סומן בתחילת דרכו כאחד השוערים המבטיחים באירופה.
יש שוערים גדולים שקיבלו החלטה להיות מחליפים במועדוני ענק, כמו אנדריי לונין בריאל מדריד או גיורגי ממרדשווילי בליברפול. חשבת על האפשרות הזו?
"עכשיו אני בונה את עצמי כשוער ראשון, אני יודע שזה מה שאני רוצה. כל אחד מקבל את ההחלטות שלו, כל אחד נמצא בנקודה אחרת בקריירה. אני רוצה לחזור לשחק, זה עושה לי טוב לא רק לקריירה, אלא לחיים עצמם. להיות דומיננטי, להרגיש עצוב מכל הלב אחרי הפסד ושמח מכל הלב אחרי ניצחון. וגם להיות הכי מחובר לקבוצה. כל עוד אתה לא על המגרש, אתה לא מרגיש את זה ב-100 אחוז".
כשוער צעיר ידעת מי עומד לפניך, אגדה כמו מנואל נוייר. זה הופך את הייאוש על הספסל ליותר נוח?
"גם כשאתה יודע מי עומד לפניך, בלי קשר לתחרות, אתה רואה את המגרש ואת האווירה ורוצה לשחק, כי בסופו של דבר זה מה שבחרת להיות. אני נהנה לשחק כדורגל, וברור שהיו ויהיו קשיים בדרך. בשנתיים האלה הזכרתי לעצמי, בכל פעם שהגיעו הקשיים האלה, למה אני עושה את זה ומה זה ייתן לי בעתיד".
מי סייע לך בהתאקלמות בבאיירן?
"קודם כל, מאמן השוערים. הוא מדהים – גם במקצועיות וגם באנושיות. הוא ידע תמיד להכיל את הסיטואציה ולעזור לי לפתח את עצמי אישיותית ומקצועית. וגם בחדר ההלבשה, כולם שם אנשים טובים – ספורטאים ואנשי על. אתה נכנס לשיחות עם המון שחקנים, יש להם את הניסיון. אני בקשר מעולה עם נוייר, בכל דבר מתייעץ איתו, גם לפני המעבר להמבורג או סאות'המפטון. עם תומאס מולר היה לי חיבור מדהים, ומדברים הרבה. שלח לי 'מברוק' על היכולת באנגליה – אדם צנוע ברמות, שאכפת לי ממנו מאוד".
מתי קיבלת את ההחלטה לעזוב את כלוב הזהב של באיירן?
"זו הייתה החלטה הדדית. עוד הייתה לי את התקופה הזאת ששיחקתי, מדצמבר עד ינואר 2025, שהרגשתי שם פשוט מדהים, והבנתי – וואו, איזה כיף לי, וכמה זה עושה לי טוב. ואז הגיעה הפציעה הביזארית הזאת בכליה – רק עליה אני יכול לכתוב ספר. קיבלתי מכה נגד מיינץ, הייתי בטוח שזה בצלעות, אבל עשינו בדיקות והכל היה תקין. מאוד סבלתי, ולא רציתי לבזבז הזדמנות בגלל הכאב. אחרי שחזרנו מפגרת הנבחרת הייתה לי תחושה מוזרה. הגעתי לבית חולים, מצאו שהצטבר לי דם יבש. היו לי כאבים מטורפים ואושפזתי לשלושה ימים".
ואז בקיץ אתה מסכם באיינדהובן, ובסופו של דבר מגיע להמבורג במעמד של שוער בכיר.
"הכל כבר היה סגור עם ההולנדים, אבל המו"מ בין המועדונים לא צלח. היה לי ברור באיזה מעמד אני מגיע להמבורג. היו לי בקיץ הרבה הצעות, והפרויקט שלהם הכי סיקרן אותי – זה מועדון עם פוטנציאל ענק".
גם שם הגיע משבר. כבר התחלת לשאול את עצמך שאלות?
"אני לא נשבר. ברור שזה מבאס והתאכזבתי מאוד כי רציתי לשחק, אבל ידעתי שגם זה יעבור. כמו כל דבר בחיים, תמיד יש לי אופציה להישבר, לבכות ולהגיד 'אכלו לי, שתו לי, הבטיחו לי, אמרו לי', או לבוא ולהגיד 'אוקיי, זאת הסיטואציה'. איך אני לוקח אותה באמת ומנצל אותה הכי טוב שאני יכול, בלי לפגוע בעצמי. כי אם הייתי נכנס למצב של קורבן, הראשון שהיה נפגע זה אני. היו לי את כל התירוצים האפשריים. אז כן, היה לי קשה – אבל חשבתי רק איך אני מצליח להרים ולשפר את עצמי.
"היה לי מאוד מאוד קשה. אתה מרגיש שאתה יכול לעזור ולתרום לקבוצה ואתה לא מקבל את ההזדמנות. אתה מתאמן, נראה מדהים, מרגיש מדהים – אבל לא יכול להראות את זה. לא יכול לעזור, לא יכול לתרום. זה מתסכל".
איך עוברים תקופה כזו?
"מה שעזר לי לעבור את התקופה הקשה שלי בהמבורג היו ההרגלים שלי – איך שבאמת התייחסתי לכל יום, וזה שלא נתתי לעצמי להיות קורבן. לראות איך אני משפר את עצמי בכל יום, נותן לא 100 אחוז אלא 200 אחוז, ומחויב לעצמי לפני כל דבר אחר. אני בסך הכל בן 25, הקריירה שלי לא נגמרה, אז סבבה – חצי שנה אני לא משחק, נעבור את התקופה. וזה לא פשוט – לבוא כל בוקר, להרגיש לא מספיק מוערך, למרות שלדעתי הייתי הכי טוב באימונים".
ואז אתה מגיע לנבחרת ומציג שני משחקים חלשים, מול נורווגיה ואיטליה.
"נגד נורווגיה היה משחק רע שלי למרות שפתחתי מצוין ולקחתי פנדלים. נגד איטליה, השערים היו בסיטואציות מאוד קשות. גם כשישבתי וניתחתי את המשחק מול איטליה, היו פרטים מאוד קטנים שאם היית עושה יותר טוב יכולתי להציל. וכשאתה סופג חמישייה זה נראה רע, אבל זה לא כמו נורווגיה, שם עשינו טעויות. אני אדם עם ביקורת עצמית גבוהה, אז ברור שאחרי המשחקים האלו הייתי מאוכזב. ואתה גם לא משחק בהמבורג – אז זה המשחק האחרון שלך. אבל זה המקצוע, יהיו לי עוד משחקים גרועים בקריירה".
אשתך נועה קירל פחות אהבה את הביקורת עליך.
"אני מבין את התקשורת, ואני כשוער יכול לעשות משחק לא טוב. אני מבין את הציפיות וגם מבין שהשם שלי נוח לכותרות. אז כמו שאני מקבל את הקרדיט בתקופות טובות, כשהיו פחות טובות, אני הראשון לקחת את הקרדיט. אין שחקן בהיסטוריה שאין לו משחק-שניים לא טובים, בטח כשאני לא משחק באופן קבוע, ואנשים לא ראו אותי עד אז. אחרי המשחקים האלו קיבלתי ביקורות – אני לא חושב שהתקשורת פגעה בי כמו ההודעות שקיבלתי לווטסאפ עם קללות של אוהדים. אני הרי אדם שאמות בשביל הנבחרת, אז ההודעות האלו היו קשוחות וקשות בשבילי. זה צבט לי בלב. החלטתי להתנתק לגמרי. לא נחשף לתקשורת".
כלומר?
"מחקתי את כל האפליקציות האפשריות בשנים האחרונות. הביקורת היחידה שאני מוכן לקבל היא מהמאמן, ממאמן השוערים ומהצוות המקצועי. הם היחידים שיודעים מהן המטרות, מה הייתי צריך לעשות, ועל מה אני עובד באימונים. כל עיתונאי שכותב עכשיו כתבה או טור – זאת העבודה שלו ואני הכי מכבד בעולם, אבל הוא לא יודע מה אתה עובר, מה ביקשו ממך לעשות. אם אתה חשוף לדברים כאלה, זה יכול להשפיע, כי זה קופץ לך למוח, ולכן אני מנותק מהתקשורת. אני חושב שזו חובה לכל ספורטאי.
"אני תמיד זמין לראיונות, הראשון להגיע למיקס זון אחרי הפסדים. אני צריך להשמיע את הקול שלי, אבל לא קורא כלום. אם אקרא עכשיו מה כותבים על היכולת שלי בסאות'המפטון, אצטרך לקרוא גם בתקופות הפחות טובות. אני המבקר של עצמי. נשאר בדרך ובמסלול שלי, להישמע לקולות המקצועיים סביבי. שום עיתונאי לא יכול להבין שוערות כמו שמאמן השוערים שלי דורש ממני. אם עכשיו אתחיל לקרוא ולשמוע ולחשוב על התקשורת, אכנס לסחרור".
"אנחנו נעשה יורו"
ובכל זאת, רשמתם כנבחרת קמפיין כושל. ההגנה שלכם הפכה לאחת הנמושות באירופה, ניצחתם רק שתי נבחרות מהחלשות ביבשת – מולדובה ואסטוניה.
"יש לנו במה להשתפר, במיוחד בהגנה – ספגנו המון שערים, וזה לא סוד. אנחנו מודעים לזה. הייתה הגרלה מאוד קשה, במיוחד נורווגיה הנוכחית. אנחנו יודעים שהמטרה האמיתית הייתה היורו. יכולנו אפילו לעבור את איטליה בנקודה מסוימת. מונדיאל זו משימה קשה הרבה יותר. עמדנו מול איטליה בשוויון בשני המשחקים, וניצחנו גם בחוץ את אסטוניה ומולדובה. אנחנו נעשה יורו".
כאחד שעבר משברים, תן טיפ לאוסקר גלוך עם מה שקורה איתו באיאקס.
"אוסקר מאוד חזק. הוא לא שיחק איזה שני משחקים, וכדורגל זה דבר נזיל, במיוחד כשאתה בתפקיד שלו. הגלים עוברים והתקופות האלה עוברות. אוסקר שחקן על, ויש לו אופי של ווינר. זה אפילו לא תקופה. הוא יהיה כל כך משמעותי לאיאקס ולנבחרת שלנו, אני בטוח".
איך קיבלת את ההחלטה לעבור מהבונדסליגה לקבוצה מהמקום ה-15 דאז בליגה המשנה באנגליה?
"אין פה ענייני אגו. עושה מה שטוב לי, ולא מעניין אותי מה אנשים חושבים או מה יגידו, כי אני חי עם עצמי. מסתכל על כל סיטואציה רק מנקודת המבט שלי. יכול להיות שהרבה הרימו גבה – אני לא יודע – אבל עשיתי מה שטוב לי, וברוך השם זה השתלם. סאות'המפטון זה מועדון גדול. כשהגעתי לשם הבנתי עוד יותר איזה כוח אנושי יש כאן, איזו רמת מקצוענות – לא נתפס. קיבלתי את ההחלטה כי רציתי לשחק, והמועדון הזה נתן לי ביטחון – הפעם במעשים ולא בדיבורים. הם ראו את שני משחקי הגביע שלי בהמבורג ואת משחקי הנבחרת – האמינו ביכולות שלי".
"המטרה - רק פרמייר–ליג"
דיברת על יכולת שיא בקריירה שלך, אבל זה לא רק כדורגל, אלא גם המנהיגות והחיבור לקהל של סאות'המפטון.
"זו קבוצה צעירה, אז אתה כאילו המנוסה יחסית – מהוותיקים. יש לנו קבוצת מנהיגים של ארבעה ואני אחד מהם. זה משהו מאוד טבעי, כי זה האופי שלי – לבוא ולהשפיע, להיות חלק ובאמת לבוא מהרצון לעזור".
יחד איתך הגעתם למקום השישי, מהי המטרה?
"רק לעלות. אנחנו כיום הקבוצה הכי טובה בליגה – ניצחנו את המוליכה קובנטרי ובגביע את פולהאם מהפרמייר-ליג. זו עדיין ליגה קשה, ואני עף עליה ברמות. הבחירה בסאות'המפטון הייתה מדויקת, בין היתר בגלל כמות המשחקים – כל שלושה-ארבעה ימים יש משחק, זה כמו עונה שלמה".
החיבור שלך מדהים, אבל יש חשיבות אם הקבוצה תעלה לליגה הבכירה, ובכל מקרה אתה אמור לשוב אוטומטית לבאיירן. מה התוכניות לקיץ?
"צריך לראות מה הסיטואציה. אני מאוד נהנה וטוב לי כאן. פרמייר-ליג זה חלום, גם המקום אחלה – שעה וחצי מלונדון, עיר נמל כייפית, מזג האוויר הכי טוב באנגליה. מרגיש שאני שוער פרמייר-ליג לכל דבר, ובשל לליגות הבכירות באירופה".
כלגיונר, מה הכי קשה בהתאקלמות במדינה חדשה – גרמניה ואז אנגליה?
"המרחק מנועה, מהמשפחה והחברים – וואלה, זה הכי קשה".
אתה מגיע אמנם למדינות מערביות ומתקדמות, אבל בכל זאת מדובר בתרבויות חדשות.
"לפני שהגעתי למדינות הללו, למדתי הכל סביבן – תרבויות, הרגלים. ההתאקלמות בבאיירן הייתה קשה יותר – זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לחו"ל, אבל זה עזר לי בהתחשלות. בהמבורג ובסאות'המפטון כבר היה לי קל הרבה יותר, בטח כשפה מדברים אנגלית".
אז איך תקשרת בגרמניה?
"אני דובר גרמנית ברמה גבוהה. המועדון מיד סידר לי מורה, למדתי את השפה וזה עזר לי מאוד בתקשורת עם השחקנים. חשוב מאוד להיות חלק מחדר ההלבשה, התרבות המקומית והאוהדים".
ספר על אירוע מיוחד שעברת במינכן מעבר לכדורגל.
"אוקטוברפסט – זה אירוע מטורף. ללבוש את המדים שלהם, הם מאוד גאים בזה, חלק מהתרבות ומאוד נהניתי. אתה מגיע, אתה לובש את השמלה הזאת, וכולם באווירה טובה. חודש שלם ברצף הם שרים את אותם השירים – זה כיף ומדבק. בכלל, זה מקום מדהים. כשאתה במינכן אתה מתגורר במרכז אירופה, וכשמגיע יום חופש אתה מרגיש בגן עדן. יש לך כל כך הרבה אגמים באזור, אתה על גבול אוסטריה, על גבול שווייץ, על גבול איטליה, ואתה יכול להתנתק. יוצאים בלי טלפון – רק אתה עם אשתך בטבע".
ובסאות'המפטון?
"אגיד לך את האמת, אנחנו משחקים פה כל כך הרבה – יש כמעט כל כמה ימים משחק, אז אני לא מסתובב בחוץ, אלא רק בבית – דואג לעצמי ולגוף שלי. זו עיר נהדרת עם אנשים מדהימים, יש פה מסעדות והכל".
איך זה להיות היום ישראלי שמשחק באירופה?
"כששיחקתי בגרמניה הרגשתי תמיכה מהקהל, מהמועדון, מכולם. גם באנגליה אני ממש מרגיש שאכפת לכולם. כולם רוצים שאהיה מרוכז רק בכדורגל, שאעשה את העבודה, שאהיה טוב – לא מרגיש שיש משקל לכך שאני ישראלי".
ומה קורה למשל בחדר ההלבשה, בטח בתקופה של מלחמה עם איראן?
"הם מתעניינים, שואלים, דואגים. בגלל שאני איתם בחדר ההלבשה, אני גורם להם להקשיב הרבה יותר לחדשות. אני ממש מרגיש כמסביר לאומי – בבאיירן, המבורג או עכשיו באנגליה. זה מאוד חשוב לי. עברתי את 7 באוקטובר ואז את כל השנתיים וחצי, ועכשיו יש גם הזדהות של האנגלים בעצמם. הרי האיראנים תקפו גם בסיס של בריטניה בקפריסין".
"נועה דואגת לי להכל"
מצד אחד, יש לך אישה עם קריירה משגשגת ואתה בטח שמח בשבילה. מצד שני, אתם לא תמיד יחד בשל האילוצים. עד כמה זה קשה?
"זה מאוד קשה, כי נועה היא באמת הסנטר שלי. אין משהו יותר כיף מלסיים משחק טוב, רע או איך שהוא לא יהיה, ופשוט להגיע הביתה, להיות איתה – ואז אתה באמת מתנתק מהכל".
מן הסתם גם היא עברה משברים במהלך הקריירה. אתה מקבל ממנה טיפים?
"יש המון. שנינו מדברים על להישאר בפוקוס אחרי שאני חוזר ממשחק – איך אני גורם להמשכיות בהצלחות או יציאה ממשברים. להישאר עם הרגליים על הקרקע אחרי משחק טוב, ואחרי משחק לא טוב להזכיר לעצמי שאני לא גרוע כמו שאני חושב באותו רגע".
אז היא ממש מנטורית מבחינתך?
"אנחנו מאוד שם אחד בשביל השנייה. בתוך הסיטואציה לפעמים הרבה יותר קשה לך לראות נקי כמו שאתה מחוץ לסיטואציה. זה עוזר לנו מאוד, כי שנינו יכולים להבין אחד את השנייה יותר טוב ולהכיל את זה. אם לא היה לה את הקריירה הענקית שלה, היא לא הייתה מבינה את הקרבות שחשוב לי לעשות במקצוע שלי".
והיא נותנת לך את הספייס שאתה צריך?
"אתה לא מבין כמה. היא דואגת לי להכל. כשעברנו לסאות'המפטון, תוך יומיים היה לי משחק. נועה ואמא שלי היו איתי, לא התעסקתי בשום דבר חוץ מכדורגל. הן עשו הכל – וזוהי התמיכה הכי גדולה שאפשר, כי היא מבינה את הצורך שלי. אני צריך להתנתק ולעשות משחק טוב, אז אני לא חושב על הדירה, לא על המעבר, לא על מלון, לא חושב על כלום – הכל ארוז ומסודר".
היא הגיעה לגרמניה ואנגליה ככוכבת בינלאומית.
"נועה כוכבת, ובאנגליה היא ממש מוכרת, כי הרי האירוויזיון שהיא כיכבה בו היה בליברפול – נתנה שם הצגה של החיים".
"אני מנותק לגמרי מהתקשורת. הביקורת היחידה שאני מוכן לקבל היום היא מהמאמן, ממאמן השוערים והצוות המקצועי. הם היחידים שיודעים מה המטרות, מה הייתי צריך לעשות, ועל מה אני עובד באימונים"
"זה מאוד קשה להיות רחוק ממנה, כי נועה היא באמת הסנטר שלי. אין משהו יותר כיף מלסיים משחק טוב, רע או איך שהוא לא יהיה, ופשוט להגיע הביתה, להיות איתה - ואז אתה באמת מתנתק מהכל"
"הרבה הרימו גבה כשבחרתי בליגת המשנה באנגליה, אבל עשיתי מה שטוב לי, וברוך השם זה השתלם. סאות'המפטון זה מועדון גדול שנתן לי ביטחון – הפעם במעשים ולא רק בדיבורים"
"אוסקר גלוך מאוד חזק ויעבור את המשבר. הגלים עוברים והתקופות האלה עוברות. הוא שחקן על, ויש לו אופי של ווינר. הוא יהיה כל כך משמעותי לאיאקס ולנבחרת שלנו, אני בטוח בזה"
"היה לי מאוד מאוד קשה בהמבורג. הרגשתי שאני יכול לעזור ולתרום ואתה לא מקבל את ההזדמנות. אתה מתאמן, נראה מדהים, מרגיש מדהים - ולא יכול להראות את זה. זה מתסכל"
"אני בקשר מעולה עם נוייר, בכל דבר מתייעץ איתו, גם לפני המעבר להמבורג או סאות'המפטון. עם תומאס מולר היה לי חיבור מדהים, ומדברים הרבה. שלח לי 'מברוק' על היכולת באנגליה"
"זו גאווה ענקית להיות ישראלי ויהודי ולייצג את כולנו בצורה הזו. כשעליתי למשחק מול ארסנל חשבתי על מה שקורה בארץ, שילוב של חג ומלחמה, והיה לי חשוב לשמח כמה שיותר אנשים"
