1. ארטיום דולגופיאט
אלוף אולימפי בטוקיו 2020, אלוף עולם, פעמיים אלוף אירופה, וסגן אלוף אולימפי בפריז 2024 בתרגיל הקרקע בהתעמלות מכשירים / נדב צנציפר
ליבת הספורט האולימפי בנויה מהמשולש היוקרתי: אתלטיקה, שחייה והתעמלות. זוכי המדליות בהן נחשבים לנסיכים אולימפיים, שעל צווארם המדליות היוקרתיות ביותר, אלה שמייצרות אגדות גדולות.
כשליח “ידיעות אחרונות” גם למשחקים האולימפיים בפריז 2024, ראיתי את האטרקציה הגדולה ביותר של התחרויות, סימון ביילס. כל ערב שבו התחרתה מילא את האולם בברסי, במה שממחיש את המשמעות של מדליה אולימפית בהתעמלות, העילית של הספורטאים.
עד למשחקים בטוקיו 2020, המשלחת הישראלית סיפקה רשימה בוטיקית וצנועה יחסית של מדליות אולימפיות. המדליות האלה אמנם הלהיבו מדינה שלמה, אבל הגיעו מענפים שוליים יחסית בתנועה האולימפית כמו ג׳ודו ושיט. ואז הגיע ארטיום דולגופיאט ושבר כל תקרת זכוכית, עם מדליית זהב היסטורית באחד המקצועות היוקרתיים ביותר, תרגיל הקרקע בהתעמלות, והפך לאחד המתעמלים הטובים בעולם, ובוודאי – כמו שמראה דירוג “7 ימים” – לספורטאי הישראלי הגדול מכולם.
גדולתו של דולגופיאט נעוצה ביציבות שהראה לאורך כל הקריירה. לא הבלחה, לא מדליה אולימפית שאחריה נקטעת הקריירה, כמו במקרים של ירדן ג׳רבי ולינוי אשרם. דולגופיאט לא עצר גם אחרי שזכה בזהב אולימפי, באליפות עולם ובאליפויות אירופה, ובכל מדליה אפשרית בסבב העולמי, כולל זהב השבוע באוסייק שבקרואטיה, וזהב באליפות העולם באנטוורפן באותה שבת שחורה בשבעה באוקטובר.
עם כל קשיי ההתאקלמות, הוא הצליח להתרכז רק בהתעמלות, גם כנער וגם כאלוף אולימפי שמיהר לשוב לאולם האימונים של מכבי תל-אביב בהדר יוסף, במקום לצאת לחופשה אחרי חמש שנים של הכנה מתישה. הוא גם לא זכה ליותר מדי תהילה, כשבקניונים וברחובות שאלו אותו לא פעם אם הוא המתחרה ההוא מהנינג’ה. למרות שעבר ניתוח לא קל לקראת המשחקים בפריז, הוא הגיע לאולימפיאדה עם לחץ בשל סטטוס של אלוף אולימפי ובכל זאת הצליח לזכות במדליית כסף, סגן אלוף אולימפי ששמר על עליונות אדירה באחד מהענפים היוקרתיים ביותר, שהפכו אותו לספורטאי הגדול ביותר שייצג את ישראל.
דולגופיאט ל" 7 ימים": "כבוד גדול, מרגיש כמו זכייה במדליה נוספת" / אבנר בורוכוב
“תודה רבה על הבחירה שלכם בי, זה כבוד גדול עבורי ומרגש אותי מאוד לשמוע את זה. אני מרגיש כמו אחרי זכייה במדליה נוספת”, אומר ארטיום דולגופיאט כשהוא מתבשר על תוצאות דירוג ספורטאי ישראל בכל הזמנים, שבו סיים במקום הראשון, בפער הגדול ביותר שנרשם בין שני מקומות. השיחה איתו נערכת מאוסייק, קרואטיה, שם הוא אכן זכה במדליה נוספת, רגע אחרי שהוסיף עוד זהב לאוסף, הפעם מגביע העולם. “זו הייתה תחושה מעולה לזכות פה בזהב, אחרי שבגלל המלחמה באיראן נמנע ממני לצאת לשתי תחרויות במרץ, בבאקו ובשטוטגרט. כשהבנו את המצב, החלטנו להישאר בארץ ולהתכונן לתחרות הבאה”.
גדול ספורטאי ישראל לדורותיה זכה במדליות זהב וכסף אולימפיות, הוכתר לאלוף העולם וסיים פעמיים כאלוף אירופה בתרגיל הקרקע בענף הההתעמלות, אחד משלושת הענפים היוקרתיים ביותר במשחקים האולימפיים, יחד עם שחייה ואתלטיקה, שבהם ישראל מעולם לא התברגה בפודיום. “תמיד האמנתי בעצמי, גם כילד”, אומר דולגופיאט, שעלה לארץ מדנייפרו שבאוקראינה בגיל 12, סבל מקשיי שפה והתאקלמות, ונאלץ לוותר על בגרויות לטובת אולם האימונים. “מגיל ילדות שמתי לעצמי מטרה להיות בטופ העולמי, סטפ-ביי-סטפ. לאט לאט עליתי ועליתי”. הוא אכן עלה והצליח לגבור על נציגיהן של מעצמות ספורט שמתקצבות מתעמלים בסכומים שישראל לא מגרדת, קצת כמו שנהג ישראלי יזכה באליפות הפורמולה-1 עם מכונית שיוצרה בראשון-לציון. זה עד כדי כך מדהים.
המשחקים האולימפיים בלוס-אנג’לס 2028 עוד נראים לו רחוקים, אז בינתיים הוא ממשיך בסטפ-ביי-סטפ שלו גם בגיל 28. “אפשר להגיד שאני כבר נחשב קצת זקן בענף שלי”, הוא אומר. “הגוף עבר עומסים לא פשוטים ולוקח לו יותר זמן להתאושש, אז אני מנסה לעבוד יותר חכם ויותר מדויק. זה הופך לקשה יותר, אבל אני תמיד מנסה למצוא דרך טובה לעבוד, להקשיב לגוף שלי ולהוציא מעצמי את המקסימום”.
2. דני אבדיה
כוכב פורטלנד טרייל בלייזרס מה־NBA, האולסטאר הישראלי הראשון / אבנר בורוכוב
זו הייתה השנה של דני אבדיה, אבל המיקום שלו בדירוג שלנו הוא לא תוצאה של הטיה עכשווית, אלא ביטוי לכך שמדובר בספורטאי הישראלי השלם ביותר שנגע בכדור. כל כדור. זה התחיל בדצמבר בהישג פרובינציאלי שהיה רק עניין של זמן, כשאבדיה עקף את עומרי כספי כגדול קלעי ישראל ב-NBA. לאחר מכן הוא הוכתר לשחקן השבוע של המערב, קבע שיא עונתי של 41 נקודות נגד יוסטון ורשם שני טריפל-דאבלים מול אוקלהומה וסן-אנטוניו, שתיים מהמועמדות לאליפות, כשעל הדרך הפך לשחקן הראשון בתולדות קבוצתו שמסיים משחק עם לפחות 30 נקודות, 15 ריבאונדים ו-10 אסיסטים.
אבדיה הפך מהנציג שלנו ב-NBA לסופרסטאר בשני צדי המגרש, וגם מחוצה לו, עם כריזמה וצ’ארם שחשובים לפרנצ’ייז מעבר לים לא פחות מהשורה הסטטיסטית. וזו הייתה חתיכת שורה סטטיסטית - עם 24.2 נקודות בממוצע למשחק בעונה הסדירה, 6.9 ריבאונדים ו-6.7 אסיסטים - שהפכה אותו לישראלי הראשון שהופך לכוכב NBA, למועמד מוביל לשחקן המשתפר של העונה, וכמובן - לאולסטאר. למען השם, אולסטאר ישראלי ראשון.
יש ספורטאים שמסומנים כהבטחה בגיל צעיר, יש ספורטאים שמצליחים להגשים, ויש את דני אבדיה. הילד ענק גם כי הוא לא שמע מסביבתו כמה הוא ענק אלא במה הוא צריך להשתפר, וסימן זאת כמטרה. נכון לכתיבת שורות אלה, הוא קרוב להוביל את פורטלנד לפלייאוף ולהיות הישראלי הראשון שמשחק גם במעמד הזה, ואולי בעתיד הקרוב יהיה חלק מקבוצה שנלחמת על האליפות.
אחרי שהוביל כנער את נבחרת העתודה של ישראל לשתי זכיות באליפות אירופה, וכשהוא יוקף בשנים הקרובות בדור המוכשר ביותר שידע הכדורסל הישראלי, אפשר לקוות להישג משמעותי גם בנבחרת הבוגרת. אבדיה רק צריך לסמן מטרה, אנחנו כבר נאמין לו שזה אפשרי.
3. גל פרידמן
אלוף אולימפי בגלישת רוח באתונה 2004 וזוכה מדליית הארד באטלנטה 1996 / יאיר קטן
גל פרידמן הוא הספורטאי הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית. גל פרידמן הוא גם הספורטאי הישראלי הראשון שזכה בשתי מדליות אולימפיות. גל פרידמן המשיך אחר כך להיות היחיד בארץ שאחרי אותה מדליית זהב גם אימן ספורטאי אחר (תום ראובני) בדרך לזכייה בזהב אולימפי. אתם רואים את הדפוס? לא צריך להכיר אותו אישית כדי לדעת שמדובר באדם ייחודי. כל מי שמגיע לראש הפירמידה האולימפית הוא אישיות נדירה, שוויתרה על כל מה שאנחנו מחשיבים כנעורים נורמליים בשביל הרגע הזה, אבל פרידמן מיוחד גם בתוך המכלול הזה. הסיכוי שתראו אותו יוצא מתוך בובה של פסל החירות או מלפפון חמוץ בתוכנית ריאליטי הוא קלוש עד אפסי, והשקות זה לא בשבילו. לא שיש משהו רע במי שכן בוחר במסלול הזה, אבל פרידמן תמיד שידר שהתהילה הנלווית אינה המטרה הסופית שהוא חיפש – הספורט עצמו היה המטרה הזו. לקחת את עצמך לקצה באימונים, לעבור את הכאבים וההקרבה, להתמודד עם הקושי. זה תואם גם לענף הנוסף שתמיד אהב לצד גלישת הרוח – האופניים. גל פרידמן אף פעם לא חיפש להיות סלבריטי. הוא רצה להיות איש ספורט. ובתור כזה, הוא הכי טוב שאפשר.
4. מיקי ברקוביץ'
הוביל את מכבי תל-אביב לשתי אליפויות אירופה בכדורסל, ואת נבחרת ישראל למדליית כסף באליפות אירופה/ רז שכניק
אחד הווינרים הגדולים ביותר של הספורט הישראלי נולד לרגעי הכרעה שבהם רועדות לכולם הידיים. אלא שמיקי ברקוביץ׳ הוא לא רק רשימת הישגים, תארים ושיאים, הוא הרגע שבו הספורט הישראלי הפסיק לבקש אישור, הפסיק לקפוא כשהפרסים על השולחן - וניגש לקחת. באמצע שנות ה-70, כשעוד היינו מדינה שמביטה באימה בענקים האירופאים בכל הענפים, ברקוביץ׳ היה חצוף יותר, מהיר יותר, ערמומי יותר ובעיקר חכם יותר. כישרון-על שהיה אמור להיות הישראלי הראשון ב-NBA בקלות, אבל נענה ללחצים של מכבי תל-אביב ועשה את ההיסטוריה במקומות אחרים. הדרך עוברת בווירטון נגד צסק”א, מול מובילג׳ירג׳י וארזה בגמר 1977 עם מכבי תל-אביב, מקום שני מדהים באליפות אירופה עם הנבחרת בטורינו, גביע אירופה שני למכבי מול סינודינה בולוניה ב-1981 ואינספור אליפויות וגביעים בישראל.
מיקי לא היה רק חלק ממכונה בוהקת, מנצחת, הוא היה האלגוריתם שלה. יכולת קריאת המשחק שלו הייתה פנומנלית ולוותה בביטחון שלא תלוי בגובה או במסה, וביכולת מזהירה להפוך רגעים לזיכרונות שנשארים הרבה אחרי שהאולם מתרוקן.
ישראל בעידן שאחרי טראומת מלחמת יום הכיפורים חיפשה לא רק ניצחונות אלא דימוי חדש לעצמה. ברקוביץ׳ - יחד עם רגעים תרבותיים והיסטוריים אחרים של אותה תקופה, כמו מבצע אנטבה ולהבדיל יזהר כהן ורינה מור - סיפק את התשובה על הפרקט מול הכוכבים האדירים באירופה, והוכיח שישראלים לבנים אולי מתקשים לקפוץ גבוה, אבל לא תמיד צריכים.
בין לבין נולד כאן גם מותג נדיר: כוכב-על בלי תעשיית כוכבים, בלי רשתות, בלי מנגנוני יח”צ מתוקתקים. רק קהל שמחכה מחוץ להיכל עוד שעה כדי לשמוע כמה מילים. ומספר תשע יוצא ותמיד עונה, ומסיים על הכתפיים בדרך לאוטו ליד היכל יד אליהו באחת בלילה לצלילי ״מיקי מלך ישראל, חי חי וקיים״.
מזל טוב מ.י.ק.י.
לא בחרנו בך רק להיכנס להיכל התהילה של הספורטאים הגדולים בכל הזמנים. אתה הלב שלפיו מודדים את כולם.
5. אסתר רוט–שחמורוב
מקום שישי בגמר 100 מטר משוכות במונטריאול 1976 , חצאי גמר ב– 100 מטר ו– 100 מטר משוכות במינכן 1972, 5 מדליות זהב במשחקי אסיה / אבינעם פורת
אולימפיאדה היא תמיד דבר עצום, המכיל את כל ענפי הספורט, אבל האתלטיקה מאז ומעולם עמדה במרכז העניין שלה. הכי הרבה רייטינג, הכי הרבה ריגושים, הכי הרבה יוקרה. בעוד שבענפים אחרים כבר ראינו פודיומים ושירת "התקווה" למנצחים, באתלטיקה זה עדיין לא קרה. יהיו שיטענו בצדק כי אתלטית אחת הייתה ראויה לכך, אבל ההתעקשות שלא להשתמש בסמים ממריצים, כמו במדינות הגוש המזרחי המנוח, עלתה לה באובדן החלום.
איזו אתלטית בהיסטוריה החמיצה עלייה לגמר אולימפי בגלל שמאמנה, עמיצור שפירא, נרצח לילה לפני התחרות במינכן 1972 בידי מחבלים? רק אסתר רוט-שחמורוב. ולכן עלייתה המופלאה לגמר ריצת 100 מטרים משוכות ארבע שנים לאחר מכן, במונטריאול 1976, זכתה לכותרת מהדהדת בתקשורת העולמית בנוסח: "הנקמה של אסתר רוט-שחמורוב".
אין ספק שהיא הייתה הכישרונית והמגשימה ביותר מבין אתלטי ישראל מאז קום המדינה. אלא שחדלון 50 השנים שלאחריה גרם לכך שהייתה ונשארה אתלטית חד-פעמית. אלופים מזדקרים מבין מתחרים, לנו הייתה רק מתחרה אמיתית אחת. אסתר.
6. לינוי אשרם
אלופה אולימפית בטוקיו 2020 בקרב–רב בהתעמלות אמנותית, שתי מדליות זהב באליפות אירופה / ניר צדוק
קרוב ל-30 שנה אחרי שיעל ארד הפכה למדליסטית הישראלית הראשונה, לינוי אשרם הייתה לאלופה האולימפית האישה הראשונה של ישראל. כשם שהזכייה של אשרם הייתה במובנים רבים המשך המסע שהחלה ארד, גם האישה הבאה לעמוד בראש הפודיום האולימפי לא תצעד אלא בנתיב שסללו הרגליים – והכדור, והחישוק, והסרט, והאלות – של אשרם.
פחות משנה לאחר שלחצה פליי על "התקווה" בטוקיו, כשהיא עוד לא בת 23, הודיעה אשרם על פרישה. בכל מקצוע אחר, 23 זו אפילו לא ראשית הקריירה. בהתעמלות אמנותית זה כבר אחרי הסוף. באופן אבסורדי, הקריירה הקצרה יחסית רק מדגישה את התעצומות המנטליות והווינריות הקלינית הדרושות כדי לטפס לפסגה. כל נפילה של הכדור וכל שמיטה של הסרט משמעותן לא המתנה של ארבע שנים – אלא המתנה לגלגול הבא.
טוקיו הייתה האולימפיאדה הראשונה והאחרונה של אשרם, והיא לא מיצמצה. להבדיל מהצלחות אולימפיות שלא נחזו והיו הפתעה גדולה, זו של אשרם כמעט נדרשה ממנה. לא תהיה זו הגזמה לומר שבתולדות הספורט הישראלי, בשקלול הציפיות והמעמד, לא הייתה תצוגת קלאץ' גדולה מזו של אשרם בטוקיו. כך היה נראה מייקל ג'ורדן, אם הייתם מורידים לו 40 סנטימטר ומלמדים אותו עברית. בעצם, לא. נראה אותו משתלט על הכדור כמוה.
7. יעל ארד
זכתה במדליית הכסף בג’ודו בברצלונה 1992 - הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים / גיא לייבה
כדי להמחיש את הווינריות של יעל ארד, אפשר להסתכל על התמונות שלה מהפודיום במשחקים האולימפיים בברצלונה 92’: עצובה יותר על ההפסד בגמר לקתרין פלורי מאשר שמחה על המדליה ההיסטורית. ההפסד כאב לה יותר מהמדליה הישראלית הראשונה בהיסטוריה.
עשרות ספורטאים קרסו תחת הלחץ להביא מדליה ראשונה לפניה. ישראל היא מדינה שלא מתביישת לשים את כל תקוותיה על כתפיים של ספורטאי אחד, להתאכזב ממנו כשהוא לא מצליח ולעשות לו פרצופים כשהוא חוזר לנתב״ג. כיום, כשארד היא יו״ר הוועד האולימפי, יש לישראל סגל אולימפי חזק יותר, ואולי ככה קל יותר לספורטאים שלנו להגיע לפודיום. ארד הייתה לבד. היחידים שהתמודדו עם אתגר גדול יותר בברצלונה 92’ הם שחקני היריבות של הדרים-טים עם מייקל ג׳ורדן.
היא הייתה צריכה לשבור נאחס של 40 שנה, מדובר באחד הקופים הגדולים שהיו על גב של ספורטאי כלשהו - גם בעולם. ברור שארד פרצה את הדרך לנשים שבאו אחריה, אבל גם הספורטאים הגברים חייבים להודות לה - היא שברה את הקיר גם עבורם.
8. אייל ברקוביץ'
זכה בשתי אליפויות עם מכבי חיפה בכדורגל, כיכב בליגה האנגלית והסקוטית וב 2009 נבחר לאחד מ– 10 הקשרים הטובים בתולדות הפרמיירליג / ציפי שמילוביץ, ניו–יורק
זה אחד המראות היפים בספורט: כדורגלן רץ מטרים רבים כשהכדור צמוד לרגלו, ראשו מורם ועיניו מביטות ישר. הוא לא מוריד לשנייה את המבט למטה, כי הוא יודע שהכדור מקשיב לו. יש ביניהם יחסים כאלה. כל כדורגלן טוב באמת יכול לעשות את זה. כדורגלנים טובים יש הרבה, אבל שחקנים טובים שהם גם אלגנטיים יש הרבה פחות. אייל ברקוביץ׳ היה כזה. נמוך ולא בדיוק אתלט גדול, ברקוביץ׳ היה המחשת הקסם של משחק הכדורגל - ילד בכל גובה או מבנה פיזי יכול לחלום להיות שחקן מפורסם, אבל לפעמים זה מצריך משהו נדיר שאי אפשר ללמד.
השליטה של ברקוביץ׳ במשחק, היכולת לראות שלושה מהלכים מראש, קשר העין-כדור-מגרש שלו, המסירה שנוחתת בדיוק היכן שצריך, כל אלה היו אמנות. אבל הכי מהנה היה לראות את אייל ברקוביץ' - פיוז במצב קבוע של כמעט שריפה ואותנטיות בלתי נשלטת, לטוב ולרע - כשהכדור היה מגיע אליו ועוזב אותו באותה מהירות, ושוב חוזר אליו, ושוב עוזב. למרות הכינוי, הוא לא היה קוסם. קוסם עושה טריקים שמסתמכים על הונאת הצופה, וברקוביץ׳ שיחק כדורגל שהיה שירה. הקריירה של אייל ברקוביץ׳ הייתה מפוארת ומרובת הישגים, אבל הסיבה לכך שהוא כמעט קונצנזוס של הכדורגלן הישראלי הטוב אי פעם, היא שכולם זוכרים הרבה יותר איך הוא שיחק מאשר את מי הוא ניצח.
9. יוסי בניון
שתי אליפויות עם מכבי חיפה בכדורגל, הישראלי היחיד שכבש שלושער בליגת האלופות, הישראלי היחיד ששיחק בחצי גמר ליגת האלופות, שיאן ההופעות של נבחרת ישראל בכל הזמנים / איציק שאשו
כדורגלנים כמו יוסי בניון זוכים לפעמים להיקרא "פנטזיסט". בעיקר על ידי אנשים כמו זוהיר בהלול, אבל לא רק. זה כמובן בזכות האופן הפלאי והמדהים שבו הם מטפלים בכדור, או מעבירים אותו לנקודה במגרש שעד אז לא ידעת שקיימת, או משכינים אותו בפינת השער בלי שהשוער מבין בכלל מה קרה. אבל אצל יוסי בניון הפנטזיה התחילה הרבה קודם. בגיל 15 הילד נשלח לאקדמיית הכדורגל של איאקס ההולנדית, אבל חזר כעבור שנה מאמסטרדם לדימונה כדי שכולנו נצקצק על הזדמנות ענק שפוספסה רק בגלל געגועים לאמא או לחבר'ה מהשכונה. לא מבזבזים צ'אנס כזה, חשבנו לעצמנו, ומי יודע אם מתישהו יגיע עוד אחד. אז זהו, שבגיל 17, בזמן שבני גילו עוד שברו את הראש על מגינים באזרחות ובתנ"ך, יוסי כבר עשה כאב ראש למגינים של ליגת-העל.
לא לאט, אבל כן בטוח, ובעיקר רצוף, יוסי טיפס במעלה הסולם. מבאר-שבע לחיפה, ואז לליגה הספרדית, ומשם לארבע קבוצות שונות בעיר הבירה של מולדת הכדורגל, ועוד עונת קסם בליברפול, וכל הזמן הזה סוחב על הגב נבחרת לאומית שבלעדיו נראית כמו להקה בלי סולן, אמרגן ומנהל אולפן. עם מבנה גוף צנום מתחת לפרצוף של תיכוניסט (עדיין), יוסי משך את הקריירה עד גיל 39. ממש לקראת הסוף זה הרגיש טיפה מאולץ, אבל לך תשים סטופר על פנטזיה.
10. מוטל'ה שפיגלר
הישראלי היחיד שהבקיע במונדיאל, שתי אליפויות עם מכבי נתניה, גביע אסיה עם נבחרת ישראל / אבינעם פורת
כשמוטל'ה שפיגלר הבקיע את שער השוויון שקבע 1:1 מול שבדיה במונדיאל 1970 במקסיקו, הוא עשה היסטוריה. הפך לכדורגלן הישראלי הראשון שכבש אי פעם במונדיאל. אלא שגם הוא לא האמין אז, כשהיה בן 25, כי תחלופנה 56 שנה, והשער ההוא יישאר המיוחד אבל גם היחיד הממשי בהישגי הנבחרת הלאומית לדורותיה. לא הגיע המשך. לכן, הספירה העיקרית בכדורגל הישראלי היא ההמתנה הממושכת והלא הגיונית לדבר הבא כבר כמעט שישה עשורים.
מיליונים ראו מאז כדורגל ישראלי, אבל אף אחד לא צפה עדיין בהמשך לאותה נבחרת, שנותרה מגדל בודד בלב אוקיינוסים של אכזבות. מוטל'ה, שעדיין נושם כדורגל כאוהד, מצפה כמו כולם להתנעת גלגלי ההיסטוריה מחדש. אולי זה יקרה עד תום העשור הזה.
כשהוא הוביל את מכבי נתניה כשחקן לאליפות הראשונה שלה, גם כן ב-1970, עדיין היה צריך להמתין חודש כדי לקבל טלפון קווי, מי חשב על סלולרי. שפיגלר שהיה לא רק חד ליד השער, אלא גם חד-לשון ומחשבה, ייזכר גם כמאמן קבוצת היהלומים שאותה כינה "נתניה ועוד 15". תו איכות ייחודי. כלומר, נתניה וכל השאר.
הוא היה פורץ דרך, למרות שהדרך הזו לא ממש נסללה מאז לכדורגל הישראלי.
אזכור כבוד - העשירייה השנייה בדירוג:
11. טל ברודי - זכה באליפות אירופה בכדורסל עם מכבי תל–אביב
12. עומרי כספי - הישראלי הראשון ב–NBA
13. קרן לייבוביץ’ - זכתה ב–7 מדליות, בהן 4 מזהב, בשחייה במשחקים הפראלימפיים
14. ערן זהבי - מלך שערי הנבחרת והישראלי שכבש הכי הרבה שערים בהיסטוריה
15. אריק זאבי - ארד אולימפי בג’ודו, סגן אלוף עולם, 4 פעמים אלוף אירופה
16. אורן סמדג’ה - הישראלי הראשון שזכה במדליות אולימפיות כספורטאי וכמאמן
17. מורן סמואל - אלופה פראלימפית ואלופת עולם בחתירה
18. עמי דדאון - זכה ב–7 מדליות, בהן 4 מזהב, בשחייה במשחקים הפראלימפיים
19. אלכס אברבוך - סגן אלוף עולם ופעמיים אלוף אירופה בקפיצה במוט
20. רז הרשקו - זוכת מדליית כסף בג’ודו בפריז 2024
כך דירגנו:
המשתתפים התבקשו לבחור עשרה ספורטאים, מתוך רשימה של מאה ספורטאים וספורטאיות ישראלים, ולדרג אותם. הראשון אצל כל מדרג זכה ל־10 נקודות, השני ל־9 נקודות, וכן הלאה עד העשירי בכל דירוג שקיבל נקודה אחת.
המדרגים (לפי הא"ב): אבינעם פורת, אבנר בורוכוב, אהרל'ה ויסברג, אודי הירש, איציק שאשו, אפרת עמורבן, אשרת עיני, גיא לייבה, גיא לרר, יאיר קטן, יהונתן כהן, ליאור בן עמי, מירי נבו, נדב צנציפר, ניר צדוק, עינב שיף, פיני גרשון, ציפי שמילוביץ, רז שכניק, רועי גינת, רמי ויץ, שרון דוידוביץ', שרון פרי.
