1. מה זה הקטע הזה של להופיע לעוד מונדיאל אחרי מסיבת הסיום שעשינו לך בקטאר?
זאת אומרת, ברור לי שאתה עדיין כוכב עצום, והשלושער המטורלל שדפקת כבר בשבוע הראשון של המונדיאל, ואחריו עוד צמד במשחק השני שהעלו אותך לפסגת כובשי הטורניר בכל הזמנים, הזכירו את זה למי שהספיק לשכוח, אבל בכל זאת. הרי לפני ארבע שנים היינו תחת הרושם שזאת ההזדמנות האחרונה שלך להשיג את הדבר האחרון שלא הצלחת להביא מהדשא: גביע עולם לארגנטינה.
אז התסריטאים הכי מוכשרים של הענף טסו עד למדבר הקטארי כדי לסדר לך את העלילה המושלמת: הפסד סופר-מביך כבר במשחק הראשון (לסעודיה!), אבל משם טיפוס איטי ובטוח במעלה הסצנות - כלומר, השלבים - עד לגמר מול צרפת. לסצנת הסיום אפילו ליהקו מולך את הנבל שירצה למנוע ממך את הפינאלה שמגיע לך, בדמותו של אמבפה. והוא ניסה, קיליאן, ניסה בכל כוחו. שלוש פעמים הוא מצא את הרשת של ארגנטינה - מול השניים שאתה כבשת - רק כדי להפסיד לך בפנדלים. זהו, הכוכב הוותיק והעייף יוכל סוף-סוף לצעוד לעבר השקיעה בלי שום קוף על הגב, ועם התואר היחיד שהיה חסר לו. גם המעבר לליגה האמריקאית הנוחה והלא-מאתגרת נראה בהתחלה כמו מוב מעולם הדיור המוגן, אבל אז התברר שאתה רוצה עוד פעם. תגיד, לאו, מה לא ברור בצמד המילים "סוף הוליוודי", קיבינימט?
2. מאיפה החוצפה להיות גם הכדורגלן הגדול אי פעם, וגם הספורטאי הכי מונוגמי מאז המצאת הכדור?
לאו ואנטונלה מסי התחתנו רשמית ב-2017. רק שבשלב הזה כבר היו להם שני ילדים משותפים (מאז נוסף עוד אחד), ובכל מקרה מדובר בזוג שבעצם הכירו זה את זו כמעט כל חייהם. בארה"ב, שם המשפחה חיה בשלוש השנים האחרונות, בטח היו קוראים להם הייסקול סוויטהארטס אבל האמת היא שהם נפגשו לראשונה כבר בגיל תשע, ובכל מקרה לאו את ההייסקול שלו עשה בכלל ביבשת אחרת. כשהיה בן 13 החליטו בברצלונה שהכישרון שהם מזהים ביהלום הגולמי מספיק מבטיח כדי לייבא מרוסאריו בארגנטינה את הילד ביחד עם כל משפחתו. חוץ ממגורים ודאגה לכל הלוגיסטיקה שמסביב, הקטלונים מימנו לטאלנט גם טיפול הורמונלי כדי לטפל בבעיית הגדילה שאובחנה אצלו שנתיים קודם לכן, ובמבט לאחור אפשר כנראה לומר שמדובר בזריקות הרווחיות ביותר שאי פעם ניתנו למישהו.
לפי דיווחים שונים, שני הטינאייג'רים המשיכו לשמור על קשר, אבל החשאיות הקנאית של לאו ביחס לנושא כולו נסדקה רק בגיל 21, כשסיפר לראשונה לעולם על החברה מהבית ברוסאריו. בשנים האחרונות האישה שאיתו כבר מובילה בעצמה קמפיינים מגניבים מאוד למותגי ספורט וטיפוח ענקיים, לצד תחזוק אלגנטי מאוד של הסיפור הזוגי שלהם שמתנהל בקו ישר כבר כמעט שלושה עשורים מלאים. כן, למרות שחצי אחד שלו הוא ספורטאי-על, והחצי השני שלו מיד עושה אסוציאציה לטלנובלה ארגנטינאית פופולרית מהניינטיז.
3. דוגרי עכשיו, כמה ארגנטינאי אתה עדיין מרגיש אחרי כל השנים האלה במדינות אחרות?
לפי החישוב הקבצה ג' בחשבון שלי, מסי העביר משהו כמו 70 אחוז מחייו רחוק מאוד ממולדתו. למעשה, אם מחשבים רק את חייו הבוגרים, כנראה שכל מוצ'ילה ישראלי בטיול אחרי צבא לדרום אמריקה העביר יותר זמן ממנו בארגנטינה. אז נכון, אוהד הכדורגל הממוצע מבואנוס-איירס או קורדובה כבר מורגל בהיפרדות מהכוכבים הגדולים של הליגה המקומית, שבימינו נקטפים על ידי האירופאים כבר לפני גיל 20, אבל כאמור לאו שלנו החליף יבשות כבר בכיתה ז'. הוא חי כשני עשורים בברצלונה, ומאז עוד שנתיים בפריז, ואת השלוש האחרונות במיאמי.
מצד שני, אין שום עוררין על האופן הבלתי מסויג שבו אוהדי הנבחרת מאמצים אותו לחיקם בשנייה שהוא לובש את חולצת הפסים תכלת-לבן. אוהדים של יריבות מרות מהליגה בארגנטינה מוצאים עצמם מחבקים זה את זה ביציעים במשחקי הנבחרת בכל פעם שבעיטה שלו מאמללת עוד שוער, והוא כבר מזמן לא הבן האובד הבלעדי של "ניואלס אולד בויס" - המועדון שבו שיחק כילד.
מה שכן, ארגנטינולוגים (יש כזה דבר?) טוענים בתוקף שאי-אפשר לטעות בקשר למבטא הרוסאריני שלו, והכוכב עצמו כבר הצהיר שעם כל הכבוד לשפים הגדולים של פריז וקטלוניה, אין טעים יותר מה"מילנסה" של אמא שלו: סוג של שניצל עגל עם רוטב עגבניות ומוצרלה מגורדת מלמעלה. בנוסף, מתברר שעד היום הוא מקפיד לבלות את חופשות החג ואת הפגרות הקצרצרות שלו עם המשפחה המורחבת ברוסאריו - אם כי פחות בשכונת לה באז'אדה שבה גר כילד, ויותר באזורי היוקרה של העיר. אגב, הרחוב הספציפי שבו נולד וגדל נקרא Estado de Israel. כן, כן.
מסי הספיק לבקר בישראל ארבע פעמים ולהצטלם בכותל עם כיפה לראשו, ולעצבן איזה חצי מיליארד אנשים בגלובוס. למרות החשיפה המטורפת שלו, ועל אף אינספור ניסיונות למשוך אותו בלשון - האיש מסיים עוד שנייה קריירה ארוכה מאוד מבלי “להתלכלך” בפוליטיקה בכלל
4. כמה קשה לנווט קריירה כזאת כשהסוכן שלך הוא גם האיש שאתה קורא לו אבא?
לאו מסי הוא בוודאי לא הטאלנט הראשון בעולם שמיוצג ומנוהל בלעדית על ידי אחד ההורים שלו - אפילו לא בעולם הספורט - אבל מבחינת פרסום הוא בוודאי אחד הבכירים אי פעם. ממש לאחרונה הקשר שלו עם הסוכן שהוא גם אבא חזר לכותרות, אחרי המשחק הראשון של ארגנטינה במונדיאל 2026. דווקא לאחר שלושער מדהים של מסי לרשת של אלג'יריה, הילד בן ה-38 נצפה דומע, וההסבר הגיע די מהר: אבא חורחה מתמודד עם מצב רפואי לא פשוט, שכנראה החמיר בימים שלפני פתיחת הטורניר. לאו עצמו הסתפק בהסבר קצר, ואמר "זה משהו שלא קשור לספורט, עברו עליי כמה ימים קשים ומורכבים".
האמת היא שקשה להפריז במורכבות של היחסים במקרה הזה. בטח אם לוקחים בחשבון שחורחה מסי ארז את כל המשפחה והעתיק אותה ליבשת אחרת, כי בן ה-13 שהוא גידל בבית נראה על המסלול להיות מפלצת כדורגל. איך בכלל מרגיש ילד בגיל הזה כשהוא מבין שאביו שם את כל הז'יטונים של המשפחה על הרגליים הצנומות שלו? ויותר מאוחר, כשכבר ברור שהעסק הזה הולך להשתלם בגדול, איך נשארים רגועים כשהאדם שצריך לטפל בכל חוזי הענק האלה, הוא גם האיש שעד לא מזמן היה מנהל עבודה במפעל פלדה מקומי ברוסאריו?
מפה לשם, מאז ההחלטה להמר על הדריבל של הילד עברו בדיוק 25 שנה, ועם סכומי הכסף שמסי האבא השיג עבור מסי הילד אפשר פחות או יותר לרכוש מדינה קטנטנה במרכז אמריקה. חוץ מזה, אנחנו כבר יודעים שזה עובד כי לנו יש את יעקב בוזגלו.
ליאו מסי, לאחר הזכייה במונדיאל 2022 שנערך בקטאר
(צילום: Anne-Christine Poujoulat/AFP)
5. איפה שמים בבית שמונה כדורים?
ואנחנו מדברים רק על הכדורים המוזהבים, כן? אלה שמסי קיבל אחרי שמונה עונות שונות שבהן נבחר לתואר השחקן הטוב בעולם. לא על כל הכדורים הרגילים שבטח מסתובבים בבית שבו יש כדורגלן-על ושלושה בנים עם מאגר גנים חד-פעמי. שלא לדבר על זה שצריך לעשות מקום גם לששת הגביעים של "נעל הזהב האירופית", ולכל הגביעים שהוענקו לו על מלכות השערים בליגה הספרדית, או מלכות השערים בליגת האלופות, ו... טוב, נראה לי שהנקודה הובנה.
כשכמעט כל קיר בבית שלך נראה כמו חדר ממוצע של פורט נוקס, וכשאתה צריך טוקסידו חדש 15 פעמים בעונה כדי לקבל עוד פרס בעוד טקס, אני מניח שבשלב מסוים קשה עדיין לגייס ריגוש לטובת העניין. אני ממש יכול לדמיין איך מתאו או טיאגו מסי הקטנים מגיעים לפעמים בפרצוף קצת מפוחד לאבא ומספרים לו שזה ממש-ממש בלי כוונה, וזה גם היה ממש פוקס היסטרי, אבל איכשהו הכרית שהם זרקו בצחוק זה על זה פגעה בגביע השחקן המצטיין שלו מהקופה אמריקה של 2015, והוא נפל ואז נשברה חלק מהלוחית המוזהבת מקדימה. ואז אבא לאו אומר משהו כמו "אבל ביקשתי שתיזהרו, נכון? לא משנה, שימו את זה בחדר של הגביעים השבורים".
כאשר מסי הגיע לשחק במיאמי לפני שלוש שנים, התקשורת האמריקאית הסתקרנה מאוד לגבי חיבתו לשתיית מאטה. לקראת מסע המשחקים לאסיה בקיץ, האפסנאי של הקבוצה ארז גם 12 קילו של חליטת מאטה
6. נכון, מסורת והכל, אבל אתה בטוח שגבר בגילך אמור לשתות דברים עם קש?
קצת מדגדג לי לטעון שהקיבעון של מסי סביב שתיית מאטה הוא בלתי נמנע בהתחשב בגילו. אתם יודעים, בדיוק כמו שאר הגברים בעולם המערבי שכחלק ממשבר גיל ה-40 מתחילים להתיש את הסביבה שלהם עם אובססיה מוזרה למכונות קפה מוגזמות, ודיונים אינסופיים על אחוז הערביקה בפולים שהם מזמינים במיוחד מאיטליה. רק שהתיאוריה הזאת שלי קורסת בהתחשב בעובדה שהבחור מסתובב עם כוס המתכת הזאת בערך מאז שאנחנו התוודענו אליו לראשונה.
מאטה, אם טרם נתקלתם, היא בעצם חליטת עלים עתירת קפאין שפופולרית מאוד בדרום אמריקה, בעיקר במדינה שעבורה מסי משחק. השתייה עצמה מתבצעת בעזרת קשית מתכת (בומביז'ה!), והקונספט העיקרי הוא שמדובר במשקה שיתופי. כלומר, כמה שלוקים ומיד להעביר לחבר שלידך. לא פעולה שמומחים למחלות ויראליות ימליצו עליה, אני מניח, אבל כן אקט שיעזור לגיבוש בחדרי הלבשה או כשהקבוצה צריכה לשרוף שעות בדרכים. ממש לאחרונה מס' 10 של ארגנטינה הודה שמשיקולי בריאות הוא כבר לא מוסיף סוכר למאטה שלו, ואף חשף שהחליטה המועדפת עליו מבוססת דווקא על עלים המגיעים מהשכנה והיריבה הספורטיבית המרה - אורוגוואי.
כאשר מסי הגיע לשחק במיאמי לפני שלוש שנים, התקשורת האמריקאית - שרגילה לספורטאים שנצמדים לבקבוקי מים אישיים או לכוסות XXL חד-פעמיות בטייק-אוויי מהמזללה הקרובה - הסתקרנה מאוד לגבי כל האירוע. באותה קבוצה שיחקו אז כמה וכמה שחקנים מארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי, מה שמסביר למה לקראת מסע המשחקים לאסיה בקיץ, האפסנאי של הקבוצה ארז גם 12 קילו של חליטת מאטה. מה שכן, בהתאם לעולם הציני והמסחרי שבו כוכבים מסוגו של מסי חיים כיום, גם לתחביב המסורתי שלו התווספה בשלב מסוים עסקת ספונסרשיפ עתירת יח"צ. מכירים את המכלים התרמיים האלה של חברת Stanley 1913? נו, אלה שצעירים וצעירות מסביב לעולם סוחבים איתם לכל מקום ומנסים לרוקן בעזרת קשית מתקפלת כזאת? אז לפני שנה וחצי מסי נכנס איתה לשת"פ שהוביל לסדרת מוצרים שלמה, ומאז הוא מקפיד למלא את כוס המתכת שלו אך ורק במים חמים מהתרמוס של הדור החדש.
כריסטיאנו רונאלדו
(צילום: Alex Slitz/AFP)
7. מה הסיכוי שתצליח לשכנע את האמריקאים להפסיק עם כל הענפים המוזרים ולהתמסר באמת לכדורגל?
אני יודע, הכדורגל בארצות-הברית עשה קפיצה רצינית מאז שהתחלת לכדרר עבור אינטר מיאמי, אבל שנינו יודעים שזה עדיין לא זה. עכשיו הג'ינג'י מהבית הלבן ואינפנטינו מפיפ"א אשכרה הביאו 48 נבחרות שונות לשחק בארה"ב (ובשתי השכנות שלה), ועדיין האמריקאי הממוצע כנראה יתחיל את הסמול-טוק שלו עם אליפות ה-NBA של הניקס, ולא עם החמישייה של הולנד לרשת של שוודיה. גם בוא נאמר את האמת, ה-MLS אמנם מושכת יותר ויותר קהל, ואתה בהחלט לא הכוכב היחיד שמשחק בליגה הזאת, אבל זה לא נראה כאילו הרמה שם אפילו מתחילה לדגדג את מה שקורה בליגות הבכירות באירופה. אני יודע את זה גם בגלל שכיום יש כבר כמה כדורגלנים ישראלים שמשחקים שם, ולפחות חלקם לא נחשבו לכוכבים גדולים אפילו בליגה הישראלית, כן?
אני יודע שכל הזמן מבטיחים שהמונדיאל הזה על אדמת ארה"ב יכול להיות הטורניר שיגרום לענף להתנחל בלבבות של האמריקאים, אבל סתם שתדע שאמרו את זה גם אחרי הפעם הקודמת שגביע העולם הגיע לאמריקה. וזה היה ב-94'. בחייאת לאו, אתה היית אז בן שבע!
אני אישית כבר איבדתי תקווה שהכדורגל יהיה פופולרי בארה"ב יותר מהוקי קרח או בייסבול, אבל יכול להיות שבתור התחלה כדאי לטפל גם קצת בשמות של הקבוצות בליגה שלכם. בחייאת, מה זה בכלל שיקגו פייר? זאת קבוצת כדורגל או סדרה של דיק וולף עם 22 פרקים בעונה?
אני ממש יכול לדמיין איך מתאו או טיאגו מסי הקטנים מגיעים בפרצוף מפוחד לאבא ומספרים לו שהכרית שהם זרקו בצחוק זה על זה פגעה בגביע השחקן המצטיין שלו מהקופה אמריקה של 2015. ואז אבא לאו אומר משהו כמו “אבל ביקשתי שתיזהרו, נכון? לא משנה, שימו את זה בחדר של הגביעים השבורים”
8. לא בא לך לפעמים לפרוש רק כדי להפסיק לשמוע את ההשוואות בינך לבין כוכבי ענק אחרים?
אם להיות לגמרי כנים, ההשוואה לדייגו מראדונה עוד הייתה מתבקשת. שניהם ארגנטינאים, שניהם מעולם לא התבקשו להוריד משהו ממדף גבוה, שניהם מסתמכים על רגל שמאל שהיא בעצם מטה קסמים, ושניהם עושים במגרש דברים שנראים לך פשוט לא סבירים. מצד שני, ברמה האישיותית קשה לחשוב על שניים שונים יותר. בעוד שדייגו ז"ל התקיים במשך תקופות ממושכות בחייו על כמות סמים שיכלה להרדים פיל בוגר, מסי נראה כמי שנתקל באלכוהול רק בפורמט של שמפניה בחדר ההלבשה אחרי זכייה בעוד תואר.
ההכתרה של ארגנטינה כאלופת העולם במונדיאל הקודם בקטאר אמנם סגרה עבור מסי את הפינה הפתוחה האחרונה שעוד הייתה לו מול מראדונה, אבל כל הזמן הזה הוא ממילא נאלץ להתמודד עם ההשוואות האחרות. רוב הזמן מול תפלץ כדורגל אחר שאולי שמעתם עליו: רונאלדו. העניין הוא שאם ביחס לדייגו קווי הדמיון עוד היו מתקבלים על הדעת, מול רונאלדו מסי מצא עצמו במין יריבות שהרגישה כפויה, ומראש לא ממש שוויונית. כן, שניהם הובילו מועדוני ענק בקרבות ישירים, אבל בעוד שמסי ייצג את הגאונות הטבעית והטאץ' הרך בכדור, רונאלדו גילם את דמות האתלט המושלם שתמיד מחפש את השער, ולרוב מוצא אותו בתדירות מטורפת. סביר להניח שמסי יפרוש לפני שילבישו עליו השוואה נוספת, וגם רונאלדו יתלה בקרוב את הנעליים ואת הריבועים בבטן. שניהם מאוד ישמחו אם המונדיאל הנוכחי יהווה עבורם שובר שוויון נוסף בהשוואה הזאת.
9. מה שמזכיר לי: מ-1 עד 667 מיליון עוקבים, כמה זה מעצבן אותך להיות רק מקום 2 בעולם באינסטגרם?
(צילום: Charlotte Wilson/Getty Images)
10. אני יודע שאתה בערך הבן אדם הכי פחות פוליטי בעולם, אבל רק בינינו - מה אתה חושב על ישראל?
לא, כי אם כבר פותחים את זה, שתדע שיש בישראל אנשים שלא זוכרים מילה אחת מהפרשה בעלייה לתורה שלהם, אבל לא ישכחו אף מסירה קטנה שנתת כשהם ראו אותך במגרש שאליו אבא לקח אותם במסגרת הטיול לבר-מצווה. מפה לשם, מסי הוא נוצרי קתולי, אבל גם כזה שמגדיר את עצמו כחילוני. בישראל הוא הספיק לבקר כבר ארבע פעמים - עם נבחרת ארגנטינה, ברצלונה ופעמיים עם פריז סן ז'רמן - ופעם אחת אפילו הספיק להצטלם ליד הכותל המערבי עם כיפה על ראשו - מה שגם עיצבן איזה חצי מיליארד אנשים על הגלובוס, וגם הצית גל קונספירציות שקריות על שורשים יהודיים כביכול. כמו כל כדורגלן ארגנטינאי אחר במילניום הנוכחי, גם לאו מצייר על עצמו בתדירות גבוהה מאוד, ואחד הקעקועים היותר גדולים שלו הוא דיוקן של ישו על כתף וזרוע ימין. כאמור, למרות החשיפה המטורפת שלו, ועל אף אינספור ניסיונות למשוך אותו בלשון - האיש מסיים עוד שנייה קריירה ארוכה מאוד מבלי "להתלכלך" בפוליטיקה בכלל. אני משוכנע שכל השנים שהעביר במותג גלובלי כל כך כמו ברצלונה תרמו לכך, כמו גם השת"פים המסחריים השונים שלו, אבל בשורה התחתונה גם בסוגיה הזאת הוא מצליח להישאר טפלון. יודע מה לאו, במחשבה נוספת, אני לוקח בחזרה את השאלה הזאת. עזוב, לא רוצה לדעת.
