"הנוסעים האמיתיים הם אלו שעוזבים לשם העזיבה עם ליבם קל כבלונים" ("המסע", שארל בודלר, 1859).
15 שעות בדרכים, במטוס, מונית, מעבורת ואובר, הן מספיק זמן כדי להכיר מישהו זר לחלוטין ולקבל ממנו תובנות פסיכולוגיות ואמוציונליות על אחד משני שחקני הכדורגל הטובים בדור הנוכחי. חוזה סילבה, עורך וידיאו ממדיירה שנסע לעבוד בברלין וחזר בדיוק בזמן בשביל לראות בבית את המשחק בין פורטוגל לקרואטיה על הכרטיס לשמינית הגמר, במה שיכול היה להיות המשחק האחרון של כריסטיאנו רונאלדו, כבר בן 41, באליפויות העולם ואולי במדי נבחרת פורטוגל בכלל. אבל בינתיים יש על הפרק טיסה מברלין למדיירה, אי הולדתו של רונאלדו, הסטה לנחיתה בפורטו סנטו בגלל רוחות עזות, המתנה של שש שעות וארבע בירות למעבורת, והגעה ליעד בשתיים בלילה.
"אצלנו אומרים שכשהאריה מפסיק לצוד ולהסתובב ביער, כל החרקים הכי קטנים מתחילים לאכול אותו חי", אומר סילבה בהמתנה למעבורת. "פעם רונאלדו היה מחייך ובחורות היו מתעלפות בסלון מול הטלוויזיה, עכשיו אפשר לראות את הכתרים שיש לו בשיניים. זה המצב עם רונאלדו, ויש דרישה שהוא לא יעלה בהרכב ויפנה את הדרך לדור הבא, אבל הוא הרוויח את הזכות להחליט מתי לפרוש. הוא עשה מספיק עבור המדינה הזו. זו קצת כפיות טובה.
גלריה
האח התנקה מסמים ומנהל את המוזיאון. פסלו של רונאלדו בכניסה למבנה
(picture alliance, dpa/picture alliance via Getty I)
"בשבילי ובשביל אחרים הסטטוס של רונאלדו כשחקן הוא כמו של אדם עם מחלה סופנית. אתה יודע שעוד מעט זה ייגמר, אבל אתה רוצה עוד רגע, עוד שנייה אחת של נחת, של גאווה פטריוטית קולקטיבית, עוד זיכרון אחד לאוסף. זה לא הרבה לבקש".
בדיוק 48 שעות לאחר שהגענו למדיירה, ב"בנקו דה פורטוגל", הכיכר המרכזית של עיר הבירה פונשל, סילבה תפס אותי בראש כשנשמעה שריקת הסיום במשחק נגד קרואטיה ונישק אותי בפרצוף בלי הפסקה, כאילו שאני הכותל. אלא שאחרי קרואטיה באה בשמינית הגמר ספרד, וזה נגמר בהפסד לפורטוגל שסיימה השבוע את דרכה בטורניר החשוב בעולם, ורונאלדו חתם קריירה מפוארת בנבחרת שלו, אבל בגביע החשוב מכולם הוא לא זכה. למורשת שלו באי שבו גדל זה לא יפריע, כאן הוא אלוהים בשר ודם, ושום תוצאה על המגרש כבר לא תשנה זאת.
× × ×
התחנה הראשונה היא בית החולים "דוקטור נליו מנדונסה". ישנם שלושה ציורי קיר גדולים של רונאלדו בפונשל: אחד ליד תחנת הכיבוי ושוק הפירות, השני בשכונה שבה הוא גדל, והשלישי כאן, בחזית בית החולים שבו נולד. למעשה, מדובר בתמונה ענקית של רונאלדו, חלק מקמפיין שמעודד אנשים לתרום דם.
"אנחנו אלופים". גרפיטי ליד תחנת כיבוי האש המקומית במדיירה
"אנשים במדיירה אוהבים לתרום דם", אומרת אנה מארטה, אחות מהאונקולוגית, "גם למען סולידריות ואחריות חברתית, אבל גם בגלל שבמדיירה, בניגוד לחוץ לארץ, מקבלים יומיים חופשת מחלה אחרי תרומה". כמעט כמו כל תושבי האי, גם היא מתייחסת לפורטוגל כחוץ לארץ.
ב-5 בפברואר 1985 הגיעה לכאן דולורס אביירו כדי ללדת את כריסטיאנו רונאלדו. היו לה כבר שלושה ילדים: אלמה (11), הוגו (10) וקטיה (8). בעלה, מצולק ממלחמות, היה אלכוהוליסט. הם היו עניים מרודים וחיו בדוחק והיא רצתה להפיל את רונאלדו, אבל הרופא שלה סירב לבקשתה.
"לרונאלדו יש לב ענק", אומרת מארטה. "הוא הציל עשרות ילדים עם הציוד שהוא תרם לבית החולים, ועם האגף המיוחד שהוא עזר להקים לטיפול בחולי קורונה בזמן המגפה, ואת הכל הוא תורם בחשאיות".
היא בוכה כשהיא מדברת על התרומות, וזה עניין שחוזר על עצמו בפונשל. כולם מדברים על תרומותיו הגדולות של רונאלדו בסתר, אבל איכשהו כולם יודעים עליהן. בחדשות דיווחו על שני מטוסים עם ציוד חירום שרונאלדו שלח לנפגעי רעידת האדמה בוונצואלה, וגם הפעם ציינו שהוא עשה זאת בסתר.
ליסיניה רומיירה, המחנכת בכיתות ה'–ו': "לימודים לא עניינו אותו בכלל, רק לשחק. פעם הוא זרק כיסא על מורה שמנע ממנו לשחק. הוא קיבל הרבה גב מאמא שלו כדי להיות חצוף בצורה כזו"
× × ×
התחנה השנייה היא שכונת סנטו אנטוניו. בדירת שני חדרים קטנה ועלובה בדיור ציבורי, ברחוב קינטה דו פלסאו 27 א' שבשכונת העוני, גדל רונאלדו עם שלושת אחיו בחדר אחד. אמא מבשלת במסעדה ומנקה, אבא אלכוהוליסט שמגרד עבודות מזדמנות כמו גננות וניקוי כבישים, וגם אפסנאי במועדון הכדורגל אנדורינה. הבית כבר אינו קיים, הוא נהרס ב-2007 לטובת מגרש חניה.
מדיירה הוא ארכיפלג געשי עם שדה תעופה משלו שקרוי, איך לא, על שם כריסטיאנו רונאלדו. הגיאוגרפיה התלולה משפיעה גם על הגידולים החקלאיים, בעיקר בננות וגפנים, וגם על העובדה שאין פה הרבה שטחים מישוריים שילדים יכולים לשחק עליהם כדורגל. רונאלדו וחבריו שיחקו על הכביש, זזו בכל פעם שמכונית הגיעה, השערים במגרש המאולתר היו פתח מדרגות, קיר או שתי אבנים.
האיש שבזכותו כריסטיאנו רונאלדו הפך לאגדת כדורגל ולא לסיפור מקומי עצוב, הוא הצלם פלאביו ג'ואקים, שהציל את כריסטיאנו הצעיר ממוות.
"כשהיינו בני 11 הלכנו לגנוב פירות ומשם לנחל", הוא מספר על יום שגרתי במדיירה. "היה מזג אוויר קצת סוער. רונאלדו לא ידע לשחות, אבל מי שלא קפץ למים נחשב לפחדן, והוא קפץ ראשון, ניסה לעמוד וקלט שבגלל הסערה הוא לא מצליח לגעת עם הרגליים שלו בקרקעית. הוא התחיל להילחץ, הוא היה בטוח שהוא הולך לטבוע כי הזרמים סחפו אותו. קפצתי למים, תפסתי אותו מתחת לבית השחי והתחלתי לשחות בחזרה לגדה".
הציל את רונאלדו ואת עמו. פלאביו ג'ואקים
הכדורגל העולמי, ודאי הפורטוגלי, חב לג'ואקים חוב גדול על כך שהציל את שכנו וחברו הטוב. "נולדתי ב-1983, אבל אחותי הייתה באותה כיתה עם רונאלדו", הוא מספר. "גרנו חמש דקות אחד מהשני והיינו חבורה של 25 ילדים, שהולכים לבית הספר ומשחקים כדורגל. אם אתה צריך קונטקסט למקום שממנו רונאלדו הגיע, אז חצי מהילדים בחבורה כבר מתו, רובם בגלל שימוש בסמים.
"לאף אחד מאיתנו לא היו נעליים חדשות, קיבלנו אותן בירושה מהאחים שלנו, רק שלרונאלדו היו אחים הרבה יותר גדולים ממנו, אז חלקנו איתו את הנעליים. כדורים היינו עושים מפחיות קולה או, אם היה לנו מזל, מכדורי טניס. מי שהיה לו כדור היה מלך השכונה. ככה רונאלדו קנה את המהירות שלו".
איך?
"בסופי שבוע היו מגיעות קבוצות בוגרים להתאמן. היינו מתחבאים מחוץ לגדרות, וברגע שהם בעטו כדור מעל הגדר, היינו רצים לכדור, אוספים אותו ועפים משם. את רונאלדו הם לא תפסו אף פעם. רונאלדו תמיד היה השחקן הכי בולט בשכונה, חוץ משחקן אחד: אח שלו. הוגו היה הרבה יותר טוב ממנו עד שהוא גילה את הסיגריה, הבירה והסמים. אבל כבר אז יכולת לראות מה ייצא מרונאלדו. השעות שהוא התאמן, המשמעת והביקורת העצמית. הוא הבין מאוד מוקדם שהוא צריך לצאת למקום גדול מכאן, לאופק, והוא הבין מאוד מוקדם שכדורגל זה הטיקט שלו החוצה".
איך התבטאה המסירות שלו למשחק?
"אספר לך עוד אנקדוטה עליו. מתישהו עברנו למגרש עם משטח מלוכלך ובאמצע המגרש היה עץ. ממש באמצע. ורונאלדו, אני חושב שהוא היה בכיתה ג', החליט שמעכשיו הוא יכול לבעוט לשער ולהבקיע רק אחרי שהוא מוסר את הכדור לעץ, והעץ מחזיר לו את הכדור בדיוק לאן שהוא רץ. זה מה שהוא רצה: דאבל פס עם עץ. והוא עשה את זה אלפי פעמים עד שהוא הצליח. הוא היה משחק שעות. עד שאמא שלו הגיעה עם סנדלים בידיים כדי להעניש אותו על זה שהוא פיספס ארוחת ערב משפחתית. היה סוף שבוע אחד שבו הגיעו סקאוטרים של קבוצות מפורטו וליסבון כדי לראות את השחקנים בשכונה בטורניר. רונאלדו כבר אז היה כוכב גדול, מבקיע שערים סדרתי שהקבוצות שלו תמיד זכו בטורנירים. אבל דווקא בסוף השבוע הזה ההורים שלו הענישו אותו אחרי שברח מהחלון כדי לשחק כדורגל כמה ימים קודם, והוא פיספס את ההזדמנות הראשונה שלו".
בית ילדותו של רונאלדו אמנם נהרס, אבל מאחורי מגרש החניה נייקי בנתה מגרש כדורגל מלוקק עם סלוגנים כמו "נולד פה, מוכר בכל העולם", ציורים של רונאלדו על הקירות וחתימה שלו על האספלט.
רונאלדו הילד היה יכול לחלום להתאמן במתקן כזה, עם שערים אמיתיים ורשתות וכמה כדורים שרק תרצה, ובלי אף עץ בעיגול האמצע. אבל בשלוש שעות של סיבוב בשכונה, לא נראה ילד אחד משחק שם כדורגל. קילומטר וחצי אווירי משם, על הקיר החיצוני של מרכז קהילתי, צייר אמן בריטי ציור קיר ענקי של רונאלדו לאחר הזכייה של פורטוגל באליפות אירופה 2016, לצד הכיתוב שדרשו התושבים המקומיים: "בן האדמה". הגיאוגרפיה של הציור יוצרת מצב שרונאלדו מסתכל באופן תמידי על השכונה שבה גדל, הנחל שממנו ניצל, העץ שאיתו החליף דאבל פסים.
רונאלדו הילד יכול היה לחלום על התנאים במגרש המקומי. ציור קיר במדיירה
× × ×
שמונה בערב, ארבע שעות לפני שריקת הפתיחה למשחק בשלב 32 הגדולות במונדיאל נגד קרואטיה. חוזה סילבה מכוון אותי למקום המפגש שלנו במרכז פונשל. הרחובות מלאים במקומיים ותיירים עם דגלי פורטוגל וחולצות של הנבחרת שעל גב כולן המספר 7. האוויר מלא בריח המתקתק והמופלא שיכול לקרות רק בספורט: הציפייה והתקווה הגדולה לפני משחק גדול, ולצידן, פורטת כמו מנדולינה החרדה מהגרוע מכל, מהאסון. כמו לחיות בתוך מכונת כביסה ובמייבש בעת ובעונה אחת.
אנחנו אוכלים נתחי בשר משיפוד שתלוי על וו, ומדברים על רונאלדו ופורטוגל ולוקה מודריץ', כוכבה של קרואטיה, ומדיירה. סילבה והחברים שלו אומרים שכדי לדבר על הדברים האלו, חייבים לשתות משהו מקומי. הם מזמינים צ'ייסר של משקה עם יותר מ-50 אחוז אלכוהול, עם טעם יוצא דופן שמזכיר נוזל ניקוי. אנחנו יוצאים לרחוב, תקווה ואימה חולקות את הכיכר. יש מסך ענקי ב"בנקו דה פורטוגל" ולפה תכף יזרמו אלפים. המיקום של המסך משונה וסמלי: בדיוק מולו עומד עץ ומסתיר את המסך.
התחנה השלישית היא בית הספר הקתולי "אקסטרנטו דה סאו ז'ואו", שבו למד רונאלדו בכיתות א'-ד'. דה לינדה מנדוסה, מזכירת בית הספר, יושבת בקומה השלישית. היא מוציאה מהארכיון את התיקייה של רונאלדו. ציון 1 (הגבוה ביותר, ז"א) בשנה הראשונה והשנייה, ציון 2 בשנה השלישית, ציון 3 בשנה האחרונה. היא מתקשרת לאילדה מלים, הנזירה שהייתה אחת משתי המורות שלו.
פלאביו ג'ואקים, חבר ילדות: "בגיל 11 הלכנו לגנוב פירות ומשם לנחל. רונאלדו לא ידע לשחות, אבל מי שלא קפץ למים נחשב לפחדן, והוא קפץ ראשון, ניסה לעמוד ובגלל הסערה הוא לא הצליח. הוא נלחץ והיה בטוח שהוא יטבע, אז קפצתי למים, תפסתי אותו מתחת לבית השחי ושחיתי בחזרה לגדה"
"זאת הייתה משפחה מאוד ענייה", מספרת מלים. "לפעמים היינו צריכות לקנות לו תחפושות לקרנבל או ציוד לבית הספר, ואם היה למשפחה שבוע טוב בעבודה אז הוא היה מגיע עם קופסת אוכל. הוא היה הולך כל יום 2.5 קילומטרים מהבית לפה, ובגלל שאבא שלו היה האפסנאי של המועדון, הוא תמיד הגיע עם חולצה של אנדורינה. עני אבל עם ערכים. נותן הרבה כבוד למורים, תמיד שואל את המבוגרים אם הם צריכים עזרה, ממושמע. לא היה מדבר הרבה ולא עושה שטויות. הוא לא אהב בעיות או מריבות".
מה את זוכרת ממנו כתלמיד?
"בשנה הראשונה הוא לא הפסיק לקפוץ בחבל. בשנה השנייה הוא גילה את הכדורגל, ואז העיניים שלו נצצו בכל פעם שהיו מוציאים את הכדור והוא הפסיק להתעניין בלימודים. היה הולך עם הכדור מתחת לבית השחי לכל מקום, גם בטיולים. היו לו המון חברים והוא דרש תמיד כבוד מכולם. הוא היה רגיש ומאוד אמוציונלי. מה שעוד בלט אצלו זה שלמרות שהוא לא תמיד היה נקי, הוא תמיד היה יפה תואר וגנדרן, תמיד מסורק יפה, חולצה בתוך המכנסיים, והוא היה מאוהב לאורך כל התקופה בילדה אחת בשם קלאודיה".
"הלך עם הכדור מתחת לבית השחי לכל מקום, גם בטיולים". המוזיאון במדיירה
הנזירה מלים אומרת שאם רונאלדו היה משקיע בלימודים הוא היה מצליח בכל דבר שהיה נוגע בו, אבל המנקה שנמצאת איתנו בחדר מנענעת את הראש מצד לצד. כשהיא מלווה אותי החוצה היא אומרת לי: "זה היה ידוע שאם היית מרביץ לרונאלדו בראש זה לא היה כואב לו. הוא לא היה מרגיש כלום".
המזכירה מנדוסה מוציאה אלבום תמונות מצהיב. הדפים שבהם נמצאות התמונות שלו מסומנים במדבקה צהובה קטנה שעליה כתוב בטוש ירוק CR7, ראשי התיבות של שמו והמספר שמזוהה איתו, שלושה תווים שהפכו למותג.
פה רונאלדו עומד וקורא, פה אוכל משהו עם החברים לכיתה, תמונה אחת שלו רוקד, ראשו מלא תלתלים. ועוד תמונה אחת, אחרונה, כורע על שתי ברכיו, פלג גופו העליון חשוף, ידיו מונפות אל על, פיו פעור. מנהרת הזמן שנעה בין רונאלדו הילד לרונאלדו הצוהל מאושר במנצ'סטר, מדריד, טורינו, ליסבון וערב-הסעודית. המזכירה שמה תמונה של רונאלדו חוגג שער על שומר המסך שלה, מנגנת מוזיקה פורטוגזית ומתחילה לרקוד בכיסא. הלילה יהיה שמח פה, היא אומרת.
× × ×
התחנה הרביעית היא "גונסלביש זארקו", בית ספר דו-קומתי שבו למד החל מכיתה ה'. מהחלונות אפשר לראות את שמונת מגרשי האספלט, כדורגל וכדורסל, בחצר האחורית. ממול, "אטדיו דה מורטימו", אצטדיון הקבוצה של העם. רונאלדו בחר אז להצטרף דווקא לנסיונל, הקבוצה של האליטות.
"אני זוכרת ילד מאוד-מאוד צנום, הרגליים שלו היו מעוותות פנימה מרוב שהוא היה רזה, מלא בתלתלים, ביישן, תמיד עם העיניים על הרצפה", אומרת ליסיניה רומיירה, המחנכת שלו בכיתות ה'-ו'. "לימודים לא עניינו אותו בכלל, רק לשחק. הייתי מזמינה את אמא שלו לשיחות, אבל זה לא שינה דבר. הוא היה מרוכז רק בדבר אחד. הוא היה אמביציוזי אבל לא ללימודים. תמיד שכח את המחברות והספרים אבל לא את הכדור. הוא היה מחונך, אבל מאוד אגרסיבי כלפי מורים שלא נתנו לו לשחק".
"רגליו היו מעוותות מרוב רזון". רומיירה, המחנכת של רונאלדו
כמה אגרסיבי?
"פעם הוא זרק כיסא על מורה שמנע ממנו לשחק. הוא קיבל הרבה גב מאמא שלו כדי להיות חצוף בצורה כזו".
איזו אנקדוטה קופצת לך לראש כשאת נזכרת בימיו כאן?
"בימי שני נהגתי לשאול אותו אם הוא הכין שיעורי בית בסוף השבוע, והוא היה מוציא עיתון ושואל אותי אם קראתי על הגולים שהוא הבקיע. הייתי אומרת לו: 'תלמד, לא ייצא ממך לואיש פיגו', והוא שתק והסתכל עליי במבט שאז לא הבנתי. היום, כשאני רואה אותו בטלוויזיה, אני מבינה את המבט הזה. זה מבט שאומר לי: 'פיגו? תראי מה יצא ממני, את והאחרים שאמרו שאני לא אשתכר מכדורגל ואהיה עוד דייג בכפר'".
אנה קאופילה הגיעה ללמד בבית הספר כשרונאלדו היה בכיתה ו'. "את האיכויות שלו כולם רואים עכשיו, אבל אפשר היה לראות אותן כבר אז", היא אומרת. "הוא התאמן שעות על גבי שעות. המנהלת הייתה מבקשת ממנו לחזור לכיתה והוא חזר בנימוס, אבל רק לכמה דקות, ומיד רץ לחצר, עובד שעות עם הכדור, ימין, שמאל, ראש, עד לשלמות. מבקר ומעודד את עצמו. הכל על האספלט, חמש-שש שעות ביום. הוא היה מצליח בכל מה שהוא היה עושה. זה לא עניין של כדורגל, זה עניין של אופי, בגלל זה הוא הפך לאיש משפחה, לאדם מאוד עשיר ונדבן גדול. בילדות שלו כולם דאגו לו ופחדו עליו, אבל הוא רצה רק הכרה".
מה את זוכרת מהמשפחה שלו?
"הייתי חברה של פאולה, אחותו של אביו, שעבדה בלאונג' של המורים. זה לא היה הבית הכי מאושר בעולם. יש דברים שאקח איתי לקבר, אבל לא היה שם כסף, אבא שתיין, אמא שעובדת כל היום, היו לו את כל התנאים ליפול לשתייה, לסמים, לפשע. אחיו הידרדר לתרבות רעה ואני חושבת שהיה לו דרייב לגאול את המשפחה, לרצות את אבא שלו, אבל גם להיות בריא, לחיות מעבר למה שהתסריט המקורי נתן לו".
אז'ידיו קריירה, עיתונאי מקומי: "כשרונאלדו קיבל כסף גדול, הוא קנה למשפחה בית באזור מצוין באי וכמה מכוניות. אביו סירב והמשיך לנסוע באוטובוס לשוק. הוא סיפר לי פעם שביקש מבנו 1,500 יורו לשלם חוב, והתעקש להחזיר בתשלומים"
יש פה תסריט כמעט אוטופי של ילד שניצל מהפשע, אזרח טוב עם ערכים שתורם בחזרה לקהילה. איך זה מסתדר לך עם ההאשמות כלפיו באונס בלאס-וגאס ב-2009?
"אני חושבת שהרבה אנשים לא אוהבים אותו כי הם לא מכירים אותו. הם נחשפים לצד היותר מוחצן, אגואיסטי ושחצן שלו, לא לאופי האמיתי שלו. הוא אזרח ואדם טוב, אבל הוא לא קדוש. הוא יכול לקחת את המטוס הפרטי שלו ולטוס למסיבה בקזבלנקה, אבל המקרה בווגאס בעייתי. אישה שטוענת שהיא נאנסה צריכה להעניש את האנס ולמנוע מנשים תקיפה נוספת על ידו. היא לקחה כסף ושתקה, וכל ההאשמות נגדו נוקו על ידי התביעה. אז אני לא יודעת מה קרה שם. אבל כן יודעת שהוא לא הכניס את עצמו לסיטואציה דומה. הוא למד שיעור מאוד קשה שם".
× × ×
התחנה החמישית: מוזיאון כריסטיאנו רונאלדו. ליד המרינה נמצאת פיסת הנדל"ן הכי יקרה בפונשל והדרך אליה עוברת, כמובן, בכיכר כריסטיאנו רונאלדו. מדובר בקומפלקס של מלון CR7 – אחד מחמישה ברחבי העולם – ומתחתיו המוזיאון.
בחוץ ניצב פסל גבוה של רונאלדו. אזור החלציים שלו דהוי ומשופשף לחלוטין, והמקומיים מסבירים שזה בגלל בחורות שמצטלמות עם הפסל. המוזיאון נפתח ב-2013 ועבר למיקומו הנוכחי, והגדול פי שלושה, ב-2016. הסיפור מאחורי המבנה נעוץ באחיו הגדול של רונאלדו, הוגו. הוא נפל לסמים קשים, רונאלדו חילץ אותו פעמיים, אבל אחרי הפעם השנייה הזהיר אותו שזו האחרונה, ושאם הוא נוגע בהרואין שוב, הוא מנתק איתו מגע. הוגו התנקה. כמה שנים לאחר מכן, הוא הגיע לביתו של רונאלדו במדריד לראות משחק, ראה את אוסף הגביעים של רונאלדו והציע לו לבנות מוזיאון.
המוזיאון, 1,500 מטרים רבועים של מקדש לרונאלדו, הוא אטרקציית התיירות השנייה הכי פופולרית באי, אחרי הגנים הבוטניים. הוא מלא כל הזמן, אין פה פילוח מבקרים. כולם מגיעים. אנשים יורדים מספינות התענוגות ומגיעים למקום, תיירים באים להצטלם ומסתובבים בין ארונות הגביעים, המכתבים והאיורים מהאוהדים, הגביעים הקבוצתיים (רפליקות) והאישיים (אותנטי). יש כאן מכתב שבו ניתן לרונאלדו תואר אצולה ממדיירה, חמישה פסלים שלו, אחד ממעריץ איראני ואחד שבנוי ממאה קילו של שוקולד. יש פינה שבה רונאלדו מסביר איך להבקיע מבעיטות עונשין כמו רונאלדו, וקיר אחורי עם יותר מ-60 כדורים: כדור מכל משחק שבו כבש רונאלדו יותר משלושה שערים. אחרי הביקור הם עולים לקומת הכניסה, והקופה מתחילה לתקתק: אולרים, מכנסיים, כובעים, בשמים, ארנקים, תיקים. כל מה שאפשר לחשוב עליו עם המותג CR7.
"זה הגביע הכי חשוב לרונאלדו והוא במקום הכי בולט", אומר נונו מנדש, אוצר המוזיאון, ומצביע על גביע אירופה שבו זכתה פורטוגל ב-2016. "רונאלדו טוב לאי. פעם היו מגיעים לפה רק תיירים מבוגרים מאנגליה וגרמניה או זוגות בירח דבש. עכשיו הרבה באים לפה בגלל שהוא נולד פה. הוא העלה אותנו על המפה, והוא מאוד טוב עבור הכלכלה שלנו".
"רונאלדו טוב לכלכלה". נונו מנדש, אוצר המוזיאון, לצד פסל בגודל טבעי
אחרים לא ממש מרוצים. הנהירה למדיירה ותנופת התיירות הביאו לפה גם את תיירות המשקיעים. המחירים בסופר עלו, מחירי הנדל"ן נסקו. זרים התחילו לקנות דירות ובתים ולשכור אותם לתיירים. באי שבו משכורת המינימום היא עדיין 900 יורו, דירות לבני המקום נעשו עניין לא אפשרי.
× × ×
תחנה שישית, קיוסק-קפה "אספלנדה סנטו אנטוניו". זו השכונה שבה עבד ז'וזה דיניש אביירו, אביו של רונאלדו. פעם כגנן, פעם כמנקה רחובות. "היה לו צחוק רועם והוא אהב לדבר עם כולם, וכולם אהבו אותו", מספר ז'ואאו, גבר מקומי שנהג לעבוד באותן עבודות ומחזיק בכיס המקטורן שלו תמונה של רונאלדו. "הוא ואני שתינו הרבה יין, כזה שלא קונים בחנויות", הוא מתחיל לבכות.
"שתינו יחד הרבה". ז'ואאו, חברו של אביו המנוח של רונאלדו
מעל הכיכר, הכנסייה שבה הוטבל רונאלדו. בארוס דה סוזה היה שחקן במועדון אנדורינה, שבו עבד אביו של רונאלדו. הם הפכו לידידים, ואביו של רונאלדו ביקש ממנו להיות הסנדק של בנו. שניהם איחרו לטקס בשעה בגלל משחק כדורגל. קצת יותר מעשור לאחר מכן דה סוזה, אז מגלה כישרונות עבור נסיונל, מגייס את רונאלדו לקבוצה.
רונאלדו עמד בהבטחה שלו, הוא הפך לאחד משחקני הכדורגל הגדולים והמפורסמים בהיסטוריה של הענף. הוא הרוויח הון עתק וסידר את המשפחה שלו: אחיו נגמל ומנהל את המוזיאון, אחות אחת הגשימה את חלומה והפכה לזמרת תחת שם הבמה רונאלדה, אחות אחרת הגשימה את חלומה ופתחה בוטיק לבגדי יוקרה (ונאלצה לסגור אותו לאחר שהתברר כי מכרה מותגים מזויפים). האמא, זו שלבשה את המכנסיים בבית ודאגה לארבעה ילדים ועוד תינוק בדמות אב, חיה בעושר מההימור שלה על כריסטיאנו רונאלדו.
האחות והאם לא ממש אהודות באי. "בניגוד לכל האחרים, הן מצפות שאני אמלא להן את הדלק כשהן יושבות במכונית", הסביר לי הקופאי בתחנת הדלק.
לאילדה מלים, מורתו בכיתות א'–ד': "אם היה למשפחה שבוע טוב בעבודה אז הוא היה מגיע עם קופסת אוכל. למרות שהוא לא תמיד היה נקי, כריסטיאנו תמיד היה יפה תואר וגנדרן, מסורק יפה, והוא היה מאוהב בילדה בשם קלאודיה"
האבא תמיד היה שם. אף אחד מבני המשפחה לא בא לראות את רונאלדו חוץ ממנו. אבל הוא גם אף פעם לא באמת היה שם, כמו שילד צריך מאב. הוא היה טרוד בצרותיו וזיכרונותיו ובבקבוק. "אבא שלו נתן לו את השם רונאלדו בגלל שהוא העריץ את רונלד רייגן", אומר אז'ידיו קריירה, עיתונאי ברשת טלוויזיה מקומית. “הוא היה מדבר על רונאלדו בהערצה. אבל אלו היו יחסים מאוד מורכבים. כשרונאלדו קיבל את הכסף הגדול, בגיל 18, הוא קנה למשפחה שלו בית גדול באזור מצוין באי וכמה מכוניות מרצדס. אבא שלו אמר שהוא לא נוהג, ושהוא בחיים לא יעזוב את הבית שלו והחברים בסנטו אנטוניו, והמשיך לנסוע כל יום מוקדם בבוקר לשוק, לקנות דג ולחזור באוטובוס. פעם אחת הוא סיפר לי שהוא ביקש מרונאלדו 1,500 יורו כדי לשלם חוב. רונאלדו נתן לו את הכסף מיד, אבל אבא שלו התעקש שהם יחתמו חוזה שלפיו האבא אמור להחזיר לו כל חודש 50 יורו".
אחרי כיתה ו', רונאלדו מקבל כרטיס בכיוון אחד לליסבון, לאקדמיה של קבוצת הפאר ספורטינג. ילד בן 12, לבד בעיר הגדולה. בגיל 14 הוא נזרק מבית הספר לאחר שזרק כיסא על מורה שלעג למבטא שלו, ולא חזר יותר לספסל הלימודים. הוא היה בוכה כל לילה, ומבקש לחזור, אבל אמא שלו, שהבינה כבר אז שהוא יכול להיות הסוס המנצח שלה, אמרה לו שהם קנו לו כרטיס בכיוון אחד ואין לו לאן לחזור. להורים היה מותר לבקר אותו פעם בארבעה חודשים.
"כשהייתי מגלה כישרונות של קבוצת בנפיקה באי, האמא, שאז בישלה במסעדת 'לאס-וגאס', ביקשה 350 יורו, דירה שהיא תוכל לגור בה ועבודה בשבילה. מצאנו הכל, אבל אז הייתה מלחמה בין המועדונים והוא לא עזב", מספר קריירה. "זו הייתה תקופה מאוד קשה בשבילו. הוא גר אז באקדמיה של ספורטינג ונהג לרוץ כמעט כל לילה לסניף מקדונלד'ס ולבקש מהעובדים שייתנו לו את ההמבורגרים שמיועדים לזבל. כשהוא התעשר הוא קנה לעובדים הללו מסעדה משלהם".
"רונאלדו כילד אכל המבורגרים שיועדו לפח". העיתונאי קריירה
ב-2005, בגיל 52, אביו של רונאלדו מת מסיבוכים בכבד בגלל השתייה. "אני חושב שזה עצב שמעולם לא הלך ממנו", אומר קריירה, "שאבא שלו לא הספיק לראות את ההצלחה שלו".
× × ×
בינתיים, בכיכר המרכזית של פונשל, קרואטיה עולה ליתרון, שער של רונאלדו נפסל, הוא מבקיע שוויון בפנדל ומוחלף. פורטוגל עולה ליתרון משער בתוספת הזמן ושער שוויון של קרואטיה נפסל בשנייה האחרונה. זו לא התמודדות כדורגל אלא מעבדת ניסוי לדו-קוטביות. רונאלדו שרד, הוא והאוהדים השרופים האחרים של בן האי יקבלו אותו לפעם אחת אחרונה, מול ספרד בשמינית הגמר, שם תסתיים דרכה של פורטוגל בטורניר ושל אגדה שהייתה באמת במדי פורטוגל.
התחנה השביעית והאחרונה היא מגרש האימונים של אנדורינה, הקבוצה הראשונה שבה רונאלדו התחיל להתאמן בגיל שבע. כמו האתרים האחרים הקשורים לילדותו, גם האצטדיון כבר נהרס והועתק למקום אחר ואין זכר לעברו של רונאלדו, אבל הוא פה בכל מקום. נהגים על תלת-אופן ממונע מגיעים לפה כל שעה עגולה, גוררים איתם תיירים שמוכנים להיפרד מתשעים יורו עבור סיור של שעתיים במה שהיו תחנות חייו של רונאלדו.
המועדון עצמו בפגרה. אפשר לדבר רק עם הזקנים ששותים קפה בספלים גבוהים ובוהים במסך הטלוויזיה הענק שמשדר כדורגל נון-סטופ. "אני זוכר את רונאלדו", אומר אחד המבוגרים במקום, "הוא התאים למקום בדיוק, כי פה מחנכים לאהבה לכדור, ביטחון, שמחת חיים, וזה כל מה שהוא צריך. הוא לא צריך מאמנים שצועקים עליו, ופה לא צועקים על אף אחד. הוא היה צריך שייתנו לו לעוף, חופש, כמו בן מדיירה אמיתי. הוא התאמן יותר מכולם, והחבר הכי טוב שלו היה הקיר שאיתו התמסר בלי לדבר ובלי לדרוש ממנו כלום. אחרי מעט מאוד זמן היה ברור לכל השחקנים האחרים שאם הם מוסרים לו, הם לא רואים את הכדור בחזרה. כבר כילד מאוד קטן הוא ראה רק גולים".
× × ×
קשה להאמין שאחד משחקני הכדורגל הגדולים בעולם ואחד האנשים המפורסמים על הפלנטה יצאו מפה, מבית עני של שני חדרים, מאי של 250 אלף תושבים שקיבל את האוטונומיה שלו רק ב-1976. הוא עבר מפה לערים הכי מרכזיות בעולם, למועדונים הכי מפורסמים, הוא המציא את הכדורגל הסעודי, הבקיע קרוב לאלף שערים, וזכה באינספור פרסים אישיים, אליפויות, אליפויות אירופה לנבחרות ולקבוצות. הוא הפך לכדורגלן הראשון שצבר יותר ממיליארד יורו בקריירה, יותר ממיליארד עוקבים אחריו ברשתות החברתיות, הוא הקים מותג עולמי מוכר, ועזר לייצר את אידיאל היופי, קידוש הסלבריטי, העושר והעוקבים, וגם הפך לקורבן שלו. "האמרה המפורסמת היא שכל הבעיות של העולם נולדו מהעובדה שבני אדם לא יכולים לשבת עם עצמם בחדר ריק", אומר לי סילבה, "אני לא רוצה לדבר על רונאלדו במונחים פילוסופיים, אבל יש לו תכונה מפעימה אחרת: הוא יכול לשבת לבד בחדר עם עוד מיליון איש".
שכונה קשת יום. רונאלדו בילדותו
הילד שרדף אחרי השיעמום של ערבי קיץ בלתי נגמרים, השאיר את חייו מאחור, אבל לא שכח מאיפה בא. הוא רוקן בכל משחק את הכיסים והארנק, השאיר את הנשמה על המגרש, ושם את הלב שלו במקום שלא הרבה מעיזים לצאת אליו למסע. הוא היה המלצר שמגיש לנידון למוות את הארוחה האחרונה. הוא היה מילון לסטייל, כל בעיטה חופשית שלו הייתה רישיון לפואטיקה. כל ריקוד ניצחון או הבקעה ספונטני היה עבודה של כוריאוגרפית. הוא היה כאוס ורוגע על כן ציור אחד, רק שלפעמים הוא לא מצא את הדרך מצד אחד לצד שני. בחיפוש מתמיד אחרי עדים לקיום שלו, האגו והפחד שלו במלחמה מתמדת, כשרק הכרעה מוחלטת של היריב מנצחת את הפחד, ורק שליטה מלאה על הנעשה מכריעה את האגו. המיסטיקה של רונאלדו התחילה במקום של אמת והסתיימה במקום של פנטזיה. החלומות שלו התמלאו רק כדי לפנות מקום לחלומות עוד יותר גדולים.
והייתה תמיד התחרות עם מסי. הם הגדירו אחד את השני, אבל היו הפכים אחד של השני. מסי ישב בבטן של רונאלדו כמו בקבוק שבור. אם הם היו תאומים בבטן, רונאלדו כנראה היה חונק את מסי למוות. מסי הוא אנומליה, רונאלדו הוא תוצר של עבודה קשה. הוא היה יותר מודל לחיקוי כי כל ילד יכול לעבוד על הטכניקה, המהירות והאתלטיות שלו. את מה שיש למסי אי-אפשר ללמוד. אבל מי שיש לו משמעת מספיק גדולה לעשות אמבטיות קרח בארבע בבוקר אחרי משחק חוץ, לבכות אחרי 20 שנה מכישלון כאילו הוא מעולם לא זכה בכלום, ולהתבכיין כשעמית לקבוצה גונב לו גול, מי ששואף להיות מושלם ורק אז להתחיל להשתפר באמת, מי שמוכן להפוך שנאה למוטיבציה, מי שמוכן לעשות את כל הדברים הללו, יכול להיות רונאלדו.
"ובגלל זה לא יהיה עוד רונאלדו", אומר סילבה, "קשה לחשוב על ההזדקנות שלו. הוא שיחק בקצב אחר מכל השחקנים, ועכשיו התנועות דומות אבל הכל נעשה ב-70 אחוזים מהקצב, כל השאר זה הייאוש שהוא משדר. זה צובט בלב לראות את זה, כמו ילד שהצעצוע שלו מתחיל לקרטע.
"לא יהיה עוד כמוהו". כריסטיאנו רונאלדו במדי נבחרת פורטוגל
(Francisco Seco, AP Photo/Francisco Seco)
"להגיד שאתה אוהד אותו, זה קצת כמו להעיד על פגם באישיות שלך, אבל אתה לא בוחר בדת. אני לא יכול לשכוח לו שעכשיו אני נוסע בעולם ואני לא צריך להסביר איפה זה מדיירה. מה שהוא עשה זה נס. מקום כזה קטן, בלי מסורת של כדורגל, הכל מעבודה קשה, כוח רצון, דבקות, אמונה. המורשת שלו היא לא גביעים ואליפויות, אלא שהוא גרם לנו לחזור לחלום, להביט לעבר האופק, שזה משהו שמאוד שייך לאי. יש פה הרבה שנהגו לחלום בגדול ונשארו באי. רונאלדו הבין מהר מאוד, ורק עם שש שנות לימוד, שהוא דג ענק באקווריום קטן מאוד. הוא סלל לנו את הדרך. זו המורשת שלו".
