טומי בליכר עבדה במוסך כמכונאית רכב מכיתה י' ועד הגיוס. העיסוק הלא-שגרתי הזה לנערה הוביל אותה לאהבה אחרת, גם היא מיוחדת במינה: נהיגת מרוצים. "זאת התשוקה שלי. המקום היחידי שבו הראש שלי שקט ונותן לי אושר אמיתי", היא מסבירה. "מגיל צעיר אני נוהגת בשטח שסביב משמר העמק, הקיבוץ שבו אני גרה. מי שלימד אותי נהיגת שטח הוא אבא שלי, שלימד גם את האחים הגדולים שלי. היה לו חשוב שאהיה בטוחה על ההגה, ובשבילי לנהוג מרוץ זה הכל, זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם".
בליכר בת ה-24 התאהבה בתחום בנעוריה בקיבוץ, כשהייתה צריכה לבחור תחום עבודה כמו שאר בני גילה, ואביה המליץ לה לנסות לתרגם את אהבת הנהיגה והסקרנות שלה כלפי איך שהמנוע עובד לתחום עיסוק. הוא רק לא ידע עד כמה שזה יצליח לו. היא רכשה מיומנות גבוהה בתחום שהיא עובדת בו גם היום, במוסך בקיבוץ הזורע. החיבור הזה הרחיב עוד יותר את העניין שלה במכוניות ובמרוצי מכוניות.
טומי בליכר
טומי בליכר
"אין דבר כזה עיסוק של בנים ועיסוק של בנות". טומי בליכר
(צילום: אלבום פרטי)
"כבר כילדה כל התחום של מכוניות המרוץ עניין אותי. היו לוקחים אותי לימי כיף בקרטינג, וכיוון שתמיד הייתי תחרותית זה הדליק אותי. התשוקה לתחום התגברה, ובזכותה כל השנים המשכתי בנהיגות שטח. הייתה גם תקופה שנהגתי בכל יום כמה שעות. אחרי הצבא טסתי לאיטליה לכמה חודשים, שם הם חולים על ספורט מוטורי וזה אצלם בדרגת חשיבות ממש כמו הפיצה והפסטה", היא מספרת.
באיטליה התאהבה בראלי פורמולה, הבינה שהמסלול קורא לה, וכאשר באחת הפעמים שנהגה על רכב מרוץ שאלו אותה מה החלום – ישר ענתה: להיות נהגת מרוצים. ואת החלום הזה היא מתכננת עכשיו להדהיר עוד קדימה, כאשר היא שואפת לעשות מה שאף אישה ישראלית עוד לא עשתה לפניה: להתחרות בראלי בינלאומי.
לא מסתירה את הישראליות
כדי להגשים את החלום טומי העמיקה את ההיכרות עם התחום והתחברה לבית הספר לנהיגת מרוץ של גידי קורנין בערד, שם למדה את כל מה שצריך כדי להפוך לנהגת מרוצים מקצועית.
"לנסוע מהקיבוץ לערד כדי ללמוד לנהוג מרוץ זה שלוש שעות לכל כיוון, אבל לא ויתרתי. במשך כמעט שנה נסעתי למסלול בערד ולמדתי נהיגת מרוצים. היום, אחרי שנה של אימונים ותחרויות במסגרות שונות, אני מכוונת לתחרות אירופה בראלי ועושה פריצת דרך, כאישה הישראלית הראשונה שתהיה נהגת בראלי מכוניות".
טומי בליכר
טומי בליכר
טומי בליכר
(צילום: אלבום פרטי)
התחום הזה, היא יודעת, עולה המון כסף, וטומי התחילה לחפש ספונסר וספגה הרבה מאוד תשובות שליליות. עד שהגיעה לחברת ספארקו ישראל שבבעלותו של נהג המרוצים הוותיק יובל מלמד, שהעניק לה מימון לציוד הדרוש לרכיבת המרוץ.
"אחרי מאתיים 'לא' שקיבלתי, בזכות יובל קיבלתי את ה'כן' הראשון, ואתמול, ממש אתמול, קיבלתי את ה'כן' השני שלי – לבוא להתאמן ככל שאני צריכה במרכז הסימולטורים DRS שבבית יהושע, כדי לשפר את הביצועים לקראת הראלי. אז עכשיו אני מתאמנת בעזרת הסימולטורים שלהם, וכבר פגשתי עוד גברת שאני מחזיקה ממנה, אבל לא חושפת את שמה, והיא עוזרת לי להשיג עוד חסויות ומפגישה אותי עם ספונסרים יהודים בעולם, כי ספורט מוטורי הוא ספורט יקר".
"כשאני במוסך בבגדי עבודה, תני לי גריז ושמן, אני אוהבת להתלכלך, לא רואה בעיניים, זה מיינדסט אחר לגמרי. אבל מחוץ לרכב או למוסך אני עדינה"
כלומר, את גם צריכה לגייס בעצמך את כל החסויות? "כן. וזה מה שאני עושה עכשיו. אני יודעת שברגע שאשיג את הסכום שדרוש כדי להתמודד, אני אשבור את תקרת הזכוכית שלי ואעשה היסטוריה, לא רק כלפי עצמי אלא כלפי כל התחום של נהיגת מרוץ. ההצלחה שלי תסלול את הנתיב לעוד נשים כי כולנו יודעים שעולם המרוצים הוא עולם מאוד גברי והנשים שמתחרות בו זה במספרים ממש קטנים".
לצד הרצון להדהיר נשים לספורט מוטורי, יש לה עוד מטרה: לנעוץ את דגל ישראל בכל מקום שאליו תגיע.
מה אומרים לך בעולם על היותך אישה וגם ישראלית? "עד עכשיו כל הנהגים שפגשתי במסגרת תחרויות היו מאוד נחמדים. אני לא מסתירה את הישראליות שלי, כולם יודעים שאני מישראל והם תמכו בי, נתנו לי טיפים לנהיגה ולא התנכרו אליי או אמרו שום דבר מציק. כולם היו מאוד נחמדים".
ומה אומרים החברים בבית לאורך השנים על התחביב שלך? "האמת היא שהפתעתי אותם. לא שיתפתי אותם והחזקתי את החלום של תחרות הראלי קרוב לליבי. כשסיפרתי הם כמובן תמכו, וגם המשפחה תומכת, ויש גם את דובי מילר, שהוא הנווט שלי שתומך בי לאורך הדרך".
כמו להטיס מטוס
אז מסתבר שבמרוץ מכוניות, ממש כמו בקוק-פיט של מטוס, לצד הנהגת, יושב נווט שתפקידו למסור לנהג או לנהגת בזמן אמת נתונים מדויקים על תוואי הדרך והפניות הקרובות. "אי-אפשר לנסוע 170 ק"מ וגם לזכור איפה הפניות, ומעבר לזה שמדובר בעניין בטיחותי, הדבר הכי חשוב זה שבין הנווט לנהג תהיה תקשורת טובה. בלי נווט אני לא רואה לאן אני נוסעת ואני צריכה לסמוך עליו במאה אחוז. אני נוהגת והנווט שלי הוא העיניים שלי, יושב לידי ומקריא לי את הפניות. ולכן נהיגת ראלי היא עבודת צוות, כמו להטיס מטוס. יש לי נווט, יש לי צוות מכונאים שבלעדיהם אני לא יכולה להתחרות. כל הצוות שאני בונה סביבי מאמין בי, וזה מה שחשוב".
טומי בליכר
טומי בליכר
טומי בליכר
(צילום: רונן טופלברג)
ומה שעוד חשוב לה הוא לבנות את המודל הישראלי לנשים שרוצות לדהור בדרכה ולהגיע לראלי מכוניות. "אין עדיין מודל ישראלי לנשים שרוצות ראלי מכוניות, ואני יודעת שכאשר אני אצור אותו ואצליח, אפתח דלת לעוד נשים, גם לאלה שגדלו בלי הכסף, הקשרים או הרקע הנדרש לעולם המוטור-ספורט. אני רוצה להראות שהמימוש של התשוקה הזו אפשרי עבור נשים כמוני, שיצליחו להגשים כל מה שהן רוצות".
בני זוג פוטנציאליים אומרים משהו על התחום שבו בחרת? "אותי חינכו שאין דבר כזה עיסוק של בנים ועיסוק של בנות, אלא שאם אני אוהבת משהו אני עושה אותו. אז נכון שאני מכונאית ועם ידיים שחורות, אבל בסוף יום אני מנקה את השחור ואוהבת להתלבש ולשמור על עצמי ולהישאר נשית. זה שאני פועלת בתחומים גבריים לא גורם לי להרגיש או להיראות גברית, עליי תמיד רואים שאני אישה ודי מופתעים כשאני אומרת שאני מכונאית רכב ונהגת מרוצים כי אני באמת שומרת על עצמי. אני בחורה מסודרת ונקייה. כשאני במוסך בבגדי עבודה, תני לי גריז ושמן, אני אוהבת להתלכלך, לא רואה בעיניים, זה מיינדסט אחר לגמרי. אבל מחוץ לרכב או למוסך אני עדינה", היא מבטיחה ומגלה שהיא לא בזוגיות כרגע אלא מפוקסת כל כולה על המרוצים.
טומי בליכר
טומי בליכר
טומי בליכר
(צילום: רונן טופלברג)
וכשיהיה בן זוג הוא צריך להיות מעולם המרוצים? "לא. הוא צריך רק לקבל אותי כמו שאני. כמו שאני אקבל אותו כמו שהוא".