ב-16 באוגוסט חגגה סופי קנינגהם, שחקנית ליגת הכדורסל המקצוענית לנשים בארצות-הברית, ה-WNBA, יום הולדת 30. עד תחילת הקיץ מעט מאוד ידעו מי זו סופי קנינגהם, אבל ביום ההולדת הזה היא זכתה לקבל ברכה ישירה מערוץ החדשות בכבלים הנצפה ביותר בארצות-הברית. לא פחות. "מזל טוב לסופרסטארית של ה-WNBA", צייץ חשבון הטוויטר של פוקס ניוז.
ההגדרה "סופרסטארית" עושה כאן חתיכת שפגט. זו שחקנית עם ממוצע קריירה צנוע של 8 נקודות למשחק, והסיבה שבגללה עברה בתוך קיץ אחד מלהיות עוד ספורטאית עלומה למי שמקבלת ברכת יום הולדת מערוץ פוליטי מובהק, לא קשורה לספורט. האופן שבו הפכה ליגת הנשים בכדורסל לתפוח אדמה פוליטי כל כך לוהט עד שהוא מאיים לחסל אותה דווקא כשהיא ממריאה, הוא רק עוד חלק במלחמות התרבות שנוגסות בארצות-הברית, ביס ממאיר אחד אחרי השני.
ליגת ה-WNBA נוסדה רשמית ב-24 באפריל 1996 ושמונה קבוצות פתחו את העונה הראשונה ביוני 1997. הליגה צמחה לאט מאוד ובשלב מסוים הגיעה לסטגנציה, סובלת מאותן בעיות של רוב ענפי הנשים: מחסור בכסף, סקסיזם והשוואות מגוחכות לליגת הגברים, במקום להבין שזה אמנם אותו ענף, אבל משחק אחר לגמרי.
הכוכבות שהיא ייצרה - היו הרבה שחקניות טובות לאורך 30 השנים האחרונות - לא שווקו בשום צורה. העובדה שזו הייתה ליגה עם רוב ברור של שחקניות שחורות ואחוז גבוה של לסביות, עשתה את החיים עוד יותר קשים. כמו כל ליגה, היא נזקקה לכוכבות שיהיו מסוגלות לפרוץ את הרעש. הרי גם ה-NBA ניצלה רק בזכות בואם של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד רגע לפני שנות ה-80.
גלריה
סופי קנינגהם (מימין) וקייטלין קלארק. הפכו לשגרירות הטראמפיזם ב־WNBA, אחת מהן בעל כורחה
(צילום: Michael Reaves/AFP)
ל-WNBA זה קרה עם הגעתה של קייטלין קלארק לפני שלוש שנים. עם טווח קליעה לסל דומה לזה של סטף קרי, ותשוקה גדולה לכדורסל, קלארק הפכה לשם מוכר מחוף לחוף כבר כשחקנית במכללת איווה. כשנבחרה ראשונה בדראפט של ה-WNBA על ידי קבוצת אינדיאנה פיבר, היא הפכה מיידית לרקטת חלל. הרייטינג של הליגה ב-2024 שילש את עצמו לעומת 2023, ובעונה שעברה נשבר שיא כל הזמנים במספר צופים כולל לעונה סדירה. האולמות מלאים, סלבריטאים באים, המרצ'נדייז נמכרים, תקשורת הספורט החליטה להתייחס ברצינות סוף-סוף, הכדורסל מצוין, וללכת למשחק WNBA הפך לבילוי משפחתי.
כל זה הביא באופן צפוי ומדכדך את מלחמות התרבות ואת כל מי שמרוויח מהן: פוליטיקאים, גריפטרים, רודפי קליקים וגברים שמעולם לא התעניינו ב-WNBA. עוזרת להם הנהלה כושלת מאוד של הליגה, וכולם יחד מאיימים להרוס משהו טוב שלקח עשרות שנים לבנות.
× × ×
זו הייתה שאלה של זמן עד שליגת ה-WNBA תהפוך לכלי נשק, בעיקר כיוון שמלכתחילה היא מסמלת את מה שהימין האמריקאי שונא: ליגה מגוונת, מכילה, מלאה בנשים חזקות ועצמאיות, שלא לדבר על תאים משפחתיים אסורים. אבל עד בואה של קייטלין קלארק, לפירומנים לא היה מצית. קלארק הייתה כלי הנשק המושלם: שחקנית לבנה, סטרייטית, מהמערב התיכון. למרות שהיא לא התבטאה פוליטית ואף אחד לא יודע מה דעותיה, הנתונים האלה הספיקו כדי להפוך אותה - בעל כורחה ובלי לשאול להסכמתה - לשגרירת MAGA ב-WNBA.
הליגה, מצידה, קיבלה את קלארק בפרצוף חמוץ מאוד. שחקניות שבמשך שנים שיחקו מול יציעים ריקים, וכדי להשלים הכנסה נאלצו לנסוע לשחק במקומות כמו רוסיה, נטרו לרוקי הצעירה, שעוד לפני שקלעה סל אחד כבר רופדה בהסכמי חסויות של מיליונים. התוצאה הייתה שמהמשחק הראשון שלה ספגה קלארק עבירות קשות ומבטי טינה מיוחדים מהיריבות. היא החזירה מכות ורבה עם השופטים.
הקומישנרית קתי אנגלברט
(צילום: Geoffery Stellfox/AFP)
רוב הזמן זה לא היה נורא. קצת דם רע זה חלק מהאפיל של ספורט מקצועני ואף אחד עוד לא מת מטראש-טוק. אבל הנהלת ה-WNBA, בראשות הקומישנרית קתי אנגלברט, נכשלה לחלוטין בהבנת הרגע שבו מגיעה לליגה כוכבת בסטטוס חסר תקדים, וגם בהבנת הקרקע הפוליטית הרעילה שלתוכה מחלחל הדם הרע הזה. בעונה שעברה זרקו ויברטורים מהיציע למגרש, ובתקשורת הימין חשבו שזה מאוד מצחיק.
עם כל תקרית סביב קלארק צמח מספר האנשים שמעולם לא ראו משחק WNBA ועכשיו פתאום יש להם דעה. הפופולריות של הליגה התפוצצה בדיוק כשארצות-הברית רואה נסיגה אגרסיבית בהתקדמות נשים לצמרת החברה והפוליטיקה. ה-WNBA היא אנטיתזה לתפיסת העולם השמרנית, וקייטלין קלארק הפכה לקרדום שבאמצעותו מכה מכונת הימין העצומה בליגה שחורה בעיקרה.
בחודש שעבר הודיע קנטר שנרשם לדראפט ה–WNBA כי "כל מי שאומר שהוא אישה יכול לשחק בליגה". הוא השיג את מה שרצה: הרבה קליקים, ראיונות בכלי תקשורת ימניים ותחושת רלוונטיות מחודשת
בתחילת יולי שלחה קבוצה של 11 חברי קונגרס (חברי קונגרס!) רפובליקנים מכתב לקומישנרית אנגלברט, והתלוננה שהעבירות הקשות שסופגת קלארק במשחקים הן "על רקע גזעני". המכתב איים בחקירה פדרלית (חקירה פדרלית!) ודרש מהליגה לנקוט "פעולה משמעותית". אין להאשמות האלה שום הוכחה, אבל הקליקים על הציוצים הרי לא יבואו מעצמם. המכתב גם מצייר את קלארק כבעלת ברית של הימין, שוב בלי גיבוי. זה אילץ את אינדיאנה פיבר לפרסם הודעה שלפיה אף אחד בארגון, כולל קלארק, לא קיים אינטראקציה עם חברי הקונגרס והקבוצה לא הייתה מודעת למכתב.
פוקס ניוז, ערוץ שמלחמת תרבות היא המודל העסקי שלו, סיקר את העבירות שבוצעו על קלארק במשחק כדורסל יותר מאשר רשתות הספורט. הערוץ אפילו הרכיב "ציר זמן של העבירות הקשות על קייטלין קלארק: ההיסטוריה הגוברת של מכות אכזריות ב-WNBA" (אכזריות!). גרג קלי, מגיש הערוץ הסופר-ימני ניוזמקס, הציג עבירה קשה של אליסה תומאס מפניקס מרקורי על קלארק, ואמר: "אם הליגה לא תעשה כלום, המשטרה צריכה להופיע ולהתחיל לבצע מעצרים". תומאס ספגה אחרי המשחק איומי מוות ועל זה לא דווח בפוקס ניוז. וגם לדונלד טראמפ כמובן היה מה להגיד: "קלארק מקבלת טיפול מלוכלך".
וכך הפכה כל חוויית קייטלין קלארק המקורית, זו של שלשות מחצי מגרש ומסירות מאחורי הגב, לרצף של עבירות עליה, עבירות נגד, עבירות טכניות, הרבה מאוד ויכוחים עם שופטים ושחקנית חד-פעמית שאיבדה את החיוך. כשהשתתפה בחודש שעבר במשחק האולסטאר בשיקגו, היא פגשה את הנשיא לשעבר ברק אובמה, שאמר לה: "תתעלמי מכל הרעשים, אל תיתני לזה לקחת לך את השמחה, את baller" (תותחית, בתרגום מאוד חופשי). "אני משתדלת", ענתה לו.
העיסוק האינסופי בקלארק מזמן לא נוגע כמעט בשום צורה בכדורסל - לא הכדורסל שהיא משחקת ולא זה של שחקניות אחרות - ובוודאי לא בהקשר הקפיצה האדירה שעשתה הרמה בליגה. שמרנים שדרשו מלברון ג'יימס "לשתוק ולכדרר", דורשים מקלארק כן להביע דעה פוליטית כי הם מניחים שתגיד מה שהם מצפים. אבל קצת כמו מייקל ג'ורדן בשנות ה-90, היא לא תגיד שום דבר פוליטי כי היא מפרסמת חברות שמוכרות מוצרים לכולם. הסירוב לשתף פעולה הביא לכך שהאנשים שמתפרנסים מהשימוש בצבע העור והנטייה המינית של קלארק נגד ה-WNBA, איבדו קצת מהאפקטיביות. ואז, בדיוק בזמן, הגיעה סופי קנינגהם.
× × ×
סופי קנינגהם מראש התאימה הרבה יותר לתפקיד שייעד הימין לקלארק, אולי חוץ מהעניין הזניח של ההבדלים הסטרטוספריים ביכולת הכדורסל. היא ילידת מיזורי, גדלה בבית נוצרי אדוק והפכה לאגדה מקומית כשהובילה את נבחרת הבנות של התיכון לארבע אליפויות רצופות. כשהגיעה לקולג' החליטה להישאר בבית, שיחקה באוניברסיטת מיזורי והייתה שיאנית הנקודות שלה בכל הזמנים.
גרג קלי
(צילום: מתוך יוטיוב)
ב-2019 נבחרה קנינגהם בסיבוב השני של דראפט ה-WNBA על ידי פניקס מרקורי, שם שיחקה שש עונות לפני שעברה לאינדיאנה פיבר. היא שחקנית התקפה בינונית ומטה, ושחקנית הגנה טובה מאוד. פייטרית, אגרסיבית, מרביצה לא פחות מכפי שמרביצים לקלארק, ומעולם לא פגשה מדורה שלא מצאה דרך להוסיף לה קיסם. על המגרש זה יכול להיות מאוד מהנה. כאמור, אף אחד לא מת מקצת טראש-טוק.
מחוץ למגרש, לקנינגהם לא הייתה אף פעם בעיה להביע דעות פוליטיות שמרניות, והדברים האלה עברו לגמרי מתחת לרדאר כי היא לא הייתה מפורסמת מספיק כדי שהימין האמריקאי ירכב עליה. כבר ב-2022 היא התבטאה נגד השתתפות נשים טרנסג'נדריות בספורט. זו עמדה שכ-80 אחוז מהאמריקאים מסכימים איתה, אבל זו גם לא בעיה שקיימת. אין שחקניות טרנסיות ב-WNBA, אין שחקניות טרנסיות במכללות, אין שום פרוספקט עתידי של שחקנית טרנסית שאולי תגיע ל-WNBA. לפי צ'ארלי בייקר, נשיא ארגון ספורט המכללות (NCAA), ב-2024 היו פחות מעשרה טרנסג'נדרים מתוך 510 אלף הספורטאים שתחתיו. צו שהוציא דונלד טראמפ בשנה שעברה הוריד את המספר לאפס. הארגון Save Women's Sports ("להציל את ספורט הנשים") מצא רק חמש טרנסג'נדריות שהתחרו בנבחרות בנות בבתי ספר תיכוניים בכל רחבי ארה"ב. ב-27 מדינות יש בכלל איסור מלא על שיתוף נערות טרנסיות אפילו בנבחרות בתי ספר. למרות שטרנסג'נדרים מהווים כ-1% עד 1.6% מהאוכלוסייה, שיעור ההשתתפות שלהם בספורט נמוך הרבה יותר.
כבר ב–2022 התבטאה קנינגהם נגד שיתוף טרנסג'נדריות בספורט, אבל זו לא בעיה שקיימת. אין שחקניות טרנסיות בליגה או במכללות, ואין פרוספקט עתידי של טרנסית שאולי תגיע ל–WNBA
ולמרות כל זאת, בראיון שהעניקה קנינגהם בחודש יוני ל-ESPN, היא החליטה לומר: "ילדות ונשים צריכות להיות מוגנות בחדר ההלבשה ולא להתחרות נגד גברים ביולוגיים. אני עומדת מאחורי מה שאמרתי בעבר, מבחינתי זה היגיון בריא".
קנינגהם קולעת השנה 8.8 נקודות למשחק, ואחרי שמונה עונות בליגה היא התפרסמה סוף-סוף, אבל לא בגלל כדורסל. קליפ שבו היא נראית מצביעה בתיאטרליות כדי ללעוג לשחקנית דה-וואנה בונר מפניקס מרקורי במשך 22 שניות ברציפות, הפך לאחד הסרטונים הוויראליים של הקיץ. היא זכתה לכתבת פרופיל גדולה ב-ESPN, כזאת ששחקניות אחרות ברמה שלה יכולות רק לחלום עליה, כי היה ברור שתספק קליקבייטים לרוב. והפעם, הדברים שלה אכן השיגו את האפקט המקווה בימין. עכשיו, בקיץ 2026, כבר מכירים אותה. עכשיו כבר אפשר לרכוב עליה, ובניגוד לחברתה לקבוצה קייטלין קלארק, היא מאוד שמחה להעמיס את כל זה על הגב. בכלכלת תשומת הלב, תשומת לב היא המטבע.
קנינגהם מקבלת ממעריצים השוואות לשחקן העבר דניס רודמן, שהיה אף הוא אגרסיבי מאוד וגם מומחה במשיכת תשומת לב - בין היתר על ידי לבישת שמלות מבלי שום חשש ממה יגידו עליו בעולם שהיה עוד יותר סקסיסטי בשנות ה-90. אבל רודמן לא היה רק מכונת תשומת לב, הוא גם היה אחד משחקני ההגנה והריבאונדרים הגדולים בהיסטוריה, ונבחר להיכל התהילה של הכדורסל. קנינגהם היא שחקנית בינונית שאיש לא יזכור בהקשרי כדורסל, אבל 15 דקות התהילה האלה יכולות להימשך עבורה עוד עשרות שנים אחרי שתפרוש. כבר עכשיו היא מנהלת מו"מ על כתיבת ספר.
מכל מלחמות התרבות של עידן טראמפ 2.0, נושא שיתוף נשים טרנסיות בספורט הוא זה שמחזיר הכי הרבה דיבידנדים לימין. צופי פוקס ניוז חושבים שטרנסג'דרים מהווים כ-30 אחוז מהאוכלוסייה, שזה כאמור בערך 29 אחוז יותר מכפי שיש באמת. בערך שליש מהטרנסים הם גברים שעברו שינוי לנשים, וזה, בפער גדול, הפלג הכי מאוים, מקופח ונטול זכויות אדם בארה"ב. 99 אחוז מהאמריקאים מעולם לא פגשו טרנסג'נדר/ית, ואפשר להניח שקרוב ל-100 אחוז לא מכירים טרנס שרוצה להיות ספורטאי/ת מקצוען/ית. איכשהו, הנושא התפוצץ בקמפיין בחירות 2024, גם בגלל תשובות מגומגמות של קמלה האריס, ומאז הימין חוזר אליו בכל פעם שצריך הסחת דעת. ועכשיו בהחלט צריך הסחת דעת.
חודשיים לפני בחירות האמצע, רוב האמריקאים חיים מחודש לחודש, חלק גדול משבוע לשבוע. המכסים שהטיל טראמפ העלו את הוצאות משק בית ממוצע ביותר מאלף דולר בשנה. אי-אפשר לרכוש בית, צריך תוכנית חיסכון כדי למלא דלק, מיליונים לא יכולים להרשות לעצמם לראות רופא, ואליהם יצטרפו עשרות מיליונים בינואר הקרוב, כשייכנס לתוקף החוק שהעבירו הרפובליקנים בשנה שעברה. ארצות-הברית מסובכת במלחמה באיראן שעולה לה טריליונים וכבר ברור שהשיגה כלום ושום דבר. היחידים שחייהם השתפרו תחת דונלד טראמפ הם דונלד טראמפ, משפחת טראמפ ושכבת האוליגרכים שהשתלטה על אמריקה.
האולמות מלאים, המרצ'נדייז נמכרים והכדורסל בליגה מצוין. טורונטו טמפו נגד
דאלאס ווינגס
(צילום: Tony Gutierrez/AP)
הסקרים מנבאים בחירות אמצע קשות מאוד לרפובליקנים ולכן זה הזמן לחזור להמציא קרבות חדשים במלחמת התרבות. אנשים שהצביעו שלוש פעמים עבור תוקף מיני מוכח לנשיאות ארצות-הברית, מעמידים עכשיו פנים שמאוד חשוב להם "להגן על ספורט הנשים" מאיום שלא קיים. אף טרנסג'נדרית לא נמצאת בתיקי ג'פרי אפשטיין. דונלד טראמפ כן.
× × ×
הכדורסלן הטורקי אנאס קנטר היה פעם לוחם זכויות אדם נערץ, שהוא ומשפחתו נרדפו בידי רג'פ טאיפ ארדואן. כשקריירת ה-NBA שלו נגמרה כי אף קבוצה לא רצתה לקחת אותו, הוא החליט שהיא בעצם חוסלה בידי כוכבים גדולים כמו לברון ג'יימס, שסימנו אותו אחרי שהעביר עליהם ביקורת פוליטית. קנטר החל להיות מוזמן קבוע לפוקס ניוז ומכאן תהליך הרדיקליזציה היה מהיר. הוא הבין שלהיות טרול שמרני זה עסק שיכניס לו הרבה כסף מבלי שאפילו יצטרך לעבוד על משחק ההגנה שלו. האויב הגדול של ארדואן הפך פתאום למעריץ גדול של טראמפ.
פוקס ניוז, ערוץ שמלחמת תרבות היא המודל העסקי שלו, סיקר את העבירות על קייטלין קלארק יותר מאשר רשתות הספורט. וגם לטראמפ היה מה להגיד: "קלארק מקבלת טיפול מלוכלך"
בחודש שעבר הוא הודיע שנרשם לדראפט ה-WNBA כי "כל מי שאומר שהוא אישה יכול לשחק בליגה". ההצהרה השיגה עבורו בדיוק את מה שרצה: הרבה מאוד קליקים, עוד ועוד ראיונות בכלי תקשורת ימניים ותחושת רלוונטיות מחודשת. מעבר לעובדה שכל הבסיס לאקט העלוב הזה לא קיים - קנטר הרי לא מתכוון לעבור תהליך של שינוי מין - הוא סתם גבר סטרייט שכביכול רוצה לשחק בליגת נשים, תחת התירוץ של "הגנה על ספורט הנשים".
בשבוע שעבר הוא הגיע למשחק בין שיקגו סקיי לאינדיאנה פיבר עם חולצה שעליה כתוב WOMAN noun. adult human female והתיישב בשורה הראשונה. בשלב מסוים התפתח עימות מילולי בינו לבין שחקנית שיקגו נטאשה קלאוד, ולאחריו הורחק קנטר מהמגרש. התקרית כמובן השתלטה על כל הכותרות. קלארק קלעה 37 נקודות, ואחרי המשחק אף אחד לא דיבר על זה. כל תשומת הלב הופנתה לגבר שספק אם הגיע בעבר למשחק WNBA לפני שמצא לעצמו קריירה חדשה.
הגבר השני שהודיע שהוא רוצה לשחק ב-WNBA הוא רויס ווייט, שברזומה ה-NBA שלו תשע דקות משחק ואפס נקודות. הוא רץ פעם בבחירות במינסוטה על מצע של "נשים הן פטפטניות מדי" ו"האליטה היהודית ששולטת בפדרל ריזרב היא הסיבה לבעיות שלנו". יש נגדו צו הרחקה ל-50 שנה מגרושתו כי הרביץ לה, אבל עכשיו גם הוא "רק רוצה להגן על ספורט הנשים", וכמוהו עוד גברים עם היסטוריה של אלימות נגד נשים שיושבים באולפני פוקס ניוז ומדברים על הסכנה שמציבות נשים טרנסיות.
כל הסאגה הזו מצערת מאוד, כי היא הורסת משהו יפה שנבנה בהרבה זיעה. האווירה בתוך אולמות ה-WNBA היא אנטיתזה לא רק לכל הספורט המקצועני בארצות-הברית, אלא גם לחברה האמריקאית כולה היום. אוהדים ידידותיים, משפחות שמגיעות בהרכב מלא, בנים שגדלים להעריץ כדורסלניות נשים. אבל עכשיו מתרחשים מקרים דוגמת זה שאירע בחודש שעבר במשחק באטלנטה, שבמהלכו התבקשו אוהדים לכסות חולצות הנושאות מסרים הקשורים בקהילה הטרנסג'נדרית (אוהד אחד לבש חולצת תמיכה בטרנסים ושניים אחרים לבשו חולצות התנגדות).
הבקשה לכסות את החולצות מנוגדת כמובן לחופש הביטוי והליגה הודתה בטעות, אבל הקומישנרית אנגלברט יכולה לבוא בטענות רק לעצמה. היא נתנה לדברים להגיע למצב הזה. במקום להציג את הסיפור המשמח של הליגה המלהיבה הזו, היא מתחבאת מתחת לשולחן ומחכה שהגל יעבור. הוא לא יעבור לבד. בעיית יחסי הציבור הגדולה ביותר של ה-WNBA כיום היא הפער בין איך מרגישים אוהדים אמיתיים כלפי הליגה, לבין כמה רעילה ומדוכאת היא נראית מבחוץ.
אנאס קנטר. האויב הגדול של ארדואן הפך פתאום למעריץ גדול של טראמפ
(צילום: Michael Reaves/AFP)
"ה-WNBA שינתה את הכימיה של המוח שלי בדרכים שלא יכולתי לדמיין", כתבה סיראט סוהי, שמסקרת שנים את הליגה באתר הספורט החשוב The Ringer. "בסיקור של הליגה ניהלתי שיחות על זהות, קהילה ושאפתנות, שיחות שפשוט לא קורות בפינות רבות אחרות של הספורט המקצועני. זו ליגה שמעוגנת על ידי קהילות אוהדים נלהבות שמגייסות זו את זו לפעולה. יש כל כך הרבה דברים בכדורסל נשים שמפיחים חיים אמיתיים באנשים סביבו. החיים בתוך ה-WNBA, ברובם, הם באמת מדהימים. אבל מחוץ למגרש, הליגה מסוננת עכשיו דרך שני נרטיבים מקוטבים, שניהם לא מחמיאים: 1. הליגה נגד קייטלין קלארק. 2. הליגה היא מוקד לגזענות, הומופוביה ושנאת נשים. כרגע, זהו קרב שאויבי ה-WNBA מנצחים בו, משום שהם מבינים את כוחה של הליגה ככלי סמלי טוב יותר מה-WNBA עצמה. הליגה מתעלמת מהנכס הגדול ביותר שיש לה: הסיפור הנהדר שלה. עד שהיא תלמד איך לספר אותו, תמיד יהיו אנשים אחרים שיחליטו בשבילה מה הסיפור".
