באמצע המערכה החמישית, כשהוא כבר בפיגור של 3:0 במשחקונים, נובאק הצליח להשיג נקודה יקרה. הוא עשה את דרכו אל הקו האחורי כדי להתכונן לנקודה הבאה, כפי שעשה מאות אלפי פעמים בעבר, אבל הפעם הוא נראה קצת אחרת. המצלמות של רשת השידור האמריקאית, שתיעדו את המתרחש, קלטו אותו נלחם ללא ההצלחה בדמעות שהגיעו פתאום. סרט הזיעה שעל ידו, שנועד לטפל ברטיבות שעל המצח, עבר לטפל בדליפה המפתיעה מהעיניים. טוב, זה לא שחסרו לנובאק סיבות להיות אמוציונלי, מתוסכל או סתם מיואש. בשלב הזה המשחק נמשך כבר למעלה משלוש שעות, ובמהלכו הטניסאי הכי גדול אי פעם מצא עצמו מקיא בצידי המגרש מספר פעמים, מתפתל מכאבים של התכווצויות שרירים, ובעיקר סובל מתנאי החום הבלתי נסבלים של ניו-יורק בסוף אוגוסט.
זה בטח גם לא עזר שהיריב שלו היה ארגנטינאי בן 25 שנראה כמו מישהו שקבע לעצמו טריאתלון לאחרי המשחק. האמת היא שגם בקרב משפחתו הקרובה של נובאק לא נרשמה שלוות נפש גדולה במהלך המשחק. קלוזאפים על אשתו והילדים גילו בעיקר פרצופים חרדים ומתח עצום. לא מה שהיית מצפה ממי שכבר ראו את אב המשפחה מנצח כל שחקן וטורניר אפשרי בעולם במשך למעלה משני עשורים. שלא לדבר על העובדה שבסך הכל מדובר היה בסיבוב הראשון של אליפות ארצות-הברית הפתוחה ולא באיזה גמר ווימבלדון יוקרתי.
מצד שני, אולי זה בדיוק העניין. אולי זה סדר העדיפויות החדש דווקא עבור מי שכבר השיג כל מה שאפשר להשיג בענף הזה. אולי הפחד מהדחה מול אנדרדוג (היריב שלו הגיע לטורניר מהמקום ה-49 בעולם) חזק יותר מהאושר במקרה של ניצחון ועלייה לשלב הבא. נובאק כבר היה במצבים האלה אינספור פעמים בעבר, בטח בשנים האחרונות. שוב ושוב הוא הצליח להתעלות ולרדת מהמגרש כמנצח, אבל לא הפעם. בתום חמש מערכות הוא הפסיד לארגנטינאי בן 25 מהמקום ה-49 בעולם, והודח כבר במשחק הראשון של הטורניר המתוקשר. למחרת לא היה פרשן טניס אחד מסביב לגלובוס שלא זרק לאוויר את השאלה המתבקשת: "יכול להיות שזה נגמר?"
ג'וקוביץ' מספר שכשהיה בן 13, אבא שלו הראה לו שטר של עשרה יורו והבהיר שזה כל מה שנשאר לו, אחרי ששילם על הפנימייה היוקרתית שלו לטניס, אבל שזה בסדר. הוא רק מבקש ממנו לתת מה שהוא יכול. העובדה שג'וקוביץ' סחב את המעמסה המטורפת הזאת כל הדרך להצלחה - היא נס ספורטיבי
× × ×
האמת היא שסוגיית סוף הקריירה של נובאק ג'וקוביץ' היא גם התמה המרכזית של הדוקו המצוין עליו שעלה באוגוסט האחרון לאמזון פריים. למעשה, כל השליש הראשון של The Wolf in Winter מנסה לפצח את ההתעקשות של הסרבי הכי מפורסם בעולם להמשיך ולהיאבק על תארים, למרות שבשלב הזה הוא כבר מזמן שובר רק את השיאים של עצמו, אחרי שיריביו הגדולים ביותר נותרו מאחור או פרשו.
בגיל 38-37 (בעת צילומי הסרט) נובאק צריך לנווט בין ציפיות הפרישה של אשתו ובני משפחה נוספים לבין השאלות על כך בכל ריאיון עיתונאי. בנוסף, בשנתיים האחרונות הוא פתאום מתבקש להסתגל לסיטואציה חדשה ולא מוכרת עבורו. סיטואציה שבה הוא כבר לא בטופ של הטופ העולמי, ואפילו מפסיד משחקים וטורנירים לשחקנים שהיו בכיתה ב' כשהוא כבר זכה בתארי גראנד-סלאם. ההדחה בסיבוב הראשון שתוארה בפסקאות הקודמות סגרה עבורו שנתיים שכללו אפס זכיות בתארים משמעותיים, שבשיאן מצא עצמו מחוץ לעשירייה הראשונה בעולם מזה שני עשורים בערך.
מצד שני, מבט חטוף על הביוגרפיה של האיש - האישית והמקצועית - מספיק כדי להבין שזאת ממש לא הפעם הראשונה שבה הוא מתעקש להתבצר בעמדתו כשכל שאר העולם מצפה ממנו להתנהל אחרת. נובאק עצמו, אגב, מודע לחלוטין לנטייה הקבועה שלו "לעשות דווקא", רק שהוא קושר את זה פחות לאופי האינדיבידואלי שלו, ויותר ללאום שהוא מייצג. מבחינתו זה פשוט עניין סרבי, של לאמץ את גישת "העולם כולו נגדנו" שנבנתה והתעצמה בסוף המאה הקודמת.
נובאק ג'וקוביץ'
(צילום: Julian Finney/AFP)
צריך לזכור, נובאק היה בן ארבע כשיוגוסלביה החלה להתפרק ולייצר זוועות מלחמה קיצוניות בין העמים שהרכיבו אותה עד אז. כמו כל בני הדור שלו, הוא זוכר היטב את 78 ימי ההפצצות של כוחות נאט"ו על בלגרד שבה גדל, ואת הריצות למקלטים באמצע הלילה. אירוע טראומטי עבור כל ילד או נער בגילו, ובוודאי עבור כזה שבשלב הזה כבר חולם ברצינות על קריירה של ספורטאי בתמיכה מלאה של כל משפחתו. אה רגע, זה אולי הזמן ללכת כמה שנים אחורה.
סרג'ן ג'וקוביץ' היה מדריך סקי שעבד באתר מקומי בפרברי בלגרד. שם הוא פגש את דיאנה שהגיעה כדי לנפוש עם המון שלג מסביבה, ומשם הדרך לא הייתה ארוכה מדי להתאהבות וחתונה. הזוג הצעיר החליט לקבוע את ביתם באותו אתר, ובהמשך אפילו פתחו שם מסעדה קטנה, אבל כשנובאק הקטן הגיע לעולם הוא בילה את רוב שנותיו הראשונות דווקא אצל סבא וסבתא, בעיר. למעשה, רק באזור גיל חמש הוא החל לבלות יותר זמן עם הוריו במסעדה הקטנה, הרבה בגלל שבדיוק אז נבנו כמה מגרשי טניס ממש לידה.
הזאטוט הסרבי השובב לא ידע כלום על הענף המוזר עם המחבטים, אבל ההורים שמו לב לניצוץ בעיניו, ודי מהר גם לכישרון הגולמי שלו. למזלם הגדול, הם לא היו היחידים. באותם ימים התקיים באתר מחנה אימונים בניצוחה של ילנה גנצ'יץ', אגדת טניס סרבית שאחראית בין היתר לקריירות של אייקוני טניס כמו מוניקה סלש וגוראן איבניסביץ'. גנצ'יץ' - או כמו שנובאק קורא לה, “אמא טניס” - זיהתה מיד שהילד שמחזיק מחבט בגובה שלו קורץ מחומר מיוחד, והחלה לאמן אותו בקביעות.
לימים ג'וקוביץ' יספר שכבר כשהיה בן תשע החלה אמא טניס לעבוד איתו על ענייני תזונה, אורח חיים, תרגילי ריכוז - ואלמנטים נוספים שהוא מקפיד עליהם בקנאות עד היום, אבל באמצע הניינטיז נחשבו לניו-אייג'יים ואלטרנטיביים מדי, בטח באזור הבלקן.
קצת לפני ההתפוצצות של ג'וקוביץ', עולם הטניס נשלט על ידי רוג'ר פדרר האלגנטי ורפאל נדאל האינטנסיבי. ואז הגיע הפרחח מסרביה. ההוא שלא מתיישר עם הקו המכובד של הענף, ואפילו, רחמנא ליצלן, לא מגיע מהרקע המקובל של אלופי טניס גדולים. במילים פשוטות, הוא לא בא מכסף
× × ×
קצת לפני גיל 13, נובאק ומשפחתו הגיעו לצומת דרכים אמיתי. בשלב הזה הילד כבר נותן סימנים חזקים מאוד לכך שמדובר בכוכב בהתהוות, אבל בספורט - בוודאי בענפים יחידניים - אתה אף פעם לא באמת יכול לדעת. שנות המעבר מגיל נוער לבוגרים כבר השאירו בצד הדרך אינספור ספורטאים שנראו בדרך לגדולה אמיתית, וזה לא שמשפחת ג'וקוביץ' יכלה פשוט לנסות ולקוות לטוב. גנצ'יץ' הבהירה שהיא נתנה כל שיכלה לתת לטאלנט הצעיר, אבל כדי להמשיך את ההתקדמות שלו נובאק יצטרך לעבור לאקדמיית טניס יוקרתית בגרמניה. כלומר, יוקרתית ויקרה, כן?
עכשיו, בשלב הזה, המסעדה הקטנה באתר הסקי דווקא די מצליחה, אבל לנובאק כבר יש עוד שני אחים קטנים, וגם אם מנערים ומטלטלים מלמעלה את ההורים שלו, ייפול מהם במקרה הטוב חצי מהסכום הדרוש כדי לשלוח את הבכור לגרמניה. אבא סרג'ן נאלץ לקבל החלטה, שבמבט לאחור העניקה לעולם הטניס את שיאן התארים שלו בכל הזמנים, עם 24 תוארי גרנד סלאם. הוא מחליט ללוות כסף מגורמים לא מאוד מוסדרים בסרביה, שלא לומר מפוקפקים ממש, ומגייס את הסכום הדרוש. במילים אחרות, הוא הולך אול-אין על ילד בן כמעט 13 עם ערימת ז'יטונים שבנויה מכל הכסף שחסכו בעצמם עד אז, פלוס סכומים שלקחו מאנשים שלא מעריכים פיגור בתשלומי ההחזר.
בדוקו של אמזון יש קטע שבו נובאק מספר שאבא הושיב אותו, הראה לו שטר של עשרה יורו והבהיר לו שזה הכסף האחרון שנשאר, אבל שזה בסדר. הוא בתמורה רק מבקש מהילד לתת את כל מה שהוא יכול לטובת ההצלחה שלו. העובדה שילד בכיתה ח' הצליח לסחוב את המעמסה המטורפת הזאת, את כובד האחריות הבלתי נתפס הזה, כל הדרך להצלחה - היא בבחינת נס ספורטיבי.
מצד שני, אולי זה גם בדיוק המרכיב הסודי בתערובת שממנה רוקחים ספורטאי שאף פעם לא שבע, שתמיד מחפש את הניצחון הבא, שלא מוכן לרדת מהבמה המרכזית עד שיאסרו עליו את הכניסה לבניין.
× × ×
האירוניה היא שלמשך תקופה לא קצרה בתחילת קריירת הבוגרים שלו, נובאק התכתב מספר פעמים עם האפשרות של שלילת הכניסה לבניין, מכמה סיבות שונות. בתור התחלה, הוא אשכרה נתפס בתחילת דרכו כשחקן קצת "מלוכלך", וכשמדובר בספורט הלבן - לכלוך זה משהו שבולט יותר. זה קרה בגלל הקושי שלו לשרוד משחקים ארוכים ממש. משחקי טניס ברמות האלה יכולים בקלות להימשך ארבע שעות ומעלה, ועל נובאק אמרו שהוא ממציא פציעות במהלך המשחק כדי לקבל פסקי זמן רפואיים. הטענה הייתה שהוא מסדר לעצמו מסאז' קטן ברגל או הפסקות שתייה ממושכות רק כדי לנוח קצת, או כדי לעצור מומנטום של היריב שלו שהלך ונבנה.
בתור המשך, לא כולם ממש התחברו לנטייה שלו להגחיך את האווירה עם חיקויים לכמה מהדמויות המוכרות בסבב, כולל של הנשים. רוב הצופים באצטדיון נקרעו מצחוק כשנובאק חיקה במדויק את טקסי החבטה של רפאל נדאל או אנדי מארי, שלא לדבר על הקולות המוזרים שהפיקה מריה שראפובה, אבל מסביב החלה להיבנות ביקורת אמיתית. רבים חשבו שאין מקום בספורט הספציפי הזה לקלות דעת שכזאת, וגם אם כן - נובאק לא השיג מספיק על המשטח עצמו כדי שיוכל לצחוק משחקנים אחרים. כך יצא שלצד הכינוי (ומשחק המילים) The Djoker התאפשר לג'וקוביץ' להזין במקביל גם את תדמית הזאב הבודד (מכאן שם הסרט), שהחל לטפח באותן שנים.
טוב, ויש גם תיאוריית הגלגל החמישי. או השלישי, במקרה שלו. קצת לפני ההתפוצצות של נובאק, טניס הגברים נשלט לחלוטין על ידי שניים: רוג'ר פדרר ורפאל נדאל. היריבות בין השווייצרי האלגנטי לספרדי האינטנסיבי סיפקה לחובבי הענף את כל מה שהיו צריכים, כולל גמרים מדהימים, מותחנים שנמשכו עד הכדור האחרון ובעיקר פרק נוסף במסורת של הענף שבכל דור ודור ידע לשים בפרונט איזה פאוור קאפל אגדי.
אלא שהאידיליה הזו עמדה בסכנה עם נסיקתו של הפרחח מסרביה. ההוא שלא מתיישר עם הקו המכובד של הענף, שצוחק על הקולגות, ואפילו, רחמנא ליצלן, לא מגיע בכלל מהרקע המקובל של אלופי טניס גדולים. במילים פשוטות, הוא אפילו לא בא מכסף. אז גם אם בתחילת דרכו נובאק ירד מנוצח מהמפגשים שלו עם פדרר ונדאל, הענף כולו החל להבין שהוא בוודאי לא גימיק, ומה שהוא לא יהיה - הוא פה להישאר.
רוג'ר פדרר
(צילום: Dylan Martinez/Reuters)
× × ×
הסיפור הזה הוביל לכך שבגיל צעיר מאוד יחסית, ג'וקוביץ' כבר נאלץ להתמודד עם סיטואציות במהלך משחקים ששחקנים אחרים - בוודאי בקליבר שלו - היו פטורים מהן לחלוטין. אנחנו מדברים על תנועות השתקה ליציעים שלמים בטורנירים הכי יוקרתיים בעולם, התגרויות שלו באנשים ספציפיים בקהל ואפילו נאומי זכייה שהוקדשו לסגירת חשבונות עם מי שיצאו נגדו במשחק או מסביב לו.
ג'וקוביץ' קלט שהתחושה הסרבית של "העולם כולו נגדנו" יכולה לשרת אותו גם ברמה האישית, והחל לטפח להבת כעס קבועה. "הופתעתי לגלות לאילו מקומות אפלים הוא היה צריך להגיע כדי להצליח", אומר עליו אנדרה אגאסי. "הוא פשוט חייב לכעוס כדי להיות במיטבו"
מצד שני, במבט לאחור נדמה שהוא עצמו נהנה מאוד לגלם את תפקיד הנבל בסיפור הזה, ולהיות למעשה הראשון שבכלל מלוהק אליו. עד אז, למעט מקרים נקודתיים מאוד, מקובל היה שטניסאים מסוגו זוכים לטונות של ריספקט בכל מצב, ובכל תוצאה. זה כמובן בסדר לאהוד או לייחל לניצחון של שחקן אחד על פני האחר, אבל בוז צורם אחרי ניצחונות או אחרי הנפות גביע נחשב למשהו שלא ממש קורה. טניס זה לא אגרוף - שם טייפקסטינג לספורטאים בזירה הוא ממש חלק מהשואו - ובספורט עם הרשת באמצע, הצופים לרוב לא התבקשו לתפוס צד מובהק, אלא רק לקוות למשחק איכותי ודרמטי.
אלא שכאמור, “נולה” השכיל לעשות מהלימונים האלה חתיכת לימונדה. הוא קלט שנקודת המוצא הלאומית של הסרבים עם "העולם כולו נגדנו" יכולה לשרת אותו גם ברמה האישית, והחל לטפח באדיקות להבת כעס קבועה שמדליקה אותו בדיוק במידה, מבלי שתכלה אותו. אהובתו, ילנה, שמלווה אותו מאז 2005, טוענת שמלאי הכעס אצל בעלה נשען על רגשות מודחקים שהוא נאלץ לטאטא מתחת לשטיח, ושהרבה מזה נעוץ בכלל בעובדה שבני ובנות הדור שלו לא ממש קיבלו הזדמנות לגדול כמו שצריך בצל המלחמה ההיא. אייקון טניס אחר, אנדרה אגאסי האמריקאי, שעבד צמוד לנובאק במשך מספר שנים, נתן גם הוא הצצה למנגנון הפנימי של הסרבי. "הופתעתי לגלות לאילו מקומות אפלים הוא היה צריך להגיע כדי להצליח", סיפר אגאסי, והוסיף: "הוא פשוט היה חייב לכעוס כדי להיות במיטבו".
× × ×
מה שבטוח, בשנת 2011 עולם הטניס כבר החל להפנים שצריך להתרגל לצלע נוספת בצמרת הסבב. עד אז הוא הספיק לזכות בטורניר גראנד-סלאם אחד (אליפות אוסטרליה), ובכמה טורנירי מאסטרס, אבל גם כשכבר הגיע לגמרים - לרוב הפסיד אותם לשווייצרי או הספרדי.
קצת קודם לכן, נובאק עוד גילה שהוא צליאקי ושינה את כל התפריט שלו (היום הוא כבר טבעוני לגמרי), ולא ברור אם זאת הסיבה - אבל מאז כושרו הגופני הפך למשהו שמנצח עבורו משחקים ומתסכל מאוד את היריבים שלו. בתוך כמה חודשים הוא לקח הביתה את אליפות ארה"ב, אליפות אוסטרליה ואת ווימבלדון, כשבכולן הוא מנצח בגמר את רפאל נדאל, ומצמצם משמעותית את הפער בטבלת התארים בינו לבין הזוג הבכיר.
רפאל נדאל
(צילום: REUTERS/Juan Medina)
אגב, בקטע ארכיון מרגש במיוחד אפשר לראות את נובאק בן ה-23 מגיע עם הגביע שקיבל בווימבלדון לביתה של המאמנת שגילתה אותו. גנצ'יץ' כבר הייתה קשישה שגרה בבית סרבי צנוע, כשנובאק נכנס אליו עם הגביע היוקרתי ביותר בעולם הטניס והניח אותו על מדף הגביעים של אמא טניס. זה ייקח לו עוד עשור שלם, אבל ב-2021 הוא כבר ידביק את פדרר ונדאל, ולראשונה אי פעם סבב הטניס יציג שלושה שחקנים פעילים עם 20 תוארי גרנד-סלאם כל אחד.
טוב, כנראה שחותמת ההכשר הזו הייתה קצת יותר מדי עבור ג'וקוביץ', כי בינואר 2022 הוא שוב חזר לאוורר את חליפת הנבל שלו. כשהגיע למלבורן כדי להשתתף באליפות אוסטרליה הפתוחה, התברר כי נובאק לא מחוסן לקורונה וברשותו רק אישור רפואי שכביכול פוטר אותו כי חלה בנגיף כמה חודשים מוקדם יותר. הרשויות באוסטרליה - שכזכור נחשבה למדינה עם מדיניות סגרים ובידודים קפדנית מאוד - החליטו לאסור עליו את הכניסה למדינה. נובאק עירער, קיבל אישור מחודש ומיוחד רק עבורו, רק כדי לאבד אותו שוב בהחלטה של בית המשפט הפדרלי של אוסטרליה. במילים אחרות, האיש שבאמתחתו לא פחות מעשרה תוארי גראנד-סלאם שהושגו על אדמת אוסטרליה, גורש ממנה בצורה די הפגנתית.
כשזה קרה, נובאק היה כבר בן 34, אבל שנייה לפני שהוא עוקף את שני יריביו הגדולים בטבלת התארים של כל הזמנים, וכהרגלו - הוא השתמש בסערה מסביבו כדי להוציא מעצמו עוד קצת. שנה אחת בדיוק מאוחר יותר הוא יחזור לאוסטרליה כדי לזכות בטורניר פעם נוספת ואחרונה, ובאותה שנה הוסיף לחגורה גם את אליפות ארה"ב הפתוחה ואליפות צרפת הפתוחה, לפני שהתפנה להסתערות על התואר היחיד שהיה חסר עדיין: מדליית זהב אולימפית עבור סרביה.
נובאק ג'וקוביץ' עם גביע אליפות אוסטרליה הפתוחה, 2023
(צילום: Mark Baker/AP)
אולימפיאדת פריז 2024, כשהוא בן 37, הייתה ההזדמנות האחרונה של נובאק לחזור לבלגרד עם הזהב, משימה שבה נכשל בשני העשורים הקודמים. זכייה בזהב, כך העריכו כולם, תהווה טיימינג מושלם לפרישה של האיש שבשלב הזה כבר השיג 24 תוארי גראנד-סלאם, יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה.
אז זהו, שנובאק בהחלט זכה בזהב וחזר עם המדליה לסרביה, שבשלב הזה הייתה מאוהבת בו קשות מזה 20 שנה, אבל משום מה הכרזות על פרישה לא נראו באופק. ברגע מקסים במיוחד בדוקו, ילנה ג'וקוביץ' לא מצליחה להסתיר צחקוק קטן כשהיא נשאלת אם חשבה שבעלה יפרוש אחרי האולימפיאדה. צחקוק שמסגיר את העובדה שהיא לא חשבה לרגע שנובאק חזר מפריז שבע, רגוע או מיושב יותר. היא ידעה היטב שכמו תמיד הוא ינוח טיפה, לפני שיטריף את עצמו לקראת הטורניר הבא, וכך באמת היה.
נובאק ג'וקוביץ' עם רעייתו ילנה ריסטיץ'
(צילום: Featureflash Photo Agency/Shutterstock)
אלא שכאמור מאז האולימפיאדה ההיא, נובאק לא הצליח להוסיף לעצמו את התואר ה-25. הוא הגיע קרוב מאוד כמה פעמים, אבל הפסיד שוב ושוב לנציגי הדור הבא בטניס העולמי: ספורטאים מחוננים כמו קרלוס אלקרס הספרדי ויאניק סינר האיטלקי. לקולות מסביב ששוב קוראים לו לתלות את המחבט, ג'וקוביץ' עונה ומסביר שהוא לא רואה סיבה לעשות זאת. "אנשים אומרים לי שהשגתי כבר כל כך הרבה, שאני יכול פשוט לנוח וליהנות מזה", הוא מבהיר, "אבל אני לא מצליח".
אז האם 2026 תהיה השנה האחרונה שבה עוד נוכל ליהנות מהטניסאי הגדול אי פעם? אולי נקבל גם את 2027? אולי אפילו מעבר לכך? כנראה שאיש לא יודע. בינתיים, כמה ימים לפני שהטקסט הזה ירד לדפוס, נובאק ניצח באליפות סין הפתוחה את אלכסנדר זברב הגרמני שמדורג 2 בעולם, ועלה לחצי הגמר. אז בדיוק כמו שנרמז בשם של הדוקו עליו, ג'וקוביץ' הוא לגמרי זאב שנמצא בחורף של הקריירה שלו. רק שאצלו אי-אפשר לדעת אם אין באופק עוד עונה.
