זה התחיל בטפטופים קטנים בחודש יולי. פה טיקטוק קצר, שם קליפ ביוטיוב של אנשים מסתובבים בטרמינל שדה התעופה הבינלאומי בלאס-וגאס, בשיא חופשת הקיץ, והוא נראה כמו עיר רפאים דיסטופית. ״אני לא יודע אם זו מציאות או חלום״, אמר אחד מהם, ״זה לא נראה אמיתי״. נוסע בטיסה שנחתה בעיר סיפר כי במטוס היו ״אולי 20 איש. חמישה מהם, כולל אותי, קיבלו שדרוג למחלקת עסקים״. נוסע אחר אמר כי הוא מגיע לווגאס באופן קבוע, וזה ״הכי ריק שראיתי את שדה התעופה מאז סוף שנות ה-80״.
כמה שבועות אחרי, הטפטוף הלא-מציאותי הזה הפך למבול בטמפרטורה של 40 מעלות במדבר נבאדה - חיפוש ביוטיוב מביא איתו מאות קליפים של תיירים ותושבי העיר מבכים את מה שקרה לסדום.
הגבלות הקורונה בנבאדה הסתיימו ביוני 2021, שנה שבה ביקרו בווגאס כ-32 מיליון איש, עלייה של 70% ביחס לשנת הווירוס הנוראית של 2020. בכל שנה מאז המשיכו מספרי המבקרים בעיר לצמוח ובשנה שעברה הגיעו אליה 41 מיליון איש, כמעט כמו השיא שלפני המגפה. היעד ל-2025 היה לשבור את השיא של 2019, שעמד על 42.5 מיליון מבקרים, אבל במקום זאת המספר צנח באופן שהדהים את כולם, מראש העיר ועד אחרון מפעילי שולחנות הבלאק ג׳ק. אף אחד לא ראה את זה בא.
אוגוסט היה החודש השישי ברציפות של ירידה במספר המבקרים, והקיץ השחון של לאס-וגאס הפך לנושא שיחה לאומי בארה״ב. לא רק כי זה מרגיש כאילו הגיהינום קפא, אלא כי מבחינה כלכלית, מה שקורה בווגאס לא נשאר בווגאס, להפך - ברוב המקרים זה סימן מדאיג מאוד עבור הכלכלה האמריקאית כולה. ״לעיתים קרובות לאס-וגאס משקפת מגמות גדולות יותר״, אמר ל-NPR אנדרו וודס, מנהל המרכז למחקר עסקי וכלכלי באוניברסיטת נבאדה, לאס-וגאס, ״זה נוטה להיות איתות פוטנציאלי לאן הכלכלה הולכת“.
בחודש יוני ביקרו בלאס-וגאס כ-3.1 מיליון תיירים, ירידה של 11% בהשוואה לאותו חודש ב-2024. מספר המבקרים הבינלאומיים ירד ב-13%, בעוד שיעורי התפוסה במלונות ירדו בכ-15%. שדה התעופה הארי ריד, שנקרא על שם הסנאטור המיתולוגי מנבאדה, דיווח בחודש יוני על ירידה של כ-318 אלף נוסעים בהשוואה לשנה שעברה. התנועה בכביש הבין-מדינתי מספר 15 שחוצה את גבול קליפורניה-נבאדה ירדה ב-4.3%. ״וגאס מתה״, אמר פיליפ טזנג, יוטיובר ומבקר מסעדות בעיר, ״אין על זה ויכוח. תיירים פוחדים לבוא ואני לא מאשים אותם, המחירים מטורפים ויש כל כך הרבה אלטרנטיבות. הווייב מאוד רע, למה שאנשים יבואו״.
26 דולר לבקבוק מים במיני בר
הייתה תקופה שבה לאס-וגאס לא הייתה צריכה אפילו לנסות למשוך תיירים. היה לה מגנט כלכלי בלתי מנוצח: בילוי שמרגיש יקר ויוקרתי במחירים זולים מאוד. משפחות היו יכולות להגיע לווגאס לסופשבוע, להשתכן במלונות מפוארים, לראות הופעות נוצצות, לאכול עד שהבטן מתפוצצת ולחזור הביתה כמעט בלי להרגיש נזק של ממש לארנק.
עבור תיירים מחו״ל, ביקור בווגאס הכיל בתוכו את כל האמריקנה שהם ראו בטלוויזיה - לטוב, לרע ובעיקר למוגזם - והם עזבו עם חוויה לכל החיים. פעם אי-אפשר היה ללכת חצי צעד בסטריפ המיתולוגי בלי להתנגש במישהו, היום קשה להאמין כמה זורמת התנועה על המדרכות הרחבות.
סיבות לא חסרות, כלכליות ופוליטיות: החששות הגוברים מהשפעת מלחמת הסחר העולמית ומדיניות ההגירה של ממשל טראמפ, אבל זה בעיקר גול עצמי של האנשים שמנהלים את נווה המדבר הדקדנטי הזה: תיירים לא יבואו אם מה שפעם היה מאוד זול, הפך פתאום למאוד יקר, בלי שום הצדקה לשינוי ועם תחושה קבועה שעובדים עליך.
עוד מקום שבו שכחה וגאס מה היא הייתה, זה הלחם, החמאה והז'יטון שלה: הקזינו. פעם כל אחד יכול היה לשבת ליד השולחן, לא חשוב כמה כסף יש לו. זה היה הקסם, הפיתוי וגם המלכודת. היום כבר יש סכום מינימום שבו צריך להמר כדי לשבת ליד שולחן, ולכל ניסיון הימור יש עוד תוספת דולרים
ללאס-וגאס כבר היו משברים בעבר. הקורונה כמובן, אבל גם תקופת "המיתון הגדול" מ-2008 עד 2010 פגעה בנבאדה אפילו יותר ממרבית מדינות ארה״ב. כלכלת המדינה, המאוד-גדולה מבחינת שטח (שביעית בגודלה בארה״ב) אבל הקטנה יחסית מבחינת תושבים - 3.2 מיליון בסך הכל, כמעט 700 אלף בווגאס - תלויה מאוד בתעשיית התיירות, שמייצרת השפעה כלכלית כוללת של 85.2 מיליארד דולר. ששת החודשים הראשונים של 2025 הציגו ירידה של 7.3% בהשפעה הזו בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2024.
הירידה פוגעת בכולם, כולל בעובדי השירות שמסתמכים בעיקר על טיפים. שאליה טיילור, עוזרת הבית של אתר הנופש והקזינו ARIA, סיפרה כי הטיפים שלה הצטמצמו מאוד, אבל היא לא מופתעת בהתחשב במה שהיא רואה בחוץ. ״אני מרגישה את הירידה בנהיגה לעבודה, הפקקים הרגילים כבר לא שם, אני נוהגת בסטריפ והכל ריק״, אמרה טיילור ל-NBC.
פעם, לאס-וגאס התאמצה לתת לכם מהשנייה הראשונה תחושה שאתם מלכים, תקבלו הכל בחצי חינם, ואחרי שתרגישו כל כך טוב תשאירו את הכסף שלכם בקזינו. כולם הבינו את המשחק ואהבו אותו, אבל בשנים האחרונות בעלי הריזורטים שברו את ההסכם הלא-כתוב. ראש עיריית לאס-וגאס, שלי ברקלי, שכינסה מסיבת עיתונאים כדי לדבר רק על זה, אמרה כי וגאס שכחה את מה שהפך אותה למגנט למיליוני מבקרים: הרבה לחם, הרבה שעשועים, לא הרבה הוצאות.
״כשגדלתי בעיר״, אמרה ברקלי, ״לאס-וגאס הייתה מקום מצוין של תמורה למחיר. יכולת לאכול ארוחת בוקר ב-49 סנט בכל אחד מהמלונות ולשתות קוקטייל שרימפס ב-99 סנט. החדרים היו זולים, האוכל היה זול, בופה בראנץ' של יום ראשון עלה 2.99 דולר. יש חשש שהתעשייה באופן כללי מרמה עכשיו אנשים, והם לא אוהבים את זה. אם אתה דורש מאנשים לשלם 70 דולר עבור שירות חניה, תגלה מהר מאוד שאנשים לא רוצים לשלם 70 דולר עבור חניה.
"אני רוצה שאנשים יבואו, ייהנו, יוציאו כסף, יחזרו הביתה ויבואו שוב בעוד שישה חודשים. פעם המוטו היה ׳בואו ליהנות ותהמרו׳. זה כבר לא קיים״. ואם זה לא קיים, והימורים באינטרנט כל כך נגישים וקלים עכשיו, אין סיבה להוציא כסף על טיסה יקרה ומלון בווגאס רק כדי להזין רעב להימורים. אפשר לעשות את זה כשיושבים בתחתונים מול המחשב בבית.
התחושה הרעה מתחילה כבר בהזמנת המלון. על פניו, עדיין אפשר למצוא מציאות, מי לא יתנפל על חדר ב-79 דולר במלון עמוס גאדג׳טים בסטריפ, אבל בניגוד לעבר, כיום 79 דולר זה בקושי מחיר בסיס. המנהג המגונה שנולד אחרי הקורונה ונקרא Resort Fee מוכּר כמובן מהרבה מקומות, אבל כנראה שאין מקום בעולם שמתעלל במבקרים בו יותר. צריך להוסיף תשלום יומי ש׳מכסה׳ את הבריכה, את חדר הכושר, את המגבות, את האינטרנט, את מכונת הקרח במסדרון, ועוד דברים שפעם סתם היו נקראים "מחיר ללילה במלון". וגם אם אתם לא משתמשים בבריכה או בחדר הכושר, אתם עדיין משלמים.
ממוצע ה-Resort Fees בווגאס השנה נע בין 52 ל-59 דולר לחדר, לא משנה במה השתמשתם. לפי דוח של האתר Expedia, כמעט 80% מהמבקרים בווגאס מספרים כי נתקלו בחיובים מפתיעים שלא ידעו עליהם מראש. והכל מנוסח באופן שעבר את אישורם של עורכי דין יקרים במיוחד, שכנראה לא משלמים Resort Fees כשהם מבקרים בווגאס.
אחרי שהוזמנו חדרים, מגיעים למלון ומה שפעם הייתה קבלת פנים ממלכתית שכללה חניה בחינם, הפכה עכשיו לעוד הוצאה גדולה. כל ריזורט בסטריפ גובה בין 18 ל-25 דולר ביום לחניה עצמאית. שירות חניה כבר מגיע ל-40-50 דולר ליום. זה בערך מאה דולר לשלושה ימים בוויקנד רק כדי להשאיר את המכונית במבנה בטון מתחת למלון. אפילו תושבי וגאס צריכים לשלם בסופי שבוע.
עוד לא נכנסתם לחדר - אתם כבר מרגישים רע, וזה משנה את הפסיכולוגיה של הטיול. וגאס בנתה את המוניטין שלה על נדיבות של חניה חופשית, שתייה חופשית, בופה אינסופי. עכשיו יש מלונות שגובים 26 דולר לבקבוק מים במיני בר. יש אפילו תוספת של ארבעה-שמונה דולר שנקראת carbon surcharge - בעיר שבה האור דולק ומיזוג האוויר פועל 24 שעות ביממה, כל השבוע, האורח הוא שמשלם עכשיו את מחיר החשמל, לא המיליארדרים.
חדרניות בבתי המלון בעיר עובדות מסביב לשעון, ובדרך כלל החדרים תמיד מוכנים, אבל אם הגעתם מוקדם אחרי טיסה ארוכה ותבקשו להיכנס לחדר לפני השעה היעודה, תצטרכו לשלם בין 30 ל-75 דולר. באמת שכבר לא צריך יותר להמר כדי להפסיד כסף בווגאס. מספיק לקחת חדר במלון.
עוד המצאה של השנים האחרונות היא הוספת טיפ של 18% מראש, והשארת מקום בחשבונית ללקוח להוסיף על זה עוד טיפ. אם לא שמתם לב לחשבון, שבו כבר שילמת טיפ, תשלמו שוב. רוב האנשים נופלים בזה. ״תבדקו את החשבון שלכם לפני שאתם משאירים טיפ״ היא אחת האזהרות השכיחות בביקורות אינטרנט למסעדות בווגאס.
הלחם, החמאה והז׳יטון
אחד הדברים שמשכו תיירים ללאס-וגאס היה האפשרות לראות הרבה הופעות במעט כסף. לא עוד. כרטיס למקומות הרעים ביותר להופעה ב-Sphere, בוודאי אחד מאולמות ההופעות המשוכללים והמדהימים בעולם, מתחיל ב-150 דולר ומאמיר ליותר מ-200, עם כל התוספות. זה קורה לא רק באינטרנט, זה גם המחיר הסופי בקופה. מופע של "הקוסם מארץ עוץ" ב-Sphere עלה הקיץ 140 דולר לאדם לכרטיס במקום שממנו בכלל לא רואים את כל החוויה. הורים לשני ילדים ישאירו 600 דולר רק בהופעה הזו.
בשנה האחרונה הייתה ירידה של 12% במכירות כרטיסים להופעות בקנה מידה בינוני. ואם לא הולכים להופעה, לא הולכים גם למסעדה לפניה או לשתות קוקטייל אחריה. ואם כבר הולכים למסעדה, מגלים לעיתים קרובות שהתפריט אומר מחיר אחד, והחשבון אומר מחיר לגמרי בגלל תוספת שנקראת Venue Fee, "תשלום לאתר". אף אחד לא מבין מה זה בדיוק.
גם משולש פיצה ב-11 דולר אינו מחזה נדיר בסטריפ היום. ״הלכנו לאכול ב׳מגדל אייפל׳ בסתם ערב רנדומלי“, סיפר היוטיובר פיליפ טזנג, ״והתנועה בסטריפ הייתה הכי חלשה שראיתי אי פעם בשמונה בערב״.
"כשגדלתי כאן", אמרה ראש עיריית לאס–וגאס, שלי ברקלי, "בופה בראנץ' ביום ראשון עלה 2.99 דולר וקוקטייל שרימפס 99 סנט. החדרים היו זולים, האוכל היה זול. כשאתה דורש 70 דולר לשירות חניה, תגלה מהר מאוד שאנשים לא רוצים לשלם 70 דולר עבור חניה"
עוד מקום שבו שכחה וגאס מה היא הייתה, זה הלחם, החמאה והז׳יטון שלה: הקזינו. פעם כל אחד יכול היה לשבת ליד השולחן, לא חשוב כמה כסף יש לו. זה היה הקסם, הפיתוי וגם המלכודת. היום כבר יש סכומי מינימום שבהם צריך להמר כדי לשבת ליד שולחן ולא להסתפק רק במכונות, ולכל ניסיון הימור יש תוספות של דולרים בודדים שאף אחד לא מרגיש בתוך מתקפת האדרנלין.
למרות שסכומי ההימורים הקז’ואליים ירדו בשנה האחרונה ב-14%, רווחי בתי הקזינו עלו. זה אומר שפחות אנשים משחקים, אבל הם מפסידים הרבה יותר. כולם ידעו שהבית תמיד מנצח, אבל פעם הפסד של 100 דולר בדרך כלל היה נשאר חוויה שאפשר לצחוק עליה. עכשיו אנשים מרגישים שסתם גנבו מהם.
הסיבה: טראמפ
הסיבה השנייה שפוגעת קשות בלאס-וגאס היא פוליטית. יותר מדויק - דונלד טראמפ, ובעיקר היחס המבזה שלו כלפי קנדה. מבחינת תרומה כלכלית לנבאדה, התיירות הקנדית מדורגת רק מעט אחרי מוסדות כמו בסיס חיל האוויר "נליס", אחד הגדולים ביותר של צבא ארה״ב, שממוקם בצפון-מזרח לאס-וגאס.
מבקרים מקנדה, שמספרם הגיע לכמעט מיליון וחצי בשנת 2024, מייצגים באופן היסטורי את הפלח הגדול ביותר של תיירים בינלאומיים בלאס-וגאס. הם תרמו כ-3.6 מיליארד דולר לכלכלת דרום נבאדה ב-2024 ותמכו ביותר מ-43 אלף מקומות עבודה באזור, אבל השנה צנח מספרם ב-%40. מספר הנוסעים של אייר קנדה ירד ב-%33 ביוני בהשוואה לשנה הקודמת. חברת התעופה הקנדית הזולה פלייר איירליינס חוותה ירידה של 62% במספר הנוסעים.
וונדי הארט, סוכנת תיירות מאונטריו, אמרה ל-NBC כי הסיבה ליובש הקנדי היא "פוליטיקה. בוודאות. הקנדים רואים בהתרחקות מארה״ב עניין של גאווה לאומית עכשיו. גם המכסים שהוטלו על קנדה הם עניין משמעותי, כי הם גורמים להתייקרות של הכל“.
טד פפאג'ורג', ראש איגוד עובדי הקולינריה, כינה את התופעה Trump Slump. הוא אמר ל-NBC כי חוץ מתיירות בינלאומית, יש צניחה גדולה גם בתיירות פנים מקליפורניה הסמוכה, שם גרה אוכלוסייה היספנית גדולה שפוחדת עכשיו לצאת לכבישים. "אם תגידו לשאר העולם שהוא לא רצוי כאן, אז הוא לא יבוא״, אמר פפאג'ורג‘. חברת תחזיות התיירות Tourism Economics, שבדצמבר 2024 צפתה כי לארה"ב יהיו כמעט 9% יותר כניסות בינלאומיות השנה, עידכנה את תחזיתה השנתית לגמרי לצד השני: עכשיו היא חוזה ירידה של 9.4%.
"כראש עיריית לאס-וגאס, אני אומרת לכל תושבי קנדה, בבקשה בואו. אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו צריכים אתכם ואנחנו מתגעגעים אליכם", אמרה שלי ברקלי במסיבת העיתונאים שבה ציירה תמונה קשה של הירידה בתיירות הבינלאומית. ״אנשים לא מגיעים לארה״ב״, אמרה, ״יש לנו שוק גדול מאוד עם קנדה. הוא הפך מברז לטפטוף. אותו דבר לגבי מקסיקו. תיירים מאוד רציניים ממקסיקו היו מגיעים באופן קבוע, אבל לא ממש להוטים לבוא אלינו עכשיו״.
בארה"ב חלה הקיץ ירידה כללית במספר המטיילים הבינלאומיים כמעט מכל אזור בעולם. תיירים חוששים מיחס עוין בשדות התעופה, וזמני עיבוד אשרות ודרישות כניסה מחמירות לא מעודדים אף אחד לבוא לארה״ב, שלא לדבר על העלייה העצומה במחיר הגשת בקשת לוויזה: מ-100 דולר ל-350. משפחה בת ארבע נפשות שתרצה לבוא למונדיאל בקיץ הבא תוציא 1,400 דולר עבור מסמכי ויזה בלבד. לפי מועצת התיירות והנסיעות העולמית, ארה״ב בדרך להפסיד 12 מיליארד וחצי דולר בהכנסות מתיירות השנה.
למרות כל זאת, ראשי התעשייה סבורים כי אמנם לאס-וגאס עוברת משבר, אבל הוא אינו משבר קיומי. ביל הורנבקל, נשיא MGM ריזורט אינטרנשיונל, אמר ל-CNBC כי העיר משיקה קמפיין חדש שייקרא "ברוכים הבאים ללאס-וגאס המופלאה", יתמקד בערך למבקרים ויציע מבצעים ותמריצים אחרים. ״לאס-וגאס לא גמורה או מתה“, אמר הורנקבל, "נתנו לנרטיב לחמוק מאיתנו ולבייש אותנו. אנחנו צריכים לעשות עבודה טובה יותר“. כאשר נשאל האם המיתון בווגאס יכול להיות סימן מוקדם עבור התיירות בארה"ב באופן כללי יותר, אמר הורנבקל, העומד בראש איגוד התיירות האמריקאי, שזה ״בהחלט נראה כאינדיקטור מוביל, והתעשייה כולה מתמודדת עם כמה מכשולים מטרידים״.
ראשי התעשייה נושאים עכשיו עיניים מלאות תקווה לעבר אירועי ספורט, בעיקר הגרנד פרי הקרוב של פורמולה 1 שייערך בנובמבר לאורך הסטריפ, והמונדיאל בקיץ הבא. "נכתבו סיפורים רבים על איך 'הסוף קרוב' בווגאס", אמר הורנקבל, "אבל היא תמיד ממשיכה להמציא את עצמה מחדש“.
ימים יגידו. עד אז, היחידים שלא נפגעים הם מי שלא שכחו מה עשה את וגאס - וגאס. למשל מוזיאון הפינבול, שבו יש מכונות משחקים פעילות משנות ה-30. הוא עמיד בפני כל מיתון, כי הכניסה אליו חינם. כל מה שצריך זה לשלם כדי לשחק, ויש מכונות שעלות המשחק בהן היא עדיין 25 סנט.
״החלטנו פשוט להתעלם מהאינפלציה ולהעמיד פנים שהיא לא קיימת״, אמר המנהל ג'ים ארנולד, ״אז אתה עדיין מוציא רבע דולר מהכיס ומשקיע אותו במשחק, ולא משלם דמי נופש, או דמי ביטול, או כל טריק אחר שעושים לך. אנשים באים לווגאס כדי לנסות לנצח את המכונות, לא כדי שיגרמו להם להרגיש אידיוטים״.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.09.25
